 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הכבוד לחברי המערכת שבחרו לפרסם את המאמר. פרסום מאמר כזה הוא אחד מן הדברים הנותנים טעם לקיומו של האייל הקורא. אני חושב שגם הפרסום ללא שם המחבר הוא מוצדק ללא דופי (לטעמי לא היה אפילו צורך ב"שם המחבר במערכת"). כניגוד לאופנת ה"פוץ נולד", הרי העניין כאן הוא המאמר והדעה ולא האיש. האם צריך להעניש את הקוראים ולמנוע מהם דעה חשובה רק משום שהמחבר עלול לאבד את פרנסתו או להפגע באופן אחר אם יוודע שמו? אני גם לא חש שהכותב מתנכל אישית לקהלני. נהפוך הוא: "עצר כמעט לבדו את הסורים במלחמת יום הכיפורים" קצת מוגזם. אני מניח שהיו איתו ולפניו עוד כמה אנשים. (הצד השני של המטבע הוא שאולי באמת קצת מוגזם להניח את פחות או יותר כל המיליטריזם והג'ינגואיזם הישראלי לפתחו של קהלני). אני די מזדהה עם הרוח שמאחורי הכתוב במאמר, אבל לא מסכים לניתוח המעשי של המצב: "מחד - חסידי ההפרטה והצבא המקצועי, ... ולהתכחש כליל לייעודו החברתי כצבא עם. מאידך - גורמים פרו־חברתיים, המקדמים את תפקידו של צה"ל כשותף בעיצוב החברה באופן מודע ...". א. זה נכון שצבא מופרט ומקצועי ובעיקר קטן עשוי להתבטא בפועל בעידוד הג'ינגואיזם. הרבה יותר קל להיות מיליטריסט שש אלי קרב כאשר לא אתה ולא מכריך נדרשים לפרוע את החשבון. ב. העניין הוא שחסידי הצבא המקצועי אינם בהכרח זהים לא עם המיליטריסטים ולא עם האנטי-חברתיים. אישית, אני תומך בהפרטה ומיקצוע הצבא מסיבות שונות לחלוטין. בעיקרו של עניין, תמיכתי מתבססת על קריאתי את רוח הזמן. רוח הזמן במדינות המודרניות והגלובאליסטיות נוטה אל המסחריות וההגשמה העצמית ונגד השירות הציבורי והצבאי, בפרט נגד הקריירה הצבאית. בכל המדינות המפותחות, המבוגרים אינם רוצים את ילדיהם במדים והילדים אינם חולמים על קריירה צבאית. הביצועים העלובים של צה"ל במלחמת לבנון השנייה נובעים להבנתי קודם כל מן הירידה במעמדו של איש הצבא בישראל ולא מכל מיני כשלים מקומיים, נקודתיים ואישיים. דן חלוץ אינו רמטכ"ל מפני שאמיר פרץ לא מבין מספיק בענייני גנראלים , אלא משום שלא היה מועמד טוב ממנו לתפקיד. ג. המניע השני שלי קשור בצורך האובייקטיבי, שלא השתנה, של מדינת ישראל בצבא. להרגשתי השרות הצבאי בישראל מבוסס על הונאה. במקום לפצות ולתגמל את המשרתי באופן כלכלי וחברתי ממשי (קודם כל באמצעות כסף), החברה מפמפמת אותם בכל מיני קישקושים מן השפה ולחוץ בתקשורת (כולל אלו שהוזכרו במאמר. גם כאן אני חולק על המחבר: יום טיול של תלמידי תיכון ומופע אורקולי של יריות ופיצוצים הרבה יותר זול מאשר משכורת של ממש וחינוך מקצועי ואקדמי חינם למשרתים בצבא). הצורך בצבא קבע נובע לדעתי מן הצורך לבסס את השירות הבטחוני על תן-וקח אמיתי במקום על הונאה פטריוטית שהצלחתה הולכת ופוחתת ברוח הזמן. ד. צבא מקצועי של ממש שישלם משכורות במקום "להרעיל" את חייליו ישרת את החברה הישראלית הרבה יותר מאשר שר בטחון חברתי הדורש להעלות את תקציב הביטחון מבלי שיש לו את האומץ להצביע על מקור המימון המדוייק (בנק הפועלים למשל ואין כוונתי למפקידים). ה. גם הכיוון ההפוך אינו בהכרח נכון. אני חושב שרוב התומכים במיליטריזם דוקא תומכים בגיוס אוניברסלי (של זכרים יהודים לכל הפחות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים איתך שצבא מיקצועי שישלם משכורות יבוא במקום "הרעלת" חייליו. העיסוק המילחמתי מחייב את ה"הרעלה". אין כוח לוחם העוסק בלחימה שאינו "מורעל". אי אפשר לנהל מלחמה במשך עשרות שנים על ידי דורות של לוחמים -אבות, בנים ונכדים שלא יהיו מורעלים. רבין תפס את זה ואף התבטא בעניין. אז במדינת ישראל היו פעם לוז הצבא מה שקרוי אנשי ההתיישבות העובדת וגם הנוער העירוני . לאט לאט הם החלו להשמט מהתפקיד הזה. למזלן של המערכות הפוליטיות המנהלות את המדינה, הגיעה העליה הרוסית שזו הדרך שלה לסוציאליזציה הישראלית. את מקום הקיבוצניקים והמושבניקים תופסים הדתיים הלאומיים שמגינים על הבית שלהם- ההתנחלויות. גם האמריקאים חשבו שאם יקימו צבא מקצועי - הם יוכלו לשמור בידם אופציה מלחמתית בכל עת שירצו. זה אינו עובד; גם הצבא המיקצועי שלהם מתחיל לבעוט. במדינה דמוקרטית ולמעשה גם לא דמוקרטית, שלטון חכם צריך להשתמש בצבא לצרכי מלחמה בדחילו ורחימו, בידיעה שהאפשרות הזאת מוגבלת בזמן ועל הפרזה משלמים מאד יקר לא רקשל חיי אדם. להערכתי, היינו יכולים להגיע מזמן להסכמי שלום וגם תהליך שלום, אם היינו מוותרים על השטחים, כל השטחים, שנכבשו ב-67. אז בלי זה נאלץ להיות מורעלים עד שגם זה לא יעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חש שאתה מערבב בין "הרעלה" לבין מה שנקרא גאוות או רוח היחידה שהוא דבר שהקשר שלו למיליטריזם אינו חד-חד ערכי. בכל מקום עבודה או מוסד חינוכי מנסים לטפח את הדבר הזה. בעובדה איני רואה שום ראיה במציאות לפיה החברה בבריטניה או בארה"ב הפכה למיליטריסטית יותר מאז ביטול גיוס החובה. להיפך. נדמה לי שרוב האמריקנים והבריטים רואים בקריירה הצבאית עניין פטריוטי (כמו גם במכבי האש) אבל בעיקר עניין של קריירה מקצועית וקידום חברתי-כלכלי. ב. אכן עדיף צבא המבוסס על "דורות של לוחמים -אבות, בנים ונכדים". אלא שלכך כיוונתי בדברי על רוח הזמן - אם הדבר לרצונך או לא לרצונך, אם זה מוצא חן בעיני יואל מרשק או לא, האופציה הזו הולכת ונסגרת. צעירי הקיבוץ שלך נושאים עיניהם אל שי אגסי או צביקה הדר ולא אל גל הירש או איציק מרדכי. ג. ההתחזקות של העולים בצבא היא בדיוק הסתירה לטענותיך. פה בודאי "אין דורות של לוחמים" ואם להיות גלויים הם בודאי אינם מרגישים מחוייבות למדינה על שרותיה לאורך הדורות, או לפחות באופן סובייקטיבי הם אינם חשים כך. שירות צבאי תמורת שכר הולם וקידום של ממש במעמד החברתי-כלכלי יבסס את הקשר הזה על אדנים של ממש (כסף, כסף, כסף) במקום על הבטחות אוראליות שסופן אכזבה ועוינות. ד. לגבי הנוער הדתי-לאומי צריכים להיות מופתעים שחלקם בצה"ל אינו גדול עוד יותר בהתיחס לעמדותיהם האולטרה-לאומיות. אשים נפשי בכפי הכותבת ואעיז להציע את התזה המופשטת, לכאורה יותר מדי, כי לא רצוי לבנות צבא על יסודות דתיים מדי. לאנשים רליגיוזיים יש אמונת יתר בהתערבות האלוהית בחיי המעשה. הם רצים מהר מן האחרים כאשר הצבא נמצא בהתקדמות אך גם כאשר הצבא בנסיגה (משום שהם רואים בכך אות לכוונות ולרצון האלוהי). היות וכל מלחמה היא אוסף של מישגים בילבולים וטעויות, החייל הרצוי הוא חייל המצטיין בעמידותו גם בתנאי נחיתות וכישלון. חייל כזה המרים ידיים רגע אחד אחרי שהאוייב עושה זאת. אבל במציאות, כמו במציאות יש לכך תיזה אחרת המאזנת אותה: הייתי אומר שהחייל האידיאלי הוא חייל הדבק באורח חיים דתי או משהו קרוב לו, אך לאו דוקא ברוחניות ובפילוסופיה הדתית (אני חושב על ג'קסון "חומת-אבן" ממלחמת האזרחים האמריקנית או על חייליו של קרומוול). בקיצור איני בין המתלהבים מן ההתלהבות הצבאית של הנוער הדתי-לאומי, בפרט למראה הבעיה הקשה מאוד שיש להם בהכרעה בין רבניהם למפקדיהם. ה. "גם האמריקאים חשבו שאם יקימו צבא מקצועי" - והיכן הם טעו? מלחמת המפרץ השנייה הוכיחה בדיוק את ההיפך: הכישלון האמריקאי שם שייך כולו למדינאים. הצבא האמריקאי ביצע את המשימה המקצועית שלו באופן נקי וללא יותר מדי בילבולים. אין שום דרך להטיל את הבוץ העיראקי על הצבא האמריקאי. "הצבא המיקצועי שלהם מתחיל לבעוט" - היכן בדיוק? לי נראה שמאז שהאמריקאים והבריטים פנו לכיוון המקצועי הצבאות שלהם רק השתפרו והתאוששו והמעורבות הפוליטית שלהם רק פחתה. ו. באופן פרדוקסלי (רק לכאורה), דוקא במדינות (בפרט דמוקרטיות) בעלות צבא מקצועי שהוא בהכרח קטן, מתחזקת לפעמים ההבנה כי צבא מקצועי ומיומן הוא משאב יקר ערך שיש להשתמש בו בתבונה ובזהירות וזאת בניגוד לצבאות מילואים ולא מיומנים שהם קריאה לאסטרטגיות של מטחנות בשר. יש כמובן גם דוגמאות הפוכות. טענתי היא שאין שום קשר סטיכי בין צבא מקצועי למיליטריזם בזבזני ואוילי (ע"ע ישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בכלל לא. המונח "מורעל" לא היה קיים בזמן ששרתתי בצבא ועד כמה שאני מבין אותו, הוא מתאר אנשים שאוהבים את הצבא ואת ההעיסוק הצבאי. היות שלשפה יש משמעות בעיני, המונח "מורעל" מתייחס כנראה לכאלה שאוהבים את הפעילות הצבאית בשטחים. מדוע בזמני לא נולד מין מונח טעון כזה? גאוות יחידה היא דבר קצת שונה כי אא"ט, מורעל מתייחס ליחיד-חייל מורעל. לגבי מיליטריזם- לא בהכרח יש קשר בין מיליטריזם לצבא מיקצועי. כשמדיניות של מדינה מובילה מלחמה לאורך עשרות שנים, היא מראה על חברה מיליטריסטית. בשלב מסויים אי אפשר יותר להמשיך באותה מדיניות עם שרות חובה שמתחיל להתפורר, וחייבים לעבור לצבא מקצועי. כשיש מלחמות שאולי אפשר לקרוא להן "פטריוטיות" כמו מלחמת העולם השניה או הראשונה, אז מטילים גיוס חובה. מדינות שחלק מהמדיניות ארוכת הטווח שלהן כרוך במילחמות, החזיקו צבאות מיקצועיים; הדוגמאות במאות ה-19 וה-20 היו של בריטניה, ארה"ב וגם צרפת באופן חלקי(לגיון הזרים). החברות בבריטניה וארה"ב לא הפכו ליותר מיליטריסטיות; רק כך הן יכלו לשמר את רמת המיליטריזם שלהן. אנחנו בפירוש חברה מיליטריסטית על פי ההגדרות שלי: הגדרת המטרות המדיניות על פי המטרות הצבאיות והתבטלות המדינאים בפני הגנראלים. אפשר לאתר חברה מיליטריסטית אם רואים שמה שקרוי מדיניות הבטחון, מוגדרת כמעט אך ורק מהבטים צבאיים. ההגדרה מעט סכמטית בהתחשב בכך, שהמוטיב הראשי של מדיניות מדינת ישראל ב-40 השנים האחרונות הוא הרצון והגדרת החיוניות של ההחזקה בשטחים שנכבשו ב-67. יש כאן לדעתי איזו זהות אינטרסים בין המימסד הצבאי לבין המתנחלים. צעירי הקיבוץ שלי באמת אינם נושאים עיניהם אל יצחק מרדכי או גל הירש וגם אני, שכבר אינני צעיר, אינני נושא עיני אליהם אך גם לא לשי אגסי. לגבי הפטריוטיות של הקריירה הצבאית, ישנם מדינאים כמו ג'ורג' בוש וטוני בלייר, שאיבדו את הזהירות שבשימוש בכוח צבאי ולכן גם פגעו בפטריוטיות של העיסוק הצבאי. ב. הסברתי מדוע האופציה של שרות החובה נסגרת; לא בגלל רוח הזמן אלא בגלל המדיניות ארוכת השנים של ממשלות ישראל. ג. לא הבנתי במה משקלם של העולים בצבא הוא סתירה לטענותי. ההיפך; העולים בצבא מאששים את טענותי. בעזרתם אפשר היה להאריך קצת את השימוש בצבא מגוייס החובה; בלעדיהם היה צורך לקבל החלטה על הפיכת הצבא למיקצועי זה מכבר, או לשנות את המדיניות ולהרחיק את אנשי הצבא מהמעמד הדומיננטי שלהם. מה שקרה במלחמת לבנון 2 עוד ינותח כשיעבור קצת זמן במיוחד מבחינת ההיררכיה הממשית שבין הדרג הפוליטי לבין אנשי הצבא (גם לשעבר). ד. אני מסכים איתך לגבי חלק מדבריך על החיילים הדתיים; הקיצוניות של הציונות הדתית לאומית היום מעמידה אותם במצב חד מימדי; או-או. ה. אינך מתייחס למה שכתבתי; כתבתי שכדי שהמדינאים יוכלו לבצע מדיניות הכרוכה במלחמות כחלק ממדיניות גלובלית, הם צריכים צבא מיקצועי שאינו בועט. מסתבר שיש גם גבול לצבא המיקצועי וגם הוא מתחיל לבעוט. היכן מתחיל לבעוט? יש הרבה דיווחים על כך שאינני יכול למצוא כעת. ו. תשובה למה המישפט הזה? אני מדבר על מדיניות ששום צבא לא יוכל לשרת אותה לאורך זמן; לא מיקצועי ולא מה שאתה קורא מטחנת בשר. מדיניות של שימוש רוטיני במילחמות היא מילכוד 22: גורמת לכך שהצבא המיקצועי הקטן והיעיל -אני די כופר ביעילות שלו- נדרש להשלמות של מילואים כי הוא קטן. ואז מתחילים לדבר על החזרת גיוס החובה (כמו שיש טענות כאלה בארה"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף. ו. המשפט מתיחס לחיבור שעשה כותב המאמר בין הנסיון שעושה צה"ל לטפח מוטיבציה ע"י טיפוח ונגינה על מוטיב ה"מורעלות" (למשל תצוגות התכלית שהוזכרו) לבין הנושא של מעבר מצבא אוניברסלי לצבא שכיר/מקצועי. תחילה גם אני לא הבנתי את הקשר שעשה המחבר בין 2 הנושאים, אבל כעת אני מבין אותו יותר. המוטיב של גיוס חיילים שכירים באמצעות תעמולת אלימות, אש ותמרות עשן הוא אמיתי. אבל טענתי היא שצבא שכיר אינו בהכרח ערובה למיליטריזם מופרז. כאשר יש לך צבא קטן של אנשים שהושקע הרבה מאוד באימונם, אתה עשוי להיות הרבה יותר זהיר בסיכונם מאשר בצבא מגוייס/מילואים שחייליו תמיד ניתנים להחלפה בחיילים לא מאומנים חדשים. לעיקרו של עניין, אני חש שהקו שטוית בתגובתך אינו הוגן כלפי מדינת ישראל. א. מי שכותב "הראשי של מדיניות מדינת ישראל ב-40 השנים האחרונות הוא הרצון והגדרת החיוניות של ההחזקה בשטחים שנכבשו ב-67." ראוי שלפחות ישקול רויזיה בדעותיו, בפרט לאחר פינוי עזה. מדינת ישראל פינתה התנחלויות ושטחים גם כאשר הדבר סיכן את אחד הצירים המרכזיים עליהם היא מושתתת (הציר החילוני-דתי). אם כל הבעיה היא פינוי השטחים, מדוע הפלשתינאים לא "מרגיעים" בעזה ועוברים לפעול ביו"ש? גישה לפיה סיבת הקיום של צה"ל והממסד הבטחוני היא הגנה על ההתנחלויות בשטחי 67 היא כל כך לא מבוססת שאך ורק אנשי הימין הדתי וקיצוני השמאל מאמינים בה. על סמך מה אתה בונה את הבטחון שפינוי "כל" השטחים יביא לתוצאה שונה מפינוי עזה או לבנון? מה אכפת לאיראן/חיזבאללה/אל-קאידה שטחי 67? ב. ישראל צריכה למזער את שליטתה על פלשתינאים משום שאין לה רווח בטחוני או אינטרס חברתי לשלוט עליהם ולפתור את בעיותיהם הבלתי-פתירות ולא משום שהקמת מדינה פלשתינאית בשטחי 67 תביא סוף-סוף את המזה"ת החדש המובטח. ושוב היחידים שאינם רוצים להבין זאת הם אנשי הימין הדתי וקיצוני השמאל. ג. אנשים בעמדתך כמו ביילין (המתנגד בחצי פה להתנתקות משום שנעשתה ללא הסכם עם הפלשתינאים) מגרשים את עצמם לישימון של מדיניות סהרורית הרואה את המציאות מהרהורי ליבה. איזה צורך יש לפלשתינאים בעזה בהסכם עם ישראל לפני הפינוי? הרי ההגיון אומר שפינוי ללא הסכם עדיף מבחינתם שכן הוא לא מחייב אותם לשום דבר. קל יותר לפעול לפי האינטרסים שלך כאשר אינך מחוייב לשום דבר אחר. ושוב ביילין ותומכיו מצטרפים לנתניהו ותומכיו המאמינים שאנו צריכים (או יכולים) להכריח את הפלשתינאים לפעול לטובת עצמם גם אם הם אינם רוצים בכך (או יכולים). ד. פינוי השטחים יביא לצורך בצבא יעיל וחזק יותר להגנה מתוך שטח קטן יותר על הישות היהודית ולא לחזון וגר זאב עם כבש בו "הצבא יפשוט מדים". סיכום עמדתי הוא כך: הנפנוף בדגלי הכוחנות והאש בא לא מתוך הקיום של ממסד בטחוני-תעשייתי נוסח חומסקי-הופמן-רובין אלא מתוך ההחלשות של המוטיבציות הציוניות-חברתיות אחרות של הגיוס. בעיני הסיבה הזו היא עוד נימוק לצורך במעבר לצבא שכיר-מקצועי ולא להיפך. כמה זמן יהיה אפשר למשוך את התרמית ה"אוניברסלית" כאשר רוב גדול של אזרחי ישראל אינם משרתים? (וראוי להזכיר שאזרחים כולל לא-יהודים, נשים ומשוחררים מטעמי דת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף. ו. צבא שכיר איננו מתכונת למיליטריזם מופרז. צבא שכיר גם איננו מתכונת לאיכות גבוהה -במיוחד בצבא המודרני שאיננו מבוסס על איכות הצעידה בגוש והדקירה. בארה"ב היו צריכים לכתוב מחדש הרבה מספרי ההדרכה כדי להתאים את רמתם לרמת החיילים השכירים שהיא נמוכה. צבא שכיר איננו ערובה לאי גיוס מילואים ו/או חידוש הגיוס הכללי כשמתבשלת מילחמה. לגבי חוסר הרצון לסכן צבא מאומן קטן זו קביעה שאיננה נכונה לממסד ביטחוני ענק ודומיננטי כמו במדינת ישראל. חמימסד כזה-כמו בארה"ב- יש נוהג להשתמש ביכולתו לחרחר מתיחויות ותקריות כדי לשמר את עצמו ותקציביו הענקיים. בן כספית שאיננו אחד מהעיתונאים המוערכים עלי ביותר, פירסם סידרת כתבות בהן בחן והראה את הנוהג של הצבא לקבוע עובדות בשטח; לחמם גזרות וכד'. א. עד עכשיו היה פינוי עזה כדי לחזק את ההתישבות ביהודה ושומרון. מדוע הפלסטינאים אינם מרגיעים בעזה ועוברים לפעול ביו"ש? ראשית, "הפלסטינאים" אינם ארגון אחד וירי הקסאמים הוא גם חלק במאבקים הפנימיים. שנית, חלק מירי הקאסמים הוא תגובות לפעולות שלנו ביו"ש ולמדיניות של הפרדה פרמננטית של עזה ביו"ש. אינני בונה שום תזה שפינוי השטחים תביא את המזרח התיכון החדש. אני טוען שהחזקת השטחים וקיום מפעל ההתנחלויות הוא הדלק למלחמה בינינו לבין הפלסטינאים ונזק אדיר למדינת ישראל כמדינה דמוקראטית. פינוי השטחים תוך מו"מ עם הפלסטינאים הוא תהליך שיוביל לשינוי המזה"ת. כמובן שלא אם נעשה את זה בלחץ בעוד 20 שנה. בעוד 20 שנה הפינוי לא ישפיע ואז יאמרו ישראלים רבים:"אמרנו לכם!" ג. המו"מ עם הפלסטינאים תוך פינוי עזה היה חיוני כדי שפינוי עזה יהיה חלק מתהליך פינוי כל השטחים ויצירת תהליך של השלמה. ד. הפוך בדיוק. הגנה מתוך שטח קטן דורש פחות כוחות. זכור כמה כוחות היינו צריכים בעזה כדי לשמור על ההתיישבות שם. המישפט "נוסח חומסקי-הופמן רובין הוא חסר משמעות ואיננו יותר מסיסמה התנצחותית. זה היה מאד נפוץ בז'רגון הקומוניסטי בזמנו להשתמש בהכללה של שמות; כאילו הייתי אומר: דברים בנוסח השוקי שמאלים. לגבי המישפט האחרון שלך אני מסכים לחלוטין. אם לא היתה מגיעה העליה מחבר המדינות, התרמית הזאת היתה מביאה אותנו לרגע האמת כבר קודם. רק המסקנות שלי ממנה שונות משלך. ממשלות ישראל לא היו ואינן מודעות לכך שמילחמה איננה דבר שאפשר להמשיך בוא שנים ארוכות. אז הצעירים מתחילים להצביע ברגליים. הממשלות והציבור הישראלי היה צריך להבין את זה כבר לפני 30 שנה ולשנות אוריינטציה פוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך כרגיל מעניינת. יש אולי טעם בעוד כמה הבהרות שיחדדו את הניגודים וההסכמות בינינו. ו. "צבא שכיר גם איננו מתכונת לאיכות גבוהה" - בד"כ נכון (אם כי כדאי לזכור מה קרה למיליציה שהקים מקיאוולי, אחד מן המטיפים הגדולים נגד הצבאות השכירים. צבא האיכרים הזה פוזר בקלות ע"י החניתאים הספרדיים המאומנים היטב בקרב ליד Prato ב-1512 ומפלתו גרמה לנפילת הרפובליקה הפלורנטינית). הסכמתי אתך כבר שצבא אזרחים מגוייס הנסמך על מסורת רב-דורית של שירות צבאי כחלק ממארג קשרי הגומלין בין אזרחים למדינתם, עדיף. צבא כזה יכול ליצור עדיפות כוח מכריעה נגד צבאות שכירים שהם מטבעם קטנים הרבה יותר (נניח צבא המהפכה הצרפתי כנגד צבאות הקבע האוסטריים, פרוסים, אנגליים, רוסיים וכו'). גם השוואה בין צבא ארה"ב של אפגניסטן, סומליה, מלחמות המפרץ, פנמה וגרנדה לעומת הצבא של קוריאה וויטנאם מוכיחה שגם ההיפך מן התזה שלך אינו בהכרח נכון ובפרט בזמננו). הטענה שלי היא שהאופציה הזו הולכת ונעלמת ממרחב האפשרויות הריאלי. רוח הזמן של הצעיר הישראלי הולכת נגד אתוס השירות (לא מעט אולי גם בגלל ניצול היתר והשימוש הנצלני במשך שנים רבות של צה"ל באתוס הזה) ולכיוון של הגשמה אישית אזרחית. דבקות באופציה טובה ההולכת ומתרוקנת מן המציאות לעומת מעבר לאופציה אלטרנטיבית שהיא כנראה פחות טובה אבל מציאותית יותר, היא לדעתי בחירה שגוייה. השערתי היא שהאופציות של ישראל כרגע הן צבא קבע מקצועי המשרת את האג'נדה של השלטון הפוליטי(מגובה ע"י צבא מילואים גדול אבל לא-מאומן/מצוייד היטב) או צבא "אוניברסלי" לכאורה בו קצינים דתיים המשרתים אג'נדה לאומית של המגזר יפקדו על צעירים יוצאי רוסיה ואתיופיה כאשר הישראלים ה"ותיקים" שלא יצליחו לחמוק משירות יסתתרו בנקיקי הקריה. א. ""הפלסטינאים" אינם ארגון אחד" - גם ישראל לא. האמירה שלך היא בעצם אישור שלא מרצון ושלא מדעת של תזת ברק-שרון: אין עם מי לדבר. הפלשתינים יכולים לירות קסאמים ולפוצץ מסעדות ואוטובוסים. הם אינם יכולים להסכים על שום דבר ולא יכולים להתחייב לשום דבר (ליתר דיוק הם יכולים להתחייב לכל דבר אבל אינם מסוגלים לקיים כלום). הדבקות של העם הפלשתיני בחמאס ונגזרותיו יותר משהיא מוכיחה את רשעותה של ישראל היא מוכיחה את אפסותם ושחיתותם של האבו-מאזנים עליהם אתה מנסה להשליך את יהבך. ד. בד"כ מקובל לחשוב שככל שההגנה חזקה יותר כן נדרש זמן רב יותר לפרוץ אותה. כאשר מרווח הבטחון שלך קטן, אתה נאלץ לעבות את הגנתך כדי לספק את הזמן הנדרש לגיוס התקפת הנגד. אתה צודק כאשר אתה מדבר במונחים של מלחמה בעצימות נמוכה שהיא המציאות נכון לעכשיו. שם אתה אולי צודק (פחות שטח = פחות שומרים). הבעיה היא שישראל לא יכולה להתעלם מן האפשרות של מלחמה מלאה, בפרט שארגוני הטרור (חיזבאללה, חמאס) נעים קדימה חזק על הציר ארגון חמוש - צבא סדיר. (התעלמות כזאת יכולה לגרום לגלישה לעימות גרעיני). פסילתך את הציר חומסקי, הופמן ורובין אינה מוצדקת. אבי הופמן וג'רי רובין (משביעיית שיקגו) עשו שימוש בתאוריות החומסקיאניות נגד הנדסה חברתית (וחומסקי שיתף איתם פעולה בהתלהבות) במערכה נגד המלחמה בוייטנאם. הטענה היתה שמאחר ויש כל מיני מבנים חברתיים-אידיאולוגיים הטבועים גנטית בבני אדם אין שום טעם במאבקים חמושים כנגד הקומוניזם למשל (שכן אם הוייטנאמים מוחתמים גנטית בתבנית קומוניסטית אי אפשר באופן צבאי או פוליטי לשחרר אותם ממנו או לכפות אותו עליהם או משהו בדומה לזה). אפשר להגיד שחומסקי היה ספק אידיאולוגי של השביעייה האנרכיסטית. בכל אופן השייכות של חומסקי לתנועה האנרכו-סינדיקליסטית אינה סודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בינינו הסכמה לגבי התחמקות של ציבורים גדלים והולכים מהשרות הצבאי. אני מסכים שהצבא והמפלגות שהנהיגו את המדינה בשלושים וחמש השנים האחרונות, השתמשו באתוס השירות הצבאי באופן בזבזני, ציני ולדעתי אף טיפשי. הרעיון שצבא מיקצועי יאפשר לנהל מילחמות אין סופיות ללא החיץ הציבורי המעיק, אין לה על מה לסמוך, אבל זו היתה הסיבה להפיכת הצבא האמריקאי לצבא מיקצועי. הסקירה שאתה עורך על ההצלחות והכשלונות של הצבא האמריקאי, אינה מעמיקה כי היא עושה השוואות שאינן במקומן. הפלישה האמריקאית לגרנדה ותרועות הניצחון על כך היתה יכולה להקרא גרוטסקית אם לא היתה כל כך ברוטלית. א. אתה נסחף לניתוח שכל כך אהוב על פוליטיקאים- במיוחד אריק שרון.כל דיון שהם דנים בו הוא על כאן ועכשיו; מהקילומטר ה-80 עד הקילומטר ה-90. החמאס הוא מה שהוא היום; אבו מאזן (שאינני מעריץ גדול שלו) הוא מה שהוא היום. אף אחד לא יכנס לדיון על מגמות; מה הביא למצב שנתון לדיון? היכל האחריות של מדיניותנו למצב? אם המדיניות שלנו הביאה למצב, מה אנחנו עושים כדי לשנות כיוון ומדיניות? המצב שאין עם מי לדבר הוא במידה רבה מעשה ידינו, או תולדה של חוסר מעשה ידנו. קרא למשל את מאמרו של הרסגור: לגבי מה שאתה קורא הציר חומסקי-הופמן-רובין, קראתי לא מעט דברים של חומסקי. לא מצאתי אצלו ולו שמץ מהתיאוריה שהויאטנמים מוחתמים גנטית בתבנית הקומוניסטית. הביקורת נגד מלחמת ויאטנם היא חלק מהביקורת על המדיניות הקולוניאלית האמריקאית. בכל אופן, ארה"ב היא המקימה של הטרור . קיים קשר ישיר בין רמת הברוטליות של המעצמה לבין עצמתו ושורשיותו של הטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל משפט בתגובתך יכול להיות בסיס לדיון בפני עצמו. אסתפק כרגע בכמה מילים על חומסקי. עבודתו המדעית של נועם חומסקי (יליד פילדלפיה אני חושב, למרות שמו) שזכתה לפרסום והכרה היתה גילוי של תבניות משותפות בכל השפות האנושיות. או בקיצור, הוא גילה שהשפות האנושיות הן הרבה פחות מגוונות ושונות מכפי שאפשר היה לשער. חומסקי קשר את תבניות היסוד המשותפות לגנטיקה המשותפת של המין אנושי. מאחר והשפה היא אחד מן המבנים החברתיים החשובים, חומסקי בפעילותו החוץ-בלשנית נוטה לקשר בין מבנים ומסגרות חברתיות לבין תכונות "גנטיות" (או לכל הפחות. מבנים אנושיים טבעיים שקשה מאוד לשנות אותם ע"י התנייה). כאן מתחבר חומסקי באופן תת-הכרתי לפציפיזם של גנדי וטולסטוי. אם מבנים חברתיים הם כל כך קשים לשינוי, הרי שבד"כ (החריג המוזכר הוא מלה"ע ה-II) אין הצדקה להתנגד בכוח לכל מיני תנועות פוליטיות. ומכאן ברורה הדרך להתנגדות הנחרצת של חומסקי למלחמת וייטנאם. אם אופי החברה והשלטון בוייטנאם טבוע באישיותם של הוייטנאמים (בין אם זה שלטון קומוניסטי ובין אם דמוקרטיה של המעמד הבינוני) ברור שהאמריקאים שפכו את דמם לחינם בהודו-סין. בסופו של דבר הוייטנאמים יקבלו את מה שמתאים להם ולא משנה כמה חיילים אמריקאיים יפלו בג'ונגלים של קמבודיה. (המרכיב השני בפוליטיקה של חומסקי הוא שהוא זיהה הרבה לפני האחרים שארה"ב היא המעצמה האמיתית היחידה ולכן מעשיה הם הגורם המרכזי בכל מה שקורה בכל פינה בעולם (למשל רצח העם בקמבודיה)). אני לעומתך לא קראתי כלום משל חומסקי עצמו ואני מתבסס על עד עויין (פול ג'ונסון) אבל במקרה זה הדברים נראים לי נכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שחומסקי לא גילה וגו', אלא טוען וגו'. וכך, טוענים, הפוליטיקה שלו יוצאת מתפיסתו את אופן בניית הידיעה מבוססת השפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שרבים מפקפקים בקשר שבין תבניות השפה המשותפות לגנטיקה, אבל האם רבים מפקפקים בעצם קיומן של ה"תבניות" של חומסקי? לפי מה שהבנתי חשיבות עבודתו הבלשנית אינה שנוייה במחלוקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פול ג'ונסון הוא אכן עד עויין וגם עד מטעה. אני מציע לך לקרוא דברים של חומסקי כי הם מאד מעניינים ולדעתי כתובים בכשרון רב. תתחיל ממבחר מאמרים שהוא פרסם משנות ה-50 ועד ימינו ואני בטוח שלא ישעממו אותך. הגישה של חומסקי היתה מוכרת לי עוד לפני שקראתי מילה אחת שלו. למדתי אצל יגאל וגנר והוא חשף את מי שרצה בפני חומר שהציג את המילחמה הקרה כמאבק בין שתי אימפריות- חזקה יותר (ארה"ב)וחזקה פחות(בריה"מ) ולא מלחמה בין תרבויות -שיטת החירות וישות שטנית שרוצה להשתלט על העולם. מהויכוח בין מיסטר X-ג'ורג' קנאן -שהיה עובד בשגרירות האמריקאית במוסקבה במהלך מלחמת העולם השניה, לבין ואלטר ליפמן-עיתונאי ופובליציסט אמריקאי מהמעלה הראשונה. חומסקי מסביר בכמה ממאמריו מהוא הבסיס העובדתי עליו בנויים דבריו ולכן יהיה לך מאד מעניין לקרוא אותם. כמשהו שקשור לנושא, ראיתי תכנית בערוץ 1 שאינני זוכר את שמה, אבל דיבר שם איש סי.איי.איי. לשעבר על חלקו של הארגון בסילוק מוסאדק באיראן. מוסאדק היה ראש ממשלה מהשמאל שרצה לבצע רפורמה במערכת הפקת הדלק כדי שחלקה של איראן בהכנסות יגדל. האמריקאים דאגו לסלק אותו ולהמליך את השאה והשאר היסטוריה. אותו איש הסי.איי.איי. טען שאנשי שטח בארגון הזהירו את המרכז שארה"ב תשלם ביוקר רב על התרגיל הזה-זה היה בשנות ה-50- ואכן היא שילמה. על מה שקרה בויאטנם ובדרום אמריקה איננו יודעים כל כך-כדאי לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה''ב אולי שילמה על זה הרבה, אבל סביר שאירן שילמה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק. את אנשי הסי.איי.איי. לא עניין כמה משלמת איראן אלא בהקשר של העלות האמריקאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אף פעם לא מעניין אותם. זה סתם מצב שגרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאף שרות מודיעין איננו טוב יותר. הבעיה עם הארגונים הללו בארה''ב, הם הממדים הקולוסליים שלהם. עצם הגודל מייצר עוצמה ורמה מסויימת של עצמאות. גם הפ.בי.איי. פיתח בזמנו של הובר עוצמה כמעט בילתי נתפסת למדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור מוסאדק הוא נאראטיב די מאפיין של הטיעון הרדיקלי בארה"ב (השמות נכון להיום הם ראלף נאדר ומייקל מור), עם קפיצת הסלטה הלוגית הבונה אותו. כבר הבאתי את הדוגמה המאפיינת השנייה: האמריקנים הפילו את סיהאנוק בקמבודיה, לכן הם גרמו לטבח העם של החמר-רוז'. בסיפור מוסאדק האמריקאים פעלו בחסות הפסיכוזה האנטי-קומוניסטית למען האינטרסים של חברות הנפט שלהם. אבל האם מוסאדק היה מחסום טוב יותר בפני שלטון המולות והאייאטולות? מסופקני. הדבר היחיד שאפשר להגיד בודאות הוא ששלטונו של מוסאדק היה רופף כל כך שדי היה בכמה מהומות רחוב כדי להפיל אותו. ההשערה לפיה שלטון מוסאדק החלש היה מביא להשתלטות המפלגה הקומוניסטית על טהרן הוא לא פחות הגיוני ובדוק מן הקפיצה הלוגית לפיה שלטונו של השאח הוא שהביא לעלייתו של חומייני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור מוסאדק מוכר לי משנות ה-60 לפני מייקל מור וראלף נאדר. לא היה שמץ של סיכוי שהקומוניסטים ינצלו את חולשתו של מוסאדק וישתלטו על איראן. הדרך היחידה שיכלו לנסות לעשות את זה הוא באמצעות כניסה של הצבא האדום. אז לא ידעתי על החולשה הבסיסית של שלטון השאה "החזק" (מוסאדק היה חלש). ראיתי אז סרט שהרשים אותי מאד- האמריקאי המכוער. אותה השיטה העלתה את קסטרו לשלטון והיום יוצרת שורה של מדינות אנטי אמריקאיות במה שקרוי "החצר האחורית של ארה"ב". העובדה שבתוך המערכת האמריקאית היו מתנגדים למהלך נגד מוסאדק ודוקא ממניעים של מאבק נגד הקומוניזם, מראה שהאמריקאים לא התעניינו בדקויות כמו השלכות ארוכות טווח על מעמד ארה"ב באיזור; הם רצו את מירב רווחי הנפט לעצמם ולהראות, שיש אבא שמנהל את העניינים ולא כל אחד יחליט מי יהיה ראש ממשלה ואיזו מדיניות הוא יאמץ. כל ההתנהלות האמריקאית במפרץ הפרסי-עידוד סאדאם לצאת למלחמה נגד איראן ותמיכה בו בזמן שהוא היה בדרך להפסד- לא היתה בגלל פחד או חשש מהתפשטות הקומוניזם. האם התמיכה האמריקאית בטרוחיליו, בטיסטה, פפה דוק, וידאלה, סומוזה- היו מפחד הקומוניזם? הרי היה ברור לכל אדם הגיוני כבר באותה תקופה, שהרודנים הרוצחים הללו הם הגורם העיקרי שעודד מחתרות בעלות נטיה שמאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא ביצע הקשות/השלכות של התורה הלשונית-גנטית שלו לשדות נוספים מלבד פוליטיקה ויחב"ל? מה בדבר פסיכולוגיה? או סוציו-פסיכולוגיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי דברים שלו ולא ראיתי הקשות מסוג זה גם לא על פוליטיקה ויחב''ל. האתר שלו פתוח לכולם ואת יכולה לקרוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תגובתו של שוקי תגובה 427940 יש בהחלט הקשות לפוליטיקה ויחב"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שוקי הודה בעצמו שלא קרא שום דבר של חומסקי אלא מפי פול ג'ונסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"י, לחומסקי מניות כבוד בפסיכולוגיה קוגנטיבית. הוא אולי לא האבא של הפסיכולינגווסטיקה (אולי זה וורף, אבל בשביל זה צריך ספר בהיסטוריה), אבל יש לו מניות יסוד בענף. בפשטות הוא הציב את השאלה "מה יודע מי שיודע עברית (או אנגלית במקרה שלו)"? מהם המבנים המנטליים של הבנת שפה ושל יצירת שפה, לא מבונחים של "להמציא שפה," אלא במונחים של יצירת מלים בדיבור (או כתיבה). מהי האינטראקציה בין שפה לבין האופן בו במוח/נפש יש יצוגים של העולם, וכיוב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אלה שאלות שמעסיקות אותי שנים. יש לך מראי מקום סבירים? (שלו, או אולי של פרשניו או תלמידיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אפשר גם לסדר לך השאלה, אם תבטיחי להחזיר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולה, אשמח ( זה לא בא בחבילה עם ריץ'-האריס, נכון? ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא זכיתי להבטחה מברקת, אבל יש לי מדפים שלמים עם (או בעצם, בלי) ספרים שהבטיחו להחזיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם להבין למה: תגובה 155909. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכדאי לך לעיין בספרון של Lyons (הומלץ לי בזמנו ע"י המרצה שלי לפסיכולינגוויסטיקה). הוא אמנם נכתב די מזמן וגם מעט טכני, אבל יש בו גם סקירה היסטורית של התחום, והתרכזות בתורתו של חומסקי. (גם אני מוכן לארגן משלוחה...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה אומר, מתאים לדיון 2752? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר יש לך צבא קטן של אנשים שהושקע הרבה מאוד באימונם, אתה עשוי להיות הרבה יותר זהיר בסיכונם מאשר בצבא מגוייס/מילואים שחייליו תמיד ניתנים להחלפה בחיילים לא מאומנים חדשים." זוהי אמירה שחבויה בה הנחה צינית וקשה מאד לגבי אופן חשיבתם של גורמים בכירים על חיי החיילים. הלוואי והייתי יכול לומר שאתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו. גם ככה אנחנו נמצאים בחסרון צבאי מול צבאות ערב ( אמנם אנחנו לא נמצאים במצב מלחמה עם רוב המדינות אבל התפקיד של הצבא הוא לכל הפחות להיות מוכנים ל*אפשרות* של מלחמה כזאת). איך תתמודד עם החסרון המספרי העצום שיהיה התוצאה הבלתי נמנעת של מעבר לצבא מקצועי? הצבא הסדיר נותן לישראל הזדמנות לצמצמם את החסרון המספרי ככל שניתן במחיר זול מאוד (בשל שירות סדיר חובה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיר של צבא חובה אינו זול כלל. כל חייל חובה מוערך בעלות של 8000-12000 ש"ח לחודש למדינה, בדיוק כמו חייל בקבע. עלות זו משקללת בתוכה את המשכורת הדלה של חייל חובה, את הביטוחים, את כל המערכת הגדולה שנבנתה מסביב לגיוס החובה (בסיסים שלמים של אימונים, מיון, גיוס, מנהלה תחזוקה, מזון וכו') וכמובן את העלות שאף אחד כמעט לא סופר - כשהחייל בצבא הוא אינו עובד, ולכן אינו משלם מס הכנסה למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שלך נכונים אך מטעים. כל המערכת שנבנתה סביב גיוס החובה תתקיים גם סביב גיוס הקבע. התחלופה בין משרתי הקבע -"רובאי קבע"- לא תהיה קטנה כלל. אם הממשלה תמשיך במדיניות הנוכחית שלה, יהיה צורך בחיילים רבים מאד; צבא מיקצועי מחזיק מעמד הרבה שנים במצב של שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גודל המערכת סביב צבא הקבע לא תתקרב לזו של החובה מבחינת סדר גודל. בד"כ מדובר במפתח לפיו יהיה איוש של איש קבע במקום 4-5 חיילי חובה בקרב אוכלוסיית הלא-לוחמים, המהווה 90% מהצבא הסדיר. קיטון זה גם יגרום בהכרח למיזוג מסגרות, סגירת בסיסים, ביטול מערכי ת"ש, רפואה, מבטבחים וכו', דרך הפרטה ומעבר למערכות אזרחיות. חיסכון של מיליארדים רבים בכל שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך קסום בחיילי קבע שהם מסוגלים לבצע את עבודתם של 4-5 חיילי חובה ? מנסיוני המועט בצבא, המצב נטה בד"כ לכיוון ההפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל קסם. זה עניין של מקצועיות, הנובעת מביצוע אותן פעולות שנה אחר שנה, וכמו כן מכך שגיוס החובה מייצר תפקידים רבים שלא היו מתקיימים לולא היה (הן של חיילי קבע והן של חיילי חובה, שרבים מהם מוצאים את עצמם בוהים בקירות 2-3 שנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אחלק את תשובתך לשלוש נקודות. א. מקצועיות; אתה מוזמן להביט סביבך בעולם העסקים והתעשייה, רוב האנשים (במיוחד הצעירים) כבר מזמן לא נוטים לעבוד עשרות שנים באותה העבודה. ל*צבא* יהיה קשה מאוד להחזיק אנשים מרצונם אפילו שלוש שנים בתפקידים זוטרים ושגרתיים. מעבר לכך הרמה המקצועית שנדרשת רוב התפקידים הלא-לוחמים בצהל אינה דורשת הכשרה של יותר מחודשיים-שלושה (כמובן שהצבא מאריך תקופה זו משמעותית), לכן יחס הזמן המושקע לזמן המנוצל הוא אחד לתשע וגודל ההשקעה הוא זניח ביחס לעלות המשכורת בתקופת השירות. ב. "גיוס החובה מייצר תפקידים רבים שלא היו מתקיימים לולא היה"; תן דוגמא (להזכירך, אינך יכול להשתמש בירידה בגודל הצבא בשלב זה, שכן טרם הוכחת זאת). ג. "שרבים מהם מוצאים את עצמם בוהים בקירות 2-3 שנים"; למה צריך לשלם כסף כדי לשחרר את החיילים הללו ? אי אפשר למצא להם שימוש טוב בשירות לאומי מאיזה סוג ? הם יכולים לתגבר את משטרת ישראל, להחליף את פקידות המדינה, לטעת יערות או סתם ללכת לעשות כסף בהיי-טק. אם צהל גדול מדי למשימתו, הפתרון הוא לא להעלות את העלות שלו עד לרמה שלא נוכל להחזיקו בו מפאת גודלו, אלא לצמצם את גודלו במתכונת העלות הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה לוקח את מקומך בשירות הצבאי כמייצג את כל הצבא, בעוד שכנראה היית בשרות מנהלתי שבאמת אינו דורש מיומנות רבה. תפקידים אחרים בצבא דורשים הרבה יותר מיומנות, שנרכשת במשך שנים (תחזוקה, מבצעים) - ראה את המודל המקצועי בצבאות כמו בארה''ב. ב. אני לא צריך להוכיח דבר - היו מספיק עבודות מטכ''ל שפורסמו בנושא זה בעיתונות על הקיטון בממדים. הם לא אומצו אף פעם בשל המשוכה הגבוהה של אידיאל ''צבא העם'', אבל הם עדיין נבחנים ברצינות בחיילות ה''ג'ובניקיים'' יותר כמו חיל מודיעין וחיל האוויר. ג. גם חייל בשרות לאומי עולה כסף, והרבה. שום דבר אינו בחינם. עדיף להיפטר משרות החובה, להרוויח את כל המשאבים הנזרקים עליו, כמו גם את מס ההכנסה הגדול הנוסף מכל החיילים שיילכו לעבוד, ובכסף הענק שיצטבר אתה יכול להעסיק הרבה אנשים שרוצים להיות שוטרים או עובדים סוציאליים מטעם המדינה, ולא כאלה שכופים זאת עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לוקח את מקומי בצבא כמייצג משום שעברתי במקומות רבים ולא מנעתי עיניי גם ממה שלא היה בתחום אחריותי; הניחוש שלך לגבי תפקידי לא היה מוצלח. לגבי הדרג הלוחם, הוצאתי אותו מהמשוואה בתגובתי; התחזוקה מתנהלת היום בעיקר ע"י אנשי קבע, כאשר הסדירים רק משמשים לעבודות שחורות; להפך, העברת הסמכות לסדירים תאפשר הוזלה של מערך התחזוקה. ראיתי את צבא ארה"ב, הוא דורש משאבים שהם בסדר גודל גדולים ממה שצהל דורש על מנת לבצע את אותה המשימה, לטעמי גם איכות הביצוע שם נופלת בהרבה (אם כי הפרמטרים שלהם שונים). ב. אל תטען את מה שאינך מוכן להוכיח. ג. לא כל *אזרח* בשירות לאומי עולה כסף ולא תמיד הרבה. במידה והוא מחליף עובד מדינה באותו תפקיד (מישהו אמר ר"מ בסדיר ?) הוא אף חוסך כסף רב. אם הצבא גדול מדי, שיחרור סלקטיבי יכול לחסוך כסף, החסכון הוא לא מהמעבר לצבא קבע ואין צורך להציגו ככזה. בכל מקרה כל זמן שהמדינה היא המעסיק הגדול במשק, יש מספיק תפקידים לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שללא קשר לניחוש המוצלח יותר או פחות שלי, אתה לוקח את שירותך הצבאי כמייצג מדי, ומתעלם מעבודות שנעשו ופורסמו (ההוכחה היתה בעבודות אלו, ולכן איני צריך לבצע אותן שוב). החיסכון העולה מיישום עבודות המטכ"ל אלו הוא עצום, ורלוונטי לכל מה שתציע, כולל גם עודף. אם אתה רוצה קצת מספרים בכל זאת על חיסכון, מצאתי התייחסות לנושא זה באתר בתגובה 255743. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מקשר לתגובה שמקשרת לאתר חדשות שמספר על מישהו שאמר ... אם ישנן עבודות שמוכיחות את שאמרת, אנא קשר לעבודות. מעבר לכך, אני לא חולק על כך שהצבא גדול מדי ויש צורך לצמצמו, למקר החוצה את מה שאפשר וזול יותר או אפילו לשלם ללוחמים. אבל המרחק בין זה לבין טענות להוזלה במעבר לצבא מקצועי הוא מהותי, אף צבא בעולם המודרני לא מצליח להגיע ליחס חיילים/לוחמים גבוה ולכן הצורך לשלם לאותו מערך תומך לחימה אדיר יהיה יקר מאוד. קצת ביקורת: בחישובים שונים של עלויות החיילים מחשבים עלות ולא עלות שולית, הפרמטר שיחסך הוא העלות השולית בלבד. בחישוב התועלת לא נראה לי שלקחו בחשבון את העובדה שמחצית מהאוכלוסיה לא מגיעה בכלל לסף המס, את העלות הנוספת לביטוח לאומי ושאר הוצאות שיש למדינה כתוצאה מכך. אין ספק שישנו חסכון, אבל בשעה שהשכר החציוני במשק הוא פחות 4,000 ש"ח והשכר הממוצע הוא כשבע וחצי (כזכור המס הוא שבריר מזה במדרגות הללו) קשה לי להבין איך מישהו חושב להרוויח 12 אלף ש"ח לחודש ממיסים וחסכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות שבתגובה אליה קישרתי מגיעים מהאתרים הבאים: מרכז יפה ללימודים איסטרטגיים, אונ' ת"א; אתר חדשות על תחשיב של צוות במשרד האוצר; מאמר שהתפרסם בגיליון הצבאי "מערכות", לאחר שהתפרסם גם במרכז באס"א ללימודים איסטרטגיים, אונ' בר-אילן. אם אחרי אוסף מרשים זה אתה עדיין מחפש קישור לעבודה אחרת, אני חושש שאתה פשוט מתחמק מהצגת העובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכל אחד מהאתרים סיפור משלו (ע"פ התיאור בתגובה), אבל איפה העבודה שמוכיחה את טענתך שצבא קבע זול יותר ? הגרמנים בזמנו החתימו עצומה של מאה מדענים נגד אנשטיין, קם אנשטיין ואמר, לו טעיתי, די היה במדען אחד. איפה העבודה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחשיב בתגובה אליה הפניתי ניזון מהמספרים במאמרים אלו, והוא נראה לי הגיוני למדי. אם אתה מעוניין בכתבה ספציפית שמראה על עבודה שנעשתה בצה"ל, גם זה פורסם באייל בדיון 1625, כשבתוכו יש קישורים לכתבות בעיתונות http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2766855,00.h... השורה התחתונה של מסקנות הועדה: "על פי המלצות הוועדה, בראשות האלוף (במיל.) גדעון שפר, חלק מבני ה-18 לא יגוייסו לצה"ל ויישלחו לשירות אזרחי; מנגד, שכר חיילים בשירות חובה יועלה באופן חד, והם ישתכרו כ-3,500 שקל בחודש. מהלך שכזה יביא לקיצוץ משמעותי במספר החיילים שישרתו בצה"ל. לטענת הוועדה, הצבא יתפקד בצורה יעילה וחסכונית יותר אם יקצץ במספר החיילים בשירות סדיר." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם מסקנות ועדת שפר אבל היכן הצבא המיקצועי במסקנות? זה שישלמו לחיילי החובה שכר של 3500 ש"ח לא יעשה אותם לצבא מיקצועי. גם בצבא האמריקאי בתקופת שירות החובה שילמו משכורות. אני מסכים שהצבא גדול מדי, אבל היו הרבה שיקולים שגרמו לכל כך הרבה שנים של דיבורים וניתוחים ובכל זאת להשארת שקרות של שלוש שנים. היו לכך סיבות פוליטיות כבדות משקל. בסופו של דבר הלוז של הצבא הן היחידות הלוחמות; בתנאים ובמדיניות לאורך השנים של ממשלות ישראל, הפיכתן לצבא קבע מיקצועי, יפחית מאיכותן וגם אינו רצוי לאליטות הצבאיות בקבע ובמיל'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גולש. הדיון (עד כה, לפחות) לא נסוב על השאלה מדוע לא ביצעו את המלצות הוועדות השונות, אלא למה הן טובות. אתה נכנס לפוליטיקה של מדוע זה לא בוצע, וכאן הסיבות (שאינן נוגעות לסיבות המקצועיות), רבות כחול אשר על שפת הים. בשורה התחתונה אומרת הוועדה המקצועית מה שמובא ביתר המאמרים: צבא מקצועי הוא מקצועי יותר, יעיל יותר וחסכוני יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גולש מהתאוריה לפרקסיס. מדוע לדעתך אחת השיטות לקבור משהו היא להעביר את זה לוועדה? הדברים לא תמיד נקברים; לא פעם המלצות ועדות הן שיטחיות למרות המלל הרב שהן עוטפות את מסקנותיהן והפוליטיקאים, שאנחנו בזים להם כל כך, מצילים אותנו מיישום המסקנות. הועדות שהזכרת, דנו במבנה הרצוי לצבא כשהן מתייחסות לאיומים על ישראל כפי שמגדיר אותם הצבא. ההגדרות של הצבא נובעות הרבה פעמים מהאג'נדה הצבאית החבויה שרואה את המילחמה כמשהו קיים ואפילו רצוי. הועדות הללו לא בחנו את הבסיס שעליו צריכה להיות בנויה מדיניות בניית הצבא: המדיניות הכוללת של מדינת ישראל כלפי שכנותיה וכלפי הפלסטינאים. הן לא דנו כי זה לא היה בסמכותן ולפחות אחת מהן היתה מורכבת מאנשי צבא. החיים שלנו מתנהלים בהתמודדויות פוליטיות, גם ברמות של המדינה- המערכת הדמוקרטית - וגם מחוץ למערכת הדמוקרטית. היום ראיתי בערוץ 1 תכנית שהשם שלה היה אם אינני טועה -"למה הם נלחמים". היתה שם התייחסות לכוחות רבי עוצמה שמשפיעים על המערכת הפוליטית והם מחוץ למערכת הדמוקרטית; אין ועדה כזאת צריכה להתייחס לגורמים הללו שמשפיעים מאד על כל מימשל? אייזנהאור בנאום הפרידה שלו הזהיר את העם האמריקאי מהקומפלקס הצבאי-תעשייתי והיום אפשר להוסיף לזה גם את חברות הנפט. מדוע אני מציין את זה? כי קיים מילכוד בניהול מלחמות ע"י צבא מקצועי. לכאורה הופך ניהול המלחמה לעבודה - אבל המלחמה לעולם לא תהיה עבודה ואם הפוליטיקאים חשבו שעל ידי יצירת צבא מקצועי, הם יוכלו לנהל מילחמות ללא התערבות ציבורית יתרה, הם מהר מוצאים את עצמם במצב של חוסר שליטה על ממדי המילחמה ובמצב בו הצבא המיקצועי אינו מספיק. בארה"ב החלו להשמע דעות-דוקא בקרב תומכי המלחמה, שצריך לחדש את הדראפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבאייל מנהלים דיונים שאינם רק פוליטיקה, אלא על מה נכון וראוי לעשות. כמו כן, העובדה שההמלצות לא עברו אתמול, היא לא ערובה שהרכב פוליטי מסויים לא יעביר אותן מחר, על פי הטיעונים שהעליתי, של התייעלות והתמקצעות. אם אתה עכשיו נכנס רק לצד הפוליטי, אני מסיק מזה שאו שאין לך מה לענות לטיעונים קודם, או שהם אינם מעניינים אותך, ואפשר לעצור כאן. (שים לב דרך אגב לאיזה אבסורד אתה מגיע בתגובתך: כטיעון מולי אתה אומר שהמצדדים בצבא מקצועי בארה"ב רוצים *לחדש* את הדראפט, בעוד אני רוצה דרך הפיכת הצבא למקצועי *לעצור* את הדראפט הישראלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוועדה אמרה שצהל גדול מדי ושעדיף להקטין אותו, אפילו במחיר תשלום לחיילים (שלא הופכים לצבא מקצועי כלל, כי הם עדיין משרתים שלוש שנים, אלא אם אתה חושב שמישהו ישאר יום יותר עם ה3500 שמציעים לו). הכוח העודף צריך להיות מופנה, ע"פ אותה כתבה, לשירות אזרחי שיהפוך לשירות חובה, בדיוק כפי שכתבתי קודם. אין שום סיבה לקיים צבא עם עודפים כשהמשטרה סובלת ממחסור כה חמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כוח האדם העודף של צה"ל לא מתפלג אחיד מבחינת האיכות. אם אתה רוצה שלמערכת האזרחית יגיע רק מי שלא נחוץ לצה"ל, אני בספק אם תוכל להשתמש ברבים מהם לטובת המשטרה, למשל. גם בסיעוד בבתי חולים אני לא בטוח אם מסה גדולה נוספת תועיל. מה נשאר? ניקיון חופים וכו'? במילים אחרות, גוף אזרחי ענק שיבצע עבודות רס"ר? אז תצטרך מערך לוגיסטיקה, ת"ש וחר"פ שלם שיטפל בו, שלא לדבר על "פיקוד" (ניהול), ולא ברור לי מה חסכת. יתרון אחד (מפוקפק, אבל אולי לא מבוטל) של מערך עובדי רס"ר בצבא על פני מערך דומה באזרחות, הוא שבצבא, שיטות המשמעת הנוקשה שנולדו עבור המערך הקרבי "זולגות" למערך הרס"ר, ואני חושד שאולי הן תנאי כמעט הכרחי לניהול שלו. אני לא טוען בזכות אחת הגישות האלטנרטיביות שעולות בדיון, ובכלל זה המשך המצב הקיים - ייתכן שהגישה שלך היא אכן הרע במיעוטו, אבל זו נראית לי נקודת התורפה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם צהל, ירום הודו, צריך לקבל אנשים איכותיים בהתאם לצרכיו. מימלא אין לצבא יכולת לשמור על כל כך הרבה אנשים איכותיים ואפשר למצא כיום בהרבה יחידות רחוקות מאוד ממובחרות אנשים עם קבא 56 (וחבל שהדירוג של צהל אינו מאפשר להגיע לאחוזונים קטנים יותר), לכן אפשר למצא הרבה אנשים איכותיים בשביל המשטרה. נקודה נוספת היא שרירותיות ההגדרה "אנשים איכותיים", לאנשים שונים כישורים שונים וערכו של אדם משתנה בהתאם לגוף ולתפקיד. גיוון התפקידים מעלה את התוחלת הכללית. לגבי אילו שאינם נכנסים לחציון העליון, בלשון המעטה, נדמה לי שמעבר להקצאה לגופים ראויים שיכולים להשתמש בשירותיהם, אפשר להכשיר אותם במגוון מקצועות טכניים (אילו שדורשים הכשרה קצרה יחסית) ולהשתמש בשירותיהם במסגרת דרישת השירותים של המדינה (גם אם במסגרת דמוי חברה מסחרית, כדי לאפשר יעילות), עזרה לאוכלוסיות נזקקות וכד'. מעבר לתועלת המיידית והחינוך הערכי, מתן הכשרה מקצועית (מה שבמדינות רבות ניתן בתיכון) יעלה את הביטחון העצמי ויכולת ההשתכרות של אותה אוכלוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הסיבות העיקריות להתנגדות האוצר לשירות לאומי רחב היא העלויות העצומות שלו ושהוא לא יהיה כפוף לחוקי היצע וביקוש. שירות כזה קשה מאד לביצוע בכלכלה כמו שלנו; שירות לאומי בסדר גודל כזה ילחץ על מדרגות השכר הנמוכות כלפי מטה-אם לא החוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה פקידה בשירות לאומי שמחליפה פקידת קבלה בבי"ח/ביטוח לאומי במקום להגיש קפה למפקד צריכה לעלות יותר ? היות ומדובר רק בגופים מסויימים שכפופים לקריטריונים נוקשים של העסקה, למה זה אמור להשפיע על המשכורות בשוק (להוציא את העליה בכושר העבודה, שכמובן תגרור זמנית עליה באבטלה, אבל נדמה לי שכולם מסכימים שזה מחיר סביר) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הפקידה לא תעלה יותר לבית החולים אלא פחות. בזה שהיא תעלה פחות - היא תמשוך את השכר כלפי מטה. אם לא היו הפקידות של שרות לאומי, היו מתקבלות לעבודה פקידות בשכר מלא-אמנם מינימום אני מאמין, אבל מלא. ב. אחת הבעיות של משרד האוצר היא שהוא מחשבן את הוצאות המדינה כהוצאות של עסק שקונה שרותים בחוץ. את תרומתן של הבנות לבית החולים אין הוא מחשב כי זה לא "בביתו". אני זוכר את הבנות של שרות לאומי מהדסה והן היו באמת נהדרות; אם המיספר שלהן היה עולה-היו מפטרים חלק מכוח העזר כי שכר המינימום שלהן היה פתאום גבוה מדי. במחשבה שניה נראה לי שדרכים כמו שרות לאומי, כל מיני גמ"חים וכד', יש להם ערך אם הם בהקף מצוצמם. אם הם בהקף גדול, הם משמשים אליבי למדינה או לארגון בו עבודת החינם אמורה להתרחש,להתנער מאחריותם, להחצין עלויות ולנצל את השרות הלאומי כדי לצמצם את עלויות העבודה. למעשה לנצל את הנערים/נערות האלו. אם ישלמו להם שכר מינימום אז זה כבר לא יהיה שרות לאומי. בקיצור, הנושא איננו פשוט . אם השרות הלאומי ישלח כמה אנשים הביתה ואת האחרות הוא יקבע לתמיד בשכר המינימם או מתחתיו, אז איזה שרות לאומי הוא זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. היא לא מושכת את השכר כלפי מטה, היא יוצרת קטגוריה חדשה שלא חלה על אף אזרח חופשי. נכון שבגללה תהיה עובדת אחת פחות בבית החולים, אבל גם שיחרור חיילים מהצבא מוסיף עוד אנשים למעגל העבודה/אבטלה. לטווח הקצר זה רע, לטווח הארוך זה טוב, אחרת אפשר פשוט לא לשחרר חיילים אלא אם האבטלה הגיעה למימדים הרצויים. ב. הרעיון הוא לא לקבע אלא ליצור תחלופה, להקטין את הוצאות המדינה ע"י "תרומה"1 של פרק זמן בשכר סימלי (מסדר גודל שנהוג היום) שמעלה הנוער. אני לא רואה בזה ניצול, לעזור בבתי חולים או לסייע לאנשים עם קשיי שפה למלא טפסים ולטפל בבקשה שלהם לקיצבה זה דבר מהותי לא פחות מלדאוג לנקיון הבסיסים (שאינני מזלזל בזה כלל). הורדת העלויות תאפשר הפחתה במיסים והזרמת כסף נוסף לאוכלוסיות חלשות, צעדים שבתורם יעלו את רווחי המסים וחוזר חלילה (זה לא בדיוק מעגל קסמים ורוד, אבל ישנן מדינות שלא חיות עם חוב שקרוב בגודלו לתוצר השנתי). 1 תרומה במרכאות משום שכיום זו תרומה כפויה במקצת (בכל זאת די קל להשתחרר), אבל אינני תומך בגיוס כפוי ומאמין שצריך להחליף אותו בשרשרת של הטבות שיקבעו אותו כברירת מחדל לכולם, עשירים ועניים כאחד. למשל מי שלא שרת לא צריך להיות זכאי לעבוד בשירות המדינה, ובמידה וילך למוסד פדגוגי המתוקצב על ידה, יאלץ לשלם את המחיר האמיתי שהוא עולה למערכת (כשישים אלף ש"ח לשנה אקדמית כיום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא ממשפיעה על שוק העבודה. כל קטגוריה משפיעה על שוק העבודה. העובדים הזרים שהם קטגוריה, השפיעו על שוק העבודה כלפי מטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובד זר מתחרה איתך על אותה משרה בתחום הבניין1, לכן הוא יכול להוריד את המשכורות בתחום הבניין. אתה לא מתחרה על עבודה בתור לוחם בגולני ולכן השכר שלו לא רלוונטי לשאר המשרות במשק. אם פקידה ממשלתית זוטרה מפסיקה להיות משרה במשק והופכת להיות חלק משירות החובה, אין לכך השפעה על עלות הפקידה בחברה פרטית/ציבורית או אפילו בגוף ממשלתי שאינו נהנה מפקידות חינם. 1 נו טוב, נסחפתי, אבל הם כן מחליפים ישראלים בעבודות כמו ריצוף, שיפוץ ומסעדנות (שטיפת כלים ובישול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת קוהלת; איפה ראית שכתבתי שלוחם בגולני מושך את השכר כלפי מטה? כתבתי שבת משרות לאומי שעובדת כפקידת קבלה, מחליפה עובדת שכירה ותורמת להורדת שכר פקידות הקבלה. האמת היא שאולי השכר הזה היה מינימום בכל מיקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. כתבתי שכל קטגוריה משפיעה על שוק העבודה; לזה התכוונת? זה נכון. לא קיים שוק עבודה כללי. קטגוריה של פקידות קבלה של שרות לאומי משפיעה על שוק העבודה הזה. אינך מאמין שיש שוק אחד כללי שכולל גם מנכ"לי בנק וגם פקידות ורובאים בסיר אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לזה שאם תת-מקצוע מסויים (פקידה בבי"ח למשל) הופך לנחלתו הבלעדית של שירות לאומי, אז אין לזה השפעה על שכר פקידה במוסד אחר. לבתי החולים אין ברירה אלא לקבל את הפקידות משירות לאומי ולכל השאר אין ברירה אלא לחפש פקידות בשוק החופשי, יצרנו שני ענפים נפרדים לחלוטין, כמו שומרים בחברת שמירה מול חיילי צהל השומרים בבסיסים. המקרה היחיד בו מחירי עבודה יכולים לרדת יקרה אם יהיה עירבוב של שירות/התנדבות עם השוק החופשי, זה מצב שכמובן חייבים לנסות להימנע ממנו, אין שום סיבה להעמיד עובדים בתחרות מול שירות לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן יש ערבוב. לא יכולים לבסס את כל עבודות הקבלה על שירות לאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל עבודות הפקידות הזוטרה בבית החולים איכילוב אפשר ? אז נתחיל מזה ונראה איך מתקדמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה רוצה לטעון ששוק עבודות הפקידות הזוטרות לא יושפע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3500 היתה הצעה סבירה לתקופה בה היא ניתנה. התחשיב בתגובה אליה הפניתי דיבר על כפול מכך, שעדיין מותיר כסף רב בידי המדינה, ומביא אנשים טובים מספיק לשרת בקרבי, ולהיות All they can be (להראותך שלא פוסק זרם המתנדבים ליחידות הכי מסוכנות גם בשרות מקצועי לחלוטין). ואם אתה כבר מגיע לטיעונים של "חסר לי במשטרה אז לשם נפנה את העודפים מהצבא", אז אני מרחם על איך נראים השוטרים בעינך, כי על עודפי הג'ובניקים העצומים שאני מבר עליהם כנראה לא יתפסו את בני סלע הבא, והמשך שירותם וכל המנגנונים מסביבם לא יפנו את הכסף לשדרוג מערכות אמיתי הנדש במשטרה ובמקומות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נעול על כל מיני סטיגמות מימים עברו. "עודפי הג'ובניקים העצומים" מכילים המון אנשים איכותיים. האם הם מתאימים למישטרה? זהו כבר סיפור אחר מי מתאים ומי רוצה להגיע למישטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיס התוכנית לקיצוץ בכ''א היא התמקצעות וייעול. מטבע הדברים, אנשים פחות יעילים ומקצועיים כשמכריחים אותם לעשות דברים. עדיף פשוט להקטין את הצבא לגודל הדרוש, ובכסף שנחסך לגייס אנשים שרוצים ויכולים להיות במשטרה, ולא לחשוב על כל העם כמסה של נותני שירותים שאפשר לנייד לעבודות כפיה ממקום למקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר בהתייעלות עסקינן אז נבחן את כל בעיית הבטחון בפארמטרים עיסקיים. בחינת חברה אינה מתחילה בבחינת המרחקים שצריך עובד לעבור בין פעוחלה א' לפעולה ב'. הבחינה מתחילה במטרות החברה ובמדיניות ארוכת הטווח שלה קרי- ברמה הפוליטית. ברמה הפוליטית, צריכה הממשלה להוביל מדיניות של תהליכים של הסדר עם הסורים והפלסטינאים. את ההסדרים היא צריכה להוביל כי זהו האינטרס העליון של המדינה. במהלך ההסדרים צריך יהיה להחליט מהו הכיוון שאליו צריך לכוון את בניית הצבא. בתהליכים הללו אסור לשתף את הצבא. בכלל, כתהליך פתיחה, צריך להוציא את צה''ל מהפוליטיקה הישראלית. תהליך כזה הוא קשה לא פחות מההסדרים הפוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כבר לגמרי לא בדיון ההוא, והגלישה לא בכיוון. דרך אגב: בכיוון החדש שאתה הולך אליו, שום דבר לא מספיק טוב. נצטרך לגייס גם את הפנסיונרים כדי שתפיסת הביטחון תכסה כל איום אפשרי, ובא לציון גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך בדיוק. כשמנהלים כל מיני דיונים פרטניים ויורדים יותר ויותר לפרטים, צריך תמיד לחזור מתישהו למבט הכללי ארוך הטווח. הבנת אותי בדיוק הפוך; מה שכתבתי הוא שהבטחון הלאומי והקטנת הצבא תלויים בתהליך שלום/הסדר. מדוע לדעתך מדברים בארה"ב על חידוש הדראפט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. פתיחת הנושא הממוקד שהיצגתי ל"תמונה הכללית" משול לקבירתו בוועדה, כי לכל אחד דיעה משלו כמה צריך מול כמה איום, ובכלל יש ויכוח עם פערים גדולים על גודל האיום. מכאן שמעבר לזירה זו לא רק שלא תקדם, אלא תגמור כל דיון ענייני בנושא. דרך אגב, יש רבים שטוענים (ובצדק לדעתי) שכל העיסוק בתמונה הרחבה נועד בד"כ בדיוק למטרה זו: להסיר את הדיונים על התייעלות והתמקצעות מסדר היום, ובקיצור "שקט, יורים!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניהול דיון הוא דבר מתסכל למי שיש לו ראיה רחבה. היות שיש לך זמן מאד מוגבל,אתה תוחם את הדיון לקטעים ספציפיים. מאידך גיסא הדיון בקטעים הצפציפיים סוגר את הדיון ומרדד אותו. במבט רחב יותר אולי תיווכח לדעת שכל הקטע המצומצם שדנים בו הוא למעשה מיותר וצריך לבטלו. תיחום של דיון נעשה כדי ליעלו ולמקדו. לא פעם תיחום של דיון נעשה כדי לא להכנס לשדות מוקשים ולגעת בבעיות האמיתיות. לדוגמה, הטענות של קציני צה"ל על שאין לממשלה עבודת מטה מסודרת ודיונים מסודרים ובגלל זה .. נשמעו מגוחכים באזני. בצה"ל, באגף המודיעין ובגופי הביטחון האחרים תמיד עושים דיונים מאד מסודרים ומתוחמים ומגישים חוות דעת עלובות ביותר אם לא מופרכות. ומדוע? בגלל שהנושאים הללו דורשים חשיבה פוליטית ברמה גבוהה. מה לעשות והחשיבה של הקצינים הגבוהים מאד מוגבלת ואם היא פוליטית אז היא פוליטית ברמה נמוכה ובעיקר מוגבלת. אני למשל חושב שבלי להכנס לאידאולוגיות, השלטון שלנו בשטחים מזיק לנו מאד לטווח קצר וארוך. זהו הנושא מרכזי שצריך להכריע בו והוא כולל בתוכו את כל המרכיבים של הבטחון הלאומי של מדינת ישראל. עד היום אף ממשלה לא דנה בו לעומק כדי לקבל החלטות ולהוביל מדיניות. אז למעשה ועדת שפר יצאה מהנחה שאנחנו שולטים בשטחים לעוד 30 שנה ועל פי זה היא צריכה להציע הצעות לבניין הצבא. היא הציעה הצעות תוך הנחה שמרכיבי המוראל והמוטיבציה הם נתון שישאר קבוע. שני המרכיבים הללו הם מרכיבים קריטיים שהתעלמות מהם, אינה מאפשרת דיון במבנה הצבא כאילו שמדובר בתכנית הבראה של חברה כלכלית. שפר היה מנוע מלהכנס לתחום הזה שהוא רגיש, פוליטי ומסובך מאד. לא כתבתי מורכב כדי לא להתקל במיקלדת של דורפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא רוצה דיון, תגיד את זה פשוט, ולא בשלוש פיסקאות ארוכות. בלי קשר לדורפל, ה"זה מורכב" באמת הורס כל סיכוי לדיון ממוקד וענייני, כי למה לעצור בישראל? תפתח את התמונה למגמות הרחבות בעולם, אל קעידה, והמים במאדים. איך זה ישפיע על תפיסת הביטחון? (ואולי אחרי 896 תגובות מישהו ישאל שוב, כשיעסקו כבר בציד ברווזים באינדונזיה, למה לא שולחים לשם חיילי חובה). אני מתנצל, לא מעוניין להמשיך את הקו ההוא, כי הוא יוצא מהעניין ועובר לפוליטיקה, ונכון שההחלטה היא פוליטית, אבל מהרגע שנלקחה, הכדאיות היא טכנית בלבד, ועל זה דנו עד לפני כשלוש תגובות. סליחה ושנה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. חלקים נרחבים מחיל חינוך, למשל, ולדעתי גם לא מעט ממערך הת''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז צריך לקצר את השירות באופן דרסטי. חישובי העלות/תועלת שמפרסמים קצינים בצה"ל על חוסר הכדאיות של ההשקעה בהכשרה, לעומת הזמן שנהנים מהחייל- חלקיים במקרה הטוב. צריך קודם כל להחליט ששרות חובה חשוב למדינה והיא מוכנה לתקצב אותו בהתאם. יש תפקידים שמאפשרים שרות של שנה וחצי. תפקידים קרביים -בחלקם מאפשרים שנה וחצי עד שנתיים ובחלקם יחייבו תשלום שכר לאנשי חובה שימשיכו בהם. זה עדיין לא יהיה צבא מיקצועי (הצבא האמריקאי כשהיה שרות חובה- שילם לחייליו) . הרעיון שאפשר לגבות מס כל כך כבד מהאזרחים -שלוש שנות שרות כמעט חינם, אינו עובד לאורך זמן, גם בלי להכנס להיבטים הפוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור שרות אתה מפסיד בשני העולמות: גם משאיר את כל הסרח העודף הענק של המנגנון המטפל בחיילי חובה, ומהצד השני אתה מפסיד כוח אדם מקצועי, מאחר והתפוקה המקצועית מול זמן ההכשרה קטן, וכמות החיילים המקצועיים פוחתת משמעותית (בערך ביחס של קיצור השרות מתוך אוכלוסיית חיילי החובה). הפיצוי לכך הוא תוספת כ"א בשרות קבע, והרי לך הפסד כספי נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערך הת''ש הוא המקבילה הצבאית, במובנים מסויימים, למשאבי אנוש ופסיכולוג אירגוני בזעיר ענפין. המחלקות הללו לא נעלמות בגופים מקצועיים, במקום לבקש ראיות שהמשפחה במצוקה ולכן מגיע יותר כסף, יבקשו ראיות לקורסים מקצועיים ודירוגי תפקיד. כמו כן בסביבה שוחקת כמו הצבא תמיד יהיה צורך בתמיכה נפשית, רק שבמקום מש''קיות ת''ש (כגורם ראשוני, אני לא יודע עד כמה התופעה נפוצה) יתבצע מעבר לתמיכה עם שירות פסיכולוגי אמיתי (להבדיל מהקב''נים), מה שעולה כסף רב. חיל חינוך הוא קטן למדי ולא ממלא את תפקידו בצורה ראויה, אבל התפקיד שהוא אמור לבצע קיים גם בצבא מקצועי. עצם היותו של הצבא מקצועי לא אמור לבוא על חשבון הערכיות של אנשיו, כמו גם הצורך לטפל בשחיקה הנפשית בתפקידים מסויימים. להפך, בצבא מקצועי תפקידו של חיל החינוך קשה פי כמה משום שלא ניתן להעביר את אותן פעילויות שלושים שנה ברצף, היות והחיילים מתחלפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצבא יש אגף משאבי אנוש (שהוכר עד לא מזמן כ"אגף כוח אדם"). ולדעתי מה שאתה מכוון לו הוא ענף השלישות, ולאו דווקא הת"ש. הרבה מאד חלקים מהעבודה של הת"ש הוא עם החיילים הסדירים שלא יכולים לכלכל את עצמם ממשכורת צבאית וצריכים תוספות (מגורים, סיוע בחשבונות, הרשאות לעבודה מחוץ לצבא וכו'). כל התוספות האלו מתייתרות ברגע שהמשכורת הצבאית היא משכורת לכל דבר. שוב - לא יבוטל אלא יצומצם. מש"קיות ת"ש וקב"ניות לא עושות את אותה העבודה. זה קצת כמו להשוות בין עו"ס לפסיכולוגית. גם לגבי חיל חינוך - חלקים ממנו יתייתרו. למה צריך מד"נים? למה צריך את הקורסים ללימוד עברית? את מחו"ה אלון? את המורים-חיילים? גם אם משאירים את מש"קי חוי"ה (ואני מסכימה שיש להם משמעות ערכית בצבא קבע כבצבא סדיר, אולי אפילו יותר), עדיין אפשר לצמצם חלקים גדולים ממנו. תפקידו של הצבא מקצועי הוא לא ללמד את חייליו עברית או מתמטיקה (תפקידו של צבא העם, אולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אותו אגף משאבי אנוש צריך לטפל באוכלוסיה גדולה פי חמש, מה שנחסך בת"ש יעבור לשם. מהמעט שיצא לי לראות, חיילים לא הולכים לקב"ן אלא אם הם רוצים לצאת מהצבא; נדמה לי (אם כי זה ממקרים ספורים שראיתי) שמשקית ת"ש כן מהווה מעין גוף תומך ביחידות מסויימות, גוף שיוחלף במערך יקר בהרבה בצבא מקצועי. את הקורסים ללימוד עברית צריך כי רוצים לפתוח אפשרות גיוס בפני חלק גדול יותר של האוכלוסיה (ואוכלוסיה שלא דוברת עברית היא בממוצע לא פחות איכותית, אבל עם פחות אפשרויות תעסוקה ולכן אידאלית), מורים חיילים חוסכים כסף למערכת החינוך, יהיה צורך להחליף אותם במורים אמיתיים (יקר והחומר האנושי פחות איכותי). גופים רציניים רבים במשק מאפשרים לימודים וקידום אישי ומקצועי, אם תבטלי את לימוד העברית והמתמטיקה היום, תאלצי להחזיר אותם מחר כדי למשוך אוכלוסיות ולהעלות את השכלת החיילים. יתרה מזאת, את תאלצי לשלב בצבא לימודים גבוהים/קורסים מקצועיים נוספים, מה שהיום קיים בעיקר בקבע. אני לא זוכר מה זה מד"ן (מדריך נוער ?) אבל עכשיו יש צורך להקים מערך גיוס גדול ויקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערך הת"ש הוא חלק מענף השלישות שנכלל בתוך אגף משאבי אנוש. ושוב - לא ביטול, צמצום. הכרתי כמה חיילים שהלכו לקב"ן תוך כדי שירות ושלא על מנת להשתחרר (אחת מהן הייתה קצינה, ויכלה להשתחרר בדרך אחרת אם הייתה רוצה). אבל אין קשר בין קב"ן לת"ש. הראשון שייך לחיל הרפואה, השני לשלישות. אתה לא מבטל פסיכולוגים כי צריך פחות עו"סים, גם אם העו"ס שלך יודעת להקשיב מצויין. תפקידו של צבא מקצועי הוא לא ללמד עברית או לעזור לך להשלים 12 שנות לימוד לדעתי. בשביל זה יש אולפן או את משרד החינוך. מורים חיילים הם מורים צעירים, חסרי השכלה ונסיון. ברור שהם זולים יותר ממורים רגילים, אבל למה שתלמידי הפריפריה לא יזכו למורים מקצועים ומנוסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להבין איפה הצימצום, האם טיפול באנשי קבע דורש, עבור אותה כמות אנשים, פחות אנשים מטיפול בסדירניקים ? צה"ל לא מעסיק פסיכולוגים בכמות הדרושה (אם כל ההסתיגויות מהמקצוע בכלל), לכן אם היום הן ממלאות במידה זו או אחרת את התפקיד, ביטולן יצור מצב בו למעשה נדרשים אנשי מקצוע. המשטרה כיום דורשת 12 שנות לימוד כתנאי בסיסי לקבלה, מה יעשה הצבא כאשר יש לו דרישות גדולות לכוח אדם אבל אין בנמצא ? או שיתפשר על הרמה, או שיעלה את הרמה של המגוייסים ע"י הכשרות. לא נראה לך שעברית ברמה סבירה היא תנאי סף עבור חייל ? המורים המקצועיים והמנוסים שאת רוצה לשלוח לפריפריה הם בדיוק מה שאני חושש ממנו, עדיף מורות חיילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתושב הפריפריה תרשה לי להיות בוטה: לילדים שלך תשלח מורות חיילות. עבור הילדים שלי אני רוצה את המורים המקצועיים והמנוסים. (מה שכן, אני רוצה שאף אחד לא "ישלח" אותם.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתושב המרכז, קח בבקשה את המורים המקצועיים שלי ותביא לילדים שלי מורות חיילות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הלא מבוססת דיה - כן. אם כיום חיל בסדיר צריך להיות תלוי בהוריו כדי לממן את עצמו בצורה מלאה, הרי שהצבא צריך לשמש כתחליף בשביל אותם חיילים בודדים או שהוריהם לא יכולים לתמוך בהם כלכלית. ברגע שחייל משתכר משכורת אמיתית (ולא 450 שקל לחודש), הוא כבר יכול להחזיק את עצמו ולא צריך "טובות" מאף אחד. הוא יכול לשכור דירה, לקנות לעצמו אוכל ובגדים ולא צריך תלושי מזון, תרומות ריהוט או טפסים בשביל בית החייל - חלק נכבד מהתפקיד של משק"יות הת"ש בגדודים, ביחידות התחזוקה, החימוש וכו'. ושוב (אני מעייפת את עצמי) - מש"קיות ת"ש אינן קב"ניות ואינן פסיכולוגיות. אם הן משמשות כאוזן קשבת הן עושות זאת באותה המידה שעושה זו מש"קית החינוך או הפ"פ (כלומר - כל בחורה שנמצאת באזור). נראה לי שעברית ברמה סבירה היא תנאי סף בשביל חייל. נראה לי גם שזה לא התפקיד של הצבא ללמד עברית. הצבא רוצה במיוחד כמה חיילים? שיארגן הכשרות לחיילים שהוא מעוניין בהם. שהאחרים ילכו לאולפן. ולגבי המורות חיילות - אני מצטרפת לד. הגלילי. אתה מוזמן לקחת אותן לילדות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עדיף מורות חיילות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מהכרות אישית עם כמה מורות חיילות ויותר מדי מורים, הראשונות היו חכמות, סובלניות ונחמדות בהרבה (אם כי המפגש איתן היה בנסיבות חברתיות). רמת החומר האנושי שמגיע כיום להוראה כבר מזמן לא גובל בבזיון; אני אעדיף מישהו מוכשר (לצהל יש יכולת לבחור מתוך מאגר גדול מאוד של אנשים, חלקם מוכשרים מאוד), בעל מוטיבציה אבל נטול נסיון מאדם חסר כישורים, נטול מוטיבציה אך מנוסה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצה"ל אמנם יש אפשרות לבחור מתוך מאגר גדול של אנשים, אבל נדמה לי שחינוך בפריפריה לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלו. הוראה זה מקצוע - נחמדות, חכמה וסבלנות הם לא תחליף להכשרה ולימודים. גם אם יש מורות חיילות שהייתי שמחה שיהיו מורות, אני עדיין מעדיפה מורה מוכשרת* ומנוסה על פני ילדה בת 19, שמשתחררת ברגע שצברה קצת נסיון. אמנם כוונות טובות ומוטיבציה מהווים נקודת התחלה טובה, אבל הם לא מספיקים כאלמנטים יחידים (וזה מעבר לעובדה שבנסיבות חברתיות אנשים מעבירים רושם מוצלח יותר, בד"כ, מאשר כשהם צריכים להתמודד עם 30 ומשהו בני-עשרה משועממים). *כלומר, שעברה הכשרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לצה"ל לעשות עם בחורה עם כישורי הוראה ? כישורים הומניים הם לא משהו שהצבא נזקק לו אצל בנות, לכן אין בעיה להפנות אותן להוראה. אם כל הכבוד לנסיון1, איכות האנשים לדעתי היא חשובה בהרבה, מעבר לכך, יצא לי להכיר אנשים שבגיל המדובר הפגינו שליטה בהקהל שלא ראיתי מעודי אצל מורה. כמו עבור כל תחום אחר, גם להוראה יש עקומת למידה אסימפטוטית, אני בכלל לא בטוח שהגעה קרוב מאוד לשיא לא מתבצעת תוך כמה חודשים. האם זה מצב אידאלי ? ודאי שלא, מצער אותי מאוד שהגענו למצב כזה, אבל זה לא גורע קמצוץ ממסקנותי. אם וכאשר תשוקם מערכת החינוך, יהיה מקום לחשוב על צימצום התפקיד הזה. 1 כמובן שלחלק גדול מהבנות כבר יש נסיון קודם, בין אם בתנועות הנוער או מסגרות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לצבא לעשות עם חיילת בעלת כישורי הוראה? לשלוח אותה לתפקידים פיקודיים או הדרכתיים. למשל. ובכל מקרה, "כישורי הוראה" בגיל כזה בדרך כלל מתבטאים בסדרת כישורים שמצביעה באופן כללי על כך שאתה אדם איכותי. כלומר, מתאים למודיעין, להדרכות, לפיקוד, לקצונה, למחשבים, לחמ"לים וכו'. לנסיון יש תפקיד חשוב, בין השאר בבטחון שאתה מקרין כלפי התלמידים. זה לא בטחון שאפשר לרכוש בשנתיים - בעיקר כי השנה הראשונה, במידה רבה "נשרפה". אם הגעת חסר בטחון לעמוד מול כיתה, בהרבה מקרים היחס שלהם אלייך לא ישתנה אחרי סמסטר אחד. גם להוראה יש עקומת למידה אסימפטוטית, ולא ברור לי על סמך מה אתה מניח שקירבה לשיא מגיעה תוך כמה חודשים. ממילא, כמה חודשים בד"כ יכולים להיות קריטים כשמדובר בשירות של שנתיים. למעשה לא מדובר אפילו בשנתיים, הרי זמן ההכשרה הוא על חשבון הפז"ם. יצא לי להכיר הרבה מאד בני נוער (aka - מלש"בים) בעלי כישורי הדרכה מדהימים. אבל הדרכה היא לא הוראה, העברת שיעורים פרטיים לא דומה להעברת שיעורים פרונטלים בכיתה, והחזקת קבוצה במסגרת החינוך הבלתי פורמלי לא דומה להחזקת אותה הקבוצה במסגרת החינוך הפורמלי. בטח לא כשפערי הגילאים קטנים כל כך - יתרון במסגרת תנועות נוער, חסרון במערכת החינוך הפורמלי, לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות המדריכות שהצבא צריך היא מוגבלת ואין לי שום בעיה להעדיף חינוך נוער ע"פ טירונים, שמימלא יש מפקד שידאג שהם יקלטו בין אם הם רוצים ובין אם לא. כישורי הוראה הם לא מדד לאיכות, אנשים מוכשרים רבים אינם יודעים לעבוד מול קהל, "לקרא" אנשים ולפתור בעיות בלי עימות. מן העבר השני מורה לא צריך יכולות אנליטיות של איש מודיעין, נכונות להראות דוגמא אישית של מפקד או חוסר חיים של איש מחשבים1. העובדה שצהל הצליח להכניס את סך כישוריו של אדם לשלושה מספרים אינה מעידה אלא על יכולת המיון הלקויה שלו (למען האמת נדמה לי שצהל עושה עבודה די טובה בתחום, אבל אני לא אתן לעובדות לבלבל אותי). 1 הומור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כישורי הוראה הם לא מדד לאיכות...מן העבר השני מורה לא צריך יכולות אנליטיות של איש מודיעין, נכונות להראות דוגמא אישית של מפקד או חוסר חיים של איש מחשבים". נכון, אז מה? איך אתה רוצה שהצבא יבחר את המורות החיילות? לפי מה? הרי הן לא למדו להיות מורות וגם לא היו מורות בעבר. אז מודדים אינטלגנציה, ויכולת עמידה מול קהל, אולי כישורי הדרכה,סבלנות או יצירתיות. נסיון הדרכתי יכול לעזור גם. נו? אם הייתי הרמטכ"ל והיה מגיע אלי מלש"ב עם נתונים גבוהים בתחומים האלו הייתי רוצה אותו אצלי. חייל מודיעין בסדיר הוא לא "איש מודיעין" שצריך יכולת אנליטית מיוחדת. היכולות שציינתי, לעומת זאת, כן דרושות לסמב"ציות,* מד"סניקיות, מדריכות קליעה, מדריכות חי"ר, מדריכות שריון, מדריכות מחשבים, מדריכות בקורסי מודיעין, מדריכות בקורסי חובשים, מדריכות ב*כל קורס שהוא*, מ"כיות, מפקדות וכו'. לא כל מפקד הוא מפקד-לוחם, ולעומת זאת אני בהחלט מצפה ממורות שיפיגנו דוגמא אישית. אבל אני מרגישה שגם בעוד שלוש תגובות אני אמשיך לחזור על עצמי וקצת מתעייפת. זה לא אתה - זו אני. (אלא אם הצלחתי לשכנע אותך, ומשום מה - אני בספק) *שם הנושא של עמידה מול קהל לא רלוונטי. מצד שני, הדרישה לעמוד בלחצים גדולים מאד ולשמור על קור רוח וסבלנות - כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת נהיה קצת רוטיני, אז אולי נסיים בשאלה קטנה ? מתי למורה יוצא (בסיטואציות רגילות) להפגין דוגמא אישית (שלדעתי נדרשת לא רק ממפקדים לוחמים) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי מורה נדרש להפגין דוגמא אישית? בכל רגע ורגע. ביחס שהוא מפגין כלפי התלמידים שלו גם כשהם נורא מעצבנים, בדרך בה הוא מתמודד עם שאלות מקניטות או קנטרניות, שאלות לא צפויות, נושאים שאינם חלק מהשיעור, נושאים אקטואלים (רלוונטי יותר למורים שמלמדים אזרחות, היסטוריה, ספרות או תנ"ך מאשר מתמטיקה, אבל גם לאחרונים). הדרך בה הוא מגיע מוכן לשיעור ומכין את השיעור, הכבוד שהוא כן-או-לא נותן לתלמידים שלו, לאנשים אחרים בבית הספר, הדרך בה הוא מתנהג בהפסקות כשהתלמידים שלו רואים, מידת הנגישות שלו אליהם. כל דמות מחנכת - ותהא זו מדריכה בצופים, מפקדת בצבא, גננת או מורה - צריכה להפגין דוגמא אישית. אם כבר, אז אפשר להתווכח בנוגע לשאלה אם מורה (שמשפיע על אנשים צעירים יותר) לא צריך להפגין *יותר* דוגמ"ש מאשר מפקד, אבל היות ואין לי איזושהי הכרעה (שניהם צריכים, לטעמי, וברמות די גבוהות) זה וויכוח שאין לי כוונה להכנס אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורה צריך להפגין מידה מסויימת של ריחוק, הוא לא נמצא במצב דומה לתלמידים שלו ולכן לא יכול להפגין דוגמא אישית (לענות לשאלה קנטרנית זו לא דוגמא אישית, כי את התלמיד לא שואלים שאלות כאלו), אבל אני חושב שנישאר חלוקים בסוגיה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס לחלוטין מה צריכים להיות כישוריו של מורה. כישורי הוראה כפי שאני רואה אותם, הם כן מדד לאיכות. מורה לא רק צריך להראות דוגמא אישית אלא חייב להראות דוגמא אישית. מורה חייב להיות בעל כריזמה ולשדר איכות לתלמידים. זה שהמצב אינו כזה במרבית המיקרים זו הבעיה הקשה של מערכת החינוך. מורה צריך להיות מעניין- זה איננו מדד לאיכות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לנסיון יש תפקיד חשוב, בין השאר בבטחון שאתה מקרין כלפי התלמידים. זה לא בטחון שאפשר לרכוש בשנתיים - בעיקר כי השנה הראשונה, במידה רבה "נשרפה"". את טועה. בהרבה מקרים הבטחון של נערה בת 18-19 יכול להיות גדול בהרבה משל אשה בת 25 ומעלה. גם הקשר שלה עם תלמידים הקרובים לגילה יכול להיות טוב בהרבה. והיא גם יכולה לזכור הרבה יותר את החומר שלמדה וגם את הקשיים האפשריים בהתמודדות אתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |