 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא ממש בטוחה. ההפרדה היחידה שיש לנו כאן היא של הרשות השופטת. הרשות המבצעת אצלנו היא מעמד של פקידים עם יותר מדי סמכות וחברי כנסת עם משכורות גבוהות יותר ומכוניות יותר יקרות. אני לא יודעת מה הייתי רוצה שיופיע בחוקה אבל בתור התחלה הייתי רוצה טיפה יותר בהירות ושקיפות במבנה הממשל שלנו. הייתי רוצה שהנציגות שלי בכנסת תהיה קצת יותר ברורה. באנגליה אין חוקה אבל אנשים יודעים מי נציג הפרלמנט שלהם ואל מי לבוא בטענות כשהורסים להם את שדה הפרחים ליד הבית בשביל לבנות עוד כביש מהיר. אם חוקה במדינת ישראל תבהיר את זה אני לחלוטין בעד. הייתי שמחה גם לראות מצב שיש מינימום הכרחי של ח"כים בכנסת לפני שעובר איזשהו חוק. למדתי שבארץ הצעת חוק צריכה לעבור שלוש קריאות בכנסת לפני שהיא הופכת לחוק בשטח אלו למעשה רק שתיים. אולי גם אצלנו צריך שני בתים? החוקה האמרקאית מלבד כל מיני חוקיים פדרליים שחלק שנויים במחלוקת לאורך הדורות(ולכן התיקונים) גם עושה סדר בממשל וקובעת מיהו אזרח שלדעתי זה לא רעיון רע בכלל. בארץ יש הרבה חוקים(רובם מיותרים) שהם ירושה מהמנדט הבריטי ומהאימפריה העותמנית. אולי אני טועה, אבל חוקה מתחברת לי עם סדר ויציבות. באנגליה לא צריך חוקה כי יש להם מערכת משפטית בת כמה מאות של שנים, שני בתי פרלמנט ומלכה. לנו יש בית פרלמנט אחד שחלק מחבריו הם גם חברים ברשות המבצעת ונשיא שהוא יותר תואר של כבוד מכל דבר אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה די קרוב. גם לדוגמאות האחרות שנתת אין שלמות דמוקרטית, ארה''ב היא רפובליקה בכלל ואנגליה היא לא בדיוק דמוקרטיה אלא התפתחות שלטונית של מאות שנים. וגם להם יש את הבעיות שלהם, למרות שהם עצמם לא מוקפים אויבים ולא משתרעים על שטח קטן. ואל תשכחי שאנגליה, ארה''ב וצרפת הן נושאות דגל הדמוקרטיה כבר מאות בשנים ועם המון תיקונים כואבים בדרך. גרמניה היא כבר גורם יותר קרוב למדינתנו, למרות שאין לי מושג על המערכת השלטונית שם, כך שאינני יכול לבצע השוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתחיל לענות אחד אחד לסעיפים, רק אציין שהטעויות שאת עושה כאן הן נפוצות ונגרמות מתוכנית הלימודים הנחותה של ישראל בתחום האזרחות. הגיע הזמן לטפל בזה, להרחיב את הנושא ולהתחיל ללמד אותו כבר בחטיבת הביניים. זה מגוחך שאנשים מפתחים תודעה פוליטית עוד לפני שהבינו את מבנה המשטר בישראל. 1. הפרדת רשויות: סיסמא נאה שנכונה, בד"כ, רק לארצות הברית. בדמוקרטיה פרלמנטרית (מה שיש בארץ, בניגוד לנשיאותית אצל האחות הגדולה) אין הפרדת רשויות בין הרשות המחוקקת למבצעת. באנגליה המפלגה הגדולה בפרלמנט בד"כ שולטת על למעלה מחציו, והיא שמרכיבה, לבדה, את הממשלה. בדמוקרטיות אירופאיות אחרות המודל דומה בד"כ לזה שבישראל, למיטב ידיעתי. 2. למה לפקידים יש יותר מדי סמכות? ומה קשורה המשכורת של חברי הכנסת לעניין? 3. מבנה הממשל בארץ הוא שקוף מאין כמוהו. חוקי היסוד שמסדירים את מבנה השלטון בארץ (חוק יסוד הממשלה, הכנסת, בתי המשפט) הם מאוד ברורים וקריאים גם ללא-משפטנים כמו עבדך הנאמן, וזמינים לכל באתר האינטרנט של הכנסת, למשל. מה לא ברור במבנה השלטון בישראל? 4. מי חבר הכנסת שלך? אין לך. באופן כמעט יחודי בעולם (למרות שלא לגמרי. יש עוד מדינה או שתיים כמונו), לישראל אין שיטת בחירות איזורית. הדבר נובע מכמה גורמים, אבל נסתפק כאן בסוגיית הגודל - ישראל כולה היא בגודל של חצי מחוזון ברוב הדמוקרטיות האחרות בעולם. מכיוון שאין שיטה איזורית, חברי הכנסת שלך לא מייצגים אותך ישירות, אלא שהאלקטורט שלהם (constituency, גוף הבוחרים הפוטנציאלי) הוא כלל המדינה כולה. במפלגות הקטנות, את מוזמנת לפנות לחבר הכנסת החביב עלייך. המפלגות הגדולות מנסות לשריין מקומות לנציגי אזורים, שהופכים אז לחברי-הכנסת של אותם אזורים, אליהם, תיאורטית, ניתן לפנות לכל צורך שהוא. השיטה, כמובן, היא בעייתית ורוב הזמן יש נתק בין הציבור לבין נבחריו. אני אישית חושב שהמגרעות של הפעלת שיטה אזורית בישראל גדולות מהיתרונות שהיא תיתן לנו. חוקה, בכל מקרה, אינה קשורה לנושא זה. אם מה שמפריע לך זה שאת לא מכירה את סדרי השלטון במדינה - כאמור, חוקי היסוד הם קריאים למדי. אם מה שמפריע לך זה שאין לך חבר כנסת פרטי בכיס, אני ממליץ לך לשנות את שיטת הבחירות. או להבחר כחברת מרכז הליכוד. 5. קוורום, קוראים למינימום של חברי כנסת שנדרש לפני שאפשר לגשת להצבעה. אני אישית בעד. חברי הכנסת, מסיבות ברורות, נגד. ראי גם הסעיף הבא. 6. למעשה, הצעות חוק פרטיות צריכות 4 הצבעות: טרומית (אחריה תקופה בועדת הכנסת הרלוונטית), ראשונה (שוב לוועדה לניסוח החוק עצמו) ואז שניה ושלישית ברצף, כאשר השניה כוללת הצבעה על סעיפים והסתייגויות, והשלישית על החוק כולו בגרסתו הסופית. הצעות חוק ממשלתיות זקוקות רק לשלוש ההצבעות הרגילות, אבל הן גם זקוקות לאישור הממשלה לפני שתובאנה לאישור הכנסת, כך שגם כאן יש מעין "הצבעה טרומית" קטנה יותר. לאור כל זאת, קשה למדי לעשות מחטפים אם הממשלה לא נרדמת יותר מדי. יש דוגמאות לא מעטות למחטפים שנעשו (ובראשם חוקי היסוד חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו, על שיריוניהם), אבל רבים מהם נעשו מתוך עצימת עין מכוונת של הממשלה. מלבד הכוח שיש לרוב של הממשלה בכנסת לבטל חוקים שעברו בקריאה טרומית, יש גם לועדות אפשרות לקבור את החוקים ולא להביא אותם להצבעה. חוקים עם פרופיל גבוה קשה יותר לקבור, אבל בד"כ הם הפחות חשובים. 7. לשם מה דרושים לנו שני בתים? הרי בתחילת התגובה התלוננת על המשכורות הגבוהות. עכשיו את רוצה להכפיל את עלות הכנסת? שני בתים דרושים כדי לייצג שני סוגי אינטרסים. בדמוקרטיה האמריקאית, למשל, הבית התחתון מייצג אנשים בעוד העליון מייצג מדינות (כלומר, בבית התחתון כמות הנציגים מוכתבת באופן תיאורטי לפי גודלה של המדינה. בבית העליון כל מדינה מיוצגת באופן שווה על-ידי שני נציגים). איזה שני אינטרסים ייוצגו בבית העליון הישראלי? לדעתי יווצר לנו העתק נוסף וחסר ערך של הכנסת הנוכחית. אני לא רואה סיבה להכניס את הראש שלנו לזה. 8. לישראל יש חוקי יסוד, יש את חוק האזרחות (הכולל את חוק השבות), ומיהו אזרח ואיך אפשר להתאזרח מוגדרים היטב בחוק. אפשר להתווכח על הצדק שבחוק הקיים, ואני אישית מתנגד לו, אך אי אפשר לומר שישראל חסרה בתחום הזה. 9. נכון, ישנם חוקים רבים שהם ירושה ממשטרים קודמים. בגין, אני חושב, הבטיח בזמנו להפטר מהם. ראינו מה יצא מההבטחה הזאת... החוקים המנדטוריים נותנים המון כוח (גם אם וירטואלי, רוב הזמן) בידי הרשות המבצעת, ולכן כל הממשלות המכהנות נמנעות מלבטלם. זה מעגל שקשה לשבור. 10. חוקה אינה ערובה לסדר ויציבות. כשנסיון הפוטש של היטלר נכשל (הפוטש של מרתפי הבירה, קוראים לזה, או משהו כזה), הוא נידון לתקופת מאסר מגוחכת, משום שבית המשפט לא ייחס חשיבות גדולה לעבירה שלו. חוקה תלויה, בראש ובראשונה, בנכונות של הציבור לקבל אותה. אם הציבור, ובוודאי אם האליטה, אינם מקבלים את החוקה כערכים מחייבים (וראי לאיזו קדושה זוכה החוקה האמריקאית בקרב הציבור שם), אין לה כל ערך. כאן אני מסכים עם כותב המאמר לגמרי. יש לעגן זכויות אדם בחוקי יסוד במדינה, ויש להגן על הזכויות הללו. אבל אין לצפות מחוקה להציל את המדינה מהציבור האנטי-דמוקרטי הגדול שקיים בה, ומאי ההסכמה רבתי בנושאים שרבים רואים בהם את ציפור נפשם ובגדר יהרג ובל יעבור. 11. למרבית המדינות יש איזשהו גוף עליון שהוא תואר של כבוד. המלכה באנגליה היא דווקא דוגמא טובה, כמו גם נשיאים בכל מיני מדינות (לא כולל ארה"ב וצרפת, למשל, למרות שבצרפת הנשיא איבד לא מעט מכוחו, שעבר לראש הממשלה עם השנים). אנחנו לא זקוקים לנשיא. אנחנו לא זקוקים לשני בתי פרלמנט. אנחנו זקוקים לחוקה, אך לא כמהלך יחיד או כתרופת פלא, אלא כחלק מסדרת מהלכים שתביא לדמוקרטיזציה של *הציבור*, ולא לדמוקרטיזציה של המדינה, שהיא כבר דמוקרטית לעילא. בראשם של הצעדים הללו עומד, כמובן, החינוך לדמוקרטיה, ועל כך כבר הערתי בראשית דברי. סליחה על התגובה הארוכה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיתה א באזרחות: רפובליקה זה ההפך מממלכה, או מכל מצב שבו השלטון עובר בירושה. (ואם ברפובליקה כמו סוריה, למשל, השלטון עובר מאב לבן, אז זו לא רפובליקה אמיתית). ה"עדיין" בכותרת מתייחס לעומרי שרון, שהגיע משומקום אל רשימת מועמדי הליכוד לכנסת, רק בגלל היותו הבן-של. זה זכה לפחות תשומת לב מעניין ענבל גבריאלי, אבל כדאי מאוד לפקוח עין גם על הדבר הזה, שלא יתפתח חלילה. דמוקרטיה זה שלטון ע"י נבחרי העם, וההפך מזה הוא כל מצב שבו השליטים לא נבחרו בבבחירות חופשיות אמיתיות (שוב, שלא כמו המצב אצל כמה משכנותינו, שבהן אפשר "לבחור" רק במפלגת השלטון, ואוי למי שלא בא להצביע). בעניין שני בתי פרלמנט, אני, כמו דובי, חושבת שזה מיותר בארצנו הקטנה. ואגב, שני בתי הפרלמנט בבריטניה אינם בגלל רמה גבוהה יותר של דמוקרטיה. להפך, בבית העליון, "בית הלורדים", יושבים אנשים ש/לא/ נבחרו ע"י העם, אלא הם לורדים ממשפחות אצולה שבהן המושב בפרלמנט עובר מאב לבן יחד עם התואר והרכוש; פלוס שופטים עליונים (אני לא בטוחה אם בעבר או בהווה), מנהיגי דת, ופוליטיקאים לשעבר שקיבלו תואר "לורד" שאינו עובר בירושה (כלומר יסתיים עם מותם)- למשל ליידי ת'אצ'ר. מי שקובע אילו פוליטיקאים-לשעבר ייכנסו לבית הלורדים הוא בעיקר הממשלה הנוכחית, וזה גורר תופעות מכוערות. ואם כך באנגליה, אני לא רוצה לחשוב על השוק-לחצים-שוחד-טובות-ומה לא שישתרר אצלנו בנקודה הזאת.. בקיצור, בית הלורדים הוא גוף לא-דמוקרטי בעליל, שהוא ירושה מהעבר הפחות-דמוקרטי, שבו המלך היה השליט האמיתי, ובשלב מסויים גם נוצרה "מועצה מייעצת" של אנשי אצולה שהפכה לאט למה שהיום הוא בית הלורדים. מי צריך דבר כזה אצלנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהבעיה התחילה מזה שלא פקחנו עין על דליה רבין-פילוסוף שכיהנה כסגנית שר הבטחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין-פילוסוף א. עסקה בפעילות ציבורית עוד קודם למינויה לתפקיד סגנית שהב''ט ועוד טרם היבחרה לכנסת. ב. לא הייתה מועמדת לכנסת ברשימה אחת עם קרוב משפחה שלה מדרגה ראשונה. למעשה, היא אפילו לא הייתה מועמדת לכנסת ברשימה מטעם מפלגה שקרוב משפחה שלה מדרגה ראשונה היה ח''כ מטעמה אי-פעם. א' (עם ''שר המשפטים'') והרישא של ב' חלים כמובן גם על צחי הנגבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק נכבד מהצמרת של הליכוד ("הנסיכים") הם בנים של, ובכלל יש לנו מסורת ארוכה של בנים של פוליטיקאים שנכנסים לפוליטיקה. אני לא רואה בזה, לכשעצמו, דבר רע. הבחירה, בסופו של דבר, נותרת בידי המצביע בבחירות. איך המפלגה בוחרת את רשימתה לכנסת אינו עניין שיכול להשפיע על מידת הדמוקרטיה של המדינה. ומה נגיד, אגב, על בוש האב ובוש הבן? מזל שהיה קלינטון באמצע, אחרת היינו בכלל מדברים על משפחת המלוכה שנוסדה שם בארה"ב של אמריקה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הכותרת שלי היתה צ"ל "רפובליקה דמוקרטי/ת/" כמובן. ב. הבנים שנכנסים לפוליטיקה עולים בד"כ בהדרגה כלפי מעלה, לא? הם לא מגיעים ישר לטופ, אם הם מגיעים בכלל (לא שעקבתי אחרי העניין). עומרי כבר ב"טופ" כיד ימינו של אבא שרון. ועכשיו עם מעמד פוליטי רשמי הוא יחתור לכיוון ראשות ממשלה עתידית, בלי שום צל של ספק. ג. נו, ונראה לך סביר שבוש האב ימליך כך את בנו אחריו? ד. שלא לדבר על הקנדים (ק בסגול, דובי!); סנטור ג'ו קנדי שהמליך את בנו ג'והן, ואחרי שזה נרצח גם אחיו הסנטור רוברט רץ לנשיאות, ואולי היה מנצח לולא נרצח. והאח השלישי, הנבעך, שבלית ברירה נשאר רק סנטור.. אוי לנו אם נגיע למצב כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה שלילי בכך שמפלגה הופכת לעסק "משפחתי". הבוחר לא אוהב את זה? הבוחר לא יתן להם מנדטים. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. עמרי שרון נבחר לרשימת הליכוד לא ע"י אבא שלו, אלא ע"י המרכז. היו שחיתויות במרכז, אבל הן לא פעלו רק לזכותו של עמרי אלא גם למען לא מעט אנשים אחרים והן בעיה בפני עצמה, בלי קשר לקשרי המשפחה של עמרי. אינני רואה כל בעיה בכך שבוש הבן התמודד על הנשיאות שמונה שנים אחרי סיום הקדנציה האחרונה של אביו. לא הייתי רואה שום דבר שלילי גם אם היה מתמודד מיד אחריו. עמרי אינו בטופ. נראה מה יקרה בממשלה הבאה, האם יהיה שר ואיזה תפקיד הוא ימלא. גם אם הוא יוזנק אוטומטית למשרת שר הבטחון, האשמה היא בבוחרים ובבוחרים בלבד, לא במערכת הדמוקרטית הישראלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |