בתשובה לראובן, 11/08/09 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראובן אתה בעצם עניתה על התשובה גם אם היא ניראת בלתי מובנת לך. יש לך כבר ניסיון, כלומר ניסתה את התרגיל והתוצאה חוויתה קושי. החלקים האינטלקטואלים שלך שרגילים להישתמש במילה "אני" נמצאו תחת חיכוך כאשר נימנע מהם באופן מכוון מלומר את המילה "אני". בשלב ראשון אין טעם לנסות ולזהות מי מדבר היות שאין לך את הכלים הדרושים והידע המתאים שנוצר תוך כדי היתבוננות מתמדת על התפקודים השונים, כמו גם אין לידך חונך שיכול לומר לך היכן אתה טועה והיכן אתה מחליף בין התיפקודים וכיצד אתה גולש לתוך הדימיון מבלי להרגיש. המגיבה מאיה הצביעה על מצב של רבוי פטפטט בתוך המחשבה, זה אחד מהצדדים של רבוי אני'ים כלומר החלקים האינטלקטואלים פעילים על העבר או העתיד. בנוגע לעתיד, לדוגמה: מחשבה על הפגישה שיש לך בעוד שעה כלומר תשומת הלב שלך לא ממוקדת כאן וכעת. אותו הדבר זה המחשבה על העבר. צד נוסף שנובע ממנו כמעין המיתגבר שטף של אני'ים זה התשוקות והחשקים השונית שהם רגשיות, מאיה נגעה בעינין הזה כאשר היא קראה לזה חרדות פחדים וכו'. ועוד צד שנובע ממנו אני'ים זה התחושות השונות של חוסר נוחיות ואו עונג. יש הבדל משמעותי בין התחושות לרגשות. בנוגע לרגשות: אנו מלאים ברגשות שלילים שממלאים אותנו באין סוף אני'ים שחלק גדול מהם איננו רואים בהם שלילים, לדוגמה: אנו שופטים באופן קבוע כמעט את כול מה שנימצא בטווח הראיה והשמיעה שלנו, יש לנו דעות מוכנות מראש על כול דבר. שפיטה מופעלת על ידי הרגשות, כמו גם החשדנות ויש כמובן עוד אך זה מספיק לעת אתה. הסיבה שזה כך היא שיש בתוכנו תולעת שכול הזמן רוצה להיתבטות. וזה הצד השלילי של האגו שמאיה צינה בתגובה שלה. המגיבה מאיה העירה שיש מקום שקט בפנים, ובכדי להיתחבר למקום השקט הזה דרוש סבלנות ועצירה מוחלטת של שטף האני'ים למשך שלושים שניות כמה פעמים במשך היום. זה ניאה קל ופשוט אך לצערי זה אחד מהדברים הקשים ביותר לעשיה. הרצון להגיע למקום השקט הזה בצרוף אימונים ותרגילים מתמידים למשול באני'ים הגורמים לדלפת אנרגיה חמורה, זה מה שאיננו מאפשר לך את ההבנה הדרושה מדוע יש בכלל לעשות מאמצים. דרוש מאמץ גדול להבין. ללא מאמץ כזה לא ניתן למסור כל ידע עם כול רצוני הטוב. מתנצל מראש על השפה שהיא עשויה להיות קשה להבנה עבורך. הישתדלתי לכתוב ולהסביר בשפה שלמיטב הבנתי אתה עשוי להבין. תשתדל לקרוא את התגובה לאט ותנסה לעשות מאמץ להבין, אם תרגיש מבולבל תמתין כמה ימים ותחזור לקרוא שוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש שאלה שהיססתי כבר כמה ימים אם לשאול כאן, גם כי אני לא בטוח שזה המקום הנכון וגם כי אני לא רוצה להשליט אוירה כבדה ולעשות לאנשים כאן דיכאון, אבל עכשיו החלטתי שאשאל את השאלה: האם העבודה העצמית שהמאמר עוסק בה ושאתה מתאר, יכולה לעזור לבנאדם שנתגלתה אצלו מחלה קשה ופתאום הממה אותו בזמן האחרון ההכרה שצפי החיים שלו הוא לעוד זמן קצר בלבד? (אני בכונה לא משתמש כאן במילים "תוחלת חיים" וגם לא באמירות מהסוג של "סטטיסטית נשארו שנתיים לחיות", וכאלה, כי לא רוצה לדבר "רפואית") מאוד אודה לך אם תתייחס וסליחה שוב לכולם אם אני מעכיר את האוירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה דיון 2902 הדרכים להעכרת האווירה באייל הן: טרוליות, שימוש דמגוגי בשואה, אד הומינם ולשון גסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניה. לא התכונתי ל"מעכיר" בצורות שאתה מתכוון אלא אולי יותר ל"מעציב" - הרי אנשים נכנסים הנה להנות, כמו שנאמר בשורה הראשונה של דיון 1013. ולהנות זה להנות מכל הבחינות - גם מהבחינה הזאת שלא צריך שכל אחד ישפוך את השק של הצרות הפרטיות שלו, ואני הפרתי את הכלל הזה עם השאלה שלי. טוב, לא משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מעכיר את האווירה. בכלל, נראה שמצב רוחך עכור יותר משלנו ואני אישית אשמח לנשוא איתך בחלק מהעכירות. באשר לשאלתך, ראשית אני לא מומחה לעבודה עצמית ולא מומחה להתמודדות עם המוות כך שראה את תשובתי רק כהבעת דעה ולא עצה מקצועית. התמודדות עם מוות קרוב, בעיקר בהפתעה, הוא קושי נפשי גדול. עבודה עצמית יכולה לגעת בתחומים שונים, בהם גם המוות. בדרך כלל העבודה לא נעשית בהקשר אישי כל כך ישיר אלא יותר בנוסח ''מה אנחנו מול העולם'' לדוגמה והקשר אוניברסלי. סוג העבודה העצמית וההתמודדות עם המוות הם מאד אישיים כך שקשה לתת עצות גורפות. אני מבין שאתה מחפש את העזרה למישהו שהוא לא אתה. במקרה כזה הוא חייב לרצות בכך אחרת העניין ממילא לא יועיל. אם הבשורה ניתנה זה עתה יתכן וכדאי להמתין מעט ולתת לו זמן לעכל אותה לבד. מאד יתכן שסוג של עבודה או יעוץ (כמו הפסיכולוגי המערבי דווקא) יוכל מאד לסייע לאותו האדם. הגישה למוות ומצב הרוח משפיעים מאד על איכות החיים, במיוחד במצבים כאלו. כדאי מאד למצוא מקום או מטפל טוב ושמוכשר לסוג כזה של התמודדות. אני אישית לא מכיר שמות של אנשים ספציפיים כאלו. אולי אחרים יוכלו לתת לך כאן המלצות כאלו. אני מצטער על המצב בו אתה נמצא. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרומתאוס יקירי, אינני יודע לאיזה תשובה אתה מצפה בנוגע לאדם שניתגלה אצלו המחלה ושהוא עומד לסיים את תפקידו. ההמלצה היחידה שיש באפשרותי למסור בנוגע למצב כזה הוא שכול העבודה הפנימית תלך לכיון קבלה של המוות כחלק בלתי ניפרד מהחיים. לא להיתלונן כלל. להודות ולהכיר תודה על הזמן שקיבל, ולהיתפלל שכאשר הבילתי נימנע יגיע הוא יהיה נוכח. כלומר: ער למעמד הזה באותו רגע ההיתרחשות. יועיל לו לקרוא את הספר על מותו של סוקרטס, ואת הספר של אפיקטטוס בפרק כיצד יש לקבל את המוות. המאמץ העיקרי יתמקד: לא להיתלונן וסולוק כל חשבון ושפיטה ממוחו וקבלת המצב כפי שהוא ובאותו הזמן לא לותר כלל ולהאבק במחלה בכול כוחו. כלומר: לעשות את המקסימום שהוא יכול. כעיקרון, המורה הגדול של החיים הוא המוות. המוות מחנך ומלמד את האדם לזכור את האלוהים דרך הלב בכול נשימה. כלומר: טרנספורמצה של הסבל ותרנספורמציה של החיכוך למצב נוכחות.ובאותו המעמד עבודה למען ולטובת כולם בלי שמירת חשבון ושפיטה. החיים מחנכים ומלמדים את האדם להיות נאיבי חמדן ואנוכי וזה חוק ההישרדות של המכונה האנושית שנימסרה לו כדין על מנת להיתקיים ולהתרבות במרחב. כלומר: עבודה למען עצמו בלבד על מנת שהחזק יעמיד צאצאים בעלי תורשה עם סכוי גבוהה לשרוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותודה גם לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אדם קרוב לי היה במצב דומה, הייתי מציע לו או לה לקחת כלב, הקרבה, החום והאהבה שמעורבים ישפרו את מצב הרוח, האחריות תוסיף מוטיבציה, כמובן שעל אחריותו של המציע לדאוג לעתידו של הכלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מציעה לקרוא את הספר ''אהבה רפואה וניסים'' של ד''ר ברני סיגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת בדיוק מה מצבו של החולה שאתה מדבר עליו - או אם מדובר בך עצמך, חלילה. אבל מצאתי שבמקרים דומים (ואני מכירה כמה, לצערי), יש כמה דברים שיכולים לעזור: א. האמונה בכח החיים. הצפי הרפואי איננו חזות הכל. היכרתי אנשים שחיו שנים על צפי של חודשים ספורים, כשהיה מדובר במחלות קשות במיוחד. עניין של רצון, כח, סקרנות אופטימיות או שלל דסרים אחרים. לא חייבים לציית למדע בכל עניין. המציאות יכולה להיות חזקה ממנו. ב. התעמלות, הליכה, יציאה מהבית - אם הם אפשריים. כולם עוזרים לשפר את מצב הרוח. הם גם נותנים תחושה כלשהי של שליטה במצב. ג. צחוק. אם יש מישהו/משהו שמצחיק את החולה, זה עוזר מאוד. אם אין - גם צחוק ללא גורמים חיצוניים הוא דבר בריא ביותר. ד. גורמי עניין. ככל שאפשר למצוא יותר עניין בדברים, יהיו אשר יהיו, צוי דברים שהם מחוץ למעגל המצומצם של חייך האישיים, כך מוטב. והטוב ביותר - משהו שמעורר עניין וכרוך בעשייה שהחולה מסוגל לה. או בשיחות מעוררות עניין, אם יש בני שיח אפשריים בסביבה. או גורם עניין יצירתי המאפשר גם ביטוי עצמי. כל הנ"ל נאמרו די בשליפה - כפי שאמרתי, הנושא מוכר לי מאוד. אם אזכר בדברים נוספים, אחזור אליך. ואני מאחלת לך הרבה הצלחה, עם הפנים לחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ולאנטילופה. אני מניח שכל עצה תתרום משהו בסופו של דבר, גם אם כרגע קשה לראות את המכלול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר צינתי את מצב ריבוי האני'ים התכוונתי לכול המצבים המושכים אני'ים. עצב, סבל, כאב, אהבה, געגועים וכו' עצירת נביעת האני'ים מכול מצב שהוא מתחילה בהכרה בעובדה שלא נימסר לידנו הכוח לחולל דברים באופן חיצוני. כלומר: הכוח הזה נישלל מאיתנו בני-האנוש באופן מוחלט! והכוח היחיד שנימסר לרשותנו הוא פנימי בלבד. לדוגמה: יש ביכולתך להחליט על מה לחשוב בכול רגע נתון ואו לעצור את כוון המחשבה ברגע הזה ולחשוב על משהוא אחר. ניראה שהמחשבה שלך על המחלה מעסיקה אותך הרבה יותר מכפי שזה ראוי. עצב על אדם קרוב זה מאוד אנושי וזה גם חולשה. וזה גובל בפשע להמשיך לתת לזה למשול בך ולהעסיק אותך במקום שאין לך כול שליטה ואן אתה יכול לעשות דבר. כל ההחלטות בנוגע לחיים והמוות הם מחוץ לתחום של בני-אנוש באופן מוחלט. התפקיד העיקרי שעל בני-האנוש לשחק הוא: לא לתת להשפעות שליליות חיצוניות להשפיע על התפקודים הפנימים. מתן רשות להשפעות שכאלה גוררות מיד מאות ואלפי אני'ים מכול הסוגים ומכול המינים וגרוע יותר אנו מזדהים אתם באופן אישי. למעשה זה מצב הקיום של 99.99% מכלל האוכלוסיה בעולם. יש להתעלות מעל מה שאנו סבורים שזה כל יכולתנו בכדי לחיות בתנאים פחות או יותר סבירים והגיוניים. כלומר להתמקד רק במה שיש באפשרותנו לעשות. ועשיה בתנאים האלה פירושו "למנוע". נ.ב: אדם הסובל ממחלה ומכאב לא ישמע להצעות כול שהם, וסביר יותר שהוא יהיה במצב שלילי וחסר סבלנות אם הוא בהכרה, כך שסבורני שכול העצות שאתה מקבל כאן יכולות להועיל רק לך באופן אישי ולא לחולה עצמו. יתכן בהחלט שיועיל לו יותר אם תדפיס את כול העצות שאתה קבלתה כאן ואולי גם במקומות אחרים ותיתן לו לקרוא בעצמו מבלי שאתה באופן אישי תדבר. תן לו לשאול את השאלות אתה תרשום אותם וכאן באתר הזה החברים יעשו כמיטב יכולתם לתת לו תשובות ראויות לפי מיטב ניסיונם והבנתם. זכור אך שהוא חווה את עוצמת הדברים שעוברים עליו זה לא דומה למה שאתה חווה ועובר עלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב היכן אתה כותב דברים אלו? האם זה בדיאלוג פנימי בתוך ראשך? או שמא על תשתית מחשב משוכללת, באמצעות מכשירים קרובים אליך ורחוקים ממך, שנבנו כולם בידי בני-אדם, שרבים מהם היו בחיים בכדי לבנות אותם בזכות טיפולים רפואיים (מונעים כמו גם בזמן אמת) שניתנו להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו די, אז הוא שכח את המילים ''עד גבול מסוים''. מספיק חם עכשיו גם ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין להגיד ''צריך להכיר בכך שהמין האנושי לא יכול לשלוט בכל דבר'' לבין להגיד ''ראוי לשאוף למצב שבו אתה לא מנסה להשפיע על סביבתך כלל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שהוא מנסה לומר "אל תדליק מזגן אם חם לך". אלא "צא רגע מהאגו טריפ האנושי ומתסביך השליטה המערבי, ותכיר בזה שאתה בסך הכל יבחוש בן שלולית, עפר ואפר". בנוסף: כש"נפרדים" מההשפעה על הסביבה, ייתכן שגם השפעות הסביבה עלינו יפחתו מאוד. אם אתה לא מרגיש חייב להתאים כל רגע את הטמפ' במזגן, אתה גם מקבל את שינויי מזג האוויר ברוח סטואית יותר. למי שצפי החיים שלו קצר, זה ודאי שינוי חשיבה שמסייע מאוד בהתמודדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא משתמש במזגן בקיץ יכול להיות פחות פרודוקטיבי. ההטפה הזו מוצגת לא סתם ניחומים לגוסס אלא כדרך חיים מומלצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שצפי החיים שלו קצר לא מתרכז במזגן ובדומיו, ואם כן זה מפני שההתרכזות הזאת מועילה לו, בין אם במודע או שלא במודע. אולי רק מי שבילה ממושכות עם אנשים בעלי צפי-חיים קצר יכול להבין את זה. ואם איזה חולה טרמינלי יקרא כאן, חלילה, את הדיון ואת כל ה"עצות" הויפסאניות (זאת הויפסאנה בגדולתה? אבוי) וההמלצות לסטואיקה בנוסח "יא פרעושון בן דומן, שום דבר חיצוני הוא לא בשליטתך", זה יכניס אותו לדיכאון יותר עמוק מזה שיש במצבים האלה בין כך, ויקצר את צפי החיים שלו עוד יותר משהוא קצר בלאו הכי. מצחיק, הקטע העתיק והעייף של הניו-אייג'יסטים על המערביים "חולי השליטה", ה"מירוץ המטורף", ה"רעש והמהומה" וכל הקשקוש הזה. הרי רוב האנשים לא שייכים לבועה המעמד-בינונית-אמריקאית או לבועה הבורגנית-איילית, רוב האנשים נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האומנם רוב האנשים (במערב - החולה הנ"ל לא מעזה, אני מקווה) נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם? כי אני שמעתי שאת רוב האנשים במערב הקפיטליסטים תכנתו לצרוך הרבה יותר ממה שהם צריכים. אותי מצחיקה דווקא המנטרה הפולנית "גוועלד - רוב האנשים נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיינים פולנים שזופים אחרי הוריקן קתרינה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיפול בקתרינה היה פדיחה של האמריקאים שרבים אוהבים לחגוג עליה. אבל אחרי האסון לאף אחד מהפולנים הכהים שבתמונה לא חסרה פת לחם לילדיו, למרות שהם עניים יחסית לחברה בארצם. אלו אנשים שיש להם לפחות את המינימום הדרוש, ואם הם נאבקים על משהו זה על שיפור מצבם. זה מבורך - אבל זה כבר לא פולני. אם את/ה רוצה להראות לי רעבים, אני מציע לחפש תמונות מאפריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקאות 1 ו-2: מאיפה אתה יודע? פסקה 3: האייל באמת לא פונה להמוני הילדים הישנים ברחוב בהודו, וזה יתוקן לאלתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיסוק בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא ספר לנו, איזו צורת חשיבה לדעתך כן תעזור נפשית לחולה סופני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון מה לומר על זה ולי יש בעיית זמן רצינית, אבל האלמונית מתגובה 520332 כבר עשתה בשבילי חלק מהעבודה, ואני לא מתכוון לניסים רפואיים, כי כאלה לא כל כך ראיתי ואני מתקשה להאמין בהם, אבל אני מתכוון לגישה האופטימית ולאהבה הפעילה שהיא מבטאת, בניגוד לאוירת הנכאים והאין-אונים הקלה שעולה, לטעמי, מתגובה 520347, ושנדמה לי שאת תמכת בה כמדיניות למקרים כאלה (או שבאמת לא הבנתי או לא עקבתי מספיק אחרי הפתיל, וסליחה אם זה כך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שקישרת אליה באמת מלאת טעם. אני לא תמכתי בשום דבר כמדיניות - אלא אמרתי שיש טעם גם ב תגובה 520347 . להבנתי היא אומרת כמה דברים עיקריים חיוביים: "לא לתת להשפעות שליליות חיצוניות להשפיע על התפקודים הפנימים" - זה די דומה ל"אמונה בכוח החיים" שהזכירה האלמונית, לא? "יש ביכולתך להחליט על מה לחשוב בכול רגע נתון ואו לעצור את כוון המחשבה ברגע הזה ולחשוב על משהוא אחר". - זה מקביל מבחינתי לסעיף "צחוק". וגם "המחשבה שלך על המחלה מעסיקה אותך הרבה יותר מכפי שזה ראוי... וזה גובל בפשע להמשיך לתת לזה למשול בך ולהעסיק אותך במקום שאין לך כל שליטה..." - המוקד כאן להבנתי הוא פשוט חשיבה חיובית, והרחבת הפרספקטיבה על החיים, שלא יתמקדו רק במחלה. קצפו של אדם יצא על המשפט "שלא נימסר לידנו הכוח לחולל דברים באופן חיצוני. כלומר: הכוח הזה נישלל מאיתנו בני-האנוש באופן מוחלט!" ודומיו. אבל מכאן בכלל לא משתמע שאין לשאוף להשפיע, שכן יותם כתב בפירוש (ראי לעיל בתגובתי) שדרך השפעה על ההכרה אפשר גם להשפיע על המציאות של האדם עצמו, למשל. ובמענה נוסף ל תגובה 520452 - יש הבדל בין "לשאוף לא להשפיע על הסביבה כלל" לבין "להבין שההשפעה של בן אנוש היא מוגבלת, וכדאי לשחרר קצת שליטה (אגו)ולהתרכז בחיובי". שכך אני הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שחלק מהבלבול כאן קשור לסיכויי ההחלמה. יש חולים שכבר לא יחלימו. יש חולים שיחלימו בהסתברות נמוכה יחסית. הדיון הזה מבלבל בין שניהם. אני מניח שכל אחד מאיתנו מתייחס אחרת לשני המקרים. יש סתירה מובנית בין ''מאבק במחלה'' לבין ''קבלת המוות''. כל אחת משתי הגישות הללו לגיטימית במקרים רבים. יש מקרים שבהם שתיהן לגיטימיות. לא כדאי להתחיל לכתוב בצורה כללית מה ראוי ומה לא ראוי. לכן כל הדיון הזה גורם לי להרגשה לא נוחה. אני לא בטוח שצריכים להמשיך להגרר הלאה, למרות שכבר נזרקה אבן לבאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אבל השאלה שהוצגה במקור נגעה בפירוש ל''צפי חיים קצר'' ולא ל''דיאגנוזה מבהילה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם החיפוש אחר סיפוק עצמי הוא סיבה טובה מספיק? והאם התבוננות בעבר, בעתיד ושיפוט המצב מסביבנו אינו מה שהופך אותנו (לפחות במידת מה) לבני אדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם קלין אורון, מדוע אתה מפגין שליליות כלפי? איזה כוח בדיוק ידוע לך שיש לבני-אנוש? מה הם הצפיות שלך מהחיים הנוכחים שלך? באופן מכוון אינני משתמש במילה "בן-אדם" בן אדם יש לו יכולת עשיה לבן אנוש לא. יכולת עשיה פירושו היכולת למנוע. והיכולת למשול בתשוקות. בכדי לאמת את זה עלך להיות. ולהיות פירושו "ער" בן-אדם זה מצב ער בן-אנוש זה מצב יושן. בכדי להיות עלך להתרוקן מאני'ים ובכוח רצונך להיכנס למצב דממה פנימית גם כאשר היסטריה מתחוללת בחוץ וכולם מסביב רצים ומתרוצצים כאחוזיי תזזית. בן-אדם חיי ללא רגשות שלילים, ללא דעות מוקדמות, ללא שפיטה, ללא חשדנות וללא שמירת חשבון. סגולותיו העיקריות הם סבלנות, סבלנות, סבלנות. והוא לעולם איננו ממהר לשום מקום וכול דבר שקורה מסביבו זו הזדמנות לצבור עוד ניסיון להיות נוכח להווה. אני יותם מודה ומתוודה שאינני יודע דבר. וכול רגע הוא הזדמנות ללמוד. כעת אדם קלין אורון יקירי, בדוק היטב היטב את עצמך והיה כנה עם עצמך האם יש לך משהוא מכול זה? האם אתה מתאמן על אחד מהסגולות? האם יש לך שאיפה למושל בתשוקות ובגחמנות האישית? והאם יש בך רצון בכלל ללמוד? ואו לקבל את העובדה שכול מה שאתה יודע זה כלום? האם סבור אתה שגאוותך תאפשר להודות במה שהוא? דרך תגובתך הרשומה בכתב ידך למדתי את העובדה המצערת שאין בתוכך חומר באיכות מספקת שמאפשרת ניהול דו שיח ולימוד הדדי, הבעת השליליות היהירה בתגובתך מונעות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מפגין שליליות כלפיך. אני מפגין - כנראה בחוסר כשרון מסוים, אם הבנת אותי בצורה שונה כל-כך מכוונתי - שילוב של נסיון להבין את עמדותיך יותר לעומק (ולכן שאלתי "למען מה יש לעשות זאת") ושל שלילה מסוימת של עמדותיך כפי שאני מבין אותן כרגע (שהפגנתי בעיקר בהודעתי השניה). שלילה זו, כמובן, מותנית בכך שהבנתי בצורה ראויה את עמדותיך - שאשמיח אם תסביר אותן יותר לעומק. יחד עם זאת, אני רוצה לחזור לנקודה הראשונה: אפילו אם תצא רק מנקודת ההנחה שבאתי להתווכח עם עמדותיך, מדוע אתה מניח שאני מפגין שליליות *כלפיך* באופן אישי? הרי אינני מכיר אותך כלל, כפי שאתה אינך מכיר אותי. אי-לכך, אשמח אם תחזור בכך מהמשפט האחרון בתגובתך ותנסה, בכל זאת, להסביר לי; ואפילו, אם תוכל, אודה לך אם תחזור בך מהפסקה שלפני כן: מדוע קיום או העדר תכונות ומנהגים אלו באישיותי שלי (או, לצורך העניין, שלך) משנה משהו לגבי התוקף של האידיאולוגיה שבה אתה מחזיק? אחת הבעיות המרכזיות שלי עם האידיאולוגיה שהצגת עד כה היא שאתה קובע קביעות נחרצות מבלי לנמק אותן. מדוע עדיפה סבלנות על פני עשייה? מדוע דממה פנימית והעדר רצון הוא מצב רצוי? מדוע על בני האדם (לפי הטרמינולוגיה שלך) לשאוף להפוך לבני אנוש? תסביר לי. תפגין את אותה הסבלנות שאתה רואה בה תכונה נאצלת כל-כך במקום לשפוט אותי ולמצוא אותי חסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי התגובה שלך לא מופיעה בגופן של כתב־יד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכן גם - האם האידיאולוגיה של יניב, כפי שהיא מצטיירת מתגובה 520315, היא דתית ביסודה, והאם היא נועדה רק לאנשים בריאים (או רק לאנשים בריאים, צעירים ובעלי מקור הכנסה קבוע)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופססס, התבלבלתי - לא התכוונתי לבעז יניב כותב המאמר, אלא כמובן ליותם מן התגובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אידאולוגיה אין עמדות אין הנחות ואין ויכוח כאן כלל. ולמען מה יש לעשות זאת? אם לא מצאתה את זה עד היום אינני יכול להועיל לך כלל. ורמז בשבילך: השכל פשוט מפריע לגלות את זה. הוא פשוט מסבך את הכול. והתוצאה תמיד היא ערבוביה ואקסטרה סופר סיבוכים. כלומר: הרים וגבעות של מילים שרצות אחרי הזנב של עצמם. אל תחפש הבנה אינטלקטואלית. כלומר: דרך החלקים האינטלקטואלים אין אפשרות להבין. המילים יכולות להביא אותך עד השער ולעולם לא להיכנס דרכו, להכניס אותך פנימה את זה יכול רק הלב ועם הרבה מאמצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה מנקודת הראות שלך, זכותך. אני קראתי מאמרים של מר קלין אורון והתרשמתי שאצלו השכל הוא דווקא גורם חיובי בהחלט. אי לכך הריני פונה אליו בקריאה חמה: עזוב את הלב, תמשיך עם השכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה כיצד הדברים מסתבכים: צינתי עובדה שדי קל לאמת שהשכל יותר מפריע מאשר מועיל, וצינתי שעשיה היא הימנעות, וצינתי שהשכל\\המילים יכול להביא אותך עד השער. לא צינתי שיש משהוא שלילי או חיובי כאן ולא כתבתי משהוא אישי כנגד מר קלין אורון. עם מעט היגיון פשוט אפשר די בקלות להבין שיש בעיה במילים עצמם מהסיבה שהמילים מובילות תמונות והתמונות הללו שדבוקות להם המילים יכולות להיות שונות מאוד מאדם לאדם.לדוגמה כיתה בבי-ספר, מורה אחד ושלושים תלמידים. והתוצאה של מה שהמורה מלמד זה הציונים אם כולם היו מבינים את אותו הדבר סביר שכולם היו מקבלים את אותו הציון, במציאות כידוע לך זה לא כך מהסיבות שצינתי. כמה פעמים אתה נאלצתה לחזור ולהזכיר או להסביר שוב ושוב את אותו הדבר לאדם קרוב? ואו כמה פעמים חשתה פליאה שאנשים מבינים אותך הפוך ממה שאתה התכוונתה? לדוגמה, התגובה שלך למה שכתבתי. אתה כתבתה את מה שאתה סבור שהבנתה מהתגובה שלי. ראיתי שאתה בכלל הולך לכיון אחר לגמרי מאופי הדיון שנאלצתי לכתוב את התגובה הזו במאמץ להבהיר את כוונותי שנראות לי ברורות ופשוטות. ולך? הם לא רק לא מובנות, גם לקחתה על עצמך באופן אישי להגן על מר קלין אורון על משהוא שאין הוא זקוק כלל להגנה. ועוד אתה קורא לי "לעזוב את הלב ולהמשיך עם השכל" כלומר: אתה קורא לי לרצוח את הנשמה שלי. זה בדיוק המשמעות בדיבר החמישי "לא תרצח". כלומר, אל תעזוב את הלב למען השכל. אל תלך אחרי אלוהים אחרים. כלומר: אל תזדהה עם המילים. או אל תזהה את עצמך עם המילים. חיובי או שלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי לך לרצוח את הנשמה שלך, קראתי לאדם קלין אורון לרצוח את הנשמה שלו, מתוך ודאות גמורה ש*הוא* יידע לזהות חיוך. לא נראה לי שתגובה 520394 מתאימה לדרך שבה אתה מציג את עצמך כאן, אבל מה אני יודע. זה גם לא משנה, כי בסופו של דבר הכל באמת מילים. תודה על התובנה המעניינת ביחס ל"לא תרצח". לא נותר לי אלא לקוות שאלה הדוגלים בפרשנות זו, מקבלים את הצו הזה גם כצו מעשי ולא רק כצו רוחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל קריאה שאומרת "עזוב את הלב ותמשיך עם השכל" לכול אדם באשר הוא זו קריאה להשמדה מוחלטת של הנשמה! לצערי לא תהינה יותר התייחסויות לתגובות שלך, הקירות השליליות שלך באישורך המלא יצרו את המצב הזה. עמך הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האייל האלמוני" הוא כינוי המופיע כשהמגיב אינו ממלא שם (וכתובת דוא"ל, אם הוא רוצה) בשדה התגובה. זה מוסבר בדיון 1009, שאלה 23. כך שאתה יכול להבין שיש גם בדיון הזה, כמו בשאר הדיונים האייליים, יותר מ"אייל אלמוני" אחד - אבל אתה יכול להמשיך להחרים את כולם, לא נורא (מסקרן אותי מה זה "הקירות השליליות", אבל אחיה גם בלי ההסבר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקירות השליליות הם קירות מנייר דקופאז', מה שהופך אותם לנקביים משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה שלך, מפתיע אותי שהמלים מביאות אותך אפילו עד השער. דרך קצת ארוכה מדי בשבילן, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה ומתוודה שאני לא מצליח להבין את הערבוביה שאבים1 כותב. 1 יותם? אבים? העיקר שהיה מלך יהודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר אינני מבין מה אתה רוצה לומר כאן. אתה יכול להבהיר את עצמך בבקשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הויפסאנה אמורה לספק את היכולת שיותם מפגין כאן, אני לא קונה. אם מישהו חושב שזה אמור לשכנע, אני כבר מתחיל לחשוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מין הראוי שתמצא את הדברים שיש ביכולתך לקנות ולהסכים למחיר. בחנות שלי אתה צריך לדעת מראש מה אתה רוצה לקנות. בנוסף בחנות הזו ממש מסרבים לשכנע לקוחות לקנות דבר כל שהוא, להפך הלקוח חייב ממש להתאמץ ולשכנע את הספק שיש לו בדיוק את מה שהוא זקוק לו ושהספק חייב למכור לו את זה בכול מחיר שיבקש, ובחנות זו הלקוח חייב להוכיח שהוא מסוגל לשלם כל מחיר שיאמר לו והלקוח ישלם מראש את הסכום לפני קבלת המוצר מבלי להיות בטוח שהסכום הזה מספיק ושאולי תהינה דרישה לתשלום כפול. בנוסף בחנות זו הלקוח עושה את הכול בעצמו וכול תלונה ולו הקטנה ביותר תמנע ממנו את קבלת המוצר ואת התשלום ששולם מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Are we still talkin' about sex? (אא"ט, בחור מ"חברים"?)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותם, לפי כתובת הדואר שלו. וכמובן: אבים [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתובת הדואר האלקטרוני aveym30@walla.co.il היא אך ורק לצורך קבלת עדכונים מהאתר הזה בלבד. אם משהוא מעונין לצור קשר מחוץ לאתר הזה הוא או היא מוזמנים לכתוב לכתובת הזו. בנוגע לשם אבים או יותם הם נבחרו בקפידה ובתשומת לב ושמות אלה הם רשי תיבות של דברים שנועדו להזכיר לי דברים מסוימים שחלילה לא אשכח מאין באתי ולאן תשומת הלב שלי מחויבת לפנות בכל נשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותשומת הלב שלך לכל נשימה לא דורשת תשומות שכליות או שגם את זה עושים בדממה מוחלטת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את הסיפור על הבלונדינית שנהרגה כשהספר הוריד לה את האוזניות שמורות לה לשאוף ולנשוף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ספר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- "מכיר את הסוף של הסרט שבו מתגלה שברוס וויליס בעצם מת כל הסרט?" - "לא, מה הסוף?" אבל אם כבר, שתכיר את הנוסח הקלאסי (לא פרי עטי) כדי לחברת את הילדים: בלונדינית חבושת אוזניות נכנסת למספרה. הספר שואל אותה איך היא רוצה להסתפר, אבל היא לא עונה. שואל שוב הספר והיא עדיין לא עונה. ביקש הספר שתוריד את האוזניות אבל לא שמעה כלום. מחליט הספר להוריד לה את האוזניות כדי שתישמע ופתאום הוא רואה שהיא נהיית כחולה, סגולה, ירוקה ונופלת על הרצפה ומאבדת הכרה. מאזין הספר לאוזניות ושומע: "לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף..." מגוון צר של בדיחות עצובות בעברית קלוקלת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולצורך תגובות ל"הארץ"? תגובה 138. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נמנע מלהגיב בסגנון היהיר והיודע-כל שמאפיין אותך, מסיבה פשוטה: למרות שאני מאמין שדרך השכל היא דרך מצוינת להשיג דברים רבים - כולל רגיעה נפשית, אם אתה מתעקש - ולמרות שאני יודע שלי אישית היא מתאימה הרבה יותר מדרך האקסיומות העמומה שאתה מציג כאן (ושעד עכשיו לא ברור לי מהי, כי אתה מסרב להסביר), אני מקבל את זה שיש אנשים שונים ממני ויש דרכים שונות משלי. יש אנשים, בלשונך, שלהם "דרך הרגש" מתאימה יותר מ"דרך השכל. אני שמח בשמחתם ואשמח להבין יותר את האידיאולוגיה שלהם. אלא שאת הכבוד שאני מפגין כלפיהם אתה אינך מפגין כלפיי, או, לצורך העניין, כלפי האידיאולוגיה שבה אני מחזיק. אני לא יודע כל, ומשתדל שלא להיות יהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר קלין, בדוק היטב את תגובותי וראה איזה פלא: המילה "אני" נעדרת לחלוטין. ובנוגע לעמימות: דרך אופי תגובותי באפשרותך ללמוד על אופי חשיבה מופשטת מהי. אינני נגד התפקוד השכלי כלל אלה מתנגד להזדהות עם המילים ומתנגד לפרומטוריות האוטומטית הנובעת מחלק מסוים בתפקוד השכלי הקשורה לעצלות המחשבה. יש לתפקוד השכלי חלק גבוהה יותר שהוא מאוד חיוני לעבודה עצמית והתבוננות עצמית. ואם תרצה דרך הרגש הוא דרך ההתנסות הישירה, ואותו חלק גהוהה בתפקוד השכלי מאוד חיוני להתנסות הזו שבלעדיו ההבנה לא תהיה שלמה. כלומר עם מעט מאוד מילים או מילים בעלות הברה אחת. אין כאן סרוב להסביר. אין מי שמעוניין בכלל לקבל כולל אתה. בכול אופן זו היתה התנסות מעניינת בשבילי. ותודה על כול התגובות שלך ושל אחרים וצר לי שאינני מובן מספיק עבורך ועבור האחרים. כך זה חייב להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילוק המילה ''אני'' מנוסח הכתיבה הוא פעולה טכנית מקובלת במסגרת קורסים שונים (גם אקדמיים) ואינו מעיד על שינוי פנימי של ממש, להיפך - לפעמים (אולי כמו במקרה שלפנינו), המילה ''אני'' נעדרת לחלוטין, אך הסגנון כולו מעיד על היות הכותב מרוכז בעצמו יותר מן הרגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלק את המילה "אני" מכול התחומים. כלומר: חשוב, דבר, וכתוב. ללא מילה זו. זה שינוי אמתי. ועוד שינוי אמתי זה לא להביע רגשות שלילים במחשבה. ותרכז את תשומת הלב שלא יהיה שליליות אפילו בסאונד של המילה עצמה עוד לפני שהיא נאמרת. כלומר באופן תמידי התבוננות על הרשמים הזורמים מהמילים. את זה לא ידוע לי שלומדים באיזה שהוא קורס. והעדות היחידה שיש לך וגם למגיבים האחרים המתלוננים על יוהרה ועל ריכוז עצמי היא בפשטות העובדה הזו: אתה רואה דרך סגנון הכתיבה והתגובה את תכונת היוהרה האישית שלך או אם תרצה את הריכוז העצמי שלך. תמיד כאשר האינדיבידואל רואה תכונות שהוא מחשיב אותם כשליליות אצל אחרים פירושו שהאחרים הם המראה שלו עצמו, ותמיד כאשר האינדיבידואל רואה את עצמו דרך המראה הזו הוא מפגין שליליות ותוקף את זה שדרכו הוא רואה את עצמו. באופן רגשי האינדיבידואל רוצה שיחשבו עליו כאדיב, צנוע,מתחשב, וכו'... וכל מי שלא יתנהג כלפיו לפי התמונה הדמיונית הזו הוא ירשה לעצמו להיות נעלב להפגין שליליות לשפוט לשמור חשבון וכו'... כן המנטרה הזאת ידועה היטב היטב בכול מקום. ישנם שבעה מיליארד דוגמאות שמסתובבות על הפלנטה החביבה שלנו בכדי להוכיח את זה, מה שנותר זה רק להיתבונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, כאשר אתה כותב לי "שאין בתוכך חומר באיכות מספקת שמאפשרת ניהול דו שיח ולימוד הדדי, הבעת השליליות היהירה בתגובתך מונעות זאת", עלי להבין שאתה מדבר בעצם על עצמך? שים לב: אני לא.. אה, סליחה, אינני טוען שזה המצב, אלא אתה. ומעניין אותי איך כל זה מסתדר לא רק עם התיאוריה הכללית שלך, אלא עם הטענה הספציפית שלך לגבי יוהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי מאוד אך סטינו סטיה גדולה מידי מהדיון על הכתבה שמר בועז יניב הואיל לשתף אותנו ברשמיו האישים בקורס הויפאסנה. הוא קרא לזה "להוריד את הזבל" סברתי לתומי שאפשר לשתף אותו ואת האחרים כאן באתר בחוויה דומה ולהצביע על מקור הנביעה של "הזבל" ןלאסוף רשמים פנימים שיועילו לנו להתמודד ביום יום במצבים המישתנים. לצערי אינדיבידואלים שונים ומאוד חדשנים אוהבי פילסוף וסופר התפלספות העבירו את הדיון לפסים שהם מאוד רחוקים מהמקור והוסיפו גוון אישי ונעלב לדיון. רבותי האינדיבידואלים החדשניים אוהבי הפילסוף וסופר התפלספות הנני מודה לכם על תשומת לבכם. הזירה הזו נשארת לכם תמשיכו ותהנו. בשבילי הרכבת עוצרת כאן. נהנתי מאוד. ואישית קבלתי שעור טוב מאוד. תודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהעביר את הדיון לפסים אישיים הוא אתה. אני מודה שבמישור הרגשי (החביב עליך כל-כך) לא נהנתי מההודעות שלך אלי, אבל לא טרחתי להגיב כיוון שנעלבתי (דהינו, מסיבות רגשיות) אלא כי הצגת את עצמך כגורו בעל תובנות אבסולוטיות - דבר שהיה די ברור מהודעותיך שאינך. כיוון שזהו פורום פומבי, וכיוון שאני חושש שיש אנשים שמתרשמים מדבריך ומסגנונך, היה לי חשוב לנסות ולהבין אם טעיתי בהערכתי אותך ואת דבריך, ואת הבירור הזה לעשות ברבים (דהינו, מסיבות שכליות). נדמה לי שכבר די ברור שלא טעיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושש שיש *כאן*, *באייל* - אנשים שמתרשמים מדבריו ומסגנונו של מר י.? נו שוין, הייתי אומר את ההפך - אם יש אנשים שמתרשמים, כנראה שמר י. זה מה שמגיע להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל החשד הלא הוגן הזה אני מתנצל. אולי אני סתם חייב להיות זה שאומר את המילה האחרונה, לך תדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ''אני'' נעדרת כמעט לחלוטין (למעט מקום אחד שבו השימוש בה מודע ומוצהר). המילה ''אינני'' קיימת גם קיימת במגוון תגובות. צורות גוף ראשון אחרות מופיעות גם הן מדי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבודן של המלים במקומן מונח, אבל גם אם המלה ''אני'' לא מופיעה, האני מופיע שם גם מופיע. בענק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה? הוא במילא לא מזדהה עם מילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) (יא חתיכת פחבלחנאטור שכמוך! תן לו צ'קלאנס! לכל אחד מגיע צ'קלאנס בחיים!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה ברומטר אתה יודע? אז "ברומטריות" היא התכונה המהותית ההופכת ברומטר לכזה. פרומטר מבצע פעולה דומה לברומטר, אלא שהוא מודד פרים ולא ברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, תודה! תודה מקרב הלב! עד עכשיו באמת לא הבנתי מה קורה עם הפר שלי! מהיום אפנה אליך בכל שאלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלק הפרומטורי בתפקוד השכלי הוא חלק מכני אוטומטי שמסוגל להבדיל אך ורק בין שני הפכים, לדוגמה: כן, לא. יש, אין. מסכים, לא מסכים. אוהב, לא אוהב. וכו'. המילה "או" מאוד אופינית לחלק הזה. "זה" או "זה". שחור או לבן. וכו'. הדואליות היא זו הדומיננטית בחלק זה. התפקיד של חלק זה לאגור את הציורים הסטטיים של החיים. וזה גם מקום מושבו של הזיכרון המכני של התפקוד השכלי. כלומר: הסיפריה האישית. למעשה רוב רובו של הלימודים העיונים בבית-הספר נאגרים בחלק הזה. החלק הזה מכני לחלוטין מהסיבה שהוא איננו זקוק כלל למאמץ כול שהוא בכדי לפעול, כמעט כל דבר וכל רושם מפעיל אותו. בני-אנוש רבים מאוד מכול שכבות האוכלוסיה בכול העולם חיים את כול חייהם בחלק זה של התפקוד השכלי. קל מאוד לזהות אותם. לחלק זה אין אפשרות לשקול דעת או קנה מידה. תמיד הוא מעלה באופן פנימי ציורים דומים או סמוכים. לעולם אין בדיקה לעומק הכול שטחי. תמיד הוא קופץ בראש. מחליט החלטות בלי כול מידע. וקובע עובדות בלי כול בדיקה ואימות. די קל לבדוק עד כמה אנו שקועים בחלק הזה, כל אחד יכול לבדוק את עצמו באופן די פשוט. תוך כמה זמן הוא מאבד עינין ומשתעמם במקומות שבהם הוא ניזקק לריכוז שכלי ותשומת לב? כמה זמן לוקח לו להביע שליליות ודעות על בדברים שהידע שלו בהם הוא אפסי? ובדיקה נוספת היא באיזה תדירות המילה "אני" מתגלגלת על הלשון, כמו גם המילה "אבל" "שלי" וכו'.. לאחר בצוע הבדיקה האם הממצאים מורים על איבוד אנרגיה? והאם זיהתה קושי רב לסלק את את המילים שעולות באופן אוטומטי על הלשון? אם התשובות לשלושת השאלות היא חיובית פירושו שהחלק הפרומטורי הוא הדומיננטי. רק אם התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית סביר שחלק יותר גבוהה בתפקוד השכלי הוא מעט יותר דומיננטי בנוגע לשאלה השניה רק כנות עם עצמו תראה לו את מקומו. בנוגע לשאלה השלישית כולם סובלים מהמכניות הזו. ובכדי לבלום אותה יש להתבונן בלשון כול הזמן. עצם פעולת ההתבוננות והמאמץ לעצור את המכניות תעביר את הדומיננטיות בתפקוד השכלי לחלק יותר אחראי שאיננו סומך על הממצאים באופן עיוור ומסגל לעצמו את כושר הבדיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להתעניין מי השרלטן שסיפר לך את הסיפורים היפים האלה, ולמה אתה מאמין לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>למה אתה מאמין לו? כי תגובה 520827 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוגל לא שמע על הפרומטור שלך, ויש לי ניחוש די טוב למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מנועי חיפוש חולמים על כבשים חשמליות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיק להשמיץ - תגובה 60 עם בונוס: תשובה לתמיהתך שנכתבה שנה מראש! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזו צורת חיפוש השתמשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הכי פשוטה שאפשר: כתבתי "הפרומטורי" (גוגל לא יודע לסנן את ה"א הידיעה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפש את המילה "דּוֹגְמָטִי". פרומטורי ודוגמטי זה אותו הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שיש כאן עקיצה שאני מפספס. בינתיים מצאתי משהו קטן שאיני יודע להסביר. חיפשתי צירופים שונים (הכל ללא מרכאות) ואלה התוצאות: דוגמטי 8650 הדוגמטי 2990 דוגמטי הדוגמטי 177 דוגמטי -הדוגמטי 8460 הדוגמטי -דוגמטי 2810 אם לוקחים את כל התוצאות ל"דוגמטי" ומפחיתים מהן את התוצאות של "דוגמטי הדוגמטי", מקבלים שלוש עשרה תוצאות יותר מאשר בחיפוש "דוגמטי -הדוגמטי" (בתרגיל ההפוך ההפרש הוא בן שלוש תוצאות בלבד). מה הגורם להפרש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית לחפש recursive בגוגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל ניסיתי לחפש "recursion" באינדקס של קרניגן וריצ'י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צא וחפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, אני עומד לבצע מעשה כישוף ולמצוא את המילה "אני" בתגובותיך שוב ושוב. להלן מספר מילים מהודעתך לה אני מגיב: תגובותי = תגובות + שלי = תגובות + של + *אני* אינני = *אני* לא [אינני ...,] אלא מתנגד = [אינני...], אלא *אני* מתנגד (כפי שלימדוני בבחרותי, אפשר להשמיט את הנושא כי הנשוא כבר כולל אותו) בשבילי = בשביל + של + *אני* צר לי = צר ל*אני* אנא העבר את התנצלותי לאני'ים שלך שפספסתי, אם יש כאלו. יתכן שנפלה תקלה בהוויה הרוחנית הגבוהה יותר שרכשת, מקווה ששמרת את תעודת הביטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב - אתה מבין שקשה מאוד להסביר במלים דרך הרגש, ואילו כדי להסביר באמצעות השכל צריך שהכלי הזה יהיה זמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולים? עיוורים? אנשים אינטליגנטים ששואלים שאלות אינטליגנטיות? - לא בבית ספרנו, דיון 1358. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויפאסנה (+לעצור ולהתבונן בדברים כפי שהם) ומדיטציה הם כלי להכרת דפוסי ההתנהלות שלך וליתר צלילות וחופש בחירה ומכאן ליותר שלוה ואושר בחיים. כשאתה עוצר (ל- 5-40 דקות) בכל יום ויושב בשקט קשוב עולים דברים. מי שהתודעה שלו סוערת ומתרוצצות הרבה מחשבות בראשו, מי שפחדים, שיפוטיות חמדנות או תסכול מניעים אותו - יפגוש בם בישיבה וכאן מתחיל החופש לבחור, יתר מודעות לדפוס ("לאורח") והחלטה האם הוא מפעיל אותי, בעל הבית או שרק אורח שאני מתבוננת בו ובוחרת לפעול אחרת. עולה בראשי מכר שלי שהוא אלוף בעשייה של פנאי ומקצוע, אולם בחיים האישיים הוא בוחר נשים לא מתאימות ונשאר כמה שנים וחוזר שוב. אם היה עוצר ומקשיב, היה פוגש את הרגש שמתחת לדפוס, אולי חשש מבדידות והישארות לבד, והיה יכול לבחור. ככלי, מידת התועלת קשורה גם למצב ההתחלתי. אדם רגוע, שבע רצון מחייו, עיסוקיו וקשריו הבין אישיים, יפיק פחות תועלת מאדם שמצבו שונה. בכל מקרה, ההתמדה בהקשבה ובמדיטציה משנה את התייחסותנו ואופן התגובה שלנו למצבי החיים ובכך תועלתה הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היומרנות שלך מוציאה אותי מהכלים. תסבירי בבקשה על סמך מה את קושרת "תודעה סוערת" עם "שיפוטיות חמדנות ותסכול"? למה לא לטפח דווקא "תודעה סוערת" בגלל היצירתיות שלה, שמחת החיים, הכיף להיות בחברה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מבין הפוך, ושוב השכל מסבך את הענינים אצלך. דממה פנימית מובילה ליצירתיות ולהשראה. סערה פנימית מובילה לקיבעון שיתוק וקיפאון. "סערה" פירושו ריבוי אני'ים וריבוי אני'ים פירושו השמדה של הנשמה והדיבר החמישי "לא תרצח" אומר : התרוקן מאני'ים בכדי לחיות ולחיות פירושו התחדשות השראה ויצירתיות. בדיוק הפוך מקיפאון שתוק וקיבעון. והטבע יש לו ארבע עונות בשנה המתחלפות ומתחדשות בניהם כל הזמן וזה כמובן טבעי פשוט ורגיל. קרא שוב את מה שמאיה כתבה והפעם לאט לאט וכמה פעמים במשך כמה ימים קרא את זה כמו שאתה קורא סיפור ללא דעה או שפיטה , מקווה שתבין. ממליץ לך להמתין יום אחד לפני שתגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטפוט חסר משמעות וערבוביה מעורפלת של שברי רעיונות. מה הקשר בין לא תרצח לבין השראה? האם מה שכתבת לא בע מהשכל? אם כן כיצד אתה מצליח להביע את עצמך ולהבין את עצמך ללא השכל? אתה נמצא בשתיקה קבועה או שהגרוי למחשבה כדי לענות לי הוא דבר שכלי? ההמלצות שלך נגועות באותה נגטיביטיות של מיה, התנשאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ראיתי שום יומרנות והתנשאות בהודעה של הנ''ל. להפך ראיתי אבחון קולע בתוספת הסבר מאיר. ראה איך התגובה נתונה לשיפוט האישי שלך ואיזה הבדלים יש בין הפירושים של שנינו. אני באתי ממקום של תיקון ושיפור עצמיים עם פתיחות לקבל זאת ואתה באת ממקום של מעין הגיוניזציה אגרסיבית על דבריו של הנ''ל, שכנראה מן הסתם לא הסתדרו אצלך בלוגיקה אז עוררו את זעמך. תקן אותי אם אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני רק אדם "סוער" מוחית/רגשית (אובססיבי-קומפולסבי, "לא סגור על עצמו", איך שתרצה) יוכל להבין את האמת העמוקה בדברים האלו. את השפעותיה המרפאות של התרופה רק החולה יוכל לחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש מצטערת שמצאת בתגובתי יומרנות והתנשאות ושהוצאתי אותך מהכלים . הרגשתי ממש הפוכה, כלומר,ניסיתי (ואולי באמת לא כתבתי בהיר מספיק) לתת דוגמאות בהן אדם עשוי לצאת נשכר מתהליך המדיטציה ולכן התמקדתי בחלק הסוער *השלילי* שאותו היא מרגיעה. יכולתי למנות גם חוסר סיפוק, תסכול, מה שתרצה, אלא אם אתה שרוי בשלווה מתמשכת ומוחלטת (ואתה לא מת)המדיטציה, מתוך זיהוי ומודעות לדפוסי התגובה האופייניים, הדי אוטומטיים שלנו, יעילה בהפחתת עוצמתם ומינונם. חלק שלילי שבמידות מסויימות יש אותו בכולנו, מי יותר, מי פחות. (אני התמודדתי בעיקר עם שיפוטיות יתר שלי, למשל). ה"תודעה הסוערת" החיובית נפלאה וודאי שכדאי לטפח אותה, איני מוצאת כלל סתירה בין השניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |