בתשובה לענת זיו, 14/04/03 10:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, בהמשך לדבריה של ענת, ובתגובה לבקשתו של כותב המאמר – סקירה של מחקרים רבים התומכים בגרפולוגיה, החל מתחילת המאה ועד למועד פרסום הספר (1990), תוכל למצוא בפרק השמיני בספרה של kathryn sackheim , "Handwritin Analysis and the Employee Selection Process”. מומלץ גם לעיין במאמרה הגרמני של ד"ר מריה אנה נאואר משנת 98, "מרכז הערכה מול גרפולוגיה – הניתוח הגרפולוגי ככלי לאבחון פוטנציאל ניהולי”. המאמר מצוי בתרגום עברי בחוברת 10 של האגודה לגרפולוגיה מדעית (מי שמעוניין בתצלום המאמר, שיפנה אלי לדוא"ל landnet@netvision.net.il בציון מס' פקס). ובאשר לניסוי של ה-BBC, ראשית כמה השלמות אינפורמטיביות חשובות המובאות במאמר המקורי וש"נשמטו" בסקירה שלך. כותב המאמר מציין שלגרפולוגים ניתנה הזכות שלא לבצע הערכה במקרים מסופקים, כאשר לכל השמטה ניתנה חצי נקודה (לעומת 1 להצלחה ו-0 לכשלון). שלושה גרפולוגים כמעט ולא השתמשו בזכות זו (שני גרפולוגים נמנעו מהערכה פעם אחת בלבד כל אחד מהם), ואילו גרפולוג B (הגרפולוגית חנה קורן, הפועלת בבריטניה באמצעות הסניף המקומי שלה) נמנעה מלהתייחס ל-47!!! מבין 170 כתבי היד שהשתתפו במחקר. הכותב מציין שההצלחה של גרפולוג B בפועל (אילולא "נענש" על המקרים שבהם נמנע מלתת חוות דעת) היתה 72% (במקום 65% המדווח כתוצאת המחקר). אפשר כמובן להעלות תמיהות לגבי ההצדקה המקצועית של אופן החישוב הנ"ל, אבל מה שמתמיה כאן יותר הוא כיצד קרה שמרבית הגרפולוגים כמעט ולא השתמשו בזכות ההמנעות, ואילו גרפולוג B נמנע מלאבחן כמעט שליש!!! מכתבי היד? מה שעולה מעדותה של הגב' חנה קורן (כאמור: גרפולוג B במחקר), עימה שוחחתי באופן אישי, עשוי לעניין את ציבור הקוראים. מסתבר, שבניגוד למה שסוכם מראש, חלק ניכר מכתבי היד שנמסרו לבדיקתה לא ענה על הקריטריונים האלמנטריים המאפשרים בדיקה גרפולוגית מהימנה (הכתבים הכילו שורות בודדות בלבד, חלקם נכתבו בעפרון או מכשיר כתיבה אחר שאינו מתאים לצורך בדיקה). כאשר פנתה הגב' קורן למתאם הניסוי בדרישה לכתבים העומדים בקריטריונים שסוכמו, נאמר לה להתעלם מן הכתבים הבעייתיים, משום שכמות הכתבים התקינים שברשותה מספיקים לשם ביצוע הניסוי. במלים אחרות, לא היתה כאן כל השמטה מצידה של הגרפולוגית, מלבד כתבים שהוצאו מן הניסוי מסיבות מקצועיות טכניות. ההכללה של כתבים אלו בתחשיב הניסוי היתה החלטה מאוחרת של העורך המדעי של הניסוי, תוך עימות של ממש עם עורך התוכנית מטעם ה-BBC. את התשובה לשאלה האם מדובר כאן בחוסר הבנה או בהונאה מדעית מכוונת אני מעדיף להשאיר לציבור הקוראים. מכל מקום, הרושם שכותב המאמר יוצר, כאילו מדובר כאן בהמנעות מאבחון, בלי להבהיר את נסיבות העניין, אינו מעיד על יושר מדעי רב. אבל זה אינו ה"רווח" היחיד שעורך המחקר מפיק מן התרמית הקטנה שלו. מה שכותב המאמר אינו טורח לספר לנו, הוא שבאחד הניסויים (הבחנה בין נזירות לשחקנים) זכתה הגב' קורן ל-98% של הצלחה. תוצאות אלו, שהיוו ככל הנראה בעייה קשה לעורך המחקר, טושטשו על נקלה כאשר אחוזי ההצלחה צויינו רק ביחד עם כתבי היד שלא נבדקו, כך שהתוצאה עמדה על 70%. אפשר כמובן לשאול מה סיבת ההצלחה המדהימה דווקא בהבחנה בין נזירות לשחקנים, ובכלל מה ההגיון במחקר מסוג כזה. מאחר ויצא לי לראות חלק ניכר מכתבי היד הנ"ל, אני יכול לאשר שהשערת המחקר לגבי אופיים היחודי של הנזירות האנגליות אכן התאמת במקרה זה, אבל זה אינו מחוייב המציאות. אין כל קושי להעלות על הדעת נזירות ממסדר פחות שמרני (ולא אנגליות) שאצל חלקן נמצא לא פחות שאר רוח מאשר אצל כמה שחקני תיאטרון בינוניים. במקרה שכזה, התוצאות היו כמובן נראות אחרת, מה שהיה מעיד יותר על אופיין של הנזירות מאשר על מידת התקפות של הגרפולוגיה. גם בחינה של הקריטריונים להבחנה בין מצליחנים ללוזרים ובין מזכירות מצליחות לנכשלות, מעורר תהיות של ממש באשר לרצינותו ומקצועיותו של המחקר הזה. לחלוטין לא ברור כאן מהם הקריטריונים לקביעת הצלחה או כשלון, מעבר לדיווח הסובייקטיבי של המעביד. האם מה שקובע הוא הכישורים המקצועיים, האינטליגנציה והעצמאות התפקודית של המועמדת? ואולי דווקא היכולת שלה לבצע עבודות מונוטוניות ללא כל הפעלה של שיקול דעת עצמאי? ואולי הכניעות שלה, המאפשרת לה לשרוד בתנאים משפילים, בלי להעיז ולפתוח את הפה? ואולי פשוט הציצים הגדולים שלה (מה שבמציאות העגומה שלנו בהחלט מהווה גורם משמעותי אצל לא מעט מעבידים)? ומה ההצדקה לשימוש בקריטריון של אי העסקה במשך 10 חודשים כמדד לרמתה של העובדת (כמי שעסק תקופה ממושכת בתחום השמת עובדים, אני יודע כמה קשה במציאות שלנו לעובדים מבוגרות או בעלות מראה לא אטרקטיבי להיקלט בשוק העבודה)? גם הקריטריונים לגבי ההבחנה בין מצליחנים ללוזרים אינו טוב יותר. במלים אחרות, חכמי חלם אלו מנסים לבחון את התקיפות של הגרפולוגיה באמצעות השוואתם לקריטריונים, שמידת תקיפותם עצמה לא הוכחה מעולם, ויתרה מכך, לקריטריונים שכל בר דעת מבין עד כמה הם מופרכים כשלעצמם. איני מכיר ולו מחקר אחד!!! בתחום שנותן מענה רציני לתהיות הנ"ל. נראה שאין מנוס לגרפולוגיה מאשר לחכות להתפתחויות מדעיות נוספות שיהפכו את התחום הכל כך לא רציני של מחקרי התקפות בתחום האישיות לדיציפלינה מדעית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, ספרה של זקהיים אינו נמצא בספריית האוניברסיטה בה אני לומד (סטנפורד, קליפורניה). מתאור הספר באתר אמזון אני מבין כי הספר הוא ספר הדרכה לגרפולוגיה שנכתב על ידי גרפולוגית. המחקרים המוזכרים במובאה מהספר שבאתרה של חנה קורן הם כולם ישנים מאוד. לכן, אני חוזר על בקשתי פעם נוספת: האם תוכל להפנות אותי למחקרים מדעיים מסודרים מ- 25 השנים האחרונות המאששים את תקפות הגרפולוגיה באופן מוחץ? אתה מאשים את כותבי המאמר בעיוות תוצאות ובחוסר יושר מדעי. לאור הנקודה האחרונה שהעליתי בתגובה 140479, אם אצטרך עכשיו לבחור בין "מילה" של הגברת קורן לבין "מילה" של עורכי הניסוי (ביניהם ראש המחלקה לסטטיסטיקה לשעבר באוניברסיטת אוקספורד), אבחר באחרונה. טענותיך בדבר הבעייתיות בבחירת הקריטריונים נשמעות לי מוזרות לאור העובדה שהניסוי תוכנן מתחילתו בעצה אחת עם הגרפולוגים. מדוע לא העלו הגרפולוגים טענות אלו לפני קבלת התוצאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרה של זקהיים נותן תיאור ממצה ומקצועי של המחקר - הן החיובי והן השלישי - בתחום, עד לשנת 1990, שנת פרסום המאמר. מכל מקום, נדמה לי שאתה מפספס את הטיעון העיקרי שלי, והוא ששיטות המחקר בתחום מחקר האישיות, טרם סיפקו כלים מדעיים נאותים לתחום המורכב של האישיות. מצבה של הגרפולוגיה אינו שונה מן המצב הכולל של מבחני האישיות האחרים, וכן של תחום הפסיכותרפיה, שמעולם לא עמד במבחני תיקוף ולא נחקר באמצעים "מדעיים", פשוט משום שהכלים המדעיים אינו נותנים מענה נאות להתנהגויות שהן קצת יותר מורכבות מאלו של חולדות. למרבה הפלא, לאחר בקשתך להתייחסות לגופם של המחקרים שהבאת, אתה בוחר להתעלם מן התהיות הרבות העולות מן המחקר שהוצג על ידך. במקום זה אתה מיתמם ונאחז בהסכמה של הגרפולוגים לתנאי הניסוי, טענה שאין לי ספק שאתה מודע היטב לחוסר הכנות שלה. ובכלל, עקב ריבוי הטענות על מעשי מירמה מן הסוג שתיארתי, יש לתת את הדעת על בקרה מתאימה על מחקרים מן הסוג הזה. ובין היתר, להקפיד לשתף במחקר גרפולוגים בעלי רקע והכשרה מתאימה מתחום מדעי ההתנהגות (רק בארץ אני מכיר לפחות עשרה גרפולוגים שהם פסיכולוגים קליניים או ארגוניים), מה שעשוי לשפר את תכנון המחקר ולמנוע מן החוקרים "לסבן" את הגרפולוגים בתחום המחקרי הסבוך שהם אינם בקיאים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמטפל בזוגות ומשפחות, נעזר בגרפולוגית ומעביר אליה את המטופלים שלי כרוטינה לפני התחלת הטיפול ובמהלכו. פסיכולוגים שמגלים פתיחות ומנסים את הגרפולוגיה נוכחים תוך זמן קצר בעוצמת הכלי. אני מכיר בחורה בשם נורית בראל שעשתה את המסטר שלה באוניברסיטת ת''א בהנחית ברוך נבו על גרפולוגיה והגיעה למסקנות בזכות הגרפולוגיה. אולי כדאי לחפש אותו,אם כי כמי שמכיר את התחום משני המתרסים, אני יודע שהסיכוי לשנות כאן דעתו של מישהו הוא מזערי - אם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, לא הצלחתי להשיג את ספרה של זקהיים, בו, לטענתך, מוזכרים המחקרים המאששים את תקפות הגרפולוגיה. התוכל בבקשה לציין את פרטיהם המלאים? את מספר הפקס שלי שלחתי לך בדוא"ל (לצורך שליחת תרגום מאמרה של נאואר). השיפור מ- 65% ל- 72% (של גרפולוגית אחת מבין ארבעה) משנה בצורה זעירה את המסקנה הסופית של הניסוי, וכותבי המאמר התייחסו לנקודה זו. האם אתה חושב שה- 72% הנ"ל מהווים הוכחה לתקפות הגרפולוגיה? להעניק לכתב יד שגרפולוג דוחה חצי נקודה זה אינו "עונש" (עונש היה להעניק 0), אלא בדיוק ה- Base rate. בנוגע לשאר הנקודות שהעלית, אנחנו נמצאים במצב של "מילה" של הגב' קורן מול "מילה" של עורכי המחקר. את דעתי בנושא זה הבעתי בתגובה 140839. אבל הבה לא נשכח את העניין המרכזי: במקום להתווכח האם מחקר המפריך את טענות הגרפולוגים הוא פגום או לא, התוכל להפנות אותי למחקר מדעי מסודר מ- 25 השנים האחרונות המאשש את התורה הגרפולוגית באופן מוחץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליובל נוב תגיד, אתה סתום, או שאתה חוזר שוב ושוב על הדרישה לספק לך מחקר מדעי ''מוחץ'' מטעמים דמגוגיים גרידא. הבהרתי את דעתי היטב, שהעוסקים בתחום המחקר במדעי החברה לא הצליחו עדיין לגבש קריטריונים אמינים ותקפים לאבחון האישיות שלעומתו ניתן יהיה לתקף את מבחני האישיות והידע הקליני. הן המחקרים ה''חיוביים'' והן ה''שליליים'' אינם משקפים את כוחו הממשי את האבחון הגרפולוגי, משום שטרם פותחו הכלים המתאימים לכך. אנו כגרפולוגים איננו מומחים לפיתוח כלים שכאלה, ואת הדרישה לפתח כלי מחקר אמינים ורצינים יש להפנות אל העוסקים בתחום. שלחתי לך את המאמר הנזכר וגם את צילום הפרק מספרה של זקהיים. מכל מקום, עושה רושם שהדיון מיצה את עצמו. אתה מתחמק באופן שיטתי מלהתמודד עם הטענות המהותיות לגבי הבעיות כבדי המשקל המאפיינות את מתודות המחקר הננקטות בתחום חקר האישיות, והדבר הופך את המשכו של הדיון לעקר ולמיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העוסקים בתחום המחקר במדעי החברה לא הצליחו עדיין לגבש קריטריונים אמינים ותקפים לאבחון האישיות". אבל אתה, חבריך למקצוע וכל הממליצים עליכם *בהכרח* גיבשתם כאלה קריטריונים (אילולא היה זה המצב, לא יכולתם הייתם לטעון בכזו נחישות שהגרפולוגיה אפקטיבית). מבין כל הטענות שהועלו כאן על ידי הסינגורים מתקבל הרושם כי הגרפלוגיה היא, לכל הפחות, כלי מוצלח לניבוי ההצלחה בעבודה (אילולא היה זה המצב, לא יכולתם הייתם לטעון שהיא כלי יעיל בידי מנהלי כוח אדם ומנהלים). אם עד כאן עקבתי אחריכם בהצלחה, אני נכשל לראות את הבעיה. הבה נסכים, לצורך העניין, ש*לא* ניתן (מהותית או טכנית, תמידית או זמנית - כרצונך) להוכיח או להפריך את יעילות הגרפולוגיה ככלי לאבחון אישיות. בסדר. אז נסתפק בפחות, לעת עתה: ננסה להעריך את יעילותה ככלי מיון למעסיקים. זה אמור להיות פשוט. אבל רגע, אני חושב שהצלחתי. בעודי מקליד אני נזכר בטענתכם: מבחנים אלה בודקים את *הגרפולוגים*, לא את *הגרפולוגיה*. זו הבעיה? אני מוכרח להודות שאני מבולבל. האם "אתם" (קבוצה של גרפולוגים שהם "שם דבר בתחום") לא יכולים לנסח ספר שיכיל את הכללים על פיהם אתם פועלים? ללמד אדם בור את תורתכם על מנת שיוכל לעסוק במקצוע? אם הדבר אפשרי - אז אין בעיה. קבוצת הניסוי תהיה מורכבת רק מגרפולוגים שיהיו מוכרחים לעבוד "לפי הספר" (שאתם, חברי "הממסד הגרפולוגי", ניסחתם), וילקחו בחשבון רק אבחונים עבורם יתקיים קונצנזוס (ואם המתולוגיה בסדר, רובם צריכים להיות כאלה). אם הדבר אינו אפשרי - אני חושש שאתם...בבעיה. מדוע זה המצב? הרי בוודאי אינכם טוענים שהכישורים האלה, מקורם בתכונות הוליסטיות של העוסקים במלאכה? מדוע, אם יערך מחקר דומה לזה, תוצאותיו לא יהיו תקיפות? למה הוא אינו "כלי מחקר אמין ורציני"? למעשה, אני מוכרח להודות שאתפלא אם יתברר כי מחקר כזה מעולם לא נערך. אם, איכשהו, אחת מהברירות הבינאריות בהודעתי זו מפספסת לחלוטין את כוונתכם, אני מתנצל. אנא, תקנו אותי (בעדינות, בבקשה). פני לשלום, טמבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות הצורה הממש לא מנומסת שבה פנית ליובל (תתבייש) אני מסכים עם נקודה מרכזית בתגובה שלך: "עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות". בקיצור, אי אפשר להגדיר חיה כזאת שנקראת אישיות ולמדוד אותה באופן מדעי. ולכן לטענתך "אי אפשר לשקף את כוחו הממשי של האבחון הגרפולוגי". מכאן נובע שבינתיים הגרפולוגיה מודדת דבר לא מדיד. אתה מאבד סבלנות כלפי יובל כי הוא תוקף את כלי המדידה. אתה עונה לו, הבעיה היא לא עם כלי המדידה אלא עם הדבר הנמדד. כשתיתן לי דבר מדיד, אני אוכיח לך שכלי המדידה שלי אמין. המסקנה שלי היא שכדאי שהגרפולוגים ייצאו בינתיים לחופשה ללא תשלום, עד שמדעי החברה או הפסיכולוגיה או מדע אחר יוכלו להגדיר אישיות בצורה מדעית. (אם אתה שואל אותי זה לא יקרה אף פעם). |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
זה מחמם את הלב לראות כמה אתם מסכימים זע''ז, אבל אינני יודע על סמך מה אתם טוענים ש''עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות''. אבחון אישיות הוא תחום רחב שיש בו אין ספור ספרים ומאמרים. נכון שחלקם עיוניים ויכולים להעלות תיאוריות שונות ומשונות, אבל חלק גדול מהם הם מחקרים העומדים בקריטריונים המקובלים של מדעי החברה ועלתים גם מדעי הרפואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה סתום" זו דוגמה לטרמינולוגיה לגיטימית המשמשת אותך גם באיבחוניך, או שאתה סתם לא מנומס ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל מראש אם אצטייר כסתום או דמגוג, אבל עדיין יש לי כמה דברים לומר. קראתי את החומר ששלחת לי, ואני מודה לך על המאמץ. בפרק Experiments with positive results בספרה של זקהיים מוזכרים שני מחקרים שנערכו ב- 25 השנים האחרונות, שאת שניהם אני מכיר. מתוך המחקר הראשון (קינן, ברק ורמתי, 1984) אני מצטט: Three major conclusions may be drawn. First, the hypothesis that graphologists' predictions are more valid than those of psychologists when based on the same written material cannot be adopted. Second, the ability to predict behavior on the basis of written material seems to be allied with individual differences among the various evaluators. Third, since the psychologists' assessments were largely derived from the contents of the written material, and not its form, it may be deduced that the graphologists also (or only) based their assessments on the contents of the written material as did the psychologists (Fredrick, 1965). Whatever the case, this study cannot indicate the precise process by which the assessments were made by the graphologists, whether aware or not. גם המחקר הנוסף בספרה של זקהיים (דרורי, 1986) וגם מחקרה של ד"ר נאואר מתוך בטאון האגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל לוקים בפגם מתודולוגי יסודי: אין בהם קבוצת ביקורת. כפי שכבר כתבתי בתגובה 140828, לא ניתן לדעת על פי מחקרים אלה, למשל, האם תוכן כתב היד השפיע על חוות הדעת הגרפולוגית.אציין שוב כי בעיני זה מוזר שאתה תומך בצורה נחרצת בשיטה שלפי דבריך טרם פותחו הכלים למדוד את תקפותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליובל נוב ראשית, אני רוצה להתנצל על ההתבטאות הפוגעת שלי שנאמרה בעידנא דריתחא, אבל אני מקווה שאתה מבין שיש לי סיבות טובות לכעוס. אני רשאי לצפות ממאמר מדעי, גם אם הוא פופולארי, שיהיה מאוזן, אמין ואובייקטיבי, מה שלא בדיוק קורה במאמר שלך. אין זה סוד שישנו קושי להוכיח מובהקות "מוחצת" במדעי החברה בכלל, ובתחום האישיות בפרט, והגרפולוגיה כמבחן אישיות אינה שונה בזה משאר סוגי אבחון האישיות והטיפול הקליני (כולל חוות דעת של פסיכיאטר, הרשאי להורות על אישפוז ועל שלילת חירותו של אדם). על הסיבות לכך עמדתי בהרחבה בדברי הקודמים, ולא אחזור על כך כאן. הצגת הדברים על ידך, שלא בהקשר הכולל שלהם, ותוך רמזים עבים לכך שהגרפולוגיה היא אחיזת עיניים ודומה לקריאה בקפה - היא מניפולטיבית, גובלת בשרלטנות ואינה מעידה על יושר מדעי רב. כיוון שאיני מניח שהדברים לא ידועים לך, קשה לי שלא לראות בכך רצון מכוון מצידך להטעות את הקוראים ולהוליך אותם שולל. יש היתממות רבה בפסילה הגורפת של כל שימוש בכלים שלא הוכחו חד משמעית באופן מדעי לצורך קבלת החלטות ע"י אנשי מקצוע. החלטות כבדי משקל בתחום הכלכלי, המדיני, הבטחוני, הפוליטי, השיפוטי והמוסרי מתקבלות תמיד על סמך שיקול דעת, ולא באמצעות קריטריונים מדעיים מובהקים. החיים מורכבים קצת יותר מאיך שהם נראים מן המעבדה, ולשיפוט האנושי המיומן יש חשיבות מכרעת בכל תחומי החיים הפרטיים והציבוריים. איך אתה מסביר את הפריחה הגדולה של הגרפולוגיה ככלי אבחוני תעסוקתי (ואל תמכור לנו שוב את הלוקשים של אפקט ברנום)? אתה באמת חושב שניתן היה לאורך זמן "למכור" למנהלים מיומנים עשרות או מאות חוות דעת שנתיים (זה פחות או יותר ההיקף בארגונים הגדולים) לאורך שנים, באותה דרך שבה "מוכרים" את הטור האסטרולוגי השבועי בעיתון לקורא הממוצע? לסיום, אני מאחל לך חג שמח ומקווה שלא תמהר להגיב אלא תקדיש קצת מחשבה לדברי שייקה לנדאו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין זה סוד שישנו קושי להוכיח מובהקות "מוחצת" במדעי החברה בכלל" - סליחה? "אתה באמת חושב שניתן היה לאורך זמן "למכור" למנהלים מיומנים... באותה דרך שבה "מוכרים" את הטור האסטרולוגי השבועי בעיתון לקורא הממוצע?" - נדמה לי שירית לעצמך ברגל. *בדיוק* כמו שמוכרים טור אסטרולוגי שבועי בעיתון לקורא הממוצע, כמו שמוכרים חיים לאחר המוות למרבית אוכלוסיית העולם, וכמו שמוכרות קוראות בקפה ובקלפים את מרכולתן בהצלחה, כך ניתן למכור למנהלי כ"א את הגרפולוגיה. מנהלי כ"א, למרות התואר מרובה המילים, לא חכמים יותר או פחות מהאדם הממוצע שבודק מדי שבוע את טור האסטרולוגיה. אם אתה רומז לכך שהם מורמים מעם, אנא הבא סימוכין לטענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הדוגמא של TQM ותורות ניהול אחרות שצמחו ודעכו על פי משבי הרוח אינם דוגמא לכך כי, כפי שטענת, ניתן למכור למנהלי כ"א או שאר מנהלים תורות מתורות שונות ללא שאלה תוכחנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת לא פייר מצדכם. תורות שטותיות אפשר למכור לרוב מוחלט של האנשים, כולל היותר אינטיליגנטים שבהם. אפשר לראות את זה בדברי ימי המדע. דווקא בתורות-ניהול יש הגיון פנימי בד''כ, והדעיכה שלהן לא מורה אחרת (היא אולי מראה שהן נכונות לתקופה מוגבלת, או לזמנן). בכלל, התפקיד של להוכיח דברים הוא תפקיד של מדענים (וגם מאחוריהם יש פילוסופים שתפקידם להוכיח את הקיום וכללי ההסקה) לא של מנהלים. סביר בהחלט מצד מנהלים (ומצד רוב האנשים) לאמץ את התיאוריות הרווחות. סביר לחשוב שמנהלי כ''א מבינים במקצועם - ולו רק כי זה מקצועם - ואין לצפות מגרפולוגים ללמד עליהם זכות. כל זה לא אומר, כמובן, שהמנהלים האמורים לא טועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנצלות מתקבלת, למרות שאינני מבין למה יש לך סיבות טובות לכעוס. אני סבור שהקפדתי להיות מנומס וענייני לאורך כל הדיון. כפי שכתבתי במאמרי, גישתי המקורית לגרפולוגיה היתה אוהדת, ואפילו שקלתי ללמוד גרפולוגיה בעצמי. מעולם לא נכוויתי מניתוח גרפולוגי, ואינני מכיר מישהו אחר שנכווה. תחום המחקר שלי (אופטמיזציה בתכנון חלבונים) רחוק מפסיכולוגיה מרחק רב, כך שאינני יכול - או רוצה - להיבנות אקדמית מהדיון שאנו מנהלים. המניע למסעי לנבכי הספרות המדעית בנושא הגרפולוגיה היה סקרנות מדעית פשוטה. במסע זה הופתעתי לגלות עד כמה מועטה היא התמיכה המדעית בטענות הגרפולוגים. רושם זה לא השתנה גם לאחר שקראתי את החומר שהפנית אותי אליו (ראה תגובה 140909). מבין שלושת הניסויים שבחרתי לתאר במאמר, שניים נמנו על אלו שתמכו במידה מסויימת בטענות הגרפולוגים; אחד מהם היה חיובי מספיק על מנת שחנה קורן תצטט ממנו באתרה. קיימים שפע של ניסויים שלא מצאו כל קשר מובהק בין קריטריון חיצוני לניבוי גרפולוגי אותם לא תיארתי 1. לא הסתרתי מקרה בו חוות הדעת הפסיכולוגית היתה קרובה בתוקפה (הנמוך) לחוות הדעת הגרפולוגית. לאור האמור לעיל, אינני מבין מדוע אתה כותב "הצגת הדברים על ידך ... היא מניפולטיבית, גובלת בשרלטנות ואינה מעידה על יושר מדעי רב". אתה טוען בתחילת פסקתך השנייה שגם בתחומים רבים אחרים מתקבלות החלטות חשובות ללא בסיס מדעי. גם אם הדבר נכון (ואפשר להתווכח על כך, אבל בוא לא), אינני רואה מדוע טענה זו אמורה לגרום לי להאמין בגרפולוגיה. את אותה טענה בדיוק יכול היה לתת אסטרולוג. שאלת הפופולריות של הגרפולוגיה היא שאלה נפרדת, עליה עמדתי בקצרה בסוף מאמרי (אפקט ברנום איננו לוקש לדעתי). אני מסכים לחלוטין גם עם דבריה של נגה בתגובה 141019. אותי משכנעות ראיות מדעיות מסודרות. אם אינך מסוגל לספק לי כאלה (וכך הדברים עומדים כעת, להבנתי), אז נותר לדעתי מעט מאוד טעם בהמשך הדיון ביננו. 1 פירוט יינתן על פי דרישה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תוכל, אשמח לשמוע באילו קריטריונים לא נמצא מתאם לניבוי גרפולוגי (אין צורך בפרטים נוספים, אם כי אחרים עשויים להיות מעוניינים גם בהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריטריונים שנתקלתי בהם היו הערכות (מספריות) של ממונים, נתוני מכירות (עבור סוכני נדל"ן), ציוני סיום קורס קצינים והערכות (מספריות) עצמיות של הכותבים. בסוג אחר של ניסויים כותבים גרפולוגים N חוות דעת על סמך N כתבי יד. כל אחד מ- N הכותבים מקבל עותק מכל אחת מחוות הדעת וצריך לדרג את N חוות הדעת על פי מידת נאמנותן לאישיותו. ניתן להגדיר סטטיסטי המודד עד כמה N הדירוגים שהתקבלו רחוקים מהמצב בו כל כותב מדרג את התיאור "שלו" ראשון. בניסוי אחר, שזכה לביקורת רבה מצד הגרפולוגים (ובמידה מסויימת של צדק, לדעתי) התבקשו גרפולוגים לחזות התאמה של בעלי מקצוע לעבודתם. כתבי יד נלקחו מארבעים כותבים בעלי שם בתחום עיסוקם (מתמטיקאים, ארכיטקטים, רופאים וכו') שאין עוררין על הצלחתם המקצועית, ונמסרו לניתוח גרפולוגי. הגרפולוגים, שידעו רק מהן קטגוריות העיסוק האפשריות (היו 8 כאלו), התבקשו (כ"א בנפרד) לציין מהם המקצועות בהם עשוי הכותב להצליח. הם לא הוגבלו במספר המקצועות פר כתב יד, והורשו שלא לחוות דיעה כלל במקרים בהם מצאו את כתב היד בעייתי. את תוצאות הניסוי השוו למודל של בחירה אקראית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה; הנתונים האלה עוזרים לי למקד את מה שראיתי בדיון עד כה. בשתי מלים, יש פער ציפיות. הגרפולוגים רואים במקצוע שלהם כלי עזר למיון כח-אדם. כל הנסיונות (שלי ושל אחרים) ללמוד אילו דברים *מדידים* יכול גרפולוג להוציא מכתב היד, נכשלו. זה לא מפתיע בכלל, ואני לא חושב שיש כאן נקודה לחובתם: אין היום עיסוק אקדמי משמעותי בגרפולוגיה, וכל העוסקים בתחום מוכרים את שירותי האבחון שלהם. הקונים הרציניים היחידים מעוניינים, מסתבר, באבחון לצרכי קבלה לעבודה - וכאן יושם הדגש על פיתוח היכולות הגרפולוגיות. מבחינת הגרפולוגים, אפשר לזהות בכתב היד "קוי אישיות, דרכי חשיבה, סגנון יחסי האנוש, ורמת נאמנות ומהימנות", פרמטרים שקשה מאד למדוד באופן ישיר. למרות זאת, כל התכונות האלה משפיעות על טיב העבודה, וכאן מסתמנת אפשרות לבחון את הקורלציה בין הערכה גרפולוגית לבין (קריטריונים אוביקטיביים כלשהם של) רמת התפקוד בעבודה. מתברר שגם ניסוי מסוג זה אינו מקובל על הגרפולוגים: בתגובה 141014 מסבירה ענת זיו את הקושי בהגדרת "הצלחה בתפקיד", והגדיל ממנה לעשות שייקה לנדאו תגובה 140736, שבעיניו השימוש ב"דיווח סובייקטיבי של המעביד" כדי להבחין בין מזכירה מוצלחת לכושלת הוא הוכחה לחוסר רצינותו של מחקר. כפי שכותב יובל, גרפולוגים לא הצליחו בניסויים שמעמתים את חוות הדעת שלהם בנתוני הצלחה חיצוניים (הערכת ממונה, נתוני מכירות). אפשר לראות בהתנגדות של הגרפולוגים לניסויים כאלה "תירוצים", והם מן הסתם יסבירו שהעמדה הזו נובעת מהיכרות עם שוק העבודה. האמת עשויה להיות בין שני הקטבים (אני מניח שלו היתה קורלציה גבוהה בין הערכת ממונה לחוות-הדעת הגרפולוגית, הם היו מייחסים לה חשיבות רבה יותר). קל להבין מדוע מנהלי כח-אדם פונים לגרפולוגים. לא פשוט לזהות עובדים מוצלחים (או חשוב יותר, בעייתיים) מראש, וכל מקבל החלטות ישאף לחלק את האחריות עם גורמים חיצוניים, במיוחד כאלו שנחשבים לקבילים בתעשייה הזו. מכאן גם הצלחתם של מכוני אבחון אחרים. הגרפולוגים ציינו כאן בצדק, שכמו בהרבה תחומי-חיים אחרים, לא כל החלטה היא "מדעית" ו"לוגית". אנשים מקבלים החלטות סבירות דרך-קבע, בלי להזדקק לניסויי מעבדה. מה גם שבתחום של אבחון כח-אדם, אין ככל-הנראה תחרות משמעותית מצד כלים מדעיים. מנקודת המבט הזו, הנסיון לתקף את הגרפולוגיה ולבחון אותה בכלים מדעיים הוא בזבוז זמן ומאמצים. מן העבר השני, אותי מעניינת יותר השאלה האם אפשר ללמוד מכתב היד דברים שאדם עשוי לרצות להסתיר, דברים שאי-אפשר ללמוד באופן אחר (או כאלו שאפשר ללמוד באופן אחר, בשיטות פחות חד-משמעיות). מנקודת המבט ה"מדעית", השאלה הראשונה היא "האם זה עובד?" ואז - "איך?". מכאן צריך להתקדם בשני כיוונים. א. גרפולוגיה ככלי לאבחון. המטרה של כלי-אבחון (לצרכי עבודה) היא אחת - לחזות הצלחה בעבודה. אין זה חשוב איך בדיוק מגדירים הצלחה בעבודה, זה פרמטר שאפשר לכמת ולכן אפשר לדרוש מגרפולוג חיזוי מספרי עבורו ולבדוק את יכולת החיזוי של הכלי. מתברר, כפי שכותב יובל, שמספר מחקרים מסוג זה מציגים מסקנות שליליות. אינני יודע אם שיטות אבחון אחרות (ראיונות, אבחון פסיכולוגי) עמדו במבחנים דומים. אם לא, הגיע הזמן שכן. אפילו מן הבחינה המשפטית, כלי אבחון שאינו עומד בקריטריון הפשוט שציינתי כאן, אמור להפסל, בדיוק כמו שנפסל כל שיקול אחר שאינו ממין העניין. ב. גרפולוגיה כמדע. צריך להקדים ולציין שבניגוד לכמה "מתחרים" (כגון אסטרולוגיה או קריאה בקפה), על-פניו נראה שלגרפולוגיה יש סיכוי. תכונות האישיות שלנו משתקפות בהרבה דברים שאנחנו עושים, ואין סיבה לחשוב שדווקא כתב היד מוגרל באופן בלתי תלוי מהתפלגות כתבי היד האפשריים. אין לי הרבה מה להוסיף על הניסוי שטל הציע תגובה 140451, פרט אולי לעקרון אחד: בניסוח ההשערות יש מקום להעזר בגרפולוגים שיקבעו מה הם מתיימרים לחלץ מכתב היד, ושיסבירו עד כמה שניתן איך הם עושים זאת. לדוגמא, אם גרפיקאים יוכלו (לאחר הנחיה מתאימה) להגיע לתוצאות דומות, זו תהיה בעיני נקודה לחיוב, ולא לשלילה. הגרפולוגים צריכים להבין שהדרישה לטענות קונקרטיות ומדידות היא מהותית, ובלעדיה אי-אפשר להתקדם. לבסוף, כדי להזכיר לעורך הניסוי שכחלוץ-יחסית בתחום, מן הראוי להשקיע מאמץ באיסוף כמות נתונים שאפשר להסיק ממנה מסקנות חד-משמעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי ראיון עם מנהל המכון למיפוי הגנום שבטקסס. בין שאר הענינים הוא נשאל אם הוא צופה שאפשר יהיה להשתמש במיפוי גנטי של עובדים בתהליך הקבלה לעבודה. לדבריו, הוא צופה שמעסיקים אולי ישתמשו במיפוי הגנטי כדי לנפות עובדים בעלי פוטנציאל גבוה למחלות, וזה כשהמחקר ימצא יותר ויותר התאמות גנטיות למחלות שונות. המעסיק יכול למנוע בצורה כזו הוצאות בביטוח רפואי, מעובדים שיעדרו מהעבודה ואני מנחש שאולי אפילו מעובדים שכושר התפקוד שלהם יכול לרדת עקב התקדמות של מחלה כזו או אחרת. ברור שישנה כאן בעיה אתית ומשפטית חמורה של צינעת הפרט, מידת הרלונטיות של המבנה הגנטי לכישורים לעבודה מסוימת, דבר שפותח פתח לניצול לרעה של תלות העובדים במעסיקים. כבר היום ישנם מקומות עבודה שמתנים קבלה לעבודה בבדיקת דם ושתן, בעיקר לסינון משתמשים בסמים. כמובן שישנם סוגים מסוימים של עבודה שדורשים כישורים פיזיים מסוימים ולכן יש צורך בדיקות רפואיות שחודרות לצינעת הפרט. שאלה נוספת היא באם אפשר יהיה להשתמש במיפוי הגנטי לשם איבחון אישיות. כאן כמובן הבעיה האתית מחמירה. לכן, אני חושב שמעניין להתמקד בשאלה הבאה - בהנחה ברורה שמעסיק מעוניין לתהות על קנקנו של מועמד לעבודה1, היא מהו גבול האמצעים שהוא רשאי להפעיל ולדרוש ממועמדים כדי להעריך אישיות, מעבר לכישורים פורמליים לתפקיד. ברור שראיון אישי, שיחות עם חברי צוות שונים וגם תקופת ניסיון ראשונית מטרתם בדיוק זו. אבל האם אין בבדיקה גרפולוגית2 כאן פריצה אתית3 אל מעבר לסביר בחדירה לנפשו של מועמד, כשכביכול המעסיק מקבל מידע על המועמד,מעבר למה שרלונטי למשרה. ----------------------- 1 וכמו שאני תמיד מדגיש, לדעתי מי שהולך לראיון עבודה צריך להתייחס לזה כדבר דו-צדדי, גם המועמד צריך לחקור, עד כמה שאפשר, ולנסות לעמוד על קנקן המנהל והחברה. 2זה לא אומר שאכן יש תקפות לגפולוגיה, אבל לצורך הדיון. 3[] כמובן שישנם תפקידים במקומות מאד מסוימים שפרופיל פסיכולוגי הוא צורך מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עשו על זה סרט, Gattaca: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שאין טעם להמשך הפולמוס, אבל כיוון שעיסוקך בתחום הסטטיסטיקה, הייתי שמח אם תרפה לרגע מן הפולמוס, ותתייחס להערות שהעליתי. האם תוכל לתת סקירה קצרה על הידוע לך בנושא התיקוף של מבחני אישיות בכלל. מה התוקף של מבדקים אלו, והאם יש מבחן אישיות כלשהו שהחוקרים הצליחו לתקפו באופן מובהק? ומה דעתך לגבי ההערות הביקורתיות שלי לגבי אמות המידה המשמשות לתיקוף בתחום האישיות. האם למשל חוות דעת של ממונים יכולה להוות אמת מידה אמינה לצורך זה? האם יש התייחסות לפרובלמטיות של קביעת קריטריונים אלו בתחום האישיות בספרות המקצועית. האם תוכל להפנות אותו לביבליוגרפיה עדכנית בנושא? ושוב, חג שמח שייקה לנדאו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע כמעט דבר על "התיקוף של מבחני אישיות בכלל"; ההשכלה הסטטיסטית שלי לא כיסתה תחום זה, שבו, למיטב ידיעתי, רק מיישמים סטטיסטיקה. לכן אינני יכול להפנות אותך לביבליוגרפיה בנושא. אולי משתתפים אחרים בדיון יוכלו לעשות זאת. לעניות דעתי, חוות דעת של עמיתים וממונים היא אמת מידה סבירה בהחלט, אם כי לא מושלמת, לצורך מדידת הצלחת אדם כמועסק. כך גם השגים אובייקטיביים בעבודה (נתוני מכירות עבור סוכני מכירות, למשל). אבל אני רוצה לחזור על נקודה שהועלתה פה כבר מספר רב של פעמים: גם אם יתברר כי הכלים הפסיכולוגיים הם פגומים, הערכות ממונים הן חסרות ערך וכו', עדיין אין הדבר מוכיח כי יש ממש בגרפולוגיה. את אותו "טיעון" יכול לתת גם אסטרולוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלפתי מנהל בסניף של אירגון עסקי המתעד חוות-דעת על כפיפים. נדהמתי לגלות את המרחק העצום שבין חוות-הדעת (בלשון רבים) לחוות-הדעת של קודמי. העובד המצטיין של קודמי היה העובד הגרוע ביותר שלי, והעובד הגרוע ביותר בסולם שלו היה בעיניי עובד מצטיין. קודמי ואני ידידים בעלי אותה חתירה להישגיות באותם תחומים. ועובדים שנים באותו ארגון בעל אותה תרבות ארגונית. ובהחלט היה שווה לערוך מחקר בשאלה מה גרם את ההבדל הקיצוני והדרמטי בין חוות-הדעת שלנו. על-כל-פנים התמונה הזו מאששת את הקושי הרב המתואר ע"י שייקה לנדאו בבחירת אמות-מידה. לפני למעלה מ-20 שנה עבדתי באירגון שבו חיפשנו אנשים לתפקיד עצמאי בכיר בחו"ל לתקופה של שנתיים-שלוש. נעזרנו אז בגרפולוגים הבכירים ביותר בתחומם, והיה לי התקציב והזמן להצליב חוות-דעת גרפולוגיות טרם הבחירה במועמד, וגם בתום תקופת החוזה בדקתי חוות-דעת של גורמים בלתי-תלויים בחו"ל מול הניבוי של הגרפולוגים. לא זכור לי, שהיה מקרה שנפלתי מהכיסא בשל כישלון קולוסאלי בניבוי, מה גם שהשימוש העיקרי שעשינו בחוות-הדעת הגרפולוגיות היה לניפוי על הסף של המקרים הקיצוניים לשלילה. 70% מהאוכלוסייה הם נורמליים, ולגבי אלה חוות-הדעת היו לגבינו בלתי רלבנטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שיובל ענה לך, אבל רק רציתי לציין שאני, באופן אישי, לא טרחתי לקרוא את התגובה שלך אחרי המילים ''אתה סתום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ששיטות המחקר בתחום מחקר האישיות, טרם סיפקו כלים מדעיים נאותים לתחום המורכב של האישיות'' בסופו של דבר ברוב המקרים, הגרפולוג מקבל כסף ע''מ להחליט אם מועמד מתאים לעבודה או לא. הצלחה בעבודה היא לא דבר כל כך אמורפי , ואפשר לבדוק אותה (למשל, לפי חוות דעת ממונה). במיוחד מצפים מהגרפולוג להבחין בין מקרים קיצוניים של אדם כושל ואדם מצליח באותו תחום. לו הייתי מנהל כוח אדם, אז ללא שראיתי (או לפחות שמעתי על קיום) מחקר שבו גרפולוגים מצליחים במשימה המינימלית של להפריד בין אנשים כושלים במיוחד למוכשרים במיוחד יותר טוב מאשר סתם אדם מהרחוב, לא הייתי משלם עבור שירותיך. (למזלך, ולמזלי, אני לא מנהל כח-אדם...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אסור שאותם מנהלי כוח אדם ידעו מה חוות הדעת הגרפולוגית שהייתה על אותם עובדים, שהרי אחרת עלול להיווצר "אפקט פיגמליון" - כלומר, מנהל כ"א יחשוב ש-X אמור להיות עובד מצוין (לפי הגרפולוג), ולכן יתייחס אליו מראש כאל עובד מצוין, יהיה יותר סלחן כלפי התנהגות קלוקלת ובאופן כללי יצור עבור העובד אווירה נוחה יותר לעבודה, בעוד ש-Y, שקיבל חוו"ד גרועה, יתקל מראש ביחס עויין מצד איש כ"א (או המעסיק, או מי שלא יהיה). לכן, צריך ליצור שתי קבוצות ביקורת: אחת שבה איש כ"א לא ידע כלל מה חוות הדעת של הגרפולוג אודות העובדים (הם יועסקו ע"פ ראיון בלבד), וקבוצה שניה שבה איש כ"א יקבל חוו"ד רנדומליות אודות העובדים (אך לא ידע זאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחשבה שחלפה בראשי: גם במאמר וגם בתגובתו של שייקה לעיל מדווח כי אם משמיטים מהמחקר את 47 כתבי היד שחנה קורן מצאה בלתי מתאימים, אזי אחוז ההצלחה שלה בניסוי עולה מ- 65 ל- 72. שייקה מוסיף וכותב שלאחר השמטה זו מסתבר כי באחת ממשימות הניסוי - אבחנה בין נזירים/נזירות לשחקנים/שחקניות - הגיעה חנה קורן ל- 98 אחוזי הצלחה. מסקנה מעניינת מנתון חדש זה היא שעל מנת לשמור על הממוצע הכולל, חנה קורן השיגה בהכרח תוצאה נמוכה משמעותית מ- 72% בשתי המשימות האחרות (אבחנה בין מזכירות מצטיינות לכושלות ואבחנה בין "מצליחנים" ל"לוזרים"). למעשה, ברשותי חישוב 1 המראה כי תחת נתונים אלו חנה קורן השיגה לכל היותר 60.2 אחוזי הצלחה בממוצע בשתי המשימות האחרות. אני מרשה לעצמי לנחש שבעבודתה היום יומית נדרשת חנה קורן להבחין בין נזירים לשחקנים לעתים פחות תכופות משהיא נדרשת להבחין בין מזכירות מצטיינות לגרועות, או בין מצליחנים ללוזרים. חבל, לדעתי, שגם כשהיא מבססת את דעתה רק על כתבי יד "תקינים", היא מצליחה בשתי המשימות האחרונות פחות מההדיוטות, שהשיגו 65% בממוצע. (למען היושר המדעי אציין כי ייתכן שהבדל זה אינו מובהק סטטיסטית.) ועוד נקודה אחרונה: במאמר מדווח כי גרפולוגית B (היא חנה קורן, כפי שמדווח שייקה) התייעצה ממושכות עם שבעה קולגות לפני שהגישה את חוות דעתה. ניתן כפי הנראה, אם כך, להכליל במעט את האמור לעיל מעבר לביצועיה של חנה קורן עצמה. 1 פירוט יינתן על פי דרישה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם במאמר וגם בתגובתו של שייקה מדווח" ליתר דיוק, אני מצטט מן המאמר. הידע שלי בסטטסטיקה מסתכם בקורס מבוא לסטטיסטיקה שלמדתי לפני שנים במסגרת המחל' לפסיכולוגיה באוני' בר-אילן, כך שלא היה עולה בדעתי לחשב מסקנות סטטיסטיות באופן עצמאי. ולעצם הדברים, הסברתי היטב בדברי את ההבדל בין הקטגוריות השונות. נראה שלא אתה ולא אף אחד מן המשתתפים "האובייטיביים" האחרים כאן בדיון, אינם מוכנים להיכנס לדיון ענייני על הליקויים המתודולוגיים הקשים של מחקרים אלו, ומתעקשים לשמר את דעותיהם הקדומות בכל מחיר. כאמור, הקושי להוכיח מתאם מובהק אינו יחודי לגרפולוגיה, אלא מאפיין את כל מבחני האישיות ושל כל העיסוק באישיות ובתיאוריות טיפוליות, ולכן דיון שעוסק בגרפולוגיה במנותק משאר המבחנים הנ"ל הוא מגמתי, לא ישר ונועד להטעות ולהציג תמונה מסולפת של העובדות. ושוב, הבעיה בבדיקת המתאם בין האבחון הגרפולוגי לבין דיווח הממונים על "הצלחה" היא שקריטריונים אילו אינם בודקים את אשר הם אמורים לבדוק. אבחון גרפולוגי כשלעצמו אינו יכול לנבא הצלחה, אלא רק לתת תיאור מפורט למדי של כישוריו של הנבדק, אופן עבודתו, מידת המוטיבציה שלו, כושר ההסתגלות שלו, מידת יכולתו ליצור יחסי עבודה תקינים ועוד. ניבוי הצלחה הוא עניין מורכב, וזוהי עבודתו של היועץ הארגוני, של הפסיכולוג התעסוקתי או של מנהל כח-האדם המכיר היטב את הצרכים של המשרה ואת האקלים הארגוני שלתוכו העובד נכנס. כמובן, גם הגרפולוג יכול להיות שותף לדיון הנ"ל, אך הנסיון לנבא קליטה מוצלחת של עובד הוא מהלך מורכב, שתלוי בגורמים רבים, חלקם נסיבתיים,ודורש היכרות מעמיקה עם הארגון. האם עובד מיומן, שאפתן, עצמאי ועקשן יצליח או יכשל בתפקיד? לשם כך יש לדעת האם האקלים הארגוני הוא ריכוזי או שהוא מעודד יוזמה והתנהלות עצמאית, האם הבוס הישיר שלו נוקשה וסמכותי או פתוח ושיתופי, האם התפקיד מונוטוני או מחייב תושיה ויכולת התנהלות עצמאית. בחייו של העובד, ניבוי הצלחה איננו יכול להיות מדעי הבלבול בין האבחון עצמו לבין הנסיון לנבא הצלחה - שכאמור תלוי בגורמים רבים שאינם לנגד עיניו של הגרפולוג - הוא מדאיג, ומהווה פגם מתודולוגי חמור ונסיון לחפש את האבידה תחת הפנס במקום במקום שבו נאבדה. ואולם, אני כבר נואשתי מן התקווה שיתעורר כאן דיון ענייני ונכונות לבחון לעומק את המתודולוגיה, במקום חזרה שוב ושוב על מנטרות שרק חוזרות ומדקלמות את הדעות הקדומות של משתתפי הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה האחרונה שלי, בסוף הפסקה שלפני האחרונה, השתרבב לו בטעות משפט לא גמור וחסר מובן, שאמור לא להיות שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם אני מבין את דבריך נכון, אי אפשר לבדוק האם הגרפולוגיה עובדת או לא. אז איך זה שכל הגרפולוגים ואנשי כ"א פה אמרו שהגרפולוגיה עובדת מצוין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בהחלט מבין לא נכון את דברי. מה שטענתי הוא שהמחקרים כפי שהם נעשים היום, אינם בודקים את מה שהם אמורים לבדוק. במאמרי, אליו הפניתי כבר מספר פעמים, הצעתי קוים ראשונים למחקר שכזה, אבל אילו רק קוים ראשונים, ויש לבצע עבודת מחקר מקיפה על מנת להגדיר נכון את הפרמטרים של הניסוי, קודם שניגשים למחקר עצמו. ההסתמכות על הגרפולוגיה בשימוש היום יומי איננה מחקר לצרכי תיקוף מדעי, אלא נובעת מן הרושם הבלתי אמצעי של העוסקים בתחום, מה שאינו פחות לגיטימי, למשל, מן הרושם של מטפלים פסיכולוגיים ושל מטופליהם, שפסיכותרפיה עובדת. לא מסובך, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעון שאין קשר בין האבחון לניבוי הצלחה זו היתממות. ברשותך, אעבור על הדוגמאות שנתת אחת-אחת. האם פגשת מקום עבודה המחפש עובד מועט כישורים? חסר מוטיבציה? קשה הסתגלות? חסר יכולת ליצור יחסי עבודה תקינים? לא מיומן? לא שאפתן? כי אני לא פגשתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה, חוששני שלא הבנת את דברי כהלכה, ואני מציע שתקראי שנית את מהלך הדיון גם בהודעות הקודמות. ודאי מקום עבודה מחפש את העובד האולטימטיבי, אבל במציאות עובדים שכאלה הם מועטים והדילמה היא על אילו חולשות ניתן להתפשר ואילו קריטיות להצלחה בתפקיד . שאלה הנידונה כאן היא האם ניתן לנבא הצלחה או כשלון רק מתוך מסקנות האבחון, והתשובה לכך היא כמובן שלילית. הרבה מאנשי המכירות המצליחים הם אנשים שיש להם קושי להסתגל למסגרת היררכית נוקשה, אבל הם מצליחים בתפקיד המעניק להם חופש פעולה או מגלה סובלנות לצדדים הפחות נעימים באישיות שלהם, בגלל שהם מביאים את הסחורה. בחורה שאפתנית ואינטליגנטית בהרבה מקרים לא תשרוד בתפקיד מונוטוני, משעמם וללא אפשרות להתקדם, וסיכויה להיכשל בתפקיד גדולים. מישהי פילפלית, בעלת יוזמה וגם פה גדול עשוייה להצליח אצל בוס שמאציל סמכויות ושהמעורבות הפעילה של מזכירתו אינה מאיימת עליו. אחר, בעל אגו נפוח וגישה ריכוזית, יעיף אותה לכל הרוחות ויטען שהיא היתה כישלון גדול. אם זו בעיניך היתממות, את כנראה חסרת כל נסיון בשוק העבודה ובאופן התנהלותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי סביר (בלשון המעטה) שמעסיקים יעבירו לניתוח גרפולוגי כתבי יד של מועמדים ל"תפקיד מונוטוני, משעמם וללא אפשרות להתקדם", רק כדי לוודא שחו"ח לא יפול לידיהם עובד מוכשר, שאפתן ובעל חשיבה עצמאית. אבל כנראה זה נובע מזה שאני "חסרת כל נסיון בשוק העבודה". (האם זה באמת נראה לך סביר? האם לא ייתכן שאני בעלת נסיון עשיר בשוק העבודה, אך בעלת דעה שונה משלך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבודתו המקצועית אני נותן חוות דעת למאות משרות כל שנה, ומנהל אחריהם מעקב ממוחשב במשך שנים. כך שהדוגמאות שנתתי, כמו שיקולים רבים נוספים שלא ציינתי, אינם תיאורטיים אלא לקוחים מנסיוני המעשי בשטח. ובאשר ''לשאלותיך'', אני סמוך ובטוח שעם קצת פחות התחכמות תמצאי את כל התשובות בכוחות עצמך. ותגובה זו יפה גם לגבי רון בן-יעקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך היתה רמת ההצלחה של הגרפולוגים(*) בישראל נפגמת קשות אם במקום לקבל את הדף הכתוב היו מקבלים הקלטה של המועמדים המקריאים את הקטע האישי שכתבו? את כל שאר הנתונים היו מקבלים כפי שהם מקבלים כיום. (*) המנוסים והמוצלחים בין הגרפולוגים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לנדאו, אני לא מתכון לעמוד כאן על קוצו של נימוס ואופן התגובה שלך. אבל, השאלה שלי בעינה עומדת תגובה 140573 תגובה 141218 מכיוון שעפ"י עדותך, עדיין לא נערך שום מחקר שמראה שלגרפולוגיה יש איזה תקפות מדעית, ומכיוון שמשתמשים בגרפולוגיה לקביעות קריטיות של התאמה לעבודה (קריטי לעובד ולמעסיק), האם זה לא אומר שחייבים להתייחס בספקנות לכלי כזה עד אשר אפשר להיווכח שאכן יש לו בסיס יציב והוא לא שאין לו שום תחליף זול או פולשני פחות? מכאן נובעת גם השאלה השניה והיא עד כמה רשאי מעסיק לנצל את כוחו ויתרונו בשוק העבודה ולדרוש ממועמד להיכנע לדרישות שפולשות לתחום הפרטיות. במיוחד אם נזכור שגרפולוגיה מתיימרת לחשוף [400?] מאפיני אישיות, אפילו אם הגרפולוג לא מעביר את כל הממצאים למעסיק? אני מבין את עמדת הגרפולוגים שמגינים גם על מקור לחמם, גם על כבודם העיסוקי, ולכן נרתמו להגיב בצורה לוהטת ורהוטה על מאמר סקפטי אפילו שהוא פורסם באתר אינטרנטי בעל השפעה לא הכי גדולה (סליחה דובי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה האיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש נקודות המהוות חצי שאלה חצי הערה: - הועלתה כבר בדיון הנקודה כי מבחן הגרפולוגיה הינו פולשני, חודר לפרטיות וכו'. נקודה זו הועלתה ע"י הספקנים דווקא. מוזר שלמרות ביטול תחושת הבטן לגבי אמינות המבחן הנ"ל עדיין חשים רבים כי הגשת כתב יד אישי מהווה חדירה לפרטיות ו/או פלישה. או שכתב היד חושף פרטים אישיים או שלא. איסוף שאר המידע הינו הרבה יותר פולשני מהגשת כתב היד. לא? - רבים מהספקנים מתיחסים בזילזול לגרפולוגיה + טוענים כי היא לא עובדת וכי יש לבדוק את השיטה קודם ולהכריז כי הגרפולוגיה נמצאת תחת מטריה מדעית לפני שעושים בה שימוש בקביעת עתידם של המועמדים. הגרפולוגיה מקוטלגת אצלי תחת הכותרת "בולוקס" ו/או ענף-וודו. אולם, בניגוד לשאר אני עדיין טוען כי הגרפולוגיה מספקת את הסחורה. אנסה להסביר. כאשר מקבל הגרפולוג ואני מתייחס לגרפולוגים המנוסים והטובים שבין הגרפולוגים הוא מקבל את כל המידע אודות המועמד והמידע אודות המשרה לידיו. לאחר עיון מעמיק (שוב, מדובר בטובים שביניהם) במידע הרב הוא כבר יודע הרבה דברים אודות המועמדים והמשרות, אך הוא צריך איזה טריגר הכדי לגלם וליצוק משמעות על המועמדים והתאמתם. כן, אני טוען כי כתב היד משמש מעין פורקן למטען המידע שהצטבר במוחו/בתת המודע של הגרפולוג. השמעת קול המועמד או הצגת וידאו ו מופיע המועמד היו, עם קצת תרגול, מספקים טריגר זהה לחלוטין לכתב היד. הגרפולוג, לטענתי, מתחיל לראות את כל אותן תכונות אופי שאסף לפני כן באותו הכתב. אם לדוגמא, היה מקבל כתב של מישהו אחר הוא היה "דג" את אותן התכונות ממש מתוך הכתב החדש. - נקודה דומה היא כי הגרפולוגים הטובים מספקים את הסחורה מכיוון שהדרישות לתפקיד די חוזרות על עצמן. אין מעסיק שירצה עובד עצל, חסר אמביציה וכו'. הגרפולוגים הטובים והמנוסים אינם יותר משדכנים טובים. אנשים הרואים את כל הנתונים של המועמד והמשרה ומזווגים ביניהם. בכדי להיות שדכן טוב, אין צורך לפשפש בכתב ידו של המועמד. לסיכום: - הגשת כתב היד אינה פולשנית יותר מאיסוף כל שאר הנתונים - גרפולוגים אינם מודעים כי הם בעצם עובדים על עצמם והיו מבצעים את אותה העבודה ללא כתב היד עצמו - הגרפולוגים הם לא יותר משדכנים. חלקם עוטה מעטה מדעי השאר מעטה וודו ואקנח בתהייה, מדוע הגרפולוגים לא מבקשים מהמעסיק ו/או מהבוס הישיר למשרה המדוברת את כתב ידו? אם כלי הגרפולוגיה כל כך מדהים בעוצמתו מדוע לא לשכלל את ההתאמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מה שאתה אומר הוא שהגרפולוגים לא נעזרים בכתב היד כדי להגיע למסקנותיהם, אלא משתמשים בו כתירוץ. ודאי שמנחשי עתידות בקרקסים נעזרים בטכניקה הזו (מבררים כל מה שניתן על הנבדק לפני שהם 'מנחשים'). אם הצדק עמך, המעסיקים יכולים בשקט לפנות לפותחים בקפה או בקלפים כדי למיין את המועמדים, אבל הסביר ביותר יהיה לדלג על התיווך ולהחליט בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק במאת האחוזים. מה שאני טוען הוא כי הגרפולוגים הטובים והמנוסים לא יודעים כי הם משתמשים בכתב היד כבתירוץ. הגרפולוגים הטובים והמנוסים הפכו עם הזמן לשדכנים/ממיינים מעולים במעטה של מביני-הנפש-האנושית-דרך-כתב-היד. גרפולוגים טובים ומנוסים יצליחו במשימתם ללא שינוי משמעותי ללא כתב היד אך אם כל שאר הנתונים ולעומתם יכשלו כישלון חרוץ אותם גרפולוגים שיאלצו להשתמש רק בכתב היד של המועמד. דבר זה מעיד בפני עצמו על אמנות/אומנות הוודו-גרפולוגיה. (או"ג?) לגבי החלק השני, אכן, אם היו בנמצא אנשי קירקס שצברו ניסיון במלאכה והינם טובים במעשה השידוך, הדבר היה שקול לרמת האוגי"ם הנהוגה כיום. לגבי החלק השלישי, אני לא חושב שניתן לדלג על שלב האו"ג מכיוון שהם אלו שצברו את הניסיון החשוב במיון בכל השרשרת. תוסיף לכך את הרמה הנמוכה של אנשי כוח-האדם וכן את מרכיב המעסיק המכסת"ח שמיון כוח אדם הוא לא כוס הקפה שלו ותקבל קושי עצום בדילוג על שלב הוודו-מיון (שעובד לא רע במצב הנוכחי העגום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לנדאו, שאלתי כמה שאלות בתגובה 140573 ואני חושב שבמיוחד שאלה מס. 4 עדיין עומדת נכלמת. *לא שאני מתלונן :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |