בתשובה לאח של אייל, 20/05/19 0:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אח של, לדעתי זאת איננה השאלה האמיתית בתת-פתיל הזה. להגיע למקום שמעט אנשים הגיעו אליו - זה יפה וראוי, על זה אין בינינו מחלוקת. אמנם, זאת לא באמת מטרה (זה נראה לי אמצעי כדי להשיג: ריגוש קיצוני, משמעות, תחושת ערך, וכו' - הכל ראוי). אבל אולי זה רק עניין סמנטי. הבעיה שלי היא עם כל הטרמפיסטים שמערימים הר של מטרות-דמה מעל המטרה האמיתית, באופן שמסתיר אותה לגמרי. לא בדקתי ביסודיות, אבל נראה לי שגם משתתפי הפרויקט עצמם אחראים לבנייה של מגדל הקלפים הזה. האם הם לא השמיעו הצהרות על גאווה לאומית, קידום החינוך, קידום המדע? מעניין לבדוק. מSpaceIL [ויקיפדיה]: "מטרתה של העמותה היא לתרום לחברה הישראלית על ידי קידום החינוך המדעי – טכנולוגי ועידוד החדשנות המדעית בישראל". ועל פניו, נראה שאפילו את התירוץ הזה של פתרון החידה של השפעת השדה המגנטי על סלעי הירח הם הוסיפו בעצמם. ואולי נאסא ביקשו את זה? לא יודע. ויש לי בעיה עם הגאווה הלאומית שישראלים נוטלים לעצמם על גבה של תעשיית ההיי-טק, המתקיימת למרות ולא בזכות התמיכה של החברה הישראלית בחינוך ובמדע. וגם סוחבת על גבה את רובו של המשק. וממתי הישג פרטי הוא מקור לגאווה לאומית? האם הניו-זילנדים מתגאים שהם כבשו את האוורסט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. סר אדמונד הילארי נפטר ב 2008. ראש ממשלת ניו זילנד הלן קלרק ספדה להילארי ואמרה: "מטפס ההרים האגדי וההרפתקן לא היה רק תושב ניו זילנד המפורסם ביותר שחי אי פעם, אלא הוא קודם היה ניו זילנדי אמיתי, הניו זילנדי האולטימטיבי". זה אותו ניכוס כמו של בראשית, רק עדין יותר, אנגלוסכסי. למי סופד ראש הממשלה? רק לסמלים לאומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ידעתי, תודה. ב. בהספדים אומרים כל מיני דברים טובים על המת. השאלה היא אם הניו-זילנדים כאומה גאים שהם היו הראשונים על האוורסט? אם כן, אז יש להם אותו אישו כמו לישראלים. גאווה ובכלל רגשות לאומיים הם דבר בעייתי בעיני; אם כי יובל נח-הררי טוען במידה רבה של הגיון, שרגשות לאומיים הם מה שיצר את החברות המתורבתות, ושלא ייתכן פיתוח של מדע וטכנולוגיה בלי זה. אצלי זה יוצר דילמה: מה עדיף, עולם בלי לאומים ודתות וכו' שבו יש פחות מדע וטכנולוגיה אבל גם פחות מלחמות סביב השאלה מי האומה הנבחרת? קשה לי להחליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מרגיש שהמטרה של הגעה לירח מוסתרת על ידי מטרות משניות כאלו ואחרות. אם אתה לא מסכים לגבי המטרה וחושב שהמטרה האמיתית היא ריגוש או פיתוח טכנולוגיות או משהו אחר - אז אין פלא שזה ײמוסתרײ בעיניך. וטרמפיסטים זה דימוי מצויין. אתה אולי לא אוהב לקחת טרמפיסטים, ואני אוהב לעיתים נדירות, רק אם אני לא ממהר. טרמפיסטים זה עניין של טעם ואולי אם אתה היית יוזם את הפרוייקט היית לוקח פחות טרמפיסטים. כמו שציינתי, חלק מהפיינלסטים לקחו עליהם הרבה פחות טרמפיסטים וזה בסדר גמור. מצד שני טרמפיסטים מביאים בצורה ישירה או עקיפה מימון. הישג פרטי הוא גאווה לאומית לפחות מאז האולימפיאדה ביוון העתיקה. אלפי שנים. ייתכן שיש פה עניין של טעם באופן שבו דוברים שאינם חלק מהפרוייקט מייחסים את ההצלחה שלו למדינה או לחברה במקום לפרט. יש בזה משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השרות הצבאי שלי נסעתי בטרמפים. אני גם אוהב לקחת טרמפיסטים (לאחרונה קשה לי בגלל הקטנוע). הבעיה היא לא הטרמפיסטים בדרכים, אלא אלה שמסיטים את תשומת הלב מהעיקר. בשבילי, העיקר הוא המחקר המדעי. בשביל רוב הישראלים, העיקר הוא הגאווה הלאומית, והכסף. זה בלתי ראוי בעיני, עד כדי גועל. גם כשחברת הזנק נמכרת, הכותרת היא תמיד - סכום הקניה, בפונט ענק. הטכנולוגיה נדחקת לפיסקה האחרונה (אם היא בכלל מוזכרת), ואפילו הכתבים לענייני מדע/טכנולוגיה לא טורחים לבדוק את הניסוחים שלהם, כי הם חושבים שהפרטים המדעיים והטכניים לא מעניינים את הציבור. המחשבה הזאת מגשימה את עצמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |