 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהייטק,כמו בכל מקום אחר, אדם צריך לדעת את שוויו. אם הוא באמת טוב ומועיל, הוא יוכל להתמקח ולהראות, הלכה למעשה, איך 9 שעות עבודה שלו שווים ל 12 של אחרים. אבל על כל מתכנת בחסד יש ארבעה מתכנתים בלאי, שהיעד שלהם זה בעיקר לשרוד את הזמנים בהם אנשים מציפים אותם בבעיות. אותם אנשים כנראה גם יכלו לעזוב, אבל לא להתמקח |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אדם צריך לדעת את שוויו": כדאי לדעתי לא להשתמש במונחים הללו. "אם הוא באמת טוב ומועיל"- זה כבר יותר סימפטי. שווויו של אדם מריח קצת מהפיכתו לסחורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אפשר להפעיל את מכבסת הסמנטיקה במלוא העוצמה (כולל סחיטה), ועדיין, במקום שבו משתמשים במונחים כמו 'שוק העבודה', עובד בשכר הוא בבחינת סחורה או מוצר. עדיף לשכיר לדעת את *שוויו* העצמוני (ובעיני המעביד הסובייקטיבי הספציפי) על מנת למקסם את שכרו ותנאיו. אין פה וולנטריות מאף צד. כולם מתקשרים על בסיס תועלת אישית/ארגונית/הונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הבנתי את ההרצאה. לא ירדת לסוף דעתי לגבי הבעייתיות הסמנטית של קביעה לגבי אדם כמה הוא שווה בניגוד לקביעה כמה שווה עבודתו. הסמנטיקה איננה משהו מישני אלא היא קובעת לפעמים את התודעה. קביעת הסמנטיקה היא כלי בסיסי בעולם הפרסום, התעמולה הפוליטית וקביעת סדר היום - מה שנקרא מכבסת המילים. ודאי קראת את 1984 נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זו שוב מכבסת מילים. אדם *שווה* משהו (יותר/פחות יחסית לאחר/ים) גם בלי שום קשר לשווי עבודתו. ניתן לחשוב על אדם רם-מעלה, נדיב וישר, לעומת עבריין מין סדרתי ומורשע. שניהם, אגב, יכולים להיות מהנדסי תוכנה מוכשרים ומתוגמלים באותה המידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק שורש העניין. המגמה היא להעריך אדם רק לפי ערכו בשוק העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זו לא בעיה, זה הכרח (בשוק העבודה). אם לא ייקבע ערך ''שווי'' עבודת אדם ספציפי, אבסולוטית וביחס, יהיה קשה לקיים מערכת אירגונית הכוללת פרטים רבים ושונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקבלת לעבודה אצלי כמנהל משאבי אנוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי פוליגרף לגבי שימוש במריחואנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לחפצים יש שווי שונה בהתאם לאדם המביט בהם, והתועלת שיכולה לצמוח לו מהם משתנה מאדם לאדם מבלי שהחפץ ישתנה. כך גם בעלי חיים. כך גם אנשים. אתה יכול להיות ''בחור זהב'' מהבוקר עד הלילה מבלי שזה יהיה שווה לי שום דבר. הרתיעה מדיון על שוויו של אדם, בהקשר של התועלת שהוא יכול להצמיח לאדם אחר, היא תכונה נרכשת, ואני לא מעוניין לקנות אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מצטרף, מסתמך ומתעלף על המודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מעוניינת לקנות אותך, גם אם ישלמו לי על הקנייה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, בעולם שלי, אותך ממילא לא היו מכניסים לחנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גללי שוורים, אפשר לדבר על ערך שיכולות של אדם בזמןנתון יכולות להועיל לחברה בהנחה שהוא רוצה לעבוד בה, לדבר על שוויו של אדם זה מגוחך ומשפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבר על ''ערך שיכולות של אדם בזמן נתון יכולות להועיל לחברה בהנחה שהוא רוצה לעבוד בה, והנסיבות מאפשרות זאת, ולא מתעוררות הפתעות שמונעות ממנו את מימוש הפוטנציאל התעסוקתי המלא שלו, בגלל, שכידוע, יש דברים יותר חשובים מעבודה בחיים'' לוקח הרבה יותר זמן מלדבר על ''השווי שלו עבורנו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבר על ''שווי העסקתו'' זה גם קצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם, אבל אני לא חושב שלדבר על ''שוויו'' וזהו זה משפיל או מגוחך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה נגרר ל"יש דברים יותר חשובים מעבודה בימינו"? אני יודע איך מעריכים עובד בדרך כלל. ברוב המיקרים בצורה די שיטחית שאפילו איננה לגמרי לטובת החברה; כדי שההערכה תהיה קלה ומדידה מנסים לתת שווי כספי לעבודה שלו. המחקר המודרני מראה שלחלק לא מבוטל של העובדים יש תרומות חיוביות או שליליות שכרוכות בתכונות האישיות וההשפעות החברתיות שלהם קרי- האיכויות שלהם כאנשים.לדברים הללו אין שווי כספי ולכן לא תמיד שמשקללים אותם לשווי של התכונות האנושיות של העובד לחברה. אתן לך דוגמה קצת קיצונית שכנראה נתתי פעם באייל: ישבתי פעם בישיבה של הנהלת בית ספר ואחד המשתתפים -גיזבר של קיבוץ מסויים- החל לקטר על המורים חברי הקיבוצים שאינם מממשים את כל הנקודות שיכולים לקבל עקב קורסים בקיץ (באותה תקופה שכר המורים בקיבוצים היה אחיד). הוא גם ירד עליהם שחלקם לא טרחו להשלים את התואר. "נעשה חשבון של הכספים שנכנסים על שמם ונראה כמה הם שווים". רבים הנהנו בהסכמה וכמעט אף אחד לא התקומם על תפיסת העולם המעוותת שהוא הביע. איכותו של מורה נקבעת על פי הכסף שנכנס ממשרד החינוך! הוא יכול להיות מורה גרוע, משעמם, אלים ומה לא, העיקר שיכניס כסף. ומורה, מה לעשות, הוא מקצוע שאיננו מדיד למרות שהיו הצעות למדוד את עבודתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה למדידת טיב ההוראה של מורה: תשאל את התלמידים שהוא לימד בשנים עברו ואת הוריהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק לשאול את התלמידים ולא צריך גם את הוריהם. מסכים איתך שתלמידים הם מקור מעולה להערכת מורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור תלמיד לשעבר, ומורה לשעבר, אני מוחה. תלמידים (בכל גיל) לעולם יטענו שמורה שנותן להם כדורגל והולך לנוח בצל הוא מורה טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל יש גם תלמידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשאל ישירות האם המורה המסויים הוא טוב או לא; שאל האם היה להם מעניין בשעורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מורה להיסטוריה שהשיעורים שלו נחשבו למעניינים למדי, דבר אחד קטן שהיה חסר בהם זה לימודי היסטוריה, הוא מורה טוב ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה למדתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי היו כאלו שלמדו משהו, אבל לא היסטוריה. נניח לצורך הדיון שהשיעורים שלו עידכנו חלק ניכר מהתלמידים באירועים עכשווים ומיעוט קטן השתפר בכישורי הרטוריקה שלו. הוא מורה טוב ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום היסטוריה בכלל? גם לא שליחת התלמידים לספר, או תשובות לשאלות רלונטיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מורה כזה, והוא אפילו לא היה מעניין. את כיתה ט' סיימנו עם הסכמי ורסאי. את כיתה יא' התחלנו עם הסכמי ורסאי. "למדנו היסטוריה" כל כיתה י'. מה למדנו? אין לי שמץ של מושג. _________________ כשהגעתי לי"א והתחלתי ללמוד עם כל המורים הטובים, הבנתי את העניין: בית הספר לא רוצה לזרוק מורים גרועים, ולכן הוא משאיר אותם ושולח אותם ללמד את כיתות ט' וי', שם הם לא יביאו כל כך הרבה נזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מאין הידע הרב שלך בהיסטוריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממנוע החיפוש של האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...שיש לקוות שלא יהפוך בעצמו להיסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אירועים עכשוויים" בתחום הפוליטי/כלכלי/מדיני או מה שהוא אכל לארוחת בוקר או מי זכה באירוויזיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמידים מתחילים להתעצבן על מורה שמדבר רק על ארוחת הבוקר שלו. מנסיוני, הזמן האפקטיבי משעור הוא לא יותר מחצי שעה. אם המורה עסק חצי שעה בחומר הלימוד ובזמן הנותר עשה דברים אחרים-דיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים ללכת עד המורים. כולנו ראינו מה היה ''שווה'' לנו ברק בתור ראש ממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגזבר באמת לא מעניינת איכותו כמורה, ומבחינתו הוא באמת יכול להיות גרוע, משעמם, אלים ומה לא, העיקר שיכניס כסף. זו אינה תפיסת עולם מעוותת, היא פשוט צרה להחריד (טוב, אפשר להגיד שתפיסת עולם צרה להחריד היא מעוותת, אבל אתה מבין את הכוונה). בכל מקרה, אין לזה שום קשר לאופן שבו מוערך העובד (המורה, במקרה הזה). אילו בשיחות ההערכה של המורה היו אומרים לו שהוא מועמד לפיטורין כי הוא לא מכניס מספיק כסף, או אילו היה זה מנהל בית הספר שאומר את הדברים, כי אז היה המצב שונה. אגב, הגזבר כן צודק בנקודה מסוימת: מי שיכול להכניס יותר כסף - ראוי שיעשה זאת, בלי קשר לאיכותו כמורה. משל למה הדבר דומה? תאר לעצמך דיון בהנהלת חברה, שבה לאנשים מסוימים יש "רכב חברה" - הרכב והדלק על חשבון החברה. פונה קצין הרכב בטרוניות על כך שחלק מהעובדים מנצלים את הרכב ללא חשבון בסופי שבוע. בנוסף הוא מתלונן על כך שיש עובדים שגרים רחוק ומבזבזים יותר דלק בנסיעות לעבודה, ודורש להעריך עובדים לפי הוצאות הרכב שלהם. במקרה כזה הגיוני שמנהל החברה יבקש (או ידרוש) מעובדים לצמצם את הוצאותיהם בסופי שבוע (מקביל לדרישה ממורים להכניס יותר כסף), אבל שהוא לא יאמץ את הראיה שמעריכה עובד לפי כמה דלק הוא חוסך (מקביל להערכת מורים לפי כמות הכסף שהם מכניסים). לסיכום - אין קשר בין הדוגמא שהבאת לבין האופן שבו מעריכים עובדים (אני מדבר על הערכת מנהלים, לא על הערכת גזברים). ייתכן שבמקרים מסוימים ההערכה היא שטחית, או שהיא מנסה להכניס פרמטרים מדידים בקלות, אבל אני לא חושב שהשווי הכספי הוא המדד שבו משתמשים (אלא במקרים שבהם זו הגדרת העבודה - כמו סוכן מכירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה גזבר בית הספר; זב ביב גזבר של אחד מקיבוצי הבעלות וחבר בהנהלת בית הספר.הדוגמה היתה על מנת להאיר איזו תפיסה רווחת שקשה לה להתמודד עם הערכות שאינן מדידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידיד שלימד בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן סיפר לי שסטודנטים היו מתקשרים אליו לפני תחילת השנה לשאול בכמה הקורס שלו יגדיל את רווחיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, אותו גזבר הביא את נקודת המבט שלו כגזבר הקיבוץ. זו לא בהכרח עמדת הקיבוץ (אם ניסית לרמוז שהופעל לחץ של הקיבוץ, כאחד מהבעלים) ובוודאי שזו לא עמדתו של מנהל ביה"ס. באופן כללי, אני מניח שבדיונים כאלו כל אחד "מושך" לכיוון שלו, ומציג את הדברים מנקודת המבט שלו - ואין לשפוט מכך על ההחלטה הסופית. באותו אופן, אם הגזבר היה טוען שיש לקצץ בשיעורי הכימיה (שעולים כסף בשל השימוש בחומרים) ולהוסיף שיעורים זולים יותר - האם היית טוען שעמדת ביה"ס היא שכימיה חשובה פחות מספרות? לא היית טוען זאת אפילו אם באמת היתה מתקבלת החלטה לקצץ בשיעורים, מחוסר תקציב. לגבי ה"תפיסה שקשה לה להתמודד עם הערכות שאינן מדידות" - שתי הערות: 1) לדעתי המקום שבו התפיסה הזו מתגבשת הוא דווקא ביה"ס, שם התלמיד רגיל שנותנים לו ציון ושופטים אותו על פי ציון זה. אם אתה רוצה לשנות את התפיסה הזאת - המקום להתחיל בכך הוא בבית הספר. האם אתה רואה את עצמך מסתדר ללא מתן ציון לתלמידים? אגב, מורים הרבה פעמים אומרים ש"הציון הוא לעבודה ולא לתלמיד" - וזה נכון גם בשוק העבודה: הציון הוא לעבודה ולא לעובד. ובכל זאת, עתידו של העובד\תלמיד נקבע ע"ס ציון זה. 2) גם בשוק העבודה, כמו בבית הספר (ואף יותר), לפעמים צריך להשוות בין אנשים. בוא ניקח את זה לכיוון החיובי דווקא: נניח שהוטל על מנהל ביה"ס לבחור מורה *אחד*, מצטיין, שיקבל תעודת הערכה משרת החינוך. האם עליו לומר - "הערכתי את המורים השונים אינה מדידה, אין לי אפשרות לבחור מורה כזה" ולוותר על הפרס? לא תמיד (ואולי לרוב) ההחלטה שקולה - לפעמים מעורבים בה שיקולים זרים, ולפעמים היא סתם שטחית. אבל הדרך להתמודד אינה לכפור בעצם הרעיון שמשווים בין אנשים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתפרץ אצלי לדלת פתוחה; אינני ממעריציה הגדולים של מערכת החינוך.לגבי הגיזבר ההוא: א. הוא ישב שם כחבר בהנהלת בית הספר ובית הספר תפקידו לספק חינוך לילדים ואיננו מרכז רווח. ב. הרב הנהנו בראשם כשהוא דיבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי עקרוני להמשיך להתווכח דווקא על אותה ישיבה זכורה לדראון עולם (אצלך). מעבר לכך, מהדברים שלך עולה שהבעיה היא לא בכך שמשתמשים במדד לא רלוונטי, אלא בכך שמשתמשים במדד בכלל, ובכך מצמידים "ערך" לאדם. כלומר, אתה מתנגד לקביעת ערך אפילו אם המדד יהיה הכי רלוונטי שאפשר (תקן אותי וגו'). ראשית, אני לא חושב שבעצם מתן ציונים לעובדים הפכנו אותם לרכוש המעביד. שנית, זהו כלי הכרחי לקבלת החלטות לגבי עובדים (קידום, קביעת משכורת, בונוסים, העלאות בשכר, פיטורים וכו'), וגם כלי חשוב למשוב לעובדים(1). אם המנהל לא משקיע זמן ומאמץ בניתוח פרמטרים שונים אז הוא לא עושה את עבודתו נאמנה (וצריך לתת לו ציון נמוך ב"טיפוח כח אדם"), אבל ללא המדדים האלו הוא לא יוכל לבצע את עבודתו כלל. --------------- (1) אפשר להעביר משוב לא כמותי, אבל הוא יכול בקלות להיות מעורפל ולא אפקטיבי (בעיקר אם המנהל מתחמק מביקורת ישירה). כמובן שגם משוב שכולל רק מספרים ולא הסברים הוא לא אפקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בודקים כמה כסף "מביא" מורה? איך בדיוק הוא עושה את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? איפה כתבתי שבודקים (או שצריך לבדוק) כמה כסף מביא מורה? אם אתה מדבר על כך שכתבתי שמורה צריך להכניס יותר כסף אם הוא יכול - הכוונה היתה זהה לזו של שאיציק כשדיבר על כך - הכסף שהמורה מקבל ממשרד החינוך. את זה בודקים בתלוש המשכורת החודשי שמגיע אליו. רק כדי להבהיר (שוב) - אין הכוונה שצריך להעריך את המורה בשום צורה על סמך זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרת שצריך לבדוק, אבל עכשיו לא מובן לי למה הכוונה - כלומר, אם מדובר במשכורתו, אז אותה הוא מביא למשפחתו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במקרה הזה. מדובר בבית ספר קיבוצי. כל המשכורות הולכות לקיבוץ, והמורה (כמו כל חבר קיבוץ אחר) מקבל תקציב חודשי, על סמך פרמטרים שאינם קשורים בעבודתו (כמו כמה ילדים יש לו). את אותו התקציב יקבל פועל פשוט ומנהל מפעל, אם הם חולקים את אותם הפרמטרים. כיום זה כבר לא עובד כך ברוב (אולי בכל) הקיבוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... הבנתי. ואפרופו - אם אתה/ם מתמצאים בקיבוצים, שאלה לי: בקיבוצים המופרטים, לפי מה נקבעת שייכות הדירות? והאם חברי הקיבוץ משלמים עליהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבכל קיבוץ זה שונה, אבל העקרון הוא בערך כזה: לוקחים את השווי הכולל של הנכסים, שנקבע ע"י גורם מקצועי (יש לזכור שלא כל הדירות הן בעלות אותו השווי). נניח שיוצא מליון ש"ח. כעת מעניקים לכל חבר "נקודות", על סמך מפתח שקשור בעיקר בתקופת הותק שלו בקיבוץ. נניח שחילקנו אלף נקודות. כעת מגדירים את השווי של כל נקודה בהתאם (במקרה זה אלף ש"ח). לכל חבר יש מאזן זכות לפי מספר הנקודות שלו, ומאזן חובה לפי שווי הנכס שברשותו. יוצא שחלק מהחברים נמצאים בזכות וחלק בחובה (נניח, זוג זקנים שגר בדירה קטנה יהיה בזכות, וזוג צעיר שגר בדירה גדולה יהיה בחובה). המאזן הכללי הוא כמובן אפס. הכסף עובר בין החברים בהתאם. כמובן שיש עוד המון פרטים קטנים אך חשובים (למשל - מקזזים את העלייה בשווי הנכס כתוצאה משיפוץ שמומן ע"י החבר), אבל זו בגדול השיטה. כל זאת כמובן רק בקיבוצים שבהם התבצע "שיוך נכסים", ואלו לא כל הקיבוצים שעברו ל"שכר דיפרנציאלי" (כלומר שאתה מקבל תקציב לפי העבודה ולא רק לפי צרכיך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעט קבוץ אחד או שנים, כמעט אף אחד מהקיבוצים המופרטים עדיין לא עשה שיוך דירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך משנה לצורך הדיון אם שיוך הדירות (בטאבו) קרה בפועל או לא, כל זמן שכבר יש נוסחא מוסכמת, וברור לכל הצדדים מה הם יקבלו וכמה הם ישלמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל ארבעה מתכנתים בלאי שמנסים לשרוד את זה שהציפו אותם בבעיות, יש מנהל פרויקטים בלאי שמחלק עבודה בצורה קפריזית, לא יעילה וללא יכולת חשיבה לטווח ארוך. הסיבה שהוא בלאי, כמובן, היא שיושבים לו על הראש לקוחות בלאי, מנכ''ל בלאי ומשקיע בלאי שהסכים לזרוק את כספו על פרוייקט שכל האנשים הטכניים שמבינים עניין ידעו מתחילתו שלא יצא ממנו שום דבר (אבל מנהלי הבלאי לא הקשיבו - הם מעוניינים במשקיעים). בסוף מגלים שלבועה כולה יש בלאי. שומעים את קול פיצוץ הבועה, מתפזרים ומקימים חברת סטארט-אפ בלאי חדשה. העיקר שלכולם יש מקום עבודה. ובלאי חוזר חלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו גם את, יחד עם כותב המאמר, הרסת את הדימוי הסקסי והנוצץ שהעלו בי החיתוכים הי-טכ. עוד פיסה של יופי נגוזה מן העולם, באכזבה המרה שהיא הבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אני אמשיך קצת לירוק לבאר ממנה אני שותה... אני חושב שצריך להבדיל בין HI-TEC אמיתי (חברות תוכנה וחומרה מבוססות מחקר ופיתוח מדעי) לבין HI-TEC צעצוע (חברות לפיתוח אפליקציות, אתרי אינטרנט ופרויקטי תוכנה בועתיים). התאור למעלה נראה מתאים יותר ליענו HI-TEC מהסוג השני. חברות שההתנהלות שלהן מזכירה יותר התנהלות של מתפרה (מתכנת האפליקציות כתופרת של המאה ה-21 זה דימוי ידוע) מאשר את התנהלותו של מרכז מחקר ופיתוח של על מוליכים או של הדור הבא של המאיצים הגרפיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hi-Tech
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
High-Tech
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
High-Technology
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש צמיחה ב-Hi-Tech, מה שקרה בפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנולוגיה עילית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שמצאתי את התגובה שלך מעט מעליבה, בעיקר בגלל שיש בה גרעין של אמת. הייתי רוצה לציין שני דברים: 1) את האבחנה שאתה מבצע כבר עשו: חברות מהסוג השני מוגדרות מזמן בתעשייה כ-IT (Information Technology) 2) לא כל חברות ה-IT מתנהלות באופן הנ"ל. אפשר לפתח אפליקציות ואפליקציות ווביות באופן מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) נכון. 2) כמובן. אבל קשה להיות מתכנת אפליקציות מבלי להתקל בחברה אחת כזו לפחות (סביר להניח שיותר) במהלך הקריירה. הדברים נכתבו במרמור מחוייך ולא מתוך רצון לדייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2א) תהיה מתפרה יעילה ומקצועית ככל שתהיה, היא בכל זאת מתפרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו מתפרה מקצועית ויעילה, אז מדוע הדימוי השלילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולמים על עולם מופשט של חשיבה אלגוריתמית, מכונות טיורינג, סיבוכיות, הוכחות, דיוק קפדני ומתמטיקה ומתעוררים בתוך עולם של צוארון כחול, ספריות בדוט נט, באגים בדיזיין (זין בדיבאג), שליחת XMLים משמימים, ממשקי AJAX, ישיבות ארוכות בהן מתווכחים אם הלוגו צריך להיות כחול או ירוק בהיר ותפירת מוצרי מדף (שפותחו כבר בבתי התוכנה האמיתיים) זה לזה. לא שיש משהו בצווארון כחול. חברי הטובים ביותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק כמה אנשים חולמים על הדברים שציינת. בכל אופן אצלנו לפחות מרבית המתכנתים שואבים סיפוק מהעבודה שלהם. עבורי ועבור שאר המתכנתים הבכירים, אנחנו לא מתעסקים הרבה עם "שליחת XMLים משמימים, ממשקי AJAX" וגו', אלא דווקא עם האכיטקטורה הכללית יותר של המערכת - תכנון מחלקות, תכנון בסיסי נתונים, אופטימיזציה, פלטפורמות כאלו ואחרות, פיתוח של ספריות לצרכים מסויימים, אבטחה, וכד'. כראשי צוותים אנחנו גם עוזרים ומלמדים את המתכנתים הפחות מנוסים, ומפקחים על רמת הקוד שהם מייצרים. אנחנו לא מוצאים את העבודה שלנו משמימה, אלא להיפך. זה בדיוק ההבדל בין עבודה מקצועית לעבודת כסת"ח, והיכולת לשאוב סיפוק והנאה מהעבודה בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלב תכנון המחלקות מראש, תכנון בסיסי נתונים, אופטימיזציה, השקעה בפיתוח של ספריות לשימוש חוזר, אבטחה: אוסף מושגים שגרמו למנהלי הפרויקטים, בחברה הגרועה ההיא, להכנס לויברציות ולתהות על מה המפתח הנודניק הזה מדבר, כל פעם מחדש. איזה כיף שעשיתי מעשה ואני מזמן לא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא, ואצלנו כל הדברים שציינו לעיל קורים, ומנהלי הפרוייקטים הם לא אלו שקובעים את המדיניות מהבחינה הזו - וכל זה בתחום של IT. ולכן שוב השאלה: למה ההכרח ש-High Tech זה טוב ו-IT זה רע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הדברים נכתבו במרמור מחוייך ולא מתוך רצון לדייק.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי שמדובר באותו האלמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהההה. כל האלמונים אותו הדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברות מהסוג השני מוגדרות IT. חברות מהסוג הראשון מתנהלות כמו החברות מהסוג השני :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? ז"א ברור שלא בצורה קיצונית כל כך (בדיוק כמו שחברות IT לא מתנהגות באמת כך), אבל האם בהגזמה זה נכון גם עבור חברות מהסוג הראשון? האם זה נפוץ או לא בלתי שכיח בעליל, למשל, שחברת תוכנה גדולה כמו IBM זורקת פרויקט לפח, לאחר שהושקעו בו שעות עבודה רבות ולמרות שחוות הדעת של רבים מהמהנדסים הזהירה מראש שזה הכיוון אליו הולך הפרויקט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שנאסא אמורה להיות דוגמה קלאסית לרמה טכנולוגית משובחת אולם התחקירים לאחר התפוצצויות המעבורות שלהן מעוררי צמרמורת. מה יגידו אזובי הקיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מרצה להנדסת תוכנה (אאז"נ הוא עבד ב-IBM) שטען שרוב מוחלט של שורות הקוד שנכתבות בשוק התוכנה, נכתבות על מנת להזרק לפח בסופו של דבר. גם בפרויקטים שנחשבים למוצלחים בסופו של דבר. האם יש שמץ של אמת בטענה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני הצנוע, יותר ממחצית זמני הושקע בפרויקטים שפני לקוח לא שזפו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אופי החברה בה אתה עובד? מה התחום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכנה. דיברנו על שורות קוד, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק נושא הפתיל והקונספציה המוטעת שהוא מעלה: תוכנה זו מילה כללית מידי והיא כוללת סוגי עבודה שונים ומגוונים. איזה תחום בתוכנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורות שנזרקות לפח זה לא תמיד דבר רע. כאשר אני משפר תוכנית בסוף התהליך התוכנית המשופרת היא בדרך כלל קצרה מהמקורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנאי טוב לא מותיר את הפיגומים מסביב לבנין. (או משהו בסגנון..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי והיה מדובר בפיגומים. על פי רוב במצבים כאלה אני מסתכל על הקוד המקורי ושואל את עצמי מה לעזאזל חשבתי כשכתבתי אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"Plan to throw one away; you will anyhow."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"If you plan to throw one away, you'll throw two."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתכנת קצר ונקי מלחתחילה, לאחר תכנון ארוך ומושקע בו לא כותבים אפילו שורת קוד אחת, זו הדרך אותה אני מעדיף. הבעיה היא למכור את הדרך הזו למנהלי פרויקטים שמרגישים נוח רק אם יש התקדמות ''אמיתית'' (לשיטתם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף לכתוב בחצי שעה את כל הפרוייקט בשלוש שורות קוד וללא שום באג. תכנון ארוך ומושקע לא באמת פותר את כל הבעיות. גם הגישה ההפוכה של extreme programming לא פותרת את הבעיות. בואו נכיר בזה שכנראה מדובר בבעיה קשה וששיטות הנדסת התוכנה למניהן אומנם מועילות אך בטח לא מושלמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בטח. ניזכרתי מי היה זה שאמר שהעביה כנראה קשה ושנצטרך ללמוד לחיות עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות זאת, הוא גם אמר שכן יש הבדל מהותי בין מתכנתים טובים לבין מתכנתים ממש טובים. אי אפשר לפרמל, להגדיר שיטה חד משמעית או לסכם את אומנות הנדסת התוכנה למספר כללי אצבע, אבל האומנות קיימת בכל זאת. המתכנתים הלא ממש טובים צריכים ללמוד לחיות עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אני מבכה את זה שגם המתכנתים הממש טובים יוצרים באגים לעיתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נחון! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך מתכנון. מתכנת אמיתי עובד רק בניסוי וטעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא ממש רציני, גם אינו מתעסק עם ניסוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא עוד יותר רציני, הוא גם אינו מתעסק עם טעיה אלא מתרכז בהטעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בלתי שכיח זה כמו, נניח, שכיח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לא בלתי שכיח בעליל זה כמו, נניח, מתרחש מידי פעם גם אם לא נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין יותר מידי בניהול, אבל יצא לי לראיין כמה מהנדסים שצברו נסיון בחברות כאלה. לא יכול להיות שמהנדס תוכנה עם נסיון של 3 או אפילו 5 שנים לא ידע לקרוא 20 שורות קוד פשוטות ולדעת מה הוא עושה (שלא לדבר על לכתוב), ולא יכול להיות שבוגר מצטיין של הטכניון בהנדסת תוכנה או מדעי המחשב לא ידע מתי להשתמש בעץ בינארי (מאוזן) ומתי בהאש. בקיצור, אם אתה מהנדס צעיר, ורוצה לפתח קריירה בהנדסת תוכנה (להבדיל מניהול) פשוט על תתקרב לחברות האלה. כמראיין, הגעתי למסקנה שכל שנת נסיון בחברה גרועה זה כמו מינוס חצי שנה נסיון בחברה נורמלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורסמה רשימה של חברות גרועות? סתם, שנדע ממי להזהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''אל'', תודה סליחה ושלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שאחד הדברים שהפתיעו אותי היתה היקף הגמישות שאנשי ה Pre-Sale לוקחים לעצמם. בדר"כ הוא יבטיח דבר שיגיע לידי מימוש בעוד שנה, לוחות הזמנים תלויים כמובן באופי המוצר. כמובן דבר שגורר פיתוחים מואצים ולו"ז מטורף שבדר"כ לא יכלול בדיקות לעומק. אבל אולי זו אחת הסיבות שהייטק הישראלי כל כך מצליח, רק לנו יש מספיק חוצפה להבטיח דברים שאין לנו לטובתנו רק אזכיר שגם ביל גייטס עשה את זה ותראו איפה הוא היום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הייטק הישראלי כל כך מצליח" האמנם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהתעשייה קיימת ומתפתחת ולא מרוקנת מתוכן בזמן שפעילויות עוברות להודו/סין/מזרח-אירופה מראה שיש לנו איזשהו יתרון יחסי על פניהם שאינו קשור לעלות הכספית. וזוהי הצלחה, לפחות בקנה המידה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיום תעשייה והצלחה של תעשייה זה לא אותו הדבר. יש פה כמה מהנדסים מוצלחים שכדאי לחברות אמריקניות להעסיק ומספר מסוים של פיתוחים מעניינים, בזה אין ספק. ישראל איננה מעצמת היי-טק כפי שהאגדה "מוח יהודי עושה לך פטנטים" היתה רוצה שנאמין. שלא לדבר על תחום ה-IT ואפליקציות ה-WEB בו איכות התוצרת והמקצועיות נמוכות בכמה סידרי גודל מול הסטנדרטים בעולם. מספיק לגלוש במה שיש לאינטרנט הישראלי להציע ולהציץ ב-Source Code או ב-HTML של אתרי אינטרנט שמיוצרים פה, על מנת לראות את הרמה המקצועית הנמוכה שיש כאן בתחום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |