בתשובה לדובי קננגיסר, 18/08/04 0:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, בהצלחה, אני מקווה שתהיה פרופ' יצירתי ותעמיד מאות בוגרים. ולעניין היצירתיות: אני חושב שזה תלוי בתחום הלימוד. אין ספק שבתחומי רוח חברה ואומנויות יש יותר מקום וצורך במקוריות מבמבחן במדעים מדויקים. אני חושב שעצם התרגול וההוראה תורמת גם למתרגל כחלק מהכשרתו. אני מקווה שתסכים איתי שחשוב שיהיו מתרגלים, מדריכים וכו' ושהטובים שבינינו לא ילכו לראות בשדות זרים אלא ישארו כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לראות שדות זרים, לקבל רעיונות וכו'. הבעיה היא אם אתה נשאר שם כי הדשא יותר טעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל הדשא שלהם באמת יותר ירוק, וכנראה יותר טעים. רבים מאלו שלומדים בח''ול חוזרים לארץ בתום הלימודים ומגלים שאי אפשר להקלט כאיש סגל. מכאן ועד הגירה הדרך קצרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודווקא מי שלא עשה דוקטורט או פוסט דוקטורט בחו''ל הוא בעל סיכוי אפסי לקבל תקן באוניברסיטאות בארץ. הדרך להגירה קצרה בעיקר בשל תקציבי המחקר הגבוהים בחו''ל, התמלוגים, המשכורות הגבוהות והיכולת לא לשמוע חדשות אחת לשעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכולת לא לשמוע חדשות, אחת לשעה1, קיימת גם בארץ הקודש (יש כפתורים למכשירים אלקטרוניים - הידד!). _____ 1 ואפילו אחת לכמה ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי איילת נכון, ההגירה בעיצומה, ואגב גם מאירופה לארה''ב. תמיד יהיו מהגרים כשם שיש עולים, וזה נורמאלי. מבין החוזרים עם דוקטורט או פוסט מחו''ל רק קומץ יקלט באונ'. מאוכזבים, ומשוכנעים שבנסותם למצא עבודה בארץ השקיטו את המצפון הם שבים לחו''ל. ההמשך ידוע. תנאי קיום סבירים לתלמידי תואר שני ושלישי יותירו כאן רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה סוציולוגית קטנה: לפני מספר שנים להגירה מישראל נהוג היה לקרוא "ירידה" ואילו היום זו פשוט הגירה. ישנה התקדמות, הללויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה סוציולוגית קטנה: התייחסתי להיבט אחד בלבד: נסיעה ללימודים בחו"ל. מבחינה זו אין הבדל בין בריטי שנוסע ללמוד בארה"ב, לישראלי שנוהג כנ"ל. לכן לא היה מקום להשתמש במילה "ירידה" שמכילה ביקורת שגם אם היא תואמת את דעתי, הרי שהיא לבטח חורגת מבחינה נושאית מממסגרת הדיון הנ"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לי כל המרצים אומרים שלא טוב לאקדמאי לבלות את כל שנותיו באותו מוסד. מרצה אחד שהתייעצתי איתו אפילו אמר לי שאקדמאי שלא למד לפחות את אחד התארים שלו בחו''ל, הוא בהכרח אקדמאי גרוע. אז נראה לי שאין ברירה אלא שהטובים בינינו ילכו לרעות בשדות זרים. השאלה היא אם הם יחזרו או לא, וזה, אני חושב, תלוי דווקא בהופכי של מה שדיברת עליו. יחס חיובי ל''עציצים'', למשל, יחזיר יותר מרצים מאשר יחס עולב ומבטל כלפיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל באמירה "עציצים" הכוונה לאלו שאחרי קבלת הקביעות, הם מורידים הילוך ובמשך הזמן הופכים למנהלים ברמות שונות. רב המרצים שלימדו אותי לעומת זאת הם חוקרים חרוצים שלדעתי מקדישים למדע יותר זמן מאשר לעצמם. לעומתם, יש כאלו שמלמדים 4 שעות בשבוע, אותו קורס 20 שנה מאותו קלסר מצהיב ומתפורר. ובזה מסתכמת תרומתם. האשמה היא לדעתי לא בהם, אלא במערכת שמאפשרת כזה מצב. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נתקלתי בכאלה, אז אני לא יודע מה להגיד לך. היה לי מרצה אחד שמעביר כבר שנים רבות את אחד מקורסי המבוא, ולמרות שהוא מדקלם אותו בע''פ, ולמרות שמדובר באיש מאוד מבוגר, הוא נשמע מלא התלהבות מהדברים שהוא לימד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי דובי אני נתקלתי במרצים כאלה. התכוונתי למבנה של המערכת שמאפשר את התופעה. העובדה שלמרות זאת רוב המרצים עובדים בחריצות (יחסית), היא לזכותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שהתפרסמה כתבה לפני זמן באחד ממוספי סוף השבוע ודוקטור אחד טען ששורש כל רע הוא שאת הפרסומים של מרצים מונים לפי מספרם ולא לפי חשיבותם. בפועל, ברור שיש פרסומים בכתב עת חשוב ששווים עשרה פרסומים זניחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה צודק. לצורך הדיון בא וניתלה באילן הגבוה ביותר: אלברט איינשטיין. חוץ מהסבר האפקט הפוטואלקטרי שזיכה אותו בנובל, הוא פיתח את תורת היחסות, הסביר תופעות כמו תנועה בראונית, מבנה היקום, ספקטרוסקופיה, ועוד. אחד מהפרופ' שלקחתי קורס שלו אמר לנו בקורס שלפי המדדים הקיימים הוא היה צריך לקבל פרס נובל בערך 7 פעמים. הגב' מארי קירי (ככול הנראה מדענית, בשיעור קומה נמוך מאיינשטיין) קיבלה שני פרסי נובל. לכן אם בארזים נפלה שלהבת... מה ניתן להסיק מכך על מדדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דוגמה טובה. פשוט לא נהוג לתת פרס נובל פעמיים באותו תחום, ומה לעשות שאיינשטיין היה ''רק'' פיסיקאי. מארי קירי, לעומת זאת קבלה פרסים בפיסיקה וכימיה. עדיין איני בא לטעון שפרסי נובל נקיים מפוליטיקה, שיקולים אישיים וכו'. טבע האדם אינו נעצר דוקא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארדין זכה פעמיים בפרס נובל לפיסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שבועות נקלעתי לעיר הקייט נהרייה. עת ערב היתה, וכיוון שחשקה נפשי לשתות קפה מהביל מול הים, פניתי לאחד הקיוסקים בטיילת. שני כדורי גלידה לבן הזקונים, בירה מהחבית לרעייתי, והיות שהקפה מר מטבעו, בקשתי להמתיקו בסוכר אחד כהרגלי. אך מה רבה הייתה הפתעתי עת ראיתי כי מעל שקית הסוכר מתבוננת בי דמותו של לא אחר מחתן פרס נובל לפיסיקה אלברט אינשטיין, והיא צבועה בגוון ספיה, המשרה כידוע מכובדות ועתיקות יומין. על השקית מאחור נכתב, כי הנ"ל זכה בנובל על פיתוח תורת היחסות... נבוך מה מניסוח זה, נטלתי שקית אחרת- מנחם אוסישקין קשישא? יצר אספנות ישן מימי קלפי "העולם המופלא" ניעור בי, ומצאתי במהרה גם ז'בוטינסקי אחד ושלושה אהרונסון באותה צלוחית, וינגייט שהיה לנו ידיד, זייד על סוסו, בן גוריון- מאדריכלי מדינת ישראל וצה"ל. על כל אחד מהנ"ל נכתבו בגב השקית כמה שורות המציגות את פועלו הציוני. למה זה אכביר מילים, אף שבולמוס אספנות גרם לי למלא את כיסי בשקיות סוכר, את הקפה הזה שתיתי מר. לא מלאני לבי לחתוך את השקיות היפות הללו. עם זאת, לרעייתי שתחיה אמרתי, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, הכך יחונך הנוער בימינו? 5 שורות מידע, במחיר קריעת דמות פניהם של מנהיגים דגולים, ומה אח"כ, השלכת הדיוקן הקרוע למאפרה, בה יכבו סיגריה על פני רוטנברג , (שנראה כמו קובי מידן בעוד עשרים שנה). כמעט נשתכח הדבר מלבי, עד ששבתי וקראתי על דרך מתוקה זו להשכלת הדור הצעיר: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2980698,00.h... אגב, בהזדמנות זו, שמא יש למישהו מרטין בובר להחלפה תמורת שני אהרון אהרונסון, חוקר טבע ומדינאי שגילה את אם החיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שגם חמש שורות אלה שגויות, לפחות בנוגע לאיינשטיין: הוא זכה בפרס נובל על הסברו לאפקט הפוטו-אלקטרי, ולא על תורת היחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן הייתי נבוך מהניסוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאני לא עושה צחוק מעצמי, אבל איך פיתוח תורת היחסות הביא לפיתוח מדע האטום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה, כנראה, לפיתוח פצצת האטום המבוססת על המשוואה המפורסמת (והסקסיסטית) e=mc^2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפורסמת וסקסית אבל רק מקום שישי בדרוג המשוואות החשובות, שני שלבים בלבד מעל 2=1+1. שים לב אגב לטעות בכתבה בה נכתב ש-2+1=1: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נותן תחושה שאולי גם הפיסיקאים כפופים לאיזה וריאנט של חוק שרק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק שרק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 249569 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורת היחסות (הפרטית - אני לא מבין כלום בכללית) עוסקת גם בריאקציות של חלקיקים מיקרוסקופיים, וכפי שכתבו כאן, בשקילות של מסה ואנרגיה. באמצעותה אפשר להסביר ריאקציות שבהן התנגשות בין חלקיקים גורמת לפליטת אנרגיה, בצורה זו שהתוצרים של ההתנגשות מכילים פחות מסה מהמרכיבים שלה, כשהמסה הנותרת ''הפכה לאנרגיה''. כל זה תיאורטי - היה צריך את פרוייקט מנהטן כדי ליצור פצצות אטום בפועל. אגב, זה אחד הדברים היפים בתורת היחסות - לשקילות המסה והאנרגיה מגיעים, בצורה מתמטית לגמרי, מהאקסיומות הפשוטות של התורה (מהירות האור קבועה בכל מערכות הייחוס, וחוקי הפיזיקה אינם תלויים במערכת הייחוס). עכשיו צריך לחכות שיבוא מישהו שמבין בפיזיקה ויגיד עד כמה אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם כמו שכתבתי אני מבין *משהו* בפיסיקה אבל שהדי שבמרומים (ככה אומרים את זה?) שאני לא הבנתי אף פעם איך איינשטיין הסיק שאפשר להפוך מסה לאנרגיה. עכש"י, כל מה שיחסות פרטית מראה זה שהאנרגיה הקינטית של גוף מתנהגת כאילו שיש לגוף מעין אנרגית מנוחה התחלתית, אבל זה שאפשר לממש את האנרגיה הזאת? אי אפשר לדעתי להסיק את זה ישירות מהמתמטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהדי במרומים = עדי במרומים ("אנן סהדי" = "אנחנו מעידים"). מתי ס ומתי ש: לפי הטעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה תרגום של המאמר: נראה לי שניתן להכניסו לתוך עמוד אחד של ז'ורנאל מדעי (אולי אפילו אין צורך בטור כפול). אם יש לך זמן, מומלץ מאד לקרוא גם את המאמר שאליו מצביע הלינק בשורה הראשונה. לפיתוח יש נקודות תורפה, ואף זכה להרבה מאד ביקורת אפילו בטרם נחשפה במלוא כיעורה הסקסיסטיות המחפירה שבנוסחה האחרונה 1, אבל הרעיון שבבסיס הניסוי המחשבתי נכון: גם אם גזירת יחס ההמרה המפורסם שנויה במחלוקת, עצם הפחת במסה כתוצאה מאיבוד אנרגיה מתחייב מהתאור. האפקט שעליו מבוסס הניסוי המחשבתי, כלומר: היכולת של גוף לפלוט קרינה נושאת אנרגיה ותנע (אך חסרת מסת מנוחה), נראה לי כשיקול פיסיקלי לחלוטין 2. אחד ממכרי תאר לי פעם את אותו הניסוי בצורה קצת שונה, שממחישה יותר טוב (לדעתי) את הרעיון המרכזי: נניח שבמערכת אינרציאלית כלשהי יש גוף הנמצא במנוחה ששום כח חיצוני לא פועל עליו. עכשיו נניח שברגע מסוים הוא פולט שתי אלומות של קרינה בעלות אמפליטודה ותדירות שווה בכיוונים מנוגדים (אם זה יותר נח, ניתן לחשוב על אטום הפולט שני פוטונים). התנע הכולל של האלומות מתקזז אהדדי 3 ולכן הגוף ישאר במנוחה גם לאחר הפליטה. עכשיו נבחן את הדברים מנקודת מבטו של צופה אינרציאלי הנע ביחס לראשון בכיוון המוגדר ע"י האלומות. כתוצאה מאפקט דופלר, אחת האלומות תעבור הסחה לאדום בעוד שרעותה תעבור הסחה לכחול ולכן התנע הכולל של הקרינה אינו מתקזז. כדי להציל את חוק שימור התנע, מתחייב שהתנע של הגוף השתנה בעקבות הפליטה. לפי הפיסיקה הניוטונית וגם לאחר תיקוני היחסות הפרטית, התנע הוא מכפלה של מסת המנוחה בפונקציה של מהירות הגוף. מכיון שמהירות הגוף לא השתנתה (כי אצל הצופה הראשון, זה שנע במהירות קבועה ביחס אליו, הגוף נמצא במנוחה גם לפני וגם אחרי), יוצא שמסת המנוחה צריכה להשתנות. 1 אני לא בטוח שאיינשטיין השתמש בדיוק באותן אותיות במאמר המקורי (נדמה לי שאת מהירות האור הוא סימן ב- V). 2 המתמטיקאי רשאי כמובן להניח כך, אבל הוא יכול באותה מידה גם להניח שלא. 3 רק בשביל זה היה שווה (-; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היכרתי את הטיעון הזה. תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינאי? ואני חשבתי שהוא היה שפיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק ציטטתי מהשקית. (ציטוט חלקי מתוך כתב הגנה מלא). קרא נא גלילי יקר את התגובות בקישור שהבאתי, ותגלה שנעשו טעויות נוספות. למשל, שאת קורות חייו של "הזקן עם המעדר", א.ד גורדון, (דרוש להחלפה) הביאו תחת שמו של הסופר י"ל גורדון . ואם זמנך בידך, נסה נא לענות על החידה בתגובה 31, מה משותף לתה ויסוצקי ולביצים של טרוצקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תשובה, אבל אם אכתוב אותה, אצטרך למחוק את התגובה שלי עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חציר העם... ותודה על הסיפור המשעשע או מעציב. תלוי באיזה צד של המתרס אתה נמצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור ששמעתי ממרצה למתמטיקה: "מתמטיקאי אחד הבחין שאחד מתלמידיו נעדר. כששאל על כך, ענו לו התלמידים האחרים שאותו תלמיד הפסיק את לימודיו ועבר לכתוב שירה. תגובתו של המתמטיקאי היתה 'נו, טוב, בשביל מתמטיקה לא היתה לו די יצירתיות"' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הכרתי סטודנט שסיים את לימודי המתמטיקה -פיסיקה בהצטיינות יתרה, ובמקביל לקח גם קורסים בספרות ופילוסופיה. הוא התעקש לשכנע כל מי שהיה מוכן להקשיב לו שמתימטיקה זה פשוט וספרות זה מסובך. לדעתי יש בזה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משהו"? זה פשוט נכון (טוב, עבור אנשים מסוימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בספרות אתה תמיד יכול לטעון שהשיר נפלא כי הוא גורם לך לתחושה מסוימת, או מעלה זכרונות וכו'. איך אפשר להוכיח שזה נכון או שלא?. מתימטיקה היא יותר חד משמעית, ולכן אפשר לטעות בפתרון בעיה מתמטית, או לפתור נכון. כלומר, זאת לא שאלה של הבנה בלבד אלא גם, ואולי בעיקר, של כלים לערוך את השיפוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון אתה תמיד יכול לטעון כי השיר נפלא אבל זה לא יהיה "בספרות". באותה מידה יכולתי לטעון כי המשוואה או הנוסחה הן נפלאות או מעלות זכרונות או גורמות לתחושה מסוימת (כמו רצון נואש לדפוק את הראש בקיר או פליאה והתפעמות נוכח הגואניות שבפשטותן). הערכות אסתטיות בכלל ובעיקר כאלה שאינן נסמכות על תימוכין מן הטקסט הנדון פשוט אינן מחקר הספרות אלא, אולי, ביקורת הספרות, ולכן אינן מעידות דבר על המחקר עצמו. נכון, מתמטיקה יותר חד משמעית ולכן, במובן מסויים, היא קלה יותר. העיקרון פשוט: קל יותר להגיע לפתרון מדויק כאשר החומר שבו אתה עוסק הוא מדויק. כמויות, טמפרטורות, מהירויות, מידות או סתם מספרים - מראש אלו הם חומרים בעלי אופי מדויק ולכן קל לחבר או לכפול אותם. כאשר אתה עוסד בחומרים מסוג אחר - דמויות, סמלים, מבנים, צורות, רעיונות - גבולות האלמנטים הם מטושטשים יותר ולכן גם גבולות התוצאה הם כאלה. חלק ממחקר הספרות, אכן, עוסק בניסיון להצרין אלמנטים של טקסט וכך להגיע לתוצאות מוצרנות יותר. ישנה מידה לא מעטה הצלחה בעניין אבל כמובן, לא כזו שיש במדעיים מדויקים. עם זאת,גם מדע לא מדויק הוא מדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מספיק לקרוא את הניתוחים של מנחם פרי כדי להבין שספרות הרבה יותר מסובכת ממתמטיקה. טוב, אולי מתוסבכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי ל-ArXiv ושלפתי מאמר מקרי מהעת האחרונה: משפט הפתיחה: Let M by a hyperkaehler manifold, and let F be a torsion-free and reflexive coherent sheaf on M. אני מציע את זה כמועמד להתחרות בניתוחיו של מנחם פרי, הן בקטגוריית הסיבוך והן בקטגוריית התיסבוך.ברור לי שאנחנו מתבדחים, אבל אני באמת לא בטוח שאני יכול לחשוב על מובן אמיתי לפיו מתמטיקה היא "פשוטה", אפילו ביחס לספרות. אני מנחש שאחת הטענות היא שבמתמטיקה הכל מוגדר-היטב ומדוייק, וכל הטענות (כשפורטים אותן לפרטיהן) הן טריוויאליות. אם אני מנחש נכון, אני יכול לציין שזה רחוק מאוד מהאמת, ביותר ממובן אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי זו שירה ממש... Let M by a hyperkaehler manifold!
And let F – sweet, tender F be the Torsion-Free of old Reflexive, coherent he will be This sheaf on M. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה הוכחנו את המבוקש: מכיון שניתן להפוך מתימטיקה לשירה ואילו להיפך לא בהכרח הרי מן הסתם השירה מסובכת (וסבוכה) יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להיפך? כשאני הופך אוכל לצואה, מה זה אומר על הסיבוכיות של הקלט והפלט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא הבהרתי את עצמי. צ''ל ''ניתן להפוך מתימטיקה לשירה באופן הפיך''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |