בתשובה ליהונתן אורן, 27/07/09 18:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דוגמה (לא שלי). המשטרה מנסה לזהות פורץ על סמך טביעת אצבעות. מכיוון שהטכנולוגיה לא מאפשרת זיהוי מלא, המחשב שסורק את מליוני הרשומות מעלה 500 התאמות ברמת סמך סבירה. עכשיו המשטרה צריכה לחקור 500 אנשים שבינם לבין הפריצה עומדת רק השגיאה הטכנולוגית. בעצם, עכשיו אפשר אולי להבין למה יש פוליטיקאים שרוצים מאגר כזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ביקשתי טיעון טוב, לא סתם טיעון. המשטרה לא חוקרת סתם פריצות ואין לה משאבים לבצע כאלה חקירות; היא תפנה לאלו מבין ההתאמות שיש להם עבר פלילי; בתור אזרח שומר חוק אני לא רואה סיבה לפחד מתסריטים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "סתם פריצות"? במקרה שצריך להשוות טביעת אצבעות כנגד המאגר היא תקבל כמות גדולה של שמות פוטנציאליים. אני מניח שהם יצטרכו לתעדף את מי בודקים קודם אבל בכל מקרה סביר שהם יצטרכו לעבור על רשימה הרבה יותר גדולה אולי בגלל שעו"ד יחייבו אותה או במקרי ספק. אתה לא צריך לפחד אבל אתה צריך לחשוש שכמות החקירות עלולה לעלות דבר שמצד אחד יטיל עומס על המערכת ומצד שני יטרטר אזרחים כמוך. לא אמרתי שזה הטיעון הכי טוב (אני חושב שאני מנחש איזה סוג טיעונים אתה מחפש) אבל מצהד הפרקטי זה טיעון נגד לא רע. טיעון נגד פרקטי אחד הוא שיותר סביר שהמאגר יפרץ במזיד או ישתמשו בו שלא בתום לב ופחות סביר שהוא ישאר מוגן הרמטית. במקרה כזה, בניגודל לפריצת מאגר מספרי זהוי, ברגע שהמאגר הגיע למרחב הציבורי לא נראה לי שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת המשטרתית והמשפטית תתמודד עם הקשיים שמאגר כזה יוצר ותהנה מיתרונותיו. זה לא ממש מעניין אותי ואני לא חושב שאני אטורטר. אני גם לא מבין מדוע דליפת המאגר צריכה להפחיד אותי. כפי שכבר ציינו כאן, אני משאיר טביעות אצבעות בכל מקום ומראה הפנים שלי לא ממש סודי. לגוגל יש מידע הרבה יותר פרטי עלי, כזה שאפילו חברי הקרובים לא יודעים, והיא הרבה יותר מסוכנת. אני משער שהייתי שמח לטיעונים עקרוניים. כי הטיעונים המעשיים לא משהו. וגם נורא משעממים (במיוחד שאפשר לקרוא את אותם טיעונים בשמונים ואחד בלוגים או משהו. אולי זה ניסוי ב''שימוש במדיה חברתית כדי להפוך את הטפל לעיקר'' או משהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התעמקתי בבלוגים והתעניינתי בחוק רק באופן שיטחי. כרגע אני מסתפק בהתנגדות האינסטינקטיבית לחוק כזה גורף שעומד לעבור במהירות ללא דיון ציבורי רציני ותחת, כך אני מבין, לחץ פוליטי. ההתנגדות האינסטיקטיבית שלי נשענת על העובדה שאני לא רואה שום מטרה עקרונית לחוק כזה שתצדיק הפרה בוטה של הזכות למראית עין של פרטיות ושל סיכונים יהיו טריביאליים ופרקטיים אשר יהיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש התנגדות אינסטנקטיבית לחוק. היא לא נשענת על שום נימוק. הפרה בוטה של זכויות אני לא רואה כאן. הייתי שמח להפוך את ההתנגדות שלי למנומקת ורציונאלית. אבל מילא, אי אפשר לקבל הכול בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, אינסטינקט איננו אומר לא לגיטימי. גם אני נרתע מפרוסת לחם שיש לה נקודה קטנה של ירוקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי - טביעות אצבע אינן ייחודיות? אם לא, למה היום הן ראיה קבילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן יחודיות, אבל אם יש לך טביעות חלקיות או טביעות באיכות נמוכה אז הזיהוי לא ודאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על זה דיברתי אלא על טעויות בחיפוש. לדוגמא חיפוש זריז העלה את אתר התחרות הבינלאומית לאימות טביעות אצבעות משנת 2006. דף התוצאות של אלגוריתמי החיפוש השונים מראה דרגות שונות של טעויות, ונראה לי שהיותר מענינות הן מדדי התוצאות השגויות. ומצאתי גם את המאמר הזה שמתייחס למחקר שטוען שנושא טביעות האצבעות לא נחקר מעולם באופן קפדני ושייתכן שבתוך כמה שנים יתברר שאי אפשר להתסמך עליהן. לשאלתך, אני מניח שאם קורה המקרה הנדיר שלשני אנשים יש אותן טביעת אצבע החוק וביהמ"ש יודע להתמודד עם זה במסגרת דיני ראיות וכו'. ובכל זאת, הבעיה עם החוק איננה טכנולוגית אלא שאלה של עקרונות החרות בדמוקרטיה. אגב, הופתעתי לגלות שהשימוש בטביעות אצבעות התחיל עוד במאה ה-16 (או אולי אפילו המאה ה-14). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחום זיהוי הטביעות ידוע בחוסר הדיוק שלו. מצד שני, טביעת אצבע היא בדרך כלל ראיה נסיבתית מסייעת ולא ראיה ישירה לאשמה בפשע. אני לא בטוח שהחוק היום יודע להתמודד עם מצב בו יש לשני אנשים טביעה זהה. אם תואשם בפשע שלא ביצעת על סמך טביעה שלך תצטרך למצוא את מי שיש לו טביעה זהה; אם המשטרה לא מצאה אותו אין סיבה להניח שאתה תצליח בכך. במצב כזה קיום מאגר של כלל האוכלוסיה דווקא ישפר את מצבך שכן אם אכן קיים מישהו כזה אז הטביעות שלו אמורות להימצא במאגר. המצב דומה, אגב, בזיהוי בעזרת דנ"א; לא פעם שמעתי את הטענה שבזיהוי כזה הסיכוי לטעות הוא אחד למאה אלף (טענה שמשמעותה הסבירה היא "המדענים מעריכים שהסבירות היא בין אחד לעשרת אלפים לאחד למיליון, תלוי אילו ערכים נתת לפרמטרים, וזה הערך האמצעי"). אם נקבל את המספר הזה עדיין זה אומר שבאוכלוסיה יש משהו כמו שבעים וחמישה בני אדם שזיהוי הדנ"א שלהם תואם לשלי - אז איך אפשר להתבסס עליו? במצב כזה, דנ"א שלי לא יכול להיות ראיה יחידה או אפילו עיקרית לכך שביצעתי פשע - הוא צריך להשתלב באוסף של ראיות ונסיבות אחרות שיעלו משמעותית הת ההסתברות שאכן מדובר בי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |