בתשובה ליהונתן אורן, 27/09/04 0:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות. אני הבנתי את זה כשאלה על הרוע האנושי, משום שזה היה בהקשר של השואה ושריפת כופרים. מכל מקום, לגבי נחיצות הסבל, נראה לי שניתן להשוות את זה במידת מה לכאב הביולוגי. ילדים שנולדים בלי יכולת לחוש כאב, (יש מחלה כזאת) אינם שורדים. הם פשוט אינם יכולים להזהר מדברים המזיקים להם. בהשאלה- חלק משמעותי של הכוח המניע להתפתחות התרבות האנושית הוא הצורך במניעת הסבל. ללא סבל, סביר שהאנושות היתה עדיין מדשדשת אי שם מתחת לעצי הקוקוס. זה יכול להיות תרגיל מעניין לדמיין תרבות אנושית שמתפתחת בתוך חברה ללא סבל. מה קורה למערכת החוקים, למערכת יחסי האנוש, לאמנות, להתפתחות המדעית טכנולוגית וכו', לדעתי זה יהיה רחוק מאוד ממה שקיים היום. זה נכון שהחברה האידיאלית, שתהיה בימות המשיח היא חברה נטולת סבל במידה רבה- החל מ"לא תהיה עקרה ומשכלה", וכלה ב"וחי זאב עם כבש". אבל יש הבדל גדול בין מציאות בה המצב הזה מושג על ידי התפתחות *אנושית* ממצב של סבל, למצב של אי סבל (התפתחות הרפואה, פיתוח מקורות האנרגיה ואמצעי הייצור, ופיתוח מנגנון של שמירת השלום והצדק העולמיים, שזה התהליך שהעולם עובר בדרך לגאולה), לבין מציאות בה האנושות היתה נולדת אל תוך מצב מאושר כזה, בלי להבין שהיא כזאת. ההבדל הזה מקפל בתוכו את כל ההתפתחות האנושית שאנחנו מכירים. שמעתי פעם (אם תרצה, אברר לך את המקור), שזו היתה בעצם המשמעות של חטא האדם הראשון. כאשר אכל האדם מעץ הדעת הוא בחר להוציא את האנושות ממצב של גן עדן למצב של "בזיעת אפך תאכל לחם" ו"בעצב תלדי בנים", אבל במעשה זה הוא הרויח את כל ההתפתחות האנושית עד החזרה לגן עדן. נדמה לי שהפרשן השתמש במושג "לחם חסד". כלומר הברירה היתה להרויח את המצב הגאולי האידיאלי ביושר, או לקבל אותו במתנה. אבינו הקדמון בחר שנרויח אותו ביושר תוך כפיפות לחוקי הטבע, ונקבל כבונוס את ההסטוריה האנושית. (למה לא שאלו אותי, למה??) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, התשובה שלך היא מחוץ לתחום ההבנה שלי. אני מתחבר בקלות לתחושה שלסבל צריכה להיות משמעות (התחושה הזאת היא המקור לתמיהה). אני מסוגל, באופן מוגבל, להתחבר לעמדה של צידוק הדין. אני לחלוטין לא מצליח להבין את הקשר בין הדברים שכתבת לתחושת הסבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנחנו משדרים על גלים שונים. אני כלל לא מתייחסת לתחושה הסובייקטיבית של הסבל. השאלה המקורית כפי שהבנתי אותה היתה: אם יש אלוקים איך הוא מרשה לרוע (סבל) להתקיים בעולם. התשובות שלי היו על המישור הפילוסופי, ולא התכוונו כלל לענות לשוועתו של הסובל, הזועק מנהמת ליבו "למה?". תשובה שיכולה להניח את דעתו של אדם כזה, אם בכלל, היא אישית, ומאוד תלויה באדם הפרטי ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר תחושה אובייקטיבית של סבל. סבל זה דבר שכל אחד מאיתנו חווה (במידה כזאת או אחרת). התייחסות אליו כאל עניין מופשט היא התייחסות מנכרת, ובעיניי לא נכונה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבינה אותך. האם אתה מכיר תחושה אובייקטבית של אהבה? האם אתה מכיר תחושה אובייקטיבית של שינאה? האם אתה מכיר תחושה אובייקטיבית כלשהי? האם זה מונע אותך מלדון על אהבה ושנאה ושאר תחושות על הרמה הפילוסופית? אם אתה מדבר על הסבל מתוך חוויה אישית חזקה, אני מתנצלת, ובאמת אתה לא האדם לדון אתו על הסבל בצורה פילוסופית. אבל לטעון שלא נכון לדבר על הסבל כדבר מופשט, כלומר, שהדרך הנכונה היחידה לדבר על הסבל היא על ידי אמפטיה, נראה לי מוגבל משהו. ואולי אני בכלל לא מבינה מה שאתה רוצה לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאין צורך להתנצל. אני לא חושב שסבלתי בחיי יותר מאחרים, ובכל מקרה את לא אחראית לרגשותיי אם בחרתי להגיב לך. אני חושב שהדבר שמפריע לי בתשובה שלך הוא הפער בין הציפיות שלי לבין אופן התגובה. השאלה על אודות הסבל לא באה ממקום רציונאלי, מאיזו שהיא סתירה לוגית או מצורך להחליט על הפעולה הבאה שלי. אם אלו היו המניעים לשאלה, אני מניח שהתשובות המדעיות היו יכולות להניח את הדעת. השאלה נוצרת מהפער התהומי שמתקיים בין ההסברים הרציונאליים, לבין החוויה האישית (אולי זאת תחושת האבסורד שהאקזיסטנציאליסטים מדברים עליה. אני לא מתמצא בהגות שלהם). כאן המתודה הרציונאלית "נופלת". היא יכולה לספק לי הסברים לסבל במונחים סיבתיים, אבל זה לא קשור לחוויה האנושית. החוויה שמעורר הסבל (אחת מהן) היא שצריכה להיות משמעות לכל זה. אני לא יודע בדיוק מדוע זה כך. אולי בגלל עוצמת החוויה אנחנו מרגישים שהיא לא יכולה להיות מקרית, ואולי בגלל התחושה העמוקה של חוסר-הגינות: אף מעשה רע מהמעשים שעשינו לא מצדיק כזאת התנהלות של העולם כלפינו. כאן, כשהמתודה הרציונאלית-מדעית לא עובדת, זה המקום שמחפשים תשובות מסוג אחר. אחת מהן היא תביעה מאלוהים: אם יש אלוהים, מדוע הוא לא דואג להגינות בסיסית, כך שלא נסבול ללא הצדקה? ואם יש סדר אלוהי בעולם, כיצד הוא מאפשר לזה לקרות? הסיפור על חטא האדם הראשון לא נוגע לעניין. גם אם הוא היה אמיתי, הוא לא נוגע לי, כאדם סובל. אני לא ביצעתי בחירה, אני לא חטאתי כך, אף אחד מאיתנו לא *כזה* חוטא ורע, ובכל זאת העולם מתנהל בדרכו האכזרית. או כמו שאוהבים לכתוב כאן : תטל"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שתמצא את תגובה 249471 מתאימה יותר לשאלה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא פגשתי באופן בלתי אמצעי, אישי חוויתי, את ההשגחה העליונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם שתדע, זה שטרם פגשת אינו אומר עוד שלא תפגוש, בדיוק כשם שהטענה ''לא מצאתי'' אינה מעידה על העדר מוחלט של היש. מה גם שהינך שייך, תרצה או לא תרצה, לעם שזוכה לפגוש את ההשגחה העליונה לכל אורך ההיסטוריה למודת הסבל שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שזה לא אומר. אני לא יודע לנבא את העתיד. אבל אם ה''היסטוריה למודת הסבל'' זה מה שקורה למי שפוגש את ההשגחה העליונה, חוששני שאוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כדאי לך לוותר, משום שדווקא זה שמגיע לו אושוויץ ואילו לאחיו לא מגיע - מעיד על היותו מועדף בעיני ההשגחה העליונה. כחלק בלתי נמנע מתיקון העולם שהורע פוטנציאלית בחטא האדם הראשון. שנאמר: "חוֹשֵׂך שבטו - שונא בנו, ואוהבו - שחרו מוסר" (משלי, פרק יג). אם הקב"ה אוהב אותנו, הרי שמייסרנו על מנת לזככנו לעתיד לבוא: תיקון העולם במלכות ש-די. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת תפיסה נוצרית במקורה. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? את ספר "משלי" כתב ישו ופאולוס איש קריות או שלמה המלך? בקיצור, מי קדם למי, שזו הפכה בעיניך ל"תפיסה נוצרית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, קדם-נוצרית - יוונית: "אהובי האלים מתים צעירים". זה לא מה שכתוב במשלי. התורה היא "תורת חיים"; השכר והעונש מפורטים בעולם הזה. זיכוך באמצעות סבל זאת תפיסה נוצרית לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבין דבר אחד, הנצרות לא המציאה שום דבר. היא רק ניכסה לעצמה מתוך היהדות מה שבא לה ואיך שבא לה. ומה זה סתירה להיות תורתנו "תורת חיים" בעוד הסבל חלק אינטגרלי מהחיים?! השכר והעונש מפורטים בתורה בלשון בני אדם, כי התורה דיברה עם בני אדם וציוותה על בני אדם, בלשונם המשבירה את האוזן. (לילה טוב. אי"ה יש לנו מחר חג חשוב, עם כל הכנותיו המרובות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי, התפיסה הנוצרית אומרת כך: עצם זה יצאנו לגלות של אלפי שנים, הדבר אומר שמעתה כבר חלילה אין עם ישראל עם בחירה, שכן הוא סובל מרות, והם יורשינו בפועל, כי טוב להם בעולם הזה. ומה זה משנה שסבלנו נגרם בידיהם המגועלות בדם קר. בזמנו, הרב ד"ר יעקב הרצוג המנוח, טען שעצם שיבתנו לארץ ישראל הנכספת אלפי שנים בגלות הנוראה, מנפצת לרסיסים את התפיסה הנוצרית עתיקת היומין. שכן, הנה, הם שבים לארצם ההיסטורית, לפלטרין של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כפי שניבא לעם בחירתו. (במידה והנושא מעניין אותך, ראה ספרו המרתק "עם לבדד ישכון", הוצ' ספריית מעריב, 1976). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן כנראה נשארת עם השאלה.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם דעתי חשובה לידיעתך, אני מסכים באופן עקרוני עם התחושות שאתה מעלה כאן, בדבר הפער הזועק בין חוויות הייסורים שבני האדם חווים במעגל חייהם לבין מידת הרציו שאנו כבני אדם מתיימרים להעניק לתופעת הסבל. אולם, אני מקווה שברור לך שהפער הקיים אינו נמצא ביהדות. הוא נמצא במישור הפילוסופי, ולא במישור התיאולוגי. וברור לי, שלמעשיו הנבחרים של האדם הראשון, ישנה השלכה היסטורית עתידית עד סוף כל הדורות על כל בניו אחריו (ובנותיו: "בעצב תלדי"). גם אם בא לי להתמרד כנגד העונש (הסבל) שנוחת עלי לפתע פתאום, לא משום שחטאתי אני, אלא משום שחטא אבי הקדמון - את המציאות הזאת לא ניתן לשנות, אלא על ידי הארת האור על החושך שנברא כתוצאה מהחטא הקדמון והפצת הטוב בעולם, ובעיקר בקרב בריותיו. ולכן גם "מעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך" (גם מבחינה מדעית יישומית). ולהערכתי, בדיוק זו היא בשורתה הגדולה של היהדות לעולם כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי בכלל. אני חושב שזה לא צודק להעניש אותי על חטא האדם הראשון. ואני מצפה מאלוהים (ההיפותטי עבורי) לנהוג בצדק. אחרת, במה הוא עדיף עליי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היינו צאצאי האדם הראשון וחוה רעייתו - היינו אנחנו הצודקים כטענתך, "לא אני חטאתי - למה שאני אשלם?!". אולם מאחר ומה לעשות? אנחנו צאצאיו של האדם הראשון שחטא וחוה רעייתו שהחטיאתו - צודק אלוקי ישראל הסבור שעלינו לשלם על מעשיו של עצמנו-בשרנו. וגם מערכת משפט בינלאומית מכירה בטיעון הגיוני זה. כך למשל, במידה ואדם החליט להתאבד (שזהו חטא כלפי החברה שעונשו מאסר בפועל, למנסה ונעבעך לא הצליח) בשל עול החובות הרובץ עליו - לא בכל מדינה נאורה בעולם שאיריו-צאצאיו יהיו פטורים מתשלום החובות של אביהם, על ריביותיהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אומר שוב: זה לא צודק. זה בכלל לא משנה צאצאים של מי אנחנו. צדק זה לתת לכל אדם את המגיע לו. שכר ועונש הם אישיים (יש היסטוריונים שרואים בזה את אפיונה של התרבות היהודית-נוצרית). באיזה מדינות השארים לא פטורים? לא שמעתי על דבר כזה מעודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "זה לא צודק" שלנו שונה בתכלית מ*הצדק* של יודע כול וכל יכול והצופה לכל הדורות, אחורה וקדימה. אחרת, אם אמות המידה של הצדק האנושי היו אמות המידה שלו, לא הייתי מאמין בו כלל וזולל חזירים לתאבוני. אמת, לא הייתי מאמין בו, משום שאני צופה ממנו למידה אחרת לגמרי של צדק ויושר ואמות מוסר, לעתים אפילו כשאלה הפוכים משלי. שווה בנפשך, שכן אחרת במה הוא אלוקים, אם אני יכול למלא את מקומו?! 2. אכן, "זה בכלל לא משנה צאצאים של מי אנחנו" ואמת ש"שכר ועונש הם אישיים" - לאחר המצב הריאלי שנוצר בעקבות חטא אדם הראשון. אולם לא לפניו, כשהיו השיקולים ואמות המידה אחרות לגמרי, שהניבו את פירות העולם הזה בהתגלמותו והן חלות עליו, כפי הניכר לעין. 3. גם אני לא זוכר באילו מדינות השאירים לא פטורים, אבל שמעתי שיש כאלה. אשמח להתעדכן, בתודה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. צידוק הדין. כמו שכבר כתבתי, אני מסוגל להבין עמדה זאת (בניגוד לעמדות אחרות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם אני מבין נכון, כשאתה טוען שאינך מסוגל להבין עמדות אחרות, עליך לנמק מדוע ולמה. אתה לא יכול לטעון שאינך מבין ולכן אינן נכונות בעליל.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהן לא נכונות. אמרתי שהן לא תשובה לשאלה. אם אני שואל ''מדוע זה צודק'' ברור שאני מדבר על תפיסת הצדק האנושית. לשאלה הזאת אני לא רואה תשובה טובה. תשובה של ''צדק אלוהי'' היא צידוק-הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשאני שואל את עצמי מהי "תפיסת הצדק האנושית", אני מוצא את משפטך למעלה: "צדק זה לתת לכל אדם את המגיע לו". ואני לא יכול שלא לשאול: האם אתה באמת חושב שאותו אלוקים שברא את האדם ואת הטוב ואת הרע ואת השכר ואת העונש, והוא שקבע את סדר הדברים הללו ללא יוצא מן הכלל - אינו יודע למי מה מגיע?! כתשובה על שאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", ניתן לדעתי להשיב שהצדיק לעתים מכפר על חטא נשמתו בגלגול הקודם ולכן לפעמים עליו להיספה עם הרשעים (המתבוללים) במשרפות אושוויץ, למשל. האם קראת פעם את פרשת "עשרה הרוגי מלכות" במדרש "אלה אזכרה"? יהודים מאמינים נוהגים לקרוא את הפרשייה בתפילת מוסף של יום הכיפורים, היום שמבטא את היהדות יותר מכל דבר אחר. היא לא ארוכה ואני ממליץ שתקרא אותה מתוך מחזור. בפיוט "אלה אזכרה" מציין המחבר שעשרת הרוגי מלכות נדונו למיתה אכזרית בידי המלך כנגד עשרת אחי יוסף שחטאו במכירת אחיהם. לפי הסבר זה, החכמים נענשו על מעשי אבותם. מתואר שם הדיאלוג שהתקיים בין האלוקים לבין פמלייתו המגינה על הצדיקים. תשובתו של האלוקים מעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוקד עוון אבות על בנים? חשבתי שיש איזה פסוק שלא לגמרי מתאים לזה, אבל אולי עוון אימהות זה בסדר. אבל עזוב בני אדם שבידם (לשיטתך) האפשרות לבחור. מה חטאו של גור אנטילופה שנולד פיסח ונטרף בייסורים נוראים (לשיטתו של א. עמית) בידי להקה של זאבים טלואים בטרם כילה יום אחד במישורים הצהובים של הסרנגטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, "פוקד (מעניש, זוכר לרעה) עוון אבות על בנים ועל שילשים ועל ריבעים" (שמות כ, ד; וראה ביאור הרמב"ן על אתר). ובנוגע לשאלתך המפורסמת, העניין הוא שכל העולם נברא בשביל האדם. ומאחר והאדם חטא, הרי שמאותו היום ואילך החלה בעולם הנהגה שונה בתכלית, הנהגת מציאות הטוב והרע על פניו העצובות של כל העולם כולו, לשם תיקון חטאו, קרי "תיקון העולם" שנברא בתכליתו למען האדם וכל הישויות הטבעיות כולן אינן אלא לשירותיו של בחיר הבריאה האלוקית. אגב, ברוך שובך לאייל. חסרת לי זמן מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וביחזקאל נאמר... א) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: (ב) מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה: (ג) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: (ד) הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת: ס (ה) וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: (ו) אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב: (ז) וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד: (ח) בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ: (ט) בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה : (י) וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה: (יא) וְהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה לֹא עָשָׂה כִּי גַם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא: (יב) עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה גְּזֵלוֹת גָּזָל חֲבֹל לֹא יָשִׁיב וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו תּוֹעֵבָה עָשָׂה: (יג) בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה: (יד) וְהִנֵּה הוֹלִיד בֵּן וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּרְאֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֵן: (טו) עַל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא: (טז) וְאִישׁ לֹא הוֹנָה חֲבֹל לֹא חָבָל וּגְזֵלָה לֹא גָזָל לַחְמוֹ לְרָעֵב נָתָן וְעֵרוֹם כִּסָּה בָגֶד: (יז) מֵעָנִי הֵשִׁיב יָדוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא לָקָח מִשְׁפָּטַי עָשָׂה בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה: (יח) אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל אָח וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ: (יט) וַאֲמַרְתֶּם מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב וְהַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה אֵת כָּל חֻקּוֹתַי שָׁמַר וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם חָיֹה יִחְיֶה: (כ) הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרצה בחוג למקרא, אבל כמדומני שהמצב שמתואר ביחזקאל מתייחס למצב שלאחר חטא אדם הראשון, שכאמור, אחריו נוצר מצב אחר לחלוטין, כפי המוכר לנו. ואילו, על חטא אדם הראשון כל אחד ואחת מאיתנו ''משלמים את המחיר'', משום שלפני החטא היתה הנהגה אחרת ורק אחריו גורשו אדם וחוה אישתו מגן עדן, ובזעת אפם מביאים את לחמם ובעצב יולדים את בניהם. לרע או לטוב, הכול תלוי במעשינו, כי ''תכלית ידיעתה - לעשותה'' (הרמב''ם, פרק חלק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידע שלי בספרות דתית שמחוץ לתנ"ך(שהזכרת למעלה) הוא מצומצם משהו, תוצר קלוקל של חינוך חילוני, אבל... בבראשית ב' יז כתוב: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". אלוהים מבטיח עונש אישי. בראשית ג' : "והנחש היה ערום מכל חיית השדה" קרי הנחש ידע להבדיל בין טוב ורע והיה בעצמו "רע" מפני שעשה מה שעשה. משני הפסוקים לעיל, ברור שגם בגן העדן היה קיים המושג של רע וטוב, ובנוסף האדם הראשון לא היה בן אלמוות כך שברור שגם המוות היה צפוי להיקרות לדרכו בשלב כלשהוא(עם כל הצער לחווה). לאחר מכן כידוע לך ה' מטיל מספר עונשים על אדם וחוה, לטעמי הסתכלות על הסיפור זה כסיפור אטיולוגי היא הנכונה יותר, וההסתכלות על חטא האדם כמעשה שרודף את האנושות ועליה לכפר עליו(מעין סיבוך הדרוש התרה), היא תפיסה מאוחרת הרבה יותר שכלל לא מוזכרת בתנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אורי פז מתבקש להתעלם מהתגובה הזו) כחילוניים אנחנו מכירים בעיקר את התנך. רוב ספרות המוסר שבתנך (מלבד כמה ספרים, כגון איוב) נכתבה בפרק זמן קצר יחסית שבין חורבן ממלכת ישראל (ועליית ממלכת יהודה) בשנת 730 לפנה"ס לתקופת עזרא ונחמיה בסביבות 450 לפנה"ס. היא נדרשת להתמודד אמנם עם כמה בעיות נצחיות ועם כמה בעיות זמניות (למה חרבה ממלכת ישראל? למה חרבה ממלכת יהודה? ועוד) הוא לא התפתח במשך תקופה מספיק ארוכה ולכן כמעט לא היה לו צורך להתמודד הם הבעיות בהסברים שלו. היהדות המשיכה להתקיים. וחכמיה היו חייבים לשפר ולתקן את אותם הסברים. היו להם 2500 שנים מאז וזה די והותר ליישב כל סתירה עם הטענה הבסיסית של המאמינים שהתורה היא מסיני. לכן נראה לי קצת תמים לדבר על מה היה בתנך ומה לא היה שם. בפרט שהאל מסיפור גן־עדן אינו אל כל־יכול אלא אל שעובד בשיטה של ניסוי וטעיה. זהו האל שמתאים לשיר של מתי כספי. האל מסיפור הבריאה של בראשית א' יודע מה הוא עושה ועובד לפי תוכנית מסודרת. הוא גם הרבה יותר יעיל: הוא לא צריך את גן העדן, עץ הדעת ועץ החיים: בסיום שבוע הבריאה האדם, שנברא בצלם אלוהים, מוכן לתפוס את מקומו כשליט העולם. זהו אל שממנו ניתן לצפות ליכולת מושלמת לחזות את העתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה טונות של בולשיט אפשר להעלות על הכתב. האם אתה מכיר רק את הטענות הפוסט-היסטוריוניות הללו? כי חבל, אתה מפספס הרבה. כך למשל פורסם בגיליון ערב סוכות של "הארץ": תזכיר לי מי אמר שאין אלוקים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשתי ממך להתעלם כי אני לא רוצה להכנס איתך לוויכוח הזה. לגוף טענותיך: אם אני מבין נכון פרופ' הרן טוען שהמקור הכהני נערך בסביבות ימי חזקיהו? (זו לא קריאה להמשך הדיון בנקודה המסויימת הזו) התגובה הזו היתה מכוונת כלפי מי שמנסה להסיק מוסר רק מן התנך בלבד, ובפרט מסיפור הבריאה. גם לפי דעתך יש בכך טעם לפגם. אתה אולי לא מסכים עם הניסוח שלי על תירוצים אבל זה כבר סיפור אחר. ועכשיו בחזרה לגן־עדן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבחנות שלך נכונות, אך לא מדויקות. גופו של האדם נברא מעפר הארץ והקב"ה נפח באפו נשמת חיים. בעקבות חטאו של האדם הראשון - אין תקווה להתחמק מהמוות. לולא חטא אדם הראשון היתה הנשמה מזככת את הגוף עד שהיה מוכשר גם הוא להיהנות מהשכר הרוחני הנצחי, בלי שיצטרך למות ולהיבנות מחדש בתחיית המתים בתכונה יותר מזוככת. כך מצאנו אצל חנוך ואליהו, ועוד, שלא מתו, כפשוטו של מקרא, אלא עלו בסערה השמיימה. לאדם הראשון ראוי היה שיבחר בטוב, כפי שהיה כבר בזמנו: טוב ורע, וגם לו היתה אופצית בחירה חופשית מסוימת, השונה משיש לנו. ראוי היה לו לבחור בטוב ולהגביר נשמתו על גופו ושכלו על חומריותו, הו אז היה משתלם מיד ונח בשלמות לנצח בגן של עדן המובטח לו. הנחש הארור הטיל זוהמה בחוה, והזוהמה מתנקה מאיתנו באמצעות המוות; על ידי ריקבון הגוף ועונשי הקבר. נמצאנו למדים שחטא אדם הראשון גרם לכך שאי-אפשר להשתלם בלי מיתה. ועל כך כבר אמר מי שאמר: "כולם רוצים להגיע לגן עדן, אבל אף אחד לא רוצה למות". וזה שהנחש היה ערום, מספר לי מספר הסיפור. אין מכאן ראיה שהיתה לו "מודעות עצמית" משלו, שאין לו. הנחש לא היה רע מטבעו, הוא רק בחר ברע. ובכלל, מדובר היה בחיה המהלכת על שתיים, שנענשה: "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ (בראשית ג, יד). בגן עדן ניזון האדם בהארת פניו של הא-ל, ואכל מאכלי מלאכים בלי טורח, כפי שלימדונו חז"ל: "מלאכים צולים לו בשר ומסננים לו יין" (סנהדרין נט, ע"א). אולם על ידי החטא השליט את גופו על נשמתו, וירד לעולם של חומריות, ומקבל כעת את מזונו בהסתר פניו של הא-ל, על ידי עמל חומרי רב - "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, ט). כך קורה לכל זרעו של האדם הראשון אחריו, ללא יוצא מן הכלל. מי עמל יותר ומי פחות. היות שהלכו אחרי עיניהם והשליטו את הגוף ולא את הנשמה, לכן גם הקב"ה הלך עמהם בהנהגה של "הסתר פנים" (לעומת הנהגה של "הארת פנים" שהיתה קודם החטא). ומן היום ההוא והלאה "כל עמל אדם לפיהו, וגם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז). לעניות דעתי, לסיפור אטיולוגי לא יכולה להיות כוונה אחרת פרט לתיקון המצב המעוות. ואכן, מדובר במצב זמני שכל מטרתו היא להוביל למצב של "תיקון העולם", לקראת אחרית הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון ולא נכון! נה נה נה נה נה! אתה מוזמן להמשיך את הדיון שלא הוזמנת אליו (דיון בין שני חילונים אשר מתבסס על כמה הנחות שאינן מקובלות עליך). ניסיתי להסביר לו דווקא משהו שתומך בהסבר הקודם שלך, אבל אותך זה לא מעניין. לפי ההנחות אשר מקובלות עלינו לא הגיוני שהתורה שבעל־פה הועברה למשה מסיני (למעשה: גם התורה שבכתב) ולכן כל ההסברים שבה הם מתקופה יותר מאוחרת: משקפים את המסורות של ימי בית שני ואילך. לפי ההנחות הללו המסורות הללו לא ממש משקפות את עמדת כותבי התנך. לך יש הנחות והשקפות אחרות בנידון. ונראה שאתה לא מוכן להיות מספיק סובלני לעמדות אשר סותרות את עמדותיך. גם כאשר התבקשת במפורש. וכדי לתת לך עילה להשחית את זמנך בעוד תגובה ארכנית: אתה מוזמן לא להגיב ל:http://hofesh.org.il/articles/god/freewill.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן להמשיך את הדיון שלא הוזמנת אליו>>> אולי כדאי שתדע שבאייל הקורא אין דבר כזה ש"לא מןזמנים לדיון". לכל אחד יש זכות להגיב כרצונו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכל אחד יש את הזכות להשחית את זמנו ואת זמנם של האחרים בתגובות לא רלוונטיות. דווקא אני חולק על חלקם של הדברים. הצהרות האירגונים הפלשתינים אמנם ריקות, משום שהם גם כך מצויים בלוחמה בעצימות מקסימלית - כנגד חיילים, אזרחים ומנהיגים. זאת למעט לפחות שתי חריגות: 1) החמאס, אינו מבצע פיגועים בחו"ל מבחירה, משיקולים של יחסי ציבור וכן עקב חשש סוריה לאצבע מאשימה העולמית שתופנה אליה ותזהה אותה עוד עם הטירור הבינלאומי. חוץ מזה, ויתור על יכולת זו אינו כזה גדול, בהתחשב בכך שאירגון סורי-אירני אחר מפגע בחו"ל, אם כי לעיתים נדירות - החיזבאללה. 2) בתקופת ההודנה, למיטב זכרוני, נמנע החמאס, מתוך בחירה מביצוע פיגועים באופן ישיר1. למעשה, בדיונים עם מצרים בתקופה האחרונה, הביע החמאס נכונות להפסקת אש כלשהי גם עתה, אך כפי שקרה אז, גם עתה סירב ערפאת להפסיק או אף למתן את הפיגועים של אירגונו, מה שגרם לנסיגה מהירה של החמאס מהצעתו. הם הביעו חשש שאהדת דעת הקהל הפלשתינית תעבור ל"חללי אל-אקצא", שימשיך לבצע פיגועים. כנראה שגם הם, כמו כולנו, רוצים שיאהבו אותם (: 1 אבל חברי חמאס סייעו ל"חללי אל-אקצא" בהכנת פיגועיהם באותה תקופה קרדיט: תגובה 249396 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל היקר ההגדרה שלך על חינוך חילוני קלוקל, נכונה. המקרא נלמד בבתי הספר הממלכתיים כדברים שהיו, כהיסטוריה. השאלות שלך מעידות על רצונך לקבל תשובה לסתירות בין סיפורים שונים על הבריאה, בספר שבא לתאר מיתוסים שונים על הבריאה. אבל התורה אין כוונתה לספר עובדות היסטוריות התורה היא קודם כל יצירה תיאולוגית. התורה נלמדת ובעיקר משוננת שוב ושוב בשיטות מנטרה ידועות של שטיפת מוח, במאות ישיבות ומוסדות ''חינוך'' בישראל. המטרה היא לתת פרנסה לכלי קודש ולהגדיל בוריינות בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג החטא זו המצאה דתית כמו שכר ועונש, המטרה היא להפחיד את בני האדם, אם אתה מצפה מאלוהים לנהוג בצדק, יש לך בעיה עם אחריותו של אלוהים לעוולות, כמו השואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא לא להפחיד אף אחד. בניגוד לנצרות ולאיסלאם, ביהדות "יראת אלוקים" איננה אלא "יראת הרוממות". והמטרה היא לנהל מערכת של צדק וערכי יושר. וכי רק את הטוב נקבל מאלוקים?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרנגולת קירקרה וקירקרה, ושוועות זעקותיה החרידו גוזלים מקיניהם. האיש החביב, החייכן ואציל הנפש עד מאוד, סובב וסובב אט-אט את השיפוד הנעוץ בעכוזה, חודר קישקעאותיה ופולח ליבה. אחר כך הוסיף עוד זרדים אל מדורת האש החורכת שרידי נוצותיה, וסח לה כך: "אנא ממך, יקירתי, אני מודע לסבלך המר - אבל הרי דווקא מתוך סבל זה המעשיר נפשך ומעמיק רגשותייך, תיכף תכתבי מין שירה נשגבה ונעלה שכזאת, שכל באי עולם דמעות שליש ימחו מעין, ויפעם ליבם כל כך, ועד מה יהמיו..." קירקרה עוד מעט, חלש יותר, עד שנדמה. נגס האיש החביב בהנאה בפולקעאותיה הצלויות היטב, ויאמר: "נו טוב, היא כבר אבודה, אך מזל גדול הוא שסבלה כה נגע אל ליבי, עד כי עכשיו אציל נפש הנני אף יותר משהייתי קודם. תרומה נפלאה תהא זו לתבל כולה. שהרי עכשיו, כשחוויה כה מעשירה שעברתי, עודנה בוערת בנשמתי - אכתוב *אני* - שירה נשגבה שתפעים ליבות באי עולם..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך לתת משמעות לסבל אצל האדם הסובל, הוא גדול מאוד מצד אחד, אבל מהצד השני, האדם הסובל אטום להסברים פילוסופיים. את המשמעות לסבלו יכול רק האדם הסובל למצוא מתוך עצמו. מה שאמרתי בתגובות הקודמות לא מיועד לאזני אנשים סובלים. לא התכוונתי שמישהו יצטט אותם בפעם הבאה שהוא הולך לנחם ב"שבעה". חווית הסבל אינה מוצאת את פתרונה על ידי הסברים פילוסופיים. השאלה שהעלית (כפי שהבנתי אותה) היא: בעולם אקראי ולא נשלט על ידי כוח עליון, חווית הסבל מתקבלת כרע נלווה לסתמיות המציאות. לשום דבר אין *כוונה* להרע, הרע מתרחש כתוצאה ממציאות עיוורת, ואטומה לחוויה האנושית. אבל כאשר יש טענה על קיום בורא לעולם, השולט והשופט מידי שנה בשנה את המציאות כולה (כפי שמתואר ב"נתנה תוקף"), השאלה עולה במלוא חריפותה. אם כך, מהי משמעות הרע והסבל בעולם? איך יתכן שהוא מרשה לסבל, הנראה שרירותי כל כך, להתרחש בעולם המושגח שלו?. התשובה שנתתי, מנסה לענות על רמה כלל הנהגתית, כפי שהשאלה שלך היא על רמה כזאת, ולא על מקרה זה או אחר. כמובן שלא שייך ליישם את התשובה הזאת על מקרה ספציפי. במקרה ספציפי, רק הסובל עצמו יכול לברר מתוכו את משמעות ייסוריו. לפי הבנתו ולפי בחירתו. בסיפורו של איוב, שזה הסיפור התנ"כי על הסבל, הידידים שלו מנסים לנחמו, אבל התזות שהם מעלים, לא מצליחות להרגיע את נפשו ההומה והנסערת של איוב, ולהפך, מרגיזות אותו לא מעט. תזות פילוסופיות על הסבל, אינן מיועדות לאוזניו של הסובל המצוי בתוך החוויה של הסבל. התשובה לסבל בספר איוב מגיעה עם ההתגלות של הבורא אליו, בה הוא אומר לו, פחות או יותר, שהוא לעולם לא יוכל להבין את משמעות יסוריו... אבל עצם המפגש עם האינסוף נותנת משמעות לייסוריו. זו חוויה פרטית וסובייקטיבית לחלוטין. כנראה שחווית הסבל הסובייקטיבית מקבלת משמעות רק בדרך הזאת, בדיאלוג הפרטי של האדם עם אלוקיו, ולא במחשבות פילוסופיות. אם תרשי לי כאן להתפרחח עם מחשבותי, אולי אפשר לומר שחלק משמעותי מחיבוטי הנפש של הסובל הם התחושה של האקראיות שלהם. השאלה למה זה מגיע לי? למה דבר נורא כזה קורה? החשש שהייסורים הם אקראיים, משמעותו בעצם הפחד מההבנה שאין דין ואין דיין, והכל מקרי. גם אצל אנשים שהם אתאיסטים באופן מוצהר, ההיתקלות החוויתית החזיתית הזאת באפשרות שהכל חסר משמעות, החיים והמוות, הייסורים וההנאות, גורמת להעצמת הסבל ולתסכול. כלומר, הסבל הלא מובן, יכול להפגיש אותנו באופן חוויתי עמוק עם הכפירה, עם האפשרות שהכל אקראי, ואנחנו משחקים במגרש הזה לגמרי לבדנו, אין אף אחד שסופר את הנקודות, ולא אכפת לאף אחד מה אנו ומה חיינו. המפגש החוויתי הזה עם אפשרות הכפירה האמיתית, מזעזע אותנו וגורם לקושי גדול. אולי חיפוש המשמעות לסבל, שהוא חוויה אנושית מאוד נפוצה, הוא נסיון להקל את המצוקה הזאת. לכן, המפגש הבלתי אמצעי, האישי חוויתי, עם ההשגחה העליונה, כמו בסוף ספר איוב, היא בעצם התשובה לשאלה האמיתית. גם אם אין הסבר ממשי לסבל הפרטי המסויים הזה, עצם ההכרה הברורה שיש דין ויש דיין (על אף שאי אפשר להבין את דרך פעולתו), היא כשלעצמה נותנת משמעות לסבל, ולקיום שלנו בכלל. האם המחשבות הללו מופרכות בעינייך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה ''למה זה מגיע לי'' אינה נשאלת ע''י מי שמבין באמת שהוא חי ב''בעולם אקראי''. רק האמונה בכח מכוון יכולה לגרום לחיבוטי הנפש האלה (בצד הנחמה שהיא מספקת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן נכון. אנסח שוב: השאלה "למה זה מגיע לי" אינה נשאלת ע"י מי שמבין *באמת* שהוא חי ב"בעולם אקראי". רק האמונה בכח מכוון יכולה לגרום לחיבוטי הנפש האלה (בצד הנחמה שהיא מספקת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. אין קשר הכרחי בין הבנה רציונאלית לבין תחושה של חוסר צדק. תחושה או עמדה לא נגזרת מטענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנה אמיתית אינה מסתיימת בתחום הרציו. התחושות שלי נשענות, במידה רבה, על התובנות שלי לגבי העולם, ואתה יכול להאמין לי (או לא) שגם בעוברי את האסונות הגדולים של חיי לא הרגשתי שום תחושה של ''אי צדק'', ובטח לא ''למה זה מגיע לי''. הכוונה, כמובן, לאסונות שמקורם במה שנהוג לכנות ''כוח עליון'' ולא לכאלה שנגרמו בידי אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה זה הבנה "אמיתית". אף פעם לא התחברתי למיסטיקה. אני חושב שיש לך הנחה סמויה, והיא שהאדם הוא יצור רציונאלי שאמונותיו נשענות על רציונאליות. זאת הנחה לא נכונה בעליל. בנוגע לעצמך – כמובן שאני מאמין לך. אני לא בטוח שאתה לא מפסיד כאן משהו. לא את האמונה באל, אלא את הפתיחות לטווח רגשות רחב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא מחזיק בהנחה הסמויה הזאת, אבל יקצר המצע מלפרט, ואחזור לי לתרדמת הסתיו הברוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי באמת התחושה (של הסבל) אינה נגזרת מטענות (למה אני?!), אבל הטענות (איפה אלוקים?!) כן נגזרות מתחושות (המכירות בלבם פנימה שיש תכלית לחיים). כך לעניות דעתי סבור שכ"ג. ואם כן, אין ביניכם מחלוקת. שניכם מדברים על מישורים שאמנם מקבילים, אבל שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושה של סבל בודאי אינה נגזרת מטענות. ואני לא מכיר בכך שיש תכלית חיצונית לחיים. מצטער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. מי דיבר על תכלית חיצונית? (ואילו לגבי הקביעה שבמשפט הראשון שלך - שנינו מסכימים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דיברת (בחלקו השני של משפט-הפסיכולוגיה-בשני-זוזים שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק, דיברתי על תכלית פנימית ולא תכלית חיצונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. דיברת על הכרה פנימית (של בעלי התחושות) בתכלית חיצונית (תכלית לחיים הנובעת מקיומו של האל). אם לא, אז לא היית ברור בתגובה 249495. התכלית ש*יועדה* לאדם ע"י צד ג', אינה יכולה להיות "תכלית פנימית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שטענתי שם פשוט, בדיוק מה ששכ"ג המשיך לטעון אח"כ בפירוט: אדם שאינו מאמין בקיומו של אלוקים - אינו רשאי לתמוה איפה אלוקים בעודו נמצא בשעת צרה. אתה לא מאמין בו, אז מה אתה תמה איפה הוא?! מה בין זה לבין תכלית חיצונית, תהרוג אותי, לא יודע. הכופרים "בעקבות" מאורעות שואת יהודי אירופה - סותרים את עצמם. אלוקים מעולם לא שכן בליבם - אם הם שואלים היכן היה בשואה. משום שאלוקים צריך להיות רשאי ומסוגל להסתיר פניו מבריותיו, כפי שהבטיח שיעשה במצבים מסוימים שאיפיינו את מצבו של העם היהודי במאה ה-19 לפרוטרוט, אחרת באיזו מטבע תישקל מילתו, לטב או למוטב? ואיזה אלוקים הוא זה שאין לו "מילה של גבר" (כמו שאומרים)? את הטוב (שמגיע לנו) נשמח לקבל ואילו את הרע (שמגיע לנו) - לא: "איפה היה אלוקים בשואה?!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אנשים שהם כופרים לכל האורך והרוחב של הוויתם אינם מתחבטים בשאלות אלו כאשר הם סובלים. אלו המתחבטים בשאלה הזאת, מראים בכך שיש בהם ציפיה יסודית למציאות של בורא ומשגיח לעולם. האם זה באמת כך? כלומר האם אתה מכיר אנשים שהם בעלי ייסורים ל"ע, שמקבלים את ייסוריהם בשלווה? אם כן, יש נקודת דמיון לא מבוטלת בין המאמינים הגדולים שמסוגלים להצדיק את הדין באופן מלא, ובין הכופרים הגדולים שחושבים שאין למי לבוא בטענות.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר אנשים שמעולם לא שאלו ''למה זה מגיע לי'' בקשר לאסונות וייסורים, בלי להכנס לשאלה באילו ייסורים צריך להבחן כדי לעמוד בקריטריון. איש אחד כזה מסתכל עלי כל בוקר כשאני מתגלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מקווה שאתה סתם מתייהר, והייסורים שלך לא יותר גדולים מלהכניס את היד לכיס ולהוציא חצי שקל במקום חמישה כשאתה בתור לאוטובוס. אם זה יותר גרוע, אז קבל את מלוא האמפטיה שהמרובעים הכחולים הללו יכולים לשאת. ברוך שובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא אצטייר כאן כאיוב זוטא או פקיר שצועד על גחלים לפני ארוחת הבוקר, קצת סדר: ב תגובה 249471 קישרת בין "עולם אקראי" לבין התחושה "למה זה מגיע לי" - קישור שהוא בעיני מופרך מעיקרו. באין כוח מכוון, שאלת ה"למה מגיע" כלל אינה מתעוררת, בשעה ש"צדיק ורע לו" היא בעיית יסוד בכל אמונה שמאמינה בשכר ועונש. נסיוני האישי באסונות וייסורים אינו חורג בהרבה מהממוצע הסטטיסטי למישהו בגילי (אני מניח), וכולל, למרבה הצער, גם צפיה בסבלם של קרובים ויקרים. אלה מביניהם שהיו קרובים אלי בתפיסת עולמם לא התחבטו בבעיות ה"מגיע" אלא בשאלה איך יוצאים מזה, כך שאינני חריג במיוחד גם מבחינה זאת. מכל מקום, תודה על האמפטיה גם אם אינה מגיעה לי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה בעיית יסוד של ''צדיק ורע לו'' אינהרנטית לתהליך הבריאה, כמתואר בסיפור הידוע על החייט מוורשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוע אינהרנטי לתהליך הבריאה ו''קיומו'' כפוי על האל (מה שמראה שזה לא אל כל יכול), הראו את זה הוגים יהודים אחדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מיהם ההוגים שלך (ואשמח להיחשף אל הגותם בנידון), אבל לדידי, אותו א-ל שבחר להגביל עצמו ולהוציא מתוכו כוח נגדי למהותו הטוב - הוא א-ל *כל יכול*, שאני שמח להאמין בו, על פני כל השאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מזל שלקחתי מטריה, חצוף וגס רוח שכמוך. הוגים אינם של אף אחד. רק מגלומן מנכס לעצמו הגות של אחרים, וד"ל. אם בראת לעצמך אל שהוא הטוב המוחלט יוצר עולם שאיננו טוב, הרי שניתן להסיק שאו שהאל הזה איננו כל יכול או שאיננו טוב מוחלט. אם האל הנברא הזה ברא עולם שמתקדם לקראת הטוב המוחלט, ישנה אולי האפשרות שבתחילת הדרך העולם היה רע מוחלט, או קרוב מאד לזה. אם הישות הזו בנתה עולמות והחריבתן הרי שהעולמות הללו לא עמדו בצפיות שלה, משמע הם היו פגומים, מה שאולי רומז שאים הישות הזו כל יכולה והיא נצרכת לטיוטות ונסיונות. אם הישות רצתה לבנות עולם שבו לבני האדם תינתן ההזדמנות להתגבר על הרוע הרי שזה מחייב את היישות הזו לצור עולם שאיננו טוב, משמע שאולי אין היא אומניפוטנטית כפי שהיא מתיימרת להיות. אם יוצרים עולם שיש בו רוע מעט כדי שלא להכשיל את האדם - נניח אם האדם מעצם טבעו הנברא יכול להתגבר על רוע בדרגה 3, הרי אם יווצר עולם עם דרגת רוע 4 הרי שאין סיכוי שהאדם יתגבר עליו ויצא שהבורא יצר יקום פגום למכתחילה, יקום שאין לו שום סיכוי לעבור תיקון מקוצר יכולתו של האדם. אם יווצר יקום בדרגת רוע 2 הרי שגם פה היישות מכשילה את עצמה משום שמלכתחילה היא עוזרת לאדם להתגבר וברור שלא תהיה השפעה על הרצון האנושי משום שמטבע האדם הנברא, הוא מתגבר ללא קושי על רוע מדרגה 2. יוצא שאין ליישות ברירה, ואם היר רוצה ליצור עולם שבו הרצון האנושי מוליך את האדם לידי התגברות על הרוע, יש צורך ליצור עולם שהרוע הוא אימננטי ופרופורציונלי ליכולות של האדם הנברא. אם היישות הזו היתה בוראת עולם שכולו טוב, הרי מה צורך לה באדם? לכן היא צריכה אדם שיוכל להתגבר על רוע בעזרת כשריו ורצונו. לכן, הישוות חייבת לברוא עולם ונגרר מכך שהיא חייבת לברוא עולם שמכיל בתוכו רוע. מכאן אולי נובעים כל הנסיונות לכייל את מידת הרוע הנדרשת. יוצא מכך שאולי אין זו ישות אומניפוטנטית ולא אומניסנטית, לא כל יכולה ולא יודעת כל. לפירוט אפשר לבדוק למשל אצל יוסף דן, ר' אלעזר מוורמס ועוד. יכול להיות שכל האמור לעיל מקבל משמעות רק אצל מי שמקבל שלרוע יש מידת קיום אונטולוגית, כמו תפוח או עשן שחור של אגזוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין איזו חוצפה שמצדיקה מטריה היתה בתגובה 249870 להפך, ניכר שאורי פז שיפר את סגנונו לאחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה תאמר עתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזורע רוח קוצר סופה, אבל מוטב שלא יזרע את אותה סופה, פן יגדל היבול בחורף הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרפת לתהייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות שא-לוהים שאני מאמין בו אינו שבוי בקונצפציות מוגבלות השכל הישר שמאפיינות את תגובתך?! אני מאמין שלו היית לומד מעט מהגותם של גרשום שולם, מרטין בובר, עמנואל לוינס, ישראל אלדד, פרנץ רוזנווייג וישעיהו ליבוביץ' ורבים וטובים הנוספים עליהם - במקום להתפלש בבוץ של הקטון שבקטנים (המוזכר בתגובתך) מהחוג למחשבת בעברית - היית מתקדם יותר, מתפתח יותר ונאור בהרבה ממה שאתה נשמע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בחדר משולש בעל ארבע צלעות. לא מאמין? מה לעשות שהמשולש שלי אינו שבוי בקונצפציות מוגבלות השכל הישר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמין שהמשולש שלך אינו משולש אלא ריבוע או מלבן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק אם אתה משתמש בשיטות היסק של השכל הישר1 שכבר ציינתי שאינן פועלות לגבי המשולש הטרנסצנדנטלי2. 1וגם אז זה יכול להיות סתם מרובע. 2 שמעל ומעבר לשיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הטרנסדנטאלי חייב להיות משולש בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהעקיצה הקטנה שלי החטיאה את מטרתה לחלוטין. רק רציתי להצביע על הגיחוך שבהעמדת אלוהים לא רק מעל לטבע אלא גם מעל לכל חוקי הלוגיקה ולכל דבר בכלל. כך ניתן לתרץ כל קושיה ובעיה. נתתי דוגמא של משולש שטיבו הטרנסצנדנטלי מאפשר לו להחזיק ארבע צלעות מבלי להסתבך בסתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו אני טענתי שהיהדות איננה ששה-אצה לתרץ כך כל קושיה ובעיה. אלא רק את אלה שהם באמת מעבר להשגתו הטבעית המולדת של ילוד אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה ממקום אחר, אתה יכול לתת לי כמה קישורים טובים למשמעותה העמוקה של המזוזה ביהדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אורי לא שש לעזור אז אולי מישהו אחר מוכן? לפי הכתבה הזו יהיה חוק שיחייב מזוזות במבני ציבור, רציתי לדעת אם בכלל מזוזה זו לא מצווה שקשורה לבית שדרים בו ולכן מדוע צריך אותה בבית ספר או בנין הביטוח הלאומי שלא דרים בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ועוררת את הנושא מחדש, ראוי שמשמעותה המעשית של המזוזה תעמוד לנגד עיניהם של אזרחי ישראל היהודים. המזוזה היא מצווה שהעם היהודי רוחש כלפיה חיבה מיוחדת. נדיר לגלות בית יהודי, או משרד ובית-עסק השייכים ליהודי, בלא שתהיה מזוזה קבועה בפתחיהם. למזוזה משמעויות אחדות: היא מסמלת, 'סמל מעמד' – אות למעמד יהודי. היא גם כעין תזכורת מתמדת לבאי הבית. בכל עת שהיהודי עובר בפתח שהמזוזה קבועה בו – הוא מבחין בה וזוכר את ייחודו ואת התפקיד המוטל עליו בתור שכזה. המזוזה היא חותמו של הבית היהודי, ומציינת אותו משאר הבתים. אולם עיקר חשיבותה של המזוזה בכך שהיא משרה את קדושת הבורא בבית היהודי. את המזוזה מעלה על הכתב סופר סת"ם, אדם שמלאכתו לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות, על קלף שעשוי מעור של בהמה, בזהירות ובהקפדה, בקדושה ובטהרה. הקלף הזה הוא חפץ קדוש; קדושת הבורא שורה בו. כשהיהודי קובע אפוא מזוזות כשרות בפתחי חדריו – הוא מעמיד את הבית בחסותו של הבורא. מרגע קביעת המזוזות תשרה במקום קדושתו של הקדוש-ברוך-הוא. הבית היהודי הופך על-ידי כך למעין מקדש קטן לשכינה. נקודה זו מסבירה מדוע יש למזוזה סגולה לשמירה ולהגנה. כאשר הבית נמסר לרשות הבורא – מובן שהוא שומר ומגן עליו ועל המתגוררים בו. המקורות המסבירים את מהות מצוות המזוזה אף מדגישים, שהמזוזה מגינה על בני הבית גם בעת צאתם ממנו, זאת על סמך הפסוק שבו נזכר עניין המזוזה: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח). התלמוד הירושלמי מספר על ארטבן מלך פרס שהיה מיודד מאוד עם רבי יהודה הנשיא. כביטוי להוקרה שרחש לרעהו היהודי, שלח לו המלך מתנה: מרגלית יקרה. החזיר לו רבי יהודה הנשיא מתנה יקרה משלו: הוא לקח מזוזה גדולה, יפה וכשרה למהדרין, ושלחה למלך. אך המלך שלא ידע להעריך את ערכה של המזוזה, נעלב וכתב לידידו: "אני שלחתי לך דבר יקר ביותר, ואילו אתה, מה החזרת לי בתמורה? מזוזה שאפשר לקנותה בדמים מועטים". השיב לו רבי יהודה הנשיא: "ארטבן המלך, אתה שלחת לי דבר אשר ערכו לא יסולא בפז; אתה שלחת לי מתנה שאהיה צריך לשמרה, ואילו מתנתי תשמור עליך ועל בני ביתך". לימים חלתה בתו היחידה של המלך הפרסי, ולא הועיל לה דבר. נזכר ארטבן במזוזה ששלח לו רעהו היהודי וקבעה בפתח חדרה של בתו. והנה זה פלא: בתוך זמן מה התאוששה הבת והבריאה כליל. לדעת הרמב"ם, הפוסק היהודי שגדלות חוכמתו אינה מוטלת בספק אפילו בידי הצעקנים ביותר, תפקידה של מצוות המזוזה להזכיר לנו מי שומר על הבית שלנו ועל העסק שלנו. קל וחומר כאשר מדובר במוסד ציבורי במדינה יהודית, שמן הראוי שערכי היהדות יבואו לידי ביטוי במוסדותיה הציבוריים המצהירים על יהדותה. ולדעת חה"כ יעקב ליצמן מ"יהדות התורה" שיזם את החוק, לא מדובר בכפייה דתית - "אני לא מחייב אף אחד לנשק את המזוזה". והנה, בשעה טובה, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק, המחייבת לקבוע מזוזה בכל מוסדות הציבור. עכשיו הדתיים יוכלו להפסיק לנשק קרשים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות שאין בה טקסים או צרמוניות. יש בה ''אורח חיים יהודי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה אם אפשר לספר על חייט מוורשה וגם להזביר על בעיית של ''צדיק ורע לו'' תודה וסליחה אם יש שגיאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לספר,להסביר פחות, מה גם שאני תכף יוצא לסוכה. מעשה בגביר שהתאווה לזוג מכנסיים חדש לכבוד הפסח, ופנה לשם כך לחייט עילית מק''ק וורשה ואף שילם לו מקדמה נאה כדי שיזדרז במלאכה. לאחר אינספור מדידות ודחיות זכה לקבל את מכנסיו רק בפסח השני. אלוהים ברא עולם בשישה ימים ואתה צריך שישה שבועות לזוג מכנסיים, אמר לחייט בטרוניה. נו, אמר החייט, תסתכל על העולם ותסתכל על המכנסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בה בשעה ש''רשע וטוב לו'' הוא תימה מרכזית בסיפור על החייט מפנמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרסת לי את הנסיון לעבוד על אנשים שאני שכ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י שמועות עקשניות שמסתובבות באזור גם הז''ל הנ''ל מזוקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מפיצי השמועות מתבלבלים בין הז''ל לבין דורון הגלילי יבל''א, שהוא מזוקן, כפי שאפשר היה להיווכח מתמונות מפגש האיילים האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי חלק מהשמועות שכ"ג מתגלח כל בוקר כך לפחות נובע מתגובה 249488 השאלה איזה איזור בפנים מגולח נותרת בעינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תסמוך על זה. ראה את הסיפא של תגובה 8304 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו, תמיד קנאתי בדתיים שיש להם את מי להאשים כאשר קורים להם דברים רעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שתקנא בדתיים על-כך שיש להם אל מי לפנות, כשקורים להם דברים רעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לנציגיהם בכנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברי הכנסת הם פאסה, והיחס כלפיהם אינו שונה מהיחס למפני האשפה הרחובית. הכוונה של האייל האלמוני הייתה ככל הנראה לנשיאת תפילה לאבינו שבשמים. מה, עוד לא ראית את הסרט "אושפיזין"? רוץ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לכך התכוונתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |