 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום לכולן/ם, הגעתי לכאן, כהרגלי, עם מטען של דעות קדומות. זאת טכניקה שפיתחתי כדי לאתגר את דעותי, ממליץ לכולם. הדעה הקדומה הפעם: מדובר בפרויקט מיותר ובבזבוז כסף. לשמחתי, מצאתי הסבר מאיר עיניים ומפורט יחסית בשאר לטכניקת הכניסה למסלול סביב הירח. אבל זה עדיין לא הניח את דעתי לגמרי. פירוט: להבנתי, לפרויקט הזה יש בגדול 4 מטרות: 1. מדעית (בעיני, זו המטרה הראויה ביותר): לנסות ללמוד את המנגנון של ההתמגנטות של סלעי הירח. 2. טכנולוגית-תפעולית: לפתח שיטות זולות לטיסות בחלל, כולל ניווט ונחיתה על גרם שמימי. 3. חינוכית: לעורר מודעות למדע וטכנולוגיה בקרב הנוער. 4. תדמיתית: לזקוף את קומתה של מדינת ישראל בקרב העמים. כעת, בהתאם לדעותי הקדומות, הערכתי את האופן והמידה ש"בראשית" השיגה את המטרות הנ"ל, כדלהלן: 1. על פני הדברים, נראה שההצהרה בדבר המטרה המדעית הייתה רק מן הפה ולחוץ. איש כמעט לא התייחס (עכ"פ, לא שמעתי) למטרה הזאת, ובמיוחד לא אחרי הנחיתה. לכאורה, אין טעם לדבר על זה לאור כישלון הנחיתה, אבל: להבנתי, רוב הניסוי נועד להתבצע בעוד הגשושית מתקרבת לנחיתה, מכיוון שאז החיישנים שלה מכסים שטח גדול יותר. מכאן, שחלק מהניסוי למעשה התבצע כבר. אמנם, ייתכן שאי אפשר היה לשדר את הנתונים כל עוד היא לא נחתה. בכל זאת, הייתי מצפה לשמוע התייחסות כלשהי למטרה העיקרית של הטיסה (לפחות לדעתי). 2. בעצם, זאת המטרה העיקרית. אבל הנפש השטנית שלי אמרה לי, שזוהי מטרה די מיותרת, בשעה שהטכניקות האלה כבר קיימות מעל חמישים שנה. אמנם, לא בסדרי גודל כאלה של תקציב. אבל האם באמת, בטכנולוגיה הקיימת היום, זה כל כך קשה לנווט חללית למסלול סביב הירח? בדיוק בשביל זה נכנסתי לפתיל, כדי ללמוד. קיבלתי הסברים שהראו לי שזה יותר מורכב משחשבתי, אבל עדיין לא השתכנעתי סופית. על כך בהמשך. 3. גם המטרה הזאת נראית לי די פייק. אמנם, קראתי שראשי התוכנית הרצו עליה בבתי ספר, וזה יפה מאד. אבל במחקר קצר שעשיתי על מדגם קטן של נער אחד (ילד מחונן שלומד באחד מבתי"ס העילית בישראל), התברר שהוא בקושי שמע על הגשושית, ובכל מקרה לא יודע עליה כמעט שום פרט טכני או מדעי. אם זה מייצג את המצב במערכת החינוך – אז המטרה ממש לא הושגה, ביג טיים. 4. מכאן אני מגיע למסקנה, שהמטרה העיקרית של רוב המעורבים (לא היזמים – אלה יבורכו) הייתה – זקיפות קומה לאומית בלבד. מטרה לא ראויה בעיני. נותר לי להתייחס יותר בהרחבה למטרה מס. 2, ולהשגות שיש לי באשר לה. על כך בתגובה הבאה. תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהילארי עלה לפסגת האוורסט לא אומר שאחרים לא רוצים גם. אפשר לקרוא לזה זקיפות קומה, ואפשר לקרוא לזה אתגר. אולי היסטוריון בעוד מאתיים שנה יקרא לזה ''הצעד הראשון בתכנית החלל הישראלית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל מי שטיפס על האוורסט לא טוען שהוא מקדם את המדע, שהוא מוסיף ידע מדעי אודות ההר, או שהוא מפתח טכניקות חדשות שיועילו לאנושות או למדע או למשהו אחר, מלבד למי שירצה גם הוא לטפס על ההר, וחוזר חלילה. זקיפות קומה או אתגר או איך שלא תקרא לזה - זה נחמד, אבל רצוי היה להודות שאלה המטרות האמיתיות. אם מישהו מוכן לשלם על זה מכיסו, לבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר הצהרות של הצוות שפיתח ושיגר את בראשית שהם באו לקדם את המדע. אולי את החינוך למדע. מי שהיה מוכן לשלם על זה מכיסו היה מוריס קאהן [ויקיפדיה]. הפרויקט מתחילתו היה מוגבל מאוד ביכולת שלו לגייס מימון או עזרה ממשלתית בגלל תנאי התחרות המקורית. ראש הממשלה (ורעייתו) הגיעו לאירוע הנחיתה כדי לגזור קופון תקשורתי. לא משום שהמדינה היתה מעורבת בפרויקט. זה לא כמו ספורטאי באולימפיאדה שמייצג את המדינה. הפרויקט כולו היה פרטי ולא ממשלתי, אם כי קיבל סיוע ניכר בהתנדבות מצד תע"א. זה לא מונע ממנו להיות מקור לגאווה לאומית כמו שחברת הייטק שעושה אקזיט במיליארדים גם היא מקור לגאווה לאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שצריך להצהיר על המטרות האמיתיות. אבל זה מה שהפרוייקט עשה.. אף אחת מה"מטרות" שתארת איננה המטרה ה"אמיתית" של הפרוייקט הזה. המטרה של הפרוייקט הזה היתה להגיע לירח. את זה אני יכול להדגים בכמה דרכים שונות: א. מויקיפדיה: "SpaceIL היא עמותה ללא כוונת רווח שהוקמה בשנת 2011 ושמה לה למטרה להנחית את הגשושית הישראלית הראשונה על הירח". יותר מוצהר מזה קשה למצוא.. ב. היתה תחרות של גוגל שהפרוייקט נרשם אליה - והתחרות היא להיות החברה הפרטית הראשונה ששולחת רכב לירח. ואחרי שהדדליין נגמר, העמותה הצהירה שהיא לא מוותרת על המטרה הזו. ג. נכחתי בהרצאה של היזם. הוא תאר איך הכל התחיל מחלום שלו ושל 2 חברים - להגיע לירח. לא לקדם את המדע, לא לעורר מודעות - להגיע לירח. בעיני, מטרות 1-4 בניתוח שלך הן בחלקן מטרות משנה ובחלקן מטרות אינסטרומטנליות. - מטרות אינסטרומטליות הן אבני דרך, שלבים בדרך למטרה הסופית. מטרה 2 היא דוגמא קלאסית - הסיבה היחידה של הפרוייקט הזה לפתח שיטות זולות היא חוסר במשאבים. בין השיטות ה"זולות" שהוא פיתח: דרכים יצירתיות לגייס כספים. - מטרות משנה הן מטרות שמשיגים על הדרך, כל עוד הן לא מתנגשות או מפריעות לפרוייקט הראשי. ברור שיותר אפקטיבי לקחת את 100 מיליון הדולר שהושקעו בבניה ובשיגור החללית ולהשקיע אותם ישירות בחינוך. אבל אם אפשר על הדרך למנף את זה לטובת פרוייקט חינוכי - מה טוב! ייתכן שפרוייקט המשנה הזה היה יכול להיות אפקטיבי יותר ממה שהיה בפועל. זה דיון צד מעניין (ואגב, לי יש מדגם שונה מאד משלך). אגב, להשוואה, בתחרות של גוגל היו עוד ארבעה פיינלסטים אחרים. כולם הצהירו שהמטרה שלהם היא לזכות בתחרות (ואפילו תכננו רכב שמסוגל לנוע על גבי הירח - שזה אתגר לא פשוט - כדי לעמוד בתחרות). רק חלקם תכננו משימה מדעית על גבי הרכב. אף אחד לא הצהיר על מטרה חינוכית או גאוותית, ובוודאי אף אחד לא הצהיר על מטרה לפתח טכנולוגיות. לדעתי השאלה המעניינת היא האם המטרה הראשית - הגעה לירח - היא ראויה. מטרות 1-4 לא מצדיקות בפני עצמן בנית חללית שתגיע לירח. יש דרכים אחרות. בעיני בוודאי שהמטרה הזו ראויה. זוהי הרוח האנושית. לחלום רחוק, לרצות להיות ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם המדגם שלי מאד שונה. לדעתי ההצלחה החינוכית (שהיא אכן תוצר לוואי של מטרות הפרויקט כפי שכתבת) של הפרוייקט היא מעל ומעבר למצופה ממנו בתחילת דרכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח של, לדעתי זאת איננה השאלה האמיתית בתת-פתיל הזה. להגיע למקום שמעט אנשים הגיעו אליו - זה יפה וראוי, על זה אין בינינו מחלוקת. אמנם, זאת לא באמת מטרה (זה נראה לי אמצעי כדי להשיג: ריגוש קיצוני, משמעות, תחושת ערך, וכו' - הכל ראוי). אבל אולי זה רק עניין סמנטי. הבעיה שלי היא עם כל הטרמפיסטים שמערימים הר של מטרות-דמה מעל המטרה האמיתית, באופן שמסתיר אותה לגמרי. לא בדקתי ביסודיות, אבל נראה לי שגם משתתפי הפרויקט עצמם אחראים לבנייה של מגדל הקלפים הזה. האם הם לא השמיעו הצהרות על גאווה לאומית, קידום החינוך, קידום המדע? מעניין לבדוק. מSpaceIL [ויקיפדיה]: "מטרתה של העמותה היא לתרום לחברה הישראלית על ידי קידום החינוך המדעי – טכנולוגי ועידוד החדשנות המדעית בישראל". ועל פניו, נראה שאפילו את התירוץ הזה של פתרון החידה של השפעת השדה המגנטי על סלעי הירח הם הוסיפו בעצמם. ואולי נאסא ביקשו את זה? לא יודע. ויש לי בעיה עם הגאווה הלאומית שישראלים נוטלים לעצמם על גבה של תעשיית ההיי-טק, המתקיימת למרות ולא בזכות התמיכה של החברה הישראלית בחינוך ובמדע. וגם סוחבת על גבה את רובו של המשק. וממתי הישג פרטי הוא מקור לגאווה לאומית? האם הניו-זילנדים מתגאים שהם כבשו את האוורסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. סר אדמונד הילארי נפטר ב 2008. ראש ממשלת ניו זילנד הלן קלרק ספדה להילארי ואמרה: "מטפס ההרים האגדי וההרפתקן לא היה רק תושב ניו זילנד המפורסם ביותר שחי אי פעם, אלא הוא קודם היה ניו זילנדי אמיתי, הניו זילנדי האולטימטיבי". זה אותו ניכוס כמו של בראשית, רק עדין יותר, אנגלוסכסי. למי סופד ראש הממשלה? רק לסמלים לאומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ידעתי, תודה. ב. בהספדים אומרים כל מיני דברים טובים על המת. השאלה היא אם הניו-זילנדים כאומה גאים שהם היו הראשונים על האוורסט? אם כן, אז יש להם אותו אישו כמו לישראלים. גאווה ובכלל רגשות לאומיים הם דבר בעייתי בעיני; אם כי יובל נח-הררי טוען במידה רבה של הגיון, שרגשות לאומיים הם מה שיצר את החברות המתורבתות, ושלא ייתכן פיתוח של מדע וטכנולוגיה בלי זה. אצלי זה יוצר דילמה: מה עדיף, עולם בלי לאומים ודתות וכו' שבו יש פחות מדע וטכנולוגיה אבל גם פחות מלחמות סביב השאלה מי האומה הנבחרת? קשה לי להחליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש שהמטרה של הגעה לירח מוסתרת על ידי מטרות משניות כאלו ואחרות. אם אתה לא מסכים לגבי המטרה וחושב שהמטרה האמיתית היא ריגוש או פיתוח טכנולוגיות או משהו אחר - אז אין פלא שזה ײמוסתרײ בעיניך. וטרמפיסטים זה דימוי מצויין. אתה אולי לא אוהב לקחת טרמפיסטים, ואני אוהב לעיתים נדירות, רק אם אני לא ממהר. טרמפיסטים זה עניין של טעם ואולי אם אתה היית יוזם את הפרוייקט היית לוקח פחות טרמפיסטים. כמו שציינתי, חלק מהפיינלסטים לקחו עליהם הרבה פחות טרמפיסטים וזה בסדר גמור. מצד שני טרמפיסטים מביאים בצורה ישירה או עקיפה מימון. הישג פרטי הוא גאווה לאומית לפחות מאז האולימפיאדה ביוון העתיקה. אלפי שנים. ייתכן שיש פה עניין של טעם באופן שבו דוברים שאינם חלק מהפרוייקט מייחסים את ההצלחה שלו למדינה או לחברה במקום לפרט. יש בזה משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השרות הצבאי שלי נסעתי בטרמפים. אני גם אוהב לקחת טרמפיסטים (לאחרונה קשה לי בגלל הקטנוע). הבעיה היא לא הטרמפיסטים בדרכים, אלא אלה שמסיטים את תשומת הלב מהעיקר. בשבילי, העיקר הוא המחקר המדעי. בשביל רוב הישראלים, העיקר הוא הגאווה הלאומית, והכסף. זה בלתי ראוי בעיני, עד כדי גועל. גם כשחברת הזנק נמכרת, הכותרת היא תמיד - סכום הקניה, בפונט ענק. הטכנולוגיה נדחקת לפיסקה האחרונה (אם היא בכלל מוזכרת), ואפילו הכתבים לענייני מדע/טכנולוגיה לא טורחים לבדוק את הניסוחים שלהם, כי הם חושבים שהפרטים המדעיים והטכניים לא מעניינים את הציבור. המחשבה הזאת מגשימה את עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לדייק - אף הסטוריון שמכבד את עצמו לא יקרא לזה 'הצעד הראשון של תוכנית החלל הישראלית', בדיוק כמו שלא יקרא כך לשיגורי ספייס-x של אילון מאסק לגבי תוכנית החלל האמריקאית. תוכנית החלל הישראלית קיימת כבר מעל שלושים שנה, והישגיה (וגם תקציביה) רבים ומרשימים הרבה יותר מחללית קטנה עם מצלמה שמתרסקת על הירח. מסכים לגמרי לגבי הילארי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה אני מכיר קצת את האחראי על הניסוי המדעי וההתרסקות די קלקלה את המדידות פרט ל"קצת, מעט נתונים מגובה נמוך" . בעניין ההרצאות, אני מאמין שאתה טועה, ואולי מקור הטעות שלך הוא טעות מדגם ( תלמיד מחונן שלא _שמע_ על הגשושית?) ואולי מכך שההרצאות היו מטעם עמותה שכמעט לא קשורה למדינה ובוודאי שלא מומנה מהמדינה, ולכן החשיפה לא היתה ברמת נאט"ו, אבל אני יודע ממקור ראשון שהרצאות רבות ניתנו, לפני תלמידים, חיילים וסתם אזרחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראובן, כתבתי שהוא שמע על הגשושית; כתבתי "בקושי שמע", כי הוא לא יודע כמעט שום פרטים עליה. תיחקרתי אותו מעט על פרטי המסע, מטרות, הישגים - אין לו כמעט מושג. והוא באמת אינטליגנט. זה נקרא שהנוער מקבל השראה להתעניין במדע? אני יודע שניתנו הרצאות רבות, ואכן בירכתי ושיבחתי את המרצים. ברמת התוצאה, האם זה העלה את המודעות ויצר עניין נוסף במדע? שאלה פתוחה. אני מסכים שהמחדל אינו של אנשי הפרויקט, שכנראה עשו בכמיטב יכולתם לפרסם ולהסביר (בדיוק כשם שהם ניסו להסביר מה קורה ברגע הנחיתה, אבל התקשורת הישראלית הרדודה היסתה את דבריהם בפטפוטי סרק). נראה לי שכרגיל, מערכת החינוך היא זו שהייתה צריכה למנף את ההזדמנות הזאת, אבל המערכת הזאת עסוקה מדי... נו, את יודעים במה. בדיוק בזקיפת קומתם הלאומית של החניכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהרחבה על מטרה מס. 2 (או בלשונכם: מטרת משנה). מההסברים (המצויינים) בפתיל הזה התברר שהכניסה למסלול סביב הירח פחות פשוטה וטריוויאלית משחשבתי. אז (אני רק) שאלה: האם גם כיום ב-2019, זה כל כך מסובך ומועד לכישלון? חברים פה התפעלו מההישג הגדול, בעיקר לאור הניסיונות הכושלים של ברה"מ ואחרות, שפספסו את הירח (פעמיים?). אבל נראה לי שזאת השוואה של שמיטה לכלי מיטה (או: תפוזים לחיידקים). האם הטכנולוגיה לא התקדמה מאז בצעדי ענק? האם כיום, עם התפחתות אמצעי החישוב והמדידה, לא ידועים מסלולי כדה"א והירח, והכוחות ביניהם, בדיוק כזה, שביחד עם התוכנות המשוכללות זה הופך את הבקרה של המשימה ליותר בטוחה (בהרבה)? או אשאל זאת כך: אם 100 צוותים יתכננו אותה משימה, בטכנולוגיה הזמינה כיום ובאותו תקציב בערך - כמה מהם בממוצע יצליחו (להפעיל את המנועים בזמנים ובאינטרוולים הנכונים, לפחות כדי להיכנס למסלול) וכמה ייכשלו? אני באמת שואל כי אין לי מושג, אשמח להבהרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי באחד הדיונים הקודמים מישהו הזכיר הערכה של משהו כמו 40% הצלחה (שניתנה לפני ההמראה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל סליחה שאני שוב פרקליטו של השטן: האם המספר הזה הוא תוצאה של הערכה מושכלת (ואיך היא נעשתה?), או שהוא מהווה איזושהי אופטימיזציה בין הרצון להעצים את ההישג (אם נגיד שהסיכוי קרוב לוודאות, אז איפה ההישג?... כמובן, מעבר לעובדה שעבדנו קשה והצלחנו) - לבין האינטרס לקבל את התמיכה בפרויקט (אם הסיכוי אפסי, מי ישקיע בזה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה נאמרה כשכל הכסף כבר הושקע ולא נראה היה שיהיה מיזם המשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין התאוריה- שהיא ברורה ומדוייקת, לבין הביצוע עצמו. אם תתן ל 100 מדעני טילים לחשב את המסלול האופטימלי עם אותם פרמטרים של כמות הדלק, הדחף של המנועים, והזמן המקסימלי לביצוע, הם כנראה יחשבו כנראה כולם בדיוק את אותו מסלול. אבל כדי לעשות את זה בפועל צריך להתגבר על המון בעיות הנדסיות. המון. המדינות שעשו את זה קודם לא משתפות את המידע הטכני, ולכן על הצוות לפתור את כל הבעיות בעצמו. כדי לסבר את האוזן: כאשר יצרן מכוניות מפתח סידרת מנועים חדשה (בנזין 4 פעימות רגיל) לא כשיפור על בלוק מנוע קיים אלא מאפס, עלויות הפיתוח עולות על כל התקציב של בראשית. לכן היה כל כך קשה לקבוצות המתחרות להגיע בכלל לשיגור. אחרי השיגור יש עוד אלף דברים שיכולים להתקלקל. אין חכם כבעל ניסיון, וכמו שאמרתי בעלי הניסיון לא משתפים אותו. נראה לי שלנחות נחיתה רכה הרבה יותר מאתגר טכנית מאשר "רק" להכנס למסלול סביב הירח. אני מנחש, לפי ניסיונות העבר תגובה 705875 שהתוחלת להצליח בנחיתה רכה היא בין הניסיון השני לשלישי. אם צריך להמר- לאור ההישגים הטכניים היוצאים מהכלל של הצוות של "בראשית", אני מהמר שבניסיון שני הם יצליחו ו"בראשית 2" תנחת נחיתה רכה על הירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה אריק, אבל אני שאלתי רק על השלב של הכניסה למסלול סביב הירח. גם מבלי להתייחס לתוצאות של הניסוי היחיד שהתבצע בפועל (הכניסה למסלול הצליחה, הנחיתה נכשלה) - אפשר להבין שהנחיתה הרבה יותר מסוכנת; ולו רק מהטעם שצריך לייצב רכב נחיתה באמצעות מספר מנועים רקטיים (ולא מצנחים). אבל רק השלבים של ההאצה במטרה להיכנס למסלול - מישהו העריך את סיכויי ההצלחה שלהם, במצטבר? ברור לי שקשה מאד להעריך, כמו שקשה להעריך סיכוי של חולה סרטן להבריא. אבל לפחות עקרונית, ככל שזה קרוב יותר ל-100% (בטכנולוגיה הזמינה כיום, של ידיעת מסלולי הגופים, הכוחות, וכוח החישוב), כך ההתפעלות מההישג הופכת - מתדהמה ופליאה ואקסטזה לנוכח הישג נדיר ויוצא דופן - לשמחתה של אם שבנה אמר את המילה הראשונה שלו. (גם זה לא טריוויאלי - יש לצערנו ילדים שלא מדברים). אני באמת לא מזלזל אבל רק מבקש לקבל פה פרופורציות כדי לגעת במה מדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכל פועל כהלכה, להכנס למסלול סביב הירח זה עניין טכני לחלוטין. אתה מכוון את החרטום לכיוון הנכון, מפעיל את המנועים למספר שניות מחושב מראש, ואז מחכה לנקודה הבאה, בודק אם אתה במקום הנכון, שוב מכוון את החרטום, שוב מפעיל את המנועים למספר שניות מחושב, וכן הלאה. המתח וההתרגשות נובעים מזה שבדרך כלל בניסיונות ראשונים לא הכל פועל כהלכה. ל''בראשית'' היו שתי תקלות שהתגברו עליהן בזמן המסע, ותקלה שלישית שהרסה את הנחיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מהנדס טילים, רק מהנדס מיקרו-אלקטרוניקה. בתכנון שבבים, אפשר להעריך את הסיכוי לפגם בצ'יפ, או לשגיאה בהפעלת המעגל, על פי שקלול של הסטטיסטיקה של השגיאות של המרכיבים. לכן אני מניח (מבלי לדעת), שאפשר אולי לחשב את הסיכוי לטעות באחת מהפעלות המנוע, עד לסטיה שלא ניתן יהיה לתקן (יציאה מהמסלול): מה השגיאה האפשרית (סטיית-תקן אחת) בתזמון ההפעלה והכיבוי של המנוע; בחיווי של מיקום הגשושית; וכו'. לפי זה אפשר אולי לספק הערכה מושכלת של הסיכוי לכישלון, רק בכל תמרון בפני עצמו. וכל זאת, בהנחה שאת התקלות הראשונות כבר תיקנו, או ששקללו את המידע על התקלות בחישוב התמרונים שאחריהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר. ראשית, צריך להיות ברור שאין פה שום הישג "מדעי", ואפילו לא הישג פורץ דרך טכנולוגי - שנשמע שאתה מצפה לכזה מהמשפטים האחרונים בתגובתך. ההישג ההנדסי, נובע יותר מהאילוצים של הפרוייקט וסד המשאבים והתמחור שהוא נמצא בו מתחילתו. באופן אנלוגי, זה קצת כמו שהתיכון של הבן/בת שלך היה משתתף בתחרות שמטרתה בניית רכב אוטומטי שמטרתו לנסוע על כביש ליעד ידוע, להגיע ליעד, לרדת מהכביש ולנסוע מאה מטר מערבה בדיוק, ועד לצלם שלוש תמונות של הירח המלא בלילה. אני מקווה שברור לכולנו ש"בטכנולוגיה הזמינה כיום, של ידיעת מסלולי הגופים, הכוחות, וכוח החישוב" זו משימה פתורה ממזמן ולא קשה מדי. אבל עכשיו, אם אומר לך שאתה צריך לעשות כל זאת כשהרכב (הלא מאויש) עולה אלפיים דולר, ואסור לך להשתמש ב-GPS, הבעיה נעשית קשה יותר בדיוק בגלל ההגבלה על משאבים ויכולות - כאלה שיש לטויוטה שלך (באנלוגיה) או לנאסא/תעשיית החלל הישראלית/צרפתית וכו' במקרה הנדון. עכשיו פתאום אין לך מיכל דלק של חמישים ליטר, ואתה צריך לבנות מערכת ניווט מרסברי פיי ושתי מצלמות בעשרים דולר, ומנוע חשמלי עם בטריה של אייפון. עכשיו, אם התיכון של הבן שלך יזכה בתחרות - ועוד כזו ששאר התיכונים ניסו ונכשלו בה - זאת סיבה ראויה מאד לגאווה. גם אם זו בעייה שטויוטה(נאסא) כבר פתרו לפני עשור במשאבים גדולים פי אלף. אז לסיכום - ההישג הוא הישג הנדסי נאה מאד, בהינתן הצוות הקטן, המחיר הנמוך והמשאבים המוגבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו שהוא קריטי במחיר של חללית ובעייתי מאד כשמוזילים - היתירות. כשיש לך לווין/חללית שעולים חצי מיליארד דולר, אתה שם שלושה מחשבים ושלושה מדידים על כל משימה, וברגע שיש תקלה יש מערכות מתוחכמות למדי שיודעות להחליף מיד בין המערכות בצורה חלקה שלא פוגעת במשימה. גם האלמנט הזה נפגע קשות באילוצי מחיר אגרסיביים, והתוצאה היא ירידה ישירה באמינות המערכת ועלייה ישירה בסיכויי התקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גאווה גדולה מאד לצוות המוכשר. גאווה קטנה למדי למדינת ישראל שלא השקיעה כמעט כלום, ולרוב תושבי ישראל שתפסו טרמפ (פרט לאלה שהשתתפו במימון או עשו משהו אחר חוץ מלפצח גרעינים מול המסך). כמו שנאמר: "צעד קטן לחמארה, וצעד גדול לאווז... אה, לד"ר פליישר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיזם תוכנן להיות גאווה ישראלית. השם וחלק לא מבוטל מהמטרות (חינוך וכדומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שהמדינה תפסה כאן טרמפ, וכבר ביום הנחיתה כתבתי כאן שהביקור (והניכוס) של ראש הממשלה באתר השליטה והבקרה מופרך בעיני כמו ביקור של טראמפ בשיגור ספייס איקס של איילון מאסק. עם זאת, כמו באנלוגית התחרות בתיכון, מותר לנו גם להתגאות בתיכוניסטים המוצלחים שלנו שעשו פרוייקט מוצלח ומעורר השראה במשאבים מוגבלים והצליחו היכן שתיכונים אחרים לא עמדו במשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טבעי שפוליטיקאים באים ''לגזור את הסרט'', במיוחד ביום שהיה אמור להיות יום של גאווה לאומית, קל וחומר לקראת בחירות. צורם יותר העדרו של שר המדע והטכנולוגיה. כנראה שאופיר אקוניס הצטער בדיעבד על כך שהשמיטו ממשרדו את ''...והחלל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שמשהו טבעי, לא אומר שהוא לא מסריח. אני בטוח שאתה יכול לחשוב על כמה דוגמאות להוכחת הטענה הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה מצויינת, אבל מחמיצה דבר אחד שקשור בחלל- יש לך רק ניסיון אחד. אתה לא יכול לנסות את הרכיבים והאינטראקציה ביניהם בתנאי אמת וכולם צריכים להצליח לפעול יחד בפעם הראשונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |