בתשובה לרון דניאל, 02/11/04 20:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מנסה למשוך תשומת לב לחלק השני של תגובתך, המציין חלוקה משונה לפיה, חוקי הכשרות שבתורה מחשיבים חיות כטהורות וכשרות למאכל רק את אלה שחיות בלהקות או בעדרים (בקר, עוף, הדגה, חרגולים וארבה) ולא במשפחות (כגון: חזירי ים - swine). כבעל רקע של השכלה תורנית גבוהה, מעולם לא שמעתי אודות קריטריון שכזה. ודאי שאינו מופיע בתורה, אבל כמדומני שגם חז"ל לא דיברו אודותיו במקומות הרלוונטיים, אך לא בדקתי עובדתית האם כך יוצא הדבר על החלוקה לפרוטרוט וגם אינני מבין מה הסברא שמאחורי החילוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי היא, כי כל החיות הטהורות והכשרות למאכל חיות בלהקות או בעדרים. חשוב להבהיר כי תנאי זה הוא חד-כיווני: החד-פרסתיים (סוסים, חמורים וכו') חיים בטבע בעדרים אך אסורים למאכל. כלומר אין זה הקריטריון ההלכתי לכשרותה של החיה. אך זה עשוי להסביר מדוע מבחינה אקולוגית, אכילת חיות כשרות יוצרת מעמסה קטנה יותר על יכולתן של החיות הנותרות להסתדר בטבע. גם ללא התערבות אנושית, חיות מתלהקות מתמודדות גם כך עם טורפים המחסלים כמה פרטים בלהקה מדי פעם. מאותה סיבה כל טורפי העל (זאבים, נשרים, כרישים וכו') הם טמאים. אולי גם העקה הרגשית של צבי שאחד מרעיו לעדר נטרף, היא קטנה יותר מזו של גור זאבים שאמו נטרפת, אך איני יודע למדוד זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |