בתשובה לאלכסנדר מאן, 21/05/01 0:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכס, מפאת דוחק זמן איני יכול להשיב לעומק על טענותיך וצריך להסתפק כרגע ברשימה קצרה של נקודות אי ההסכמה שלי עם דברים שכתבת בתגובתך לעיל: א. אלמלא הייתי מבין שההתנחלויות הן נטל כבד מנשוא על ישראל לא הייתי מתייחס בתגובתי המקורית להתנחלויות כ"אסון היסטורי". ב. טענתי שפירוק כל ההתנחלויות ונסיגה לקווי 67 אינו מהלך אפשרי מבחינה ריאל-פוליטית (ממש כשם שגיוס בחורי ישיבה אינו אפשרי כיום למרות שרוב גדול יותר של אנשים תומך בצעד כזה מאשר בפירוק ההתנחלויות); הגוף הלא בריא של החברה הישראלית לא יחזיק מעמד בניתוח הסרת ההתנחלויות. אלכס, אם אתה חושב שהדבר בכל זאת אפשרי, אנא נסה לתאר בפנינו את התרחיש כיצד זה יתבצע בהביאך בחשבון פרמטרים שונים כמו: איזה כוח פוליטי יקום ויבצע זאת? איזה קבוצות בחברה הישראלית יתמכו בכך באופן פעיל, מה משקלן? האם תשיג רוב פוליטי לביצוע פינוי מוחלט? איך תפתר בעייתם של המתנחלים המפונים? איזה קבוצות בחברה יתנגדו לכך באופן פעיל? איזה סוג של התנגדות פעילה יפעילו הקבוצות התומכות בהתנחלות? אם תצליח לשכנע אותי שניתוח פינוי התנחלויות כללי עשוי להצליח בלי שהחברה הישראלית תתפורר, אני מבטיח לך שאלך איתך לכיכר רבין להפגין בעד הצעד הזה. ג. היות ששמתי לב שאסף החל להשיב לטענתך שהסכסוך עם הפלסטינים והערבים מושתת בעיקרו על תפיסות דתיות, אשאיר לו את החזית הזו, אולם אציין שני דברים: א.הערתך שיש לי צורך "אמונתי" בכוונותיו הטובות של הצד היריב תמוהה בעיני. מכל מקום בשלב זה איני סבור שאני נסמך בשיקולי בשום מקרה על תזה כזו. ב. כמי שמכיר די טוב את ההיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי אציין שלמרכיב הדתי של הסכסוך יש משקל מועט יחסית לאורך ההיסטוריה של הסכסוך. התפיסה של הציונות כקולוניאליזם מערבי היא מרכיב דומיננטי בהרבה בתודעה של העמים הערבים. המרכיב הדתי החל לצבור עוצמה רק אחרי המהפכה האירנית, עם עליית הפנדמנטליזם האיסלמי ועם התגברות מגמה דומה בחברה הישראלית (שממדיה עדיין אינם כה גדולים כפי שציין אסף). הסכסוך אכן עובר הקצנה דתית, אבל הוא עוד רחוק מלהיות מלחמת דת. שמעון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, אני בהחלט מסכים עם הקביעה שלך שפירוק כל ההתנחלויות איננו מעשי לא היום ולא בטווח הקרוב עד בינוני .והדגש המצער בכל העניין הוא על המילה כל. משום כך, למרות האנטיפטיה ששאני רוחש למפעל ההתנחלות, אני חש אמפטיה למתנחלים ,ולו מן העובדה שכמו בתחומים רבים אחרים הם נהפכו לחמורו של השלטון - היינו ,הם הנושאים בעול השקר הלבן שכל ממשלות ישראל השלו בעזרתו את עצמן ואת הציבור. כמובן שכמו שהפרה רצתה להניק העגל רצה לינוק, ולחוסר היכולת של המערכת הפוליטית להכריע בליבה ובמעשיה להיכן היא רוצה להוליך את המדינה ,חברה האידאולוגיה הנד"לנית-משיחית-אידאולוגית שכרוכה בחוט שני מימי נאמני ארץ ישראל השלמה דרך גוש אמונים ועד היום. גם הקביעה של אלבסנדר מאן למטה שאין לסכסוך הישראלי-ערבי מקבילה היסטורית מקובלת עלי. על כן קשה להעלות איזה לקח היסטורי רלוונטי שיועיל לפתרון הסכסוך (אולי רק אספקטים מסויימים ניתנים להשוואה היסטורית, שכמובן החשוב שבהם הוא נושא הכיבוש ומלחמתו של צבא באירגוני גרילה טרוריסטיים) הערת אגב לאסף - כמה בישראלים מבחינים בכלל בקיומם של ערבים נוצריים ,כמה בכלל יודעים על ההבחנה האמפירית הזו, או שעבור מרבית הציבור ערבי שווה מוסלמי? הנקודה שאני רוצה לחדד היא זאת- אין עוררין על המחויבות העליונה והראשונה של הממשלה לשמור מצד אחד על ביטחונם המיידי של האזרחים ,ומצד שני להטוות דרך אשר תוביל אותם לביטחון ארוך טווח .לעיתים שני הציוויים הללו סותרים אחד את השני, ואז לדעתי המחוייהות הראשונה היא היטחון מיידי. מכל ממשלות ישראל לדורותיהן, רק שתיים וחצי פעתו מתוך ראייה מדינית ארוכת טווח - היינו, קבעו לעצמן מטרה וחתרו כמעט בכל אמצעי להשיג את המטרה הזו. כמובן שהוויכוח המר הוא על אמיתות או שקריות המטרה, אך מה שמעניין כרגע הוא עצם האומץ של ממשלה לבצע מה שמוטל עליה מלכתחילה - להסתכל מעבר לאופק הפוליטי מיידי. אלה היו ממשלות בן-גוריון, רבין השנייה ובמידה מסוימת זו של שמיר (סטגנציה כאידאולוגיה ואסטרטגיה) האם הממשלה הנוכחית, כמו שתי קודמותיה במידות שונות ,פועלות אך ורק לניהול הסיכדוך ולתגובה שוטפת ,או שישנה איזו מטרת על, מטרה אסטרטגית ארוכת טווח שאליהן היא שואפת .שוב ,ברור שהמטרה הזו תהיה אבן מחלוקת רצינית של חיים ומוות ,אך האם בכלל ישנה חשיבה שכזאת? האם יודעים מה רוצים ,ומעמידים את הרצון לסימולצית היתכנות? על מה הם רוצים לדבר עם הפלסטינים ברגע שיפסיקו לירות ,באופן שלא יחזרו לפצצות לאחר שיחה קצרה? אחד הסימפטומים של תקופות לחץ וסכנה הוא ההוקעה כבוגדים בכל מי שמנסה לנתח את המצב מנקודת מבט רחבה, מנותקת ,קרירה וביקורתית. כשהדם חם החולה צועק למורפיום מידי ,וזה מובן וטבעי ,אבל הרופא חייב לשקול את הסכנות כולן. מאד מטריד לקרוא את הדיווח של עוזי בנזימן בהארץ שבמסדרונות השלטון מדברים על ממוצע של עשרה, 10, הרוגים ישראליים בחודש כמחיר "סביר" אז עד כמה אפשר לשרטט השתלשלות אירועים שכזו: .1 השלטון מחליט בינו לבין עצמו על רמת הרוגים מסוימת "סבירה" (מזכיר ימים אחרים רחוקים יותר - 69 - וקרובים יותר - 2000) .2 כמות ההרוגים החודשית מתחילה לערער את עצבי ואת מורל העם. או שכמות ההרוגים מתחילה לעלות .3 נמאס לאנשים לחוית ברמת חרדה שכזו והממשלה מוחלפת באחת שהכריזה שהדרך היחידה היא לדבד לדבר ולדבר אפילו תחת אש .4 מובן לכל מי שעיניו בראשו שכל שיחות שלא תהיינה ,נקודת ברק היא קו ההתחלה )והסיום פחות או יותר( ,וישראל מפנה את השטחים .5 מה מסקנת הפלסטינים? פעם נוספת הראינו שישראל מבינה רק כוח .החמס החיזבוללה כוח 17 ושאר הקולגות שואבים עזוז וכח ומגבירים את הלחץ. (אולי אפשר יהיה לנטרל את מדינות ערב) ישראל שבויה ברשת הקונצפיה שבנתה, המתנחלים הם הפתיון העקרי, וגם המשקולת. אני מסכים גם לקביעה של אלכס ששלום בזמננו לא יהיה, אך עבורי זו אינה חדשה .המטרה היא הסכם אינטרסנטי ואגואיסטי שישמש בסיס לדורות הבאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מקבל את הטענה שהסיכסוך הישראלי-ערבי הוא משהו יוצא דופן במהותו. לכל מקום ולכל זמן יש את הניואנסים שלו, אבל במשפט אחד אפשר לסכם בגדול את מה שקורה פה: מדינת ישראל הדמוקרטית, מוקפת במדינות דיקטטוריות, ומותקפת תמידית על ידי אירגוני טרור, ומחזיקה שטח כבוש המכיל אוכלוסיה שלא הוחל עליה החוק הישראלי. מה חדש פה? אולי העוצמה, לא המהות. תמיד טיפטפו לנו את הדבר השיקרי הזה, כאילו במזה"ת יש מין דינמיקה נשגבת שאין במקומות אחרים. אנשים הם אנשים הם אנשים בכל מקום בכל זמן. והתפיסה הזו הביאה אותנו לחיפוש "פתרונות יצירתיים" כמו :"התנחלויות", "ערביי יש"ע יקבלו אזרחות ירדנית", "צעדים בוני אמון", ושיא השיאים: "הסכם אוסלו", הסכם בר קיימא עם ארגון טרור, דבר שאין לו תקדים בהיסטוריה. וכל זאת במקום להתבונן בספרי ההיסטוריה להסיק את המסקנה הפשוטה ביותר: ד מ ו ק ר ט י ז צ י ה ! ! אני לא יודע איזה דרך חתחתים נעבור בשביל להגיע לכך, בינתיים הסכם אוסלו למשל, היה 180 מעלות לכיוון ההפוך, אבל השקט ישרור רק כאשר יהיו עמי ערב אזרחים חופשיים במדינות דמוקרטיות, ולא משנה באיזו חלוקה. ממש כפי שקרה באירופה לאחר מלה"ע II. מסתבר שהדמוקרטיה סופגת הכל, שינאה תהומית, גרושים המוניים, השמדות המוניות, ועמים "פרמיטיבים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דמוקרטיה היא מתכון משופר ביותר אך עבור מדינות ערב היא עדיין נמצאת בתחום האוטופיה (אם בכלל הם מעונינים בה) ועבור ישראל בתחום האשליה (הכוונה כמובן לצפיה הישראלית שמדינות ערב יעברו דמוקרטיזציה) בינתיים מה שאמור להכתיב את התנהלות הממשלה הוא ריאל-פוליטיק חריף ביותר, הכרה במציאות, במסגרת האפשרי. מעל לכל ישראל חייבת להגדיר לעצמה את מטרותיה המדיניות, בפה מלא, לקבל מנדט מהבוחר (על כל מגרעותיו) ולשאוף לביצועה. ____________________ ולעניין הטכני שהועלה למטה. אל תיסמכו לרגע על מערכת ההפעלה שלכם, כיתבו הודעות ארוכות בתוכנה המאפשרת לשמור קבצים, בתדירות גבוהה ככל האפשר, ואז תעבירו לאייל כי Better be safe than sorry |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק קיבלתי עכשיו את הדימוי המושלם מהטלויזיה מאיזה דר' לסוציולוגיה. היה שחקן כדורסל אחד לפני שנים אחדות שלא הסכים עם החלטת השופט, בלהט הרגע הוא הלך ודפק את ראשו בעמוד הסל, השחקן נפגע בעמוד השידרה ונהיה נכה לכל החיים. זה בדיוק מה שאתה מציע. ללכת ממש ובדיוק 180 מעלות מהכיוון של הפיתרון. התסריט *האופטימי ביותר* שאליו נגיע אם נמשיך את הניסיון להגיע להסכם שלום עם ארגון טרור, דבר שאין לו תקדים היסטורי עד כמה שידוע לי, הוא שערפת יתרצה, יחליק איכשו את זכות השיבה ויקים מדינה *דיקטטורית* 20 קילומטר מגוש דן, שתהיה איתנו במצב מלחמה, במקרה הטוב, מלחמה קרה. המשמעות של זה היא למעשה דחיית הפיתרון האמיתי, הדמוקרטיה, לתקופה לא ידועה שעלולה להימשך עשרות שנים, עד שהדיקטטורה תתמוסס איכשו. לזה אני קורה: לדפוק ת'ראש בקיר. הריאל פוליטיק הוא להוציא את הראש מהחול, להכיר בעובדה שטעינו ולשנות כיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "אם הם בכלל מעוניינים בה(בדמוקרטיה)" זו שאלה שלא צריכה להישאל כלל. כשכתבתי בתגובתי הקודמת שמסתבר שהדמוקרטיה סופגת עמים "פרמיטיבים", התכוונתי בדיוק לכך. אתה יודע מהו שיעור הישראלים (גם אמריקנים ואירופאים) שאין להם מושג מהו משטר דמוקרטי? לדעתי, הוא גדול מאוד. רבים יענו לך משהו כמו "שלטון הרוב", שזו כמובן שטות גמורה. הדמוקרטיה היא פלטפורמה שהאדם נכנס לתוכה. כמו שאדם לא צריך להיות טייס כדי לטוס במטוס נוסעים, באותו אופן הוא לא צריך "להיות דמוקרט" כדי להשתלב בחיים של מדינה דמוקרטית. ישנן כמה וכמה דוגמאות מוצלחות בהיסטוריה לכפייה של הדמוקרטיה, אפילו במקומות בהם לא הייתה דמוקרטיה מעולם, כמו יפן, איטליה ודרום-קוריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהרבה תגובות כבר כתבתי שלא הסכם שלום הוא זה שאמור ויכול להיות המטרה הישראלית. אולי הסדר. אבל אפילו לא הסדר עם הפלסטינים צריך להיות המטרה הראשונה, אלא שמירה אגואיסטית על האינטרס העצמי היא המטרה המיידית. לצורך זה, על ישראל לעשות דבר שלא נעשה מזמן דור המייסדים, והוא להגדיר באופן ברור וכואב את עצמה, בגוף וברוח. וראשית כל הגוף. מה הם התחומים הטריטוריאליים שבהן יכולה (לא סתם רוצה) המדינה להשיג את מירב ההגשמה העצמית - אם הם כוללים את השטחים או אינם, ולקבוע אסטרטגיה החותרת למימוש ההחלטה, בנחישות בלתי מתפשרת. פילנטרופיה מדינית זה יפה מאד אך אילו חלומות באספמיה ודחיית הקץ - מבחינת דחיית ההחלטה. מבצר הציונות או מבצר ישראל הוא מה שנדרש כעת, מבחינת דאגה עצמית. אני לא חושב שאתה מתכוון להשליט על מישהו דמוקרטיה בכוח הזרוע (ואל תביא לי את דוגמת יפן ,אמריקה לא יצאה למלחמה ביפן כג'יהאד דמוקרטי) ולכן אינני רואה איזו תוכנית מעשית שתביא לידי דמוקרטיות ערביות בזמן סביר - ועד אז, מה יהיה? הרי כתבת דבר והיפוכו בשתי תגובותיך לעיל - בתחילה לא קיבלת את דעתו של אלכסנדר מאן שהסכסוך הוא יחודי ולאחר מכן טענת שאין תקדים הסטורי להסכם עם ארגון טרור. אבל בהסתכלות מזוית ישראלית השאלה עם מי חותמים הסכם מקבלת עכשיו חשיבות משנית לשאלה - מי אנחנו החותמים ולשם מה אנו חותמים. החשיבות של הסכם אוסלו, כמו הסכם קמפ דיוויד הראשון הוא בנסיון להתמודד עם השאלות הנוקבות העומדות באושיות החברה, לבקר את אחד המושכלים הראשוניים והבסיסיים שלה. ולכן, אין משיח שיבוא בזמן קריב ומי שממתין לו ממשיך לטמון ראשו בחול כמו שכבר עשה ערב מלחמת יום כיפור, ערב האינטיפדה הראשונה והשניה (אם נקבל את הטענה שפעולות ברק היו סרק סרק סרק) _______ הכותרת באה כפרפרזה על סיפור של חנוך לוין, לא צריך לדפוק ת'ראש בקיר, כבר דופקים לך אותו בעל כורחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Referring to paragraph 6, ewilde did not, in fact, contradict himself. Saying that the conflict is precedented, but that a proposed solution is unprecedented, is not a contradiction in any way that I know.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בדברי, KN הסביר זאת, רק אוסיף, שניסיון כזה נוסה בעבר פעמים רבות, אך מעולם לא הצליח, אם הוא היה מצליח זה היה תקדים. אני לא מדבר ג'יהד דמוקרטי. הפיתרון של כפיית הדמוקרטיה לא מדבר על ארצות ערב אלא על הפלסטינים. וברשותך, הדוגמא היפנית היא תקדים טוב לדעתי. ראה שיחתי עם מיץ פטל בתחתית הסיפור הזה, ו שרשראות התגובות הבאות: מיץ: דיון 510 אנשלוביץ': דיון 527 דרך אגב, לגבי ארצות ערב, אני חושב שישראל צריכה ליזום שיתוף פעולה אמריקאי, לווא דווקא גלוי, שמטרתו לזרז את התהליכים האלה במדינות ערב, באמצעות מימון, תעמולה ודיפלומטיה. הדבר נעשה בקניה למשל, ב2002 יהיו שם בחירות גורליות (זה האופן בו התושבים הקנייתים רואים זאת, על פי התרשמותי האישית כאשר ביקרתי שם), אנחנו צריכים לבחון מקרוב את התהליך הזה ולראות אם אפשר ללמוד ממנו. (שוב זה מחזיר אותי לאותה הנקודה, צריך לצאת מנקודת הנחה שהמזה"ת הוא יער סטנדרטי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון שלום, אינני יודע אם תגובה זו עתידה למצוא חן בעיניך ובעיני קוראים ומגיבים נוספים, היות והדברים אשר אני עומד לומר עשויים בהחלט להיות לא נעימים לאוזן ישראלית מצוייה בימים טרופים אלו; מדינת ישראל ניצבת בפני פרשת דרכים אשר למעשה תקבע ותכריע את קיומה היא, ואשר מציבה בפני מדינת ישראל שתי דוקטרינות רלבנטיות כלפי קבלת החלטותיה השונות בעתיד הקרוב והרחוק כאחד. 1. דוקטרינת אנשלוביץ. אין ספק כי מר אנשלוביץ הציע ומציע בעשרות תגובותיו השונות מעל גבי אתר זה סוג של פיתרון, אשר במסגרתו עשוייה בהחלט להיפתר בעיית ביטחון היום-יום, ואף סוג מסויים של רוגע ושקט עתיד לחזור לאיזור מדונים זה, מסוג השקט והשלווה הקיימים בבתי קברות פסטוראליים. מחיר הצבת פיתרונו האולטימטיבי של מר אנשלוביץ עשוי להיות גבוה ביותר, לא כל שכן עלול הוא להיחקק בספרי היסטוריה עתידיים, אשר בהם ינותח בפרוטרוט סינדרום עלייתו ונפילתו של הבית השלישי. במילים אחרות: כל נסיון ראשי ומשני לביצוע חלקים נרחבים ו/או מסויימים מחזונו של מר אנשלוביץ יוביל לחורבנו המוחלט של איזור זה, כולל חורבנה הפיזי של מדינת ישראל, שלא לדבר על חורבנה המוסרי. 2. דוקטרינת מאן. דוקטרינה זו אינה מאמינה בשקט ורוגע של ממש, ואינה משלה עצמה לרגע בדבר סיכויי הסדר סבירים בעתיד הקרוב והרחוק כאחד. הדבר החשוב היחידי אליבא דדוקטרינה זו, הינו לשמור על קיומה - האומנם מצומצם פיזית - של מדינת ישראל במתכונתה היהודו-ציונית הנוכחי, כנגד כל הכאוס וטירוף המערכות הקיימת מסביב, וכנגד כל נסיון כפיית שינוי הווייתה למען 'שלום האיזור'. דוקטרינה זו תמומש על ידי נסיגה חד-צדדית מלאה, אשר תכלול את שטחי מזרח ירושלים, להוציא העיר העתיקה שבין החומות, אשר תימסר למישמורת בינלאומית. למותר לציין כי מדינת ישראל לא תתעקש כלל לחתום על הסכם זה או אחר כתנאי ביצוע נסיגה חיונית זו. דוקטרינה זו אף גורסת כי יש להפריד באופן הרמטי ומלא את שטחי 67 מסך מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, וזאת על ידי גבולות הבנויים כגבול הגרמניות לשעבר, וכגבול הקוריאות הנוכחי - לכל אורכה ורוחבה. רצועת עזה תחובר במספר כבישים טראנזיט עיליים לשטחי הגדה המערבית, אשר יפוקחו וישמרו אף הם על ידי כוח בינלאומי. דוקטרינה זו אינה מכחישה לרגע את הסיכון המסויים הטמון בצמיחתה של מדינת טרור לצד מדינת ישראל, ואף אינה משלה עצמה לרגע כי ירי טילים ופצצות מרגמה עשוי ועלול להימשך להתקיים אף באופן יום-יומי - אך בהבדל אחד, מהותי ביותר; מדינת ישראל תדרוש ותקבל רשות ויכולת להגן על עצמה ועל קיומה בכל דרך אשר תמצא לנכון, בהסכמתו השקטה של עולם ריאל פוליטי זה. למותר לציין כי דוקטרינה זו אינה שוללת לרגע אופציית רגיעה טבעית והדרגתית בעקבות כינונה של מדינת הפלסטינאים, ובזכות ידיעתם כי עשויים הם להפסידה כליל ואף למעלה מזאת, במידה ויבחרו בדרך הטרור והמלחמה. מובן מאליו כי מתנחלי 67 ואילך עתידים לשלם המחיר המלא עבור צעד בלתי נמנע זה, ממש כערביי ישראל - העשויים למצוא עצמם יום בהיר אחד מסופחים טכנית למחוזות מושא הזדהותם הנפשית/לאומית/רגשית. פיתרונות אחרים פשוט אינם בנמצא, יצירתיים ככל שיהיו; מדינה דו לאומית מהים התיכון לנהר הירדן עתידה למחוק ולרוצץ כל סממן ציוני-יהודי כמתוך רפלקס יוגוסלאבי עוויתי מתפרץ, ממש כרעיון מדינת כל אזרחיה בגבולות 67, אשר מסיבות שונות ומשונות ינוצל אף הוא במלואו לפירורה המוחלט של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית, ללא כל פיוס ונסיון השכנת שלום כבמקרה הדרום אפריקאי. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיון שהועלה שמי (כשאני רואה את צמד המלים המפוארות "דוקטרינת אנשלוביץ", נישאות שחור על גבי לבן מעל דפי האינטרנט, גואה ועולה בי האגו ), ארשה לעצמי להתערב. איני יודע לאילו בדיוק מדבריי אתה מתייחס כשאתה מנבא למדינת ישראל ולאזור חורבן מוחלט אם ימומשו. אם תואיל לפרט לאילו מדבריי בדיוק אתה מתייחס, ומה בדיוק יהיה המנגנון שיביא לחורבן, אשמח להגיב. מכל מקום איני חושב שהשתמשתי במילים "פתרון" ובמיוחד לא "הפתרון", בהציגי את דעותיי. מושגים אלה שייכים דווקא למחנות היריבים, ואנו שומעים ללא הרף באמצעי התקשורת קלישאות כגון: "בסופו של דבר 'הפתרון' יושג ליד שולחן הדיונים". אני חושב שאם בכלל יושג "פתרון", הדבר הזה יהיה בעוד זמן רב, ולא בעזרת איזה שהוא מנגנון מדריגה אלא בצורה הדרגתית, ואנשים (כנראה כבר לא אנו) יתבוננו בחייהם וייראו שבעצם יש "פתרון", והם אפילו לא שמו לב איך זה קרה. ייתכן גם (אני מקווה שלא, אבל נותן לכך יותר מחמישים אחוזים של סיכוי), האנשים האלה רובם כבר ישבו כמוך על נהרות אירופה, או אמריקה. אבל כיון שבנבואות עסקינן, אני רוצה לספר דווקא על הנבואות שלי, ולהראות שדווקא לי יש קבלות בנושא הזה. איני רוצה להזכיר שוב את מאמרי "ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו", שבו הערכתי שההסכמים האלה נועדו לכישלון (אני חוזר ומזכיר זאת בגאווה, וזה בטח כבר נמאס עליכם. לכן אנא מחקו מזיכרונכם את הזכרתו הנוספת.), וגם לא את דבריי בתשובתי לאחד המשתתפים שבה אמרתי שהדבר הזה יקרה תוך חודשים ספורים וכולנו ניווכח בכך. אני רוצה לספר על כמה עניינים אחרים. הראשון הוא מכתב שכתבתי לעזר ויצמן. הדבר הזה היה מזמן עם תחילת ביצוע הסכמי אוסלו. בדבריי במכתבי ההוא, ניבאתי בדיוק כמו במאמר הנ"ל , שהסכמי אוסלו עומדים להיגמר בפיצוץ עם סיום "שלב המתנות". השני הוא מכתב שכתבתי ליוסף לפיד בעת שנתניהו השהה את הפעימות במסגרת מדיניות ה "יתנו יקבלו. לא ייתנו. לא יקבלו." לפיד אמר אז בפופוליטיקה שההשהיה הזאת תביא לפיגועים ולשפך דם. אני כתבתי לו אז, שמה "שמחזיק" את התקופה הרגועה יחסית הוא דווקא אי ביצוע הפעימות, ושהפיגועים יתחדשו לא לפני בצוע הפעימות אל דווקא אחריהם. כפי שכולנו רואים גם במקרה הזה השקט הושג ע"י "מעשה רע", וה"רעש" הגיע דווקא אחרי ביצוע "המעשה הטוב", ביצוע הפעימות בתקופתו של ברק. העניין השלישי הוא חילופי דברים בכתב ביני ובין הסופר א. ב. יהושע. הויכוח נסב על החזרת הגולן. יהושע טען שעם מותו של אסד האב , צפוי "מצב קאותי" שבו תקום ברית בין ממשיכו של אסד ובין סאדם חוסיין בעירק שיביא ל"גשם" של טילים על מדינת ישראל. (טרחתי לסרוק את כתב ידו, והדברים שמורים במחשבי.) אני טענתי אז שמצב כזה שבו יישלחו טילים לעברנו, כמו במלחמת המפרץ, אינו קשור כלל במעשים טובים שלנו, והסיכוי לקיומו יהיה יותר גדול דווקא אם נחזיר את הגולן. כפי שכולנו יודעים הסכם לא הושג. אסד מת. יש אסד אחר. ושום קאותי ושום בטיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב שלום, כפי שקורה הדבר לא אחת, ישבתי וחיברתי תגובה ארוכה ומלומדת (11:30 לשעון ישראל), אשר לא הצליחה לעבור ולהיכתב - ואף נמחקה לגמרי. די מתסכל, שלך אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובות ארוכות כותבים ב word אחר כך מעתיקים לכאן. לפחות זה מה שאני עושה. הצלח בנסיון השני :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כותב בתיבה הרגילה, ואז בוחר הכל ומעתיק ללוח. חוסך את המאמץ האדיר הכרוך בהפעלה של תוכנה נוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר כך, ואפשר פשוט להשתמש ב-notepad הנמצא אצלי בסרגל ה-launch quick. אגב, כשכותבים תגובות ארוכות נא לא לשכוח להתנתק מהאינטרנט (לבעלי החיבור הלא קבוע). כך מתאפשר שקט נפשי. חשוב עוד יותר להתחבר לפני שלוחצים על "אשר". אם התגובה נעלמה, אפשר לנסות לשחזר על ידי לחצן ה-Back ולקוות לטוב. לעתים הוא יעלה את הטקסט מנבכי ה-cache. לא עוזר? אחרי שלחצת back וקיבלת את המסך המעצבן של דף שאינו נמצא: בחר ב-File/Work offline ואז לחץ על Refresh. אם הכל הסתדר, בטל את הסימון שליד File/Work offline והמשך לעבוד כרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רואים שבעיות רבות אורבות בדרכך. ולעולם לא תדע להעריך את ה quick lunch bar לפני שיכריחו אותך לעבוד בלעדיו. Start-m עובד שעות נוספות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך דוב וערב טוב, אפתח בהתנצלות כללית בגין איחור תגובתי זאת, אשר נבע מסיבות טכניות שונות; הרשה לי לפתוח תגובה זו בהערה מסויימת, העשוייה להפתיעך; בניגוד לך, אינני נהנה הנאה של ממש, ואיני מקבל כל סיפוק רוח מהתנוססות הצעתי המכונה 'דוקטרינת מאן' בספר האייל לדורותיו, אשר עשרות קוראים עלומי שם מרחבי ישראל והעולם בחרו לענות ולהתייחס אליה אף אישית לדוא"לי. הצעתי זו נכתבה בלב כבד ודואב, מרוקן לחלוטין מאידאות ומסופרלטיבים שונים, ממש כבזמן פתיחתו הרשמית והבלתי רשמית של עידן המלחמה הקרה באירופה. דוקטרינה זו מבית מדרשי מצמצמת סיכסוך זה לכדי משוואה בלתי פתירה, תוך העמדת האלמנטים השונים כשהם נקיים וחפים מכל רעיון וחזון מרגש, האמור כביכול לשפר דבר בהבנת הצדדים השונים את עצמם. דוקטרינה זו עוסקת אמנם בכיעור ובפסימיזם המשתלטים לעיתים על נפש האדם והסביבה, וזאת לאחר נואשות כללית מנסיונות אוטופיסטיים שונים - אך דווקא כוחה המוראלי נעוץ בהקהתו הטכנית לכאורה של שורשי סכסוך זה; ישראל מתגרשת מהפלסטינאים, ומבתרת פיסת ארץ זו לשתי יישויות אוטיסטיות, האמורות להמצא במקרה ולחלוטין האחת ליד ריעותה. גדירות תייל משוכללות והרמטיות אמורות להגדיר סופית את תחום הביוטופ בו מצוייה מדינת ישראל, בקיומה הדמוקרטי-לברלי, הכה זר ואחר מחוקיותו השבטית של איזור זה. 'דוקטרינת מאן' אינה נושאת בקרבה כל מסר אחווה, כי אם דו קיום עויין וזהיר, נעדר ממחוות והבנות שונות, למעט הבנות או"ם מסויימות. דוקטרינה זו אינה מאמינה בבשורת שלום הגואל לבד מדו קיום טכני, אך אין היא מבקשת לשאת בקרה כל בשורת מלחמה, לבד מזכות התגובה ותגמול כלפי פעולות ירי פלסטינאיות אופציונאליות שונות אל עברו השני של הגבול, כנגד מדינה המחפשת והחפצה בשקט ובפסק זמן מסויים. דבר אחרון זה אינו ניתן להאמר ולו לרגע על הדבר אשר אני וקוראים אחרים מבינים ומנתחים כ'דוקטרינת אנשלוביץ'; דוקטרינה זו מבית מדרשך, הגורמת לך כעדותך קורת רוח מעצם היותה כתובה ורשומה מעל דפי אתר זה, הינה לשיטתי המירשם הבטוח למלחמה קשה איומה בין ישראל לפלסטינאים בשלב הראשון, ואף כנגד מדינות נוספות בעולם הערבי בשלב השני. מאחר ולשיטתך על ישראל להיכנס ולכבוש לחלוטין באופן מחודש שטחי A, עלול צעד זה לדעתי ולדעת גורמים נוספים לסבכה במלחמה עקובה מדם, האינה ניתנת לכל סוג של חיזוי מוקדם. דומה כי כל נסיון הגשמת הדוקטרינה הנושאת שימך עלול לצרף את מדינת ישראל וכלל אזרחיה היהודיים אל רשימת המצורעות שבמדינות העולם - וזאת בתנאי שאזרחיה הערבים יוותרו מראש על פתיחת חזית נוספת כנגדה. והיה והללו יפתחו בחזית פנימית ונוספת כנגדה, הניתנת לכינוי מלחמת אזרחים פנימית, הרי שמצב סמי-היפותטי מסויים ביותר עלול להיפרש על אזור זה, אשר במסגרתו תצטרך מדינת ישראל לבצע לבצע מעשים שונים, העשויים להלמד בספרי היסטוריה עתידיים - וזאת ללא כל קשר לאפשרות חורבנה הטכני, שלא לדבר על חורבנה המוסרי. רבות נטען מעל דפי אתר זה, כי ההבדל ביני ובינך אינו כה עמוק כפי שהדבר מצטייר מלכתחילה; לא אחת נטען, כי נקודת אי ההסכמה ביננו נסובה על הגדרת תוואי גבולה המזרחי של מדינת ישראל. אינני שותף לדיעות ולהשוואות אלו. הנני מוקיר ומכבד זכותך להבעת דעתך המסודרת, הגם שהנני פוסלה על הסף - וזאת למרות הרקורד המכובד שהצגת והגשת בדמות אנשים אשר עימם החלפת דיעות ומכתבים בנושא. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי קורת הרוח שגרמו לי המלים "דוקטרינת אנשלוביץ", מתשובתך לא הייתי בטוח אם באמת אתה חושב שמלים אלה גרמו לי קורת רוח או שאתה משיב בציניות על ציניות. כדי לסגור סופית נקודה זו, אומר שהפרוש הנכון של דבריי בעניין זה נמצא באחת מתגובותיו של ידידנו שמעון. מדובר כאן בהסתייגות מהמילה הגדולה "דוקטרינה", כתיאור לדעות שאני מעלה כאן, תוך ניסיון להעלות בדל של חיוך על שפתי הקורא. לגבי כיבוש שטחי A , זו באמת דעה שאני מוצא את עצמי בה די מבודד. אפילו רפול וגנדי אינם ממליצים היום לעשות זאת, והסנונית הראשונה באה מפי חבר הכנסת לשעבר חנן פורת שהציע זאת לאחרונה הרבה אחרי שאני הבעתי את דעתי זו. אני חושב שהדבר הזה הוא בסופו של דבר בלתי נמנע, אבל ייתכן באמת שאני (וגם חנן פורת) עדיין מקדימים את זמננו. איני יודע אם ספרתי פה פעם שביום תחילת מלחמת לבנון אני הייתי נגד הפעולה (גם ארבעים קילומטר), למרות שהיה אז קונסנזוס, ומפלגת העבודה תמכה בפעולה עד למרחק טווח הקטיושות (שהוא הרבה הרבה יותר ממה שהיה מאוחר יותר אזור הביטחון שם). אבל בדיעבד כשחשבתי על העניין שוב, הגעתי למסקנה שבעצם הייתה זו מלחמה בלתי נמנעת. ידידנו ערפאת היה אז בלבנון. כוחו הצבאי היה, אני מעריך רב מכוחו היום, מטרתו כמו היום הייתה מה שכתוב באמנה הפלשתינית, ואיני מניח שמטרתו בצבירת הנשק הייתה עריכת מצעדים. הוא היה חייב להביא את כחו לידי ביטוי איזה שהוא. המפץ היה בא בכל מקרה. השגיאה שלנו הייתה העיתוי. קונסנזוס הוא דבר בעל חשיבות עליונה אצלנו, ולכן המועד המתאים לפתיחה המלחמה הזאת היה צריך להיות ברגע שיוסי שריד היה משתכנע שזו הדרך. אין לי ספק שהרגע הזה היה מגיע. העניינים לא היו יכולים להתפתח אחרת. זה גם מה שאני חושב לגבי כיבוש שטחי A . איני רואה דרך אחרת שבה הפלונטר הזה יכול להיות מותר. אבל אולי באמת עוד לא הגיע הזמן, והוא יבוא אחרי שנקיז עוד הרבה הרבה דם. כפי שאמרתי כאן המון פעמים אני שולל תכלית שלילה את הדעה שאי יציבות באזור וביקורת בעולם הן פונקציה של מעשים "רעים" שלנו. במחשבה ראשונה זה נשמע הגיוני, אבל המציאות והסתכלות על ההיסטוריה האחרונה שלנו מצביעות בדיוק על ההפך, וכשמנתחים דברים כאלה צריך קודם כל ובראש ובראשונה על סמך דוגמאות מעבר, לבחון מה בדיוק גורם למה. הבאתי בעבר מספר עניינים. אולי אחזור על הדוגמא הכי אקטואלית. דווקא הצעותיו המפליגות של ברק, דרכו האלימה של ערפאת ובמיוחד הנסיגה מלבנון הביאו אותנו למצב רגיש ולסכנת מלחמה כוללת. לפני הצעדים האלה המצב היה הרבה יותר רגוע. אני לא הבאתי את חילופי הדברים עם האישים השונים כדי "להשוויץ". תוכן הדברים בדיוק קשור בדיוק בעניין זה ומחזק את דעתי. במכתב שהזכרתי לעזר ויצמן מוזכרים הסכמי אוסלו, נסיגות ומתן הגדרה עצמית לעם כבוש, מעשים "טובים" לכל הדעות שהביאו לנו גמול רע, גם ביחס העולם אלינו. במכתב ששלחתי ליוסף לפיד ניבאתי שהמעשה "הרע" עכוב הפעימות מביא דווקא לתוצאה טובה, אמנם זמנית, ודווקא המעשה "הטוב", ביצוע הפעימות ידרדר את המצב, נבואה שבדיוק התגשמה. ובחילופי הדברים עם יהושע הראיתי שיש דעה שאי ויתור על הגולן יביא לגשם של טילים על ראשנו, ושהמציאות הוכיחה שהדברים אינם כאלה. כיון שעד כמה שהבנתי מדבריך הנימוק היחיד שבו אתה מנסה להסביר מדוע לסגת לגבולות 67 זה דבר טוב - הבאה לתמיכת העולם בנו, כל מה שאמרתי כולל חילופי הדברים האלה מראים שהדברים אינם כאלה בכלל, ואם נקיים את רצונך וניסוג לגבולות 67 נמצא את עצמנו מבודדים בעולם הרבה יותר מאשר היום, כפי שהיה לפני 67. כזכור מלחמת 67 דווקא חזקה את מעמדנו בעולם, והקטינה את תגובות הביקורת כלפינו. דעתי היא, לכן, שמידת המוסריות של צעדינו לא היא זו שגורמת לתמיכה או לאי תמיכה שלנו בעולם, אבל בכל זאת בלי קשר לתמיכה בנו הייתי רוצה שהמעשים שאנו עושים יהיו מעשים סבירים ומוסריים. וכאן אני סוטה מעט מהוויכוח בינינו וחוזר לויכוח שלי עם שמעון, וגם חוזר על דוגמא שעלתה בדעתי לאחרונה ושכתבתי לו בתגובתי הקודמת. האם כיבוש שטחי A הוא מעשה בלתי מוסרי ? הבאתי את עניין ארצות הברית יפן. אמרתי שארצות הברית אכן נסוגה מיפן אבל השאירה שם מדינה ידידותית. לו נסיגתה של ארצות הברית מיפן הייתה גוררת יצירת מדינת אויב ששוב תתקוף את ארצות הברית ותסכנה, אקט הנסיגה לא היה מוצדק והמשך הכיבוש היה מוסרי לגמרי. וכאן זה המצב. הנסיגה אינה גוררת היוצרות שתי מדינות ידידות שכנות אלא משאירה ליד מדינת ישראל מדינת אויב שמטרתה חיסול ישראל. לכן נסיגות העבר במסגרת אוסלו היו טיפשיות ומיותרות, ונסיגות ההמשך שאתה מציע גרועות שבעתיים, משום שאינן פותרות אפילו בעיות דמוגרפיות שהן בעיות אמיתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כלל לא ברור לי מדוע ועל סמך מה קבעת שרק שתי הדוקטרינות הנזכרות לעיל הן "רלוונטיות". למעשה, אלה רק שתי "דוקטרינות" המשתייכות - או מתיימרות להשתייך - לקטגוריית ה"לשמור על קיומה של מדינת ישראל במתכונתה היהודו-ציונית הנוכחית". מה עם דוקטרינת בשארה? מה לגבי דוקטרינות דנבום-ארטנשטיין? ומה לגבי דוקטרינת ביילין, שאני מניח שגם היא שייכת לקטגוריה הראשונה? עתה אתרכז ב"דוקטרינת מאן", ואשאל: באיזה אופן היא תשמור על יהדותה-ציונותה של ישראל, לנוכח העובדה שאין היא מציעה שינוי במעמדם של אזרחי ישראל הערביים-לא-ציוניים (ונדמה לי שהדיון בשאלת הריבוי הטבעי והמלאכותי של אוכלוסיות בישראל כבר מוצה במסגרת דיונים כלשהם ב"אייל")? על מה נסמכת הנבואה-המתחזה-לעובדה כי "מדינת ישראל תדרוש *ותקבל* רשות ויכולת להגן על עצמה בכל דרך" וגו'? באיזה אופן עשויים הפלסטינאים "להפסיד כליל את מדינתם ואף למעלה מזאת" אם יבחרו בדרך הטרור והמלחמה (ואני מוצא שחשוב להזכיר כאן שסביר שאתה מתייחס להנהגה הפלסטינאית, ולא לפלסטינאים שכלל לא ברור שדיקטטורת אש"ף-תוניס מיליטנטית היא משאת נפשם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ נכבד, כהרגלי בקודש, אבחר להתייחס לשאלותיך השונות באופן כרונולוגי, אך לא לפני שאפתח בהתנצלות רבתי על האיחור במתן תשובה זו; שתי הדוקטרינות האמורות, הרשומות לשמותיהם של שני משתתפי 'אייל' אלו, הינן הדוקטרינות היחידות המעזות לחשוב ולנתח באופן חד וברור את אופציית מהלכיה השונים והאפשריים של מדינת ישראל, על מנת לנסות ולסיים מצב בלתי נסבל הקיים ביתר שאת למן חודש אוקטובר אשתקד. דוקטרינות אלו אינן מייעצות לשנות דבר בקרב מצבה הפנימי-אזרחי של מדינת ישראל, הגם שדוקטרינת מאן התייחסה בעקיפין לסוגיית ערביי ישראל. לצערי התוכניות והתפיסות השונות והאחרות אשר הועלו ופורסמו מעל גבי אתר זה אינן מגיעות לרמת הדוקטרינה הדרושה, להוציא דוקטרינת דנבום ודוקטרינת בילינסקי - אשר התייחסו וניסו להטוות באופן שיטתי סדרת רעיונות מסויימת לנסיון סיומו של סכסוך זה - במחיר שינויה הפנימי של החברה ישראלית-יהודית, אשר אני אישית דוחה מכל וכל כתנאי מוקדם לנסיון פתיחת מו"מ. מבחינה זו אכן שונות דוקטרינות אנשלוביץ/מאן מדוקטרינות דנבום/בילינסקי, היות והאחרונות מעוניינות בפירוש ביצירת פיתרונות פארטיציפאנטיים שוויוניים, המחייבים שינויים ראדיקאליים בגופה הרעוע בלאו הכי של החברה הישראלית נכון לשעה זו. איני יכול להכחיש כי אף תוכניות נוספות, מצומצמות יותר, הוצעו לא פעם; מבחינה זו היטיבו ה"ה קלטי וש. כהן בדרכם השונה לתאר מצב העשוי בהחלט לגרום ולחולל שינוי, אשר אני אישית דוחה על הסף. מר קלטי הציע בלשונו הציורית אמנם פיתרון, אשר אינני זוכר כי איש מלבדי אי פעם התייחס אל רעיון זה בדרך כלשהי; מר קלטי הציע להקים מדינה דו-לאומית מוחלטת, מהים עד הירדן, רעיון אשר נתמך בצורות מסויימות על ידי אישי ציבור ישראלים מסויימים, אשר הבולט מבינם הינו מירון בנבנישתי - המקפיד לנסח רעיון זה בדרכו. למותר לציין שאף תוכנית זו נדחית על הסף מבחינתי. תוכניתו של מר ש. כהן מחייבת אף היא בדיקה נוספת, היות ועולה היא בחומרתה על דוקטרינת אנשלוביץ. תוכניתו של ש. כהן מעניינת מאוד עבורי, היות והנ"ל מביא בחשבון פתיחתה של מלחמה ישראלית יזומה, ואף מוכן להסתכן, אמנם באופן עקיף, במעשים המוגדרים כפשעי מלחמה, כגון גירוש, טראנספר, חיסול ערים מכוון וכ'. באשר לדוקטרינת בשארה אחסוך במילותיי, היות ודוקטרינה זו מעודה לא הועלתה באופן מסודר מעל דפי אתר זה, אך אסתפק בהיגד הכללי כי קיימת קרבה רעיונית ומחשבתית בין דוקטרינה זו לתוכניתו של מר קלטי, הגם שתוכניתו המבולבלת והכאוטית-משהו של מר קלטי עדיפה עשרות מונים מתוכנית הדוקטרינה הקרה והמחושבת לפרטים של מר בשארה, ומכלל השלכותיה השונות. דוקטרינת בילין/פונדק/הירשפלד מסתמכת במידה זו או אחרת על תוכנית אוסלו, אשר עליה הבעתי דעתי לא אחת. דוקטרינה זו גססה בשלהי אוקטובר 2000, ונפחה נשמתה בחודשים פברואר מרץ ש.ז. באשר לדוקטרינת מאן האמורה, תשובותיי לשאלותיך הינן: - דוקטרינה זו נמנעת מלדון במצבם העכשווי והנוכחי של ערביי ישראל, לבד מרעיון מסויים בדבר אפשרות העלת פיתרון ארידנטי, אשר משמעותו נתינתן וסיפוחן של שטחי המשולש וחלקים מהגליל למדינת הפלסטינאים העתידית. למותר לציין כי דוקטרינת מאן שוללת לחלוטין את זכות שיבת הפלסטינאים, אך שוקלת ומכירה בהחלט בחובתה המוסרית של מדינת ישראל לתשלום פיצויים בעבור טראגדית 48 להגדרת הפלסטינאים. - מדינת ישראל תגן על עצמה ועל גבולותיה מתוקף החוק והמשפט הבינלאומי. כל התקפת ירי אופציונאלית תיענה בתגמול ההולם, ואף למעלה מזאת. - הפלסטינאים עלולים להפסיד לחלוטין את שרידי מדינתם באם יפתחו במלחמה איזורית מתוכננת עם מדינות ערביות נוספות כנגד מדינת ישראל. תוצאותיה של מלחמה שכזו כנגד ישראל לאחר נסיגתה לקווי 67, עלולות לעלות בחומרתן על כל הידוע והמוכר באיזור זה עד כה, כולל חורבן חלקים נרחבים ממדינת ישראל. למותר לציין כי איני חושב שמלחמה שכזו אי פעם תגיע ותעלה על הפרק. נקודה אחרונה חביבה: דוקטרינת מאן אינה שוללת כלל, ואף מוכנה מידית לפתיחת ערוצים עקיפים לשמירת איזון מסויים בין מדינת ישראל למדינה הפלסטינאית העתידית, כולל שיתוף פעולה נרחב במלחמה בטרור באשר הוא. דוקטרינה זו אינה שוללת הפיכת מסך הברזל האמור לגבול פתוח בהדרגתיות הדרושה, ממש כשם שאינה שוללת קשרים כלכליים מצומצמים בין שתי המדינות, העשויים להתפתח ולהתרחב עד אין סוף בעתיד הרחוק. מי יודע, אולי גולם/זחל דוקטרינת מאן יבקע ויפקע כפרפר דוקטרינת דנבום. אינני שולל זאת כלל, ואולי אף מעוניין אני בזאת בעמקי ליבי - אך אינני מוכן ומעוניין להתעלם ממציאות נוכחית-עכשווית. את דוקטרינת אנשלוביץ, מכל מקום, הנני פוסל לחלוטין. שלך בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית דובר כאן על התגובה הראויה, הצודקת, לרצח בנתניה. לאחר מכן נשאו דברים המנוסים יותר, בהציגם את הדוקטרינה ההולמת, המתאימה, להתמודדות עם המצב הבלתי-רצוי הקיים. בהם זינבו אי-אלו חכמולוגים (1) אשר מיהרו להציג את המהלכים הנראים להם צודקים כמתחייבים מן המציאות - למען יראו ויראו, קביעת כללי המשחק, "ואז הם יבינו". בדיון מסוג זה משמש הניסיון יסוד לדברים. אך הנסיון אינו אלא מקור-כוחו של רופא האליל. הנסיון מלמדנו שהסנונית מביאה את הקיץ. איננו יודעים איך היא עושה זאת, אך עינינו הרואות סנוניות במעופן החינני טרם בוא הקיץ. הניסיון מלמדנו שתפוחים נופלים מעצים. ואם תפוח אחד לא נופל - הרי הוא יוצא מן הכלל המתבטל בחשיבותו מול רובם המכריע של התפוחים המצויים על הקרקע. הכללה מעין זו נעשית מתוך תופעה אמפירית, ולעולם אינה נותנת לי קשר הכרחי. שום נסיון לא יתן הכרח. היום סדאם זורק טילים קונבנציונאליים, מחר כנ"ל, מחרתיים כמצופה, ואין בכך כדי ללמדנו על *החוקיות* בנפילת הטילים, כי אם על מה שקרה עד כה בלבד. הגוזר תחזיות מן הניסיון הולך בדרכם הבוטחת של רופאי האליל, פרשני הספורט וכתבינו הצבאיים. הגוזר המלצות לפעולה מן הניסיון, מבלי שעמד תחילה על חוקיות המערכת, הרי הוא הולך בדרכם הבוטחת של חסידי הלובוטומיה, מקיזי הדם וציידי המכשפות. להבדיל מן הנסיון, המדע אינו עושה הכללות. חוק טבע לעולם אינו תולדה של הכללה. חוק הגרביטציה אינו הכללה של תפוחים נופלים, ולראיה - די בדוגמא נגדית יחידה בה תפוח העומד בכל תנאי החוק אינו מקיים את הציווי המתחייב ממנו, כדי להפריך את החוק. לכל כלל יכול להיות יוצא מן הכלל; לכל חוק לא יכול להיות יוצא מן החוק. אין מניעה לנהל ויכוח ספורטיבי על מהלך הגנתי חכם. אדרבה, נצלו התנצחות ארכנית זו בפינה נידחת של אתר מרתק וחסר השפעה זה, כדי לפרוק תסכולים, להשחיז דימויים, להחזיק מעצמכם (אין כאן נשים כדי להשלים את התמונה), כבכל טריבונה ופורום תגובות. לאחר שהגעתם לפורקן, אנא - שובו אל הקמפוס ומתנו את הביקורים התכופים באותו אזור באייל המוקדש לחילופי תרופות סבתא, מרשמים ודוקטרינות. ולמען השם, אל תצאו להניח מוקשים בין טול-כרם לבת-חפר טרם ניסיתם למצוא איזושהיא חוקיות במתרחש. לא הכללה, לא סנוניות המביאות את הקיץ, חוקיות - עקרונות פעולה. אני עצמי רחוק מלמצוא חוקיות מעין זו במערכת הדינמית המורכבת שלנגד עינינו, מלבד עקרונות כלליים למדי. אחד מהם הוא מהותם התקשורתית של ימים טרופים מעין אלה. כל מי שאיבד את בתו חי באסון, בין אם המוות אירע מתאונת-דרכים או מתאונת-איבה. ולא ינחמו אותו תגובות ראויות, ולא דוקטרינות הולמות, ולא איומי-סרק. אם כל מה שיש לך לומר לאב זה מה אתה יודע לעשות במענה לרצח, מוטב שתשתוק. כך עשה חוסיין, כך עושה שרון, וכך - בכל מובן מעבר לויכוח בין אוהדים - מוטב שתעשו אף אתם. אני נמנה עליכם, אך אני מכיר בעוולתי. מוטב להודות שאיני יודע מה יש לעשות. החיים אינם מתנהלים על-פי דוקטרינות. גם לא המדע. (1) - ובהם אנוכי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גולגר 45568012 הנכבד, אינני יודע אם המספר הנוסף לשימך הינו מספר ה-ICQ שלך או שמא מספרך האישי-צה"לי, אך הדיון המתנהל בסדרת תגובות זו אינו מסוג הדיון המתנהל בינך ובין ד"ר שרדר. מסיבות שונות אינני רוצה להתייחס לקביעותיך השונות באשר לסנוניות ולתפוחים, אך אל נא לך לעסוק בבגאטליזציה כללית ובהשוואה מקוממת בין קורבנות הטרור ותאונות הדרכים. תגובותיי השונות אינן נושאות בחובן נחמה ומזור, כי אם מחשבות ליניאריות בדבר מהלכי הפרדה, האמורים להרחיק ולהפריד בין הצדדים הניצים, למען הפסק שפיכת הדמים. לא אילת החכמה עומדת לימיני, ואף לא אילת הצדק עומדת לשמאלי, כי אם רעיון התבונה הטהורה לשמה, המחייבת לשיטתי הצגת והצבת מצב עניינים נתון, האמור להכפות אימפראטיבית על מציאות קטגורית מסויימת. אשמח אף לשמוע דעתך בנדון. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן היקר, דבריך העלו בזכרוני את תמונת דו-קרב הסייפים החותמת את 'הרוזן החצוי' לאיטאלו קאלווינו. כדרכך היטבת לשפד בדבריך מן העמדות המשתמעות מדברי, שאיני מחזיק בהן. אם שומה עלי לשחרר ליטרת הגיגים אינטרוספקטיביים אגוצנטרליסטיים נוספת לאישוש דבריך, אציין כי הנימה הפובליציסטית-אופרטיבית במאמרי משרה עלי שיממון ושטחיות, ובפרט הנימה האישית בה מאוסה גם בעיני. באותו מקרה לא הפתרון המוצע (?) מעניין אותי כי אם הבעיה – ובבעיה בה נתקלתי ניסיתי לשתף את הקורא. איני סבור כי המגרעות עליהן היטבת כדרכך לעמוד מתחייבות מתוכן הדברים, או שכתיבה מיליטנטית היא תכונה אינטרינזית לפרסומים באייל. גם אילו היו אלה פני הדברים, אין ההכרח מחייב את הרע, כל שכן מצדיקו. הבוחר לשאת דבריו מעל פורום תגובות או בתכנית-להגים, לא יוכל להעביר את האחריות לרדידות דבריו על המדיה בה בחר לתקשר. בהחליטי לשתף את הקורא בהגיגיי על-אף אופן התנסחותי הרחוק מבשלות, הריני מקבל על עצמי את כל אותן האשמות המופנות כלפי, וגרוע מהן – את האפשרות הממשית כי קורא יגע וחבול יסיק את המסקנות המתבקשות ויחדל להתפנות לקריאת דבריי. כיוון שכוונותיי אינן ברורות ממעשיי אבקש להבהירן בבוטות: 1. דרך התבונה היא החביבה עלי. 2. אני מאמין כי היחיד לבדו אינו מסוגל, עקרונית, לצדד בדרך התבונה ולהחכים, מתוקף מוגבלות התובנה האנושית ונטיות-לבו. 3. מתוקף כך איני מוצא גדולה בהחזקת איזושהיא השקפת-עולם יחודית, בלעדית, הברורה "אך ורק לי". לא יוכל אדם להגיע אל מבוקשו מישיבה על הר וקריאת ספרים. אין זה משנה, לצורך העניין, אם מדובר בספר זן או ספר של שפינוזה. מקובלת עלי הגישה הרואה בהתבדלות סגפנית מעין זו מן האינפנטיליות. 4. מכאן נגזרת אותה נכונות נשנית לשתף את הזולת בהגיגיי, ולו במחיר מאמץ וקושי. 5. מובן לי עם זאת כי בהקשותי על הקורא אני עושה לעצמי שירות דוב. בחשבי על כך אני נזכר בפרס, המסוגל לעורר הערכה עצומה בציבור כל עוד הוא שותק, ולעורר אנטגוניזם מופלא לכשיפתח את פיו. אין כאן אלא דילמה מינורית שוטפת בה בוחר אדם פעם לדבר ופעם לשתוק, מבלי שתהא לו ידיעה ברורה, אפילו קאנטיאנית, למה הוא מתכוון, קל וחומר מה יהיו תוצאות מעשיו. זהו עוד אחד מאותם רצונות אותם אנו פוטרים תחת המונח 'דחף' כנתונים, בהיעדר נכונות להעמיק בדיון על מקומם. מיטיב ידידי לרמז על טיבה הבלתי-מחייב של הנחה זו באמרו 'דחף לאו-בר-כיבוש'. 6. אינני בורחס ואיני מנסה לפתח בכתיבתי באייל איזה ז'אנר קוואזי-פנטזיונרי רווי סודות וחידודים על חשבון הקורא. מפאת השכלתי החלקית איני מוצא בהמשלת ההיסטוריה לנחש עקלתון תוכן נוסף הנוצק לתוך אותו היגד על ההיסטוריה. סגולתה של הצעה ידידותית זו בכך שהיא שבה ומעמידה אותי על היותם של אותם דימויים מתחום המדע, בהם אני מוצא מובן עמוק פרי-עמלם של דורות, בבחינת קליפות נמלצות ריקות ומתחנחנות עבור מרבית הקוראים (1). קושי זה לא ניתן לפטור בברכת זבש"ם, כל עוד אין בכוונתי להתבודד באיזו חושה, ובפרט כל עוד ברצוני ללמוד דבר-מה מן הזולת. נתברך האייל בכותבים מהם יש רבות וטובות ללמוד, ולא בבחינת ידיעות-גרידא, ולא במשורה. באומרי זאת הריני מתחייב כי בניגוד לידידנו הנבון איני רואה באייל קרש קפיצה לאורח-חיים פובליציסטי, ואיני רואה בקורא עץ להתגרד עליו מפני קרציות סתימותי, כי אם אדם להתדיין איתו. לשאלתך, בחרתי באופן נסיוני להטליא לשמי את מספר ה-ICQ, בידיעה כי אין בכך תרומה למראה וירטואלי מהוגן. זאת מתוך הסכמה להסתייגותו של טל מהעדפה ממוסדת של שירות מסחרי כזה על אחר, מתוך הנחה כי לא צפויה הכרעה בתחרות בחודשים הקרובים, ומראייה כי תקשורת פורייה ועניינית יותר מתנהלת באייל בין כותבים החשים בנוח לפנות זל"ז בצינורות לא פורמליים שוטפים אחרים. שלושה-עשר Alexander Mannים עולים בחיפוש מהיר, ולא אעיז להטריח אחד מהם אלא בנסיבות חריגות שלשמן יצלח דואל. לשאלתך, פעולות טרור הן מבחינת הנפגעים בבחינת תאונות-איבה. בנסיבות נשנות בחרת לשוב ולעמוד על מהותן התקשורתית-ציבורית של פעולות – בהן פעולות טרור מן העבר השני, ובהן מהלכים כהטלת סגר או הפצצת עמדות אויב, מצד ישראל. בנסיבות דומות בחרו כמה מידידי ולעתים אף אני לעמוד על המהות האנושית-פרטית של אותן פעולות המסווגות פוליטית כפגיעה באוכלוסיה אזרחית, בתשתיות, במתקנים צבאיים, בפרנסה, וכו'. תזכורות מעין אלה מכוונות בין היתר להתריס ולקומם, וממילא מוגבל העניין שניתן למצוא במחקר ממטי של אחד מהיבטיו של הז'אנר. את הקטע 'נהרגה בתאונת-איבה' מצאתי לנכון לצטט באייל בהקשר לרצח המרובע במסגרת תקיפת המכ"ם הסורי בלבנון. לעיונך הבלתי-מחייב מובא המקור (2). לשאלתך, איני רואה במציאות קופסה שחורה שמוטב לא לטלטל. בהתיחסותי למורכבות המערכת אני מבקש לומר - ניתן לעמוד על חוקיות המערכת, ויש לעשות זאת. ההצעות האופרטיביות שאני מוצא באייל מעידות לרוב על כוונות טובות בתוך מודל פשטני סטציונרי המניח 'צד מול צד'. העובדה כי המציאות אינה תואמת למודל זה, אין משמעה כי לא ניתן למצוא מודל פשטני אחר, או כי אין לחפש מודל מעין זה. הינך מוזמן לנשל אמירותי אלה מכל נימה מהפכנית, מיליטנטית, מתנשאת, אסקפיסטית, או אחרת, העשויה להשתמע מהן. איני סבור כי יש משהו יחודי או חדשני באמירה זו, וודאי שאין בה משום פריצת דרך מחשבתית. איני הראשון להצטייר בעיני מי מן הקוראים כאישיות דוגמטית הלוקה קשות באסקפיזם, ומבחן הזמן יוכל לסייע לבירור עקיף ושקט בסוגיה זו. עם הזמן השתנו השקפותי בנוגע לאי-אלו דמויות הפועלות כאן, ודומני שגם בן-גילי הממהר כיום לבטא את מיאוסו על עוורון דוגמטי ירצה בבוא היום לקחת כמה מדבריו בחזרה. אקווה כי תשובתי הארכנית לא תרפה את ידך מלשוב ולנסות להאיר את עיני בנסיבות מזדמנות, ולו רק באופן עקיף. דיון אקדמי בפילוסופיה של המדע מתנהל אמנם במקומות אחרים. אשמח עם זאת לשמוע השגותיך על הפרשנות שציטטתי לעיל (סנוניות ותפוחים), בזמן ובמקום שתמצא לנכון. למותר לציין כי חילופי דברים מעין אלה טיבם שיארך חודשים ושנים, ואין ביכולתו של דיון שבועי להביא להבנה, גם אם יזהרו המכותבים זה בכבודו של זה. גם אם פירוש ההדיוטות שהבאתי למשנתו של יום מעורר בך פלצות, כשם שעשה פירושי לפרשת ניצבים לפרופ' אביעזר והגיגיי האבולוציוניים לד"ר רבינוביץ' ולמר חיימוביץ', אין בהם ללמד על נפש מטיפה ופמפלטית גרידא. כל טוב. (1) איני יודע מהי בגאטליזציה ולכן לא אקשט במושג זה את דבריי לריק. אני יודע מהי eigenfunction, וסבור כי יש במושג זה לתרום רבות לעומק הדיון באייל, אך מתוקף היכרותי בת השנה עם המושג לא אתיימר לדעת להציגו כראוי, ולכן אני נמנע מכך בינתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גולגר היקר, אפתח בהתנצלות מסויימת על בחירתי במושג העלול להיות בלתי מובן; פירוש המילה 'באגאטליזציה' נגזר מהמילה הצרפתית 'Bagatelle', אשר משמעותה המקורית הינה פיסת מוזיקה קטנה בלתי חשובה, ובהקשרה המדעי מוגדרת כנסיון המעטת חשיבות מכוון ומחושב כלפי אירוע מסויים, אשר ממנו אמור להגזר סווג אירוע זה כבלתי חשוב וכבלתי מחייב טיפול ומחשבה של ממש. מילה זו נהוגה בשימוש בתחום מדעי הרוח, ואף לעיתים גולשת ועוברת לתחומי המדעים השונים האחרים, וזאת על מנת לתאר יחס מכוון ומחושב העוסק בהמעטת חשיבותו ותוכנו של נושא מסויים. אל נא לי חלילה מלרפות ידיך, אך אציין כי מאמרך האחרון באייל אחז בסגנון ובתובנות סטרוקטוראליות מקובלות, הגרמו לי עניין רב בקריאתו ובנסיון הבנתו, דבר אשר איני יכול לטעון בחפות כלפי תגובתך אחרונה זו. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר שלום, תמוהה בעיני הצגת הדברים כפי שהיא משתקפת בתגובה הנ"ל, במיוחד לאור קשרנו החוץ-איילים בה דנו בסוגייה זו. שתי ה"דוקטרינות" שהצעת הן שני צדדיו של אותו מטבע – הגישה הספראטיסטית, שזוכה לעדנה רבה בציבור הישראלי בשמונת החודשים האחרונים. שתי הגישות שהצגת, דוקטרינת אנשלוביץ ודוקטרינת מאן הן בגדר הפסקת אש – הבה נקבע מצב של איבה ונשאיר את הבעיות על כנן. המחלוקת ביניכם היא רק היכן להעביר את הקו, אליבא דדב הקו צריך לעבור לאורך הירדן ואליבא דאלכס הקו צריך הקו לעבור בגבולות הרביעי ליוני 67. טרחת, ואני מקווה שלא בזדון, להשמיט את האופצייה ההשתלבותית (ואנא אל תכנה אותה דוקטרינת בילינסקי, אני לא מתכוון לקחת קרדיט על תוכנית אלון על נגזרותיה והרחבותיה מבית שמיר/רבין/שרון) ששואפת להקים מדינה/אוטונומיה פלשתינית לצד ישראל תוך פתרון איזורי/עולמי של בעיית הפליטים (המעיקה על כל מדינות האיזור) המזינה את הסכסוך בעקביות ומשמשת ככלי בידי הצדדים כדי לקדם או לעכב פתרון. מדינה זו תשתלב בעתיד (כפי הציע אלון דאז) בקונפדרציה ישראלית-ירדנית-פלשתינית – עצמאות יהודית בישראל תוך השתלבות, או כפי שהיה מכנה זאת אולי משה שרת – התערות ישראל במרחב השמי. ברור כמובן שישראל תשלם מחיר חברתי מסויים עקב אותו "אוריינטליזם" בכוח (מי יודע, אולי יקום גל חדש של "כנעניות"?) שמאד לא ימצא חן בעיני שכבות מסויימות באוכלוסיה, אולם לדעתי, היקף התקציב שישתחרר מההוצאות לביטחון ויוכל להיות מופנה לחינוך/שיכון/תעשיה/תרבות וכו' שווה את המאמץ. שלך, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן שלום, הצדק עימך - ומכאן התנצלותי המלאה. תוכניתך הכללית הינה בהחלט על תקן דוקטרינה, הגם שתקופות ארוכות העדפת מסיבות השמורות עימך לבחור בישיבה על הגדר לשיטתי, אך מקרב עשרות תגובותיך השונות הפזורות ברחבי אתר זה עולה ומצטיירת בהחלט תמונת-על שלימה, אשר הקרדיט עליה הינו כולו שלך. תמיכתך היציבה והבלתי מתפשרת באופציית ההשתלבות גורמת לי אישית לא אחת לשקלל ולבדוק תגובותיי השונות, וזאת למרות היותי מודאג לעיתים מהפאטרנליזם המריח ברעיונותיך אלו כלפי הפלסטינאים, האמורים לשיטתך לרצות ולהשתלב אף הם בתוכניתך. הקירבה הרעיונית המסויימת הקיימת בין הדוקטרינה הנקראת על שימך לבין דוקטרינת דנבום הינה האלטרנטיבה היחידה לדבר ולביצוע הרעיון אשר אני מציע, אך ברשותך אמשיך ואדבוק ברעיון תוכניתי המקורית, כבסיס גס-משהו לפיתוחם ולהחלתם של רעיונותיכם אלו בעתיד רחוק יותר. מכל מקום כולי תקווה כי הינך עומד על ההבדל המשמעותי בין הדוקטרינה הנושאת את שמי לבין דוקטרינת אנשלוביץ ותוצאותיה. שלך אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס שלום, כמובן שיש הבדלים רבים בין ''דוקטרינת מאן'' ל''דוקטרינת אנשלוביץ'' במישור האתי, שאלת ''זכות התגובה'' למשל, אולם לטענתי שתי ההצעות מטפלות בסימפטום, אך לא בבעיה. אני מניח שנוכל לבלות שעות ארוכות בדיון בנושא הסבוך. אבל אני תמיד שמח למצא תגובות המשתמשות במילה ''לשקלל'' באיות הנכון ולא תוך שימוש שגוי באות כ. שלך, ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, הקדמת ואמרת בתחילת תגובתך שאתה מסופק אם תגובתך תמצא חן בעיני. ובכן, היא לא מצאה חן בעיני, אבל לא בגלל מה שנאמר בה (סיכום של עמדתך ועמדת דב אנשלוביץ) אלא בגלל מה שלא נאמר בה: לא התייחסת כלל לשאלה המפורשת שהצגתי לך בתגובתי הקודמת, דהיינו, לא ניסית לבחון האם פרוק כל ההתנחלויות אפשרי מבחינה פנימית פוליטית-חברתית, והאם החברה הישראלית לא תתפורר מבפנים עקב נסיון (של מי?) לבצע מהלך כזה. אני מצפה לתשובתך העניינית לשאלה לא פשוטה זו. (שהוצגה באופן מפורט יותר בתגובתי הקודמת.) שמעון. נ.ב. אם קלטתי היטב, הרי שבתשובתו של דב אנשלוביץ נשזרה נימה הומוריסטית כשאמר שהתנפח לו האגו כשהדבקת לרעיונותיו את המילה "דוקטרינה". איני מחבב דוקטרינות כי הן מולידות תגובות דוקטרינריות. המילה 'דוקטרינה' מזכירה לי את המילה 'קונספציה' באופן שהיא הובנה בארץ אחרי מלחמת יום כיפור ('הקונספציה' כידוע קרסה). מדוע שלא נדבר על "תוכנית איקס" - תוכנית היא יותר פתוחה לשינויים, פחות נוקשה (בדוק איך מצלצל הביטוי "תוכנית מאן"); ויש לנו גם תקדימים היסטורים-לשוניים בעניין זה כמו "תוכנית אלון". דומני שליאור גולגר, בדרכו המפותלת (שמכילה לעיתים יותר רמז וסוד מאשר אמירות מפורשות) הסתייג אף הוא מהחלת "משנה סדורה נחרצת" (מן בת דודה עברית של 'דוקטרינה') על בעיות של מציאות מורכבת ומשתנה. ההיסטוריה היא נחש עקלתון מתפתל, המצוי כל הזמן בתנועה, הן כלפי העתיד והן כלפי העבר (התנועה כלפי העבר היא שיוצרת נרטיבים סותרים ומתחרים), והיא - כך מוכיחה ההיסטוריה עצמה - מסרבת להתיישר לפי סרגלים דוקטרינריים. (משפט אחרון זה שלי חידתי מעט אף הוא - הגם שאני מבינו היטב - והוא מוקדש לך ליאור.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, בנימין נתניהו מסתובב בתיקשורת העולמית ובפיו הטענה המפורשת שמטרתו של ערפאת היא לא הקמת מדינה לצד ישראל אלא הקמת מדינה במקום ישראל. מכך, הוא טוען, אמורה להיגזר מדיניותה של הממשלה. הוא תומך בשרון אך במובלע משתמע מדבריו שאין מדיניות התגובה הנוכחית מספקת אותו. לא אלכסנדר, לא אתה ולא דב (להבנתי) ולא אני, מסכימים עם ההיסתכלות הזו - מה עוד שיש לה פן פוליטי פנימי. התהליך שבגין/דיין/וייצמן החלו בקמפ דיידיד ניגזר בדיוק מהניתוח ההופכי, ולו משום שיקולים ישראליים אגואיסטיים. נשאיר את האלטרואיזם המדיני למישהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון שלום, מסתבר כי תגובתי הראשונה והכללית אכן אינה מצאה כל חן בעיניך, לבד מאי התייחסותה לסוגיית פינוי ההתנחלויות - דבר אשר תיקנתי בתגובה שנייה ונוספת באשר לנקודה ספציפית זו: אינני יודע אם ידידנו המשותף דוב אנשלוביץ סובל מחוש הומור מפותח, אך תוכניתו האמורה, אשר אני שב ומכנה 'דוקטרינה' הינה קשה ומזעזעת, ועתידה לדחוף את מדינת ישראל אל זרועות נסיון מימוש הטראנספר, אשר מר אנשלוביץ מכנו במלוא הרצינות כ'אקט רצוני'. שימושי במונח דוקטרינה מרמז בהחלט על הקו המונוליטי בו בחרתי להגדרתו השיטתית של רעיון מסודר ומאורגן. יכול בהחלט להיות שמונח זה מעורר בקירבך זכרונות מסויימים למונח לועזי נוסף אשר טרחת להדגישו, אך איני נוטה לגזור גזירה שווה בין שני מונחי הגדרה אלו. אינני מתנגד כלל לשימושך בשם העצם העברי 'תכנית', הגם שמושג זה אינו עונה להגדרה מאוחרת ומדוייקת יותר מפרי עטך למושג 'דוקטרינה' בדמות 'משנה סדורה נחרצת' - היות ולהגדרה אחרונה זו אכן התכוונתי וכוונתי. תשובתו ותגובתו של מר גולגר כלפיי מרמזת יותר מכל על אסקפיזם תלמודי-משהו, ההולך וכובש כל חלקת ראציונליות טובה, והמתעקש לסדר ולמקם מציאות קשה ומשתנה במעגלים לולייניים קפיציים, אשר יש לשער כי אף אדם וסופר כבורחס היה נס מהם כל עוד נפשו בו; מסתבר כי מנסח פאמפלט 'הבורחים תרשישה' מצוי זה מכבר במחוזות נינווה רוחניים, ולו מפאת רצון-ההיבריס העז אשר פיתח בפירושו הבלעדי לשיטתו הגווילית באשר למיקום התפתחותה של מציאות אנושית נרכשת ונצברת. צר לי אכזבך - אך ההיסטוריה הינה דבר מת, והעתיד הינו דבר ספקולטיבי לחלוטין האינו נוטה להתעגל כנחש פתלתל - כי אם להתקדם באופן מוחשי וברור קדימה בזמן אל הבלתי נודע. שלך אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון שלום, צר לי על תגובה מאוחרת זו, אשר נבעה מסיבות טכניות שונות; ברשותך אבחר להתייחס ישירות אל סוגיית ההתנחלויות, אשר אליה כיוונת אף בתגובה נוספת מצדך. אינני חושב כי על חיילי מדינת ישראל לבזות עצמם בסיטואציות ותמונות מסוג פינוי ימית, אשר לבטח זכורות וחרוטות אף בזכרונך שלך. על מדינת ישראל להציב ולהציג למתנחלים תאריך X, אשר עד יום זה ייהא עליהם לעזוב ולהיפרד מבתיהם ומרכושם. מתנחלים אלו ישוכנו בתחילה במבנים טרומיים זמניים בתוככי הקו הירוק, ובפרק זמן זה יחפשו בעבור עצמם קורת גג חדשה בכל מקום הנקרה בראשם, וזאת לאחר תשלום פיצויים דשנים והגונים מצד שולחתם, הלוא היא מדינת ישראל. מתנחלים אשר יסרבו להתפנות ואשר יבחרו בביום נאראטיב טרגדית 'מצדה', ימצאו עצמם מפונים על ידי אנשי רג'וב ו/או דחלן ו/או כל גורם דומה אחר, עם או בלי קרבות ירי נלווים - מצער ומצטלם ככל שהדבר יהיה. למותר לציין כי גם תושביה היהודיים של שכונות קרטוני הביצים הירושלמיות בצידה המזרחי של עיר שסועה זו יחפשו בעבור עצמם שכונות ואיזורים חדשים במערבה של העיר, תוך מימון מלא של כל הכרוך בקניית דירה חדשה ומעבר שכזה מצד מדינת ישראל. כך או כך ניתן לשער, כי תושבי שטחים כבושים אלו יצטרכו ביום מן הימים להתפנות, והשאלה הנשאלת האם כדאי שהתפנות שכזו תעשה חלילה לאחר מלחמה נוראית, אשר בגינה קשה יהיה לפצות אנשים אלו באופן הולם וישר - ולו מהסיבה האיומה שאולי אף אנשים נוספים ממרכז הארץ יהיו עסוקים בחיפוש דיור, וזאת לאחר התמוטטות רכושם מהפצצות אוויר אלו או אחרות. אישית, כמעט ואינני רואה כל אפשרות פיתרון בעייה ספציפית זו באופן אחר, לבד מהצעותיו של מר קלטי בזכות מדינה דו לאומית שויונית מהים עד הירדן, אשר בוורסיה דומה מיוצגת בכובד ראש אינטלקטואלי על ידי פובליציסטים מסוגו של מר מירון בנבנישתי ואחרים. אינני בטוח כי הפלסטינאים אף כלל בשלים מצידם ולשיטתם לרעיון דו לאומי זה. נקודה למחשבה. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אלכס, בתשובתך תיארת מה צריך לעשות עם המתנחלים ולמה זה משתלם בחשבון אחרון אבל לא התייחסת לשאלה האם יש כוח פוליטי בארץ שמסוגל לעשות זאת? לא בדקת לעומק האם הגוף החולה של החברה הישראלית יחזיק מעמד בניתוח הכואב הזה. (הרעיון שהמתנחלים יתמודדו בכוחות עצמם עם רג'וב או דחלן הוא מתכון נהדר לאנרכיה, לשפך דם - אתה רוצה לומר לי שתושבי כפר סבא, יצפו בנחת בטלוויזיה איך דחלן ורג'וב שוחטים את קרוביהם בהתנחלויות ויצדיקו את זה? אגב, האם לרעיון הזה שלך של הפקרת אוכלוסיה של מדינה לחסדי האויב יש תקדים היסטורי?) דוגמא אקטואלית: כמעט הכול מצדדים היום בתוכנית מיטשל (אפילו המתנחלים וגנדי לא מביעים התנגדות, ולו רק מהבנת הצורך בתעמולה ישראלית יעילה), ובכל זאת באשר להקפאת ההתנחלויות מדברים הכול בנוסחאות מעומעמות מחשש שממשלת האחדות הלאומית תתפרק,וזאת אף שברור לכול ששלב הקפאת ההתנחלויות לא יגיע לעולם כי הטרור הפלסטיני הנוכחי לא יפסיק גם אם יקרה הלא ייאמן וערפאת יודיע שהוא הולך על תוכנית מיטשל והוא יודיע על הפסקת הפעולות האלימות. וכאמור, בכל זאת מהססים הכול להעלות את המילה "הקפאה" על דל השפתיים. מכאן (קל וחומר): צא ושער בנפשך מה יקרה אם ינסו לממש את הדוקטרינה שלך. גם אני איני רואה כעת פתרון רציונלי למצב אבל מבחינה ריאל פוליטית ברור לי שהעם בישראל מוכן למאבק ארוך בפלסטינים הרבה יותר מאשר למאבק חזיתי במתנחלים (מה שמזכיר את הפתגם הערבי הידוע "אני ואחי נגד בן דודי".) מאבק זה שיעלה ביוקר הוא מאבק צודק מכיוון שהפלסטינים דחו את ההצעות הסבירות למדי שהציעו ברק וקלינטון. לו היה ערפאת אומר בקיימפ דיויד, אני לא מסתפק במה שהצעתם וממשיך לנהל מו"מ, הוא היה בסדר מבחינתי, אולם מרגע שפנה לאלימות וטרור, אין לנו ברירה אלא להילחם וזו מלחמה צודקת. שלך, שמעון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר להפקרת אוכלוסיה, נראה לי שצ'כוסלובקיה ב-1938 היא דוגמה. (ותראה מה קרה להם אחר כך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון שלום, שמחתי לקבל תגובתך, אשר ממנה שבתי ולמדתי פעם נוספת על המצב החמור השורר בישראל ובשטחים. תגובתי הקודמת אינה גרסה כי על כוח ישראלי זה או אחר לפנות המתנחלים, היות וכדעתך חושב אף אני כי כוח שכזה אינו בנמצא. הדבר היחידי הניתן להיעשות בסוגיית המתנחלים במצב העניינים הנוכחי - במידה ובאופן היפוטתי תכריז מדינת ישראל על קיום הנסיגה החד צדדית - הינו אכן להציב אולטימטום שריר ושווה לכל נפש באשר ליום התפנותו של צה"ל מאיזורי השטחים. להערכתי יגרור צעד שכזה בהלה של ממש בקרב המתנחלים, ואף נסיגה מרצון של רבים וטובים מהם אלי הקו הירוק, מתוך תחושה וידיעה כי זמנם בטריטוריות האמורות פג ונגמר, ומתוך צפיה מוצדקת לקבלת הפיצויים האמורים - אשר בהם תשתתפנה אירופה וארה"ב גם יחד. צעד שכזה אמנם עלול אף לגרור מצב הדומה למלחמת אזרחים-יהודים פנימית, אך איני רואה כל ברירה אחרת בהביטי אלי העתיד, הצופן והטומן בחובו חורבן של ממש לאיזור מדונים זה, במידה ותתעקש ישראל להשאר בעל כורחה בשטחים אלו. העובדה כי אין איש פוליטי במדינת ישראל, המוכן לקום על רגליו, להישיר מבטו ולומר לעמו ולאיזור כי חלף ותם לו עידן ההתנחלויות והמתנחלים הינה אכן בעייה של ממש, אשר רק מלחמה נוראה הינה המוצא היחידי ממנה. מלחמה זו יכולה להקרא על ידך ועל ידי אנשים אחרים כ'מלחמה מוצדקת' אך אין בהגדרה זו מלהושיע ממש, היות ומדיניות ההתנחלויות גוררת ותגרור הלכה למעשה את מדינת ישראל אל הבלתי נודע, ובכך יתממש לו משפט המפתח השגוי בדבר הסימטריה בין גורל מדינת ישראל וגורל התנחלויותיה. פשרת 67 הינה אולי גרועה וכואבת, אך אין כל ספק בליבי כי אף האירוע המכונה 'נכבה' הינו טראומטי וכואב לא פחות בעבור אלו אשר הפסידו רכושם ובתיהם, כתוצאה ממדיניות רודניהם הפזיזה והחסרת כל אחריות והתחשבות בגורלם. אנשים אלו, הגרים ברובם בשטחי כיבושי 67, עשויים להיות אלו אשר יסכימו לפשרה - המוותרת מחד על שטחי 67 לטובתם, ומאידך מוותרת אף על הדבר המתקרא 'זכות השיבה'. תוכל כמובן לטעון - ובמידה רבה של צדק - כי אנשים אלו לעולם לא יתנו ידם ויסכימו לוויתור זכות שיבה זו, אך לשיטתי אוסיף ואטען כי גם במקרה ויעדיפו ויתעקשו הללו שלא לוותר מילולית על זכות זו, תצטרך ישראל לסגת לטובתה היא משטחים אלו - היות וכל השארות בקרבם משולה לקורס צלילה ללא בלוני חמצן, או לקורס צניחה חסר מצנחים. מלחמה ארוכה וקשה תתיש אמנם את ישראל והפלסטינאים גם יחד, אולם לטווח ארוך הפסידה ותפסיד ישראל במהלך שכזה לכל אורך הדרך; טובי מוחותיה יארזו מזוודותיהם ויסעו למקומות אחרים, כלכלתה תיפגע וצמיחתה תיעצר לגמרי. תלותה בסיוע חוץ וברצון טוב תלך ותגבר, ואושיות שלטונה הדמוקרטי יעמדו בספק של ממש - בהתחשב באלטרנטיבת חוקי החירום השונים, קיימים תיאורטית ומעשית עד עצם היום. ישראל תפסיד בעימות ארוך של שנים, ולו מהסיבה הפשוטה שחלקים נרחבים מאוכלוסייתה יסרבו להגן על רעיון ההתנחלות, מה גם שלפלסטינאים אין, פשוטו כמשמעו, דבר להפסיד. ישראל חייבת אם כך לסגת ולקיים את חוכמת הנמשל ממשל הכרם ודוד המלך, אשר ממחיש אף ביתר שאת משפט יהודי אחר הגורס כי 'תפסת מרובה לא תפסת'. מאבקה המוצדק של ישראל בפלסטינאים יכול להתקיים אך ורק מנקודת קונצנזוס ברורה, המעוגנת בהסכמה מקיר לקיר. דוגמא: זכות השיבה - אשר כל אדם בר דעת בישראל דוחה על הסף, ממש כרעיון המדינה דו לאומית ומימושו הסרבי-מוסלמי. גם אם תתכונן ותתארגן ישראל למאבק ארוך של שנים כנגד הפלסטינאים, וגם אם תיאורטית יכנעו הללו ויפסיקו בפעולות האיבה מצידם, הרי שהתרבותם המפחידה והמזעזעת עתידה להביא לאי יציבות דמוגרפית בקרב אזרחיה הנוכחיים של מדינת ישראל, אשר במבט ארוך לעתיד חמישים שנה הבאות - מי ישורנו. כל נסיון כריכת גורלם של אלו עם גורל תושבי מדינת ישראל הינו הרה אסון בעבור האחרונה, באם תרצה היא להמשיך ולקיים כל סוג מסויים של סטאנדרט, העומד בקריטריונים מערביים מקובלים. הדוגמאות הטריות העומדות לנגד עיניי בדבר מסירת מושכות השלטון מרצון לידי 'ילידי' המקום הינם המקרים של דרום אפריקה, רודזיה, נמיביה ואלג'יר. בכל אחד ממקרים אלו לווה צעד זה בנטישה לבנה המונית לארץ המוצא והיעד, לבד מהמיקרה הדרום אפריקאי - כנראה בהשפעת האיש אשר כולנו מבקשים, ובצדק, להעריץ - הלוא הוא נלסון מנדלה. למותר לציין כי נלסון מנדלה אינו יאסר עראפת, ויאסר עראפת אינו נלסון מנדלה, והמבין יבין. שלך אלכס |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |