בתשובה לאריק, 08/09/24 10:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהם לא אותם מחנות. ברור שיש חפיפה, אבל היא מאד חלקית. למשל - ה''מחנה'' החרדי שהתעצם מאז לא רלוונטי לשום מחנה שהיה אז. למשל - אז היה הבדל אידיאולוגי משמעותי מבחינה בטחונית-מדינית בין השמאל לימין, והיום אין שום הבדל עקרוני כזה בין שלוש (או יותר) המפלגות הגדולות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. התזה של ״הסטאטוס קוו״ ו-״שיווי המשקל״ כיסוד למדינת ישראל הוא (לדעתי) מופרך. ישראל קמה רק בזכות כך שהאבות המיסדים ידעו שלא רק שמותר אלא שחייבים לפגוע בציפור נפשם של חלקים מהציבור, אם רוצים להקים מדינה1. הרעיון הזה של ״אסור לפגוע בציפור נפשו של אח״ הוא לא הפתרון להתפוררותו של המפעל הציוני. הוא הסיבה להתפוררות שאנו רואים היום. אבל אני ואריק כבר התקוטטנו על כך בעבר. המקום בו הוא רואה את הפיצ׳ר, אני רואה את הבאג ולהיפך. ______________ 1 וחבל שבגלל אינטרסים קואליציוניים נקודתיים, לא סיימו את המלאכה. אבל בטח שכוונת המשורר לא היתה להפוך את זה ל״יסודות המדינה״. זאת היתה פשרת ריאל פוליטיק שחשבו אז שהנזקים שלה יהיו איזה משהו קטן שאפשר להתמודד איתו בעתיד. הם דחו את הבעיה לעתיד וכך זה המשיך והבעיה רק הלכה והחמירה. התיאור הזה של ״זה עבד עשרות שנים אז אין סיבה שזה לא ימשיך לעבוד״, לדעתי, חוטא לאמת. זה כמו להתיחס אל כדור שלג מתגלגל כאל ״מצב יציב״ או כאל שיווי משקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התזה של ״הסטאטוס קוו״ ו-״שיווי המשקל״ כיסוד למדינת ישראל הוא (לדעתי) מופרך". בעניין זה אתה צודק. א. כפי שאמר אריק האג'נדות הפוליטיות הן נזילות והגורם הקבוע הוא שינוי הנסיבות ואופיים של בני אנוש שאינו משתנה. ב. בסוגיית א"י השלמה שנראית כל כך קרדינלית ו"קדושה" היום, הרב שלמה גורן, אחד מהאבות המייסדים של המדתנחלים, שקבע אאל"ט שסיני היא א"י, פסק למשל שרמה"ג אינה א"י. (לסוגיית גבולות א"י יש השלכות מעשיות ויומיומיות לגבי שות"מ). ג. עם קום המדינה בראש אנשי "אף שעל" עמדו אחדות העבודה (טבנקין) ומפ"ם. הרוויזיוניסטים (הזרוע הפוליטית של הפורשים אצ"ל ולח"י) היו מיעוט קטנטן (7 מנדטים או משהו כזה) שבעיני ב"ג היו חבורה של שודדי בנקים וטרוריסטים שכל מי שהממלכתיות חשובה לו, צריך להחרים אותם ולהכות בהם בכל הזדמנות. (ולא צריך כמו אריק להתרשם מן היחסים הלבביים בין ב"ג לבין יהושע כהן, שומרו האישי. ב"ג היה פראגמטיסט מושבע ובוודאי לא ראה צורך לשמר טינות שעבר זמנן, בפרט ששניהם כבר היו בחזקת has been). אפילו המשורר נתן אלתרמן, מחסידיו המושבעים (ויהיו שיאמרו השוטים) של ב"ג, היה ממייסדי תנועת א"י השלמה, כבר ב-1956. ד. ביחסים בין חילוניים לדתיים אכן התקיים סטאטוס של מודוס ויוונדי שבו כל הצדדים ראו בזולתם שוטים נבערים שיעלמו לתוך דפי ההיסטוריה. מטרת כל הסכמי הסטאטוס קוו היתה לייצב את המצב עד שאלוהים או הגורל יכריעו מי צודק. ה. חושבני שהיחסים בין המגזרים השונים ב-48 ולפני כן היו ארסיים אז לא פחות מהיום. אני חושב על רצח דה האן, הסזון ומהומות השילומים. ו. הההבדל הגדול שאני רואה בין אז להיום הוא בשאלה מי משחק במי, ראש הכלב בזנב או להיפך. באותה תקופה השנאה ומעשי הרצח ההדדיים היו נחלתם של קאדר קטן של פעילים פוליטיים שהובילו את המגזרים. הרוב המוחלט של האוכלוסיה הבינו שאין להם יותר מדי יכולת להבין ולהשפיע בענייני השלטון ונתנו לחיי היומיום לנהל את היחסים ביניהם לבין אזרחים פשוטים ממגזרים אחרים. ז. היום אמצעי המדיה בעלי התפוצה ההמונית הצליחו לשכנע את האזרח הפשוט שהוא בעצם רוה"מ בפוטנציה ותפקידו אינו לבחור את נבחריו אלא להכתיב להם את המדיניות. גרוע מזה המדיה האינטראקטיבית שכנעה כל מיני חדלי אישים ואפסים שהם ראויים להיות מיניסטרים. אני למשל תמה מי גילה לחרשים שוטים וקטנים כמו אמסלם, בנחמין, סמוטריץ, סטרוק, מאי גולן, יריב לוין, רוטמן, עמיחי אליהו, הביש גד"א, אלמוג מלרע כהן ועוד, שהם ראויים להיות מיניסטרים. (אני מניח שבמאמץ לא גדול אפשר למצוא כמה כאלו גם בשמאל). ח. בצמרות יש רוב גדול לפרגמטיסטים ואופורטוניסטים שיודעים שהאוייב של היום הוא בנהברית של מחר והמנהיג של היום הוא המודח של מחר. כל עוד השנאה נמצאת בצמרות האלו, אני מניח שזה מצמצם את השנאה למידות היומיום. מה שקורה היום הוא שהשנאה הזו חלחלה לשורשי העשב והרעילה ופרקה את הגוף האזרחי לאוסף של שונאים בנפש. 95% מהמזרחיים בישראל משוכנעים שהאשכנזים חטפו תינוקות תימניים והעלימו אותם או רצחו אותם. למרבה הפלא גם אחוזים משמעותיים של אשכנזים השתכנעו בעלילה חסרת הבסיס הזו או לפחות השתכנעו שכדאי להם לתמוך בה. רמת התיעוב ההדדי בין אשכנזים למזרחיים וחילוניים לדתיים הם כאלו שכל מסע הפיוס, הביחד ננצח והקריאות לאחדות אינם אלא בדיחה. ט. לשיאו הגיע הקרע הזה כאשר הדבר הדחוף ביותר והחיוני לנבחרי ה-64 כאשר זכו בשלטון היה לחסל את כל מוקדי ההשפעה של אנשי השמאל בצה"ל, מערכת המשפט ובתקשורת. הצורך הזה היה כל כך דוחק שהוא הצדיק אטימת המוח והתעלמות מכל נאזהרות על מצבה הבטחוני המתדרדר של מדינת ישראל. הקמפיין האנטי-דמוקרטי הזה של רשעי ברית ה-64 (אמסלם, אוחנה, לוין, רוטמן, סטרוק ותומכי הטרור) לא היה זוכה לתמיכתם של היושבים על הגדר (נתניהו וחה"כ מן השורות האחוריות) אלמלא רעל השנאה הרעיל את המוח של אנשי הבייס ויצר תמיכה מלמטה במסע השנאה והשיסוי הזה. י. אם אריק רוצה לקרוא למגזרים ציבוריים שלמים שהכתירו לראשם סוכני שנאה מובהקים והם עצמם נגועים בנבגי השנאה הפלגנית, יריבים פוליטיים, זו זכותו. אני מעדיף לראות בהם אוייבים. הם שונים מאנשי החמאס והחזבאללה, רק בכמות השנאה, לא באיכותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני צריך עוד הוכחות לשיטיון הזקנה המסתובב בחצרי, הנה אני מוצא שהעליתי מן האוב שנאות שנכון לעכשיו רדומות ומחכות להזדמנות הבאה לפרוץ ושכחתי שנאות המשתוללות ממש ברגע זה. כמה מאנשי הבייס של חוג ה-64, מאמינים בתאוריית הקשר שבוגדי קפלן והאחים לנשק ידעו על מתקפת החמאס והסתירו אותה כדי להפיל את המהפיכה המשטרית/BB/האליטות החדשות? וגם לתאוריה הליוצנטרית לא חסרים מימדים של אובדן פרופורציות. מנהיגים פוליטיים מזהים את טובת עצמם עם טובת המדינה? גיליתם את אמריקה. האם החושם החלול שלנו לא בטוח שדי בכך שיבחרו בו 20+ מנדטים והחרדים ירוצו לשבת בממשלתו והחילונים ימשיכו להתגייס לצה"ל כדי למות למען ההתיישבות בחברון ושוחטי הכבשים על הר הבית. הם גם ימשיכו בשמחה לשלם מיסים כדי לממן מעונות גן לילדיהם של המשתמטים החרדים. אני יכול להבדיל בין לפעמים מעדיף את טובת עצמו לבין תמיד מעדיף את טובת עצמו. אבל האם לא צריך לשקול את כובד הטיעונים לגופם בלי קשר למניעים שמאחוריהם. יש דברים שיכולים להיות גם לטובת המדינה וגם לטובת חוג ה-64. גם ללא מודל הליוצנטרי וגם אם לפעמים BB פועל לטובת המדינה ולא לטובת עצמו (הגם שאני לא יכול לזכור מקרה כזה), צריך להפיל אותו וישא"ק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרביזיוניסטים רצו ארץ ישראל השלמה מאז הקונגרסים הציוניים של תחילת המאה ה 20. בפני ועדת פיל העידו חיים ויצמן (מרכז), דוד בן גוריון (שמאל), זאב ז'בוטינסקי (ימין) ונציגי אגודת ישראל האנטי ציוניים1. מעניין שנציגי המזרחי (הד"ל של אז) לא העידו. אם כבר הבדלים בין אז להיום אז 1. כמעט כולם היו אשכנזים. העליות הגדולות מעיראק וצפון אפריקה עוד לא הגיעו. 2. כמעט כל החילונים קיבלו חינוך דתי בילדותם. כולם למדו בינקותם ב"חדר"- בן גוריון, בגין, ויצמן, ביאליק, אפילו ברל כצנלסון וטבנקין. רק ז'בוטינסקי נשלח ללמוד בגימנסיה כבר בגיל 7 (ויצמן בגיל 11). ____________ 1 הרב דושינסקי, לימים מהצד של העדה החרדית, הרב משה בלוי (אחיו הגדול של עמרם בלוי, שהקים את נטורי קרתא) יותר מהצד של אגודת ישראל, הרב ד"ר יצחק ברויאר, שדגל במדינת הלכה, ראה במנדט הבריטי פעמי משיח ולימים העריך את הראי"ה. כלומר שרואים כבר אז את הוריאציות השונות של החרדים. הראי"ה כמובן שמייצג את החרד"לים של היום. ההבדל הגדול בין החרדים של אז להיום הוא הכח של החסידים בתוכם. וחב"ד, שלא היתה משמעותית אז והיום היא כח משמעותי בתפר בין החרדים האנטי ציוניים לבין הדתיים לאומיים יורשי המזרוחניקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל שרי הליכוד (וגם מצביעי יהדות התורה) לא רוצים את ארץ ישראל השלמה. מה לנתניהו ולארץ ישראל השלמה? כשזה מתאים לוקטורים שלו הוא בעדה, כשזה לא הוא נגדה. מי שרוצה ארץ ישראל השלמה לא תומך במיליארדים בחמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מסתכלים על ה 64 כמו אביב (ונראה לי שאתה לא רחוק ממנו) אפשר לראות בהם אויב שבא להחריב את המדינה. אבל שוקי לא דיבר על ה 64 אלא על תומכיהם, וקרא להם אויב. לזה לא הסכמתי. רק אם נגיע למלחמת אזרחים של ממש הם יהיו אויב. בינתיים יש לנו מספיק אויבים מבחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כבר במלחמת אזרחים, בינתיים בלי נשק. אחרי חלוקת הנשק של הבנחמין, זה רק עניין של זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמה העתידית הזו היתרון שלהם בנשק נראה לי כל כך מכריע, שאני חושב שלא תהיה מלחמה, אלא כניעה מראש (אולי עם כמה מרטירים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הסנטימנט, וגם עם המסקנה - אבל לא עם הניתוח. אני מסכים (כמובן?) שישראל מצויה כרגע במלחמת אזרחים, אלא שעל פניו היא מתנהלת במעמד צד אחד בלבד. ישנה קבוצה שחותרת באופן די מאורגן ובהצלחה יתרה נגד כל מוסדות המדינה1 ולעבר השתלטות כוחנית על השלטון בישראל, ומולה... צרצרים. אמנם ישנה התנגדות ציבורית עזה, רחבה ורועשת - אך ללא שום תנועה וללא שום הנהגה שמבינה את הסיטואציה ומתנהגת כמו צד במאבק מהסוג בו אנו מצויים. ולכן אני מסכים עם המסקנה: לא תהיה מלחמה, אלא כניעה מראש. אני לא מסכים עם הניתוח, מכיוון שאילו הייתה התארגנות מתאימה מהצד השני, היא הייתה מנצחת במאבק הזה בהליכה, ללא שום צורך בנשק ויריות ברחובות. "אנחנו" הצד החזק. אולי זה עוד יקרה2, אבל אני (כמעט) לא רואה לכך סימנים. 1 וגם נגד הפרוייקט הציוני, ונגד רווחת רוב תושבי המדינה, וגם באופן הכי מילולי נגד שלומם וחייהם של אזרחיה. בקיצור: קבוצה שאפשר וראוי למסגר כ-"אוייב", ולא כ-"יריב פוליטי". 2 ככל שעובר הזמן, הניצחון יותר קשה ופחות בטוח. אולי הטרגדיה היא שכל מי שכשיר לתת קונטרה משמעותית ממתין "לזמן המתאים" - שכמובן יגיע רק כשיהיה מאוחר מידי. 3 היא לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. איך אתה מדמיין את המאבק עם התארגנות מתאימה של מתנגדי הקואליציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כן תנועת ההתנגדות! התנגדות לא אלימה. השקף סביבך והבט: גם לצד החלש במלחמה יש כוח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיותר מעשור שאנחנו אומרים פה שאין ימין ושמאל בטחוניים - ואז מוסיפים דיסכליימר (של שמאלנים) "חוץ מעשרה מנדטים בקושי בקצוות?" אז זהו, שאפילו זה כבר לא - כשראש מפלגת הקצה בשמאל מאגף את ראש הממשלה מימין וממליץ על כיבוש רצועת בטחון בלבנון, אפשר להכריז סופית על קבורת מטריקת ה"שמאל-ימין" בכנסת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש את חד''ש-תע''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ.ש.ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות גרועה של המציאות. ברור שיש ימין לשמאל. ביטחוניים, כלכליים.. האידיאולוגיה לא נעלמה, פשוט המפלגות כבר לא מייצגות ימין או שמאל. מסיבות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר כמובן על המפלגות בפוליטיקה הישראלית, לא על מושגים פילוסופיים וירטואליים. במרחב הפוליטיקה הישראלית הציר ימין-שמאל כבר 20 שנה לא קיים למעשה, חוץ מאשר לצרכי דמגוגיה ותעמולת המונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המושגים האלו רלוונטיים מאוד למציאות היומיומית שלנו. זה שהמפלגות עצמן כבר לא מייצגות אידיאולוגיות באופן מובהק זה דבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם לא משפיעים על הפוליטיקה דה פקטו ועל החלטות הממשלה, ברמה הפרגמטית הם לא משפיעים על המציאות היומיומית שלי. ההחלטות של נתניהו משפיעות - ודאי בשבועות האחרונים - ישירות על המציאות היומיומית שלי ושל מיליוני אזרחים. מטריקת השמאל-ימין רלבנטית להחלטות האלה בערך כמו סופות שלג על גאנימד. ומכאן גם השפעתן על היומיום שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלאת ריבית עד המלחמה - ימין כלכלי הורדת ריבית אחרי המלחמה - שמאל כלכלי עסקת החטופים הראשונה - שמאל בטחוני כיבוש ציר פילדלפי וסירוב לעסקת חטופים נוספת - ימין בטחוני ההחלטות הללו, של הממשלה או של ממונים מטעמה, משפיעות מאוד על חיי היומיום שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה לא מעלה ומורידה ריבית. זו החלטה מקצועית של בנק ישראל (עד שיחליפו גם את הנגיד ב''מישהו שאפשר לסמוך עליו''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת.. ציפיתי שמישהו יבוא ביציאה המיותרת הזאת ולכן הוספתי גם את ''הממונים מטעמה'' .. כך שכבר עניתי לך לפני ששאלת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנגיד אינו ממונה מטעמה. המדיניות שלו אינה חלק ממדיניות הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה שעומד מאחורי ההחלטות הם לא שיקולים של שמאל או ימין. זה סתם תיוגים בדיעבד (שאני אפילו לא בטוח שאני מסכים עם כולם. למשל, הטענה שסירוב לעסקת חטופים היא שמאל היא מופרכת מיסודה). תמיכה בחרדים היא שמאל כלכלי קיצוני, שריפת כפרים של ערבים זה אקט של ימין קיצוני, והתעלמות מסיכונים בטחוניים קריטיים ודחופים בשביל מהפכה משפטית זה שמאל כל כך קיצוני שאודי אדיב לידו צדיק בשורות הימין. כולם קורים בדיוק באותה ממשלה עם אותם שרים. כי מה שמעניין את ראש הממשלה זה לא ההגדרות המצחיקות האלה אלא מה ישאיר אותו בשלטון. ולכן מה שעובר בראש של שרה נתניהו משפיע עלי יותר מהססמאות החלולות של"שמאל" ו"ימין". אם זה עדיין לא מובן לך, אפשר ללכת לדוגמה קטנה יותר אבל ממוקדת: האם המונחים "שמאל" או "ימין" משנים ולו אפסילון עבור החלטותיהם של גפני או גולדקנופף בממשלה? אני טוען שלחלוטין לא. אתה חושב אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמאל בהתעלמות משיקולים ביטחוניים? פופוליזם יכול להגיע מהשמאל (הדוגמה הבולטת היא צ’אווז וממשיכיו) או מימין (לדוגמה: הונגריה). וכדי שיהיה ברור על מה מדובר, הכוונה כאן היא למושג מוגדר: פופוליזם [ויקיפדיה]. בישראל פופוליזם מגיע יותר מחוגי הימין, ממגוון סיבות. לכן ישראל באופן כללי הפופוליסטים הם כמעט תמיד ימניים (בטחוניים–מדיניים), אבל זה לא אומר שימניים הם פופוליסטים. המרכז והשמאל, גם כתגובת נגד, ממתג את עצמו כמנוגד לפופוליזם (גם אם לעתים חלקים ממנו שואלים רעיונות פופוליסטיים). אני חושב שהיום אפשר באופן כללי להגדיר פוליטיקאים לפי עמדתם על הציר הפופוליסטי והציר המדיני־בטחוני. ואני בהחלט לא מסכים שיאיר גולן זהה ללפיד שזהה לגנץ שזהה לנתניהו וכדומה בציר המדיני–בטחוני. שאלה פשוטה: מה יחסם לפלסטינים? מה צריך לעשות בטווח הקרוב ומהו החזון לטווח הרחוק. אפשר למצוא את התשובות לכך, באופן כללי והן יוצרות, באופן כללי, איזשהו ספקטרום מדיני–בטחוני. אבל עד גבול מסוים. לדוגמה: סער, ליברמן, בנט וכדומה מקצינים מאוד ימינה כאשר הם באופוזיציה ונטולי אחריות. ולפעמים גם כשהיו בתוך הממשלה ומישהו אחר מילא את תפקיד „המבוגר האחראי״ מול האמריקאים. זה היה נכון בעבר גם לנתניהו, אבל עכשיו הוא לפעמים מקצין יותר דווקא מתוך הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בהמון נושאים אחרים גם הגדרת מושגים בתחום הזה לפעמים מוטה פוליטית. אני מתחיל מזה שלדעתי, מושג טוב בתחום הזה צריך לסייע לנו כמה שיותר לתאר תופעות במציאות בצורה מדויקת . המושג פופוליזם כהגדרתו על ידי האקדמיה שמושפעת מהטיה פוליטית לדעתי מורכבת מדי כדי שיהיה קל יותר לייחס אותה לימין . פופוליזם מבחינתי זה פשוט הצגת עמדות משיקולים של פופולריות בקרב מגזר או מגזרים פוליטיים מסוימים. עכשיו אני לא מתלהב מלשנות מושגים אקדמיים אבל בסופו של דבר מעדיף את זה על פני לשתף פעולה עם אג'נדות פוליטיות באקדמיה. וגם, מכיוון אחר, השימוש במושג פרוגרסיביים מיוחס לקבוצות שבינן לבין הגדרת המושג יש קשר הפוך,ככה יוצא שהרבה אנשים מרגישים שהם מתקדמים וליברליים כשבעצם הם מחזיקים בדעות שמרניות שמגדילות פערים באוכלוסיה. אני קורא לכם פוסט-פרוגרסיביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מושג מוגדר שנקרא „פופוליזם״. אם השם לא מוצא חן בעיניך, אני מסכים שלצורך הדיון נקרא למה שהערך „פופוליזם״ בוויקיפדיה העברית מגדיר „עדפופיזם״ או כל שם אחר. ההסכמה על השם הזה אינה בהכרח הסכמה שאותו דבר קיים. כאמור, פופוליזם (או שמא: עדפופוזם) לא קים בהכרח בימין. חואן פרון היה דוגמה קלאסית לפופוליזם. צ’אווס ומדורו בוונצואלה מגיעים גם הם מהשמאל. אבל נתחיל מנקודה קטנה: אנטי אליטיזם. זה מאפיין מאוד ברור של נתניהו ותומכיו: הממשלה צריכה להחליף את כל סוגי המומחים. יש לך עוד דוגמה לקבוצות אחרות בחברה הישראלית שהן אנטי אליטיסטיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
++פופוליזם (או שמא: עדפופוזם) לא קים בהכרח בימין. חואן פרון היה דוגמה קלאסית לפופוליזם. צ’אווס ומדורו בוונצואלה מגיעים גם הם מהשמאל.++ אני מסכים, לרוב זה יתאים לימין ולא במקרה. ++ נתחיל מנקודה קטנה: אנטי אליטיזם. זה מאפיין מאוד ברור של נתניהו ותומכיו: הממשלה צריכה להחליף את כל סוגי המומחים..++ הייתי אומר שיש לשלטון הנוכחי מאפיין אנטי אליטיסטי ברמה מסוימת. בקשר להחלפת כל סוגי המומחים, ממש לא. זאת הגזמה. עכשיו, הממשלה מטבעה מייצגת את רוב העם ולכן נתניהו תומכיו זאת לא קבוצה אחת אלא קואליציה. לצורך העניין חדש תעל, שס , מזרחיים , לכולם אג'נדה אנטי אליטיסטית מסוימת מסוימת וברמה משתנה. יש גם סוגים של אליטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבסיס הקואליציוני של נתניהו, החל משנת 2015, ייצג לא הרבה יותר מחצי מהעם. בבחירות הנוכחיות, מבחינת הקולות המצביעים היה מדובר בערך על שוויון1. לנתניהו יש גרעין קשה של תומכים אבל, ובאותה מידה, גם התנגדות מאוד גדולה2. כולם הגיעו עם אג’נדה אנטי אליטיסטית חלקית, אבל בשנים האחרונות יש שם אג’נדה מלאב ל „פירוק האליטות הישנות״. סתם לשם השוואה: אתמול נתניהו התרעם באו״ם איך השופטים בהאג מזלזלים במערכת המשפט הישראלית העצמאית. אבל זו אותה מערכת משפט ששר המשפטים שלו מנסה לקעקע (לאחרונה עם תרגילים בסגנון של ילד קטן) ללא שום גיבוי מצד נתניהו. מדי פעם משבחים את הצבא, כשהוא משיג תוצאות טובות. אבל ברוב הזמן מפיצים נגדו תעמולה, כולל שקרים איומים. 1 אני לא מערער על התוצאות, אלו הם חוקי המשחק. אבל אי אפשר להסיק מהן תוצאות שגויות. 2 השווה לטראמפ בארצות הברית. את הבחירות ב־2020 טראמפ הפסיד יותר משביידן ניצח: טרמפ הצליח להעלות את כמות המצביעים בעדו. אבל הצליח עוד יותר להעלות את כמות המצביעים נגדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיאיר גולן לא"זהה" בתפיסותיו הבטחוניות ארוכות הטווח, אבל א. בתפיסותיו קצרות הטווח הוא לא מאד שונה. ב. גם. אם נחזור ללפני הצהרותיו, הוא עדיין מייצג שוליים של פחות מ-8 אחוז מהאוכלוסיה. מהצד השני יש את בן גביר שתפיסותיו הם בהחלט ימין קיצוני קלאסי. הוענה היא שבין שניהם יש 80 ומעלה אחוזים שההבדלים הבטחוניים ביניהם זעומים עד לא קיימים, וודאי יותר קטנים מהרעש של הכרזותיהם ופעולותיהם לאורך זמן. ולכן מלבד בקצוות, השיח הפוליטי של שמאל-ימין הוא שקר והטעיה לצרכי תעמולה בלבד ואין לו שום קשר למציאות. מי שמצביע לנתניהו כי הוא 'ימין' הוא אדיוט שעובדים עליו כבר שנים. כנ"ל אגב מי שמצביע לגנץ כי הוא "שמאל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאיר גולן תומך במהלכים לקראת מדינה פלסטינית בטווח הקצר. (לדוגמה: מה שצריכים לעשות עכשיו בעזה). גנץ משחק במגרש של המרכז. הוא שמאל יחסית לשחקנים אחרים. עבור נקודת ההתייחסות שנו ברור שהוא ימני (בציר המדיני–בטחוני). ועמדותיו משתנות קצת מדי פעם. אני לא אתפלא אם מתישהו בחודשים הקרובים הוא קצת ישמאיל כי כרגע קצת צפוף בימין. יכול להיות שהמהלך הנוכחי עם סער קצת טרף לו את הקלפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
++ השיח הפוליטי של שמאל-ימין הוא שקר והטעיה לצרכי תעמולה בלבד ואין לו שום קשר למציאות. מי שמצביע לנתניהו כי הוא 'ימין' הוא אדיוט שעובדים עליו כבר שנים. כנ"ל אגב מי שמצביע לגנץ כי הוא "שמאל++ תאור מדוייק של המציאות ומאוד רלוונטי לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת נתניהו האחרונה, ובעצם מהלכיו של נתניהו מאז 2015, הם ימין מדיני–בטחוני מובהק. בשנת 2016 עמד על הפרק הסדר מדיני. נתניהו העדיף לא לקחת אותו ולהכניס לממשלה את ישראל–ביתנו במקום את המחנה הציוני. בהמשך נתניהו הכשיל פעם אחרי פעם מגעים עם הפלסטינים שיזם ממשל טראמפ. כולל ההתעקשות על סיפוח הגדה שפוצצה את „דיל המאה״ של טראמפ. בסופו של דבר נרקחו (בתחילה מאחורי גבו) הסכמי אברהם שאותם הוא לא הצליח לקלקל. הוא חירב את היחסים עם מצרים ועם ירדן (בפרט לגבי ירדן, זה ממש ברור: אפשר להשוות את היחסים בימי ממשלת בנט, ששיקמה אותם זמנית). יש לנתניהו קו מנחה ברור של מניעת הקמת מדינה פלסטינית. זה קיים עוד לפני שיקולי האופורטוניזם. ושוב, כשבודקים מי יותר ופחות שמאלי צריך להתעלם מכל מיני אופזיציונרים (בתוך או מחוץ הקואליציה) שמצהירים הצהרות קיצוניות חסרות כיסוי, ולטעון שראש הממשלה ו/או שר הבטחון (שנמצאים בקשר ישיר לאמריקאים ולשאר העולם) יותר מתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
++ממשלת נתניהו האחרונה, ובעצם מהלכיו של נתניהו מאז 2015, הם ימין מדיני–בטחוני מובהק++ עכשיו בוא נוסיף למשוואה שלך עוד כמה דברים: העברת הכספים לחמאס, הסכמי אברהם והשעיית תכנית סיפוח בקעת הירדן, עסקת החטופים הראשונה והפסקה זמנית של הלחימה שחיזקה את חמאס. דחיית המערכה בלבנון, דחיית כיבוש מעבר רפיח וציר פילדלפי, העברת משאיות לעזה ואיפשור לחמאס להשתלט על הסיוע לעזה. כל אלו החלטות, או הצעות החלטה רלוונטיות מאוד. עכשיו נתניהו כבר לא נראה כל כך ימין מובהק.. מעבר לתשובה הזאת , פותח סוגריים על זה שקבעת רף מ 2015.. אם היו עומדים אותם אתגרים לפני 2015 גם אחריה היה הגיוני לנסות להגדיר שינוי מדיניות אבל אחרי גלעד שליט המרמרה והגבלת התנחלויות זה לא מסתדר עם שינוי מדיניות אלא יותר התמודדות עם מציאות חדשה אחרי כניעה לאתגרים של מציאות קודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. העברת הכספים לחמאס נועדה (במוצהר) לחזק מספיק את החמאס כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית: להשאיר את המצב של שתי אוטונומיות פלסטיניות שהחזקה מביניהן היא זו שאינה מוכרת. כולם ידעו שהחמאס ממשיף לטפטף עלינו טילים, אבל בעיני נתניהו זה כנראה היה עדיף על מדינה פלסטינית. 2. הסכמי אברהם: כאמור, נרקחו מאחורי גבו1 אחרי שהוא התעקש (בלחץ הנהגת המתנחלים, ובגלל אי הבנה עם חלק ממשל טראמפ) על סיפוח הבקעה2 אחרי שזו כבר הייתה עמדת הליכוד. 3. השעיית תוכנית סיפוח בקעת הירדן: כאמור: לא באמת הציעו לנתניהו את זה. זו הייתה אי הבנה. ונדרשו מאמצים גדולים להוריד את נתניהו מהעץ הזה. 4. הלחימה הנוכחית בעזה: נתניהו עשהאת כל שביכולתו למנוע מגוף פלסטיני חלופי להתבסס בעזה. לכן אין כרגע תחרות רצינית לחמאס (גם המוחלש) ולכן החמאס שולט (יחסית) על האספקה בעזה. אי אפשר למנוע מעבר אספקה לרצועה: אם תרעיב אותם תגרום למוות המוני הרבה לפני שתחליש את לוחמי החמאס (שלהם יש אספקה), שלא לדבר על החטופים שלנו. בפועל הצבא היה צריך למצוא דרכים לחדש את האספקה לרצועה בלי לחשוך יותר מדי תשומת לב של המשוגעים מהממשלה. מהסיבות הללו אולי היה נוח לשמור את ציר פילדלפי פתוח, כדי לאפשר הכנסת אספקה, גם אם זה ישירות לידי החמאס. 1 ליתר דיוק: ההסכם עם סודאן הוא פרי עבודתו של נתניהו. בצירוף מקרים גרוע המלחמה עכשיו בסודאן גם כנראה מפרקת מתוכנו את ההסכם הזה, וגם יוצרת אסון הומניטרי ענקי שמרות מימדיו לא מצליח להסיט את תשומת הלב העולמית מעזה ולבנון. 2 דיוויד םרידמן, שגריר ארצות הברית בישראל, הצליח להבין שזו הייתה עמדת ממשל טראמפ והעביר אותה לנתניהו ולימין הישראלי. בימין הישראלי פרסמו את זה וזה תקע מקל רציני בגלגלים של קושניר ושות’. הם רצו לאפשר סיפוח, אבל רק כחלק מהסדר מלא ומדינה פלסטינית. סיפוח מיידי היה מוציא להם יותר מדי גזרים מהיד ולא נותן שום מוטיבציה לפלסטינים להכנס לתהליך. כחלופה, הם רקחו מאחורי גבו של נתניהו הבנות עם איחוד האמירויות והציגו את נתניהו בפני עובדות מוגמרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה.. עכשיו הגענו למקור חילוקי הדעות ביננו. תפישות שמאל ימין לא קשורות ל ++ מה שעומד מאחורי ההחלטות הם לא שיקולים של שמאל או ימין. זה סתם תיוגים בדיעבד.. ++ ההחלטות עצמן מהוות אם זה שמאל ימין, אף אחד לא יכול לטעון לוגית לדעתי שהורדת ריבית היא ימין כלכלי בגלל מה שעומד מאחורי ההחלטות. ההחלטות קובעות. ורשמת שמדובר בתיוגים בדיעבד.. ממש לא, כל אדם סביר יגדיר את ההחלטות כימין שמאל לפי מה שרשמתי. נראה שאתה מבלבל בין מדיניות ממשלתית שמאל ימין להחלטות. זה שהממשלה בוחרת להיות שמאל בדבר אחד וימין באחר זה רק יתרון וזאת אחת מהסיבות שרשמתי שהמפלגות בעצם כבר לא על הרצף הזה. אחת מהסיבות. שאלת ++האם המונחים "שמאל" או "ימין" משנים ולו אפסילון עבור החלטותיהם של גפני או גולדקנופף בממשלה? אני טוען שלחלוטין לא. אתה חושב אחרת?.. ++ אני מסכים ומוסיף שהסיבות להחלטות לא צריכות לדעתי להיות שמאל או ימין הסברתי את זה. ופרקטית אני רואה בזה יתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר את הקשר בין הורדת (\העלאת) ריבית לשמאל (\ימין) כלכלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גם אני תמהתי. הגדרה מאד מוזרה בהינתן שכשיש אינפלציה - ועוד גלובלית - מעלים ריבית וכשהיא יורדת מורידים, ולא משנה אם אתה שמאל, ימין, מזרח, מערב, מאמין באלים או במפלצת הספגטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלאת ריבית--> ריסון אינפלציוני --> עלייה בצמיחה של המשק . ימין כלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל להעלאת ריבית יש השפעה מרסנת ישירה על הצמיחה (הנה ה-FED מסביר), גם אם יש לה השפעות עקיפות מעודדות. במקרים מסויימים העלאת הריבית מעלה את הצמיחה של המשק למרות ההשפעה הישירה, אבל במקרים אחרים דווקא הורדת הריבית מעלה את הצמיחה. תפקידו של בנק מרכזי (בין השאר) הוא להחליט איזה שינוי בריבית יוביל לצמיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לא חייבים לקדש את הצמיחה. המנדט של בנק ישראל אינה „הגברת הצמיחה״ כי כמו שכל כלכלן מתחיל יודע, אם מסתכלים רק על מדד אחד ומנסים לטייב אותו, יכולים לקבל בעיות רבות (לדוגמה: אפקט הקוברה [ויקיפדיה]). כרגע המשק הישראלי עומד בפני כמה בעיות שאולי חמורות יותר מ„סתם״ התכווצות. אתמול חברת דירוג אשראי הורידה בחדות את דירוג האשראי של המשק. בזה היא יישרה קו עם הריביות שמדינת ישראל הייתה צריכה לשלם בפועל בגיוסי כספים בחו״ל. אבל זה אומר שהממסד הכלכלי של המדינה (משרד האוצר ובנק ישראל) כבר לא הצליחו לשכנע יותר את גופי הדירוג שהנה עוד רגע אנחנו נהיה בסדר. כי מדינת ישראל לא מצליחה להציג תקציב נורמלי. אובדן האמון הזה הוא בעיה חמורה הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, ואחזק: אפילו בקביעת הריבית בנק מרכזי מאזן עוד מטרות, כמו שיעור האבטלה. תפקידים אחרים של בנקים מרכזיים, כמו קביעת יחס רזרבה וויסות שער המטבע, קשורים יותר ליצירת יציבות ואמון מאשר עם צמיחה. ואפילו אם היה הבנק אחראי רק על עידוד צמיחה, הוא רק רכיב אחד בשלטון, וטוב שכך. ההפשטה בהודעה הקודמת היתה רק לצורך הרחבה של הפשטה גדולה עוד יותר. 🙃 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזכיר שהדיון פה הוא לא מה נכון כלכלית, לרגע לא דיברתי על זה. הדיון, ואם אתם צריכים תחזרו אחורה, האם יש ימין שמאל כלכלי, עד כמה שאני יודע ומכיר המקובל הוא להתייחס להעלאת ריבית ככזו שתעלה את הצמיחה ושמדובר בימין כלכלי. אני מסכים שאינטואיטיבית גם לי זה לא נראה ימין מובהק אבל פשוט לקחתי בכוונה נתון שהשתנה בעקבות המלחמה. יכול להיות שאני טועה וזה לא קשור לימין שמאל אבל קשה לי להאמין שיש החלטה כלכלית שלא ניתן לסווג לפי זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. ולכן טעיתי בדוגמא שהבאתי, היא לא נכונה לימין כלכלי מובהק . כמובן שזה לא מפריע לדיון עצמו בנושא ימין שמאל כלכלי, כמו שהסברתי בהמשך הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנדט של הבנק המרכזי בארה''ב הוא על שני דברים, ושניהם בלבד- תעסוקה מלאה ויציבות מחירים. הבנק המרכזי עצמו קובע את היעדים בשני תחומי המנדט, קרי- יעד האינפלציה. מדיניות הריבית וכלים נוספים בידי הבנק, נועדו לשרת את המטרות האלה (בעצם לאזן ביניהן), ואותן בלבד. בישראל בנק ישראל גם מפקח על הבנקים וגם יועץ כלכלי לממשלה. בשני המקרים אלו גופים מקצועיים ועצמאיים בחוק. ראשיהם ממונים על ידי השלטון אך אין לשלטון שום כלי לשלוט בהם (לא רשאים לפטר אותם, לדוגמה). מוזר לומר שלבנק מרכזי יש מדיניות שמאלנית או ימנית. אין דרך ימנית או שמאלית להשגת היעדים הללו. אפשר להגיד שהוא צדק או טעה בהחלטותיו, כי עמד או לא עמד ביעדים. לדוגמה- לפני שנתיים הפד אחר מאוד להעלות את הריבית כי הוא טעה לחשוב שהאינפלציה חולפת ונובעת מתהליכים נקודתיים ולא ברי קיימא. לקח לו זמן לעמוד על טעותו והוא תיקן אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
++מוזר לומר שלבנק מרכזי יש מדיניות שמאלנית או ימנית..++ אז אל תגיד כי אף אחד אחר לא אמר את זה. ועם זאת, אין מניעה שתהיה מדיניות כזאת בהתאם למצב במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מסכים שהסיבות להחלטות הן לא שיקולי שמאל-ימין (זה מה שהבנתי מהסייפא שלך), אז דה פקטו אתה מסכים שהשיקולים האלה לא משפיעים על המציאות הפוליטית הישראלית. וכנגזר מזה עלי כאזרח. זה משאיר את המושגים האלה כתיאורטיים וטובים אולי לשיח מסדרון אבל לא לתיאור המציאות בישראל. וזה מה שאמרתי מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אתה חוזר אחורה. שים לב למה שרשמתי, הסיבות להחלטות לא משנות, ההחלטות עצמן כן משנות. ההחלטות בפני עצמן מהוות שמאל ימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בישראל עוד גורם שקצת חורג מהנושא: השמאל האידאולוגי בארץ (נתעלם מהמנהיגים. קהל הבוחרים) הוא בעיקרו גם שמאל כלכלי. מרצ והעבודה כללו בעבר אגפים ימניים ושמאליים, אבל האגפים הימניים די התאדו. זה התאפשר גם בגלל קיומה של מפלגת יש עתיד שיותר נייטרלית במובן הזה (להבנתי אין לה אידאולוגיה מוצהרת על הספקטרום הזה). הימין המדיני־בטחוני בארץ עבר תזוזה ימינה גם בספקטרום הכלכלי בהשפעת פורום קהלת ושות’. זה בפרוש לא כולם. אבל זה ניכר אצל רבים מהם. לכן כיום אפשר סטטיסטית למצוא מתאם לא רע בין שמאל מדיני–בטחוני לשמאל כלכלי. במיוחד ככל שהולכים יותר לשוליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבסופו של דבר, וזה נכון לגבי כולם, הצהרות לפני הבחירות יכולות להיות שמאל או ימין מובהק. ברגע שמי מהם מגיע לשלטון המציאות(בעזרת פקידי האוצר) מבהירה לו שמדיניות היא דבר מורכב יותר אם המטרה היא טובת הכלכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסכים שלא להסכים, מאחר וזה כבר בתת ענף שהוא סמנטי בעיניי נראה לי שמיציתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמנו . תכלס ++מאחר וזה כבר בתת ענף שהוא סמנטי..++ מש"ל זאת הנקודה, מראש תיארתי לעצמי שזה הניסוח שלך שהלך רחוק מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לזליגה של ראשי ממשלה שמאלה בעבר הרחוק, או אולי לימניות המוצהרת מול הימניות בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס השמיל דווקא בשבתו באופוזיציה. אולמרט השמיל בשבתו בקואליציה. שרון הוא מקרה מובהק. בנט: יותר נכון לומר עליו שהתמתן בגלל התפקיד. ומה שנכון לבנט נכון גם לגבי שמיר ורבין (ואולי גם לגבי ברק). לגבי בגין: חוץ מהשלום עם מצרים, לא ברור לי עד כמה הוא היה מתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגין של ''אף שעל'' פירק את ימית. זה לבדו מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתרום את שתי האגורות שלי לדיון על ימין-שמאל. הטריביה ההיסטורית מלמדת שהמונחים ימין ושמאל מקורם בסדר הישיבה בפרלמנט של הסיעות השונות לפני ואחרי המהפכה הצרפתית. באופן טבעי בדמוקרטיות לסוגיהן המתבססות על הצבעת רוב, הזרמים הפוליטיים נוטים להתפלג לגושים. לענ"ד, הדבר תופס לגמרי בפוליטיקה הישראלית שמאופיינת ע"י שבטיות ופוליטיקת זהויות, יותר מאשר על ידי אידיאולוגיות. הדיון על עקרונות, אמונות ואידיאולוגיות בענייני ביטחון וכלכלה של הגושים, הוא עקר וחסר טעם. אני חושב שאפשר במקום לדבוק במחלוקות אידיאולוגיות, שהן ריקות מממשות כבר עשרות שנים, אפשר פשוט ללכת עם המציאות. אמור מעתה המפלגות התומכות בברית ה-64 הן הימין. האופוזיציה המתנגדת היא השמאל. קיומן של מפלגות ערביות, מפלגה רוסית ומפלגות טראנזיאנט אופורטוניסטיות כמו סער, בנט, ..., מייצג מחדל של שיטת הבחירה בישראל יותר מאשר מחלוקות אידיאולוגיות. זה שמעבר לשיטת בחירות אזורית אינו ריאלי, לא אומר שזה אינו הפיתרון ה"נכון". האירוניה היא שאלו המרבים לכתוב על ריבונות העם ושלטון הרוב, הם אלו המונעים את זכות ההחלטה של הגוף האזרחי ומפקידים אותה בידי פעילים פוליטיים והתארגנויות שבטיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |