בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 29/07/09 4:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא על זה דיברתי אלא על טעויות בחיפוש. לדוגמא חיפוש זריז העלה את אתר התחרות הבינלאומית לאימות טביעות אצבעות משנת 2006. דף התוצאות של אלגוריתמי החיפוש השונים מראה דרגות שונות של טעויות, ונראה לי שהיותר מענינות הן מדדי התוצאות השגויות. ומצאתי גם את המאמר הזה שמתייחס למחקר שטוען שנושא טביעות האצבעות לא נחקר מעולם באופן קפדני ושייתכן שבתוך כמה שנים יתברר שאי אפשר להתסמך עליהן. לשאלתך, אני מניח שאם קורה המקרה הנדיר שלשני אנשים יש אותן טביעת אצבע החוק וביהמ"ש יודע להתמודד עם זה במסגרת דיני ראיות וכו'. ובכל זאת, הבעיה עם החוק איננה טכנולוגית אלא שאלה של עקרונות החרות בדמוקרטיה. אגב, הופתעתי לגלות שהשימוש בטביעות אצבעות התחיל עוד במאה ה-16 (או אולי אפילו המאה ה-14). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תחום זיהוי הטביעות ידוע בחוסר הדיוק שלו. מצד שני, טביעת אצבע היא בדרך כלל ראיה נסיבתית מסייעת ולא ראיה ישירה לאשמה בפשע. אני לא בטוח שהחוק היום יודע להתמודד עם מצב בו יש לשני אנשים טביעה זהה. אם תואשם בפשע שלא ביצעת על סמך טביעה שלך תצטרך למצוא את מי שיש לו טביעה זהה; אם המשטרה לא מצאה אותו אין סיבה להניח שאתה תצליח בכך. במצב כזה קיום מאגר של כלל האוכלוסיה דווקא ישפר את מצבך שכן אם אכן קיים מישהו כזה אז הטביעות שלו אמורות להימצא במאגר. המצב דומה, אגב, בזיהוי בעזרת דנ"א; לא פעם שמעתי את הטענה שבזיהוי כזה הסיכוי לטעות הוא אחד למאה אלף (טענה שמשמעותה הסבירה היא "המדענים מעריכים שהסבירות היא בין אחד לעשרת אלפים לאחד למיליון, תלוי אילו ערכים נתת לפרמטרים, וזה הערך האמצעי"). אם נקבל את המספר הזה עדיין זה אומר שבאוכלוסיה יש משהו כמו שבעים וחמישה בני אדם שזיהוי הדנ"א שלהם תואם לשלי - אז איך אפשר להתבסס עליו? במצב כזה, דנ"א שלי לא יכול להיות ראיה יחידה או אפילו עיקרית לכך שביצעתי פשע - הוא צריך להשתלב באוסף של ראיות ונסיבות אחרות שיעלו משמעותית הת ההסתברות שאכן מדובר בי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |