|
גם לפניקים היה טאבו חזיר. כבר כתבתי על זה פעם באייל, אבל מנוע החיפוש ואני כבר כמה חודשים לא מסתדרים. בכל מקרה, הפניקים לא גידלו חזירים ולא אכלו חזירים. הם הקריבו חזיר פעם אחת בשנה (מתישהו בין האביב לבין הקיץ) כפולחן לאל אדון. על פי המיתולוגיה הפניקית, אל המוות לבש דמות חזיר בר והרג את אל הצמיחה אדון. לכן החזיר היה ''טמא''. אצל הקלאסיקן לוקיאנוס מסמוסטה יש גם התייחסות ל''מלחמת הסמלים''. לוקיאנוס נולד בסוריה, אבל גדל ביוון העתיקה. כשהוא מגיע בחזרה לסוריה מולדתו הוא מדווח על הפולחנים של המקומיים, ולא מצליח להחליט אם החזיר קדוש (לפי המסורת המצרית) או טמא (לפי המסורת הפניקית). ובקיצור, יש מסורת ארוכה של אי אכילת חזיר במזרח התיכון העתיק, ולי נראה שזה עולה בקנה אחד עם הטענה שהוא לא השתלם כלכלית ולא הסתדר טוב במערכת האקולוגית.
|
|