 |
|
 |
||
|
||||
 |
==> "כנראה לא היה איכפת לו לחזור בתור זומבי". מה זאת אומרת? נשמת האדם היא שתקום לעתיד לבוא בתחיית המתים, בתוך הגוף שתיקן אותה במהלך החיים שניתנו לרשותו לשם שליחותו בעולם הזה. ומכאן שסביר להניח שגם אם גופו הפיזי של איינשטיין – בדיוקנו תפוס-ההרהורים, אב-טיפוס של הפילוסוף הטבעי והמפוזר – אינו יקום בתחיית המתים, סביר להניח שנשמתו המתוקנת תקום גם תקום. כנ"ל גם לגבי פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח, שאל אף שגופו אינו עתיד לקום בתחיית המתים, מאחר וכפר בהתרחשותה העתידית לבוא, ככפירה בעיקר מעיקרי אמונת היהדות, סביר להניח שנשמתו המתוקנת שבטח התגלגלה בגופו של מי מבין הנולדים אחריו ובמידה ותוקנה בידיו, עתידה לקום בתחיית המתים. אפשר כמובן לצחוק ולגלגל על כל התיאור הנאיבי הזה, אך אין זה אינטלגנטי וזה אף בלתי מנומס. לפחות לנסות להבין את צדדיה השונים והיפים של אמונת היהדות שלנו, דיינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, מה כל העניין? הנשמה האומללה שלי אף היא תתגלגל ותתגלגל עד שתמצא תיקון ובסופו של דבר תחזור לעולמנו בתחיית המתים כשהיא שוות מעמד לנשמתך שלך. בינתיים, אני זולל חזיר ובועל נידות ואתה סובל מעצירות בפסח. ברוך שלא עשני מאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לצחוק אתה צריך להגיד לאורי פז תודה. לא אמרת? אז הנה, אני אגיד. אורי, תודה. אתה בטח גלגול של נשמה חילונית שחטאה, מי יודע, אולי סבי ז"ל, ועכשיו אתה מכפר על חטאיו. לא רק זה, אלא שאתה מחנך את ילדך כך שיחנכו את ילדיהם שיכפרו על חטאי שלי(לכשאתגלגל לאחד מגופותיהם). מזלנו, שלי של איינשטיין, של השוטה ושל ליבוביץ', שיש אנשים כמוך. כל הכבוד, אני מבטיח לאכול בפסח פיתה אחת (עם ביקון ויוגורט) לכבודך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל העניין הזה של הנשמה הוא אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר של כל דת שמנוצל לצרכים שונים. מי זה אתה, הנשמה? הגוף? חיבור אד-הוק בין הנשמה לגוף? הנשמה קיימת לפני הגוף ואחריו, בוחרים לה את הגוף אליו היא תתחבר (או שהיא בוחרת בעצמה, לומשנה), אז מה ענינה לכל הסיפור של מירוק וקירצוף עצמי? אבל, אם כל מה שמבקשים מאיתנו זה "לראות את מה שיפה ביהדות" אז אני מבסוט. ביופי אני מבין. (ז"א לא שאני "מבין" אבל אני כבר יודע שנניח פרויד ועקרון העונג יכולים לעזור לי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הבעיה הפסיכו-פיזית שמעת? המעניין הוא שדווקא לפילוסוף המוערץ עליך, ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, יש ספר שלם על כך, בשם: "גוף ונפש – הבעיה הפסיכו-פיסית" (אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון; ברשותי המהדורה התשיעית, אוגוסט 1998, 77 עמ'). הוא גם זה שכתב את הפתח-דבר והשלמות לתרגום העברי לספר מקיף יותר לסוגיה מאת קיית קמפבל, "גוף ונפש" (מאגנס, תשמ"ג; שהמהדורה הרביעית שלו הופיעה לאור במהלך השנה שעברה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את החוברת על ''הבעיה הפסיכופיסית'' אולי כדאי שתקרא בה. לא זכור לי שם ולו טיעון אחד בזכות הישארות הנפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברו אמנם כבר איזה 5 שנים מאז סיימתי לקרוא את שתי החוברות בפעם השנייה, אבל בדבריי לא התייחסתי אל המושג "הישארות הנפש", אלא אל שאלותיו הספקניות והספציפיות של רון, ובלשונו: "מי זה אתה, הנשמה? הגוף? חיבור אד-הוק בין הנשמה לגוף? הנשמה קיימת לפני הגוף ואחריו, בוחרים לה את הגוף אליו היא תתחבר (או שהיא בוחרת בעצמה, לומשנה), אז מה ענינה לכל הסיפור של מירוק וקירצוף עצמי?". בדיוק על כל אלה מומלץ לקרוא את שני הספרים מאירי העיניים בנידון, לפחות על מנת שלא להצטייר כאן כאיזה עם-הארץ בפילוסופיה הקלאסית והמודרנית תוך דימוי עצמי ירוד של הספקן הנדוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לעניין ה''מירוק והקרצוף'', כמדומני, לייבוביץ' לא התייחס כלל. אפילו לא לביעור חמץ, טאטוא או רמונט כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד איך שליבוביץ' התייחס אל המצפון ונקיפותיו התכופות בספרו המומלץ. כמו שגם התייחס אליו בספרו הנוסף באותה ספריית אוניברסיטה משודרת בשם: "שיחות על מדע וערכים" (תשמ"ו - 1985, 81 עמ'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקיפות מצפון אינן בהכרח קשורות למירוק וקרצוף. ומירוק וקרצוף ודאי לא בהכרח קשורים להלכות דתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעתיק-מדביק מתוך "מילון ספיר": *מירוּק*, מֵרוּק [ש"ע; ז'; מֵירוּק-, מֵירוּקים, מֵירוּקֵי-, מֵירוּקו (שם הפעולה של ממָרֵק)] <מרק> 1. [יב] צִחצוּחַ, ליטוּש; 2. [יב] ניקוּי, טיהוּר; 3. [יב] (בהשאלה) כַּפָּרָה; 4. [תמ] סִיוּם, השלָמה, גמָר מֵירוּק עָוונות כַּפָּרה (על-ידי קבלת ייסורים וכד'). *קִרְצוּף* [ש"ע; ז'; קִרצוּף-, קִרצוּפים, קִרצוּפֵי-, קִרצוּפו (שם הפעולה של מקַרצֵף)] <קרצף> 1. [תמ] שִפשוּף חָזק לשֵם ניקוּי; 2. [תמ] גֵירוּד וניקוּי של שַׂערות הבּהֵמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים אתה הוא זה שמצטייר כמעריץ של כל מיני, ומשתמש בזה להשליך על אחרים, ושדומה כי השורש ע.ר.צ. מתאים יותר לסוג המחשבה אותה אתה מתיימר לייצג. אבל זה לא מה שרציתי לכתוב. מה שרציתי לומר, פעם נוספת, זה שמרוב יהירותך אתה לא שם לב עד כמה לא נעים לתדיין איתך. ואני כותב את זה למרות שהגבתי עכשיו. לעניין ליבוביץ - הוא לא הפילוסוף היחידי עולם, ומי שרוצה יכול גם ''להעריץ'' אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם הבאה, כשאין לך באמת מה לומר, עדיף שתמלא פיך במים ואל תשפריץ לכל אבר כמו ילד בגן ילדים. אז אמרו לך שאתה מעריץ את ליבוביץ', מה יש, אתה לא? לא ניסית לשווא להגן עליו בסוגיית כפירתו בתחיית המתים לאחרונה? וכי לא צידדת בעמדותיו השונות בדיוני האייל? מה כל כך לא נעים לך להתדיין עם א"פ? בסה"כ הפנה אותך למקורות מעניינים על השאלות ששאלת. מה קרה? כבר אסור להחכים אותך קצת? ואפשר לחשוב שאמרו לך שליבוביץ הוא הפילוסוף היחידי בעולם שיש להעריץ. מי אמר בכלל שאין אחרים הראויים להערצה בשל ניתוח המחשבה המבריק שלהם? מי דיבר בכלל על אחרים? דובר על ליבוביץ ואתה ידוע כמעריצו המושבע. מה יש? אמרו לך בכך משהו רע? אתה כבר מתבייש להיות המעריץ של פואיקמה וכאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכן, התגובה הזאת נכתבה כמישהו מהצד שיכול להסתכל כך על הדיון הזה איתך. הציבור מוזמן להוסיף ''היבטים מהצד'' משלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חה. אתה באמת אחד הגדולים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה טוב את הדואל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, פעם אמרו לך הרופאים שאתה צריך משקפיים? תגובה 295579 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילה, כשקראתי את תגובתך, הנחתי שבטעות נשמט לך שמך והגבת כאלמוני במקום כאורי פז. ואז הגיעה הפסקה השלישית, בה ניסית ****שוב**** (שוב!) לרמות ולדבר על עצמך בגוף שלישי, משל יש פה איזה אלמוני אחד המעודד את אורי פז. שמע: אתה משהו. לפחות תזכור למחוק את כתובת הדואל? שקרן זה גרוע מספיק, שקרן גרוע זה אפילו גרוע יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר חביבה תגובה 295579 שבה האדון פז מנסה להחלץ מהבור באותה קלילות וחן של גמל שמנסה לעשות עמידת ראש. שלוש דקות תמימות צחקתי. מה שהמצות עושות לבנאדם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמעו, חייב להיות כאן משהו פתולוגי. לא יכול להיות שאדם שכשל בעניין טכני פשוט כל-כך כבר כמה וכמה פעמים, כשכל כשלון כזה גורר אחריו עוגמת נפש לא מבוטלת לאותו אדם, לא יפתח איזושהי מידה מינימלית של זהירות כלפי אותו עניין טכני פשוט. אני יכול לחשוב על כמה מילים מלבבות שמתארות תופעות שכאלה, אבל איך כל זה מסתדר עם יכולות קוגניטיביות סבירות ויותר מצד אותו מוח בתחומי דעת אחרים ? אני חושב שאין מניעה מלהסיק שמדובר באיזשהו סוג של מזוכיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכיזופרניה. הרבה יותר פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזוכיזם וודאי לא סכיזופרניה. זה יותר קשור למידת האימפולסיביות, שהוא נושא מרתק למדי (בעיני) בפסיכולוגיה קוגניטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך את יכולה לקבוע זאת? הרי אין לך בקרה על זמני התגובה. האם את פוסלת את האפשרות שאדם יכול להיות סופר רפלקטיבי אבל עם בעיות רגשיות קשות, שיגרמו לו להכשיל את עצמו? ואם יש עוד אינדיקציות ליחס בעייתי עם הסביבה, למה לייחס זאת לאיפיונים קוגניטיביים ולא רגשיים? (בלי להתייחס לאף אחד באופן אישי. רק העיקרון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הגבול בין קוגניטיבי לרגשי הוא לא ממש חד. 2. אני יכולה לומר שיותר קל או סביר להסביר התנהגות כזו בכלים קוגניטיביים (אימפולסיביות) מאשר בכלים דינמיים (יצר הרס עצמי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה מובן של "קלות" או "סבירות" את מתייחסת כאן? אפשר לטעון, למשל, שיצר-הרס-עצמי מסביר גם טעויות וגם את קיומם של תכנים מסויימים בתגובות. במובן זה, היפותזה אחת מסבירה יותר תופעות מסוגים שונים, ולכן היא הסבר פשוט או חסכוני יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ש''יצר הרס עצמי'' זה יותר טענה מטאפיזית שלא ניתנת להוכחה, בעוד שהסברים קוגנטיביים נוגעים יותר לתהליכים שעקרונית אפשר לבדוק אותם ניסויית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל ב"רמת המטאפיסיקה" בין יצר הרס עצמי לבין אימפולסיביות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם שאני שומע את המלה יצר אני שולח את היד למילון. באימפולסיביות אתה מתכוון ל"תגובה מהבטן"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך יצר עז במיוחד למילונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבהקשר הזה נכון להתייחס ל''יצר הרס עצמי'' כתכונה או נטייה. כנ''ל לאימפולסיביות (לא זוכר את ההגדרה המדויקת. מדובר על מיידיות התגובה, והרצף הוא אימפולסיביות-רפלקטיביות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, האם זה נכון להתייחס לתכונות/נטיות כאל ישים קוגניטיביים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהדרך הסבירה ביותר היא באמת להתייחס אליהן כ''ישים תיאורטיים'', ואז גם אימפולסיביות וגם יצר-הרס-עצמי נמצאים על אותו מישור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט שמדובר בישים תיאורטיים. השאלה המעניינת אותי אם הם "קוגניטיביים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתי קודם שאת/ה התבלבלת, אבל מתברר שאני פשוט לא הבנתי. מה פירוש "ישים קוגניטיביים" ובמה הם שונים מישים תיאורטיים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי שם במעלה הפתיל ראיתי (כך נדמה לי, ייתכן שאני טועה) שבתגובה לטלי וישנה הכנסת את האימפולסיביות למישור הקוגניטיבי. על זה אני תוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתה הראשונה, טלי אמרה שאימפולסיביות היא נושא מחקר מרתק בפסיכולוגיה קוגניטיבית. כשאני בצעתי הבחנה בין קוגניטיבי ורגשי, טלי כתבה שהגבול הוא לא ממש חד. מאחר שהיא המומחית כאן, אני מציע שנחכה לצאת שבת וניתן לה לפרש את דבריה, לפני שאני מתחיל לדבר שטויות (את זה אני יכול לעשות גם אח''כ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, אני רואה שטלי התייחסה לזה כבר למטה. אני מנחש שאימפולסיביות נוכסה לפסיכולוגיה הקוגניטיבית פשוט בגלל שהיא נראית בת-מדידה ואפשר להכניס אותה בקלות לדרכי המחקר של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. לכאורה, בניגוד לתכונות אישיותיות אחרות. אני מניח שאם אנחנו מתייחסים לאימפולסיביות כ''מה שפסיכולוגים קוגניטיבים מכנים אימפולסיביות'' אז הגישה הזאת נכונה. אם אנחנו מתייחסים לאימפולסיביות כתכונה אנושית כמו כעסנות, אין באמת הבדל בין ניסיון כימות שלה לבין ניסיון כימות של יצר-הרס-עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי לחשוב, תאורטית, על נסוי שמודד תגובה אימפולסיבית. אם נניח שאימפולסיביות זה תגובה שאנחנו מודעים לה aware רק אחרי שהיא מתבצעת. "יצר הרס עצמי" באנלוגיה מאד מוגבלת זה כמו כדור בילירד שמתגלגל על השולחן ונידון להעצר בגלל חיכוך, או הצקלות בדופן השולחן או בכדור אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה למדוד תגובה אימפולסיבית. יש בעיה למדוד ''אימפולסיביות'' כתכונה. אנחנו יכולים להחליט שתגובות מסוימות של הנבדק מורות על קיומה של תכונת אימפולסיביות בנבדק, אבל את זה אפשר לעשות גם עם תכונת יצר-הרס-עצמי. אני לא חושב שאנחנו צריכים להניח שיש איזה יצר קטן שמתחבא בתוך הגוף שלנו, או כדור ביליארד (אם הבנתי את האנלוגיה). אנחנו בודקים רק את התופעות הנצפות, ואז מחליטים אם ''יש תיאורטי'' כזה הוא מתאים לארגן את התופעות האלה בצורה מועילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. נדמה לי שיש קושי עם ''תכונות'' לעומת נטיות עפ''י סקלה כזו או אחרת, כמובן בהקשר חברתי-תרבותי. בקשר לביליארד, לא התכוונתי ליצר קטן אלא אולי לנטיה ליראות באינרציה יצור קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אימפולסיביות זה עניין *קוגניטיבי*? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תחום שנוכס על ידי הפסיכולוגים הקוגניטיביים (אני מניחה כי מדובר בתהליך מנטלי, ובתהליך שיש לו השפעה על תהליכים מנטליים אחרים). בדיקת אימפולסיביות היא בדיקה שכיחה בבטריות נוירוקוגניטיביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו זה מאוד מפתיע אותי. כלומר, אין לי ספק שיש לאימפולסיביות השפעה על תהליכים מנטליים, אבל היא עצמה לא נראית לי מהתחום המנטלי. ומה זה "בטריות" נוירוקוגניטיביות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה תחום היית משייך אימפולסיביות? בטריות קוגניטיביות זה אוסף מבחנים שבודק מגוון של תפקודים מנטליים (למשל, ובהפשטה, בדיקה של זיכרון על סוגיו, ריכוז, כושר למידה, וכדומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משייכת אימפולסיביות לאישיות (כמו כעסנות, מתינות, פתיחות וכיו"ב). תודה.:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבטריה (גם במובן הזה) קוראים בעברית סוללה. אני חושב אפילו שהשימוש במילה העברית היה כאן יותר ברור מאשר בזו הלועזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטערת. היה צ"ל "סכיזופרניה.:)". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תפסיק כבר עם האנטיפטיות שלך כלפי? אתה בטח איזה מזל עקרב שלעולם אינו שבע נקמות מתוקות וזוכר כל פיפס שמישהו עשה כאן לעברך או לאו דווקא. וכל הזדמנות שרק תקרה לדרכיך, תשמח לרמוס ברגלך הגסה את הגווייה המפרפרפת-המובסת מתחת למגפיך הצה"ליים... ועוד לצרוח כאן שהינך הומניסט-רציונליסט שרוממות הדמוקרטיה וכבוד האדם בגרונו. אפשר לחשוב שאתה אדם מושלם, או אחד כזה שמעולם לא טעה, או לחילופין שאינך נוהג להגיב בשמות בדויים כאשר באפשרותך לעשות זאת בקלות בלתי נסבלת ללא המייל שמסגיר את זהותך המקורית, שלא לומר האמיתית הסמויה מעין כל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל שאני מגיב במקום לחוע"ד אבל זה פשוט בלתי נסבל. לא מספיק שנתפסת בקלקלתך אלא אתה עוד תוקף את לחוע"ד על כך שהעיר לך על זה? האין זו חוצפה ישראלית במיטבה. "אפשר לחשוב שאתה אדם מושלם, או אחד כזה שמעולם לא טעה, או לחילופין שאינך נוהג להגיב בשמות בדויים כאשר באפשרותך לעשות זאת בקלות בלתי נסבלת ללא המייל שמסגיר את זהותך המקורית, שלא לומר האמיתית הסמויה מעין כל." הבעיה הייתה לא שהגבת בשם בדוי, אלא שהגבת בשם בדוי בכדי לבצע דה-לגיטימציה מלוכלכת של הצד שהיה נגדך בדיון ולאחר מכן בכדי להוסיף חטא על פשע עוד הכחשת את זה. ואני בטוח ש98.8% מהכותבים פה (כולל אותי) לא עושים דברים כאלה, ולא בגלל שהם מושלמים אלא פשוט בגלל שזה א', ב' של אתיקה ושל דרך ארץ. באמת שזה נעלם מעיניי כיצד אדם (במיוחד כשהוא דתי) יכול לנהוג בגסות רוח כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> "הבעיה הייתה לא שהגבת בשם בדוי, אלא שהגבת בשם בדוי בכדי לבצע דה-לגיטימציה מלוכלכת של הצד שהיה נגדך בדיון ולאחר מכן בכדי להוסיף חטא על פשע עוד הכחשת את זה". הלו, תתעורר, לא הכחשתי אלא הבהרתי את עצמי תוך הודאה מהירה ומפורשת במעשי: תגובה 295579 ויכוחי המעמדות ביני לבין לחוע"ד נמשכים הרבה זמן ואבקשך לא לדחוף את האף למקומות שאינך מכיר את מורכבותם ההיסטורית הטעונה. זה רק מוסיף אש למדורה ועלול לשרוף גם אותך חלילה. האיש הזה אינו מפספס אף הזדמנות איך לרדת עלי ככל שיותר במגפיו הגסים בעוד אינו יודע איך לאכול אותי חי ולאיושני חרף הסכנה האידיאולוגית הטמונה בדעותי; כל זאת בצורה שחלילה לא תימחק בידי מי מחברי המערכת. אז תעשה טובה, אל תתערב בדברים שאינך מודע להם מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכ"ג תיאר יפה ובחכמה את טיבה ואיכותה של ה"הבהרה" הזאת: תגובה 295589. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שכ"ג הוא הגדול מכולם. אופס :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא הכחשת (למרות שבהחלט אפשר להבין את דבריך כהכחשה), זה עדיין לא משנה את הכיעור שבמעשה שלך. בכל אופן, אם אתה רוצה למנוע התערבות שלי או של כל אחד אחר - אתה מוזמן לעשות את ההתנצחות הזאת בינך לבין לחוע''ד במייל, או אם לדעתך הוא פוגע בך באופן לא הוגן לפנות למנהלים בכדי שימחקו. זה שתנסה לעלוב בו בתגובה, לא מוסיף לך שום כבוד ולא משרת שום מטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשבה על תכתובת במייל עם הדבר הזה מצמררת יותר מהמחשבה על לוף בכפית ישר מהקופסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, אתה רואה את המייל שלו בשמו "הכחול"? ואילו לפנות למנהלים לשם כך, זו עצה טובה ובדרך כלל מועילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מזל עקרב"? אל תספר לי שאתה גם עכו"ם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לעזאזל, אני לא מצליח להחליט אם זה יותר פאתטי או משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא בטוח שנשמתך (לא אישי) תחזור מתישהו ותקום לתחיית המתים, עם הנשמות המתוקנות של כל העתידים לחיות בנצחיות. לא כל גוף של אדם בוחר לתקן את נשמתו הטמונה במעמקי ליבו (על דרך משל, אל תתפסו אותי במילה). יש נשמות שנגזר עליהן כליה כליל ב"כף הקלע" לדיראון עולם כשימח שמם, לא עלינו. נשמות אחרות, שהתיקון שלהן לא הושלם כדבעי בידי בעלי הגוף (בבחירתם החופשית, שכ"ג!) "זוכות" להימרק העוונות והחטאים והפשעים בגיהינום על מנת לזכך את נשמתם ולהתקינה לעתיד לבוא לחיי העולם הבא. מה גם שכל שפוי המהלך על שתיים היה רוצה להיות זה שגופו האישי עם פנים-דיוקנו הייחודי בכל העולם, בשיתוף עם נשמתו המתוקנת, יקומו בתחיית המתים וימשיכו לחיות חיי נצח בעולם *הבא*, שיבוא אחרי העולם *הזה*. לכן גם היהדות מאמינה כי גם אחר המוות יש משמעות לגוף האדם, לאופן שבו הוא מטופל ולמקום שבו הוא נקבר. תגובה 198524 ראה את כוח הרצון הטבעי של האדם לחיות-ויהי-מה כשאיפה לנצחיות החיים. וכמעט שאין לך קיר בבית חולים או אוניברסיטה ברחבי העולם ששמו של אדם נדבן אינו מתנוסס עליו, בשל רצונו הטבעי העז להשאיר חותם נצחי של חייו בעולם הזה. וכי אין זה חאראם שמישהו אחר יהינה במקומך מחיי נצחיות ואתה ימח שמך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין זה חאראם כלל ועיקר. אותה "נשמה" שמתגלגלת או לא, ומתוקנת או לא, מעניינת אותי כספחת. אני לא ביקשתי אותה, אני לא מכיר אותה, אני לא קשור אליה בשום צורה ואם מישהו גלגל אותה עלי היא אינה יותר מאשר פרזיט חבוי שאין לי איתו דבר וחצי דבר. מאחר ואני לא חש בקיומה היא אינה שונה בעיני מכל אחד ממילארדי החיידקים בקיבה שלי. מצידי, שתתגלגל לה הלאה לאן שתבחר או לדיראון עולם. למה, מה היא עשתה בשביל מדינה? מה יוצא לי מזה שאיזו "נשמה" שאני לא מכיר תזכה לחיי נצח? מצידי, שתלך לכל הרוחות ותיצלה באש הגיהנום לנצח נצחים או שתתרום את זכויותיה (הה) לאדונים מסויימים שמוצאים נחמה בשטויות האלה, בין אם הם האדון פז או אייל אלמוני. אשר ל"גופו האישי עם פנים-דיוקנו הייחודי", אני לא יודע בקשר אליך, אבל במקרה שלי פנים דיוקני האישי הוא לא משהו שכדאי במיוחד לנצור עבור ימות המשיח, ומכל מקום לא משהו שבשבילו אוותר אפילו על סעודת שחיתות אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 295482 מילים מס' 6-7 מהתחלה. כרגיל אצלך, מתעלם מהמציאות וצובע אותה בגוון אישי-סרקסטי נדוש ועייף. שהרי באותו הרגע שנשמתך תפרח (חלילה) לאן שלא תשלח אותה – תחדל לחיות ופשוט תמות לך (להנאת גופך הכה-נכספת?). וכבר הזהירה אותך אימא ש"עם חיים ומוות לא משחקים, אידיוט!" (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אין ספק שהמציאות האמיתית נמצאת בעולם של נשמות וגלגולים שאיננו יכולים לראות ולבדוק ובסיפורי מתח עתיקים וחדשים של כל מיני ''חכמי ישראל'', בעלי דמיון מאוד מאוד מפותח. ולעומת זאת המציאות הנראית לעין, זו הנמצאת בעולם שסביבנו ושאפשר לבדוק אותה הן בעזרת השכל הישר והן בכלים מדעיים - היא סתם אשליה מצערת. צריך פשוט לעשות לה ''פווווו'' ולהעיף אותה מכאן כמו יתוש, שלא תפריע למציאות הנכונה - זו של העולם הבא, הנשמות והגלגולים ושאר מטעמים. הגיון מבריק יש לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הוא הישות היחידה בעולם בעלת גוף ונפש ייחודית. לאורך כל ההיסטוריה של הפילוסופיה והפסיכולוגיה דנו בבעיית הגוף והנפש ויחסי הגומלין ביניהם. סוגיה זו מכונה "הבעיה הפסיכופיזית". מאז אריסטו ואפלטון דנים בה, ונאמרו סביבה רעיונות שונים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שיש לאדם נפש וקשה, אם בכלל אפשר, להבין כיצד היא קשורה לגוף, בהיותה מהות רוחנית בעוד הגוף הוא גשמי... נראה שהבעיה הפסיכופיזית תמשיך להדהד בהיכלי האקדמיה והרוח במאות השנים הבאות. את תמציתם של הרעיונות שנאמרו באלפי שנות הגות בנושא, סיכם סר צ'ארלס שרינגטון שעסק בפסיכו-ביולוגיה והקדיש חלק חשוב מחייו לנושא זה. בנאום שנשא בבּי.בּי.סי. סיכם את עבודתו בנושא, במילים: "לפני למעלה מאלפיים שנה שאל אריסטו כיצד הנפש קשורה לגוף, אנו עדיין שואלים את אותה שאלה...". הפסיכולוג האנגלי ארתור מייס אמר: "הבעיה הפסיכו-פיזית לא תוכל לבוא אל פתרונה, לא נוכל להבין כיצד הנפש קשורה לגוף כיוון שיש כאן משבר בכלי החשיבה". בדבריו אלה כיוון מייס לדברי הרב משה איסרליש ז"ל (הרמ"א), בספר הפסקים "שולחן ערוך" סימן ו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאדוני אינו עומד למות. אני שמח בשבילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המקבריות הזאת איננה מוגזמת? הפנה פניך אל החיים! חזק ואמץ! יש לך עוד למעלה מעשרים שנה להתכונן לריצה לראשות הממשלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל דאגה, פני אל החיים1 ואני חזק ואמיץ כפיטבול בן שנתיים. מה גורם לך לחשוב אחרת? _____________ 1- טרם החלטתי אם גם אל הכאוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף אתה והמציאות שלך. יש רגעים בהם גבר צריך לדעת איך להתכחש לעובדות. שיעור קטן שיעזור לך להבין טוב יותר את אורי פז: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה זה הפילוסוף היווני דיוגנס שאמר לתלמידיו: "כאשר אמות, השליכו את גופתי בשדה". -- "אבל, המורה" – התפלאו התלמידים – "הלא יבואו ציפורים וינקרו בך! יבואו החיות ויאכלו את הגופה שלך!" -- "אם כן, שימו מקל בידי", אמר דיוגנס. -- "אבל היאך תוכל לגרש את הציפורים? הרי תהיה כבר מת!" -- "אם כן", ענה דיוגנס, "מה איכפת לי אשר יתרחש בגופה שלי כשאמות?" מנקודת מבטו של המטריאליסט, היה הפילוסוף היווני צודק בהחלט. אם הגוף המת אינו נבדל בשום דבר מאבן או מפיסת עץ, כי אז יכולים להתנהג עמו בהתאם. לזרוק כפי שזורקים חפץ חסר ערך. ואולי להשליך בגל האשפה, כפי ש"קוברים" חתול שהתפגר. מאוד הגיוני? אם כך – מדוע אין אפילו עם אחד, הנוהג להשליך את מתיו בשדה, מאכל לחיות בר? אפילו המטריאליסטים הקיצוניים ביותר אינם משליכים את מתיהם לגל האשפה. אולם, אף לא אחד מהם אינו קם להסביר, מה הטעם להקים בתי קברות, לשמור על ניקיונם, לגדל פרחים, להעמיד שלט עם שמו של הקבור, לפקוד את הקבר – אם אי-שם, מעבר לגבול המוות – ריקנות חלל ריק? הטעם וההיגיון מופיעים רק כאשר אנחנו מודים, שמעבר לגבול הזה יש עוד משהו. כאמור, אנחנו קוראים לזה 'נשמה' ויש הקוראים 'נפש'. היהדות אינה רואה במוות את התחנה הסופית, אלא את כיליונו של הגוף בלבד. ה"אני" של האדם – נשמתו, אשר אינו עשוי מרכיבים מתכלים: "נר ה' נשמת אדם", ממשיך להתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הגוף מתכלה ואילו הנשמה ממשיכה הלאה למקום אחר, מה אכפת לנשמה ממה שקורה לגוף אחרי המוות? מצטער, התירוץ שלך אינו מתקבל. בתי קברות מוקמים למען החיים, לא למען המתים הקבורים בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגת אותי. קבל ח''י זוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר השלוש עשרה ביהדות - הוא תחית המתים, כך שאין כליון לגוף והוא ממשיך למסלול הנצח. ולכן זה עיקר ויסוד ביהדות - שהשם יתברך בורא העולם ומנהיגו, רוצה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" ולכן עבודת היהודי עם העולם ועם גופו הם תכלית הבריאה והם נצחיים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה עשר עיקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אף לא אחד מהם אינו קם להסביר..." מטריאליסטים מעדיפים לשבת בנינוחות, בזמן מתן הסברים. "מה הטעם להקים בתי קברות, לשמור על ניקיונם, לגדל פרחים, להעמיד שלט עם שמו של הקבור" במילה אחת: זיכרון. את הנשמות, הנפשות ורוחות הרפאים למינהן1 (גם אם נניח את קיומן לרגע קט), לא מעניין דברים ארציים כמו נקיון, גידול פרחים ושלטים עם שמות. הקבר איננו למען המת, כמו שהוא למען החיים. ______________ 1 <הכניסו את לחישת "I see dead people" כאן> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף על מה שדובי ואביב השיבו לך, אתה לא צריך להסביר לי שלאנשים יש צורך פסיכולוגי להאמין בכל מיני דברים. אני בן מזל כרוב, וכידוע בני המזל הזה הם בעלי רגישות רבה לצרכים פסיכולוגיים של אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כידוע"? באמת? דע לך שדווקא לרוב בני מזל כרוב אין כל נטייה כזאת. אם היא קיימת אצלך, אתה כנראה שייך ספציפית למזל כרוב ניצנים, שיש לו אפיונים שונים מאוד מאלה של הכרוב הרגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עובדי האש'' הזראטוסתריאנים מניחים את גופות מתיהם על מגדלים גבוהים תחת כיפת השמים, למאכל לציפורים. ההינדואים שורפים את מתיהם ומפזרים את עפרם בנהר הקדוש, הגנגס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרומת איברים אינה מהווה בעיה עבור הדתיים, או לפחות זאת העמדה הרשמית של הרבנות. מרגע שנקבע המוות זאת אפילו מצווה (משום מה לא מקפידים עליה כמו על הלכות חיטוט באף בשבת, כנראה מחמת החשיבות הפחותה של הצלת חיים). הבעיה היותר מעניינת היא מה פשר המהומה שקמה בכל פעם שנמצא איזה בית-קברות ספק יהודי מתקופת הסלג'וקים. אם הנשמה כבר מזמן התגלגלה באיזה יהודי (או שפן) אחר, למה איכפת למישהו שאבק העצמות שנותר אחריה יוזז ממקומו או יילקח לאיזה מוזיאון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הוכחות שהדתיים תורמים איברים אחרי המוות פחות מהחילוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאין שום אפשרות להשוות בין דתיים לשאינם דתיים בשום פרמטר, היות שלא מתפרסמים פרטים אישיים על אנשים. אני, לדוגמא, די משוכנע שהרוב המכריע בין העבריינים הם דתיים. לא הצלחתי למצוא שום השוואה נורמלית על כך. קשה גם למצוא השוואות בין גברים ונשים בדברים המעניינים את הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני צודק להניח, אם כך, שאתה מצטרף אלי לגינוי הרמיזה כאילו המסרבים לתרומת איברים הם דתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר פעמים ביקשתי ממשפחות איברים להתרמה. בדרך כלל היה סירוב מנומק במשפט „אנחנו דתיים”. בדרך כלל הצלחתי להתאפק ולא שאלתי אותם באיזו דת מדובר. יש שיעור עצום של עובדי באבות למיניהם בקרב המגדירים את עצמם כיהודים דתיים. נראה לי שאני מסכים אתך שיהודי דתי אמיתי לא יסרב לתרומת איברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא להסכים עם כל דבריך. האנשים הללו שאמרו אנחנו דתיים נראו לך שומרי שבת? בכלל, האם יש לך אפשרות לתת קצת יותר פרטים סוציולגיים? אשה במכנסיים? כיסוי ראש? חרדים? כיפה סרוגה? האם הצעת להם להתייעץ עם רב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע כיצד נראה שומר שבת. כן הצעתי להם להיוועץ ברב. אינני זוכר פרטים סוציולוגיים. מזה כשנתיים וחצי אינני עובד בבית חולים. הפעם האחרונה שבה נתקלתי בסיטואציה כזו היתה לפני כארבע שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, אין שיעור של עובדי באבות למיניהם בקרב המגדירים את עצמם כיהודים דתיים, אלא בקרב המגדירים עצמם מסורתיים, אפילו אם השכלתם היא השכלת עורך-דין. להווה ידוע לך כרופא במקצועו, שתרומת איברים הינה מצווה יהודית מובחרת ואין לך פוסק הלכה רציני שאוסר לתרום איברים להצלת חיי אדם אחרים. שהרי את הנפטר לא נוכל להחזיר לחיים, את החיים נוכל להציל באמצעות רקמותיו, שממילא יתכלו. אתה בטח מכיר את קובץ המאמרים שעוסק בסוגיית "השתלות איברים" (בהוצ' ידיעות אחרונות/ספרי חמד, התשס"א - 2001, 286 עמ'), בעריכת הפרופ' מרדכי קרמר. בקובץ זה, המאגד בחיקו את טובי הרופאים והמנתחים-המשתילים בארץ, מובאת בין השאר רשימתו של הרב הפרופ' אברהם שטיינברג מ"שערי צדק" בירושלים הבוחנת את "עמדת ההלכה היהודית", שהוא בעצמו חובש כיפה שחורה וזקן היורד על מידותיו ומשמש יו"ר הוועדה מטעם משרד הבריאות המאשרת תרומות איברים מתורמים חיים. ודומה כי יהיה זה מיותר לציין שהאיש חיבר את האינציקלופדיה הרפואית-הלכתית בעלת 6 כרכים שאף הביאה לו את פרס ישראל. וככל הידוע לי, הפרופ' שמעון גליק מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת הנגב, שכתב את המאמר "אתיקה והשתלת איברים" שבקובץ, הינו יהודי שומר מצוות ותלמיד חכם מוערך. בנוסף, מכון שלזינגר לרפואה והלכה, המוציא לאור רבעון הלכתי-רפואי בשם "אסיא", מצדד במצוות השתלת איברים: כך שסביר להניח שיהודים שומרי ההלכה והסרים למשמע הוראות רבותיהם הפוסקים – תורמים איברים, ואולי אף יותר מאלה שאין להם אלוהים המצווה על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם זה מה שקורה במציאות? לי אין יותר מידע אנקדוטלי, שאיננו משקף שום דבר. הניחוש שלי הוא כמו שלך שמדובר באנשים מסורתיים או שמדובר על אמונה שהיא די ניצבת לתורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרופאים "נדהמו לשמוע" שבני משפחתה של קשישה שנפטרה מסרבים לתרום את ריאותיה (אגב, האם מוות מוחי אומר שאפשר כבר להתחיל להוציא איברים מהחולה?). מה שצורם לי הוא לא החלטת המשפחה או הרב, או הפרת עיקרון ההדדיות (דווקא מסכימה לתגובה 4), אלא האג'נדה שאסור לערער עליה שנתגבשה במדור "תורמים חיים". בהפניה לכתבה מהעמוד הראשי נאמר "משפחתה מסרבת לתרום ריאותיה לחולה אנוש - כי הרב אמר". האם כל כך קשה להבין שהרב הוא הסמכות הרוחנית שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרטים המשמעותיים לגבי ה''תדהמה'' מתייחסים לעובדה שאותן ריאות היו ממילא מושתלות, ולכך שהנצרך לתרומה היה בעצמו רב. מה שקשה להבין הוא לא שהרב שלהם הוא הסמכות הרוחנית שלהם, אלא אלא שהוא אמר להם את מה שאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריאות לא היו מושתלות. מה שהושתל אצלה בעבר זה כיליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. עדיין... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קשה גם למצוא השוואות בין גברים ונשים בדברים המעניינים את הציבור." האמנם? ברוב הדברים המעניינים את הציבור עד כדי מחקר, כמדומני, נחקרים גם הבדלי מגדר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כאשר המסקנה מתאימה למה שרוצים לקבל. לפני כשנה או שנתיים התפרסם באמצעי התקשורת „מחקר” שהראה שגברים מעורבים יותר מנשים בתאונות דרכים. היות שאני נמצא תחת הרושם שגברים מעורבים יותר מנשים בנהיגה בכלל, ניסיתי למצוא מהו הסיכוי של נהג להיות מעורב בנהיגה לכל מיליון קילומטר או משהו כזה. לא מצאתי נתונים. היו קצת נתונים בנוגע להישגים אקדמיים, אך היה לי רושם שהנתונים משוחררים לציבור רק כאשר הבנות מצליחות יותר מהבנים. אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה מאוד להאמין שחברות ביטוח, שזקוקות למחקרים אובייטיביים ככל האפשר על תאונות (המתבטאות היטב במאזן הרווחים וההפסדים שלהן), יסמכו על נתונים שעוותו לצורך תקינות פוליטית. וחברות הביטוח אכן מציעות ביטוח זול יותר לנשים, לא? וכשהבנות מגיעות להישגים אקדמיים נמוכים משל הבנים - איש לא מסתיר זאת. צריך להיות תמים ביותר להניח שהלובי הפמיניסטי שולט במחקרים יותר מהלובי השוביניסטי - בפרט באקדמיה, שהיא עדיין מוסד שוביניסטי להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשים מעורבות בפחות תאונות דרכים באופן מוחלט אבל ביותר תאונות דרכים פר קילומטר, עדיין זה סביר לגבות מהן פרמיה זולה יותר. אבל אין לי מושג אם אכן הן משלמות פחות. איזה לובי שוביניסטי? איך הגעת למסקנה שהאקדמיה היא לובי שוביניסטי (ועוד להפליא)? אבל הכי פשוט לתת איזה שהוא קישור שיסתור את מה שאני אומר, וחסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למיטב ידיעתי, נשים עד גיל 30 משלמות פחות דמי ביטוח מגברים בני גילן. טענותיך האחרות בעניין זה נכונות, אבל במידה שאותו מחקר ששמת אותו במרכאות - לפחות אם מדובר במחקר אמין בקריטריונים אובייקטיביים (לא אלה שלך) - אזי אין לי ספק שתוצאותיו לא סולפו "ממניעי תקינות פוליטית ודומיהם" (מרכאות להדגשה). 2. האקדמיה היא בליי ספק אחד המוסדות השובניסטיים ביותר שיש, ובמיוחד בארץ:(*) א. מבחינה הסטורית - השכלה עיונית, בפרט השכלה גבוהה - נמנעה מנשים במהלך רוב ההסטוריה. יותר מזה, האוניברסיטאות היו במשך מאות רבות מועדון גברי סגור, ואחד המוסדות האחרונים (אם לא האחרון שבהם) שקבלו נשים לשורותיהם. ב. אחת התוצאות של (א') היא, שעד היום הרוב המוחלט של קובעי הקידום באוניברסיטאות הם גברים. לאור ההבדלים המגדריים בצורות החשיבה הגבריות/נשיות, מובן שמצב זה מעמיד את הנשים באקדמיה בחסרון מובנה. ג. כמו בכל תחום תחרותי - והאקדמיה ודאי תחרותית ביותר - המעמד השולט בה מנסה לשמר את עצמו ככל האפשר. ועל אחת כמה וכמה, בשעה שהפריבילגיות למעמד זה מתפרסות על מישורים שונים - הכנסה, כבוד, חירות וכיו"ב. שוב, הצירוף של א' ו-ג' אומר שמן הסתם, יש גם כאן חסרון מובנה לנשים. יש עניינים נוספים, אבל קצרה היריעה. * "במיוחד בארץ" - יחסית לארה"ב, למשל, שבה המצב טוב יותר הן מבחינת הלובי הנשי, והן מבחינות נוספות הקשורות בלשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, המנטרות האלה מוכָּרות. לעניין ה„אין ספק” שלך – באמת לא כדאי להתווכח עם אנשים שאין להם ספק. אמונה עיוורת היא דבר המכשיל כל דיון. זה נכון שהשכלה עיונית נמנעה מנשים במשך רוב ההיסטוריה. הדבר הזה נפסק עוד לפני שותיקי המרצים באוניברסיטאות דהיום נולדו. כמה זמן צריך לעבור עד שתשתכנע שאולי יש גם הסבר אחר? מה עניין הלשון לכאן? ומדוע אתה אלמוני? כדי שהלובי השוביניסטי הדמיוני שלך לא יתנכל אליך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התיוג הזה מוכר. כן, גם התיוג הזה. "זה נכון שהשכלה עיונית נמנעה מנשים במשך רוב ההיסטוריה. הדבר הזה נפסק עוד לפני שותיקי המרצים באוניברסיטאות דהיום נולדו." כאן חיברת שתי טענות שהעליתי והשמטת את השלישית. אני אמנע הפעם מלייחס לך כוונות סילוף. אמרתי גם שהאוניברסיטאות היו מאחרוני המוסדות שקבלו נשים לשורותיהם. ותיקי המרצים היום לא רק נולדו אלא אף עמדו על דעתם כשהפסיקו את מנהג ה"מכסות לנשים" בחלק מהמקצועות (רפואה, למשל). ואפילו צעירי המתרגלים יודעים גם היום שרוב קובעי הקידום שלהם הם גברים, והגברים שביניהם (בין המתרגלים) לא בקלות יוותרו על הפריבילגיות שיש להם מתוקף היותם כאלה. אינני יודע כמה זמן יידרש לי להשתכנע מהסבר אחר, וגם לא אדע זאת עד שיספקו לי הסבר כזה. (כלומר, לפחות הסבר שיש בצדו איזה בדל נימוק או קורט ביסוס מעבר לסברות כרס על סילופים). עניין הלשון מתייחס לעובדה שבאנגלית, בניגוד לעברית, אין ברוב המקרים הבחנות בין זכר ונקבה. לפי מחקרים (שגם אותם, ודאי, היית שם במרכאות) נשים מצליחות יותר בארץ במבחנים שבהם הפנייה אליהן היא בלשון נקבה, מאשר באלה שבהם הפנייה אליהן היא בלשון זכר. באנגלית הבעיה איננה קיימת. יש כאן לא מעט איילים אלמונים. האם כולם חשודים בעינייך בחשש מהלובי הגברי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מצדך ש*הפעם* אתה „נמנע מלייחס לי כוונות סילוף”. אני מבין שבעבר ייחסת לי כוונות כאלה או שאתה מזהיר אותי שבעתיד כן תייחס לי כוונות כאלה. תודה על האזהרה. בנוגע לטענות שלך שביניהן חיברתי וזו שהשמטתי באמת אינני מבין מה אתה רוצה. אולי במקום לעשות את המאזן הזה פשוט תאמר מה לא בסדר. האמת היא שלא רק אמרת שהאוניברסיטאות היו מאחרוני המוסדות שקיבלו נשים לשורותיהם אלא אף ציינת „אם לא האחרון שבהם”. אתה פשוט מייחס סיבתיות מבלי להוכיח אותה. אם אתה מוצא שבמוסד מסויים יש מיעוט נשים אתה מניח שהגברים שם מונעים בכוח קבלת נשים. האם לא יכולה להיות שום סיבה אחרת? „נשים מצליחות יותר בארץ במבחנים שבהם הפנייה אליהן היא בלשון נקבה, מאשר באלה שבהם הפנייה אליהן היא בלשון זכר”. מעניין. לא הכרתי את זה. שמא תוכל לספק מראה מקום? כל האיילים האלמונים חשודים בעיני בחוסר יושר אינטלקטואלי. דעותיו של אדם שאינו מוכן לעמוד מאחוריהן בדרך כלל אינן שוות הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגשתי שהפעם אינני מייחס לך כוונות סילוף משום שאתה ייחסת למחקרים שאזכרת כוונות כאלה, ללא כל ביסוס בשטח. חיברת את טענותיי על השכלה עיונית בכלל ועל השכלה אקדמית בפרט. השמטת את טענותיי על ההבדלים המגדריים בצורות החשיבה ולא התייחסת אליהן. אם יש סיבה אחרת למיעוט הנשים, פרש אותה. כבר קודם הזמנתי אותך לעשות זאת. (והאם אתה הוכחת את ה"סיבתיות" הפועלת על תוצאות המחקרים?) בעניין השפעת הםנייה הזכרית/נקבית על ההצלחה במבחנים נעשו מחקרים בפסיכולוגיה ובחינוך. אינני יכולה לתת מראי מקום כיוון שהחברים שתיארו לי אותם לא בסביבתי עכשיו. אם אתה מתעניין, ודאי תוכל למצוא אותם בגוגל. באותה הזדמנות תוכל לתאר את השגותיך עליהם כמחקרים "מטעם". ואם אכנה את עצמי כאן "משה כהן" תאמין לי יותר? איך תברר אם זהו שמי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>"הדגשתי שהפעם אינני *מייחס* לך..." ואחר כך: >"אינני *יכולה* לתת מראי מקום..." (ההדגשות - שלי) גברת מושיקה כהן החביבה, אולי תפסיקי עם הנסיונות האלה להופיע כגבר? זה אף פעם לא הלך לך, עוד מהדיון עם יהונתן אורן (: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |