בתשובה לאלכסנדר מאן, 22/05/01 3:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, כלל לא ברור לי מדוע ועל סמך מה קבעת שרק שתי הדוקטרינות הנזכרות לעיל הן "רלוונטיות". למעשה, אלה רק שתי "דוקטרינות" המשתייכות - או מתיימרות להשתייך - לקטגוריית ה"לשמור על קיומה של מדינת ישראל במתכונתה היהודו-ציונית הנוכחית". מה עם דוקטרינת בשארה? מה לגבי דוקטרינות דנבום-ארטנשטיין? ומה לגבי דוקטרינת ביילין, שאני מניח שגם היא שייכת לקטגוריה הראשונה? עתה אתרכז ב"דוקטרינת מאן", ואשאל: באיזה אופן היא תשמור על יהדותה-ציונותה של ישראל, לנוכח העובדה שאין היא מציעה שינוי במעמדם של אזרחי ישראל הערביים-לא-ציוניים (ונדמה לי שהדיון בשאלת הריבוי הטבעי והמלאכותי של אוכלוסיות בישראל כבר מוצה במסגרת דיונים כלשהם ב"אייל")? על מה נסמכת הנבואה-המתחזה-לעובדה כי "מדינת ישראל תדרוש *ותקבל* רשות ויכולת להגן על עצמה בכל דרך" וגו'? באיזה אופן עשויים הפלסטינאים "להפסיד כליל את מדינתם ואף למעלה מזאת" אם יבחרו בדרך הטרור והמלחמה (ואני מוצא שחשוב להזכיר כאן שסביר שאתה מתייחס להנהגה הפלסטינאית, ולא לפלסטינאים שכלל לא ברור שדיקטטורת אש"ף-תוניס מיליטנטית היא משאת נפשם)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ נכבד, כהרגלי בקודש, אבחר להתייחס לשאלותיך השונות באופן כרונולוגי, אך לא לפני שאפתח בהתנצלות רבתי על האיחור במתן תשובה זו; שתי הדוקטרינות האמורות, הרשומות לשמותיהם של שני משתתפי 'אייל' אלו, הינן הדוקטרינות היחידות המעזות לחשוב ולנתח באופן חד וברור את אופציית מהלכיה השונים והאפשריים של מדינת ישראל, על מנת לנסות ולסיים מצב בלתי נסבל הקיים ביתר שאת למן חודש אוקטובר אשתקד. דוקטרינות אלו אינן מייעצות לשנות דבר בקרב מצבה הפנימי-אזרחי של מדינת ישראל, הגם שדוקטרינת מאן התייחסה בעקיפין לסוגיית ערביי ישראל. לצערי התוכניות והתפיסות השונות והאחרות אשר הועלו ופורסמו מעל גבי אתר זה אינן מגיעות לרמת הדוקטרינה הדרושה, להוציא דוקטרינת דנבום ודוקטרינת בילינסקי - אשר התייחסו וניסו להטוות באופן שיטתי סדרת רעיונות מסויימת לנסיון סיומו של סכסוך זה - במחיר שינויה הפנימי של החברה ישראלית-יהודית, אשר אני אישית דוחה מכל וכל כתנאי מוקדם לנסיון פתיחת מו"מ. מבחינה זו אכן שונות דוקטרינות אנשלוביץ/מאן מדוקטרינות דנבום/בילינסקי, היות והאחרונות מעוניינות בפירוש ביצירת פיתרונות פארטיציפאנטיים שוויוניים, המחייבים שינויים ראדיקאליים בגופה הרעוע בלאו הכי של החברה הישראלית נכון לשעה זו. איני יכול להכחיש כי אף תוכניות נוספות, מצומצמות יותר, הוצעו לא פעם; מבחינה זו היטיבו ה"ה קלטי וש. כהן בדרכם השונה לתאר מצב העשוי בהחלט לגרום ולחולל שינוי, אשר אני אישית דוחה על הסף. מר קלטי הציע בלשונו הציורית אמנם פיתרון, אשר אינני זוכר כי איש מלבדי אי פעם התייחס אל רעיון זה בדרך כלשהי; מר קלטי הציע להקים מדינה דו-לאומית מוחלטת, מהים עד הירדן, רעיון אשר נתמך בצורות מסויימות על ידי אישי ציבור ישראלים מסויימים, אשר הבולט מבינם הינו מירון בנבנישתי - המקפיד לנסח רעיון זה בדרכו. למותר לציין שאף תוכנית זו נדחית על הסף מבחינתי. תוכניתו של מר ש. כהן מחייבת אף היא בדיקה נוספת, היות ועולה היא בחומרתה על דוקטרינת אנשלוביץ. תוכניתו של ש. כהן מעניינת מאוד עבורי, היות והנ"ל מביא בחשבון פתיחתה של מלחמה ישראלית יזומה, ואף מוכן להסתכן, אמנם באופן עקיף, במעשים המוגדרים כפשעי מלחמה, כגון גירוש, טראנספר, חיסול ערים מכוון וכ'. באשר לדוקטרינת בשארה אחסוך במילותיי, היות ודוקטרינה זו מעודה לא הועלתה באופן מסודר מעל דפי אתר זה, אך אסתפק בהיגד הכללי כי קיימת קרבה רעיונית ומחשבתית בין דוקטרינה זו לתוכניתו של מר קלטי, הגם שתוכניתו המבולבלת והכאוטית-משהו של מר קלטי עדיפה עשרות מונים מתוכנית הדוקטרינה הקרה והמחושבת לפרטים של מר בשארה, ומכלל השלכותיה השונות. דוקטרינת בילין/פונדק/הירשפלד מסתמכת במידה זו או אחרת על תוכנית אוסלו, אשר עליה הבעתי דעתי לא אחת. דוקטרינה זו גססה בשלהי אוקטובר 2000, ונפחה נשמתה בחודשים פברואר מרץ ש.ז. באשר לדוקטרינת מאן האמורה, תשובותיי לשאלותיך הינן: - דוקטרינה זו נמנעת מלדון במצבם העכשווי והנוכחי של ערביי ישראל, לבד מרעיון מסויים בדבר אפשרות העלת פיתרון ארידנטי, אשר משמעותו נתינתן וסיפוחן של שטחי המשולש וחלקים מהגליל למדינת הפלסטינאים העתידית. למותר לציין כי דוקטרינת מאן שוללת לחלוטין את זכות שיבת הפלסטינאים, אך שוקלת ומכירה בהחלט בחובתה המוסרית של מדינת ישראל לתשלום פיצויים בעבור טראגדית 48 להגדרת הפלסטינאים. - מדינת ישראל תגן על עצמה ועל גבולותיה מתוקף החוק והמשפט הבינלאומי. כל התקפת ירי אופציונאלית תיענה בתגמול ההולם, ואף למעלה מזאת. - הפלסטינאים עלולים להפסיד לחלוטין את שרידי מדינתם באם יפתחו במלחמה איזורית מתוכננת עם מדינות ערביות נוספות כנגד מדינת ישראל. תוצאותיה של מלחמה שכזו כנגד ישראל לאחר נסיגתה לקווי 67, עלולות לעלות בחומרתן על כל הידוע והמוכר באיזור זה עד כה, כולל חורבן חלקים נרחבים ממדינת ישראל. למותר לציין כי איני חושב שמלחמה שכזו אי פעם תגיע ותעלה על הפרק. נקודה אחרונה חביבה: דוקטרינת מאן אינה שוללת כלל, ואף מוכנה מידית לפתיחת ערוצים עקיפים לשמירת איזון מסויים בין מדינת ישראל למדינה הפלסטינאית העתידית, כולל שיתוף פעולה נרחב במלחמה בטרור באשר הוא. דוקטרינה זו אינה שוללת הפיכת מסך הברזל האמור לגבול פתוח בהדרגתיות הדרושה, ממש כשם שאינה שוללת קשרים כלכליים מצומצמים בין שתי המדינות, העשויים להתפתח ולהתרחב עד אין סוף בעתיד הרחוק. מי יודע, אולי גולם/זחל דוקטרינת מאן יבקע ויפקע כפרפר דוקטרינת דנבום. אינני שולל זאת כלל, ואולי אף מעוניין אני בזאת בעמקי ליבי - אך אינני מוכן ומעוניין להתעלם ממציאות נוכחית-עכשווית. את דוקטרינת אנשלוביץ, מכל מקום, הנני פוסל לחלוטין. שלך בברכה א. מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |