בתשובה לאיתי, 28/09/24 9:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממשלת נתניהו האחרונה, ובעצם מהלכיו של נתניהו מאז 2015, הם ימין מדיני–בטחוני מובהק. בשנת 2016 עמד על הפרק הסדר מדיני. נתניהו העדיף לא לקחת אותו ולהכניס לממשלה את ישראל–ביתנו במקום את המחנה הציוני. בהמשך נתניהו הכשיל פעם אחרי פעם מגעים עם הפלסטינים שיזם ממשל טראמפ. כולל ההתעקשות על סיפוח הגדה שפוצצה את „דיל המאה״ של טראמפ. בסופו של דבר נרקחו (בתחילה מאחורי גבו) הסכמי אברהם שאותם הוא לא הצליח לקלקל. הוא חירב את היחסים עם מצרים ועם ירדן (בפרט לגבי ירדן, זה ממש ברור: אפשר להשוות את היחסים בימי ממשלת בנט, ששיקמה אותם זמנית). יש לנתניהו קו מנחה ברור של מניעת הקמת מדינה פלסטינית. זה קיים עוד לפני שיקולי האופורטוניזם. ושוב, כשבודקים מי יותר ופחות שמאלי צריך להתעלם מכל מיני אופזיציונרים (בתוך או מחוץ הקואליציה) שמצהירים הצהרות קיצוניות חסרות כיסוי, ולטעון שראש הממשלה ו/או שר הבטחון (שנמצאים בקשר ישיר לאמריקאים ולשאר העולם) יותר מתונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
++ממשלת נתניהו האחרונה, ובעצם מהלכיו של נתניהו מאז 2015, הם ימין מדיני–בטחוני מובהק++ עכשיו בוא נוסיף למשוואה שלך עוד כמה דברים: העברת הכספים לחמאס, הסכמי אברהם והשעיית תכנית סיפוח בקעת הירדן, עסקת החטופים הראשונה והפסקה זמנית של הלחימה שחיזקה את חמאס. דחיית המערכה בלבנון, דחיית כיבוש מעבר רפיח וציר פילדלפי, העברת משאיות לעזה ואיפשור לחמאס להשתלט על הסיוע לעזה. כל אלו החלטות, או הצעות החלטה רלוונטיות מאוד. עכשיו נתניהו כבר לא נראה כל כך ימין מובהק.. מעבר לתשובה הזאת , פותח סוגריים על זה שקבעת רף מ 2015.. אם היו עומדים אותם אתגרים לפני 2015 גם אחריה היה הגיוני לנסות להגדיר שינוי מדיניות אבל אחרי גלעד שליט המרמרה והגבלת התנחלויות זה לא מסתדר עם שינוי מדיניות אלא יותר התמודדות עם מציאות חדשה אחרי כניעה לאתגרים של מציאות קודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. העברת הכספים לחמאס נועדה (במוצהר) לחזק מספיק את החמאס כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית: להשאיר את המצב של שתי אוטונומיות פלסטיניות שהחזקה מביניהן היא זו שאינה מוכרת. כולם ידעו שהחמאס ממשיף לטפטף עלינו טילים, אבל בעיני נתניהו זה כנראה היה עדיף על מדינה פלסטינית. 2. הסכמי אברהם: כאמור, נרקחו מאחורי גבו1 אחרי שהוא התעקש (בלחץ הנהגת המתנחלים, ובגלל אי הבנה עם חלק ממשל טראמפ) על סיפוח הבקעה2 אחרי שזו כבר הייתה עמדת הליכוד. 3. השעיית תוכנית סיפוח בקעת הירדן: כאמור: לא באמת הציעו לנתניהו את זה. זו הייתה אי הבנה. ונדרשו מאמצים גדולים להוריד את נתניהו מהעץ הזה. 4. הלחימה הנוכחית בעזה: נתניהו עשהאת כל שביכולתו למנוע מגוף פלסטיני חלופי להתבסס בעזה. לכן אין כרגע תחרות רצינית לחמאס (גם המוחלש) ולכן החמאס שולט (יחסית) על האספקה בעזה. אי אפשר למנוע מעבר אספקה לרצועה: אם תרעיב אותם תגרום למוות המוני הרבה לפני שתחליש את לוחמי החמאס (שלהם יש אספקה), שלא לדבר על החטופים שלנו. בפועל הצבא היה צריך למצוא דרכים לחדש את האספקה לרצועה בלי לחשוך יותר מדי תשומת לב של המשוגעים מהממשלה. מהסיבות הללו אולי היה נוח לשמור את ציר פילדלפי פתוח, כדי לאפשר הכנסת אספקה, גם אם זה ישירות לידי החמאס. 1 ליתר דיוק: ההסכם עם סודאן הוא פרי עבודתו של נתניהו. בצירוף מקרים גרוע המלחמה עכשיו בסודאן גם כנראה מפרקת מתוכנו את ההסכם הזה, וגם יוצרת אסון הומניטרי ענקי שמרות מימדיו לא מצליח להסיט את תשומת הלב העולמית מעזה ולבנון. 2 דיוויד םרידמן, שגריר ארצות הברית בישראל, הצליח להבין שזו הייתה עמדת ממשל טראמפ והעביר אותה לנתניהו ולימין הישראלי. בימין הישראלי פרסמו את זה וזה תקע מקל רציני בגלגלים של קושניר ושות’. הם רצו לאפשר סיפוח, אבל רק כחלק מהסדר מלא ומדינה פלסטינית. סיפוח מיידי היה מוציא להם יותר מדי גזרים מהיד ולא נותן שום מוטיבציה לפלסטינים להכנס לתהליך. כחלופה, הם רקחו מאחורי גבו של נתניהו הבנות עם איחוד האמירויות והציגו את נתניהו בפני עובדות מוגמרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |