בתשובה לriver, 16/08/04 19:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן אתה צודק, והשכלה גם מובילה לפיתוח האמצעים לשפר את רמת החיים, לרפא מחלות, להפיק אנרגיה נקיה יותר, לבנות כלים יעילים יותר, לקדם את חיי הרוח, התרבות ועוד. החיים קצרים כל כך יחסית למה שאפשר לחוות וללמוד, ולבני אדם יש קיום קולקטיבי בנוסך לאישי. לכן כל כך חשוב שלמדינה תהיה מערכת חינוך יעילה, שתצייד את בוגריה בידע ותשפר את יכולתם הטבעית. לדעתי האוניברסיטאות המופקדות על ההשכלה הגבוהה מתנהלות יותר כמו בית לורדים לפרופסורים קשישים, מאשר כסדנה לקידום היצירתיות שהיא תכונה של צעירים. מה דעתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנסות האקדמאית שלי כארכאולוג בעברית-בירושלים ,הסתיימה,ואין לי דעה מגובשת בעניין,למרות שעל פניו דבריך נראים נכונים,אך.... כדי לבדוק את עצמנו,כדיי לפעמים,ואפילו רצוי,לפזול אל החצרות הסמוכות,כדי לקבל הערכה שונה,או זוית מסויימת של המצב,ולראות הכצעקתה... במילים אחרות נועם,איך הדברים נראים בשאר המוסדות האקדמיים בעולם,כאשר יש ביניהם שקיימים מאות שנים,אפשר ללמוד,ולהחכים... ואז לראות,האם זהו חולי מקומי או גלובלי.... תגובתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשותף למודל האמריקאי (שכר לימוד גבוה פי 10 מאשר אצלנו) או האירופי (תקצוב מטעם המדינה גבוה פי 4 מאשר אצלנו) הוא שלהם יש הרבה כסף ולנו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, הכל שאלה של סדר עדיפויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו כ"כ עניים אז למה יש מאות שיאני שכר ע"פ דוח רכלבסקי באוניברסיטאות? למה בונים מבני פאר יקרים שעלות החזקתם עולה הון? למה הפרופ' באונ' ת"א לא מוכנים למעבר לפנסיה צוברת כמו בשאר האוניברסיטאות? אולי זאת שאלה של סדר עדיפויות שגוי שמתבסס על ההנחה שתלמידי המחקר ישארו בכל מחיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שבדקתי, אני מניח שיש שבעה שיאני שכר באוניברסיטאות. את בעלי השכר הגבוה צריך להשוות לבעלי תפקידים דומים במגזר הציבורי (בנק ישראל?), ואם יש חריגות - לקצץ. מבני פאר: אף אחד לא תורם לאחזקה ("מגב זה נקנה בתרומתה הנדיבה של משפחת..."). אני יודע שמתורמי בניינים משתדלים לקבל את עלות הבנין, פלוס קרן שמתוכה אפשר יהיה לשלם על אחזקה. מן הסתם זה לא תמיד מצליח. פנסיה: אף קבוצת עובדים לא מתנדבת לוותר על ההטבות שלה. זה לא אומר שהמדינה (המעסיק) צריכה להתנדב להמשיך לשלם אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי אבל המספרים גדולים משמעותית, בכוונה איני רוצה לציין שמות כדי שלא לפגוע באנשים.אתה מוזמן להסתכל בדוך רכלבסקי www.mof.gov.il מרבית התורמים מממנים חלק מעלות בניין. בלי קשר למניעים שלהם אני סבור שאנו חייבים להם תודה. כמעט שאין בניין או מחלקה בבי"ח בארץ שלא נושא שם של תורם. כך גם באוניברסיטאות. אבל התחזוקה נעשית מהתקציב השותף. כתבות רבות פורסמו בשנים האחרונות בנושא. המבנים הצנועים והיעילים של פעם, למשל הספריה המרכזית בוויצמן, בית האוסף הלאומי בעברית , ביה"ס לרפואה בת"א ועוד, הם מבני בטון גדולים ופונקציונליים. את מבני הזכוכית החדשים יש למרק ולמזג. הכיפות הנוצצות מאוכלסות בפסלים לרוב ריקות מאדם ואחזקתם יקרה. - יפה, אבל יקר. בעניין הפנסיה, גם בזה אתה צודק, אבל אם הפרופ' הוא גם אחד הפנסיונרים, וגם המנהל (למשל מנכ"ל , או נשיא אונ') מי יייעל וע"ח מי ? שרת החינוך שהיא יו"ר המלג אומרת זאת בעקביות ובניגוד לקודמיה היא גם עושה, למשל ע"י שינוי הרכב המל"ג. לא בטוח שתכתיב פוליטי עדיף לאונ' על רפורמה פנימית אבל מי יקום ויעשה מעשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי river אתה צודק ואם יורשה לי, מומחיותך בארכאולוגיה נוגעת ישירות לדבר. אני מאמין שאפשר וצריך ללמוד מההיטוריה, וגם מהיסטוריה של עמים אחרים ולא רק ביימי קדם אלא גם במאה ה-20. אונ' ת"א החליטה לפני מספר ימים להפסיק להעסיק תלמידי מחקר ולתת במקום מלגות. הם מתעלמים מסכנה שהמלגות ינגסו בתקציבי המחקר שלכם - הפרופסורים, ובסוף ימוסו. הם חוזרים על השגיאה שנעשתה ב-1984. ולקח 15 שנה לתקן. מסקר שערכנו עולה שמספר הישראלים שנוסעים ללמוד תואר שני או שלישי בחו"ל גדל בהתמדה. זה נובע מהבנתם של מוסדות אקדמיים שכדאי לסחוב את הטובים ביותר כי זה משתלם מהר מאד. בעצם הבעיה היא יותר של הסגל הבכיר מאשר של תלמידי המחקר שרבים ישתלבו בשוק העבודה במקום ללמוד והטובים יעזבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אבל זה יותר מורכב בגלל השוני בין מדינות במשאבים, גודל האוכלוסיה, מצב כלכלי ופוליטי, ועוד. לכן, צריך להשוות מגמות וללמוד משגיאות ומהצלחות של אחרים. זה תהליך מורכב, ארוך ודורש כלים כמו יכולת ניתוח של תהליכים חברתיים מחד, והבנה של דוחות סטיטיסטיים. תופתע בודאי לשמוע שבאתרים רשמיים בישראל (משרד החינוך, מל"ג, למ"ס) הדוחות העדכניים ביותר בנושא השכלה גבוהה הם מ-1998, והם כלל לא משתווים ברמתם לדוחות בבריטניה, ארה"ב ושאר מדינות המערב. אין שום מידע על שכר, הקפי העסקה התפלגות בוגרים ע"פ לאום, גיל, מין, אזורים, נושאי לימוד ועוד. אולי אפשר ללמוד מזה משהו על ההתיחסות הכללית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאחד הצעירים (?), שמפלס בימינו את דרכו עם שאיפה להיות אחד הלורדים הקשישים, אני רוצה להגיד שלדעתי אתה טועה. הניסיון שלי, כמובן, מוגבל למחלקה הספציפית שבה אני לומד (מדע המדינה, האונ' העברית), אבל הבנתי שזה נכון לגבי מקומות אחרים גם כן (לפחות במדעי החברה): מי שמדכא יצירתיות אינם המרצים, אלא דווקא המתרגלים ועוזרי ההוראה. אפשר לראות זאת די בקלות בעבודות שלי: ממתרגלים אני מקבל ציונים הרבה יותר נמוכים מאשר ממרצים. מדוע? כי המתרגלים רוצים לראות בעבודה בדיוק את מה שנאמר בשיעור. נראה לעיתים שהם אכן עובדים עם "צ'ק ליסט" כמו שסיפרו לי ולא האמנתי בזמנו: אם מושג X לא נידון בעבודה, יורדות 5 נקודות. המרצים, לעומת זאת, פתוחים הרבה יותר לשגעונות הפרטיים שלי. אני יכול לתפוס נושא מסויים ולהטפל אליו עד הסוף (המר), לחפש זווית מעניינת יותר ממה שבד"כ אומרים על נושא מסויים, ומרשה לעצמי פרשנויות על טקסטים גם אם הן לא נאמרו במהלך השיעור. המרצים מעריכים את זה, ונותנים ציונים בהתאם. אז מי היצירתי ומי הקשיש המקובע בעמדותיו? וכדי שיהיה ברור: אני לא מאשים את המתרגלים במעשי זדון. הם נוהגים כך משום שאיש לא לימד אותם מעולם להיות יצירתיים, ולקבל יצירתיות כחלק מהתהליך האקדמי. האם האשמה היא באוניברסיטה? היא מקבלת תוצר מוגמר של מערכת חינוך שמלמדת אנשים שסיכום של טקסט אינו אלא אותו הטקסט ממש רק בפחות מילים. אז פלא שכשאחד המרצים שלי התחנן שנה שנסתפק רק בתמצית של פסקה וחצי (לפני שמתחילה הביקורת שלנו), הוא קיבל שוב ושוב סיכומים של עמוד או שניים, שעוברים פיסקה פיסקה על כל המאמר? האוניברסיטה לא צריכה להנחיל יצירתיות לתלמידים. לדעתי - כאשר יצירתיות כזו קיימת, היא מקודמת ע"י האקדמיה וזוכה להערכה. אבל אין מספיק אנשים יצירתיים, ויוצא שה"חרשנים", אלו שזוכרים בעל-פה את סיכומי השיעור, מקודמים ע"י מתרגלים כמותם, שהגיעו לאיפה שהם בזכות המתרגלים שקדמו להם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לידע כללי - אותה ''צ'ק ליסט'' שעל פיה עובדים המתרגלים בבחינות לא מומצאת על ידם אלא ניתנת להם ע''י המרצים בעיקר כדי שיהיה מדד להערכה אחידה בבחינות. היצירתיות נבדקת רק בעבודות שנושאיהם נבחרים על ידי סטודנטים ורק ע''י מרצים יצירתיים. רבים הם המרצים ההולכים בתלם ומעבר לכך אינם מעוניינים בסטודנטים וכחנים שיבואו להטריד אותם בשאלות ארוכות ויצירתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני יכול להעיד רק על הניסיון האישי שלי, והוא שונה לגמרי ממה שאת תיארת - יש צ'ק ליסטים גם בעבודות, ויצירתיות תתוגמל ע''י המרצים גם אם הם הכתיבו את נושא העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני שבעבודה שנכתבת במסגרת קורס מבוא ומשותפת לכל הסטודנטים מתוך מאגר נושאים מסוים יהיה צ'ק ליסט משום שההתייחסות לעבודה כזו היא כלבחינה. בעבודות סמינריוניות שנושאיהם נקבעים ע"י הסטודנטים (לעיתים בשיתוף עם המרצים), והנכתבות במסגרת קורסים פתוחים לא יכולה להיות צ'ק ליסט משום שהסטודנט הוא היחיד שיודע מה אמורה לכלול העבודה.במידה ולא הצליח לשכנע את הבודק/המתרגל/המרצה בטענותיו הוא עלול לראות בזה "חוסר יצירתיות" וצרות אופקים מצד המתרגלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מבוא למשטר ישראל" נשמע לך מספיק "קורס מבוא"? וכשצריך לכתוב שלוש עבודות מתוך חמישה נושאים שהוגדרו היטב? אז זהו - כשהמתרגלים בדקו, ציון נמוך (יחסית), כשהמרצה בדק - ציון גבוה. אכפת לך לא לקבוע עבורי מה הנסיון האקדמי שלי? תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ.ש.ל. כשמדובר בקורס מבוא בו הנושא קבוע מראש, המתרגלים מקבלים רשימה מפורטת מהמרצה של נושאים שצריכים להיות בה. הציונים נקבעים ע''י המתרגלים שהם כבר הכתובת לערעורים ובד''כ העבודה לא עולה לערעור אצל המרצה עצמו (במידה וכן, פעמים רבות מפחידים את הסטודנט שהציון עלול לרדת. נסה ותהנה). מרצים נותנים ציונים גבוהים בעיקר כדי להמנע מסטודנטים מציקים שבאים להתווכח. על סמך הכרות אישית, אני יכולה לספר לך שבמחלקה הספציפית שלך ישנם מרצים שידוע כי הציונים שהם נותנים הם בהתאם למשקל העבודה, מספר העמודים שבה וכו'. ישנם מרצים שאפילו לא טורחים לקרוא את כל העבודה. החוכמה היא להיות יצירתיים במסגרת הדברים שצריכים ללמוד ולא להמציא תיאוריות חדשות רק כי לך הן נראות נורא חכמות. ובנוגע לנסיונך האקדמי... נו טוב, הוא מעולם לא עניין אותי עד כדי כך ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, תאמיני למה שאת רוצה. המרצה המדובר לא ידוע כמחלק ציונים, וידוע לי על עבודות שהוא בדק לאחרים וקיבלו ציונים נמוכים למדי. ומכיוון שהעבודות שלי נוטות לסבול מתת-משקל, אני מטיל ספק בטענותיך, לפחות לגבי המרצים שלמדתי אצלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל התלוננתי קצת על המתרגלים. זה שאיילת החליטה להטיל ספק בכל מה שאני אומר ולטעון שאני לא מבין שום דבר, ובכלל קיבלתי ציונים כדי לסתום לי את הפה - זה כבר לא אשמתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הטלתי ספק בדבר מדבריך, זה אתה שקפצת למגננה בנוגע לנסיון האקדמי שלך. אני שמחה שפגשת גם מרצים נחמדים, ואני יודעת שיש גם כאלה שנכנסים לקטגוריית ההגינות, אבל להאשים את המתרגלים בחוסר יצירתיות וברשעות שמנחה אותם לתת לך ציון נמוך, זה לא הוגן. הם לא מקבלים שום החלטה בעצמם ולמעשה, הם כולם סטודנטים בדיוק כמוך - לתואר שני ולדוקטורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שאינני מאשים את המתרגלים בשום דבר, ובטח שלא ברשעות. הם נוהגים כפי שהם חושבים לנכון. אני פשוט אינני מסכים איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם נוהגים כפי שהממונים עליהם מורים להם לנהוג. אתה יכול לקרוא לזה חוסר יצירתיות ואתה יכול לקרוא לזה טמינת הראש בחול עד שיגיעו הם לסטטוס הקובע סילבוסים. שוב, היצירתיות האמיתית היא לקחת את החומר המוכר והידוע ולהציג אותו בצורה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שדובי צודק. הבעיה ידועה במיוחד במשפטים. שם כל ניסיון ליצירתיות היה נתקל בעטם האדום של המתרגלים בודקי המבחנים. בבר אילן החליטו לחייב את המרצים לבדוק 20% מהבחינות, כדי לעזור במשהו לפתרון הבעיה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעצם, מה שמשתמע מדבריך הוא, שאתה כמתרגל (מתוך הנחה שלא לנצח תתרגל בקורסים עם בחינות אמריקאיות), תרצה לא לנהוג כשאר המתרגלים ולא לעודד את הסטודנטים לכתיבה שטחית של "רשימת מכולת". מה לדעתך יקרה קודם? אתה תשנה את פני המחלקה (לטובה, כמובן) ותהפוך אותה למעמיקה יותר, או שתתפרסם בתור המתרגל שממנו צריך לברוח משום שהוא מעיק בהערותיו ונותן ציונים נמוכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם אף אחת מהאפשרויות. (אם כי כדאי לציין כי השאיפה שלי היא לסיים את התואר כבר בשנה הקרובה, מה שאומר שהקורס שאני צפוי לתרגל הוא היחיד שאתרגל (בארץ) בחיי, מה שאומר שאף אחד מהתרחישים לא יקרה). חוץ מזה, לא אמרתי שאני אתן ציונים נמוכים. רק שאנשים אחרים יקבלו את הציונים הגבוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אילת. היו סטודנטים שהדרכתי (מעבדות בכימיה) שהיו מקוריים בדרך מחשבתם אבל מקוריותם הובילה אותם למסקנות מנוגדות. טענתי: יש שני רבדים: הראשון להיות מסוגל להשתמש בידע הקיים לפתרון תרגילים חישוביים ובעיות מעשיות. רובד שני למצא מתי זה "לא עובד" , להציע הרבה רעיונות חלקם אפילו מופרכים מיסודם, ולבחון אותם. לצורך השגת הרובד השני יש צורך בתחילה בלימוד והבנה, לפעמים אפילו נדרש שינון. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שגם לקורסי השינון (ואפילו במדעי הרוח והחברה) יש ערך רב, בעיקר כי הם מקנים כלים להבנה של התחום כולו. אגב, ישנם סטודנטים שבמשך כל שנות הלימוד שלהם עסוקים בשינון ורק בתזה של התואר השני, או הדוקטורט מיישמים למעשה את כל אותן תיאוריות יבשות. כמו שכבר ציינתי, החוכמה היא להיות יצירתי באותם תחומים יבשים ולא לחשוב להמציא את הגלגל כשלמעשה המקוריות מובילה למסקנות מנוגדות כפי שתיארת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל איך עושים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים את כל מה שיש לקרוא בנושא. מסכמים, משננים ושואלים שאלות. הלמידה היא אינדבידואלית אצל כל אחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, בהצלחה, אני מקווה שתהיה פרופ' יצירתי ותעמיד מאות בוגרים. ולעניין היצירתיות: אני חושב שזה תלוי בתחום הלימוד. אין ספק שבתחומי רוח חברה ואומנויות יש יותר מקום וצורך במקוריות מבמבחן במדעים מדויקים. אני חושב שעצם התרגול וההוראה תורמת גם למתרגל כחלק מהכשרתו. אני מקווה שתסכים איתי שחשוב שיהיו מתרגלים, מדריכים וכו' ושהטובים שבינינו לא ילכו לראות בשדות זרים אלא ישארו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לראות שדות זרים, לקבל רעיונות וכו'. הבעיה היא אם אתה נשאר שם כי הדשא יותר טעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל הדשא שלהם באמת יותר ירוק, וכנראה יותר טעים. רבים מאלו שלומדים בח''ול חוזרים לארץ בתום הלימודים ומגלים שאי אפשר להקלט כאיש סגל. מכאן ועד הגירה הדרך קצרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודווקא מי שלא עשה דוקטורט או פוסט דוקטורט בחו''ל הוא בעל סיכוי אפסי לקבל תקן באוניברסיטאות בארץ. הדרך להגירה קצרה בעיקר בשל תקציבי המחקר הגבוהים בחו''ל, התמלוגים, המשכורות הגבוהות והיכולת לא לשמוע חדשות אחת לשעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכולת לא לשמוע חדשות, אחת לשעה1, קיימת גם בארץ הקודש (יש כפתורים למכשירים אלקטרוניים - הידד!). _____ 1 ואפילו אחת לכמה ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי איילת נכון, ההגירה בעיצומה, ואגב גם מאירופה לארה''ב. תמיד יהיו מהגרים כשם שיש עולים, וזה נורמאלי. מבין החוזרים עם דוקטורט או פוסט מחו''ל רק קומץ יקלט באונ'. מאוכזבים, ומשוכנעים שבנסותם למצא עבודה בארץ השקיטו את המצפון הם שבים לחו''ל. ההמשך ידוע. תנאי קיום סבירים לתלמידי תואר שני ושלישי יותירו כאן רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה סוציולוגית קטנה: לפני מספר שנים להגירה מישראל נהוג היה לקרוא "ירידה" ואילו היום זו פשוט הגירה. ישנה התקדמות, הללויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה סוציולוגית קטנה: התייחסתי להיבט אחד בלבד: נסיעה ללימודים בחו"ל. מבחינה זו אין הבדל בין בריטי שנוסע ללמוד בארה"ב, לישראלי שנוהג כנ"ל. לכן לא היה מקום להשתמש במילה "ירידה" שמכילה ביקורת שגם אם היא תואמת את דעתי, הרי שהיא לבטח חורגת מבחינה נושאית מממסגרת הדיון הנ"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לי כל המרצים אומרים שלא טוב לאקדמאי לבלות את כל שנותיו באותו מוסד. מרצה אחד שהתייעצתי איתו אפילו אמר לי שאקדמאי שלא למד לפחות את אחד התארים שלו בחו''ל, הוא בהכרח אקדמאי גרוע. אז נראה לי שאין ברירה אלא שהטובים בינינו ילכו לרעות בשדות זרים. השאלה היא אם הם יחזרו או לא, וזה, אני חושב, תלוי דווקא בהופכי של מה שדיברת עליו. יחס חיובי ל''עציצים'', למשל, יחזיר יותר מרצים מאשר יחס עולב ומבטל כלפיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל באמירה "עציצים" הכוונה לאלו שאחרי קבלת הקביעות, הם מורידים הילוך ובמשך הזמן הופכים למנהלים ברמות שונות. רב המרצים שלימדו אותי לעומת זאת הם חוקרים חרוצים שלדעתי מקדישים למדע יותר זמן מאשר לעצמם. לעומתם, יש כאלו שמלמדים 4 שעות בשבוע, אותו קורס 20 שנה מאותו קלסר מצהיב ומתפורר. ובזה מסתכמת תרומתם. האשמה היא לדעתי לא בהם, אלא במערכת שמאפשרת כזה מצב. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נתקלתי בכאלה, אז אני לא יודע מה להגיד לך. היה לי מרצה אחד שמעביר כבר שנים רבות את אחד מקורסי המבוא, ולמרות שהוא מדקלם אותו בע''פ, ולמרות שמדובר באיש מאוד מבוגר, הוא נשמע מלא התלהבות מהדברים שהוא לימד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי דובי אני נתקלתי במרצים כאלה. התכוונתי למבנה של המערכת שמאפשר את התופעה. העובדה שלמרות זאת רוב המרצים עובדים בחריצות (יחסית), היא לזכותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שהתפרסמה כתבה לפני זמן באחד ממוספי סוף השבוע ודוקטור אחד טען ששורש כל רע הוא שאת הפרסומים של מרצים מונים לפי מספרם ולא לפי חשיבותם. בפועל, ברור שיש פרסומים בכתב עת חשוב ששווים עשרה פרסומים זניחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה צודק. לצורך הדיון בא וניתלה באילן הגבוה ביותר: אלברט איינשטיין. חוץ מהסבר האפקט הפוטואלקטרי שזיכה אותו בנובל, הוא פיתח את תורת היחסות, הסביר תופעות כמו תנועה בראונית, מבנה היקום, ספקטרוסקופיה, ועוד. אחד מהפרופ' שלקחתי קורס שלו אמר לנו בקורס שלפי המדדים הקיימים הוא היה צריך לקבל פרס נובל בערך 7 פעמים. הגב' מארי קירי (ככול הנראה מדענית, בשיעור קומה נמוך מאיינשטיין) קיבלה שני פרסי נובל. לכן אם בארזים נפלה שלהבת... מה ניתן להסיק מכך על מדדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דוגמה טובה. פשוט לא נהוג לתת פרס נובל פעמיים באותו תחום, ומה לעשות שאיינשטיין היה ''רק'' פיסיקאי. מארי קירי, לעומת זאת קבלה פרסים בפיסיקה וכימיה. עדיין איני בא לטעון שפרסי נובל נקיים מפוליטיקה, שיקולים אישיים וכו'. טבע האדם אינו נעצר דוקא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארדין זכה פעמיים בפרס נובל לפיסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שבועות נקלעתי לעיר הקייט נהרייה. עת ערב היתה, וכיוון שחשקה נפשי לשתות קפה מהביל מול הים, פניתי לאחד הקיוסקים בטיילת. שני כדורי גלידה לבן הזקונים, בירה מהחבית לרעייתי, והיות שהקפה מר מטבעו, בקשתי להמתיקו בסוכר אחד כהרגלי. אך מה רבה הייתה הפתעתי עת ראיתי כי מעל שקית הסוכר מתבוננת בי דמותו של לא אחר מחתן פרס נובל לפיסיקה אלברט אינשטיין, והיא צבועה בגוון ספיה, המשרה כידוע מכובדות ועתיקות יומין. על השקית מאחור נכתב, כי הנ"ל זכה בנובל על פיתוח תורת היחסות... נבוך מה מניסוח זה, נטלתי שקית אחרת- מנחם אוסישקין קשישא? יצר אספנות ישן מימי קלפי "העולם המופלא" ניעור בי, ומצאתי במהרה גם ז'בוטינסקי אחד ושלושה אהרונסון באותה צלוחית, וינגייט שהיה לנו ידיד, זייד על סוסו, בן גוריון- מאדריכלי מדינת ישראל וצה"ל. על כל אחד מהנ"ל נכתבו בגב השקית כמה שורות המציגות את פועלו הציוני. למה זה אכביר מילים, אף שבולמוס אספנות גרם לי למלא את כיסי בשקיות סוכר, את הקפה הזה שתיתי מר. לא מלאני לבי לחתוך את השקיות היפות הללו. עם זאת, לרעייתי שתחיה אמרתי, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, הכך יחונך הנוער בימינו? 5 שורות מידע, במחיר קריעת דמות פניהם של מנהיגים דגולים, ומה אח"כ, השלכת הדיוקן הקרוע למאפרה, בה יכבו סיגריה על פני רוטנברג , (שנראה כמו קובי מידן בעוד עשרים שנה). כמעט נשתכח הדבר מלבי, עד ששבתי וקראתי על דרך מתוקה זו להשכלת הדור הצעיר: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2980698,00.h... אגב, בהזדמנות זו, שמא יש למישהו מרטין בובר להחלפה תמורת שני אהרון אהרונסון, חוקר טבע ומדינאי שגילה את אם החיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שגם חמש שורות אלה שגויות, לפחות בנוגע לאיינשטיין: הוא זכה בפרס נובל על הסברו לאפקט הפוטו-אלקטרי, ולא על תורת היחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן הייתי נבוך מהניסוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני לא עושה צחוק מעצמי, אבל איך פיתוח תורת היחסות הביא לפיתוח מדע האטום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה, כנראה, לפיתוח פצצת האטום המבוססת על המשוואה המפורסמת (והסקסיסטית) e=mc^2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפורסמת וסקסית אבל רק מקום שישי בדרוג המשוואות החשובות, שני שלבים בלבד מעל 2=1+1. שים לב אגב לטעות בכתבה בה נכתב ש-2+1=1: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נותן תחושה שאולי גם הפיסיקאים כפופים לאיזה וריאנט של חוק שרק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק שרק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 249569 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורת היחסות (הפרטית - אני לא מבין כלום בכללית) עוסקת גם בריאקציות של חלקיקים מיקרוסקופיים, וכפי שכתבו כאן, בשקילות של מסה ואנרגיה. באמצעותה אפשר להסביר ריאקציות שבהן התנגשות בין חלקיקים גורמת לפליטת אנרגיה, בצורה זו שהתוצרים של ההתנגשות מכילים פחות מסה מהמרכיבים שלה, כשהמסה הנותרת ''הפכה לאנרגיה''. כל זה תיאורטי - היה צריך את פרוייקט מנהטן כדי ליצור פצצות אטום בפועל. אגב, זה אחד הדברים היפים בתורת היחסות - לשקילות המסה והאנרגיה מגיעים, בצורה מתמטית לגמרי, מהאקסיומות הפשוטות של התורה (מהירות האור קבועה בכל מערכות הייחוס, וחוקי הפיזיקה אינם תלויים במערכת הייחוס). עכשיו צריך לחכות שיבוא מישהו שמבין בפיזיקה ויגיד עד כמה אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם כמו שכתבתי אני מבין *משהו* בפיסיקה אבל שהדי שבמרומים (ככה אומרים את זה?) שאני לא הבנתי אף פעם איך איינשטיין הסיק שאפשר להפוך מסה לאנרגיה. עכש"י, כל מה שיחסות פרטית מראה זה שהאנרגיה הקינטית של גוף מתנהגת כאילו שיש לגוף מעין אנרגית מנוחה התחלתית, אבל זה שאפשר לממש את האנרגיה הזאת? אי אפשר לדעתי להסיק את זה ישירות מהמתמטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהדי במרומים = עדי במרומים ("אנן סהדי" = "אנחנו מעידים"). מתי ס ומתי ש: לפי הטעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה תרגום של המאמר: נראה לי שניתן להכניסו לתוך עמוד אחד של ז'ורנאל מדעי (אולי אפילו אין צורך בטור כפול). אם יש לך זמן, מומלץ מאד לקרוא גם את המאמר שאליו מצביע הלינק בשורה הראשונה. לפיתוח יש נקודות תורפה, ואף זכה להרבה מאד ביקורת אפילו בטרם נחשפה במלוא כיעורה הסקסיסטיות המחפירה שבנוסחה האחרונה 1, אבל הרעיון שבבסיס הניסוי המחשבתי נכון: גם אם גזירת יחס ההמרה המפורסם שנויה במחלוקת, עצם הפחת במסה כתוצאה מאיבוד אנרגיה מתחייב מהתאור. האפקט שעליו מבוסס הניסוי המחשבתי, כלומר: היכולת של גוף לפלוט קרינה נושאת אנרגיה ותנע (אך חסרת מסת מנוחה), נראה לי כשיקול פיסיקלי לחלוטין 2. אחד ממכרי תאר לי פעם את אותו הניסוי בצורה קצת שונה, שממחישה יותר טוב (לדעתי) את הרעיון המרכזי: נניח שבמערכת אינרציאלית כלשהי יש גוף הנמצא במנוחה ששום כח חיצוני לא פועל עליו. עכשיו נניח שברגע מסוים הוא פולט שתי אלומות של קרינה בעלות אמפליטודה ותדירות שווה בכיוונים מנוגדים (אם זה יותר נח, ניתן לחשוב על אטום הפולט שני פוטונים). התנע הכולל של האלומות מתקזז אהדדי 3 ולכן הגוף ישאר במנוחה גם לאחר הפליטה. עכשיו נבחן את הדברים מנקודת מבטו של צופה אינרציאלי הנע ביחס לראשון בכיוון המוגדר ע"י האלומות. כתוצאה מאפקט דופלר, אחת האלומות תעבור הסחה לאדום בעוד שרעותה תעבור הסחה לכחול ולכן התנע הכולל של הקרינה אינו מתקזז. כדי להציל את חוק שימור התנע, מתחייב שהתנע של הגוף השתנה בעקבות הפליטה. לפי הפיסיקה הניוטונית וגם לאחר תיקוני היחסות הפרטית, התנע הוא מכפלה של מסת המנוחה בפונקציה של מהירות הגוף. מכיון שמהירות הגוף לא השתנתה (כי אצל הצופה הראשון, זה שנע במהירות קבועה ביחס אליו, הגוף נמצא במנוחה גם לפני וגם אחרי), יוצא שמסת המנוחה צריכה להשתנות. 1 אני לא בטוח שאיינשטיין השתמש בדיוק באותן אותיות במאמר המקורי (נדמה לי שאת מהירות האור הוא סימן ב- V). 2 המתמטיקאי רשאי כמובן להניח כך, אבל הוא יכול באותה מידה גם להניח שלא. 3 רק בשביל זה היה שווה (-; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היכרתי את הטיעון הזה. תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינאי? ואני חשבתי שהוא היה שפיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק ציטטתי מהשקית. (ציטוט חלקי מתוך כתב הגנה מלא). קרא נא גלילי יקר את התגובות בקישור שהבאתי, ותגלה שנעשו טעויות נוספות. למשל, שאת קורות חייו של "הזקן עם המעדר", א.ד גורדון, (דרוש להחלפה) הביאו תחת שמו של הסופר י"ל גורדון . ואם זמנך בידך, נסה נא לענות על החידה בתגובה 31, מה משותף לתה ויסוצקי ולביצים של טרוצקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תשובה, אבל אם אכתוב אותה, אצטרך למחוק את התגובה שלי עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חציר העם... ותודה על הסיפור המשעשע או מעציב. תלוי באיזה צד של המתרס אתה נמצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור ששמעתי ממרצה למתמטיקה: "מתמטיקאי אחד הבחין שאחד מתלמידיו נעדר. כששאל על כך, ענו לו התלמידים האחרים שאותו תלמיד הפסיק את לימודיו ועבר לכתוב שירה. תגובתו של המתמטיקאי היתה 'נו, טוב, בשביל מתמטיקה לא היתה לו די יצירתיות"' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הכרתי סטודנט שסיים את לימודי המתמטיקה -פיסיקה בהצטיינות יתרה, ובמקביל לקח גם קורסים בספרות ופילוסופיה. הוא התעקש לשכנע כל מי שהיה מוכן להקשיב לו שמתימטיקה זה פשוט וספרות זה מסובך. לדעתי יש בזה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משהו"? זה פשוט נכון (טוב, עבור אנשים מסוימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בספרות אתה תמיד יכול לטעון שהשיר נפלא כי הוא גורם לך לתחושה מסוימת, או מעלה זכרונות וכו'. איך אפשר להוכיח שזה נכון או שלא?. מתימטיקה היא יותר חד משמעית, ולכן אפשר לטעות בפתרון בעיה מתמטית, או לפתור נכון. כלומר, זאת לא שאלה של הבנה בלבד אלא גם, ואולי בעיקר, של כלים לערוך את השיפוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון אתה תמיד יכול לטעון כי השיר נפלא אבל זה לא יהיה "בספרות". באותה מידה יכולתי לטעון כי המשוואה או הנוסחה הן נפלאות או מעלות זכרונות או גורמות לתחושה מסוימת (כמו רצון נואש לדפוק את הראש בקיר או פליאה והתפעמות נוכח הגואניות שבפשטותן). הערכות אסתטיות בכלל ובעיקר כאלה שאינן נסמכות על תימוכין מן הטקסט הנדון פשוט אינן מחקר הספרות אלא, אולי, ביקורת הספרות, ולכן אינן מעידות דבר על המחקר עצמו. נכון, מתמטיקה יותר חד משמעית ולכן, במובן מסויים, היא קלה יותר. העיקרון פשוט: קל יותר להגיע לפתרון מדויק כאשר החומר שבו אתה עוסק הוא מדויק. כמויות, טמפרטורות, מהירויות, מידות או סתם מספרים - מראש אלו הם חומרים בעלי אופי מדויק ולכן קל לחבר או לכפול אותם. כאשר אתה עוסד בחומרים מסוג אחר - דמויות, סמלים, מבנים, צורות, רעיונות - גבולות האלמנטים הם מטושטשים יותר ולכן גם גבולות התוצאה הם כאלה. חלק ממחקר הספרות, אכן, עוסק בניסיון להצרין אלמנטים של טקסט וכך להגיע לתוצאות מוצרנות יותר. ישנה מידה לא מעטה הצלחה בעניין אבל כמובן, לא כזו שיש במדעיים מדויקים. עם זאת,גם מדע לא מדויק הוא מדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מספיק לקרוא את הניתוחים של מנחם פרי כדי להבין שספרות הרבה יותר מסובכת ממתמטיקה. טוב, אולי מתוסבכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי ל-ArXiv ושלפתי מאמר מקרי מהעת האחרונה: משפט הפתיחה: Let M by a hyperkaehler manifold, and let F be a torsion-free and reflexive coherent sheaf on M. אני מציע את זה כמועמד להתחרות בניתוחיו של מנחם פרי, הן בקטגוריית הסיבוך והן בקטגוריית התיסבוך.ברור לי שאנחנו מתבדחים, אבל אני באמת לא בטוח שאני יכול לחשוב על מובן אמיתי לפיו מתמטיקה היא "פשוטה", אפילו ביחס לספרות. אני מנחש שאחת הטענות היא שבמתמטיקה הכל מוגדר-היטב ומדוייק, וכל הטענות (כשפורטים אותן לפרטיהן) הן טריוויאליות. אם אני מנחש נכון, אני יכול לציין שזה רחוק מאוד מהאמת, ביותר ממובן אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי זו שירה ממש... Let M by a hyperkaehler manifold!
And let F – sweet, tender F be the Torsion-Free of old Reflexive, coherent he will be This sheaf on M. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה הוכחנו את המבוקש: מכיון שניתן להפוך מתימטיקה לשירה ואילו להיפך לא בהכרח הרי מן הסתם השירה מסובכת (וסבוכה) יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להיפך? כשאני הופך אוכל לצואה, מה זה אומר על הסיבוכיות של הקלט והפלט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא הבהרתי את עצמי. צ''ל ''ניתן להפוך מתימטיקה לשירה באופן הפיך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי שלום, הרשה לי בתגובתי לעמוד לצד מתרגליך דווקא. ראשית, מכיוון שגם אני, בעוונותיי, נמנית על המתרגלים (אמנם בפקולטה שונה ובאוניברסיטה שונה, אבל עדיין בהומניסטיקה) ורואה משם דברים שלא רואים מכאן; שנית, מכיוון שחוסר הענייניות שבתגובתך גורם לי לתהות האם אתה כלל מבין על מה מתנהל הדיון. אני מסכימה אתך בהחלט, כי יצירתיות אינה נחלתם הבלעדית (או נחלתם בכלל, לעיתים) של ה"צעירים", כשם שקיבעון מחשבתי אינו מאפיין את ה"קשישים". אולם העניין המרכזי בדיון זה הוא שאלת הלגיטימציה של האקדמיה לפגוע בחוקריה הצעירים, מן הטעם הפשוט שקל יותר לעשות זאת מלפגוע בתנאי העסקתם של אנשי הסגל הבכיר. יתרה מכך, האם ניתן לקבל בהבנה שתיקה מצד אנשי סגל בכיר (לורדים קשישים, אם תרצה) שעדים לפגיעה ביורשיהם העתידיים. אם ברצונך לתהות על תהליך בחירתם של מתרגלים או על ההנחיות לעבודתם, אתה מוזמן לעשות כן, אולם חשוב שתבין כי זהו דיון שונה ונפרד; וגם טיעוניך בנושא זה, דרך אגב, לא מוצדקים בעיני. ניסיונך הפרטי לא ממש יכול לשמש כמדד למערכת כולה. אולם גם מתוך הדוגמאות שהבאת, ניתן בעיני להסיק מסקנות שונות. אמר פעם אדם חכם (פול ואלרי, למען הדיוק האקדמי) כי היצירתיות מתקיימת רק מתוך מסגרת של כללים. המסגרת נחוצה, ולו כדי שניתן יהיה לפרוץ אותה. במקרה זה, המסגרת היא תשתית ידע מסוימת, שמהווה תנאי מקדים לכל פרשנות וניתוח, חכמים כבלתי חכמים. פעמים רבות, מי שנדרשים לוודא כי הידע הזה נמצא באמתחתך, הם המתרגלים. המרצים, לעומתם, נסמכים על התשתית הזו בבואם לדון בפרשנויות שונות, ניתוחים, ושלל תחומים יצירתיים. לכן, מה שעשוי להרשים מרצה ש"ראה כבר הכל", עלול לא לספק מתרגל שמחפש עדויות להימצאם של ידע וכלים בסיסיים. ואם כבר חטאת בהשלכה מניסיונך הפרטי על הכלל, אחטא בכך גם אני: מניסיוני כמתרגלת, כמו גם מניסיונם של חבריי ושל מרצים עמם אני משוחחת, אומר רק כי מעטים הם הסטודנטים שמתבטאים בחופשיות במסגרת שיעורי מבוא גדולים, לעומת החופש שניתן להם בתרגילים שונים (וכמעט נכפה עליהם) כעיקרון (לא בכולם, מן הסתם). אולי אתה ניחנת בתעוזה יתרה, ויתכן שגם באינטלקט לא מבוטל, אולם נדמה לי כי ניסיונך הוא דווקא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניחנתי באינטלקט גדול, אלא בעיקר בהרבה חוצפה (ובקצת יותר ניסיון בכתיבה מאשר מרבית הסטודנטים - דבר מצער בפני עצמו). בשנה הקרובה אני עומד לתרגל בעצמי סטודנטים (אם כי ממה שהבנתי, אין עבודה בקורס, והמבחן הוא אמריקאי, מה שאומר שאין לי מושג מה בדיוק אני אמור לעשות שם), אבל דווקא משום שחשבתי על האפשרות של תרגול, העליתי ספקות לגבי אופי ביצוע התפקיד בקרב (רוב, לא כל) המתרגלים שהכרתי. כשניסיתי לחשוב מה הפריע לי אצל רוב המתרגלים, הגעתי למסקנה שרבים מהם מצפים ממני לחזור על מה שנאמר בשיעור, ולא להדגים הבנה של המושגים. שימי לב - רק לשלב את כל המושגים שדנו בהם בשיעור אל תוך העבודה שלי זו לא חוכמה גדולה, וגם לא הוכחה לכך שיש לי את הידע הבסיסי. החוכמה היא לדעת להשתמש במושגים הנכונים כאשר זה רלוונטי. בוודאי נתקלת כמתרגלת באותם סטודנטים שנתקלים במבחן בשאלה שאינם יודעים כיצד לענות עליה, ולכן פשוט אומרים כל מה שהם זוכרים מהקורס. אני אישית לא אוהב את השיטה הזו. גם הזכרון שלי לא איי-איי-איי. אני אומר מה שאני חושב שהוא רלוונטי, ומנסה לפתח נקודות שנראות לי מעניינות או חשובות יותר. לפיכך, השיטה הזו שאת מתארת, של לעבור בזכוכית מגדלת על הטקסטים ולחפש "עדויות" להמצאת של ידע וכלים בסיסיים, לא נראית לי סבירה. את הידע והכלים הבסיסיים יש דרכים אחרות לבדוק. לגבי תחילת דבריך, כאילו "אינני מבין על מה מתנהל הדיון" - אני מבין היטב את נושא הדיון, אבל כנהוג באייל, הרשיתי לעצמי להתמקד דווקא בנקודה שהפריעה לי בדברים שלהם הגבתי: עניין היצירתיות העודפת של הצעירים, לכאורה, לעומת העציציות של הפרופסורים המזדקנים. אין לי ויכוח עם מר טל על כך שצריך לקדם את הצעירים. יש לי ויכוח לגבי הסיבות. עציציותם של הפרופסורים, למשל, אינה סיבה. ולדבריך האחרונים: סטודנטים חוששים להתבטא בחופשיות משום שהם אינם מורגלים בכך: עוד מביה"ס הרגילו אותנו, הרי, שלא לחרוג במאום ממה שלמדנו בכיתה, שמא נענש על כך בציון. לפני שנתיים ביקשה ממני סטודנטית שלמדה איתי לערוך לה את העבודה המסכמת באחד הקורסים. היה זה קורס של אחד המרצים החביבים עלי, והוא הפציר בנו שוב ושוב לכתוב את עמדתנו שלנו על הנושא הנידון, כחלק מרכזי בעבודה. אבל בכל זאת, העבודה שהיא כתבה כללה בדיוק מה שאת היית רוצה: הוכחה שחור על גבי לבן שהיא יודעת לדקלם (או להעתיק מהמחברת) את כל המושגים שלמדנו, ויש לה את כל הידע שאפשר לחלום עליו. אבל מה שהיא לא הוכיחה זה שהיא יודעת מה אפשר לעשות איתו הלאה. היא לא שילבה שום דבר מתוך עצמה אל תוך הטקסט, למרות הפצרותיו של המרצה. כשנפגשתי איתה לאחר קריאת העבודה אמרתי לה שהיא עשתה עבודת הכנה מצויינת לקראת כתיבת העבודה, אבל היא עוד לא כתבה אותה. סימנתי לה מקומות בהם כדאי להכניס את עמדתה האישית, ודיברנו קצת על ניתוחים והרחבות שאפשר לשלב לתוך מה שהיא כתבה. לשמחתי, מי שבדק לה את העבודה היה המרצה עצמו, ולא המתרגל, והיא קיבלה את אחד הציונים הגבוהים בכיתה. אני לגמרי לא בטוח שאם מתרגל היה בודק לה את העבודה, הסיוע שלי היה עוזר לה - אולי להפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעם טל (בבקשה ממכם, לא "מר") מבקש לציין שסוגיית "העציצים" יצאה מכל פרופורציה. רב המרצים והחוקרים שאני מכיר הם אנשים חרוצים, ולעניות דעתי יש ביניהם מוכשרים יותר ומוכשרים פחות כמו בכל חברה אנושית. יש גם בטלנים, שהגיעו לדרגת קביעות וכלום לא יזיז אותם. נניח שגם זה בסדר. כאשר מקצצים 25% בהעסקה של דוקטורנט מלא מוטיבציה, שמשתכר 2500 ש"ח, אבל לא נוגעים בבטלנים שמשתכרים פי 10 ויותר-זה עוול. בהתחשב בתוצאות ארוכות טווח זאת גם טיפשות. אמרו לי שהסיפור כתוב היטב, אבל לאור התגובות אני חושב שזה לא נכון ושעשיתי סלט מהכל. אולי סוף סוף הצלחתי להסביר את כוונתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תיקח את זה יותר מדי קשה. סיפרת סיפור. אלגוריה. לדעתי זה רק טבעי שכל קורא מוצא בו את מה שרלוונטי יותר אליו. לדוגמא אני חשבתי על פקטור וקביעות והשירותים באורנשטיין וזה לא בדיוק מה שכיוונת אליו, אם אני מבין אותך נכון. מה גם, שאפילו אם היית כותב מאמר ענייני אחרי מחקר מעמיק המציג תופעה תוך כדי מובאות סטטיסטיות וציטוטים, *עדיין* קוראים היו מזהים חלק מהדברים עם סיפורים אישיים שלהם שאותם הם היו חולקים והדיון היה עדיין מכיל תת-פתילים על השירותים באורנשטיין ומתרגלים עם קיבעון מחשבתי. בשורה התחתונה מה שחשוב זה להעלות את מה שמטריד אותך לתודעה של האנשים שיכול להיות להם איכפת מהעניין. אם כל הטענה שלך מתחילה ונגמרת בצורה מאוד ממוקדת סביב אחוזי קיצוץ במלגות לדוקטורנטים ומאסטרנטים, אז היא קצת לא רלוונטית לרוב האנשים. בערך כמו שאני אקטר על הארנונה שהיא כפולה איפה שאני גר, לעומת תופעת כלל-ארצית של קביעה שרירותית של גובה הארנונה לפי קריטריונים עלומים כאשר היעד הסופי של הכסף מעורפל. הטענה השנייה באופן טבעי תגרור דיונים על ועד בית, מיסי עירייה, פקידי עירייה, פקחים ושאר ירקות. אני רואה את הטענה הכללית שלך כהצבעה על תופעה בעייתית שלמרצים וסגל בכיר באוניברסיטאות יש חסינות בפני החלטות שגויות מכיון שאין עליהם ביקורת חיצונית. בתוך המעטה הזה נוצרות תופעות בעייתיות של חברים שלא נפלטים מהמערכת, בזבוז של כספים, חלוקה בעייתית של התקציב, וניצול המעמד הפגיע של הסטודנטים למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי לא חרדי ולא עו"ד תודה על דבריך ועל עצתך. מטבע הדברים, יש קוראים שנתפסים לפסיק ומרחיבים אותו לדיון משל עצמם. אחרים עונים בהתאם לדיון לגופו של עניין. שתי הגישות כשרות בעיני. הבעיה היא עם אלו המייחסים לי כוונות שונות ומסבירים לי מי אני, מה דעותי הפוליטיות ולמה התכוונתי, ולמרות כל הסברי הם ממשיכים בשלהם. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אני מבין המגיבים האחרונים שיכולים לדבר עד חטאי אד-הומינם של מגיבים אחרים. אני רק אגיד שהניסיון המר שלי כאן לימד אותי שאסור להניח שאופי התגובות בדיון מעיד בצורה ברורה וחד משמעית על האופן שבו תוכן הדברים נתפסים בעיני הרוב השקט. כל אחד אומר את שלו ובסופו של דבר, כמו שאמרת בעצמך: הקוראים ישפטו. אם מגיב כה או אחר מתעקש להחזיק בדעתו, זו זכותו כמובן. אתה מצידך לא צריך להרגיש מחוייב לענות לכל דבר רק בגלל שכתבת את המאמר1. אני לא כותב מאמרים פה, אבל אני לא חושב שכותב מאמר צריך לאבד את ההנאה מההשתתפות בדיון. וראה את הערתו של דובי בסיפא של דיון 1. ______ 1 וזה בא ממגיב עם חוסר יכולת משווע לא לענות לפרובוקציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בשירותים באורנשטיין? שום דבר לא מעיר אותך באופן מהיר ואלים באמצע יום לימודים מתיש מאשר ריח של תרכיז שתן חריף. כמו כן, להוריד את המים עם הרגל ולרחף מעל האסלה תוך כדי החראה זה בערך 80% מההתעמלות שיוצא לי לעשות במהלך השבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אשכרה השתמשת בשירותים באורנשטיין *בשביל זה* !? וואו, אתה באמת בחור אמיץ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מחכה לתשובה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. לאיזו הודעה בדיוק...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למייל, לא להודעה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Nik the Greek אני נפעם ....בסוד אני אגלה לך שהשירותים באורן-שתין הם בעצם מעבדת תרביות משוכללת. מפתחים שם זנים עמידים במיוחד של סטודנטים לחיידקים ושל חיידקים לסטודנטים. שמעתי גם משהו על מחקרים בספורט הישגי ובהישרדות, אבל זאת רק שמועה. אכן הידד לאורן-שתין! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |