|
זה לא סוג הטיעונים שנראה לי מעניין. מבחינתי, אם אפשר לזייף ראיות פיזיות מסוימות אזי הן לא יכולות לשמש כראיות טובות בין אם קיים מאגר ביומטרי ובין אם לא קיים מאגר כזה. ובניגוד לאיילים חובבי ה-CSI, אני אשמח אם סדרות בילוש ופשע יחזרו לעסוק במצב האדם, החברה ובמניעים האנושיים במקום לשעמם אותי בסצנות מעבדות בצילום כחלחל ובקלוז-אפים של ראיות פיזיות. אני גם מעדיף את הבלשים שלי זאבים בודדים, דחויים ונבגדים על פני יפי הבלורית והתואר. אבל היי, מי שואל אותי.
השאלות העקרוניות הן אחרות: מה גבולות הפרטיות של אדם? מדוע לחשוב שמידע גלוי שחשוף במרחב הציבורי כמו תמונה וטביעת אצבע הוא "פרטי" ושאיסוף שלו הוא "פגיעה בפרטיות"? עוד שאלות שמסקרנות אותי בהקשר זה: מדוע דווקא אנשים שנוטים לחשוף את חייהם במרחב הוירטואלי הם אלה שנלחמים לפתע ומתקוממים על אבדן הפרטיות? מה הקשר בין מושג הפרטיות לבין גבולותיו של הגוף הפיזי? (כאמור, רובנו מספקים לחברה מסחרית כמו גוגל מידע עצום ופרטי על עצמנו ללא התקוממות. האם זה בגלל ההפרדה בין הדימוי הוירטואלי לעולם הפיזי?) ועוד ועוד שאלות כאלה. הסוגיות של ראיות פיזיות או של דליפת מידע שאפשר להשיג כבר היום בקלות נראות לי שוליות.
|
|