בתשובה ליהונתן אורן, 27/07/09 13:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חוב שהנזק העיקרי עליו מדברים הוא הפגיעה ברעיון הבסיסי שמטומע בחוקה. נכון שהיום נראה לי שטענות כאלו באות בעיקר מהגרעין השמרני הקשה, אבל עדיין ישנה בעייה עקרונית ביחס לאתוס האמריקאי המכונן של חופש וחרות. בעיות ממשיות הן גניבת מספרים, זיוף מספרים (אני מבין שלמעשה המספר איננו יחודי), שימוש לרעה במספר ע''י חברות לגיטמיות ועבריינים של החלפת והצלבת מידע. אני זוכר מקרה מוזר שבו התברר לשתי נשים במדינות שונות שיש להן את אוו מספר (נדמה לי, למרבה המוזרות, שגם היה להן אותן שמות). דוגמה נוספת שלא קשורה ישירות למספר הביטוח לאומי הוא החוק הניו יורקי שאוסר על בעלי עסקים לבקש מלקוחות תעודה מזהה אם הם משלמים בכרטיס אשראי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו היה תחקיר של העיר בו התברר שמספר הביטוח הלאומי של נתניהו לא ייחודי, וכלל רמיזות שנתניהו סוכן של הFBI (או הCIA) ושהזהות השניה היא הזהות החשאית שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר לא יחודי עשוי בהחלט להיות תוצאה של טעות לגיטימית. כשהייתי תינוק הסתבר להורים שלי שיש עוד ילד עם אותו מס' זהות והם נדרשו להחזיר את הקצבה שקיבלו עבורי. בסופו של דבר אני זכיתי להשאר עם המספר המקורי שלי (ועם הכסף), והזייפן העלוב כנראה קיבל מספר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסד לתפקידים מיוחדים מטפל במקרים האלו ע''י העלמת אחד המעורבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, חסר להם מאגר ביומטרי. סתם, סתם. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אז אולי חסר להם זיהוי ביומטרי. המאגר הביומטרי הוא הבעייתי, אפשר אולי למצוא טיעונים טובים בזכות זיהוי ביומטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טיעונים טובים אפשר למצוא לכל דבר (אני עדיין מחפש כאלה נגד המאגר הביומטרי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה (לא שלי). המשטרה מנסה לזהות פורץ על סמך טביעת אצבעות. מכיוון שהטכנולוגיה לא מאפשרת זיהוי מלא, המחשב שסורק את מליוני הרשומות מעלה 500 התאמות ברמת סמך סבירה. עכשיו המשטרה צריכה לחקור 500 אנשים שבינם לבין הפריצה עומדת רק השגיאה הטכנולוגית. בעצם, עכשיו אפשר אולי להבין למה יש פוליטיקאים שרוצים מאגר כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ביקשתי טיעון טוב, לא סתם טיעון. המשטרה לא חוקרת סתם פריצות ואין לה משאבים לבצע כאלה חקירות; היא תפנה לאלו מבין ההתאמות שיש להם עבר פלילי; בתור אזרח שומר חוק אני לא רואה סיבה לפחד מתסריטים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "סתם פריצות"? במקרה שצריך להשוות טביעת אצבעות כנגד המאגר היא תקבל כמות גדולה של שמות פוטנציאליים. אני מניח שהם יצטרכו לתעדף את מי בודקים קודם אבל בכל מקרה סביר שהם יצטרכו לעבור על רשימה הרבה יותר גדולה אולי בגלל שעו"ד יחייבו אותה או במקרי ספק. אתה לא צריך לפחד אבל אתה צריך לחשוש שכמות החקירות עלולה לעלות דבר שמצד אחד יטיל עומס על המערכת ומצד שני יטרטר אזרחים כמוך. לא אמרתי שזה הטיעון הכי טוב (אני חושב שאני מנחש איזה סוג טיעונים אתה מחפש) אבל מצהד הפרקטי זה טיעון נגד לא רע. טיעון נגד פרקטי אחד הוא שיותר סביר שהמאגר יפרץ במזיד או ישתמשו בו שלא בתום לב ופחות סביר שהוא ישאר מוגן הרמטית. במקרה כזה, בניגודל לפריצת מאגר מספרי זהוי, ברגע שהמאגר הגיע למרחב הציבורי לא נראה לי שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת המשטרתית והמשפטית תתמודד עם הקשיים שמאגר כזה יוצר ותהנה מיתרונותיו. זה לא ממש מעניין אותי ואני לא חושב שאני אטורטר. אני גם לא מבין מדוע דליפת המאגר צריכה להפחיד אותי. כפי שכבר ציינו כאן, אני משאיר טביעות אצבעות בכל מקום ומראה הפנים שלי לא ממש סודי. לגוגל יש מידע הרבה יותר פרטי עלי, כזה שאפילו חברי הקרובים לא יודעים, והיא הרבה יותר מסוכנת. אני משער שהייתי שמח לטיעונים עקרוניים. כי הטיעונים המעשיים לא משהו. וגם נורא משעממים (במיוחד שאפשר לקרוא את אותם טיעונים בשמונים ואחד בלוגים או משהו. אולי זה ניסוי ב''שימוש במדיה חברתית כדי להפוך את הטפל לעיקר'' או משהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התעמקתי בבלוגים והתעניינתי בחוק רק באופן שיטחי. כרגע אני מסתפק בהתנגדות האינסטינקטיבית לחוק כזה גורף שעומד לעבור במהירות ללא דיון ציבורי רציני ותחת, כך אני מבין, לחץ פוליטי. ההתנגדות האינסטיקטיבית שלי נשענת על העובדה שאני לא רואה שום מטרה עקרונית לחוק כזה שתצדיק הפרה בוטה של הזכות למראית עין של פרטיות ושל סיכונים יהיו טריביאליים ופרקטיים אשר יהיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש התנגדות אינסטנקטיבית לחוק. היא לא נשענת על שום נימוק. הפרה בוטה של זכויות אני לא רואה כאן. הייתי שמח להפוך את ההתנגדות שלי למנומקת ורציונאלית. אבל מילא, אי אפשר לקבל הכול בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, אינסטינקט איננו אומר לא לגיטימי. גם אני נרתע מפרוסת לחם שיש לה נקודה קטנה של ירוקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - טביעות אצבע אינן ייחודיות? אם לא, למה היום הן ראיה קבילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן יחודיות, אבל אם יש לך טביעות חלקיות או טביעות באיכות נמוכה אז הזיהוי לא ודאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על זה דיברתי אלא על טעויות בחיפוש. לדוגמא חיפוש זריז העלה את אתר התחרות הבינלאומית לאימות טביעות אצבעות משנת 2006. דף התוצאות של אלגוריתמי החיפוש השונים מראה דרגות שונות של טעויות, ונראה לי שהיותר מענינות הן מדדי התוצאות השגויות. ומצאתי גם את המאמר הזה שמתייחס למחקר שטוען שנושא טביעות האצבעות לא נחקר מעולם באופן קפדני ושייתכן שבתוך כמה שנים יתברר שאי אפשר להתסמך עליהן. לשאלתך, אני מניח שאם קורה המקרה הנדיר שלשני אנשים יש אותן טביעת אצבע החוק וביהמ"ש יודע להתמודד עם זה במסגרת דיני ראיות וכו'. ובכל זאת, הבעיה עם החוק איננה טכנולוגית אלא שאלה של עקרונות החרות בדמוקרטיה. אגב, הופתעתי לגלות שהשימוש בטביעות אצבעות התחיל עוד במאה ה-16 (או אולי אפילו המאה ה-14). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחום זיהוי הטביעות ידוע בחוסר הדיוק שלו. מצד שני, טביעת אצבע היא בדרך כלל ראיה נסיבתית מסייעת ולא ראיה ישירה לאשמה בפשע. אני לא בטוח שהחוק היום יודע להתמודד עם מצב בו יש לשני אנשים טביעה זהה. אם תואשם בפשע שלא ביצעת על סמך טביעה שלך תצטרך למצוא את מי שיש לו טביעה זהה; אם המשטרה לא מצאה אותו אין סיבה להניח שאתה תצליח בכך. במצב כזה קיום מאגר של כלל האוכלוסיה דווקא ישפר את מצבך שכן אם אכן קיים מישהו כזה אז הטביעות שלו אמורות להימצא במאגר. המצב דומה, אגב, בזיהוי בעזרת דנ"א; לא פעם שמעתי את הטענה שבזיהוי כזה הסיכוי לטעות הוא אחד למאה אלף (טענה שמשמעותה הסבירה היא "המדענים מעריכים שהסבירות היא בין אחד לעשרת אלפים לאחד למיליון, תלוי אילו ערכים נתת לפרמטרים, וזה הערך האמצעי"). אם נקבל את המספר הזה עדיין זה אומר שבאוכלוסיה יש משהו כמו שבעים וחמישה בני אדם שזיהוי הדנ"א שלהם תואם לשלי - אז איך אפשר להתבסס עליו? במצב כזה, דנ"א שלי לא יכול להיות ראיה יחידה או אפילו עיקרית לכך שביצעתי פשע - הוא צריך להשתלב באוסף של ראיות ונסיבות אחרות שיעלו משמעותית הת ההסתברות שאכן מדובר בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעון טוב יכול להיות, עיקרון על של ''פישוט המערכת'', המטרה היא לצמצם בחקיקה, בחוקים, ובמנגנונים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת טענה סבירה אבל אפשר להפנות אותה כנגד הרבה מאוד חוקים. אז בסדר, בגלל הטיעון הזה אני לא אתמוך בקיום המאגר אם אי אפשר להצביע על צורך חשוב מאוד בו. אבל הטענה הזאת לא גורמת לי גם להתנגד במיוחד. יש הרבה מאוד חוקים מיותרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחת כמה וכמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר דן פרומקין מחברת נוקלאיקס טוען שכל סטודנט מתחיל לביולוגיה יכול להנדס סביבת פשע. מחקר חדש מדגים כיצד ניתן לזייף ראיות DNA שנלקחו מדם ורוק. המחקר גם מדגים איך אפשר לבנות דגימות DNA שיתאימו למידע ממאגר נתונים מבלי להשתמש ברקמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא סוג הטיעונים שנראה לי מעניין. מבחינתי, אם אפשר לזייף ראיות פיזיות מסוימות אזי הן לא יכולות לשמש כראיות טובות בין אם קיים מאגר ביומטרי ובין אם לא קיים מאגר כזה. ובניגוד לאיילים חובבי ה-CSI, אני אשמח אם סדרות בילוש ופשע יחזרו לעסוק במצב האדם, החברה ובמניעים האנושיים במקום לשעמם אותי בסצנות מעבדות בצילום כחלחל ובקלוז-אפים של ראיות פיזיות. אני גם מעדיף את הבלשים שלי זאבים בודדים, דחויים ונבגדים על פני יפי הבלורית והתואר. אבל היי, מי שואל אותי. השאלות העקרוניות הן אחרות: מה גבולות הפרטיות של אדם? מדוע לחשוב שמידע גלוי שחשוף במרחב הציבורי כמו תמונה וטביעת אצבע הוא "פרטי" ושאיסוף שלו הוא "פגיעה בפרטיות"? עוד שאלות שמסקרנות אותי בהקשר זה: מדוע דווקא אנשים שנוטים לחשוף את חייהם במרחב הוירטואלי הם אלה שנלחמים לפתע ומתקוממים על אבדן הפרטיות? מה הקשר בין מושג הפרטיות לבין גבולותיו של הגוף הפיזי? (כאמור, רובנו מספקים לחברה מסחרית כמו גוגל מידע עצום ופרטי על עצמנו ללא התקוממות. האם זה בגלל ההפרדה בין הדימוי הוירטואלי לעולם הפיזי?) ועוד ועוד שאלות כאלה. הסוגיות של ראיות פיזיות או של דליפת מידע שאפשר להשיג כבר היום בקלות נראות לי שוליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא טיעון, זאת עובדה ולא קשור למה שגורם לך התרגשות (הסיבות למיקום קישורים ותגובות באייל נובעות ממניעים מורכבים שהמשכיות הדיון היא רק אחת מהן). בכל מקרה, אני מקווה שיצא לך לראות את קנת בראנה (אם לא, תגיד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדות סתם הן כל כך משעממות. העובדה שההר שם אף פעם לא גרמה לי לרצות לטפס עליו. לא, לא ראיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי גוגל ושות': אני לפחות משתדל לא לחשוף פרטים מיותרים על עצמי שלא לצורך. המודעות לכך עלתה עם השנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוגל יודעים מה אני מחפש באינטרנט. זה לא חלק משמעותי מהחיים שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוגל יודע איזה דואר (אלקטרוני) יהונתן מקבל, לדוגמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |