בתשובה לאסתי, 30/10/04 1:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. חקלאות?! למה לא לקרוא לזה פשוט "דת"? הרי בכל הדוגמאות דיברתי גם על מערכות דתיות. אולי נקרא לזה "עברית"? הרי את כל הדוגמאות כתבתי בעברית. לא רק שחקלאות היא רק מרכיב אחד בתוך מכלול מרכיבים במערכת האקולוגית, אלא שישנם מערכות אקולוגיות ללא חקלאות. אצל ציידים לקטים, למשל. 2. "רוצים לדאוג לסביבה". אף אחד לא רוצה לדאוג לסביבה. זה לא גרינפיס. אקולוגיה זה לא לדאוג לסביבה, אלא מערכת בה כמה מערכות משנה משתלבות האחת עם השניה. לכן זה ממש לא משנה אם החזיר מזיק לצומח או לא מזיק. משנה איך החזיר משתלב עם שאר המרכיבים של המערכת. אני חוזר שוב אסתי, אין לזה קשר עם המושג אקולוגיה שאת מכירה. זה לא גרינפיס. ולעצם העניין, הטענה היא שבישראל של אותם שנים בהם השתשרש האיסור, היה משתלם יותר לגדל בקר מאשר חזיר. האקלים בישראל התאים יותר לגידול בקר כך גם שטחי המרעה. הטענה כי "היה יכול" להשתלב, היא לא ממן העניין, כיוון שהחזיר לא השתלב, לפחות לא במספרים של הבקר. אחרת לא היה אפשרי לאסור אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי תגובה ישנה בנושא. עפ"י ריצארד לובאן, טאבו החזיר נובע מסיבות כלכליות, שינויי אקלים וגם מסיבות של מלחמת סמלים תרבותית במצרים העתיקה. אסתי, אל לך להלין על השימוש במושג "אקולוגיה". שמתי לב שאנשי מדעי החברה נוהגים לאמץ מושגים שונים ולתת להם משמעות מיוחדת בקונטקס של התחום בו הם מתעסקים. למשל, חיבתה של הפסיכולוגיה למונחים מתמטיים היא מן המפורסמות. אני לא מוצא בכך שום רע, כל עוד מבינים מה משמעות המושג בתוך הקשר השימוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין זה מדויק שבים התיכון, ארץ ישראל, לא גידלו חזירים מטעמי אקלים לחיותם. התלמוד מספר שבשעה שצרו הרומאים בהנהגת טיטוס על חומות ירושלים, בימי מלחמת האחים בין הורקנוס לאריסטובולוס, הגיעו איתם הנצורים להסכם שימכרו להם כבשים לקורבנות. וזה היה ההסדר: היהודים היו משלשלים מהחומה סל מלא דינרים, והרומאים היו שמים בו כבש. היה שם חכם יווני זקן שאמר להם: כל זמן שאתם מספקים ליהודים כבשים, לא תוכלו להם. שאלוהו: ומה נעשה? יעץ להם: הניחו להם חזיר. למחרת הניחו הרומאים חזיר במקום הכבש, וכשהעלוהו נעץ החזיר ציפורניו בחומה, ונזדעזעה ארץ-ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו החכמים ברוגז רב: "ארור האיש שיגדל חזירים בארץ-ישראל".1 מה גם שכפי שכבר העירה אסתי ובחרת להתעלם מדבריה, בארצות יוון ואיטליה הנמצאות באגן הים התיכון גידלו חזירים והדבר בהחלט השתלם מבחינה כלכלית. ובכלל, הטיעון הסופי שבדבריך, כביכול אילו היה החזיר נפוץ במימדי הבקר – לא ניתן היה לאסרו, אינו אלא בורות ושטות ממדרגה ראשונה, משום שאכילת החזיר כבר נאסרה על בני ישראל בהיותם במדבר סיני, כמפורט פעמיים במקרא: ויקרא (יא, ז) ודברים (יד, ח); ואין כל מקום לאסור אכילת יצור שכבר אסור מאות בשנים, רק שתמיד יש מקום לגדור פרצות בעזרת החרמות וכיו"ב. ----------------- 1 תלמוד בבלי, בבא קמא פב, ע"א; גירסה שונה של האפיזודה מובאת במדרש דניאל (מהד' י"ד איינזשטיין, "אוצר המדרשים", עמ' 97), לפיה: "שתי מצוות היו בידי ישראל אשר בגללן לא יכול להם כל אויב מחוץ, והן הנה: הקורבן והמילה... וזה אשר עשו להקריב קורבן, בכל יום ויום נתנו אדרכמון אחד בסל ויורידוהו בחבל מעל החומה אל מחנה נבוכדנצר ויקנו מהם כבש לקורבן. ויהי היום ונער ישראל עמד על חומת ירושלים ויראוהו הכשדים וישאלו אותו, מה אתם עושים בכבש הזה אשר אתם קונים מאתנו בכל יום? ויען הנער, לקורבן לה' הוא. מהיום הזה והלאה לא מכרו עוד כבש, ויתעום, כי תחת תת כבש בסל להעלותו על החומה נתנו בו חזיר, ובעלותו על החומה ירו בו חצי מות וישפך דמו על החומה ותבקע לשתיים. היום הזה היה היום התשיעי לחודש החמישי, הוא חודש אב". כלומר, זהו אחד המאורעות שאירעו ביום תשעה באב, יום אֵבֶל לאומי ליהודים בכל הדורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מקורו של הטאבו מוקדם הרבה יותר מימי התלמוד? בתגובה מוקדמת הבאתי לינק לתגובה אחרת ישנה, אותה אני מעתיק לכאן. ________ טאבו החזיר היהודו-נוצרו-מוסלמי הוא צאצא ישיר לטאבו חזיר ממצרים הקדומה. (גם לנוצרים הקדומים אסרו אכילת חזיר). אחת חיות הראשונות שבויתו היה החזיר ויש עדויות שכבר לפני 6500-7000 שנה כבר השתמשו בחזירים מבויתים במזרח התיכון, לפני פרות ומעט אחרי כבשים ועיזים. בסין ואינדונזיה, החזירים והכלבים בויתו כנראה ראשונים. חזירים גודלים באקלים לח וקריר, שהיה קיים באזור מסופוטמיה ובמצרים הקדומה, לפני התפשטות המדבר לאזור הנילוס. שבטי מצרים התחתונה היו מזוהים עם החזיר ששימש כסמל שלהם. לעומתם, הסמל של שבטי הדלתא היה בז. האל של שבטי החזיר היה סת ושל שבטי הבז, הורוס. סיפורו של סת (שכנראה תן השראה לכותבי סיפור גן-עדן) קשור בבגידה, בגילוי עריות. כדי לברוא עולם הוא התחתן עם אחותו, ואח"כ הרג את אחיו. כך שכנראה ששבטי הדלתא התיחסו לטוטם החזיר כאל סמל של ניבלות, ניבזות ובגידה וכאשר שושלת הבז השתלטה על מצרים העליונה, סת החזיר הפך לסמל של הרוע בכבודו ובעצמו. מצד אחד אי כמו החזיר, כנראה, ליעילות בהפיכת כל דבר אכיל לבשר עשיר לצריכה של האדם, אך מצד שני הבתוססותו ברפש ומדמנה, ונחיתותם הפוליטית של השבטים, הפכו אותו לדבר מוקצה המסמל את הרוע בהתגלמותו. עם המידבור של אזור הנילוס, אזורי המחייה של החזיר קטנו ועלות אחזקתו עלתה. עוד סיבה להפיכתו לטאבו (בדומה לטיבט, שאיננה משופעת במקורות מים, ויש לה מסורת ארוכה של טאבו על אכילת דגים). את המצב הזה, קלטו כנראה והפנימו השבטים העברים שהיו במצרים והכניסו אותם למסכת הטאבו והטוטמים שלהם. החזיר קיבל אח"כ תפקידים מיתולוגיים, בקשר להעברת נשמות חוטאים את נהר המוות, או קשור לטייפון המפלצתי מהמיתולוגיה היוונית, או כל מני תכונות ריפוי שיוחסו לו. (התבססתי על מחקרו של ריצ'ארד לובאן). _______ אורי בבקשה, אתה באמת לא חייב להגיב אם אתה מתכוון להמשיך להשתמש בשפה ובביטויים הרגילים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפניקים היה טאבו חזיר. כבר כתבתי על זה פעם באייל, אבל מנוע החיפוש ואני כבר כמה חודשים לא מסתדרים. בכל מקרה, הפניקים לא גידלו חזירים ולא אכלו חזירים. הם הקריבו חזיר פעם אחת בשנה (מתישהו בין האביב לבין הקיץ) כפולחן לאל אדון. על פי המיתולוגיה הפניקית, אל המוות לבש דמות חזיר בר והרג את אל הצמיחה אדון. לכן החזיר היה ''טמא''. אצל הקלאסיקן לוקיאנוס מסמוסטה יש גם התייחסות ל''מלחמת הסמלים''. לוקיאנוס נולד בסוריה, אבל גדל ביוון העתיקה. כשהוא מגיע בחזרה לסוריה מולדתו הוא מדווח על הפולחנים של המקומיים, ולא מצליח להחליט אם החזיר קדוש (לפי המסורת המצרית) או טמא (לפי המסורת הפניקית). ובקיצור, יש מסורת ארוכה של אי אכילת חזיר במזרח התיכון העתיק, ולי נראה שזה עולה בקנה אחד עם הטענה שהוא לא השתלם כלכלית ולא הסתדר טוב במערכת האקולוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה...סת לא נראה כ"כ חזירי: (לא שאני מבין כמו מה הוא כן אמור להראות. כרמית?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמור להיראות כמו איש עם ראש של ארדברק (Aardvark) שזה מין אוכל נמלים. סת' משנה את צורתו לחזיר בר שחור בלילה. האל רע עובר עם מרכבת השמש שלו בשמים, וסת' עוזר לו להילחם באפיס הנחש שמנסה לבלוע את השמש. במקרים הנדירים שאפיס מנצח את רע וסת' (כלומר, כשהיה ליקוי חמה), המצרים נהגו לקונן על "מות חזיר הבר השחור" ולגלח את הראש לאות אבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל- aardvark, הסתבר לי לפני זמן-מה, קוראים בעברית שנבוב (shenabuv)! לתשומת לב קוראי דיון 64. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, הפירוש המילולי של aardvark (באפריקנס) הוא "חזיר אדמה". (כאילו, איפה חי חזיר רגיל?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזירים רגילים חיים בגינאה המשוונית. בעברית כינו אותם שפני נסיונות, אבל הם מעדיפים להיקרא שרקנים. אין לבלבלם חלילה עם חזירי-ים (swine), ששמם העברי התקצר לכדי חזירים, ככל הנראה עוד בימי גלות בבל. הרגלם להתפלש בבוץ ומדמנה נגזר מסביבת חייהם המקורית, בטרם בויתו ע"י האדם - בחופי אגמים מתוקים ובשפכי נהרות. המחזה שובה-הלב של משפחת חזירי-ים היוצאת מן המים אל עבר הסבך, זכה לתיעוד נדיר באחת הכתובות שנמצאו בחתוּשה (אחת הערים המרכזיות של הממלכה החתית העתיקה, דרומית לאנקרה של היום). במזמור פולחני לאלה החתית אוּרוּשְנילי מופיעה בין היתר השורה: "שיניךְ כ[משפחת] חזירי הים, שעלו מהרחצה" למותר לציין שחזירי הים אינם חיים בלהקות או עדרים, כי אם במשפחות. אולי זו אחת הסיבות לכך שבהמה זו אינה נחשבת טהורה ביהדות: כל החיות הכשרות למאכל (בקר, עוף או דגה) חיות בלהקות. החשיבות האקולוגית העצומה של עובדה זו כמעט מובנת מאליה. במרוצת האבולוציה פיתחו חיות מתלהקות יכולת התמודדות עם אובדן מזדמן של פרטים בלהקה. לעומת זאת משפחת חזירים לא יכולה לשרוד ללא אמא חזירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קביה = שרקן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. שרקן הוא שמה העממי של הקביה, שמקורה ביבשת דרום-אמריקה. מהדורה מוגדלת של הקביה היא הקפיבארה (Capibara), החיה באגן האמזונס. קפיבארות הן חיות טיפשות מאד, אך שוחות היטב. כדי למשוך תשומת לב לחלק השני של תגובתי, אעיר שגם החרקים הכשרים למאכל (חרגולים וארבה, למשל) נודדים בלהקות עצומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה למשוך תשומת לב לחלק השני של תגובתך, המציין חלוקה משונה לפיה, חוקי הכשרות שבתורה מחשיבים חיות כטהורות וכשרות למאכל רק את אלה שחיות בלהקות או בעדרים (בקר, עוף, הדגה, חרגולים וארבה) ולא במשפחות (כגון: חזירי ים - swine). כבעל רקע של השכלה תורנית גבוהה, מעולם לא שמעתי אודות קריטריון שכזה. ודאי שאינו מופיע בתורה, אבל כמדומני שגם חז"ל לא דיברו אודותיו במקומות הרלוונטיים, אך לא בדקתי עובדתית האם כך יוצא הדבר על החלוקה לפרוטרוט וגם אינני מבין מה הסברא שמאחורי החילוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי היא, כי כל החיות הטהורות והכשרות למאכל חיות בלהקות או בעדרים. חשוב להבהיר כי תנאי זה הוא חד-כיווני: החד-פרסתיים (סוסים, חמורים וכו') חיים בטבע בעדרים אך אסורים למאכל. כלומר אין זה הקריטריון ההלכתי לכשרותה של החיה. אך זה עשוי להסביר מדוע מבחינה אקולוגית, אכילת חיות כשרות יוצרת מעמסה קטנה יותר על יכולתן של החיות הנותרות להסתדר בטבע. גם ללא התערבות אנושית, חיות מתלהקות מתמודדות גם כך עם טורפים המחסלים כמה פרטים בלהקה מדי פעם. מאותה סיבה כל טורפי העל (זאבים, נשרים, כרישים וכו') הם טמאים. אולי גם העקה הרגשית של צבי שאחד מרעיו לעדר נטרף, היא קטנה יותר מזו של גור זאבים שאמו נטרפת, אך איני יודע למדוד זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק לא עובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממילא היה שם רק צילום של ציור קיר שלו. לך ל- http://people.hofstra.edu/faculty/martha_hollander/G... במקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר של סילברמן ופינקלשטיין על המקרא בראי הארכאולוגיה (לא זכור לי כרגע שמו, המהדורה העברית היא משנת 2003) המחברים דנים בתוצאות סקרים ארכאולוגיים של איזורי הארץ השונים. הם מעלים את הטענה שהמאפיין היחיד כמעט של היישובים הישראליים מתקופת הברזל הקדומה (לעומת יישובים באיזורים אחרים מאותה תקופה) הוא שאין בהם שרידי חזיר. םם הטענה הזו נכונה אז מקורו של הטאבו(?) על אכילת החזיר הוא קדום למדי. אבל ברור שסביבת הים התיכון בכלל והארץ בפרט מתאימים לגידול חזירים. מצד שני אותו ספר מכיל את הטענה לגבי ממלכת דוד אשר אנשים רבים לא יאהבו, והיא מסתמכת על אותם סוגי ממצאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, חקר אתרי ההתנחלויות בארץ כנען נעזר במאפיין בולט של שבטים שחיו ופעלו בעבר – עצמות בעלי-החיים. "בעִזבֶּת צַרטָה ובשילֹה היתה כמות עצמות חזיר אפסית, ולכאורה, זהו גורם שאין להתעלם ממנו [להגדרת תושבי המקום כישראלים]", כתב פרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ("הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", עבודה לשם קבלת תואר דוקטור של אוניברסיטת תל-אביב, 1986). על-פי הממצאים בשטחי החפירות, תושבי מקומות אלו נמנעו מאכילת חזיר דווקא, איסור המוזכר פעמיים במקרא: ויקרא (יא, ז) ודברים (יד, ח). על-פי ההימנעות מאכילת חזיר, החוקרים מזהים את תושבי האתרים הללו כישראלים. על ההימנעות הזאת כתב גם פרופ' שלום רוזנברג מהחוג למחשבת ישראל והחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים: "נמצאו שרידים של עשרות יישובים בהר המרכזי השייכים לתקופת הברזל הקדומה. יישובים אלה הם ישראליים. כיצד יודעים אנו זאת? עצמות אינספור משרידי האוכל השתמרו בהם, פרט לעצמות חזיר. ביישובי הפלשתים, העמונים והמואבים שמעבר לירדן אכלו חזיר, לא כך ביישובים אלה, שהיו מיושבים על-ידי אבותינו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מביא את התורה כמקור היסטורי מהימן ומדויק, ועל סמך זה אתה טוען שדבריי הם בורות ושטות. אני מקווה שאתה מבין למה אין לנו בסיס לדיון. באשר ליוון ואיטליה - האקולוגיה בארצות אלה שונה מאשר בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדיוק ההבדל בין יוון ודרום איטליה לבין ישראל, שהופך אותן למתאימות לגידול חזירים, ואת ישראל לא? ולגבי בירוא היערות בהודו, שגרם לדבריך להתמעטות הבקר- כשיער נעלם, מתפתח בד"כ במקומו אזור של צמחיה נמוכה ועשב, שמתאים למרעה הרבה יותר מהיער שהיה שם קודם. אז מה בדיוק הקשר בין בירוא היערות והתמעטות הבקר בהודו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי יוון ואיטליה - ראי הערותיהם של רון בן יעקב וכרמית. אני לא בקיא בהבדלי האקלים והטופוגרפיה בין יוון ואיטליה לבין ארץ ישראל והסביבה, ועדיין נראה לי שמצרים, ישראל וחצי האי ערב, שונים מהבחינות האלה מאשר יוון ודרום איטליה. למשל בצחיחות. לגבי בירוא היערות, הפיכת האיזור לצחיח והתמעטות הבקר - עובדתית זה מה שקרה. יש מקורות מהתקופה שמעידים על כך. אני מציע לך לקרוא את מרווין האריס בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק אתמול נתקלתי במאמר מרתק 1, הכולל התייחסות ספציפית למנגנונים הטבעיים 2 של ייעור מחדש. המאמר כולו מומלץ בחום, אבל החלק הרלבנטי לעניינו קטן. משיקולי זכויות יוצרים אמנע מלהדביק כאן את חמש הפסקאות הרלבנטיות, אליהן ניתן להגיע ע"י חיפוש המחרוזת 'באזורים רבים'. 1 'היה היה יער: על אזור רמת מנשה' מאת ד"ר עוזי פז וד"ר מחמוד זחאלקה. http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3936 2 ללא מגע יד קק"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה... (ליתר דיוק- בפסקאות שמעל למחרוזת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי טענה א' שלך, ראה המקור הארכיאולוגי-ההיסטורי המאשש את המסופר במקרא: תגובה 258411 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מנסה להגיד? שבמקרא מוזכרות *גם* עובדות עם ביסוס היסטורי *כלשהו*? מעט מאד יחלקו עליך. גם בהארי פוטר יש כמה עובדות אמיתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויחי ההבדל הקטן בין הארי פוטר לתנ"ך, אם בכלל יש מקום להשוות בין החמור לבין המלך. בעוד שאת הארי פוטר כתבה המחברת האמריקאית רולינג ג`יי קיי ואין חולק על כך, הרי שהתורה נכתבה בידי משה בהשראה א-לוהית כפי שהמסורת היהודית יודעת מאז ומעולם. ולא, אני לא רוצה להגיד שבמקרא מוזכרות *גם* עובדות היסטוריות, אלא רוצה אני להגיד לך, ויותר נכון יהיה לצעוק לך באוזן כדי שתכניס טוב טוב לראש, שאין לך עובדה היסטורית אחת שמוזכרת במקרא שהינה בבחינת מיתוס או בדיה או אגדת עם. מאיפה לי? צא ולמד היסטוריה וארכיאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רולינג אמריקאית? אני מקווה שלפחות *זה* לא כתוב בתנ"ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצדי שתהיה כורדית. מה זה כבר משנה לנושא הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורקנוס, אריסטובולוס, טיטוס. כל אלה באותה תקופה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הקשיים הזכורים לי מלימודי תע''י לבגרות הוא לזכור איזה הורקנוס היה נגד איזה אריסטובולוס. היו בערך שלושה מכל סוג, והאחרונים אכן היו קרובים מאוד לסוף הפרק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתך נובעת בעקבות תגובה 257849 . ובכן, ב"לקסיקון האנציקלופדי לאישים" של דוד שחם (מעורכי האינצ' העברית), תחת שמו של הורקנוס השני מסופר ש"לפני מות אימו, פרץ סכסוך בינו לבין אחיו אריסטובּוּלוס השני והוא נאלץ לוותר גם על המלוכה וגם על הכהונה הגדולה". ותחת שמו של אריסטובולוס השני מסופר שגם כן היה "בנו הצעיר של אלכסנדר ינאי ושלומציון. בחיי אמו החל בחתירה תחת אחיו, הורקנוס השני, שיועד למלוכה. עם מותה, בשנת 67 לפסה"נ, הצליח לכפות על אחיו לוותר על המלוכה ולהסתפק בכהונה הגדולה ובנכסי המשפחה. זמן-מה לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בין אריסטובולוס לבין הורקנוס. הנבאטים התערבו נגד א'. הם הביסו את צבאו וערכו מצור על ירושלים. בסופו של דבר התערבו הרומאים במלחמת האזרחים. הם ביטלו את המלוכה, אישרו את מעמדו של הורקנוס ככהן גדול והיגלו את א'. הוא עשה עוד ניסיון להקים את המלוכה בארץ, אבל נכשל בו והומת בידי הרומאים". ואילו תחת שמו של טיטוס מסופר שחי בין השנים 39-81 לספה"נ (בניגוד לשני הקודמים שלא מצוינים שנות חייהם, אולם משנת פריצת מלחמת האזרחים, בשנת 67 לפסה"נ, ניתן ללמוד ששלושתם חיו באותה תקופה). ועוד: "כשיצא אביו לדכא את המרד ביהודה התלווה אליו ונמסר לו הפיקוד על לגיון שהצטיין במלחמה בגליל. אחרי מינוי אביו לקיסר, היה לקונסול ונעשה מפקד כוחות הרומאים שעסקו בדיכוי המרד ביהודה. בהיסטוריה היהודית זוכרים לו את חורבן בית המקדש בירושלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק: אם אתה מספר על א' שהיה אקטיבי ואינטרסנטי עוד לפני 67 BC, ועל טיטוס שנולד ב- 39 AD, כבר הגעת ל- 106 שנות הפרש. חוץ מזה, אתה מזכיר את רצח א', שהיה במהלך שנות ה- 40BC, וכן את המצור של ט', שכידוע לרוב התקיים בסביבות שנת 70AD. בקיצור, המרחק בין חייהם הבוגרים של א' והורקנוס לשל ט' הוא גדול למדי (בערך 12 פרינקיפטים רומיים). נשמע די רע, אבל תרגיש צורך להתחיל להתפתל: מסתבר שכל טעותך היתה הצבה של שם לא נכון- צ"ל פומפיוס (http://en.wikipedia.org/wiki/Gnaeus_Pompeius_Magnus), ולא טיטוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: א' נרצח בערך ב-62BC (בשנות הארבעים זה כבר הבן שלו, אנטיגונוס, שמסתובב כאן). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |