בתשובה לתשע נשמות, 17/07/08 10:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל כן זורקים עז (שעיר) מעזאזל (הר) וכן מקריבים תרנגול ביום הכיפורים על מנת שהאומלל יכפר על כל עוונותינו. דת נשגבת ונאורה היהדות, אין ספק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שעיר=תיש, ואותו מקריבים *ל*עזז אל/עזאל, ההר היה הצוק שמעל גיא בן הינום, שהשתבש לגיהנום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גדולתו של אותו עזז שמגיעים לו קורבנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העז/ תיש האומלל הוא בעצמו הקורבן והכפרה על חטאיהם של בני ישראל. עד היום נשמרה משמעותו של הביטוי שעיר לעזאזל ואני מרשה לעצמי להניח שמרבית המשתמשים בו אינם יודעים מהו מקור הביטוי. פלא בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, אבל למי מקריבים אותו ולמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובות לכל תהיותיך תוכל למצוא בקישור: או שפשוט תגגל "שעיר לעזאזל" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרימיטיבסקי ברברסקי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העז והאייל היו בעלי החיים הראשונים שבויתו, כ10,000 ל.ה. עקב חשיבותם הכלכלית האדירה קיבלו את שמותיהם הסמליים, עוז ואייל= אומץ וכוח, האייל הפך ל"אל" אותו אנו מכירים, העז והשעיר(תייש) הפכו לאלי המדבר, בעיקר בנגב ובאדום, לכן הר שעיר שליד ים המלח-ים המות,עין גדי, העיר עזה, והאלה עוזה לה עבדו הנבטים, אחרי שירשו את האדומים ולקחו את נחלתם ואת אליהם. עיזים חשובות בהיסטוריה: אמליתיאה, העז שהניקה את זאוס הפעוט במחבואו במערה. העז האלמונית, שהניקה את אברהם הפעוט במחבואו במערה. תיישים חשובים בהיסטוריה: דיוניסוס, עשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, בימי המונותאיזם היהודי הורדו השעיר והעז מגדולתם והפכו לאנדר- דוגס,(וראו גם את מקומו של הכלב ביהדות, ובאדום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיו היה אל ציד, שמו נגזר מ"עיש"=אריה, ועד היום שמו בערבית עיסה, הוא היה "שעיר" ככתוב בתורה, תשוקתו המיוחדת ל"אדום האדום" היא דיוניסאית בגלוי,(ואלף פרשנים עם ענפי תמר לחים לא ישכנעו אותי בסיפור המזלזל על ה"עדשים"). כדי להונות את יצחק אביהם, לובש יעקב פרוות גדי. בשלב מסוים יורש עשיו את הר שעיר לנחלתו, והופך מאל ציד ושמש=אריה, לאל בן זמנו(זמן ביות הצאן), שעיר. כ2,000 שנים אח"כ מבוית הבקר, ואביר-יעקב יורש את עשיו, אביר=אלוף=שור/פר. דיוניסוס בעל קרני התייש מודח ממעמדו, זאוס ואמון בעלי קרני האייל, מחליפים צורה ולובשים קרני שור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיסא בערבית: ישו. אבל מישהו כבר הוכיח לנו באותות ובמופתים ש"אָדום" ו"אֶדום" זה בכלל חוף פיניקיה והארגמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, וזה עוד יותר מענין, מדוע הזהות המיתית בין שתי דמויות, ישוע ועשיו. יש להבדיל בין הוכחה לטענה, וראה את הטענות המתנגדות, והעיקרית שבהן, אדום הוא מושג תרבותי- סמלי- אמוני, ואדומי נשאר אדומי, בממלכת הכתר האדום במצרים. בהרי עבר הירדן, מקום תימן וחצר מות, בדרום מערב חצי האי ערב, לשם נדדו ''אדומים'' ובנו בדרום שפלת החוף תיאמת, את תימן וחצר מות של ימינו.ובארץ הלבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזיהוי בין עשיו לישו (בעיני היהודים, אך לא בהכרח בעיני המוסלמים) עשיו נחשב ע"י היהודים לאבי אדום. העם האדומי ישב בתחילה במקום במקום אשר נקרא גם כיום "אדום". אולם לאחר חורבן הבית הראשון הם עברו לאיזור הר חברון. החשמונאים כבשו את אדום וניסו לגייר את תושביהם. לר ברור עד כמה הם השתלבו עם היהודים. הם השתתפו, לדוגמה, במרד הגדול לצד היהודים. אולם היתה משפחה אדומית אחת שעלתה לגדולה כמאה שנים קודם לכן: בית הורדוס. הם עלו לגדולה כאשר הרומאים השתלטו על האיזור ובעזרת לא מעט מזל וכשרון. עם המשך ההשתלטות הרומית נדחק גם בית הורדוס אולם השליט האחרון לבית זה הודח רק עם פרוץ המרד הגדול. בית הורדוס נשאר מזוהה עם השתלטות הרומאים על הארץ (למרות שזו היתה קורית בכל מקרה גם ללא התערבות אותם אדומים). ומכאן נוצר הזיהוי הנפוץ בספרות היהודית המאוחרת יותר של עשיו עם רומא. בהמשך חרבה רומא (האמפריה) אולם רומי (העיר) נשארה על מכונה וקיבלה מעמד של מרכז דתי חשוב. עשיו נשאר מזוהה עם העיר ולכן גם עם הדת. לאחר פריצת האסלאם היה כנראה נוח לזהות את הערבים-מוסלמים עם ישמעאל (זה מה שהם טענו) ולכן התוספת של עשיו לנוצרים היתה נוחה. אותם אחים גדולים ("הם חושבים שהם אחים גדולים אבל אנחנו יודעים בכר שהראנו להם"). כאמור: זיהוי מאוחר בהרבה. אולם כל התרבות הכתובה הערבית היא מאוחרת למדי, למיטב הבנתי. אני מניח שהמיתוסים המכוננים שלהם התעצבו בניסוחים היותר מוכרים לנו במאה-מאתיים שנים שלאחר ההג'רה תוך השפעה נוצרית-יהודית חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהקשר בין רומא ל"אדום" הוא הרבה יותר עתיק, והרי החגיגות העתיקות שירשו הרומאים מאבותיהם התרבותיים האטרוסקים,(שמוצאם מאסיה הקטנה), הלופרקליה - ריקוד הזאבים,=האל זאב קוס האדומי, והסאליי - הריקוד לאל מארס= הכוכב מאדים, שהיה אביהם של רמוס ורומלוס מייסדי רומא, שהם בתורם יונקים מזאבה. הערבים נקראו בתנ"ך ישמעלים והגראים, והם עצמם מייחסים עצמם ליקטן ואולי יקשן, והם מתפלגים לעתיקים בני טרום תימן ולמסתערבים החדשים הצפוניים. המיתוסים הערביים האליליים הם עתיקים כמו של שכינהם, האנשים זזים והשפות משתנות, אבל הסיפורים סביב המדורה הם תמיד אותם הסיפורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוספנו רשמית את הכלב והזאב לגן החיות האדומי? תזכורת: אדום מזוהה אצלך עם: - אריה - עז - חמור - זאב - כלב לפי מה בדיוק אתה מקשר בין כל החיות הללו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל החיות הנזכרות סימלו אלים באזור הנידון,וכולם באותם התפקידים שמלאו במיתוסים שכנים, ונוכחותם בשמות הערים באזור גם היא בעלת חשיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שהעליתי היא שהזיהוי הזה הוא בעקבות הזיהוי של ישמעאל הם הערבים ושל עשיו עם רומא. מישהו מכיר זיהוי ישיר קדום יותר (לדוגמה: לפני המאה החמישית לספירה) של עשיו עם ישו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור הזה מתייחס לזיהוי של עשיו עם רומא (ולא עם ישו) אולם הוא מאוחר יחסית (מתייחס ל''מדרשים'' (סתם) ולספר יוסיפון (מהמאה העשירית לספירה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך כותב הרמב"ן: כי ידע זדון עשו ובניו. וכן היה מעשה, כי מצינו בספר דברי הימים ליוסף בן גוריון (הוא ספר יוסיפון) וזולתו מספרי הקדמוניות, כי בא צפו בן אליפז בן עשו ועשה עמהם קטטה על זה עד שערכו מלחמה... גם מיוסיפון שהוא עיבוד לפלאוויוס "מלחמות היהודים ברומאים" ןגם מ"קדמוניות היהודים" של הנ"ל, או של אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם אילו בעלי חיים זיהינו כבר את עשיו? עיש: אריה שליטי אדום נקראים אלופים, ומכאן שהם מזוהים עם פרים. הוא מכונה בסיפורים ישראליים "שעיר" וזה נשמע כמו "שעיר [עזים]" ולכן תיש. ארגמן כבר אמרנו? (ועדיין חסר לי הזיהוי עם אדם => אדמה => גיאה) אגב, אם נכונה טענתך שמדובר היה על אל "כללי" יותר שירד ממעמדו, הרי שסביר להניח שאת התכונות הדיוניסיות הספציפיות הוא קיבל יותר מאוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האריה הוא אל שמש מתקופת הציד, עם ביות הצאן סמלו מוחלף לעז,ומאוחר יותר לחמור. הזאב נשאר כל התקופות במקביל לאחיו הכלב. אלופי אדום מתקראים כך בתקופה ההיסטורית, כשהמונח אלוף=שור השתנה ל=אלוף צבא ואח"כ ל=1,000 המספר. פולחן דיוניסוס, או כל שם אחר שהתקרא בו, הוא אחד מהעתיקים שהיו, כנראה מאז שנוח יצא מהתיבה ויטע כרם ענבים,באחת מהכתות הגנוסטיות שלפני הנצרות, סברו שפרי עץ הדעת בגן עדן היה ענבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנוסיס היא תופעה מאוחרת. מזמן שהפולחן האדומי כבר לא ממש היה קיים. לא משהו שהיה קיים לפני התקופה ההלניסטית וערובי התרבות שלה. תרבות מסודרת מספיק באיזור הרי אדום נוצרה הרבה לאחר הגעת הפרים לארצנו. (ועכשיו אדום הוא גם חמור. אני מתחיל לנסות לקשר אותו לחזיר כדי להשלים את הסריה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתות הגנוסטיות מתחילות עקב ההשפעה הפרסית כבר במאה השלישית לפנה''ס. באותו זמן, ועד לתחילת הנצרות. הנבטים יושבים בטריטוריה אדומית ועובדים לאלים המקומיים. בעניין החמור- בזמן כיבוש מקדש אדום על ידי החשמונאים נבזזה משם מסכת חמור מכסף שהובאה שלל לירושלים. סת המצרי, שהוא אדומי לכל דבר, מתגלם בחמור, בין שאר חיות המדבר המיוחסות לו (נחש, עקרב ודישון). החזיר היה קדוש במצריים ולאתנה אלת החוכמה ביוון. לא ידוע לי על קשר בין החזיר לאדומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא החמור, ראה הקישור שבתגובה 485267 שאלה מס. 27 .ו תגובה 484359 התרבות המסודרת בהרי אדום הגיעה ממקום אחר שגם בו היתה "מסודרת" לפני שיצאה לנדודים, אם כל דוברי השפה האפרו-אסיאנית (לא אוהב את המונח הזה, ולא אשתמש בו עוד.) יצאו ממקום אחד, (קח מחוגה ונעץ את חודה במרכז משוער, חוג מעגל שיקיף את כל השפות הנזכרות.)ומאותה הסיבה בערך 3,500 ל.ה. הרי שהיו להם כ4,500 שנים של כלכלת צאן ובקר להעברת ה"ממים" הנוגעים בדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מכונה בסיפור הישראלי "שעיר", ונחלתו היא הר "שעיר", עוד שעירים בשפה העתיקה - סוג של גשם, "שעירים ורביבים", וראה "אלופים ורביבים"=אלפי מנשה ורבבות אפרים, "שעיר"=כוכב שביט, על שם זנבו הנשרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת הניתוח הפילולוגית להתפתחות הדת שאתה מציע כאן היא קוסמת ומעניינת, אך לא ברור לי הבסיס המדעי מאחוריה. האם יש תיאוריה מבוססת של דיפוזיה של מיתוסים ומטבעות לשון? האם התהליכים ברורים לנו? יש מעט עיצורים והרבה מתחלפים ביניהם, לכן יש מעט מילים קצרות. איך נדע להבחין בין צירוף מקרים למשהו אמיתי? שתי דוגמאות: האם המילה genius נובעת מהמילה העברית (בהגייה אשכנזית) גאונות (גאיינעס)? האם המילה fruit מוצאה מהמילה העברית פירות? או במילים אחרות: יש לך סימוכין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו יודעים מה האתימולוגיה של המילה fruit היא באה מהצרפתית, לשם היא הגיעה מהלטינית לשם היא הגיע מהשפה הפרוטו-הינדו-אירופית bhrug שמשמעה להשתמש ב-, להנות מ-. http://en.wiktionary.org/wiki/fruit#Etymology גם המילה genius באה מלטינית, מהמילה gens שבט. http://en.wiktionary.org/wiki/genius#Etymology |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מש''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמאות יפות http://www.keter-books.co.il/p-21_a-29/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם, ממש מזמן, ספר (תרגום מאנגלית) שנדמה לי שנקרא "המפתח", ובו, אם נתעלם מהתאוריה המופרעת של המחבר הכוללת חייזרים ושאר מרעין-בישין, יש בדיוק את זה; המון דוגמאות, שרובן המכריע מיקרי (אני מניח), למילים בשפות זרות שדומות בכל מיני צורות משונות למילים עבריות. מישהו אולי מכיר/זוכר את שם המחבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר טוען ש''מקור השפה האנגלית הוא העברית'', עלעלתי בו עד שהגעתי לאיזכור הד.נ.א ושורשיו העבריים, מקומו בספריה העירונית הוא ליד ספרו של י. סיטשיין. ובקשר לפתיל אחר באותו נושא, מהאתר של ר. רוזנטל הנ''ל. ''צפון וצופן באים מאותו השורש (צפן). צפון נקרא כך מאחר שהוא האזור בו השמש צפונה, דהיינו נסתרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה הכל בגלל הגרמני הזה שכל הזמן מציק לי, אלטשולר? אלתרהיים? אלצהיימר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריות הדיפוזיה הועלו ע''י ר. גרייבס, תור היירדאל, חורון-גורביץ' ועוד, נראה שכולם נחשבים לביזאריים ע''י המוסכמה האקדמאית. התהליכים הלשוניים מתוארים יפה בספרו(הנפלא) של גיא דויטשר ''גלגולי לשון''. אני מאוד נזהר מירי באוטומטי, לכן כל אסוציאציה העולה בדעתי נפסלת, אלה עם היא עומדת במבחן האנצ' העברית בקשר לשפות ההינדו- אירופאיות,(כאן אני חף מכל ידע), ובשפות השמיות אני מסתמך על מילון אבן שושן המלא, המביא ליד כל מונח עברי את המקבילות בערבית, ארמית ואכדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט מזכיר, וגם הקרבה הרעיונית בין ע. אורנן ופרופ' חורון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי שקראתי את הקישורים שהובאו, אוסיף לסימוכין גם את ע.אורנן ואת ר.רוזנטל. ודרך אגב, נסי לעמוד על הקשר בין ארוון היבוסי, ארוונה השד ההינדי, הרי האורניטוס (מערב ירדן-סוריה),אוראנוס האל היווני, העץ העברי אורן, בני המררי-עוץ ו*ארן* וחול ומוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגם בלי להשתכנע, התיאוריה שלך נשמעת מעניינת מאוד. נראה שאספת המון פרטים. יש לך את זה כתוב איפשהו (כולל הבסיס התיאורטי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי ערימה מרוכזת של פתקים ונירות, וכמה נסיונות לעריכה גסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר היחיד שאני רואה הוא דמיון-מה בשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמיון בשם, ובמשמעויות, אוראנוס ביוונית=שמים, השמיימי, מסנסקריט, ארוואנה ההינדי הוא אל שהודח והורד לדרגת שד, הרי האורנטוס הם הרי השמיים, עוץ וארן הם ארץ העצים וארץ האורנים, (באזור לבנון?), עץ האורן הוא "אשר" קלאסי, המתנשא לשמים, וארוון היבוסי הוא סתם הינדי שהתגלגל לירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהר האורונטס מוכר לי. הר בשם הזה לא מוכר לי ונראה שגם לא לדוד (למעט אזכור אחד שנראה כמו שגיאת הקלדה (נהר->הר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? וברור שהמילה נהר נובעת מהמילה הר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שם כתוב שאורניטיס היא בסך הכל לטיניזציה של שם חבל-הארץ חורן. (וש"חורן" עצמו הוא "ארץ מחוררת". קלוש) בכל מקרה, שום קשר אורנוס אל השמים, פרט לצליל. כבר ציינתי שמציאת קשרים בין תרבויות ושפות מרגשת ומקסימה אותי. אבל צריך לבסס את הקשרים כדי לא להיראות מאולץ ומקרי. מומלץ לקרוא את "כוחה של בבל", שדן בהיסטוריה של השפות, קושר ומסביר, אך נשאר מדויק ובקורתי. בנקודה מסוימת הוא מציג אטימולוגיה פיקטיבית שקושרת את האנגלית ישירות ליפנית. (מאוד דומה למה שצפריר עשה לאלי טולקין.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להמשיך עם הורוס הבז=חור=חורון, והטית שמו ביוונית, כן, אותו הדבר כמו חורן. הפרוש חורן= מחורר, הוא גרוע מקלוש, אך תיאור האבן כ"אוורירית" כבר מסבר את האוזן, אבל באמת אני מתחיל לגשש באפילה בלי ספריה רצינית תחת הידיים. אחפש את הספר, תודה על ההמלצה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |