בתשובה לרון בן-יעקב, 10/05/19 18:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטענה הזו היא שטות מוחלטת. (כלומר: נעשה „ניסוי״: אנשים (כולל תינוקות) שממילא היו מאושפזים ונלקחו מהם דגימות דם, השתמשו בדגימות הללו כדי לבדוק אם אין להם אנמיה חרמשית. זה היה ניסוי לפי ניחוש של איזשהו רופא. התברר שאין). קורן הייתה יכולה למצוא את המידע הזה בקלות. בין השאר בערך האנציקלופדי. לא בדקתי את שאר הטענות שהיא מעלה שם, ואני נוטה לחשוב שמדובר על אותה רמת חוסר אמינות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה (סתם לרמת ידיעה) אם אי אפשר לעשות משהו נגדה בגלל הטענה המשמיצה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני צריך יהיה להוכיח שהיא ידעה שמה שהיא אומרת לא היה נכון. ואת זה קשה להוכיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כתבתי בעבר, כי עלילת הדם הזו לא תגיע לקצה, עד אשר יקום מישהו ויתבע את אחד מהמעלילים (עוה"ד וחה"כ לשעבר קורן ראוייה בהחלט) על הוצאת דיבה. אני ממליץ בהזדמנות זו על הסרט המצויין הכחשה (סרט) [ויקיפדיה]. הסרט הזה ממחיש עד כמה קשה להתמודד עם שקרנים היסטוריים בבית המשפט. כדי להצליח במשפט דיבה כזה, לא די ברצון טוב. נדרש גם מוח משפטי מן המעלה הראשונה ובעיקר אמצעים כספיים לממן את התביעה. האנשים הנמצאים בחזית המלחמה בעלילת הדם הזו הם בלוגרים עצמאיים, ללא שום גב ציבורי וכספי ובד"כ גם לא מזדהים בשמם. חוששני, שאם אנשים אלו יזמו תביעה, יגרם יותר נזק מתועלת. בד"כ מי שאמור לנהל תביעה כזו היא המדינה שאותה ואת מוסדותיה משמיצים כאן. מאחר ונורית קורן היתה (תודה לאל) חברת כנסת בכירה של מפלגת השלטון, מכאן לא תבוא הישועה. המועמד הבא, היא באופן טבעי האופוזיציה, בפרט מפלגת העבודה, שאותה, את מפעלותיה ואת ההיסטוריה שלה משמיצים. על ההתנהגות הצבועה המתחסדת והפחדנית של מפלגה זו, לא אוסיף כאן מילים. לעניות דעתי, באה זו על עונשה בבחירות אלו. אני שאיני יכול להקדיש לנושא זה את מלוא תשומת הלב שהוא ראוי לו, אעשה כמיטב יכולתי לחשוף את השקרים במכתבה של המ...ת הזאת ואקווה שאחרים יסייעו בידי. א. על גנז המדינה לשעבר ד"ר לזוביק כותבת חה"כ "מדוע זה הנושא היחיד שבער בו להעלות לאחר שפרש מתפקידו?" שקר וכזב. כל מי שיזפזפ מעט בדבריו ובהופעותיו של הגנז לשעבר, יווכח בקלות שהאיש, איך לומר בעדינות, מרבה בדברים. בין שפע הערותיו וסיפוריו, הוא אומר גם שלהתרשמותו אין במסמכי ועדת כהן-קדמי שום דבר הסותר את דו"ח הועדה. בפרט, כנהוג במקומותינו, האיש גם מתחנף לחבורה האנטישמית הזו ומספר עד כמה שמח על חשיפת המסמכים לציבור ואיך הזדרז מיד להעלות לרשת כל מסמך ומסמך שהללו בקשו ממנו. כמוכן, צריך להזכיר שכאשר הגנז שלפני לזוביק, התלונן על המצב בארכיון המדינה, תלונות שלא היה להן שום קשר עם פרשת ילדי תימן, מיהרו קורן ושותפיה לעשות שימוש בדברים אלו. ב. "החוקרים הביאו בפני הועדה, עדויות ומסמכים מפלילים, אשר מהם התעלמה הוועדה" - שקר וכזב. הועדה זמנה עשרות ויותר עדים ע"פ החקירות שערך עוה"ד יוסיפוב וחקרה אותם ע"פ העדות שגבה מהם. יתר על כן, פרק שלם בדו"ח הוקדש לבדיקה והתייחסות פרטנית לכל אחד מחמישים טענות ועדויות שהגישו הארגונים של יוצאי תימן כהוכחה לטענותיהם. ג. "כאשר העדים סתרו את עדותם, או בחרו לשתוק, הועדה לא פעלה נגדם" - אכן, כאשר נחשפו השקרים והעלילות של עדים כמו אברהם עובדיה, שושי זייד והרב פורוש, הועדה בחרה להתעלם מדבריהם ולא להעמידם לדין. הרב פורוש טען שיש בידיו עדויות לשואת ילדי תימן. מעדותו בוועדה עלה שהוא התכוון לפרשת גזיזת הפיאות של ילדי תימן בקיבוצים. ד. "עם פתיחת הארכיונים חשפנו גם תמונות המציגות ניסויים רפואיים בילדי העולים ..." - בכתבות העיתונאיות על ניסויים רפואיים בילדים (שלווו גם בטענות על רצח יולדות צעירות), מטעמה של חה"כ קורן ושותפיה, הוצגו תמונות שנלקחו מתיקי וועדת החקירה. התמונות הללו צולמו בביה"ח רמב"ם בחיפה. במקור התמונות הללו היו תמונות של הילדים לפני ואחרי האשפוז ונועדו להדגים את מצבם הקשה בזמן שהתקבלו ואת השיפור שחל במצבם לאחר האשפוז. תמונות אלו הוצגו כעדות לניסויים רפואיים. מאחר וחה"כ היא עו"ד, היא מן הסתם יודעת משהו על דיני ראיות. לכן במקרה זה מה חשבה ומה ידעה לא רלאבנטי. כעו"ד היא אמורה לדעת מהי אחריותה לבדוק את מה שהיא טוענת. ה. "חשפנו ... עדויות של מטפלות מטעם ויצ"ו שראו לנגד עיניהן מסירת ילדים לזוגות דוברי שפות זרות" - לא חשפנו שום דבר. עדויות דומות (של מטפלות) ניתנו בפני הוועדה (וגם ועדות קודמות). אף אחת מן העדויות לא העלתה ראיות משפטיות למסירה בלתי חוקית של ילד. כל עניין השפות הזרות הוא פרט חוזר שוב ושוב החושף את השקרים והראיות המזוייפות של ארגוני התימנים. יש לזכור כי בשנים המדוברות 49-51, שנות קליטת גל העלייה הגדול, מערכת הבריאות העברית פשטה את הרגל וקרסה תחת גל העולים, החורף הקשה, השטפונות ומגפות השפעת והפוליו. לעזרה נזעקו ארגוני יהודים מחו"ל כמו ויצ"ו והדסה שתחזקו ומימנו מוסדות ילדים ובריאות בארץ. המנהלת של מוסד ויצ"ו לאם ולילד בת"א שעסק במסירת ילדים לאימוץ וגם סגניתה שניהלה את סניף ויצ"ו במעברת ראש העין היו עולות מאנגליה, דוברות אנגלית. מנהל ביה"ח של הדסה במעברת ראש העין היה עולה מדרא"פ שדיבר אנגלית בלבד. אחיות יהודיות מתנדבות מארה"ב וקנדה עבדו במשך שנה בביה"ח בראש העין (בערך 10 במספר). מבקרים דוברי אנגלית וצרפתית, בוודאי תורמים יהודיים מחו"ל ביקרו במוסדות השונים הלוך ושוב. כלומר מבקרים דוברי שפות זרות הסתובבו במוסדות מעשה יום ביום, ובכל זאת בכל העדויות המדובררות ע"י חברי הארגונים, מקפידים לציין שהילדים נמסרו לדוברי שפות זרות, כאילו היה הביקור של דוברי שפות זרות איזשהו אירוע מיוחד שאותו המטפלות היו אמורות לזכור כעבור 50 שנה. בכל המקרים של אימוץ שנחקרו בועדת קדמי, המאמצים היו תושבי הארץ והעובדים (לרוב עובדות) הסוציאליים שהיו אחראים לאימוצים העידו שע"פ הנוהל, לא האחיות ובודאי לא המטפלות היו אמורות להיות נוכחות במהלך האימוץ, כדי לשמור על פרטיות המאמצים. ארגוני התימנים מעלים שוב ושוב עדויות של מטפלות חדשות, אע"פ שעדויות אלו אינן מחדשות דבר ביחס לעדויות דומות שנשמעו ונחקרו ע"י ועדת החקירה. ו. "נחשפו גם רשימות של ילדי עולים מבתי הילדים של ויצ"ו, שבהן מצויין "לא ידוע לאן או ע"י מי נלקח"," - עד כמה שידוע לי, הועדה של חה"כ קורן לא חשפה אפילו מסמך מקורי אחד שלא היה בתיקי ועדת קדמי. מה שהיא כן חשפה היו מכתב והודעה מפוברקת בפייסבוק שעד היום לא ידוע מי כתב אותה וכן הוצגה "ילדה" תימנייה שהוצגה כחטופה ואח"כ נתברר שאין לה שום קשר למעברות ובודאי לא היה שום צורך לחטוף אותה. ה. עד היום, לאחר למעלה מאלף הצלבות דנ"א, לא הצליחו קורן ושותפיה לדרך להציג אפילו ילד תימני אחד חטוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלנו יש לנו אותך, לשאר המדינה אין. זה נראה כמו תאוריית קונספירציה במירעה, כמו חיסוני הפוליו בהודו. אולי תתראיין לעיתון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חטיפת ילדי תימן, תיאוריית קונספירציה – עובדות, אנשים ונושאים – וובסטר – הבלוג של חנן כהן אני מתנצל על התשובה המאוחרת מאד. שאלתך קצרה מאד, אבל ידעתי שהתשובה שלי צריכה להיות מאד ארוכה. אני מתקשה מאד לפנות את הזמן הנדרש לתשובה כזאת ולכן דחיתי שוב ושוב את התשובה. אני אנסה לתמצת ככל יכולתי את מה שברצוני לומר וגם אחלק את דברי לכמה תגובות, כך שלא אצטרך לכתוב הכל בבת אחת. הדבר עשוי להקשות על הבנת הקשר בין הדברים שאמורים להיות בעצם חלקים של תגובה אחת וגם על כך אני מתנצל. א.אני חטאתי אולי ביצירת הרושם שאני רואה עצמי כחלק מאותה קבוצת אנשים שראוי לתארם כ"מכחישי שואה" וניתן למנותם על כף יד אחת. אני מתיחס בכינוי למספרם הזעום ולמידת חוסר הקונסנסואליות של דבריהם בציבוריות הישראלית הפומבית ולא לאמיתות הטענה שלהם. להבדיל מהם, כל הדברים שכתבתי בתגובות שלי בעניין זה מבוססים על חומר הפתוח לכל הציבור ורובם ככולם לקוחים ממסמכי ועדת החקירה המשפטית כהן-קדמי, שארכיון המדינה הספיק להעלות לרשת. אין לי שום גישה או יכולת לחשוף עובדות ומסמכים חדשים שאינם בהישג המחשב של כל אחד מן הקוראים. לאותם יחידים שהזכרתי, לעומת זאת, יש כנראה גישה לספריות ולארכיוני עיתונים המאפשרים להם לחשוף עובדות וראיות חדשות שהתקשורת כשלה והתרשלה בחשיפתם. למיטב הבנתי, אני לא יכול להציג לתקשורת שום דבר שהם לא היו יכולים להשיג אילו רק רצו בכך. אין לי שום סקופ בשבילם. ב. להשלמת והבהרת מה שנכתב בסעיף הקודם אוסיף: מעבר לקבוצה המצומצמת הזאת, יש עוד כמה אנשים שתומכים במעטים אלו. להערכתי מדובר פשוט בחברים של הראשונים המצטרפים למכתביהם ע"פ בקשתם. אני לא מציין שמות, משום שאני יודע שהם חוששים לשלומם, אם הדבר יתפרסם בתפוצה רחבה. בתחילת תגובה זו הבאתי הפנייה לאתר המכיל ריכוז של כתבות של חברי החוג המצומצם של ה"מכחישים", למי שרוצה להתרשם במה המדובר. ג. אם יש דבר שלמדתי מנבירתי בחומר הנוגע לפרשה, הוא עד כמה התקשורת שלנו היא שטחית, פסיבית, נטולת עמדה, לא מהימנה וחסרה הרבה מאד בתחום של מחוייבות לחשיפת עובדות האמת והתמונה המלאה. אני ממש לא חושב שהתקשורת להמונים הישראלית היא הזירה המתאימה לבירור וחשיפת האמת העירומה והכואבת. כל מה שהשיגו התבטאויות בתחומים הרבה פחות רגישים ושנויים במחלוקת, היה מבול של טוקבקים נתעבים מכל הצדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית תודה על התגובה, גם אם מאוחרת. גם אם אין לך גישה מיוחדת למסמכים כפי שיש לגנז המדינה עדיין יש לך היכולת להציג עמדה מגובשת וקוהרנטית. עד שקראתי את דבריך כאן קינן בי הספק, הרי לא יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מספרים שבני משפחתם נעלמו ללא זכר ואין אש. לא ידעתי בדיוק מה הלך בוועדת קדמי. עצם זה שהמתלוננים המשיכו להתלונן אחריה גרם לי לספק שהיא מיצתה את הנושא. גם אחרי שהשתכנעתי מדבריך קראתי במוסף ספרים של הארץ ביקורת על ספר נוסף שיצא על פרשת ילדי תימן. הכותב והספר נראו רציניים וממוסמכים. שוב ניקר בי הספק. המסקנה שלי היא שכשיש נרטיבים מתחרים בתקשורת, אסור לתומכי הנרטיב האחד להפסיק לדברר אותו. ברגע שהם מפנים את הזירה לדוברי הנרטיב השני, השני יתפס על ידי הקוראים כ"אמת". ולא משנה מי מהם הגיוני, ממוסמך וקוהרנטי יותר. סעיף ג. שלך רק מחזק את זה. אם לא תגיע לאנשים- הנרטיב השני יהפוך לדיפולט ואנשים יאמינו לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם אתה מתכוון לספר של שפריס? עולה על הדעת תשובתו של הרמב"ם לחכמי העיר מרסיי ששאלו על האצטגנינות: "ואם התעסקו אנשים רבים באותם ספרים, ונשאו ונתנו בהם, מיד יקפוץ דעתו של נמהר לומר שאלו דברי חכמה. ויאמר בלבו: וכי לשקר עשה עט סופרים, ובחינם נשאו ונתנו אלו באלה הדברים?!". ב. כאמור, אני לא רואה בתקשורת ההמונים מקום לדיון רציונלי ומעמיק בשאלות היסטוריות. מערכת המשפט הישראלי הסתבכה בדיסוננס קשה בין רצונה לעסוק ולפסוק בנושאים של מדיניות והנהגת השלטון ברמה הגבוהה ביותר, לעומת נחשלות ויכולת בירוקרטית מוגבלת למדי בנושאי הליבה היומיומיים של שלטון החוק. לא הייתי רוצה שעניינים היסטוריים ידונו בבתי המשפט שלנו וזאת עוד לפני שאיילת שקד ואפי נווה מינו 300 שופטים ו-40% מביה"מ העליון (לדברי הראשונה). ג. לכן נדמה לי שהמקום הנכון לערוך את המערכה, הוא דוקא מה שעולה מתגובתך. הדבר הנכון הוא ספר עיון, אקדמי באיכותו אך פופולארי וקריא לציבור הקוראים הכללי. הספר יתאר תולדות והתפתחות עלילת הדם הזו. חומר לספר כזה לא חסר. הספר עשוי לעורר עניין ציבורי. במידה ומישהו יתבע את כותב הספר תביעת דיבה, נראה לי שעמדת הפתיחה המשפטית של הנתבע תהיה טובה למדי. עניינים נוספים שיש לדון בהם אך כרגע יקצר המצע הם: ד. העניין של מפלגת השלטון בהפצת גרסה "מוסמכת ומתונה" של עלילת הדם הזו. גורמים בליכוד מפרידים עצמם מן הגרעין הקשה של פעילי הפרשה, מפני שקשה לפספס שהללו בעיקרם haters ואנרכיסטים-אנטישמיים, אבל עדיין המפלגה רוצה לנצל את הפרשה העגומה של עליית יהודי תימן ולמה לא גם את כל המחדלים הבירוקרטיים של מערכת הבריאות לדורותיה, כדי לנגח את אויביהם ההיסטוריים במפא"י השנואה. ה. בינתיים, עלתה בי ספק תובנה חדשה. ידעתי שלא ממש הצלחתי לשכנע את הרבים כאן בדבר החשיבות והמרכזיות של הפרשה הזו בנאראטיב הציוני ובזכות קיומה של מדינה יהודית. אבל בעת האחרונה עלה בי ספק בדבר הרצינות בה רואה הצד השני, המאשימים, את האשמותיו. במקומות מסויימים עולה הרושם כי המאשימים אינם שותפים לדעתי על החומרה המחרידה שיש לחטיפת ילדים מהוריהם. לפעמים אני מתרשם כי הרוב הגדול של המאמינים בעלילה זו, כלל אינם מונעים משנאה יוקדת, אלא מטיחים את האשמותיהם כלאחר יד במסגרת ניסיון לשפר את מצבם במאבק לטיפוס בסולם הסוציו-אקונומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר. כנראה שזה היה שיפריס, אבל אני חושב שזה היה לפני הכתבה הזו. תראה- הרי מעטים יקראו את הספר עצמו. יותר מכך יקראו את הכתבה בעיתון על הספר, והרוב יקבלו כותרת או שתים מהפייסבוק שתומכות במה שהם חשבו קודם. המחבר הוא הרי דוקטור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית1, הספר (על פי הביקורת) לא מתלהם. "הארץ" מציג את הנרטיב שלו לפחות כשווה ערך לנרטיבים של חוקרים אחרים. אגב- האם הערך בויקיפדיה מאוזן לטעמך? אם לא, תוכל לערוך ולהוסיף. ___________ 1 וגם בילה בכלא כי היה יד ימינו של עוזי משולם- תבחר אחד מהשנים לפי העמדה שהגעת איתה מהבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בוא נראה מה אפשר ללמוד מכתבות בעיתון על דר' נתן שיפריס: שיפריס מספר לכתבים השונים שהוא הגיע לחצרו של עוזי משולם כדי לתעד את מאבקו של הרב כעד נטול פניות. הכתבות השונות מצטטות את טענתו ללא שום הערה. בוא נראה איך מתעדים באופן אובייקטיבי את המאבק: "ד"ר נתן שיפריס, מייצג כיום את הטענה בדבר חטיפה מתוכננת, ממוסמכת וממוסדת. במכתבים ששלח בזמן אירועי יהוד לבכירים במדינה טען שיפריס כי במרתפים מבוצרים שמורים רשימות מפורטות של אלפי ילדים חטופים, עם פרטי הוריהם האמיתיים וההורים ש״קנו אותם בסכומי עתק״.8 אגב: במכתבו זה, משנת 1994, טען שיפריס כי "בתקופה האחרונה מתגלים רבים מהילדים (כיום בני 40–45) בחו"ל, בעיקר בארצות הברית", וכי מדובר במאות (!) מקרים, שמסיבות שונות "עדיין חוששים להיחשף". חטיפתה של ההיסטוריה כמוכן זאת לדעת, נתן שיפריס, אביו ואמו (פעילי שמאל רדיקלי) היו חסידיו של משולם, שנים לפני הארועים ביהוד. באופן אלטרנטיבי, אתה רשאי להאמין ששיפריס נשלח ל-4 שנים בכלא מפני שתעד באופן נטול פניות את המתרחש בחצרו של הרב ביהוד. ב. אני מניח שרבים רוצים לפטור עצמם מחובת הבדיקה האישית והמעמיקה של העניין. הנחה סבירה היא כי ניתן לסמוך על עדויותיהם של עדים מכובדים ומשכילים. אני מפנה אותך לעדות הבאה ד"ר מאיר בוזגלו ד"ר בוזגלו, אדם מכובד ומשכיל לכל הדעות, מפזר כאן מקבץ כזה של דברי הבל נבערים שאזניים תצילנה. אם זה מה שניתן לצפות מהמשובחים והנבונים שבין המזרחיים, מצב החברה הישראלית רע באמת. מסקנתי:אם אתה רוצה להסיק משהו מספרו של שיפריס לגבי האמת ההיסטורית, אתה צריך לקרוא אותו בעצמך וגם לחפש את דברי אויביו. ג. לגבי האפקטיביות של ניהול מערכה נגדית בתקשורת ובמערכת המשפט: נתן-שיפריס-ועוזי-משולם-זייפו-מסמכים ד. לגבי הויקיפדיה: אין לי שום טענות לערך של פרשת ילדי תימן [ויקיפדיה]. בעובדה רוב העורכים הבכירים שם אינם מאמינים בחטיפה ממסדית. אם אין לך בעיה עם זה, אתה יכול לכנות את הערך מאוזן. אני מציין זאת כדי לומר שאי אפשר להתיחס לנאראטיב הזה מנקודת מבט של איזון. יש לך כאן מצד אחד קבוצה של משוכנעים בגרסתם שאין להם בדל של מחויבות לבדיקה אובייקטיבית של טענותיהם. כל מה שנותר לצד השני הוא לסרוק במסרק כינים כל טענה וטענה מדבריהם. הבעיה היא שהויקיפדיה אינה זירה לפולמוס ולבירור האמת ההיסטורית המוחלטת. הערך בויקיפדיה מכיל מנה גדושה של טענות פעילי הפרשה וגרסאותיהם. מאחר והדברים מוצגים כדברים בשם אומרם, איני רואה אפשרות ל"ערוך" אותם וגם לא רואה צורך בכך. אני יכול להוסיף פרטים במידה ויש לי ראיות. מעבר לכך, העמדה שלי די קיצונית ואמותיונלית ואני לא חושב שהשתתפות מסיבית שלי שם תוסיף לאמינות הדף. לעורכים שם יש זכות לראות דברים שונים באופן שונה ממני. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שהעורך העיקרי שם אינו סבור שמחובתו לעיין ולו בעיקרי דברים של דו"ח ועדת החקירה המשפטית לעניין הפרשה. ה. בנקודה זו אנו שבים למה שמטריד אותי יותר מכל. אני מתקשה להבין מדוע אני נותר די בודד בהבנה שלי כי מדובר בענחין קרדינלי בנאראטיב הציוני ובשאלת סיבת הקיום של העם היהודי. על כך אפרט בתגובה נפרדת. ו. להדגמת האמור בסעיף הקודם, אציין שלדעתי נקיטת עמדה בעניין זה, חשובה יותר מהתיחסות לכל נפתול וספין במבוך הטקטי שאמור להבטיח לצד כלשהו בבחירות ספט' 2019 עוד מנדט או שניים של נפשות לא מגובשות. מערב יום אתמול אני שומע את אמיר פרץ (מועמד ראוי ורצוי לכל הדעות) מזעיק את מצביעי מפא"י לדורותיהם להציל את מפלגת מייסדי המדינה ממחיקה. רבים החוששים מאבדן 2 מנדטים למחנה האנטי ביבי. בשם מצביעי מפלגת העבודה לדורותיה, אני אומר "צר לנו, אנו עסוקים בהסתרת ילדי תימן החטופים!". אם לא ראית צורך להגן על כבודנו מפני האשמות והשמצות בלתי הוגנות ובלתי מוכחות, מה לך מזעיק אותנו, כאשר חבריך החדשים מפנים לך עורף? לא רק למצביעי הימין מותר השיקול הרגשי מן הבטן. ז. אני רוצה בהזדמנות זו לשלם חוב של כבוד למי שנתנו לי עצה טובה בעבר. מי שמוצא עצמו לא מסוגל להצביע עבור גנץ/פרץ/מרץ, שלא יתעצל ויטרח ויצביע עבור מפלגת הפיראטים (ףז) או משהו כזה. עצם הגבהת מספר הקולות המהווה את אחוז החסימה הוא בבחינת חובה למי שסבור שבחירתו של אדם נתעב כמו אב"ג היא בבחינת חובה לכל אוהב עמו ומולדתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין לי אלא להביע שוב את הערכתי לסובלנות ולסבלנות לאין קץ שבה אתה מוכן להתיחס לכל מי שטוען טענתו. זה מרשים מאד כיצד אתה תופס גם דמגוגים שבסה"כ טפסו על הארגז של האייל כדי לשחרר את שנאותיהם ולהפיח את רוח בטנם ומאלץ אותם לבחון את דבריהם באופן רציונלי ולא מתלהם. לדעתי זה ראוי להערצה. הפגם בגישה זו, מגיע מכך שלא כולנו מוכשרים או יכולים לחקור לפרטי פרטים את טענותיהם של ה"שונאים" ולרכוש לעצמם מידה מספקת של בקיאות המאפשרת להם להתווכח איתם מעמדה של ביטחון. אחד הדברים שמאפיינים שונאים, הוא שהם מפנים חלק בלתי פרופורציונלי מזמנם ומרצם לטובת דעותיהם הקדומות או האידאה פיקס שלהם. אתה יכול לראות בפרשת ילדי תימן את ההעלאה של עוד ועוד טענות שחלקן בקושי מתיישבות עם הטענות הקודמות וכאשר נגמר מאגר הטענות החדשות חוזרים לסיבוב נוסף עם הטענות הישנות. ההתנדבות לענות בלי גבול על כל הטענות יש לה תוצאה אחת בלתי נמנעת: הטוען מתקבע כ"מומחה" לנושא ומקהל משנה תוקף לטענותיו האבסורדיות ביותר (בגלל נטייתן של הבריות לשבת על הספסל ולא לנקוט עמדה). הדרך הנכונה להתיחס לטוענים היא לנקוט עמדה ולגבש דעה לגבי האמינות והמהימנות של הטוען. יאמרו אנשים בצדק שיכול אדם לטעות/להטעות במקרה אחד ולהיות צודקים במקרה השני. אם הטוען התגלה כלא אמין, חובת ההוכחה עליו והטענה שהוא רובין הוד הנלחם נגד ממסד מוטה ועויין אינה קבילה. נעצור כאן לרגע מתודולוגית. אציין את שתי הנקודות שברצוני להעלות בתגובות הבאות. 1. מה הן עובדות היסוד בפרשה זו. בכל זמן שצץ מישהו וטוען טענות שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם, הוא חייב להתיחס לעובדות יסוד אלו, אחרת אין טעם וערך לדבריו. 2. מהי החומרה שמייחסים במחנות השונים לעבירה של הוצאת ילדים מרשות הוריהם באופן לא חוקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהעדויות שראיתי-כתובות ומצולמות-דווקא התרשמתי מהאוטנטיות שלהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין להם שזה מה שהם זוכרים. אבל האם מה שהם זוכרים הוא מה שהיה? הבעייתיות של הזיכרונות או להאמין למשפחות – אבל מה קורה שהמשפחות סותרות את עצמן? (א.א. קונספירציות) אתה יכול להצביע על עדות כזו? אם אכפת לך: אתה רוצה לנסות בעצמך למצוא עליה מידע נוסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"ן אין זו תגובתך הראשונה בכיוון זה. אני חייב להודות שתגובות מסוג זה, מרגיזות אותי מאד. וממש בא לי לשטוף אותך בהטפת מוסר נרגזת. אך לפני כן שתי שאלות: א. האם אתה מוכן לשמוע? ב. האם מקובל עליך שהוצאת ילדים מחזקת הוריהם ובפרט באופן לא חוקי היא פשע חמור במיוחד ללא קשר למצבם הסוציו-אקונומי? חמור עד כדי כך שגם בשנות ה-50, אנשים סבירים (ובפרט אנשי הממסד) ידעו זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו רלוונטיות יש לשאלות שלך-חוץ מהיותן המשך לכעס- רלוונטיות כלשהי? אני מסכים למה שכתב ב-ב'. אז מה? כפאראפרזה על מה שאמר כמדומני קלינט איסטווד: אם אתה רוצה להטיף-הטף. יש הרבה דברים שאנשים ישרים ובעלי תפיסת עולם הומניסטית לא היו עושים לפני, תוך כדי ואחרי קום המדינה. ועכשיו קדימה להטפת מוסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי נמאס כבר מהסמולנים האלה שלא מפסיקים לסלף את ההיסטוריה? זה לא היה קלינט איסטווד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך לכעוס. יש לי נטייה להטפות מוסר, אבל ידוע לי שהטפת מוסר היא בד"כ סופו של הדו-שיח, מפני שהמטיף מציב עצמו מעל המוטף, ותגובתו המובנת של האחרון היא "לך טפס על עץ אחר". מאחר ואני מכוון ל"הטפת מוסר" שהיא ראשיתו של שיח ולא סופו, חשבתי לנכון לבקש את רשותך. ובכן הנה הטפתי: א. מאחר והסכמנו כי הוצאת ילדים מחזקת הוריהם בלא ידיעתם/בניגוד לרצונם היא והיתה פשע חמור מאד, האם אינך רואה לנכון, לפני שאתה בא להמליץ על האשמות חמורות כל כך, לפתוח ולעיין בדו"ח של ועדת חקירה משפטית, שישבה במשך שנים, אספה אלפי מסמכים ועדויות, בדקה מאות טענות ופניות, ראיינה מאות עדים וזמנה וחקרה עשרות עדים וסכמה את מסקנותיה בדו"ח עב כרס? ב. אבין כל אדם שיאמר שיש לו דברים דחופים או מעניינים יותר לעשות מלעיין במסמך משפטי ארוך, לא תמיד בהיר ותמציתי ומרבה לחזור על עצמו. מאחר ולא קרא, הוא נמנע מלקבוע עמדה או לחוות דעת. אתה קובע עמדה ומחווה דעה על אמינות העדויות, ולכן צריך לדרוש ממך הכרות של עמדות ה"צד השני" ואפילו יהיה זה מכלי שני וברמת עיקרי דברים. ג. אילו עשית כך, היית נוכח כי השופטים קבעו כי אין בעדויות אלו ראיות של ממש למעשים בלתי חוקיים. מאחר ובהאשמות נוראות ואיומות אנו מדברים, איך התרשמותך האישית משתווה ואף גוברת על התרשמותם ההפוכה של שופטים וחוקרים מקצועיים? ד. ודוק, איני כועס עליך משום שאתה מאמין להורים. אני כועס עליך משום שאינך טורח להבהיר לעצמך ולאחרים למה אתה מאמין. עדויות בני המשפחות מורכבות משני רכיבים. הרכיב הראשון הוא עדות עובדתית על העלמות הילדים. על חלק זה אף אדם רציני אינו חולק. הרכיב השני הוא חוות דעת סובייקטיבית המגובה במיני מעשים, שמועות, סיפורים ופרשנויות,למשל שניצולי השואה בני העוולה אימצו את הילדים והם עודם חיים. ה. אני מפנה אותך לחקירתו של אברהם עובדיה בפני הועדה. הנ"ל לא היה בן משפחה דואב, עולה תימני ותיק ששימש כמנהל אחד המחנות במעברת ראש העין (היו 4), כלומר איש הממסד אפשר לומר. הלה פרסם ספר "נתיבות תימן וציון" ובו טען שאסף עדויות לעשרות תינוקות שנעלמו מן המעברה. כמו כן סיפר שיש ברשותו ראיות לחטיפה של כ-20 פעוטות שכנופיה מאורגנת שהמתינה לעולים, ניצלה את ההמולה במנחת המטוסים בלוד כדי לחטוף אותם. כאשר נשאל ע"י הועדה לגבי החטיפה בשה"ת, התברר שכל העובדות שהיו ברשותו מקורם באם אחת. בתה הקטנה עלתה חולה מאד למטוס בעדן כאשר הושיבו אותה על ברכי אחותה. מיד עם הנחיתה נלקחו התינוקת ואחותה לביה"ח בצריפין שם נפטרה הפעוטה כבר למחרת בבוקר. יתכן שהאחות היתה בעצמה קטנה ויתכן שבני המשפחה לא האמינו לה, מכל מקום האם היתה בטוחה שהתינוקת חיה ונחטפה ממנה. כאשר נחקר עובדיה לגבי העלמות התינוקות מן המעברה, הוא טען שבתקופה שניהל את מחנה ג' לא נעלם משם אף אחד אבל ספר שבאו אליו רבים מהמחנות האחרים וטענו שילדיהם נחטפו. ו. לא היה טעם לדוש בפרשה זו אלמלא 14 שנה אחרי דו"ח הועדה התפרסם בעיתון הארץ מאמר שהתבסס על עדותו של עובדיה - המכתב שהציף לראשונה את פרשת ילדי תימן. בפברואר 2019 בפרק הראשון של הסדרה "מעברות" של תאגיד כאן, שוב הובאה עדותו של עובדיה. חקירתו של עובדיה בועדת החקירה כלל לא נזכרה. הרי לך אמינות ומהימנות של עדות אותנטית. ז. "עדויות אותנטיות" - לא ברור מה עניין אותנטי לכאן. הרי אין ספק שהעדים אינם מתחזים. אם התכוונת למהימנות ואמינות, נוסיף להפניה של צפריר כהן, עוד מקור "מכחיש שואה" אבשלום בן צבי להתרשמותך ילדי תימן במעברות. ח. וכאן אני מגיע לעניין האחרון שברצוני להעלות: לאחרונה ממש התפתח אצלי חשד שאחד ההסברים לכך שאנשים מפריחים לחלל המדיה האשמות איומות ונוראות בקלות דעת וללא שום מעצור נפשי שידרוש מאמץ מינימלי של וידוא עובדות וביקורת עצמית, היא שבעצם רבים הם אלו שאינם שותפים להנחה לגבי הנתעבות של פשע חטיפת הילדים. ט. בצד האשכנזי בגלוי ובסתר בודאי קיימת אסכולת הנסיבות המקלות: "מגש הכסף, חבלי משיח, מחיר החלום, משפחות במצוקה, קיבלו בית טוב, ניצולי שואה, אפשר להבין, ...". אולי נדרש לחדד שוב את מה שהטשטש: הוצאת ילדים מחזקת הוריהם במרמה/בצדייה היא מעשה נבלה שאין לו הצדקה ואין לו נסיבות מקלות. מי שאינו יודע זאת מליבו והבנתו, יודע זו מן החוק היבש. Dura lex Sed lex. הדבר אמור בנו וגם באבותינו מלפני 70 שנה. י. השערה מטרידה עלתה בי לא מזמן, שאולי האסכולה הסובלנית אינה מוגבלת רק לצד האשכנזי. סטנדאפיסט די ידוע במקומותינו, ודוקא ממוצא תימני המתפאר בשפע יוצאי חלציו, סיפר שאחד מדודיו נחטף והצליחו למצוא ול"הציל" אותו. הוא התבדח שהדוד הזה עד היום ממורמר על בני משפחתו שהצילו אותו מחיים עשירים ומפנקים. אחרי שסיימתי להתרגז על חיזוק עלילת הדם לטובת בדיחה אוילית, הבחנתי שהדבר המשונה כאן הוא שהמספר רואה בכל העניין הזה בדיחה. אפיזודה אחת אינה מוכיחה דבר. אבל ללב מתגנב החשש שברבות הצאצאים, הלב נעשה גס בהם. האם יתכן שגם בצד המזרחי רבים מקלים ראש בעניינים אלו וסבורים שאפשר גם "להבין את הצד השני"? האם זהו מקור התיאור הסטריאוטיפי של ה"מאמצים" הנעלמים כניצולי שואה? האם הרוב השקט רואה בסיפורים בלתי מבוססים אלו אמצעי לגיטימי לשיפור עמדות במאבק המתמיד בין שבטי ועדות ישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח. לנושא למה ומי מפריח האשמות כאלה מזוויעות צריך להוסיף פוליטיקאים - מקצועיים וחובבים - כמו צחי הנגבי שלא יבחלו בכל תועבה בה הם יכולים להאשים את מפא"י-עבודה-אשכנזים-אליטות-עיתון הארץ-מועצת הסרטים-גופים חברתיים-זכויות אדם-ועוד. מתוך המאמר בהארץ אליו קישרת: השר צחי הנגבי היה הגורם הבכיר והרשמי הראשון שטען כי "מאות ילדים נגזלו ממשפחותיהם במזיד". "לא רשלנות, לא טעות ספורדית, אלא מזיד", הדגיש בראיון ל"הארץ". הנגבי ציין, עם זאת, כי אינו מאמין שיימצא "האקדח המעשן", אשר יענה על השאלה "מי נתן את ההוראה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והייתה תכנית במקור של רביב דרוקר. רביב הדגיש לא פעם שהיחס לתימנים ולעדות המזרח בכלל היה מביש, גזעני ומתנשא. הוועדות לא מצאו הוכחות לחטיפות, אבל היו התבטאויות-כך העידו אנשים אולי לא בפני ועדת החקירה, די גזעניות כמו "יש להם המון ילדים, הם אפילו לא יבחינו שיש להם אחד פחות" או: "צריך להציל את הילדים מהסביבה שלהם". אמירות מסוג אלה אפילו אני שמעתי-עליתי לארץ ב-1957 כילד בן 8 . המצב הנפשי של הוותיקים מאירופה ויחסם לתימנים בפרט ועדות המזרח בכלל, לא הוציא מכלל הגיון מעשים של "הצלת ילדים". כתבתי כאן על המצב הנפשי ולא על הבסיס המשפטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אחים ואחיות היו לך?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חושב שהעמדה שבטאת כאן, היא בדיוק אחד הדברים שאסור לקבל. אנשים חשבו ובטאו דברים מאד לא יפים, איש על "רעהו". האם זה אומר שמישהו חשב שמותר לו להוציא ילד מרשות הוריו במרמה/באופן לא חוקי/ללא הסכמת הוריו. נחזור לעובדות היסוד: עד עתה לא התגלה אפילו מקרה אחד כזה. ב. אחד מדברים רבים לא נכונים שהיו בתחקיר הוא הטיעון שהאימוץ היה לא מוסדר בחוק. חוק האימוץ הישראלי טרם נחקק, אבל היה נוהל מנדטורי מסודר למדי. כל אימוץ שנעשה ללא תיק אימוץ וללא חתימת שופט שלום הוא לא חוקי. היתה נקודת תורפה שבה לא היו נהלים ולא היה פיקוח על הרגע בו עו"ס החליטו שילד הוא נטוש. ב. אפרופו על המקרה הקשה של מרים שוקר מרים שוקר ג. אני גם לא מסכים עם התיאור של הקהילה האשכנזית הקולטת כגזענית ומתעללת. אחד הדברים שמשכו אותי לנבירה בחומר, היה כיצד, מאחורי הניסוחים המשפטיים והשאלות העובדתיות, כמעט תמיד בצבצו בני האדם שנטלו חלק בסאגה הזו.אני יכול לומר שהתרשמתי שלחלק גדול מאד של המטפלים לא היה עניין או דעה מיוחדת על המטופלים. לא לטוב ולא לרע. הם היו אנשים רגילים שניסו להמשיך בענייניהם בזמן שהמדינה העמיסה על כתפיהם את עול הטיפול בקליטת העולים. חלק גדול מהם היו עולים בעצמם שלא בדיוק הבינו לא את השפה ולא את המצב. ד. אני חוזר ומעלה את עניין האחיות המתנדבות מצפ' אמריקה שעבדו בשנה וחצי הראשונות של קיום ביה"ח הדסה ראש העין. נראה שהמנהל ג'ורג' מנדל הסתדר אתן היטב (מן הסתם בגלל השפה המשותפת). לממונה עליו בהדסה פרופ' קלמן מן, היתה דעה אחרת. בקיצור, הוא כתב שחבל על הכסף ששילמו להן. הן היו חצי מתנדבות, חצי תיירות, כך שלא ניתן להטיל עליהן את העבודה הקשה. גם בזמן שהיו כאן, את רוב העבודה עשו אחיות מקומיות שעבדו שעות ארוכות בתנאים קשים מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. היתרון באייל הוא שהדברים נשמרים, ואני כותב גם עבור הדורות הבאים. אני מקווה שיום אחד אקח עורך שיעשה ממה שכתבתי כאן ספר. >> לא כולנו מוכשרים או יכולים לחקור לפרטי פרטים את טענותיהם של ה"שונאים" ולרכוש לעצמם מידה מספקת של בקיאות המאפשרת להם להתווכח איתם מעמדה של ביטחון אתה צודק שאלו הם פני הדברים. להתווכח עם דיסאינפורמציה בעידן הרשת זו מלאכה סיזיפית. הסיפור שלה תמיד יותר מעניין מהאמת הבנאלית. ביל גייטס מנסה לצמצמם את אוכלוסיית העולם עם חיסוני הפוליו זה סיפור שתופס הרבה יותר בקלות מאשר ביל גייטס מנסה לעזור להכחיד את הפוליו מהעולם. אבל אין ברירה. כשזה נוגע לנו אישית אסור לנו לעמוד מנגד. >> הדרך הנכונה להתיחס לטוענים היא לנקוט עמדה ולגבש דעה לגבי האמינות והמהימנות של הטוען. אני לא יכול לקבל את הגישה הזו, על אף שבעידן הנוכחי היא כנראה יעילה יותר מאשר דיון לגופם של דברים. יש לי כלל גדול שאמר לי זקן אחד פעם: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה" אבל ההתייחסות לעובדות היסוד שאתה מציין היא דרך מצויינת בעיני. כך אתה לא צריך להתחיל לגלגל את האבן כל פעם מההתחלה. בכל פעם שצצה טענה חדשה אתה יכול לעמת אותה עם עובדות היסוד, ולקבור אותה (הא הא) מיד אם היא לא עונה עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר עובדות יסוד: א. הגרעין המקורי יסודו בהעלאת יהודי תימן במבצע שכונה "על כנפי נשרים" (1949-1950). התימנים שוכנו במה שנקרא מעברות (שהיו בתחילה בעצם מאהלים) בתנאים קשים מאד ובמזג אויר קשה. בגלל התנאים ובגלל המצב הבריאותי הקשה של העולים, החליט שר הבריאות להוציא את כל הפעוטות מן האוהלים המשפחתיים ולרכז אותם בבתי תינוקות. מתוך כ-5000 ילדים בגילאי 0-4 בשנים 49-52 נרשמו בפני ועדת כהן-קדמי (ועדת החקירה המשפטית 1996-2002) פניות על כ-800 ילדים שנעלמו. ברוב התלונות דובר על פעוטות שנעלמו מבתי הילדים. בד"כ נאמר להורים שהילדים חלו ופונו לבתי החולים ולא חזרו משם. ב. עד עתה לא נתגלה אפילו אחד מאותם נעדרים כילד שנמסר ע"י עובדי הממסד או מקורבים להם, לאימוץ באופן בלתי חוקי. ג. ועדת החקירה המשפטית תיעדה מסמכים (תעודות פטירה, דו"חות נתיחה לאחר המוות, תעודות קבורה) שהעידו על מותם של למעלה מ-750 מאותם מקרים. עד עתה לא נחשף אף אחד ממסמכים אלו כמזוייף ואף אחד מן הילדים הללו לא נתגלה כחי. ד. לאחר מאמצים גדולים ןמסע תעמולה נרחב בין משפחות הנעדרים וילדים מאומצים, לא הצליח מבצע מתמשך של התאמת דוגמאות דנ"א לחשוף אפילו ילד נעדר אחד. ה. כדי להרחיב את העניין הציבורי ולהלהיט את הלהבות העדתיות, עיבו העמותות של ילדי תימן את הפרשה באמצעות הרבה מאוד מקרים של ילדים שנפטרו במוסדות ילדים ובבתי חולים ומשפחותיהם מאמינות שיתכן שעודם בחיים. בהיות אלו עובדות היסוד, צריל להבין מדוע חוקרים משפטיים רציניים אינם מגלים עניין במקרים ש"מחוממים" ע"י כתבי התקשורת אשר ביודעין או מתוך עצלות מטשטשים את העובדה שמדובר במקרים ישנים שכבר נחקרו. לחילופין, מדובר בעדויות חדשות ומתודרכות של עובדים זוטרים בזמנו (מטפלות). הבעייה בעדויות חדשות אלו היא שאין בהן שום מידע קונקרטי שיכול לאפשר בדיקה של מקרה חטיפה ספציפי. חשוב לציין שאין ברשות עובדות אלו היום שום מידע ספציפי וודאי על מקרי אימוץ ומידע כזה גם לא היה אמור להיות ברשותן בזמן אמת. משום כך ומעבר לכך אין בעדויות אלו שום דבר חדש שלא היה בעדויות דומות שכבר נחקרו בעבר. אם זהו המצב בנוגע לעדים אמיתיים, אני משאיר לך את קביעת ערכן של עדויות של מומחים מטעם עצמם. אצרף כאן עניין נוסף שברצוני להזכיר. ציינתי כבר את אכזבתי מכך שכנראה לא הצלחתי לשכנע אפאחד בכך שמדובר בעניין קרדינלי ולא איזוטריה בשולי החדשות. בניגוד לעובדות הגנריות שהן די מפורשות ונמצאות לכל המבקש אותן, יש כאן שאלות כלליות שאיני מצליח למצוא להן תשובה. 1. אפשר היה להבין מדוע לגורמים פוליטיים בפרט לקצוות פוליטיים יהיה עניין להשמיץ ולנגח את הממסד שהקים את המדינה. ברור שזה אינו המקרה. כיצד לא נמצא אפילו איש ציבור אחד שבטא בפומבי הסתייגות מהשמצת מגזרים שלמים וממערכת של הדבקת האשמות ללא הוכחה במקימי המדינה? 2. מדוע זה אזרחים כה רבים בישראל, נוטים כל כך בקלות ובהתמדה ליחס לה עוולות איומות ונוראות? לשם ייחוס השוו לכתרים שעוטרים למשל לצרפת אנשים שלא נולדו בה ואף לא נשארו שם. 3. האם יכול מישהו להסביר לי מדוע ראוי להצביע עבור מפלגה שלא זו בלבד משתמטת מן החובה להגן על כבודם של אבותיה הפיזיים והאידאולוגיים (חפים עד שתוכח אשמתם, אתם יודעים), אלא גם מזדרזת לשריין לעצמה מקומות טובים על ספסל הקטגורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו כ 5000 ילדים ויותר מ 750 מהם נפטרו? 15%? זה לא נשמע תקין ולמצער מצביע על רשלנות של הממסד. בשנים 1950-55 היתה תמותת התינוקות בישראל 39 ל 10001. המספר שאתה מציג גדול פי ארבעה! זה גם מסביר מדוע ההורים מתקשים להאמין לממסד. כאשר ילד אחד מכל ששה-שבעה לא חוזר מבית התינוקות קל מאוד לפתח תאוריות קונספירציה. ממה נפטרו אותם 750? לשאלותיך- 1. פוליטיקת הזהויות, התקינות הפוליטית המעוותת והפוסט מודרניזם הופכים את הפריבילגי לשק חבטות. ליברלים אלק לא מסוגלים להגן על החזק, ולא משנה עד כמה מופרכת ההאשמה. זנדברג תמיד תיקח, באופן אוטומטי, את הצד של החלש והמנושל, ולעזאזל האמת. יותר נכון- אין אמת, יש רק "האמת שלי". 2. יש לנו מסורת של הלקאה עצמית. אני דווקא חושב שטוב שכך. השאיפה היהודית להיות מגדלור מוסרי לעולם מחייבת פשפוש שלעולם לא נגמר במעשים, ובחינה שלהם מול סטנדרטים חמורים שספק אם ניתן לקיים במציאות. "שיח לוחמים- הסלילים הגנוזים" מראה לנו את הפן הזה במלוא עוזו ותפארתו. דווקא הגישה שמכשירה בדיעבד כל מעשה בטענות צורך היא שמטרידה אותי. אני מעדיף חד משמעית את ההלקאה העצמית והבחינה המתמדת על פני להגיד "הצבא המוסרי בעולם" ולהמציא סיבות למה זה בסדר לתקוע לילדה כדור בראש. 3. אין לי תשובה טובה. Lesser evil? _____________ 1 תמותת תינוקות [ויקיפדיה] היא מוות של תינוקות שנולדו חיים ומתו עד גיל שנה. אחרי גיל שנה המספרים יורדים דרסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, הם חיו בתנאים קשים באוהלים, ועוד החורף היה קשה במיוחד. ולמה הם חיו באוהלים? כי זה לא רק הם. הגיעו המון עולים והחל משלב מסוים רובם המוחלט גרו במעברות. השאלה המעניינת יותר היא: מה הייתה תמותת התינוקות במעברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אלו הן העובדות כפי שקבעה ועדת כהן-קדמי. א. מכאן אתה למד מדוע אין לבוא בטענות למשפחות ההמומות. מקריאה רבה מאד של עדויות רבות אני יכול לומר שברובן הגדול מדובר בעדויות אמת על העובדות והסברות כפי שהיו ידועות להורים. ב.זוהי דעתי ולהערכתי לא דעתי בלבד, כי המהלך של הוצאת הילדים מן המשפחות היה טעות גדולה. אלמלא לקחו "שונאים" מושבעים את הסיפור הזה אל מעבר לקוים של עלילת דם, אין ספק שהיה צריך להיות כאן סיפור של סליחה כפרה ותיקון. הסיבות לדעתי הן: ראשית, אין דרך לדעת, אבל קשה להאמין שמספר הנפטרים, אם הילדים היו נשארים במשפחות, היה גדול יותר. ג. שנית, כאשר אתה מוציא את הילדיפ מן הבתים, אתה נוטל על עצמך את האחריות והחובה לדווח למשפחות על שלומו ומקום המצאותו של הילד. אין ספק כי בחובה זו כשל הממסד הישראלי בגדול. ד. הסיבות לתמותה החריגה הן שלוש. ראשית המצב הקשה במעברות: שטפונות, מגפות, צפיפות ומחסור.אתה יכול לקרוא כאן המעברות . ה. שנית, המצב הבריאותי של עולי תימן היה קשה במיוחד. תימן עברה 5 שנים רצופות של בצורת והתוצאות המתמשכות של תת תזונה ממושכת ניכרו במיוחד אצל הילדים, גם אלו שנולדו בארץ. בניגוד לטענות המשפחות, כל הילדים (גם אלו שלא אושפזו) היו במצב בריאותי לא טוב. הם היו קטנים לגילם וסבלו מאנמיה דמית (תסמינה עיוות הצורה של כדוריות הדם האדומות). רבים מהם גם חלו בקדחת ומלריה. ו. שלישית, אנו מדברים על תום מלחמת העצמאות. המדינה שזה עתה קמה וקופותיה הריקות קלטו גל עלייה של חצי מיליון פליטים יהודיים (כמעט שיעור גדלו של היישוב). מוסדות הקליטה, הרווחה והבריאות קרסו בשטפונות של 49-50 ותחת התפרצויות של שפעת נגיפית אלימה, שיתוק ילדים וקדחת. מי שהתגייסו לסייע לישוב העברי היו יהודי הפזורה,בפרט יהודי צפ' אמריקה באמצעות ארגוני הסוכנות, הג'וינט, הדסה וויצ"ו. הפעילות של ארגונים אלו שפעלו בכספי תרומות עצמאיות יצרה כאוס מנהלי לא קטן. כל אותם זרים דוברי אנגלית וצרפתית שבקרו במעברות לצרכי חטיפת תינוקות, ע"פ עדויות המשפחות והמטפלות, היו מן הסתם יהודים (וגם לא) טובים שבאו לראות מה נעשה בכספם. הבלגן נבע מכך מכך שדיווחי העובדים במוסדות השונים נמסרו לארגונים שונים (הדסה, ויצ"ו, הסוכנות היהודחת) ולאו דוקא לרשות מרכזית או למשרדי הממשלה. אחד מנתיבי עקבות הילדים שהועדה חקרה היה תנועת תלושי קיצוב המזון של הילדים, מן המעברה (סוכנות) אל מעון התינוקות (ויצ"ו), אל ביה"ח (הדסה) וחזרה. כאשר מנהל מוסד הילדים של ויצ"ו בת"א לא זכר בעדות שלו בועדה שהיו ילדים תימניים במוסד שלו, החוקרת הציגה בפניו את מכתביו החתומים שבהם דרש את פנקסי התלושים שלהם מן המעברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל המסקנות שלך. והמסקנות האלה הן החלק הכי חשוב. לגזור ולשמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתבה המלאה: https://13tv.co.il/item/news/hamakor/season-17/episod... בשולי הכתבה, אמיר "בעל המצווה" אוחנה לא מהסס לספר בטלוויזיה שהמדינה רצחה את ילדי תימן כדי להרוויח מניסויים רפואיים עליהם. וכל זה כשהוא מוציא מהקשרם קטעים שמופיעים במסמכי ועדת החקירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הגיע הזמן להבין שאמיר אוחנה הוא פשוט טרול? כל ההתנהלות שלו והטקטיקות שלו מצביעות על זה. וגם המטרה שלו, כמובן. בשביל זה מינו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאום "תרגיל החקירה" היה אכן כפי שכיניתיו מצווה, משום שאין שום דרך להילחם בפשיעה המשטרתית והפרקליטית שנחשפו בסיפור הזה, אלא על ידי הבאתו לידיעת הציבור כדי שאולי אפשר יהיה לטפל בו ואם לא בו אז אולי בזה שיבוא אחריו באמצעות דעת קהל. הניסיון למנות את אורלי בן ארי היה במקומו, וחשף את שיטת הפרקליטות ולמעשה גם בית המשפט העליון פשוט לעבור על לחוק ביודעם שלהם מותר1. חבל שאורלי בן ארי נבהלה ונכנעה. אבל ההתבטאות בעניין ילדי תימן הייתה לא לעניין ופשוט תמוהה. כל אחד טועה לפעמים. 1 החוק מסמיך את שר המשפטים למנות פרקליט זמני אחרי היוועצות עם נציב שרות המדינה. אין הוא מסמיך את נציב שרות המדינה לעשות זאת ובוודאי לא את היועץ המשפטי. וכאן בית הדין הגבוה לסבירות עמד לפסול את המינוי הזה בטענה שהוא חוקי אבל לא סביר. . . אין להם צורך בכלל לבטל חוקים של הכנסת. הם פשוט מפרים אותם, וקוראים לכך פרשנות חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ילדי תימן אין ספק שהוא משקר ולא "טועה", כי הוא מצטט מהמקורות שהוא מעוות. והוא עושה את זה מול מצלמות הטלוויזיה, מספר פעמים. זה לא התבטאות שהוא לוחש באוזן לחבר. אני ממליץ לצפות בתוכנית. ==> נאום "תרגיל החקירה" היה אכן כפי שכיניתיו מצווה לאחר הצפייה בתוכנית המקור, אני נוטה עוד יותר להאמין לניר חפץ שזה דווקא נאום ששורץ "דברי בלע שקריים ומחוצפים ונטולי כך שחר". זאת לא תהיה פעם ראשונה של אוחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, התוכנית שודרה ב"ארגון המחבלים הטלוויזיוני 13" כפי שיורם שפטל מכנה אותו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפקיד החדש של אוחנה בתור השר לבטחון פנים: להתנקש במערכת החוקרת. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5732426,00.h... האמת לאור ה״ביצועים״ (?) שלו בתור שר המשפטים, התחזית הזו מפחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, טעות פעוטה וחסרת משקל, להאשים את הממסד המפא"יניקי ("השבט הלבן", "האליטה הישנה", ההורים שלי1!) ברצח תינוקות וביצוע ניסויים רפואיים אכזריים בפעוטות תימניים (כאילו אפשר בכלל ללמוד מזה משהו על בני אדם). קורה, או כמו שאתה אומר "כל אחד טועה לפעמים". אבל עצור רגע וחשוב מה צריך להיות עולמו הרוחני של אדם שמסוגל לטעות טעות כזאת (רצח ממוסד של תינוקות בשנים שאחרי השואה, ראבאק!), להפיץ אותה ברבים בלי לבדוק אותה לעומקה ולהיות משוכנע במאה אחוז שהיא אמיתית, וחלילה לא להתנצל אם מתברר שמדובר בעלילת דם. אין ספק שזאת הפיגורה הראויה לעמוד בראש משרד המשפטים ואח"כ בראש המשרד לבטחון פנים. אוף. עצם זה שאני כותב את ההודעה הזאת (אפילו לך) מייאש. _____________ 1- זאת אולי הזדמנות טובה לספר שאמא שלי עזבה מרצונה משרת ניהול בבי"ס מרחק 3 דקות הליכה מהבית ועברה ללמד ולנהל בי"ס בשכונת מצוקה באחד מפרברי העיר, מה שכרך נסיעה באוטובוס הלוך ושוב בכל יום, ואינטרקציות תדירות, לא תמיד נעימות, עם אנשים משכבות מצוקה (אם כי לשבחם ייאמר שברוב המכריע של הפעמים הם רחשו לה כבוד). היא לא היתה היחידה, אגב, כמה מחברותיה עשו צעד דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי מי ראוי יותר לכתוב את הפרוטוקולים של זקני הפרקליטות ממי שכבר הוכיח הצטיינות בהפצת הפרוטוקולים של זקני אשכנז בציון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מדוע גייסת את הורך לפרשת ילדי תימן. גם הורי היו מפאניקים, ובכל זאת מעולם לא עלה על דעתי שמישהו מאשים אותם בגלל היותם מפאיניקים בפרשת ילדי תימין. אני אפילו לא יודע (ומאוחר מדי לשאול), אם הם עצמם כן או לא האמינו בסיפורים האלה. כשלעצמי, מעולם לא האמנתי שהייתה פעילות ממוסדת של חטיפת תינוקות. אבל אני יודע שרבים מאמינים בכך. ייתכן אפילו, שלו ערכת משאל בקרב כל משתתפי האייל, בטרם נחשפו לתגובותיו של שוקי שמאל בעניין הזה, אם לא היה רוב למאמינים שאכן היה משהו כזה. אני מכיר רבים שמאמינים שאכן היה דבר כזה, ומעולם לא הצלחתי לשכנע מישהו כזה שהוא טועה. לכן, גם בקרב המאשימים לא מדובר בזדון לב אלא באמונה שהדבר אכן היה. אשר לאוחנה, אולי אף הוא מאמין במה שהוא אומר. איני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לצטט אדם דגול: "אבל עצור רגע וחשוב מה צריך להיות עולמו הרוחני של אדם שמסוגל לטעות טעות כזאת (רצח ממוסד של תינוקות בשנים שאחרי השואה, ראבאק!), להפיץ אותה ברבים בלי לבדוק אותה לעומקה ולהיות משוכנע במאה אחוז שהיא אמיתית, וחלילה לא להתנצל אם מתברר שמדובר בעלילת דם. אין ספק שזאת הפיגורה הראויה לעמוד בראש משרד המשפטים ואח"כ בראש המשרד לבטחון פנים.". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מאיר כאן עניין שאני לא מבין איך חמק ממני עד כה. העלילות הן כל כך חמורות- הקלה שבהן היא חטיפה ממוסדת של תינוקות, וזה מגיע לעריכת ניסויים רפואיים בתינוקות חטופים- שקשה להבין איזה מבנה נפשי צריך להיות למי שמאשים בכך את בני עמו. הדמיון בינן לבין עלילות הדם שהנוצרים העלילו על היהודים (מה ההבדל בין חטיפת תינוקות ושימוש בדמם לאפיית מצות לפסח, לבין חטיפת תינוקות ועריכת ניסויים רפואיים בהם?) חמק ממני. איזו דמוניות צריך לייחס לממסד של המדינה שלך כדי להעליל עליו דבר כזה! לדעתי יש רק שתי אפשרויות להאמין בעלילה כזו באמת ובתמים. האחת - אם אתה מתייחס לממסד כאויב של ממש, ומפשיט ממנו כל אנושיות1. השניה- אם מבנה האישיות שלך הוא של סוציופת. סוציופת יכול להאמין בעלילה כזו כי הוא היה יכול לנהוג כך בעצמו. כיוון שאוחנה הוא עצמו בממסד, אז או שהוא שייך לסוג השני, או שהוא מעליל בכוונה תחילה, שזה לא רחוק כל כך. __________ 1 כמו העלילה על רבין שירה בניצולי שואה חסרי ישע ששחו לחוף מהאלטלנה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה- פסיכופת ולא סוציופת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי אלרגיה לתאוריות קונספירציה, וכשאני נשאלת מדוע, אני מקשרת את זה לזהותי כיהודיה. כנראה שצריך להוסיף - יהודיה שחיה כמיעוט. המושג ''עלילות דם'' הוא אמורפי, הוא נהיה ממשי כשנכנסים לפרטי כל סיפור - הדינמיקה שנוצרה אחר רצח הילד ויליאם ליד נוריץ' למשל, או עלילת חילול לחם הקודש בברנדנבורג. ולא צריך לחזור לתקופות כל כך קדומות, כי עלילות דם והשמצות פרועות של קבוצות אתניות נשמעו מעל בימות פרלמנטריות בכל העולם לאורך כל התקופה המודרנית כשלומדים פרטי כל מקרה ומקרה, רואים תמיד את השילוב של כאב אמיתי בגלל אובדן אישי ואינטרסים פוליטיים ציניים. ''פרשת ילדי תימן'' אינה שונה בכך מכל עלילת דם אחרת. הפניית האצבע המאשימה ל''ממסד המפ''איניקי'' שוות ערך לדיבור על ''היהדות הבינלאומית'', כי לכאורה מדובר בכתובת ריקה. אנטישמים לפעמים יסבירו שהם לא נגד ''היהודי הרגיל'', אלא נגד ה''הם''. כך גם כשדנים עם תומכי עלילת הדם של ילדי תימן, הם לא באמת חושבים שהם מדברים על אנשים ספציפיים, אלא מקסימום על בעלי אינטרסים אמורפיים. האשמות פרועות לכאורה אינן מזיקות כשנשוא האשמה לא ייתלה בסוף בכיכר העיר. לכן לרוב קשה לשכנע שעלילת הדם עצמה - ולא רק האלימות הפיסית שהיא מולידה - היא מעשה שלא יעשה. לי קשה מאוד לשקר ביודעין, ולכן אני לא בדיוק מבינה אנשים כמו כבוד השר אוחנה, או נורית קורן או את כל אחד ואחד מהפעילים, שהפיצו את עלילת הדם ברבים תוך שימוש מודע בשקרים ועיוותים. מצד שני, אריק, צריך להיות לנו ברור שיכולות להיות הרבה סיבות מדוע אדם יהיה מסוגל לכך. זה מוביל אותי לתופעה אחרת שאינה חביבה עלי - איבחונים מהתחום הפאתולוגי. אנשי מקצוע תמיד טוענים שאינם יכולים לאבחן אדם מרחוק, על אחת כמה וכמה הדיוטות כמונו. השיח הציבורי רק יזכה מכך אם נעזוב מושגים כמו ''פסיכופט'', ''סוציופט'' ו''נרקיסיסט'', עד כמה שמפתה להשתמש בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הגעתי לאבחון הקליני על דרך השלילה. משמע- אם תצליחי להראות לי אפשרות נוספת הרי שהיא תהיה ברירת המחדל (הוי דן את כל האדם לכף זכות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לחפש מי הוא אותו אדם דגול, ומשמצאתי אמרתי לעצמי: אה זה. עזוב. אין טעם. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האח של שארל דגול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמש דקות אחרי שהגבת לי הספיקו לך כדי לשכוח, ואני עוד מעז להתלונן על הזכרון הרופס שלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן, כמו שהסבירו ליוסאריאן זה לא אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זו בדיוק הנקודה בה אנו חלוקים. לפני זמן לא רב, פוליטיקאי שטען ששירת בסיירת מטכ"ל והתגלה שהיה בתזמורת צה"ל או משהו כזה, נאלץ לפרוש (או לפחות לקחת פסק זמן) מן החיים הפוליטיים. לעומת זאת, עושה רושם שאין הרבה אנשים הסבורים ששר משפטים שטען בתוקף הסמכתו כעו"ד כי מדינת ישראל ערכה ניסויים רפואיים ואף רצחה תינוקות בעבור בצע כסף, אינו יכול להמשיך לכהן כשר (ולטעמי גם כעו"ד) במדינה זו, גם לאחר שהתברר שהמדובר בהאשמות חסרות שחר. האם התרשמת מן ההופעה הביזארית של יו"ר הועדה הפרלמנטרית לפרשת ילדי תימן, הח"כ לשעבר נורית קורן? האם צריך להזכיר כאן שחה"כ הזו היא אחת משני חה"כ שיחד עם השרה שקד ואפי נווה השתתפו במינוי שופטי העליון שעליהם אנו אמורים להשליך יהבנו בפרשיות נתניהו? בהזדמנות זו, אני רוצה לשתף בעוד פרט מהשוליים של פרשת ילדי תימן שלא היה לי היכן להביא אותו. השר אוחנה הסתמך על מכתבה של ד"ר רוטנברג שכתבה כתב האשמה חריף על המתרחש בביה"ח של הדסה בראש העין (כאשר הניסויים לכאורה התרחשו בכלל בבית חולים אחר). המכתב הזה כיכב בדיוניה של ועדת החקירה המשפטית וכל המעורבים נשאלו עליו, כולל סגן מנהל הדסה ירושליים שהיה לדעתי המנהל המקצועי והמנהלי האמיתי של ביה"ח בראש העין. הד"ר תיארה במכתבה מסכת של תנאים מחפירים ויחסים קשים בין הצוות למשפחות שע"פ עדותה סיכנו את חייהם של החולים. למיטב זכרוני, הנשאלים לא זכרו בבירור את המכתב ולא ידעו להסביר מדוע איש לא התיחס לתלונות הקשות בו. לדעתי, התשובה האמיתית מסתתרת בעדות בלתי קשורה אותה מסר הפרופ' מן (הבכיר מהדסה ירושליים שהזכרתי למעלה). מן מספר שהוא חיפש מנהל לביה"ח שפתחה הדסה במעברת ראש העין על מנת לטפל בעולים. כמה רופאים ישראליים שעבדו שם סירבו. אחד מהם, פרץ בבכי ואמר שאינו יכול להתמודד עם ההורים ועם התמותה האיומה של תינוקות מאושפזים. פרופ' מן כנראה סבר שמצא פיתרון נפלא כאשר מינה למנהל את ד"ר (אח"כ פרופ') ג'ורג' מנדל. מנדל היה עולה חדש מדרא"פ שלא ידע אף מילה בעברית ומן הסתם היה לו ניסיון בטיפול בילידים.מטבע הדברים התקשורת בינו לבין המשפחות היתה מינימלית. לפי עדותו של מנדל בשנה הראשונה של ביה"ח, לצידו עבדו אחיות מתנדבות מצפ' אמריקה ושני רופאים עולים חדשים מבולגריה (אחד מהם שמו פרופ' סמואלוב), כך שידיעת עברית לא היתה תנאי בל יעבור בנסיבות אלו. עובדה מוזרה משמעותית היא שמצב חריג זה של ריבוי אנשי צוות הדוברים עברית רצוצה או בכלל לא, מעולם לא מופיע בעדויות של עדים הזוכרים במפורט ביקורים של אורחים דוברי אנגלית וצרפתית. לעניות דעתי, ד"ר רוטנברג לא חידשה משהו להנהלה של הדסה והם בודאי לא ראו הגינות או טעם לרדת לחייו של ד"ר מנדל שקיבל את המתנה שאף רופא ישראלי לא רצה לקחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיילייט של הכתבה עבורי הופיע ב 29:11 עו"ד יעל נגר, יועצת משפטית לעמותת "אחים וקיימים": "לנו יש עדויות של הורים מאמצים שקנו בכסף את הילדים שלהם." הכתב: "יש עדויות כאלה של הורים מאמצים שהודו בזה- אנחנו שילמנו כסף?" עו"ד נגר: "כן." בהמשך הכתב: "זה בעצם עדויות של המאומצים לגבי מה אמרו להם ההורים המאמצים." עו"ד נגר: "נכון." הכתב: "יש גם עדויות ישירות של ההורים המאמצים?" עו"ד נגר" "לא." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השפל הוא מה שעשו לאחר מכן באולפן. נתנו לשלומי חתוכה להמשיך להפיץ עובדות משל עצמו, כמעט בלי ניסיון לסתור אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להרחיב מעט נקודה זו. א. ראשית, יש להודות לרביב דרוקר ואיתי רום שהיה להם מה שחסר לחבריהם האחרים באמצעי התקשורת: רצון לרדת ולחשוף את האמת העובדתית להבדיל מסתם להדהד עדויות של עדים בעלי עניין, ואומץ לב ציבורי ומוסרי לעמוד מאחורי העובדות שלהם. ב. שלומי חתוכה ונעמה קטיעי עומדים בראש עמותת עמר"ם המובילה את קמפיין עלילת הדם של ילדי תימן. העמותה הזו היא שמתדרכת ומביאה לתקשורת את העדים המופיעים חדשות לבקרים וחוזרים על עדויות שכבר נבדקו בעבר. העמותה הזו גם השתלטה על מפעל השוואות הדנ"א (My Heritage) והיא קובעת אלו גילויים יפורסמו ואלו לא. מתוך 5 ההתאמות שהתגלו עד כה ע"פ הפרסום, 3 התאמות לא נחשפו עד היום. ע"פ טענת המקורבים הדבר נעשה ע"פ בקשת המשפחות (טענה שבנסיבות העניין נראית מפוקפקת לגמרי. בפרט שאחד מן השלוש הוא לדעתי המקרה של אורי וכטל שפורסם בהרחבה ע"י העמותות במשך 20 שנה לפחות). ג. בנסיבות אלו אני מוצא את תגובתם של דרוקר ורום לדברי חתוכה הממשיך לפרסם את העובדות האלטרנטיביות שלו, נכונה. ד. מה שאיני יכול לתמוך בו הוא מופע המוקיינות של ירון לונדון שהובא כקונטרה לדברי השטנה של חתוכה. אני מבין שלונדון הוא טאלנט של הערוץ שצריך לספק לו זמן מסך, אבל יש לי הרגשה שהופעתו היתה חלק מליטרת הבשר שנדרשו דרוקר ורום לשלם כדי להביא את עמדתם לאור. ה. ירון לונדון מתעקש להציג לציבור הצופים את נפלאות הלוגיקה שלו המוכיחות צבעוני עלי מסך מה הגיוני ומה לא. דא עקא שבפרשה זו ההגיון הוא הדבר האחרון שנדרש. מה שנדרש הן עובדות קשות וחותכות ולא הגיגים של פרשנים מטעם עצמם. האם הגיוני שעלילת דם מופצת במשך עשרות שנים בתמיכה שבהסכמה או בשתיקה של מרבית התקשורת והממסד השלטוני? האם הגיוני שמדינת ישראל הצטרפה לראש טבלת המדינות האנטישמיות בעולם? ו. התוכנית של דרוקר היתה אמורה להיות אבן דרך במסע הסמוי מעין הציבור של קבוצה קטנה של מכחישי שואה שאת מספרם אפשר לספור על אצבעות של זוג ידיים. אותם בלוגרים וחוקרים שהתעקשו לנבור בארכיונים ובגנזכים של עיתונים ישנים כדי לחשוף את האמת העירומה (וביניהם אבשלום בן צבי וד"ר אבי פיקאר שהופיעו בתכנית). הם עשו זאת ללא שכר ולא על מנת להתפרסם. ואת מי מציבים מול ה"עובדות" של חתוכה? את לונדון שיודע על הפרשה עוד פחות ממנו. ז. אם מותר לי להמליץ משהו ללונדון, אציע לו לשקול לחלוק את הגיגיו עם בת זוגו ונכדיו (או עם הרשת), ויניח את בידור הצופים הטלביזיוני למוקיונים שלפחות נזקקים לכך לפרנסתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר די הרבה זמן ירון לונדון אינו טאלנט של ערוץ 13 אלא של כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. סליחה טעיתי. מה שרק מחריף את תהייתי, מה הצורך שראו דרוקר ורום להעלותו על המסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים אלו ממש, גם בגלל שהאמת נחשפה בצורה כל כך חדה ע"י המקור, פרשת ילדי תימן עומדת בפני תפנית משמעותית. עובדה זו רק מדגישה את אשמתם של אמצעי התקשורת האחרים והמוסדות שמאז 2002 לא עשו את הנדרש מהם. מעריב: פרשת ילדי תימן לפתע אין אימוצים, אין חטיפות, אין ניסויים רפואיים ואין ספינות שמפליגות עם תינוקות חטופים לארה"ב. יש ילדים שנעלמו ואין שום מידע על גורלם. מאחר ואין מחלוקת שיש בערך 50 משפחות כאלו, אפשר לחזות די בקלות שבית המשפט יבחר בדרך הקלה ויורה לפצות את המשפחות. ע"פ תחושת הבטן שלי (שכן לשם שינוי אין כאן דעה עובדתית, ודאי לא משפטית), פס"ד כזה הוא אולי נכון משפטית, אבל לא עושה צדק עם ההיסטוריה. מי שמכיר את העובדות, יודע שבזמן אמת וגם בחלוף השנים דוקא כן נעשו מאמצים אמיתיים ע"י אנשי ציבור, משרתי ציבור ואפילו המשטרה למצוא את הילדים. נראה כי הסירוב הבירוקרטי למסור כל מידע שאינם חייבים למסור הוא משהו עמוק ועתיק כמו ההיסטוריה האנושית. הצרה האמיתית היא שבזמן אמת הניסיונות למצוא את הילדים היו יוזמות אישיות ומקומיות ולא הוראה ברורה וחד משמעית של הדרג העליון ביותר בממשלה או במערכת המשפט לאתר את הנעלמים (ע"ע יוסל'ה שוחמכר). נראה שגם אז כמו היום, לא חסרו אנשים שהעדיפו לעשות רווח אישי לעצמם במקום לעזור באמת למשפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, חסר בערך על פרשת ילדי תימן, פרק נפרד על בדיקות הדנ"א שעורכת MyHeritage במטרה למצוא התאמות בין ילדים מאומצים למשפחות של ילדי תימן נעדרים. המפעל הזה נוהל בחסותה או בשת"פ עם ועדת ה"חקירה" של חה"כ קורן. עוד מימי ועדת החקירה המשפטית יש ראיות להשתלטות של העמותות השונות (עמר"ם, אחים וקיימים ואחרים) על המפעל הזה. במסמכי ועדת כהן-קדמי יש מסמכים המעידים כי עוה"ד רמי צוברי אאז"ן דרש כי כל הבדיקות יעברו דרכו ותהיה לו זכות אחרונה להחליט מה יפורסם ומה לא. ע"פ הכתבה של המקור מדצמבר 2019, נמצאו כבר 5 התאמות כאלו. מביניהם התפרסמו עד היום רק שניים: יהודה קנטור וורדה פוקס. בשני המקרים מדובר במקרים וותיקים מאד של ילדים שטענו שהם ילדים חטופים. במקרה של קנטור, היה ברור עוד לפני הבדיקות שחטיפה לא היתה כאן. היה תיק אימוץ שקנטור טען שאין בו כלום וסרב לקבל את שם האם הביולוגית שהופיע שם. הבדיקה הגנטית דוקא הוכיחה שהשם נכון ואת סיומה (המבויים?) של הפרשה ראינו בתכנית המקור. המקרה השני של וורדה פוקס מעניין עוד יותר. היא טענה שהיא ילדה חטופה עוד בשנות ה-80, לפני ובזמן הפעילות של חסידי עוזי משולם. במקרה זה ברור כי עמותת עמר"ם הם המוציאים המביאים והדוברים של המשפחות. ברור שההחלטה לפרסם מקרה זה נעשתה תחת ההנחה שמדובר בילדה חטופה שמשפחתה הביולוגית היתה בלתי ידועה. רק לאחר פרסום גרסת המשפחה הביולוגית, גלתה הבלוגרית נונה דולברג שלא מדובר בחטיפה ומקרה זה כלל אינו קשור לפרשה הגדולה של עליית יהודי תימן מ-49-50. מי הם 3 המקרים האחרים? אחד מהם הוא כנראה אורי וכטל שתוצאות הבדיקה אישרו שהוא אינו פלטיאל רדא כפי שטוענים העמותות, אלא מקרה אימוץ קשה אחר. לטענת ה"מקורבים" המקרים אינם מפורסמים ע"פ בקשת המשפחות. לא כל כך ברור מה המניע של ילדים חטופים בני 70 להצטנע כל כך ועוד פחות סביר שהעמותות היו נענות לבקשתם. לעומת זאת די ברור מה יכול לגרום לעמותות להסתיר את תוצאות הבדיקות. אפשר למשל לעיין בפרשה של ציונה סלם שנטען שיגאל אלון (דמות פוליטית בכירה במפא"י) היה מעורב בחטיפתה. הפרשה מגלה שימוש בלתי חוקי של אנשי העמותות במידע חסוי שחשפו בפניהם אנשי הממסד וזיהוי בלתי אחראי באופן זדוני של האשה החיה עם ילדה אחרת שנפטרה. הויקיפדיה אינה המקום להעלות ולדון בפעילות הנפשעת והזדונית של העמותות, אבל מה שהתגלה בשני המקרים שכן נחשפו לציבור הן עובדות המדברות בעד עצמן. האם אתה יכול להוסיף פרק כזה? הוא ללא ספק פרק עובדתי, בודאי לא פחות מהפרק שעוסק בניסויים רפואיים חסרי שחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להוסיף. אבל לא מכיר את המקורות מספיק טוב. מהם המקורות? (ועדיף לדון בכך בדף השיחה עצמו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שבנקודה זו מדובר בעובדות שאיש אינו חולק עליהן. כל המידע נמצא בתכנית הטלביזיה של המקור. המספר 5 כמספר ההתאמות שכבר נמצאו, כפי שנמסר בתכנית הוא אני מניח נתון מוסכם (צריך למצוא מקור) שאין מחלוקת עליו. שני המקרים שפורסמו היו יהודה קנטור וורדה פוקס. בשני המקרים התברר שלא מדובר בחטיפה אלא באימוץ לגיטימי (במקרה של פוקס הדבר התברר לאחר הפרסום). בשני המקרים המקור הוא פרסומים של נונה דולברג בפייסבוק שחשפה במקרה של קנטור את ענשי המאסר שקבלו אמו וסבתו על נטישתו ובמקרה של ורדה פוקס את המודעות שפרסמה בעיתונות המחלקה הסוציאלית של ת"א שהזהירה את הוריה של פוקס שאם לא יאספו את הילדה מביה"ח הדסה ת"א, היא תמסר לאימוץ. מה יש לעמותות של ילדי תימן להסתיר בשלושת המקרים האחרים והאם זה תקין למסור את ניהול החקירה הזו לידי העמותות, אלו כבר אינם נושאים לויקיפדיה, אלא למקומות אחרים, בהם דנים גם בהשערות ולא רק בעובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט המידע שהתגלה לי עתה כשקראתי את תגובתך לפיו נדרשו בזמנו הוריה של ורדה פוקס לאספה מבית החולים והוזהרו שאם לא יעשו כן תימסר התינוקת לאימוץ הוא מבחינתי מעין סגירת מעגל או במילים האחרות "סוף דבר". כמדומני הייתי הראשון שהגיב על ידיעה זו באייל. הסיפור שהובא, לפיו לראשונה התגלתה התאמה גנטית בין ורדה פוקס ומשפחתה הביולוגית, ומצד שני הובאו סיפורים במשפחה הזאת על חטיפת תינוקת, די הרשים אותי, ופער איזה שהוא סדק בסקפטיות הבסיסית שלי בקשר לשאלה אם אכן היו באמת ממש חטיפות של תינוקות לצורך אימוצם במשפחות אחרות. לכן כתבתי תגובה שכותרתה "אקדח מעשן ?" עם סימן שאלה בסופו ! בתגובתי גם שאלתי את עצמי אם אירוע זה יגרור אחריו שרשרת של אירועים דומים. על תגובתי זו התנפלת עלי ממש שלא בצדק. משעבר זמן ולא חווינו שטף של אירועים דומים, וגם האירוע הזה, עקב המידע החדש, התגלה כממש לא כפי שסופר, בעצם קבלתי תשובה לשאלתי, וחזרתי להתייחסותי הבסיסית הנ"ל מלפני האירוע הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עדיין פוסל את הגישה שהתפתחה דוקא בצד האשכנזי של העניין. לא פעם, אני שומע את הטיעון שאפשר להבין את מצוקתם של ניצולי השואה או בניסוח הזדוני יותר על ממסד/"מאמצים" שחשבו שהם עושים טוב ל"חטופים". אין שום רלאבנטיות למצוקות השואה או למה חשבו אלו על אלו. בני אדם הגונים ושומרי חוק צריכים לדעת היום והיו צריכים לדעת גם אז, שלהוציא ילדים במרמה מחזקת הוריהם היא פשע מהחמורים שאפשר לחשוב עליהם. מי שרוצה להאשים זולתו בפשע כזה, ראוי שיציג ראיות חותכות ולא יסתפק בקריאת כותרות וסברות כרס. לזוועה הזו, מצטרף עוד כזב שלצערי חזרו עליו גם בתכנית המקור של רביב דרוקר. נאמר שהליך האימוץ לא היה מוסדר בחוק בשנות ה-50. זוהי אמת כל כך חלקית שהשימוש שנעשה בה הופך אותה לכזב גמור. נכון שחוק האימוץ הישראלי (נוסח ראשון) נחקק בשנות ה-60, אבל ליישוב העברי בתקופה המנדטורית היה הליך אימוץ מסודר שנגזר מן החוק הבריטי והמשיך להיות תקף במשך שנים רבות גם במדינת ישראל. הליך האימוץ היה באחריות המחלקה הסוציאלית המקומית (ועם הקמת המדינה בפיקוח משרד הרווחה). העו"ס היה חייב להכין תיק אימוץ ולהגיש אותו לשופט השלום לחתימה. כל אימוץ שלא נעשה בתהליך כזה היה בלתי חוקי. בדו"ח ועדת כהן-קדמי (ועדת החקירה הממלכתית) נכתב על לקונה שהיתה בהליך. לא היה נוהל מסודר של הכרזה על ילד כנטוש, והעו"ס עשו זאת על דעתן וללא דיווח מסודר לגורם מרכזי כלשהו. ההליך הזה יצר לא פעם איבוד זהותו המקורית של הילד ומנע קשר מאוחר אפשרי עם ההורים. המקרה הידוע הוא המקרה של מרים שוקר. האם הצעירה התגרשה מן האב שעבר לגור מחוץ למעברה. האם מסרה את הילדה לאימוץ תחת שם נעוריה וכעבור כמה שנים היא נמסרה לאימוץ למרות שאביה כבר חיפש אותה. הועדה סברה שהכשל הזה של אימוץ מזדמן יכול להיות הסבר לפחות לאחדים מ-50 המקרים שלא נמצא שום מסמך על מה דעלה בגורלם. עג היום לא נמצא אפילו מקרה אחד כזה. (הדעת נותנת שרוב הילדים נפטרו והמסמכים פשוט אבדו וחלק מסויים בודאי נובע מרישום התלונות כאשר בני אותה משפחה דווחו על אותו ילד.בשם מעט שונה). במקומות שונים מופיע מספר הילדים שעל גורלם לא נודע דבר כ-69 ובמקום אחר כ-56. יתכן שההבדל נובע ממספר תלונות שעסקו בהעלמות ילדים עוד בתימן ,במחנה המעבר בחאשד, עומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון: את אחיי אני מבקש. אני מנצל את הפתיל כדי לתקן שגגה עובדתית שאולי יצאה מלפני. ע"פ הכתוב בקישור למעלה, מי שמנהל את בדיקות הדנ"א היא חברת my heritage שגם תרמה את המימון. לפי מה שנכתב, מי שמבקש להבדק, יכול לסמן בטופס שהוא מסכים שהתוצאות יועברו לידי הועדה של חה"כ קורן. יכול, לא חייב ולכן נראה כעת סביר שרבים מן הנבדקים יעדיפו לשמור את התוצאות לעצמם ולא ישתפו את הציבור. ישנה גם אפשרות שה"חטוף" לא מעוניין להיפגש עם בני משפחתו ואז יתכן שהם אפילו לא יודעים שהם "נמצאו". מצד שני, אפאחד לא דרש עדיין מן החברה לפרסם את ההתאמות גם בניגוד לרצון ה"ילדים". במידה והצגת הדברים הזו נכונה, וחברת my heritage משתפת/שתפה פעולה עם נורית קורן והעמותות השונות רק כדי לגייס דגימות ואינה מוסרת להן את התוצאות ללא הסכמת הנבדקים, אין לי שום טענות כלפי החברה וזוהי יזמה מבורכת. בכל מקרה לגבי שתי ההתאמות שכן פורסמו יהודה קנטור שוכנע להבדק ע"י נורית קורן ופעילים של עמותת עמר"ם ליוו את וורדה פוקס בכל ראיון שנתנה לתקשורת. בשני המקרים התברר שמדובר לא בחטיפות אלא בהתנהגות עבריינית של ההורים הביולוגיים ובילדים שהעדיפו להשמיץ את מדינת ישראל ואת שלטון מפא"י על פני חידוש הקשר עם משפחותיהם (שניהם ידעו היטב את שם אמם הביולוגית ותאריך לידתם וידעו זאת כנראה מתוך תיק האימוץ שפתחו). ובכל זאת אני חייב לציין שהעובדות שתארתי למעלה, אינם בהכרח מצביעים על ניסיון מאורגן להסתיר את הממצאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערעור לביה"מ העליון בימים אלו מתנהלת בביה"מ המחוזי תביעה שעניינה פרשת ילדי תימן ופסה"ד בה בודאי יחשב להכרעה משפטחת והיסטורית חשובה. מאחר ואני מתקשה לראות אפשרות שהתביעה תידחה והתובעים לא יזכו לפיצוי כספי כלשהו, אין לי ספק שהעמותות של ילדי תימן, ינסו להשתמש בפסה"ד כראיה לכך שטענותיהם היו נכונות. בפועל גם פס"ד כזה או הסכם מחוץ לכתלי ביה"מ דווקא מוכיחים את הזדוניות ועלילת הדם של העמותות. כל התובעים בקבוצה זו נמנים על בני משפחותיהם של 11 ילדים המשתייכים לקבוצת ה-56 שועדת קדמי הגדירה כ"נעלמים" שעל גורלם לא נודע דבר. הווי אומר שגם התובעים, הבאים לתבוע פיצוי על עגמת הנפש והצער שנגרם להם, מסתמכים על ממצאיה של אותה ועדה מ-2001, שאת ממצאיה ה"שגויים" באו לתקן מאורות צדק גדולים בנוסח נורית קורן או אמיר אוחנה. אם אפילו הנפגעים לא סומכים על העובדות של שני הנזכרים, האם לא ראוי שיתקראו "מלביני פנים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? "מלביני פנים" זאת בדיוק ההאשמה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ההאשמה של 11 המשפחות אלא כל מיני טענות חזקות יותר שמסתובבות סביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם שינוי ציטטתי את הצד הרך של השקילות. כל החוקרים מטעם הקורבנות קורן, אוחנה, הנגבי מעצם פעילותם, ביססו את מקור סמכותם, בכך שהחוקרים קדמי, קובל ומיימון, טעו/טייחו/הסתירו/לא חקרו. שאם לא כך כיצד הגיעו למסקנה שלא היתה חטיפה ממסדית? וכעת מתברר שכאשר מגיעים לביה"מ ולתביעת נזיקין, מסתמכים בדיוק על מסקנותיה של הועדה ומתעלמים מים המילים הרעילות ששפכו מאז ההממסד והתקשורת על החברה הישראלית של שנות ה-50. האם העמותות התימניות מאמצות את מסקנות הועדה בנוגע ל"נעלמים" ודוחה את כל מיצאיה האחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה נסיון לא מוצלח להתבדח על כך שילדים תימנים חטופים למשפחות אשכנזיות עברו הלבנת פנים מטאפורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, העידן החדש והאליטות החדשות לא עשו טוב לחוש ההומור שלי. יחד עם זאת, גם התפתח אצלי חוסר סובלנות למה שהייתי מכנה הגישה הירון לונדונית (ניסיון להוכיח שעלילת ילדי תימן אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר). כל מי שמכיר ולו באופן שטחי את הנפשות הפועלות מבין שההגיון והשכל הישר מקומם לא יכירם בויכוח הזה. מדובר ב"שונאים" מובהקים על רקע גזעני ו/או פוליטי שהאמת היחידה שהם מחפשים היא האמת שלהם. מה שנדרש כאן היא בקיאות בעובדות ויכולת להצביע שוב ושוב על רבעי האמיתות והשקרים הגמורים שחוזרים ומועלים באופן מחזורי בפרשה זו. הניסיון להוכיח שפרשת ילדי תימן היא עלילה באמצעות השכל הישר משול לניסיון להוכיח לאנטי00שמים שלא יתכן שהיהודים שולטים בכלכלת העולם. לדעתי, הפרשנים הלוגיים בפרט מן הצד ה"לבן" גם נופלים לא מעט במלכודות הסטראוטיפיות. המאפיינים הפיזיים שמייחסים ליהודי תימן (שחורים, מתולתלים) הם אפילו במקרים המובהקים ביותר 0סטאטיסטיים לכל היותר. ליהודי תימן אין מאפיינים פיזיים כל כך מובהקים ובודאי לא מאפיינים מוחלטים. רבים מיהודי תימן אינם נראים תימניים במיוחד וילדים אשכנזיים רבים יכולים לעבור בתור ילדים תימניים. ההקשים וההערכות הלוגיות בעניין גם לא בהכרח נכונים ובעיקר לא "תופסים". עד עתה לא התגלה אפילו ילד חטוף אחד ובכל זאת 95% מן המזרחיים משוכנעים שאלפי ילדים נחטפו. תאר לעצמך מה יקרה אם יתגלו 2-3 מקרים של חטופים שהיו בהירים מספיק כדי להחטף? כל השמועות על המכירה לאמריקה התעוררה בגלל זוג ילדים כהים שאימץ עוזרו של רב יהודי אחד (ברגמן) בארה"ב. ואתה לך וטען שאף אדם שפוי לא יראה את ראשי היישוב המותש ופושט הרגל של קום המדינה, שהטיסו לארץ מן הגולה, קהילה של עשרות אלפי חולים מזי רעב, אע"פ שהדבר סיכן את בריאותם, תומכים בגלוי או בסתר במכירת ילדים יהודים לגלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היו בינינו חילוקי דעות בעניין הזה בפתילון שהתחיל בתגובה 697366. אני מושפע ללא ספק מילדותי: גרתי בשכונה אשכנזית למהדרין ולא רחוק משכונה של תימנים, ולא זכורה לי אפילו פעם אחת שהיה איזשהו קושי בזיהוי ההשתייכות של מי מאיתנו. אני לא מערער על כך שקיימת חפיפה מסוימת בין גווני העור, אבל אם הנחטפים היו דווקא מהמיעוט החיוור שבין התימנים הייתי מצפה מהמשפחות הנשדדות להודיע על כך בקולי קולות. זה היה מעניק לטענות שלהן קצת יותר אמינות וגם מסתדר מצויין עם האג'נדה הגזענית שביסוד העניין. אגב, אני עצמי הייתי הרבה יותר פתוח לאפשרות שיש דברים בגו אם באמת הילדים שנעלמו היו בהירים יחסית, גם בגלל שהורים מאמצים רבים רוצים שילדיהם המאומצים לא יבלטו מדי כיוצאי דופן במשפחה ובסביבה החברתית, ולא פחות מזה בשל הנטיה הגזענית-תרבותית שללא ספק היתה קימת אצל הממסד האשכנזי ושהיתה עלולה לגרום להרגשה שתינוק חיוור ראוי לתנאים טובים יותר ממה שהוריו הפרימיטיביים כהי העור יכולים להעניק לו במעברה. זה מאולי מזעזע לחשוב כך היום אבל לא כל-כך בשנות החמישים, אם זיכרוני העמום מהאוירה הציבורית בקהילת אשכנז דאז אינו מטעה אותי. אגב, יגאל בשן אולי נראה חיוור יחסית אבל ראיתי אותו פעם בחיים ולא היה לי שום ספק בקשר למוצאו, וזה היה לפני שידעתי בכלל שהוא יגאל בשארי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אולי מוטב שלא נחזור על עצמנו. בכל זאת, אני רוצה להדגיש את התנגדותי לגישה הזו של "הנטיה הגזענית-תרבותית שללא ספק היתה קימת אצל הממסד האשכנזי ושהיתה עלולה לגרום להרגשה שתינוק חיוור ראוי לתנאים טובים יותר ממה שהוריו הפרימיטיביים כהי העור יכולים להעניק לו במעברה. ...". הטיעונים הללו, הן הבסיס השפוי לכאורה של כל עלילת הדם הזו. כל הספר של ה"היסטוריון" והמומחה לעלילת תימן שפריס מבוסס על אזכור כל פתק והתבטאות בכיוון הגזעני הזה. אני חוזר ומדגיש שלכל הדברים האלו אין שום קשר לעלילה על חטיפת הילדים. השבטים וקהילות המהגרים במדינת ישראל יכולים לחשוב זע"ז דברים נבזיים ככל שיעלה על הדעת. לא היום ולא בשנות ה-50 לאף אדם הגון ושומר חוק היתה סיבה לחשוב שהוצאת ילד מרשות הוריו במרמה היא משהו אחר חוץ מפשע פלילי חמור במיוחד. ליהודים רבים במדינת ישראל (בכל המחנות) יש דעה רעה מאד על בני דודינו הפלשתיניים. אני לא מכיר כאלו מביניהם שחושבים שזה בסדר לחטוף להם ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שנשאיר את חילוקי הדעות האלה לתשבי, אבל לפרוטוקול אני רוצה לציין שוב שאינני מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמתי לב לכותרת שנתת לפתיל. כעת (לאחר שבדקתי בויקיפדיה במה המדובר), אני רוצה להעיר שדוקא העניין הזה תומך בגרסתי. כאשר שואלים את מפיצי העלילה היכן כל (עשרות) אלפי הילדים שנעלמו, הם אומרים לך שהילדים (ואימותיהם) נרצחו ואיבריהם שימשו להשתלות/ניסויים רפואיים. האם לא ברור לך שלא מדובר כאן בויכוח על הפרשנות ההיסטורית ועל התפיסות הגזעניות ההדדיות של הקולטים והנקלטים, אלא בויכוח על הנאראטיב ההיסטורי עצמו? בדו"ח קדמי הועדה דחתה בכמה שורות את תאוריית הניסויים הרפואיים. הועדה כתבה שקרובי משפחה שראו בחדרי המתים המאולתרים את ילדיהם לא זיהו אותם. הגויות היו נפוחות והקרובים ראו חתכים שדרכם דחפו צמר גפן לתוך הגופות (נוהל רגיל בניתוחים לאחר מוות באותו הזמן). הועדה סברה שמכאן נולדו סיפורי הניסויים הרפואיים. כאשר ארכיון המדינה החל להעלות לרשת את מסמכי הועדה, ניסיתי למצוא איך הגיעה הועדה למסקנה זו ועל אילו עדויות וראיות היא מסתמכת. העליתי חרס בידי. להערכתי, הועדה לא התיחסה ברצינות לטענות אלו ויתכן שהגיבה על שמועות בשמועות מן הכיוון השני. 17 שנה לאחר פרסום הדו"ח, אדם המתואר כשר המשפטים של ישראל מדבר בביטחון מוחלט על ניסויים רפואיים. מה צריך לעשות? להתחיל להעלות פרשנויות ומי אמר מה על מי או לחשוף השקרים וחוסר השחר של העובדות שהמציא העבריין המחוסן הנ"ל? מה הדרך הנכונה, לספקלץ שקוצרי איברים להשתלה לא יבחרו דוקא בילדים בני פחות מ-4, או להראות איך חבורת השטירמרים הזאת לקחה תמונות של לפני ואחרי טיפול בביה"ח רמב"ם שנמצאו במסמכי הועדה והציגה אותם כעדויות לניסויים רפואיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלהצביע על כך שהשתלת האיבר הראשונה בעולם נעשתה ב-1954, ולקח עוד שנים עד שאפשר היה לעשות זאת באנשים שאינם תאומים זהים, לא ממש ישנה בשלב זה של הנראטיבולוגיה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לטענה הרווחת יותר שהילדים החטופים נמסרו לאימוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את טענתך היטב. הבעיה היא שזה התחיל עם אימוץ ע"י ניצולי שואה. כאשר שאלו היכן המאומצים הופיע הנאראטיב של ספינת הילדים של צי"ם ואימוץ בצפ' אמריקה. כאשר גם שם לא נמצאו ילדים צף שוב סיפור הניסויים הרפואיים וקצירת האיברים. להתווכח עם הטענות האלו משול לרכיבה על קרוסלה של נאראטיבים שעולים ומתחלפים במחזוריות. אני מניח שקצת קשה להאמין שאנשי ציבור ותקשורת הם כל כך בטלנים וחסרי אחריות, עד כדי כך שהם מפיצים שקרים חסרי בסיס לגמרי. חברי העמותות הציגו לחה"כ קורן ולעיתון ישראל היום תמונות של ילדים חולים ונפוחים מרעב כולל התמונה עם הילד שעל בטנו סימנו ורשמו "טחול", כתמונות שלא נחשפו מעולם. כל אחד שיש לו אינטרנט יכול לגשת לאתר של ארכיון המדינה, לרשום "תמונות ילדים מבית-החולים רמב"ם" ולראות במסמכי ועדת קדמי את התמונות ולראות שמדובר בתמונות של לפני ואחרי שתעדו תוצאות של טיפול בילדים עם תת תזונה חריפה.תגובה 702842 אני לא מצפה מחה"כ יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית, משר המשפטים ומן העיתונאי יאיר אלטמן מישראל היום ליכולות הטכנולוגיות המופלגות הללו. אבל אם במקום לרוץ ולפרסם האשמות מחרידות כנגד מדינת ישראל, הם היו טורחים לשאול אנשים שאינם משתייכים לעמותות על התמונות, מן הסתם הם היו מגיעים אל העובדות שאיתן קשה להתווכח. אלו האנשים, שאותם אתה רוצה לשאול על הגיון וסבירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים להגיד, אבל די ברור שעלילת הדם הזו משרתת את הצד הפוליטי שכבר יותר מעשור שולט בכל מוסדות המדינה, והדבר האחרון בסדר העדיפויות שלו הוא לנקות את השמאל האשכנזי, ולו ההיסטורי, מכתם ורבב כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אתה מסביר את ההתנהגות המבישה של מפלגת העבודה? אני לא "לוקח ללב" התנהגות אופורטוניסטית של פוליטיקאים כמו נגבי ונתניהו. מה שמזעזע בעיניי הוא הפייסנות, מורך הלב הגלותי והעדר עמוד השדרה של יורשיהם של דור מקימי המדינה. גם מר"ץ קבלה ציון נכשל במבחן הזה של חוסר-אמינות וטפשות, אבל להם לפחות אי אפשר להדביק את העליבות של חוסר אומץ לב ציבורי להגן על עצמך. עלילת הדם אולי משרתת את האינטרסים של האליטות החדשות, אבל זה רק מדגיש את הטיפשות וההתנהגות המבישה של אנשי השמאל. יש בודאי כמה סיבות טובות לעריקה ההמונית של מצביעי השמאל למפלגת הימין-מרכז של כחול לבן. אני מניח כי ההתנהגות העלובה של השמאל בפרשה זו תרמה מעט באופן ישיר למגמה זו. בעקיפין, אני מניח שהיא הסיבה המרכזית. אנו מצביעים קודם כל בעד אנשים ורק אח"כ בעד רעיונות. קשה מאד להצביע בעד אנשים שהוכיחו לעין כל שאינם ראויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה שאני לא מתווכח עם רוב מה שכתבת, לדעתי להתנהגות בפרדה הזו היתה השפעה אפסית על אופן ההצבעה בבחירות 2019 לגרסאותיהן. אם כבר, הבחירות הללו מראות שהצבעה לאנשים לא ראויים היא הנורמה השלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אחד השיקולים העיקריים שלי בהצבעות האחרונות היה אופן ההצבעה של הסיעות על מתווה הגז. אני חושב שמעט מאוד מצביעים שקלו את זה כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפלגות השמאל עושות נסיונות נואשים למשוך קולות מהמגזר המזרחי ולשם כך הן סבורות שעליהן למחוק כל קשר למימסד האשכנזי של המאה הקודמת, אותו מימסד שבמאמצים גדולים הביא ארצה מיליוני אנשים מארצות ערב (אבל זוכרים לו דווקא את המעברות ועיירות הפיתוח: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים, וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה"). כל נסיון להגן על השלטון המפא"יניקי, גם בפני עלילת דם מתועבת, ירחיק את שני התימנים והמרוקאי שעוד מצביעים לעבודה, או לפחות מזה חוששים שם. ספציפית לגבי מרץ, הרעיון של דיכוי ההמונים בידי האליטות דאז מתאים מאד לתפיסת העולם המרקסיסטית שלהם כך שאין להם מוטיבציה יתרה להתייחס ברצינות לעובדות, וזה נכון אצלם גם לתחומים רבים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסובטקסט שלך אני משער ששנינו חושבים שהמפלגות טועות. לכן זו פחות מחלוקת ויותר הבדל בהבנת הדברים. כאן תגובה 701844 אני מביא את חתימת ראשי מפלגת עבודה על הקריאה להכיר בשואת ילדי תימן. א. שימו לב לחתימתו של חה"כ אמיר אוחנה מהליכוד. זה מרמז לכיוון ההפוך מהכיוון שהציע הפונז (הכיוון הפוליטי). בפנקסיי זה מעביר את שר המשפטים שלנו מאגף הנבלים לאגף האוילים חסרי האחריות. אני סבור שהוא מאמין באמת ובתמים בהאשמותיו. אין לי ספק שרוה"מ מיטיב להכירו ממני. והעובדה שבחר באופן מפתיע דוקא בו לשר המשפטים אומרת דרשני. ב. מעבר לחתימתו של חה"כ לשעבר המעליל לשוא יוסי יונה, חתימתם של ראשי מפלגת העבודה, איתן כבל, אמיר פרץ, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ על העצומה, לא זו בלבד שהיא מעלה על הדעת רצון להתחנף לבוחרים ולזכות בקולותיהם, היא מעידה על רצונם לתפוס מקומם בשולחן הקטגורים המאשימים אותם עצמם. ג. פוליטיקאים היורקים על הבאר ההיסטורית-אידיאולוגית שלהם והמנסים להגן על עצמם ע"י היטמעות במחנה רודפיהם, הם עבורי בבחינת בלתי ניתן להצביע עבורם. ד. איני מסכים עם קריאת המפה שלך. אתה מדבר על "שני התימנים והמרוקאי שעוד מצביעים לעבודה". אני סבור ששלושתם כבר ספו מן העולם מזמן (שנינו כמובן מדברים סטטיסטית ורעיונית ולא על פרטים כאלו ואחרים). הבחירות האחרונות של העבודה (גבאי, פרץ, אורלי לוי) נראות בעיני כפנייה לאלקטורט חדש. אני רואה פנייה כזו בחיוב רב מבחינות רבות. אבל אם הכוונה היא לזכות בקולותיהם של המזרחיים האנטישמיים ממש (מסוגו של רון כחלילי ורועי חסן) הרי זה חסר סיכוי ולא ראוי כאחד. דוקא פניה אל המרכז המתון והשפוי ומיצוב עצמך כבעל עמדה מוסרית המנסה לשכנע את הבוחר ולא להתחנף אליו, היא המהלך הנכון אלקטורלית. דוקא היא עשוייה להפיק תמהיל נכון בין מצביעים ותיקים לחדשים שיבטיח שחר של יום חדש לתנועת העבודה. ניסיון למתג את המפלגה כמחנהו של סמי שלום-שטרית תביא כמעט בודאות למחיקת המפלגה. ה. כדאי לזכור כי התפיסה הצינית של סטאלין לפיה אויבו של אויבי הוא ידידי, היא היא שהובילה כעבור 70 שנה להתמוטטות הגלובלית של המרכסיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להוסיף מידע על מספר הנעלמים שעל גורלם לא נודע דבר ע"פ דו"ח קדמי, מפני שכל מיני מספרים מופיעים בתקשורת. הסיבה לבילבול היא שהטבלאות בסוף הדו"ח מציגות תרגילי חשבונאות עם ועדות קודמות ומבלבלות יותר מעוזרות. המספר 69 שמופיע הרבה הוא ההפרש בין סה"כ המקרים שטופלו בועדות השונות (1033, המספר כולל חפיפות) לבין סה"כ המקרים שפוענחו (929,כולל חפיפות. רובם ככולם נפטרו). המספר הזה כולל 13 שנעלמו עוד במחנה המעבר חאשד בתימן (7 נוספים הוגדרו כנפטרים). כמוכן המספר כולל 43 שהוגדרו כנעלמים בועדות קודמות, אך בועדת קדמי לא נמצאה תלונה בנוגע עליהם + 5 שנתגלו (כנראה זוהו בין השמות שלגביהם הוגשה תלונה). מבין 745 התיקים שועדת קדמי בדקה (406 חדשים ו-339 תלונות חוזרות שנבדקו בועדות קודמות) הוגדרו בסה"כ 33 כנעלמים שלא נודע דבר על גורלם (19 חוזרים ו-14 חדשים). כלומר, ב 4.5% מן המקרים שבדקה הועדה לא נמצאה שום ראיה בנוגע לגורלם. הועדה כתבה כי יתכן שחלק מן הנעלמים הללו נפלו קרבן למה שהיא הגדירה "מסירה מזדמנת לאימוץ". כמו כן הועדה מצאה (ע"י פתיחת תיקי האימוץ) 3 מקרים כאלו שתוארו בדו"ח כילדות א',ב' ו-ג' (מעמ' 320 בדו"ח). מקרה ג' הוא המקרה של התינוקת מרים שוקר שתואר בהרחבה בתקשורת. אני מניח שמה שכתוב בערך פרשת ילדי תימן [ויקיפדיה] : "במהלך השנים נתגלו מספר מקרים בהם הילדים המדוברים נלקחו לאימוץ ללא ידיעת ההורים. בנוסף לכך, מספר אנשים מתוך המערכת, כמו רופאים ואחיות, אמרו כי הם חושדים שהילדים נלקחו ללא רשות", מתיחס ל-3 המקרים הנ"ל. התיאור בויקיפדיה מדגים את העיוות שיוצרים נאראטיבים שקרייים עם עובדות אמיתיות. למעשה 3 המקרים היו אימוצים חוקיים שבוצעו על רקע ניתוק ממושך של הקשר עם ההורים (כשנתיים). לכן התיאור "ללא ידיעת ההורים" נכון אבל מטעה. את המשפט השני בתיאור הייתי מגדיר כמיותר ומחליף את האמת. למעשה הועדה קבעה במפורש כי ב-3 המקרים לא נעשה מאמץ מאורגן למצוא את ההורים. כלומר אין כל צורך לאזכר מה אמרו כל מיני אנשים עלומים. לידתו של התיאור הזה בנאראטיב שרוצה לתאר את הפרשה כמסתורין שבו רב הנסתר על הגלוי. למעשה, כפי שרואים כאן, המקרים האלו נחקרו באופן יסודי למדי במערכת המשפטית ומה שנותר בלתי ידוע תואר באופן מפורש בדו"ח הועדה (היו טענות ועדויות לגבי הסכמת אחד ההורים או בני המשפחה, אבל הועדה ציינה במפורש שלא נמצא שום מסמך כזה בתיק האימוץ או בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכקאטו הזקן אחזור שוב על השתלשלות הדברים שהביאה לסכום של 5000 $ כסכום ששלמו ההורים החוטפים בעד ילדיהם החטופים. כפי שראיתם בתחקיר בערוץ 13, מקור הסכום בראיון שנתן הרב אבידור הכהן ובו סיפר על ילדה שחומה שאומצה ע"י יהודים מארה"ב ועל "שמועות קלוטות" ששמע שם על ילדים תימניים אחרים שאומצו. דבריו של אבידור היו המקור לכתבה סנסציונית של "העולם הזה" שהסכום של 5000$ הופיעה בכותרתה. משם התגלגל הסכום לחוג של הרב עוזי משולם שהרבו להשתשמש בו. מכאן הסכום התגלגל לעמותות ממשיכות דרכו של הרב משולם ומהן אל משפחות הילדים הנעדרים. גלגול נוסף של התופעה הזו של עדויות כוזבות שמקורן חיצוני והן מגיעות אל עדים אמיתיים של האירועים ומוצגות כעדויות עצמיות ולא עדויות שמיעה, היא מה שנראה בתחקיר, כאשר העדה ורדה פוקס שהוצגה ע"י העמותות כילדת תימן חטופה שמשפחתה הביולוגית התגלתה ע"י בדיקות דנ"א, שלחה את המראיין לדבר עם בתה וטענה שהיא מתמצאת בפרשה יותר ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר חדש בנושא פרשת ילדי תימן: פרשת ילדי תימן – מרכז המידע. מרכז בצורה מסודרת מידע על הפרשה מאת אבשלום אליצור, דב לויטן, מוטי ענברי ואחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. סוף סוף מספרים נהירים. - 3 ועדות (1967,1988,1995) בדקו 1053 מקרים שהובאו להן. 5 מקרים אותרו בחיים, ולא נחטפו. על 929 מקרים הוכח שנפטרו, ואילו עד 90 מקרים נותרו עלומים (המספרים לא מסתכמים. מה עם עוד 29?). - עד היום לא נמצא אף חטוף אחד - היו מחדלים ביורוקרטיים של טעויות ברישום ובזיהוי, שיתכן שהביאו להחזרת ילדים למשפחות הלא נכונות. - הוכח רק מקרה אחד- מרים שוקר- שבו טעויות רישום הביאו לכשלון הנסיון לאיתור ההורים והילדה נמסרה לאימוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק. בדו"ח קדמי מתוארים בהרחבה 3 מקרים של ילדות ממעברת ראש העין שנמסרו לאימוץ למרות שהורים או קרובי משפחה היו בחיים. בדו"ח אין שמות (מתוארות כא'-ג'). די קל לזהות שם את המקרה של מרים שוקר. בכל מקרה מדובר באימוצים חוקיים על רקע של הורים שנפטרו או הסתכסכו. במקרה של שוקר, אאז"ן ההורים התגרשו, הילדה היתה אצל האם שהיתה חולה מאד ונמסרה לאימוץ ללא ידיעת האב. 3 המקרים, שאותרו ע"י פתיחת תיקי האימוץ, בעייתיים ברמה זו או אחרת. חטיפה לא היתה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושת השמות שציינת היו אנשים שהתמחו בפרשה וחלקם גם היו פעילים שהעזו להכחיש את השואה הזו. הצצתי קצת באתר והתרשמתי כי הכוונה היא למתג את האתר כאמין ובעיקר כאובייקטי ואולי טוב שכך. אני מניח שלאנשים רבים כמוני, קשה להיפטר מן ה''זעם הקדוש'' על האנשים שחוללו את עלילת הדם הזו, בין מתוך זדון ובין אם נסחפו אחריה מתוך אדישות, טפשות ובערות. בכל זאת, לא בכל יום מאשימים את השבט שלך ואת המדינה שלך ברצח המונים של ילדים ולקינוח מוסיפים גם עריכת ניסויים רפואיים בנוסח מנגלה. לימוד והכרת האמת העובדתית יכולים רק להועיל. מה שהאמת לא תוכל לתקן ולרפא, זה את השאלה, כיצד לא קם אפילו איש ציבור לא-אשכנזי אחד וקרא להפסיק את עלילת הדם וכיצד רק מתי מעט (מכל העדות) בכלל העזו לצאת נגד מסע השטנה הזה שמלכתחילה היה די ברור שיסודו בשקר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |