 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום לכולם/ן. לצערי נפלה טעות בקובץ שנשלח אל מערכת האייל, כך שהשיר מופיע עם טעויות (למשל כפילות המלה 'שבו'). גרסא מתוקנת תעלה בזמן הקרוב (כולי תקווה שהערב); בינתיים אפשר לקרוא את השיר כמות שהוא, ללא טעויות, בדג-אנונימי? (www.anonymous-fish.com/page3.html). סליחה על הטעות. תומר ליכטש | מערכת דג-אנונימי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרח להודות שהשורה ה"שגויה" - שבו (שָבו) רגליך בוערות היא זו שמצאה חן בעיני מכל השיר; חשבתי שהכפילות הזו היא המצאה לשונית יפה, והגמגום שבה משתלב לא רע במסר הכללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא מדגדג לי להעלות שוב את השאלה לגבי איכותה של השירה המודרנית, שטעות כזו הופכת להיות, בעיני אנשים מסויימים, דווקא חלק חשוב מהשיר. עוד, מכיוון שמרגע שיוצא הטקסט מידיו של היוצר, כך נאמר לנו בעבר, אינו עוד בשליטתו, אני תוהה אם יש צורך אמיתי לתקן את הטעות - אפשר לראות בטעות הזו התפתחות אבולוציונית חביבה של השיר... במה טוב הטקסט המקורי מהטקסט השגוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, ההצעה שאתה מעלה היא מיסקונספציה מגוחכת של השגות פוסטמודרניות מוקדמות ובלתי מבוססות, שלא נאמר מופרכות. הרעיון פשוט: למדת ש 1+1=3; למה לא להשאיר זאת כך? מה ערך המלה 'שתיים' המשוייכת לסימן '2' או למלה 'שתיים' המשוייכת לסימן '3'? השרירותיות של סימן היא רעיון מוקדם, לא אתה העלת אותו ועצם הרעיון שאתה מעלה את כל זה בעקבות דיגדוג מצחיק אפילו אותי. נפלה טעות. אלו הם הסיכונים המקצועיים שלוקחים על עצמם כותבים, עורכים וקוראים; יש בידינו לתקן את המעוות; דבר לא קרה. היה פרק מעולה של הסימפסונס עכשיו, אין מה לדאוג. זה שיר יפיפה, שכפילות המלה 'שבו' (או כפילות כל מלה אחרת בו) אינה מענייני. באופן אישי ראיתי בשיר הזה התרחשות מעניינת, שלא לדבר על פתיחה עוצמתית. הערך לא היה סמנטי-גראפי, לא "גמגום" אם "דיבור קולח" אלא שפה וקול שיצא מתוך הטקסט, אלו שבו את לבי. אנא - תקנו את הטעות, כי די נמאס לי לתקן את טעויות השוגים בדרכים פוסטמודרניסטיות חסרות מוצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תטען ברצינות ש- 1+1=3, אני אוכל לבקש ממך שלושה שקלים ולהחזיר קודם את הראשון ואחר-כך את השני. אבל חשבתי שבשירה זה לא בדיוק כך. שמותר לי לראות גמגום במקום שהוא אתה רואה שפה וקול שיוצאים מתוך הטקסט. שמותר לי להעריך ההמצאה של כפילות המלה (גם אם מסתבר שלא היתה כזו), בדיוק כמו שאתה מעריך את הפתיחה העוצמתית. איפה הפוסט שלי פגום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שמותר לך להוציא מתוך השיר את הפרשנות הבלעדית שלך; זה ברור. למרות שאם מישהו אחר ימצא יותר טיעונים "מעוגנים" ממך, נאלץ לקבל את הפרשנות שלו (או לא; גם זה שנוי במחלוקת); אולם, לטעון דברים כפי שטען דובי, שהטעות היא "התפתחות אבולוציונית של השיר" ושכדאי כבר להשאיר אותה כי, נו, נכתבו כמה תגובות שמסתמכות על הטעות הזו - זו כבר תפישה פגומה, כפי שניסחת זאת, של פוסטמודרניזם. שאלתו של דובי דומה יותר לשאלה מתחכמת במהלך שיעור ספרות באוניברסיטה מאשר לתיאוריה אמיתית של "מות מחבר" וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 533 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מגביל את עצמך לשירה מודרנית? האם לא ייתכן כי שגיאה של שחקן במהלך הצגה תהפוך את ההצגה לטובה יותר? טעות של עורך בעריכת ספר תהפוך את הספר לטוב יותר? וכן הלאה. כל אלו לא משנים את העובדה שמדובר בטעות. אולי חלק מצרכני התרבות יעדיפו את הגרסה עם הטעות, אבל בכל זאת, זו אינה יצירתו של המחזאי או הסופר, ולכן יש מקום לתקן את הטעות בהצגות הבאות/בהדפסות הבאות. כל "חטאה" של השירה המודרנית הוא שבקודמתה, השירה ה"קלאסית", טעות כזו היתה מתגלה מייד בשל בעיות משקל או חריזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר כי מרבית המחזאים והסופרים אינם מתנערים מהדרישה להסביר את המשמעות שמאחרי יצירתם כפי שעשו רבים מהמפרסמים במדור עד כה. יכול להיות שגברת דנציגר אינה עוד יוצר שכזה, אבל היא טרם הופיעה באתר כדי להביע את עמדתה, אז אני פועל לפי אינרציה. מכיוון שהמשמעות אינה נתונה בידיהם של הכותבים, ומכיוון שכל פרשנות היא קבילה לחלוטין מבחינתם, אינני רואה מה הביג דיל בשינוי הטקסט, בעיקר שנוצר שלא מתוך כוונת זדון של איש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין את האטימות הזו: קרתה טעות, ובמקום לאמץ את הפתרון, אתה מנסה לאמץ את הטעות תחת גיבוי מתמיד של כל התיאריות בעולם. מה אתה, ממשלת שרון? מזרח תיכון חדש? למה לא פשוט להבין שקרתה ט-ע-ו-ת? זו קורה, דובי, כולנו בניאדם. לא צריך להכנס לאיזורים של 'אמת שלי/אמת שלך' או 'אינסוף פרשנויות' וכו'. חלה טעות בהעברת מידע מ-x ל-y. זה קורה כל יום, כל הזמן. מלבד זאת, מרבית המחזאים והסופרים אינם מתנערים... וגו'. מה? אשמח אם תפסיק לייצר דוגמות בלתי מעוגנות ותתחיל לדבר בעובדות. על מי אתה מדבר? מי זה 'מרבית'? בארץ או בחו"ל? מתי שמעת את חנוך לוין או יעקב שבתאי מדברים על יצירתם במונחים של ניתוח? מה הביג דיל בשינוי הטקסט? פנה לחוק זכויות יוצרים ותבין. מלבד היות העניין טוטאליטארי כאשר נעשה בידי עורכים ובעלי אמצעי תקשורת (כמוך, כמוני) ללא ידיעת העורכים, המשמעות היא שאין טעם בפרסום כלשהו; שאין טעם בכתיבה. לדעתי יש טעם בכתיבה; יש טעם בפרסום כלשהו. הדבר היחיד שחסר היא מנת הגינות שתדרבן את הרוב הדומם להתנער מן האדישות אל מול הטעות ותביא אותו למצב פסיכולוגי לא-שכיח של מוכנות להבנת הטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי ש"מדגדג לי" התכוונתי בעיקר שאני לא מתכוון לעשות זאת. כפי שכבר ציינתי בפניך, אין בידי האפשרות הטכנית לתקן את הטקסט עד לערב, ואז אכן הוא יתוקן. אבל בינתיים, הבעתי עמדה מסויימת. אתה מוזמן לא להסכים איתה. טעויות בהעברת המידע מ-X ל-Y קורות הרבה. לצערנו, עושה רושם שהרבה פעמים X זה המשורר ו- Y זה הקוראים. סתם תהיתי מה ההבדל באיזה שלב נעשתה הטעות. לא משנה. אגב, אם אתה נזקק לחוק זכויות יוצרים כדי לענות לשאלתי, אנחנו במצב קשה. ואני חשבתי שהחשיבות של הדיוק בהעתקת הטקסט נעוצה בחשיבותו של הטקסט עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה שורה משעשעת בתוכנית העולם הערב שאמרה קריינית הרצף (עינב גלילי): "גם לי יש מחשב משוכלל שכותב לי הטקסט ולעולם אינו טועש". הטעות הייתה בעיקרה שלי. תחת הלחץ של העלאת הדג בזמן המיועד, אמש בחצות, שלחתי לך קובץ שלא נבדק באופן קפדני מספיק ופה בדיוק אפשר לשים אצבע על הטעות שנבראה אל העולם. אינני "נזקק" לדבר, אלא מנסה מטאפורות שונות כדי להעביר לך מסר מסויים; במידה ולא הבנת אנסה מטאפורה אחרת. החשיבות בהעברת טקסט כמות שהוא מאת יוצר דרך כלי הפצה היא בעיקר חשיבות דמוקרטית, או למעשה - לא-טוטאליטרית, כפי שהסברתי במכתבי הקודם. ההבדל לגבי שלב הטעות הוא פשוט: הטעות הזו היא טכנית, לא פואטית; אין בה חן אסתטי, אם כבר חן אינפנטילי, כפי שהגדיר זאת ברקת בתגובתו אלי - אם אנחנו לא מבינים את זה אז לפחות נשחק בזה. אני מתייחס לדיון באייל ברצינות שיא ואף מנסה לשפר את הנגישות אליו (ר' הערת ש. גלבץ דחודש שעבר ואת הקישור מן הדג הנוכחי לאייל) כמו גם מנסה להשתתף (כעצתך שלך) בדיונים על מנת להוסיף מלה או שתיים מטעם מערכת הדג, אך נראה שהגורם היחיד שאינו לוקח את הדיון ברצינות, או את מושא הדיון ברצינות, הוא אתה. האם היית מסכים לכתוב מאמר של 1000 מלה בנושא 'הכיבוש בעיני החיילים' בעוד שהמאמר שיתפרסם תחת שמך יהיה 'הכביש בעיני הטיילים' ושהטקסט ישתנה בהתאם? הרי הכותר 'מאמר' או 'רשימה' או 'פובליציסטיקה' עדיין נשאר, אך התוכן, דובי, הוא עניין שהייתי מצפה ממך להעריך מעט יותר כעורך ראשי של אמצעי הפצת מידע, חופשי כמות שאייל זה חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהייתי כותב מאמר ארוך על המדיניות הכלכלית של ישראל, ואחרי שקראת אותו, היית שואל אותי "אז רגע, הקיצוץ הוא טוב או רע לישראל?" ואני הייתי אומר שכל פרשנות היא קבילה וככותב המאמר אין לי עמדה משלי - היית מקבל את זה? לי זה היה מציק. אבל לפחות אחד מהמשוררים שהתארחו במדור עשו בדיוק את זה. אולי אני סתם נטפל למשוררת שלעיל, ואם כך - אני מתנצל, אבל זה באמת הציק לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בת :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחת מהטובות שבהן. (י. פופק בהאנג אובר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקירתי, צר לי לנפץ עוד אחת מהפנטזיות שלך. הנסיון מוכיח כי בסופו של דבר המיגרנה מנצחת כל אהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בעקרון, אך הנסיון התבסס ברוב מכריע של המקרים על כך ש*לה* כואב הראש. במקרה שלפנינו, הראש שכואב הוא שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אדם מאוהב ללא ראש1 הוא יותר מאוהב או יותר סובל ממיגרנה? :-) 1 אין לי שמץ כוונה לנסות זאת על פופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא שמעתי מעודי כי לפי אילו שהן תאוריות טעות נהיית חלק מהטקסט. אשמח אם תפנה אותי במדויק. הסכנה הנשקפת כאן לדעתי אינה רק לשיר כי אם גם לדיון עליו. אם המקור זוכה להררי פרשנות ואם טעות מקרית זוכה להררי פרשנות הרי או שדין טעות כדין מקור או שדין פרשנות על טעות כדין פרשנות על מקור. מכאן או ששירה היא בדיחה כי הנה כל חירבון שגוי קיבלת התייחסות או שהפרשנות היא בדיחה - היא עוסקת בכל דבר. אז נתחיל דווקא בסכנה לשיר: האם מעמדו יורד משום שלא ניתן להבדילו מטעויות? אז קודם כל הטעות הופיע בתוך השיר ולכן זכו ל"גיבוי" וזו רק מילה מול טקסט שלם. אם הטעות הייתה מופיע בנפרד, כלומר היה טקסט שהוא טעות ומתחזה להיות שיר, אז די סביר שהיו עולים על זה ולמעשה היו דעות כאלו על שירים כאן במדור. מכאן שלא נראה לי כי חלה ירידה בערכה של שירה בכלל בשל חוסר היכולת להבדיל אותה כאן מטעות. שאלה אחרת יכולה להיות על השיר הזה ספציפית: מה ערכו לאור העובדה שטעות בו נראית טבעית, או ליתר דיוק, מהי מידת דייקנותו וייחודו? אופיו של השיר הזה מאפשר טעות כזו ממש במקרה. בשיר אחר זה לא היה נכנס, נניח אצל אלתרמן. לגבי הפרשנות, כלומר, אם פרשנות לטעות אפשרית מה זה אומר על פרשנות למקור? הרי לכאורה ערכה נפגם, אם על כל טעות אפשר לגבב פרשנויות. כאן זה כבר תלוי גם במפרש ובפרשנותו. קודם לא יוחס משקל רב לטעות. אמרו שזה גמגום. אם זה לא היה לא היה קורה כלום. לא נהפכו עולמות על קוצה של מילה אלא יוחס לה משקל המתאים לגודלה וזה לא מעלה ולא מוריד. שנית לי אישית נראה שגם הפרשנות הזו אינה קבילה ולא הייתי נוקט בה גם אם זה נכון ומקורי. אדם שמגמגם לא מגמגם רק במילה אחת מתוך טקסט שלם ובתור מגמגם רציני לשעבר שעדיין מתמודד עם שאריות הבעיה אני גם יכול לכם שככה לא מגמגמים. לא חוזרים על מילה אחת שלמה ודי. זו פרוצדורה שלמה: זה בעיקר באותיות ראשונות, ויש לזה "הדים" על כל המשפט, ובדרך כלל לא חוזרים על מילים אלא נתקעים במילים ואז רק חוזרים עליהן, בקיצור, זו תורה שלמה. אם משהו כאן נפגם בכל זאת זה אולי טיבה של אותה פרשנות המחפשת נואשות משהו "אותנטי" ביצירה. איזו התאמה בין הדובר לדיבורו. חיפוש כזה הוא כמובן חיובי ונחוץ להשגת שלמות וטבעיות במבע הלשוני כי הרי לכל מבע יש דובר אולם עדיין צריך לחפש משהו יותר בסיסי ומוצק מאשר אותם קשקושי בית הספר בסגנון "השורות שבורות כי הדובר מתרגש וכי דיבורו טבעי" כאילו אין דיבור טבעי בשורות לא שבורות. לסיום אומר כי לומר שהפרשנות היא חסרת ביסוס כי היא משווה טעות למקור, זו טעות ונשווה פשוט ללוגיקה. גם טיעון תקף יניב מסקנת שקר כאשר הנחותיו שגויות. זה בדיוק מה שנעשה כאן: ניתנו הנחות שגויות אז גם יצאה מסקנה שגויה, אבל זה לא אומר דבר על צורת ההסקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר לך מה הצרה שלי - בתור בן-אדם שבאופן מוצהר אין לו מושג מהחיים שלו בשירה, אני מתקשה בימינו לנחש מה טעות ומה לא. בו ניקח דוגמא: הטקסט ששלח לי ליכטש לא רק כלל שגיאות, אלא שחלק מהמילים (אלו השגויות, יש להניח) היו באדום. אני, בור שכמותי, הייתי בטוח שהצבע הוא חלק מהשיר, ולכן העברתי אותו אל הגרסא המקורית של השיר. אחרי שראה את הפרסום הזדעק ליכטש לתקן את הטעות, ובמהרה השחרתי את כל המילים. אז תגיד לי, במצב שבו כל טקסט יכול להיות שירה, איך אפשר לדעת מה הטעות? אם מותרלחבר מילים, איך אני יכול לדעת כשבסך הכל נשמט רווח במהלך השיר? אי אפשר לדעת. כמה שירים שקראת והשקעת זמן בפרשנותם לא היו אלא שגיאת דפוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, המון זמן שאני אומרת אותו דבר על נוסחאות מתמטיות. בוא נחשוב רגע על תקשורת ולא על אמנות. אם אתה מדבר בסלולרי, והקו משובש, ולא שומעים את כל המילים שאומר הצד השני - אולי כבר כדאי לערבל את קולו ולגמור עם זה? כמה שיחות טלפון שלך לא היו אלא אי הבנה? ("איפה אתה?" "מה?" "איפה אתה?" "בבית" "להתקשר אליך הביתה?" "כן" "אה רגע, בעצם זה מה שעשיתי עכשיו"). ואני שואלת, בשביל מה כל זה, מה הטעם ומה התכלית? ולא מוצאת תשובה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: ביום שבו תדברי עם מישהו בטלפון, והוא יגיד לך "מה אמרת? לא הבנתי", ואת תעני לו "לא משנה, מה שנראה לך שאמרתי - זה בסדר מבחינתי" - אז נוכל לקיים את האנלוגיה הזאת. בינתיים, אנשים שמדברים בטלפון חושבים שיש משמעות אחת ברורה למה שהם אומרים, ואם מישהו מפרש אותם לא נכון, הם מנסים לתקן אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סוחב שבב רציני על הכתף מאותה משוררת (או משורר?) שהצהירו פה שהכל פתוח לפרשנויות, מה? אז זו ממש לא נראית כמו גישה קונצזואלית שתזכה להגנה מצד קוראים וכותבים באשר הם. עובדה שאנשים כן טורחים לנפק טקסטים, וגם לקרוא אותם. באשר לשוני הנרחב של הפרשנויות מאדם לאדם - בדיוק בגלל זה מדובר ביצירה אמנותית. וכן, יש פה טווח רחב למדי, אבל לטעמי זה דווקא שדה יפה עם פרחים, ולא שטח הפקר עם מוקשי צד. אם אתה לא נהנה מהנוף, חבל - אבל. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נעשה מצחיק מרגע לרגע. תראה, מה שקרה זה דבר כזה. תומר שלח לי את השיר להגהת ניקוד. אני סימנתי את המילים המתוקנות באדום כדי שיוכל לדעת בדיוק איפה תיקנתי ולבדוק בעצמו אם הוא רוצה. כשהטקסט הגיע משום מה כל האותיות שבראש שורה היו חצי מחוקות (זה קורה בוורד מדי פעם, עוד לא הבנתי למה) ולכן לא ידעתי לבטח מהו הניקוד ב-ש' של "שבו" ולכן העתקתי אותה שוב בסוגריים עם ניקוד מלא. תומר כנראה היה כל כך עייף ולא שם לב ופשוט שלח את השיר אליך כפי שהוא: עם המילה בסוגריים ועם המילים באדום. זה כל הסיפור. את האדום הוא ראה אבל לגבי הסוגריים הוא כנראה חשב שזה במקור כך. לכן כל הבלגן. די משעשע בעצם. לגבי איך אפשר לדעת, אי אפשר באמת, אבל לא נראה לי שעסקתי אי פעם בשיר שהכיל טעויות דפוס. אף שהכול יכול להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. בטח היה דלוק אצלכם ''עקוב אחר שינויים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכך שאחרי שווא נע אין דגש, פרט למקרים יוצאי דופן שאפשר למצוא בעיקר בניקוד התימני למשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קרה לי לפחות פעם אחת, בסדנה אחת שבה הטילו עלינו שני משוררים שכבר חלפו מהעולם, לכתוב שיר בן ארבע שורות, שיש בו את המלים "גוף" ו"שיר". אז התכוונתי לכתוב כדיל הקמן: בערב שטרם התמלא יש בי רק כמיהה לכתוב לך את האפשרות לגוף ולשיר בלי לשים לב (אולי שגיאה פרוידיאנית?) החלפתי את הל' השניה שבשורה השלישית בב'. והחלטתי להשאיר את זה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא וכתוב בי אפשרויות לשירים. כתוב בי, גם בשגיאות, איית בי. עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה טוב שטובה את איילה לכתוב בך אפשרויות לשירים, לפלס דרך גם בנתיב השגיאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש מקרה "תוציא את השטקר המים רותחים". לאור הגילוי הזה ,מה ערכן של התגובות שאהבו את השיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ערך הפילוסופיה של דיקרט לאחר שגם היא נתגלתה כ"בעייתית"? מה ערך התיאולוגיה עבור אתאיסט? מה ערך שיחתנו עבור השירה? במידה והתגובות התייחסו לכפילות המלה כאל מרכז השיר - אזי ערכן מתבטל, זה ברור. במידה והתייחסו לשיר בכללו - אני מאמין שערכן יעמוד להן גם לאחר תיקון הטעות הזו. ומלבד זאת - מה זה משנה? למי באמת אכפת? השיר עומד בבחינת שיר, והתגובות בבחינת תגובות; השיר אינו מחפש את 'אהבת' התגובות, ואילו התגובות, לרוב, אינן מחפשות לאהוב שלם אלא לפרק לגורמים כל דבר, לחלקים דיוניים. הערכה מחדש אינה פשע. הפסיקו להתייחס אליה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע לקרוא שאתה מתייחס לשיור כאל צינור להעברת מידע: תגובה 82276 הרי כוחו של השיר הוא בצימצום, בהפשטה ובהכללה כשכל אילו מכוונים לפתוח פתח רחב של פרשנות של קוראים. כל מלה, פסיק, פיסוק, עימוד, צורת אות (ובגרסה השגויה של השיר שלפנינו, גם צבע האותיות) חשובים ואמורים לשאת או לאפשר מתן משמעות. והנה אתה נתקע בהתנצחות טכנית, שאמנם מסבירה יפה מה קרה פה, אבל אני לא חושב שצריך להתרעם על נסיון להשתמש בטעות לדיון מטא-שירי (נוסף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יעשו עם כל התגובות שמתייחסות לשורה השגויה, אם תעלה גירסה מתוקנת? אני הייתי משאיר את השיר כמו שהוא פורסם, ומוסיף הערת רגל עם התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשתכתוב שיר ותפרסם אותו באייל עם שגיאות הריני להצהיר שלא אעצור בעדך להשאיר אותו עם השגיאות. אינני רואה לנכון להשאיר את המשחקיות הזו שגורעת משירה של ענת דנציגר, שלא רק שלא כתבה אותו, אלא הוא גם מסיט את תשומת הלב למקומות לא רלבנטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבי לך תומר, ואכן כי ענית יפה על כל טענותיהם של המבקשים להשאיר את הטעות כפי שהיא. ממש לא ברורה, הגישה הזו. אולי היא נובעת מזווית ראייה של אנשי המדעים המדויקים, שמכיוון שהם יודעים ש"שירה זה לא מדע", לא משנה בעצם מה כתוב שם. ואולי היא נובעת מרצון להפוך את הטעות למעין "חוויה אותנטית" של אימפרוביזציה, כילדים במוזיאון. אם לא הבנו כלום, לפחות בואו נשחק עם זה. כבר קרה בהיסטוריה שנפלו טעויות ביצירות אמנות, פלסטית או טקסטואלית. אפילו בעטיפות של אלבומי מוזיקה (בעצם, אפילו בבולים). במרבית המקרים זה הפך את היצירה לבעלת ערך גדול לאספנים. ו.. זהו, בערך. וכאן, במדיום אלקטרוני אנחנו נמצאים, שבו אין כמעט ערך ל - Hard copy . ומכאן, גם לא להנצחתן של טעויות הקלדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות את העמדה שלי. אני לא חושב ש"לא משנה בעצם מה כתוב שם" - אני חושב שזה ודאי משנה, אני רוצה להאמין שלכל מילה בטכסט ישנו ערך1 משלה, ואני לא מנסה לטעון שכל גיבוב מילים ראוי לאותה הערכה. אבל, וגם זה נכון, *אני* לא ממש רואה את החשיבות של כל מילה, ומזוית הראיה המוגבלת שלי אני מוצא את מה שקרה כאן יותר משמעותי מאשר השיר עצמו. אם תרצי, אני חושב שהדיון שמתפתח כאן (שוב!) על מטא-שירה, על הלגיטימיות של ניתוח שירה ועל יומרנות/בורות של מבקרים וקוראים יותר מעניין (וודאי יותר משעשע כשהוא נסמך על טעות טיפוגרפית) מאשר השיר עצמו. אם תתוקן השורה כל הדיון הזה יצטרך להמחק או שיהפוך למשהו הזוי לגמרי בעיני קוראים חדשים. בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה גם זה בסדר, יהיה מעניין לראות איך הם יתייחסו לכל העניין. -------------- 1 - רק אל תלשיני ל GeG שהשתמשתי במילה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט אפשר להיקסם מהדיון יותר מאשר מהשיר עצמו (זו לא הבעת דעה על השיר המובא כאן). קסמם של דיונים אינטרנטיים שהם משמרים את הרגע שבו נכתבו - ומאידך, תמיד נדחפים אחור, מפאת דיונים חדשים ומעודכנים יותר. אז למה, בעצם, כל הדיון יצטרך להימחק? טוק-באק הוא לא שיר. אם כי חלק מתגובותיך, יקירי, הן שירה צרופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאת אומרת "חלק"?? ובסוף דברי הסכמתי שבעצם אפשר לתקן את השיר בלי לגעת בדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אה.. אז עכשיו תכין לי כוס תה. בעצם לא תה, קפה. אני שונאת תה. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות המזלזלות-מדי של דובי לבקשה לתקן את השיר משקפות חרדת-היות-מטופש. ההיגיון העומד מאחריהן הוא - ''אם אני אשקיע מאמץ לפענח משהו שנראה לי כרגע חסר מובן, אני עלול לגלות בסוף שבאמת אין כאן מובן, ושהשקעתי מאמץ שווא בפיענוח טקסט שרירותי''. החרדה התועלתנית הזו היא הרסנית מפני שכל גילוי אמיתי של דברמה חדש בעולם כרוך בתהליך פרשנות דומה של תופעה חדשה ולא מוכרת. מי שייצמד לגישה הזו דן את עולמו להישאר לנצח בממדיו (ובתכולתו) הנוכחיים. התגובות הקצת-היסטריות של תומר מבטאות חרדה לשלמותו של הטקסט. ההיגיון העומד מאחריהן הוא - ''הטלת ספק ב''אמנותיות'' של הטקסט המקורי תמנע ממני לייחס לו את הערך שצריך לייחס לו כדי להפיק ממנו את מה שאפשר להפיק ממנו''. הגישה הזו מתעלמת מהקירבה הרבה שבכל זאת ישנה הרבה פעמים בין טקסטים שיריים לוריאציות אקראיות עליהם. ישנה גישת ביניים. אפשר להוציא את המציאות מסתמיותה היומיומית, ולראות בעולם כולו טקסט אמנותי. כל מי שהתנסה פעם בצירוף מקרים מסעיר יודע שפרשנות יצירתית של כל התרחשות יומיומית אקראית-לכאורה יכולה להיות מכרה זהב של משמעויות. בקיצור, התרחשות אקראית יכולה ליצור יצירת אמנות לגיטימית לחלוטין, ואין כאן פיחות-ערך-האמנות אלא העלאת-ערך-המציאות (''החיים''). (נדמה לי (אני לגמרי בור בענייני ההיסטוריה של האמנות) שפילוסופיה מעין זו עמדה מאחורי כניסת טכניקת ה''רדי-מייד'' לאמנות המאה-העשרים.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |