|
||||
|
||||
אתרום את שתי האגורות שלי לדיון על ימין-שמאל. הטריביה ההיסטורית מלמדת שהמונחים ימין ושמאל מקורם בסדר הישיבה בפרלמנט של הסיעות השונות לפני ואחרי המהפכה הצרפתית. באופן טבעי בדמוקרטיות לסוגיהן המתבססות על הצבעת רוב, הזרמים הפוליטיים נוטים להתפלג לגושים. לענ"ד, הדבר תופס לגמרי בפוליטיקה הישראלית שמאופיינת ע"י שבטיות ופוליטיקת זהויות, יותר מאשר על ידי אידיאולוגיות. הדיון על עקרונות, אמונות ואידיאולוגיות בענייני ביטחון וכלכלה של הגושים, הוא עקר וחסר טעם. אני חושב שאפשר במקום לדבוק במחלוקות אידיאולוגיות, שהן ריקות מממשות כבר עשרות שנים, אפשר פשוט ללכת עם המציאות. אמור מעתה המפלגות התומכות בברית ה-64 הן הימין. האופוזיציה המתנגדת היא השמאל. קיומן של מפלגות ערביות, מפלגה רוסית ומפלגות טראנזיאנט אופורטוניסטיות כמו סער, בנט, ..., מייצג מחדל של שיטת הבחירה בישראל יותר מאשר מחלוקות אידיאולוגיות. זה שמעבר לשיטת בחירות אזורית אינו ריאלי, לא אומר שזה אינו הפיתרון ה"נכון". האירוניה היא שאלו המרבים לכתוב על ריבונות העם ושלטון הרוב, הם אלו המונעים את זכות ההחלטה של הגוף האזרחי ומפקידים אותה בידי פעילים פוליטיים והתארגנויות שבטיות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |