בתשובה לאנטילופה, 20/07/08 13:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם אילו בעלי חיים זיהינו כבר את עשיו? עיש: אריה שליטי אדום נקראים אלופים, ומכאן שהם מזוהים עם פרים. הוא מכונה בסיפורים ישראליים "שעיר" וזה נשמע כמו "שעיר [עזים]" ולכן תיש. ארגמן כבר אמרנו? (ועדיין חסר לי הזיהוי עם אדם => אדמה => גיאה) אגב, אם נכונה טענתך שמדובר היה על אל "כללי" יותר שירד ממעמדו, הרי שסביר להניח שאת התכונות הדיוניסיות הספציפיות הוא קיבל יותר מאוחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האריה הוא אל שמש מתקופת הציד, עם ביות הצאן סמלו מוחלף לעז,ומאוחר יותר לחמור. הזאב נשאר כל התקופות במקביל לאחיו הכלב. אלופי אדום מתקראים כך בתקופה ההיסטורית, כשהמונח אלוף=שור השתנה ל=אלוף צבא ואח"כ ל=1,000 המספר. פולחן דיוניסוס, או כל שם אחר שהתקרא בו, הוא אחד מהעתיקים שהיו, כנראה מאז שנוח יצא מהתיבה ויטע כרם ענבים,באחת מהכתות הגנוסטיות שלפני הנצרות, סברו שפרי עץ הדעת בגן עדן היה ענבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנוסיס היא תופעה מאוחרת. מזמן שהפולחן האדומי כבר לא ממש היה קיים. לא משהו שהיה קיים לפני התקופה ההלניסטית וערובי התרבות שלה. תרבות מסודרת מספיק באיזור הרי אדום נוצרה הרבה לאחר הגעת הפרים לארצנו. (ועכשיו אדום הוא גם חמור. אני מתחיל לנסות לקשר אותו לחזיר כדי להשלים את הסריה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתות הגנוסטיות מתחילות עקב ההשפעה הפרסית כבר במאה השלישית לפנה''ס. באותו זמן, ועד לתחילת הנצרות. הנבטים יושבים בטריטוריה אדומית ועובדים לאלים המקומיים. בעניין החמור- בזמן כיבוש מקדש אדום על ידי החשמונאים נבזזה משם מסכת חמור מכסף שהובאה שלל לירושלים. סת המצרי, שהוא אדומי לכל דבר, מתגלם בחמור, בין שאר חיות המדבר המיוחסות לו (נחש, עקרב ודישון). החזיר היה קדוש במצריים ולאתנה אלת החוכמה ביוון. לא ידוע לי על קשר בין החזיר לאדומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא החמור, ראה הקישור שבתגובה 485267 שאלה מס. 27 .ו תגובה 484359 התרבות המסודרת בהרי אדום הגיעה ממקום אחר שגם בו היתה "מסודרת" לפני שיצאה לנדודים, אם כל דוברי השפה האפרו-אסיאנית (לא אוהב את המונח הזה, ולא אשתמש בו עוד.) יצאו ממקום אחד, (קח מחוגה ונעץ את חודה במרכז משוער, חוג מעגל שיקיף את כל השפות הנזכרות.)ומאותה הסיבה בערך 3,500 ל.ה. הרי שהיו להם כ4,500 שנים של כלכלת צאן ובקר להעברת ה"ממים" הנוגעים בדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מכונה בסיפור הישראלי "שעיר", ונחלתו היא הר "שעיר", עוד שעירים בשפה העתיקה - סוג של גשם, "שעירים ורביבים", וראה "אלופים ורביבים"=אלפי מנשה ורבבות אפרים, "שעיר"=כוכב שביט, על שם זנבו הנשרך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |