|
||||
|
||||
פרופסור פול קרוגמן, שכותב טור כלכלי בניו יורק טיימס, מזהיר מפני סכנות הדפלציה הסכנה הגדולה היא "מלכודת הנזילות". בתאוריה, כדי להלחם בנפילת מחירים דפלציונית, צריך להדפיס כסף, ואז יש יותר כסף לבנקים לתת הלוואות, וכך להוריד את הריבית והכלכלה יכולה לקבל זריקת מרץ. אבל, אם הריבית נמוכה בגלל שהכלכלה במצב גרוע לא יתן תמריץ לבנקים להלוות יותר משום שהם לא מרוויחים. ירידת מחירים גורמת לדחייה של קניות בצפיה לירידה נוספת, מה עוד שבד"כ זה בא בצרוף לירידה במשכורות. ראה גם תגובה 148089. |
|
||||
|
||||
היא דבר מצוין, אגב. אנשים ישתוללו קצת פחות עם כרטיסי האשראי שלהם, זה יעשה להם רק טוב :-) לשיטתי, כדי שאני אתעשר, אני לא צריך שאתה תנהג בחוסר אחריות ותקנה מוצרים שאתה לא צריך או מעוניין בהם. ההיפך הוא הנכון. |
|
||||
|
||||
הסבר בבקשה. אם אף אחד לא יקנה כלום, איך וממה תתעשר? |
|
||||
|
||||
אנשים מוציאים את הכסף שלהם באופן אחראי - במיוחד בתקופת משבר כלכלי ארוך כמו היום - והיצרנים וספקי השירותים מוגיעים את מוחותיהם בשאלה כיצד לייצר מוצרים טובים יותר במחירים זולים יותר. |
|
||||
|
||||
כלומר, היצרנים וספקי השירותים לא מתעשרים (השאלה היתה לא איך הם נשארים בביזנס, אלא איך הם אמורים להתעשר ממצב כזה, כפי שטענת). |
|
||||
|
||||
היצרן הוא גם צרכן ולקוח של הספקים שלו. הם מורידים מחירים בהתאם, וכך נוצרת דפלציה שמשתלמת לכולם. |
|
||||
|
||||
דפלציה, כמו אינפלציה, לעולם לא משתלמת ל*כולם*. בדפלציה נפגע הספק הראשון, באינפלציה נפגע הצרכן הסופי. אבל שהכלכלנים בסביבה יתקנו אותי אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
חשיבותו של חסכון הוא בכך שהכסף שאדם אחד חוסך מועבר ע''י הבנק לאדם אחר כדי שיוכל להשקיעו. אבל כדי שיהיה במה להשקיע, הכסף חייב לנוע כל הזמן - אנשים חייבים לצרוך כדי שהכלכלה תתקיים. אם אנשים לא צורכים, אין במה להשקיע. אם אין במה להשקיע, לבנק לא יהיו רווחים (כי איש לא לוקח הלוואות). אם לבנק אין רווחים, הוא לא יוכל לתת ריבית עבור הכסף שנחסך. אם הבנק לא נותן ריבית, אין שום אינטרס לחסוך (כי הכסף מאבד מערכו עם הזמן). חד גדיא חד גדיא. תרי הזוזי שלי. |
|
||||
|
||||
העיקר שיהיה כסף פנוי ליום סגריר, שחצי שנה אבטלה לא תגרום לאנשים לאבד, חו''ח, את הדירות שלהם, ושאר אסונות ממין זה. |
|
||||
|
||||
בלי השקעות אנשים לא יוכלו לקנות בכלל דירות, כי לא יהיה מי שיבנה אותן. |
|
||||
|
||||
יש לך בישראל כמה וכמה מגזרים שבונים את בתיהם בלי הלוואות ובלי משכנתאות ובלי ליווי בנקאי. אתה פשוט בא לקבלן עם מזומן, והוא משתמש בו כדי לבנות לך בית. |
|
||||
|
||||
כנ''ל גם אצל קבלן לבנים (ראה לופו שקשוקה, ''תמונות יפואיות''). |
|
||||
|
||||
א. לא כולם יכולים לחסוך בזמן קצר את הכסף הדרוש לרכישת מגרש ובניית בית. ב. ויותר חשוב - אתה מדבר על בניה צמודת קרקע, שהיא בזבזנית ולא מתאימה לתנאים הקיימים בישראל. כדי לבנות בניין דירות, הקבלן צריך להשקיע כסף מראש, ואת הכסף הזה הוא צריך ללוות מהבנק. |
|
||||
|
||||
נראה גם כי ללא לימוד כלכלה, אתה מחבר יפה בין ה"מנופים" או הפרמטרים הכלכליים השונים, אבל הפכת בתגובה הקודמת בין סיבה למסובב: הריבית של הבנק כלפי חוסכים ולווים נגזרת לא מכמות הכסף שיש בו (זה פחות או יותר נתון שגם הוא קבוע עפ"י הנחיות וחוקים), אלא ממדיניות הריבית של בנק ישראל. רמת ריבית זו היא מהמנופים הראשיים להכתבת צמיחה - כשהיא נמוכה, עדיף להשקיע בשוק (ניירות ערך, השקעות נדל"ן, צריכה) ולא בבנק - והאזרחים לבד מעדיפים שלא לחסוך בבנק אלא להזרים את הכסף למקומות עם תשואה גבוהה יותר. אצלנו בארץ, המקום הטוב ביותר לכסף כרגע הוא עדיין הבנק (לצערו הרב של שוק ההון), כי הנגיד מסרב להוריד את הריבית לרמה רצויה מבחינת שוק ההון. בארה"ב יש דוגמה חיה למה צריך הנגיד כן לעשות: אלן גרינספאן - האקוויוולנט האמריקאי (אם כי עדיף לאין שיעור..) לנגידנו, מחזיק את הריבית במצב של כמעט "אפס" זמן רב, כדי לפצות על הדשדוש ולעיתים המיתון של המשק האמריקאי, וכך שומר על שוק ההון והצריכה המקומית בחיים בתקופה קשה זו. כל זאת למרות הוצאות ממשלתיות בהיקף ללא תקדים בשל הקמפיין הבלתי מסתיים של בוש נגד הטרור. אצלנו, לעומת זאת, צריך כל הזמן "לשכנע" את הנגיד שתקציב הממשלה בדרך להתכנסות כדי שיואיל בטובו להוריד 0.2 אחוז... ועוד מילה לגבי חשיבותו של הכסף (ונעזוב רגע את אבי כי לדעתי הוא כבר מזמן לא תורם רעיונית בדיון זה לצד אותו הוא אמור לייצג): חשיבות הכסףאינה יחידה. כמו כל דבר בחיים, היא לרוב כרוכה באינטרס של הגוף שאתה שואל אותו לגבי חשיבות הכסף. גופים רבים דווקא היו מעוניינים שהכסף לא יבצע סירקולציה רצינית מידי בשוק, אלא יילך יותר למיסים, ויווסת שוב רגולטורית. בנקים המתמחים במשכנתאות וחסכונות היו מעוניינים שהכסף "ישכב" אצלם ולא יושקע בדברים אחרים וכו' וכו'. |
|
||||
|
||||
מתחרים על הכסף שלי. עקרונית, אין לי בעיה שהכסף ''ישכב'' אצלם בחוסר כל עוד הם משלמים לי ריבית שהסכמתי לקבלה, והם לא הולכים לבכות למדינה שתממן אותם כשהם מפסידים. |
|
||||
|
||||
ומה יקרה אם הבנק יחליט לא לתת לך ריבית או לא להחזיר לך את הכסף? מפני שהוא הפסיד את כל כספו בהשקעה כושלת. אני מניח שתבין ללבו של הבנק האמיץ. |
|
||||
|
||||
וכדאי מאוד שאפעיל שיקול דעת לפני שאני נותן את הכסף שלי לבנק. בעניין זה, הבנק אינו שונה מכל עסק אחר, וההתנהגות שלי כלפיו אינה שונה מאשר במקרים אחרים. |
|
||||
|
||||
מה אתה עושה אם עסק אחר פשט את הרגל וחיב לך כסף. אתה לא פונה למערכת המשפט של המדינה, כי כולם עובדי מדינה נוכלים שם,לא? אתה באמת יכול להפעיל שיקול דעת בנוגע למערכת הבנקאית. יש בנק שפורש בצורה שקופה את "השקעותיו". על תגיד לי רק שאתה מסתמך על ההסטוריה העסקית של הבנקים בארץ. נדמה לי שאת כולם המדינה הצילה לפחות פעם אחת מפשיטת רגל אחרי משבר המניות של שנות השמונים. |
|
||||
|
||||
זה לא שאני חייב לחסוך באחד הבנקים ובוחר את הפחות גרוע. אני פשוט לא שם את כל כספי בבנק אחד בלבד, או בבנק בכלל. (ולא צריך להיות מיליונר כדי לעשות כן.) |
|
||||
|
||||
אז ככה אם יפול בישראל בנק מרכזי אחד.במשק קטן כמו המשק הישראלי סביר מאוד שהוא יגרור אתו את שאר הבנקים. אם אתה משקיע את כספך מתחת לבלטות תזהר מ''המושחתים במשטרה'' שלא יגעו לך בו. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אם אנשים משאירים את הכסף שלהם בבנק, ואין מי שיקח הלוואות (=ייצר רווחים עבור הבנק), הבנק יקרוס. בנקים למשכנתאות וחסכונות היו מעוניינים שהכסף ישכב אצלם, אבל זאת כדי ש*הם* יוכלו להשקיע אותו (או להלוות אותו) וכך להרוויח. |
|
||||
|
||||
בהנחה שאבי הוא לא בעל הון, מגלמת תודעתו הכוזבת את נצחון הכלכלה הניאו-קלאסית על יכולתו להבין את מהותו האותנטית. תוצאה אשר נגזרת באופן כמעט ישיר מעצם מהותה התיאולוגית של הכלכלה הניאו-קלאסית. |
|
||||
|
||||
אולי התכוונת: מעצם מהותה (של ההסתכלות המרקסיסטית על מהותה) התיאולוגית של הכלכלה הניאו-קלאסית. |
|
||||
|
||||
למשל: מתוך ההקדמה לספרו המקיף והמרכזי של פרופ' פרגוסון "התאוריה הנאו-קלאסית של הייצור וחלוקת העושר", שפורסם ב-1969. בהקדמה לספר הוא כתב: "לסמוך על התאוריה הנאו-קלאסית זה עניין של אמונה. לי אישית יש אמונה; אבל כרגע הדרך הטובה ביותר שיש לי כדי לשכנע אחרים, היא משקל סמכותו של סמואלסון" ג'ואן רובינסון, כלכלנית ביקורתית מובילה באותה התקופה, סיכמה את סקירתה על סיפרו של פרגוסון: "אין ספק שדבקותו של פרופסור פרגוסון בתאוריית "ההון" תשמש תשתית עבור דור חדש של סטודנטים לגיבושם של טיעונים אלגנטיים לכאורה המבוססים על מושגים שאין הם מסוגלים להגדיר, ותסייע לאקונומטריקאים בחיפוש אחר תשובות לשאלות שאי אפשר לשאול. לביקורת לא יכולה להיות פה השפעה. כפי שהוא עצמו אומר, זה עניין של אמונה". מה שכתב פרגוסון הסתמך על קביעותיו של סמואלסון שהפריך את המודל של קלארק שהפך למרות כל זאת לחלק מהתפיסות הקאנוניות של הכלכלה המודרנית. ( ואף מילה ממארקס בעניין הזה ) |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק הבעיה שלך, אתה לא ממש מודע מי מייצג אותך ועל מה הוא מתבסס, אתה משלה את עצמך שאתה מייצג את עצמך בדעותיך הכלכליות? גם סמואלסון וקלארק לא מייצגים אותך לדעתך,העובדה שהכלכלה הנוכחית מסתמכת עליהם ועל המודלים שלהם היא ממש שולית........ |
|
||||
|
||||
תודעתו הכוזבת אינה פועלת לטובת בעלי ההון, ולכן הצהרותיך הבומבסטיות על הכלכלה הניאו-קלאסית והמהות האותנטית של אבי(?!) חסרות שחר. אבי מבקש לצמצם את הצריכה, שזה, כל בעל הון יגיד לך, רעיון הרסני עבורם. דווקא קבוצות ניאו-מרקסיסטיות הן שיוצאות נגד תרבות הצריכה ומנסה לארגן "ימים ללא קניות" וכל מיני רעיונות מטופשים שכאלה. אגב, יש לך אפשרות לדבר גם במשפטים נהירים, או שצורת ההתבטאות שלך נגזרת ממהותה התיאולוגית של הפלצנות? |
|
||||
|
||||
אני מקווה שהתגובה הקודמת שלי שמופיעה לפני תגובתך קצת יותר נהירה לך,וממחישה לך עד כמה התגובה שלך לא ממש רלוונטית ואפילו החידוד בדבר התיאולוגיה של הפלצנות רק מעמיד אותך באור מגוחך עוד יותר. ההתייחסות לאבי הייתה במישור העקרוני יותר, על התלהבותו מהיצרנים שמוגיעים את מוחם כדי לייצר מוצרים טובים וזולים ומכאן העושר של כולנו גדל וצמח ... הללויה!!!! |
|
||||
|
||||
התגובה הקודמת שלך אכן נהירה יותר, ואני מברך על כך והייתי רוצה אפילו להאמין שאולי היה לי חלק בדבר, אבל גם אם לא אני שמח. אבל היא בכל זאת לא ממש רלוונטית. אז איש אחד לפני ארבעים שנה כתב שזה עניין של אמונה. אני לא לומד כלכלה אז אין לי מושג כמה הוא מרכזי בתיאוריה הכלכלית, אבל אני כן יודע שיש רבים וטובים אחרים שלא חושבים שמדובר בעניין של אמונה (ערכים, אולי, אבל לא אמונה). אדם אחד שחושב כמוך אינו הוכחה לכלום. אבי אמר שזה יהיה האינטרס שלהם לעשות כן אם אנשים לא יקנו כמו מטורפים. זה נכון. אם אנשים יפסיקו לקנות מוצרים שהם לא צריכים, היצרנים יצטרכו להתחיל (חלילה וחס) לייצר דברים שאנחנו כן צריכים. |
|
||||
|
||||
זאת בדיוק הבעיה דובי, שאתה פוטר זאת במעין, מישהו שכתב משהו לפני 40 שנה, ולמהות האמיתית של הדברים רובנו לא טורחים/מסוגלים לרדת, בעיקר מהסיבה שהיסטוריה כלכלית היא מושג שלא ממש קיים, הכלכלה נתונה בידיהם של הכלכלנים הניאו-קלאסיים ,כל ביקורת אמיתית וחשובה נדחקה ולא במקרה וגם אם היא לא הייתה מרקסיסטית לשוליים. צריכות לעניין אותך התובנות של סמואלסון ופרגסון למשל, שהם ממש לא נחשבים לשוליים איזוטריים של הכלכלה,להיפך אתה צריך להידרך ולחשוב טוב טוב כאשר אתה זוכה לשמוע אינפורמציה מסוג זה שהיא באופן טיבעי לא שכיחה,שאגב תובנותיהם צמחו על רקע ספרו של הכלכלן האיטלקי פיירו סרפא שב-1960 פרסם ספר שסתר באופן שלא ניתן להפרכה אמיתית את אחד מעמודי התווך של הכלכלה הניאוקלאסית, "מודל חלוקת העושר ע"פ תפוקה שולית" של ג'והן בייטס קלארק שהתפרסם ב-1899 והיה המשך עבודתם של כלכלנים ניאו קלאסיים שקדמו לו, אני מקווה שאתה מבין עד כמה "המשפט משהו שמישהו כתב לפני 40 שנה " הוא לא רציני בהקשר הזה. |
|
||||
|
||||
אז בוא ותן לנו שיעור. מהי אותה כלכלה ניאו-קלאסית (אוקסימורון נאה שכזה) שאתה מדבר עליה כל הזמן? מהי אומרת, מיהם האומרים ומדוע הם שוגים? אם אתה רוצה, אתה אפילו יכול לכתוב את זה כמאמר. |
|
||||
|
||||
בשמחה,האמת היא שיש מאמר מוכן בעניין שחיבר ידיד שלי,הוא אמור להתפרסם בקרוב בכתב העת גלילאו כמדומני,אחרי שהוא יתפרסם שם אני מאמין שאפשר יהיה להביאו לבמה זו,ולנהל דיון ממוקד בנושא. |
|
||||
|
||||
לגבי המונח "כלכלה ניאו-קלאסית", כך מאופיינת הכלכלה שהתפתחה בעולם מאז סוף המאה ה-19 ( כמובן שהיא מאופיינת כך ע"י מבקריה ), היא נבדלת מהכלכלה הקלאסית שאדם סמית' נחשב למייסדה. אפשר להגיד שהכלכלה הניאו-קלאסית התפתחה מהכלכלה הקלאסית על רקע הפיכתו של הקיטוב המעמדי ללא נורמטיבי,ולכן הייתה דרושה תיאוריה שתטשטש אותו,סמית' למשל היה מודע לכך שהכלכלה היא כזו המחולקת למעמד "מנצל" ו"מנוצל" אך זה תאם את תפישתו המוסרית (שהייתה רווחת אז ככלל) וכמו כן הוא האמין שהטוב והקידמה שמושגים באמצעות המנגנון הזה ( שוק חופשי ) מצדיקים את הסיטואציה הלא שוויונית הזו. |
|
||||
|
||||
כמה "מנוצלים" וכמה "מנצלים" יש בישראל? כמה בארה"ב? אני מניח שזה מתחלק בהתאם לעשירונים, אז מי ה"מנצלים"? 80% העליונים, 50% העליונים, העשירון העליון או האחוזון העליון? כ"כ, מי הם ה"מנוצלים"? השכירים, המובטלים או מקבלי הבטחת הכנסה? |
|
||||
|
||||
המנוצלים הם כל אלה אשר מוכרים את כח עבודתם כסחורה, לאו דווקא מנוצלים במובן הסטריאוטיפי של חלכאים ונדכאים,וכמו שציינתי גם הכלכלנים הקלאסיים כדוגמת סמי'ת,וריקרדו הסכימו כי הערך העודף אשר יוצר אופן היצור הקאפיטליסטי מקורו בעבודה אנושית. גם שכיר אשר משתכר עשרות אלפי שקלים לחודש,מייצר הרבה יותר לבעל ההון עבורו הוא עובד, כך שמבחינה מהותית גם הוא מנוצל. |
|
||||
|
||||
לפי זה, המנוצלים הגדולים ביותר בעולם הם משרדי הפרסום, משום שהם יוצרים את עיקר הערך העודף עבור התאגידים הגדולים. |
|
||||
|
||||
בוא נראה אם אני מבין אותך נכון: שכיר, שמרוויח בסדר, שחי בבית יפה עם אוטו וDVD, ויוצא מדי פעם לחופשה בחו"ל, ושמצבו הכלכלי טוב יותר ממצבם של אבא שלו ושל סבא שלו, אמור להרגיש מנוצל כי: א. בעל המפעל שהוא עובד בשבילו מרוויח יותר ממנו ב. לו היו משנים את השיטה הכלכלית מהיסוד אז יש סיכוי שהוא היה מרוויח עוד יותר הרבה. (וכמובן שיש גם סיכוי קלוש שהמדינה שהוא היה חי בה היתה הופכת לדיקטטורה עם כלכלה נחשלת, ושהוא היה צריך לעמוד בתור ללחם). ג. כל התשובות נכונות. |
|
||||
|
||||
לא, לא, לא. אתה מתייחס למרקסיזם כאילו שום דבר לא קרה למחשבה הכלכלית והסוציולוגית מאז המאה ה-19. שכיר העובד בחברת היי-טק הוא לא "מנוצל", בדיוק כפי שאינו חלק מהפרולטריון. מרקס לא התכוון לשכירים ולא לעובדי צווארון לבן, אלא לפועלים. אם תבחן את השכיר של בועז מההודעה למטה, למשל, בכלים מרקסיסטיים, תגלה שהוא לא עומד בקריטריונים לפרולטריון (למשל - הוא יוצר, ולא מפיק; והוא מתוגמל ומרוויח בהתאם לאיכות היצירה). בדיוק בגלל שאי-אפשר להשליך את מרקס כפשוטו על שוק העבודה של המאה ה-20, קמו תיאוריות ניאו-מרקסיסטיות (ופוסט-מרקסיסטיות) כמו אסכולת פרנקפורט או כמו גרמשי וההגמוניה שלו, כולן דוחות את המרקסיזם במתכונתו הישנה ו"מעדכנות" אותו. |
|
||||
|
||||
האם התאוריות אותן הזכרת מציעות דרכים לשיפור הקיים, או שהן רק מנסות לתאר את המצב? |
|
||||
|
||||
לתאר (עד כמה שאני יודעת - אבל בבירור לא קראתי את *כל* מה שנכתב בנושא אי-פעם). |
|
||||
|
||||
הניצול לא מתמצה בנקודה פשטנית מהבחינה של הוא מרוויח יותר ממני, לכן הוא מנצל אותי. הפרספקטיבה,וכאן אני מדבר על הפרספקטיבה המרקסיסטית שאיתה אני מסכים ומזדהה לחלוטין,ולדעתי כדי להבינה לאשורה צריך ללמוד מרקסיזם בצורה יותר יסודית,מה שאנחנו עושים כאן הוא קצת שבקצת,למי שמתעניין ויש לו זמן אני ממליץ על קורס שנקרא "יסודות המרקסיזם" באוניברסיטת תל אביב,מעביר אותו יואב פלד וזו חוויה אינטלקטואלית מאלפת. הביקורת המרקסיסטית מבחינה בין מנצלים למנוצלים ע"פ הבעלות על אמצעי הייצור,דבר נוסף שצריך להבין ,ולהבחין בו הוא האופי המהותי של התופעות עליהם דיבר מרקס, ברור שיש מצבי ביניים,למשל דוגמת משרד הפרסום של דובי,למרות שבהחלט אפשר להגיד שחברות הפרסום הגדולות מהוות חלק מההון ולא משרתות את ההון,אבל שוב,מה שחשוב יותר היא ההבחנה המהותית. מעבר לזאת,גם עובד הייטק היום ( כמוני למשל...) שנהנה משגשוג ועל פניו להחשיב עצמי כמנוצל נראה מגוחך ותמוה,אבל אני מחוייב לבחון את הסיטואציה בה אני מצוי לטווח הארוך יותר,ובטווח הארוך יותר,אני לחלוטין לא משוכנע שאני אוכל להנות מתנאים פנטסטיים כמו שאני נהנה מהם היום,כבר היום נושפים בעורפנו ההודים והסינים אשר מציעים כח עבודה זול בצורה משמעותית,מהנדס הודי עובד תמורת שכר של כ-700 עד 1000 ש"ח ומבחינת הרמה הטכנולוגית והיכולת הם הולכים ומשתפרים בהתמדה,ברגע שחברות ההייטק יגיעו למצב בו ישתלם להם יותר להעסיק הודים וסינים, אני סמוך ובטוח שהם ינטשו אותי ואת חברי לאנחות. לכן אני לא מקבל את מה שאומרת נגה, שמה שמרקס אמר, מתאים לשוק העבודה של תקופתו בלבד,הדמיון הוא רב, והדינמיקה היא אותה הדינמיקה, בארה"ב למשל יש מגמה שהולכת ומתגברת ,מגמה של פרולטריזציה של מקצועות חופשיים, תאגידים משפטיים שמעסיקים עו"דים כשכירים,תאגידים רפואיים שמעסיקים רופאים כשכירים,כלומר רופאים ועו"ד שמחזיקים פרקטיקות משל עצמם הולכים ומתמעטים,ומעמד הביניים בארה"ב הולך ונשחק. צריך לזכור שגם בתקופת שגשוג ,בה נהנים גם השכירים מתחזקים בעלי ההון יותר בסדרי גודל ,ויותר הון מתרכז בידיהם,דבר אשר גורם לפחות גמישות מצד השכירים כיוון שהאופציות שלהם לנוד בין מעסיקים מצטמצמות. לדעתי,המצב של שכירים המשתכרים משכורות גבוהות שמאפשר להם לחיות חיי מותרות ושפע הוא זמני,מה שחשוב יותר להבין הוא שההון מתחזק עשרות מונים באותה העת,ומה שקורה בעת משבר הוא שאז ההון חזק ויש באפשרותו ללחוץ את השכירים ולהכתיב להם את התנאים. קחו את שוק ההייטק למשל,עד לפני שנתיים,מועמדים לעבודה ראיינו את מעסיקיהם!! אבל מה קורה היום בשוק ההייטק? החברות הגדולות שרדו,החברות הקטנות התפרקו/נעלמו או שנקנו ע"י הגדולות שהתחזקו ,ועובדי ההייטק חוגגים בסדרי גודל אחרים לגמרי,וכמו שאמרתי,בגלל האטרקטיביות של שוקי העבודה במזרח אסיה,עובדי ההייטק הישראלי למשל,חיים על זמן שאול מבחינת האטרקטיביות שגלומה בהם מבחינת תאגידי הייטק הבינלאומיים. לכן, מה שחשוב הוא להבין את המגמות המהותיות,את זרמי המעמקים המאסיביים,ושם אנחנו מדברים על שני כוחות מנוגדים,אלה שיש להם בעלות על אמצעי הייצור ואלה שמה שיש להם הוא את כח עבודתם למכור,הראשונים הולכים ומתמעטים ושואפים לשלם פחות לשניים. |
|
||||
|
||||
לשכירים שאתה מדבר עליהם קוראים ''המעמד החדש'', ובשפה המדוברת - יאפים. הקישור האוטומטי בין מנגנוני ביקוש והיצע לבין ניצול נראה גם לסוציאליסטים ותיקים שכמוני קצת קל מדי. |
|
||||
|
||||
למעוניינים: התייחסות למונחי יסוד אחדים של המרקסיזם הקלאסי בסדרת תגובות באייל שכותרתה "מרקס על רגל אחת". בין השאר יש שם התייחסות ל: כוח העבודה כסחורה; קיומו של "פועל חופשי" כתנאי הכרחי ל"יחסי ייצור קפיטליסטיים"; "תודעה כוזבת"; "מרקסיזם ולאומיות" (הסכסוך הישראלי-פלסטיני במשקפיים מרקסיסטיות); ועוד: תגובה 14804 |
|
||||
|
||||
תודה על הסקירה המאלפת (כולל המשך הפתיל). נדמה לי שאני מתחיל להבין על מה אני מדבר (-: |
|
||||
|
||||
אכן אינפורמציה מועילה,על כל פנים, ללמוד מרקסיזם מקריאת כתביו של מרקס היא משימה לא פשוטה כל כך לקורא הממוצע ( כמוני למשל ),גם המניפסט רחוק מלספר את התורה כולה או חלק זעיר ממנה. לא נותר לי אלא להמליץ שוב על קורס פורמלי, במקרה של פרופ' יואב פלד מאוניברסיטת תל אביב ,זה פשוט תענוג כשלעצמו,האיש מעביר את הקורס באופן מרתק הידע שלו,והיכולת האינטלקטואלית יוצאים מגדר הרגיל. מומלץ בחום - בייחוד למי שמטיל ספק ורוצה לשאול שאלות מהותיות ורציניות, פרופ' פלד הוא הכתובת, לא מחפף ולא מורח אותך. שומעים חופשיים מתקבלים אצלו בברכה. |
|
||||
|
||||
נצל, אם כן, את ימי הזוהר של המקצוע שלך וקנה מניות של אותן חברות היי-טק שהולכות לעשות מכה כתוצאה מהעסקת עובדים זולים. בכלל, שוקי ההון המודרניים מאפשרים לכל עובד לרכוש נתח מסויים באמצעי הייצור החביב עליו, כך שהאבחנה שאתה עושה נשמעת לי מיושנת משהו. |
|
||||
|
||||
החברות לא הולכות לעשות "מכה" מהעסקת העובדים הזרים,בסכ"ה זו דרכן להילחם בשיעור הרווח היורד שלהן,ומכיוון שכל החברות יעשו זאת ,לא תהיה זאת "מכה". שוקי ההון המודרניים בהחלט מאפשרים לי לקנות נתח מסויים באמצעי הייצור החביבים עלי,כמה מסויים הנתח? מסויים באופן פירורי וזניח ,כך שאם אכריז על עצמי שבזכותו יש לי נתח באמצעי הייצור ,ושגם אני בעל הון, אראה פתאטי למדי..... |
|
||||
|
||||
אחד הדברים היפים בקפיטליזם הוא שלכל אחד פתוחה הדרך להתעשרות. |
|
||||
|
||||
מצ"ב קישור למאמר קצרצר בעניין חיסול חובות כספיים ויצירת הכנסה פנויה להשקעה. מאמרים נוספים באותו אתר עוסקים באופן בו ניתן להשקיע את הכסף הפנוי כדי לעשות ממנו עוד כסף. |
|
||||
|
||||
למה פאתטי? רק דאג לבחור את החברה הנכונה. אינך צריך להיולד למעמד בעלי ההון כדי לבחור בתבונה את השקעותיך, כל שילדיך כבר כן יוולדו למעמד הזה. |
|
||||
|
||||
שרי אריסון התחתנה זה לא מכבר,זה מצמצם לי את האפשרויות... ככה אני מבין בתור רווק את המשפט ''רק בחר את החברה הנכונה'' . |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
האמירה האחרונה שלך לוקה בנאיביות מה - כל אחד יכול לרכוש מניות, אבל לא כל אחד יודע מהחיים שלו בשוק המניות. למעשה, רוב כמעט מוחלט של המשקיעים שמנסים לקבל החלטות בעצמם, יוצא מהבורסה במכות כואבות. יש איפשהו גרף יפהפה שמתאר את הדינמיקה הרגשית של משקיע לא מקצועי, שגורמת לו לקבל את כל ההחלטות הלא-נכונות בדיוק בזמן הלא-נכון. פעם אמצא את הגרף הזה שוב. או שהתכוונת לאופציות, שלא שוות היום יותר מפיסת נייר? |
|
||||
|
||||
כמו בכל שטח בחיים, מי שלא יודע מהחיים שלו אינו בעל סיכויים רבים להצליח, אבל זאת לא בעיה מעמדית אלא אישית, וזאת הנקודה החשובה1 בטיעון שלי. כמובן, יכטולתי גם להמליץ לו לקחת ייעוץ טוב, אבל מי שלא יודע מהחיים שלו ודאי גם לא מבין מספיק כדי לבחור את יועציו, ואין לי הרבה דברי נחמה עבורו, חוץ מהאנחה הכללית "החיים קשים". _______________ 1- בהנחה האופטימית קמעא שיש שם כזאת |
|
||||
|
||||
זו לא בעיה מעמדית אלא בעיה של נגישות. הטענה "כל אחד יכול לסחור במניות" דומה לטענה "כל אחד יכול להתעשר". תמיד יש כאלה שנתוני הפתיחה שלהם יהיו טובים יותר - ומי שנולד לתוך סביבה מבוססת ותומכת, שיש בה רשת קשרים מתאימה, יהיה לו יותר קל לעשות את זה. העובדה הזו הופכת את הטענות האלה למעין מס שפתיים של האידיאולוגיה הקפיטליסטית ("מה אתה רוצה מהעשירים? תתעשר בעצמך"). |
|
||||
|
||||
השלום מתחיל בתוכי...... |
|
||||
|
||||
התכונה שנמדדת בדולרים לא נקראת חוכמה, אלא עושר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כדאי למי שרוצה להתעשר לחיות בחברה קפיטליסטית ולא מרקסיסטית. הוא פשוט יקבל יותר תמורה עבור המאמץ שישקיע. |
|
||||
|
||||
אריה כספי ז''ל,סיפר על מה שגרם לו להבין שהוא צריך לבחון מחדש את השקפת עולמו. כאשר עבד בחברה מסויימת בתפקיד מנהל כח אדם, הוא סיפר על אחד העובדים לצורך העניין נדמה לי ששמו היה לוגסי, שהיה חרוץ ומסור מאין כמוהו,נתן את נישמתו ועבד כמו חמור תמורת תמורה מינימאלית, או אז הוא הבין עד כמה שיקרי ומניפולטיבי הוא המשפט אודות,הגמול למאמץ,שאבי ושוטה הכפר כל כך מאמינים בו. |
|
||||
|
||||
אם אריה כספי מסכים לעבוד במקום כזה, אז כל העולם חרא. |
|
||||
|
||||
אריה כספי לא מסכים ולא לא מסכים,הוא נפטר לפני שבועיים. דבר שני, ברגע שהוא הבין את הסיטואציה כמו שתיארתי אותה,הוא נטש את הסקטור העיסקי,ומאז הוא התמקד בעשייה חברתית. השימוש שלך באינדוקציה מוכיח שוב את מה שאמרו כבר בעבר:"אם כלי העבודה היחידי שאתה מכיר הוא פטיש, כל בעיה תראה לך כמו מסמר" |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר, שמו היה שרעבי. בכל מקרה, שמרתי את המאמר ברשימת המועדפים. |
|
||||
|
||||
Udi.Elifants@motorola.com
|
|
||||
|
||||
אני מאמין רק ברבי מלובביץ' ובהשערת גולדבך. |
|
||||
|
||||
אם כך, מן הסתם תשמח לשמוע שכל מספר זוגי אפשר לכתוב כסכום של מספר ראשוני ומספר שהוא מכפלה של שני ראשוניים. (אני מצטער שאין לי מה לחדש לגבי האמונה האחרת שלך). |
|
||||
|
||||
אבל רק אם אתה מגדיר את 1 כראשוני. |
|
||||
|
||||
כמדומני שאם נחליף "כל מספר זוגי" ב- "כל מספר גדול מ-10", אז ההגדרה הרגילה (1 אינו ראשוני) תספיק. |
|
||||
|
||||
זאת תוצאה חדשה? |
|
||||
|
||||
התוצאה שהזכרתי אינה חדשה (סביבות 1970?). בכיוון קצת אחר, כבר הוכיחו שכל מספר זוגי אפשר להביע כסכום של עד 18 ראשוניים; גם זה לא חדש, אבל מה אכפת לך לשמוח קצת? |
|
||||
|
||||
לא איכפת לי לשמוח קצת, אבל הייתי מעדיף לשמוח הרבה. דוד שלי בילה את שנותיו האחרונות, שהסתיימו לפני חודש, בנסיון להוכיח איזו השערה על תת-מרחב אינווריאנטי של הילברט. הוא לא הצליח. |
|
||||
|
||||
עוד דוד שניסה ולא הצליח: אני אשאר נאמן להשערת התאומים, למרות מה שמסתמן ככשלון נוסף להוכיחה. |
|
||||
|
||||
ההקבלה לא נעלמה מעיני, וראה: תגובה 79089 (אגב, גם הדוד שלי היה שחמטאי) |
|
||||
|
||||
השערת גולדבאך זה שכל מספר אפשר לרשום כסכום שני מספרים ראשוניים? כמובן שאני לא מפקפק בחוסנה של השערה זו - ובכל זאת: שכיחות המספרים הראשוניים יורדת ככל שמתקדמים על ציר המספרים. האם איך בכך לרמוז שרחוק רחוק על הציר הרווחים בין המספרים יהיו גדולים כל כך עד שהגמישות של הסכְימה לא תספיק? כמובן שאני מחכה לתשובה שתתחיל בלא, תקוותי היא שתתארך קצת מעבר לכך. |
|
||||
|
||||
אופס, התכוונתי לחיריק, לא לפסיק. בכל מקרה נראה לי ש''הגמישות של הסכימה'' זה מינוח יפה. אם הייתי בן ארבע הייתי ילד פלא. |
|
||||
|
||||
נראה שאתה צריך לעבוד על מידת הבטחון שלך; קח דוגמא משכ"ג, שמאמין (ועוד בשני דברים) ולא שואל יותר מדי שאלות. להלן נימוק היורסטי (ולא מדויק) בזכות השערת גולדבך. זה הזמן לחגור חגורות בטיחות. השכיחות של ראשוניים בטווח מ-1 עד x היא אחד חלקי (log(x. עבור המספרים a הקטנים מ- x הסיכוי[*] שגם a וגם x-a ראשוניים הוא אחד חלקי (log(a)*log(x-a, וזה יותר מאחד חלקי log(x)^2. מכיוון שיש x/2 ערכים אפשריים של a, התוחלת של מספר הדרכים להביע את x כסכום של שני ראשוניים הוא[*] יותר מ- x/2log(x)^2 (שזה הרבה). כמובן, יתכן שאפשר להביע את רוב המספרים כסכום של שני ראשוניים (ואפילו בהרבה דרכים), אלא שבכל-זאת קיים מספר סורר שאותו אי-אפשר להביע כסכום כזה בכלל. ובכן, כמו תופעות אחרות שמסכמות הרבה אירועים בעלי הסתברות נמוכה, מספר הדרכים להביע את x כנ"ל מתפלג פואסונית[*]; את התוחלת חישבנו קודם, וכרגיל בהתפלגות פואסונית ההסתברות לאפס מאורעות היא e בחזקת מינוס התוחלת. לכן הסיכוי[*] שלא ניתן להביע את x כסכום של שני ראשוניים קטן מ- (exp(-x/2log(x)^2. האינטגרל של זה מ- 10000 עד אינסוף הוא בערך 23-^10, וזהו[*] מספרם של המספרים הסוררים (שאי-אפשר להביע כסכום שני ראשוניים); מכיוון שהמספר האמיתי צריך להיות שלם, סביר[*] שהוא אפס. כדי לסיים את ההוכחה[*], בודקים את כל המספרים עד 10000. [*] אמרתי היוריסטי |
|
||||
|
||||
יפה. תודה. |
|
||||
|
||||
זה נימוק היוריסטי יפה, ואשמח אם תוכל לפרט מעט מה לא מדויק בו. בפרט, האם שכיחות הראשוניים מ-1 עד x הולכת ממש כמו אחד חלקי (log(x, או שזהו חסם עליון? כלומר, אם D(x) היא שכיחות הראשוניים מ-1 עד x, האם הגבול של D(x)*log(x) כאשר x הולך לאינסוף הוא קבוע, או ממש אפס? |
|
||||
|
||||
אני מתנדב לנסות להסביר 1. משפט חשוב בתורת המספרים אומר כי מספר המספרים הראשוניים הקטנים מ- x הוא אסימפטוטית x חלקי log של x. משמעות המילה "אסימפטוטית" כאן הוא שהגבול של היחס בין שני הגדלים הנ"ל הוא 1, כש- x שואף לאינסוף (עוד על המשפט ניתן לקרוא ב- http://mathworld.wolfram.com/PrimeNumberTheorem.html ). לכן, אם נבחר באקראי מספר שלם כלשהו בין 1 ל- x (עבור x גדול), אזי ההסתברות שמספר זה הוא ראשוני היא בערך אחד חלקי log של x. הבעייה המרכזית ב"הוכחה" (הפשוט נפלאה!) שעוזי נתן היא שבעצם אין מובן לביטוי "הסיכוי ש- x הוא ראשוני". בהנתן מספר כלשהו, השאלה האם הוא ראשוני או לא אינה קשורה לתורת ההסתברות - את התשובה ניתן לברר באופן דטרמניסטי, בעזרת מספיק זמן וכוח חישוב. בעייה נוספת: גם אם נקבל את ה"טענה" כי ההסתברות לכך שקיים מספר הגדול מ- 10000 אותו לא ניתן לבטא אותו כסכום של שניים ראשוניים היא זעירה, עדיין אין זה אומר כי מספר כזה לא קיים. זוהי רק "ראייה תומכת", באופן אינטואיטיבי. 1 בחיל ורעדה. עוזי כמובן מוזמן לתקן את השגיאות ולהשלים את שהחסרתי. |
|
||||
|
||||
את ההבדל העקרוני בין נימוק היורסטי לבין הוכחה הסביר יובל (תגובה 149537). שתי הערות נוספות: 1. נסמן ב- (pi(x את מספר הראשוניים הקטנים מ- x. קל יחסית1 להוכיח שהיחס בין (pi(x לבין (x/log(x חסום (בין 1/4 ל-4, למשל). צ'ביצ'ב היה הראשון שהוכיח (בסביבות 1850) שאם ליחס יש גבול אז הוא 1, והדמר ופואסון הוכיחו (בנפרד, ב- 1899) שהגבול אכן שווה ל-1 (התוצאה הזו ידועה בשם "משפט המספרים הראשוניים"). תוצאות חזקות יותר עוסקות בחסמים על ההפרש בין שתי הפונקציות; למרות שבפני עצמו ההפרש הזה לא כל-כך מעניין, נסיונות לשיפור החסמים היו המנוע העיקרי להתפתחויות רבות בתורת המספרים, בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים. השערת רימן, שהיא ככל-הנראה הבעיה הפתוחה החשובה ביותר במתמטיקה, שקולה לכך שההפרש חסום על-ידי קבוע כפול (x*log(x. 2. למרות כל ההסתגויות, מספרים ראשוניים באמת מתנהגים מבחינות רבות כפי שמצופה מהם (דהיינו, כאילו כל מספר x היה בוחר באופן אקראי אם להיות ראשוני, בסיכוי של אחד חלקי (log(x). הדוגמא המובהקת ביותר שעולה בדעתי היא התפלגות מספר הגורמים הראשוניים, שמכלילה את משפט המספרים הראשוניים מהסעיף הקודם: מספרם של המספרים בעלי בדיוק k גורמים ראשוניים עד x הוא (אסימפטוטית) x * log(log(x))^(k-1) / (k-1)! * log(x) במלים אחרות, מספר הגורמים הראשוניים2 של x "מתפלג פואסונית" עם תוחלת ((log(log(x, בדיוק כפי שהיינו מצפים במודל המקרי.1 כמה עשרות שורות; ההוכחה מבוססת על ספירת הגורמים הראשוניים של מקדמים בינומיים וכמה חסמים קלים; לא נדרש ידע מוקדם. 2 פחות 1 |
|
||||
|
||||
עוזי, תודה רבה על הטענה ההסתברותית היפה! אני מת על כאלה היוריסטיקות ( למרות שאני מודע לחולשות שלהם). פעם ראיתי טיעון דומה שמסביר את צפיפות הראשוניים, אך לצערי אינני זוכר אותו. זה היה משהו בנוסח : נניח שנמחק מהשלמים מספרים בהסתברות חצי. נבחר את המספר הבא הלא מחוק (נקרא לו N1) ונמחק את מה שנשאר בהסתברות אחד ל N1. וכולי... לצערי אני לא מצליח להמשיך מכאן. האם אתה מכיר\\מבין איך ממשיכים? לבסוף, קראתי לפני הרבה שנים "ביוגרפיה" של פיינמן שהופיע ב "REVIEWS OF MODERN PHYSICS" מאת SCHWEBER. 1 אני לא זוכר פרטים רבים ( אבל אני ממש ממליץ למי שמתעיין בצורת החשיבה של פיינמן). בכל אופן הופיע שם שיקול דומה על איזושהי תכונה אחרת של תורת המספרים, אולי השערת רימן. לצערי אין לי גישה ל RMP ואני לא יכול להוסיף פרטים. 1 Rev. Mod. Phys. 58, 449–508 (1986)
|
|
||||
|
||||
רוב תודות לך וליובל על ההסברים הבהירים. הנימוק ההיוריסטי שהבאת בתגובה 149399 נותן תוצאה חד-משמעית ומשכנעת עבור בחירה *אקראית* של מספר זוגי x. לחילופין יכולנו לבנות איזו סדרה אינסופית של זוגיים, לבחור ממנה באקראי מספר זוגי y, ולחשב מה התוחלת E של מספר הדרכים להביע את y כסכום של שני ראשוניים. E כזה יכול אפילו להיות קטן מן החסם y/2log(y)^2 שהתקבל בתגובה 149399. 1? דרך פשוטה להתהלך על סדרה כזו היא ע"י הגדרת פונקציה f המקבלת מספר טבעי w ומחזירה מספר זוגי y הנוטה להיות "מרושע במובן הגולדבכי". כמובן שביומיים האחרונים ניסיתי לגרד כמה דוגמאות לפונקציות כאלה, אך הישגיי קלושים ביותר. דוגמא פשוטה תהיה f(w) המחזירה את מכפלת w הראשוניים הראשונים. למשל f(5) = 2*3*5*7*11 = 2310 אילו היינו בוחרים את 2310 אקראית מתוך הישר, היו לנו 1155 מספרים החשודים כראשוניים. בפועל אפשר לזרוק את 11 המועמדים הראשונים(2-12), ולהישאר עם 1144 החשודים הבאים 2.זו לא פונקציה מרושעת במיוחד - באופן אסימפטוטי היא מאפשרת לזרוק קטע באורך w*log(w~), מתוך קטע באורך y/2 כאשר y גדל הרבה יותר מהר מ exp(w) 1? השאלה היא אם קיימת איזו פונקציה מרושעת באמת, שתוכל להקטין את מספר הערכים האפשריים של a, מy/2 שבנימוק ההיוריסטי דלעיל, לאיזה ביטוי מסדר log(y) באיזושהיא חזקה. ניחושי הפרוע הוא שאין כזו פונקציה, ולכן תמיד האינטגרל לפי w על ה"סיכוי" שלא ניתן להביע את f(w) כסכום של שני ראשוניים יתן איזו תוצאה אפסית. 1? 1 הלא כן? 2 הסבר: אם x מתחלק במספר ראשוני a<x, אז x-a גם מתחלק בa, ובפרט אינו ראשוני. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי את הרעיון העיקרי שלך. האם אתה מנסה לבחור תת סדרה מתוך כל הזוגיים שיש לה פחות קומבינות מותרות? אם כך הרי שתי הסתייגויות: הראשונה, והיא כללית - טיעון של עוזי היה רק "היוריסטי" והזניח שני אפקטים חשובים: האחד, זה שכמובן התפלגות הראשוניים אינה בלתי תלויה, הם לא "סתם" מספרים שניבחרו באקראי - יש קורלציות. השניה היא שמכיוון שיש רק ציר מספרים אחד, למושג "הסתברות" אין משמעות. צריך אנסמבל כדי להגיד משהו הסתברותי1. ההסתייגות השניה היא לגופו של הטיעון- אתה אומר שמתוך כל המספרים הזוגיים יש קבוצה עם פחות אפשרויות לייצר זוגות של ראשוניים (מעין ENRICHMENT של הדגימה). אבל זאת בדיוק הסיבה שעוזי עושה חישוב הסתברותי - כדי לאמוד את ההסתברות של ארועים כאלה. בעיקרון גם התנהגות כזאת ניתנת לתיאור בתוך המודל האקראי. כדי להתקדם אתה צריך להראות שה"הסתברות" למצוא כאלה מספרים היא גבוהה מהחישוב ה"נאיבי" של עוזי, ואז לתקן את התפלגות הראשוניים (ע"י הוספת קורלציות) . מכיוון שגם זה לא באמת "יוכיח" שום דבר, הרי שתתחיל במסע של קירובים שבסופו עדיין תשאר עם היוריסטיקה. 1דווקא יכול להיות מעניין לפתח "תורת מספרים סטטיסטית" ולשאול - אילו תכונות "NUMBER THEORETICAL" נשארות כאשר מחליפים את הראשוניים בקבוצה אקראית של טבעיים עם אותה התפלגות ( למשל פוונקצית זיטה?). זה דומה לנסיונות להתאים את האפסים של הזיטה לערכים עצמיים של מטריצות אקראיות או של המילטוניאנים מסויימים.
|
|
||||
|
||||
להערה שלך על תורת מספרים סטטיסטית, כבר עושים דברים כאלה (אני לא בקי בפרטים). בכיוון קצת אחר, לפולינומים איפריקים מעל שדות סופיים יש כמה תכונות משותפות עם הראשוניים השלמים; לדוגמא, מספר הגורמים האיפריקים של פולינום אקראי מתפלג פואסונית, כמו מספר הגורמים של מספר אקראי. יש לקשרים האלה הסבר עמוק שקשור בעובדה שכל שדה גלובלי הוא (הרחבה סופית של) אחד משניים: המספרים הרציונליים, או שדה פונקציות במשתנה אחד מעל שדה סופי; הראשוניים שלנו והפולינומים האי-פריקים סופרים את מה שנקרא הערכות-מוחלטות של השדות האלה, מה שמוביל אותנו למיון של שדות לוקליים. (זה המקום להתוודות שמזה זמן אני רוצה לשאול את שכ"ג האם הצמצום שלו לשוטי כפר לוקליים מקיים את עקרון Hasse, אבל חששתי שבדיוק כמו רחובות חד-חד-סטריים, ההומור יתבזבז על הלא-מתמטיקאים שבקוראים). |
|
||||
|
||||
לא. שוטים גלובליים אינם מקיימים אף עיקרון, וזה העיקרון היחיד שנשמר בצמצום. או במצמוץ. עוד משהו? |
|
||||
|
||||
אני לא רואה צורך לבחור סדרות של מספרים "בעייתיים" (כי ממילא איננו מתעניינים בשכיחות שלהם, אלא רק בקיומו של אחד כזה). אחת הנקודות החלשות בנימוק ההיורסטי שהבאתי קודם לכן היא ההנחה ש(עבור x נתון) הסיכוי של a להיות ראשוני "בלתי תלוי" בסיכוי של x-a להיות ראשוני. זה כמובן לא נכון; למשל, אם x אי-זוגי, שני המרכיבים אינם יכולים להיות ראשוניים בו זמנית (אלא אם a=2). ומאידך, כאשר x זוגי, ועוברים רק על ערכי a אי-זוגיים, הסיכוי שגם a וגם x-a ראשוניים מוכפל. ומה לגבי השארית של x בחלוקה לראשוניים (קטנים) אחרים? כאן מתייצב לעזרתנו משפט דיריכלה, שמדגים את ההתנהגות האקראית של הראשוניים בכלל: בסדרה חשבונית {a+dn}, יתכן שאין בכלל ראשוניים (כי ל- a ו- d גורם משותף >1), אבל בכל מקרה אחר, *צפיפות* הראשוניים שווה למה שהיינו מצפים שתהיה (דהיינו, עבור d קבוע, הראשוניים מתפזרים באופן שווה בין הסדרות החשבוניות בעלות הפרש d). נקבע ראשוני (קטן) p. כדי שמספר יהיה ראשוני, הוא צריך להמנע מלהתחלק ב- p; הסיכוי לזה הוא כמובן p-1)/p). כעת, הסיכוי ששני גורמים (שסכומם קבוע ושווה ל- x) אינם מתחלקים ב- p תלוי בתכונות של x: אם x מתחלק ב- p אז כאשר אחד הגורמים אינו מתחלק, גם השני לא מתחלק. ואחרת, יש שתי שאריות (מודולו p) שצריך להמנע מהן. הסיכוי של a וגם x-a להיות ראשוניים בעת ובעונה אחת הוא, אם כן, המכפלה של p-1)/p) עבור הראשוניים p שמחלקים את x, ושל p-2)/p) עבור הראשוניים שלא מחלקים את x. זה שווה למכפלה של p-2)/p) עבור כל הראשוניים (פרט ל-2) עד x (שזה בערך אחד חלקי log(x)^2), כפול המכפלה של (p-1)/(p-2) עבור הראשוניים (פרט ל-2) שמחלקים את x. מכאן מקבלים את תוחלת מספר הזוגות, על-ידי הכפלה ב- x/2 כמו בנימוק הקודם. סיכום: החישוב המדויק מאשש את ההערכה הקודמת (סדר גודל של x חלקי log(x)^2). מספרים עם הרבה גורמים ראשוניים קטנים אפשר לכתוב כסכום שני ראשוניים ב*יותר* צורות מאשר מספרים אחרים. לדוגמא, את 2310 אפשר להביע כסכום ראשוניים בפי 3.5 יותר דרכים מאשר מספרים זוגיים אחרים באותו גודל. |
|
||||
|
||||
נורא יפה. אם יורשה לי לשאול, למה הנימוק הזה לא עובד עבור המספרים האי-זוגיים1? 1 כמובן שהמספרים האי-זוגיים היחידים שיכולים להירשם כסכום שני ראשוניים הם מהצורה P+2 כאשר P ראשוני שאינו 2. |
|
||||
|
||||
מאותה סיבה שזה לא עובד עבור זוגיים (דהיינו, הראשוניים לא באמת אקראיים). |
|
||||
|
||||
השערת גולדבך היא, שכל מספר _זוגי_ הגדול מ-2, ניתן לייצג כסכום של שני ראשוניים. את המספר האי-זוגי 11, למשל, אי אפשר לייצג כסכום של שני ראשוניים. |
|
||||
|
||||
הוא *עשוי* לקבל יותר. ההבטחה "הוא יקבל יותר" נשמעת כמו ססמת גיוס לפירמידה של סוכני מכירות, וכמוה, היא רחוקה מלהתגשם ברוב המקרים. |
|
||||
|
||||
בסוף שנות ה-60 התחיל כספי ללמד בתיכון. זאת היתה תחילתה של קריירה חינוכית ארוכה ומגוונת. הוא לימד כלכלה ורעיון מדיני בפנימייה בחוף ניצנים ואחר כך בפנימייה באלוני יצחק. מורה צעיר, כריזמטי ואנטי ממסדי, כזה שהתלמידים אוהבים. אחר כך הוא עשה תואר שני בטכניון בניהול תעשייתי. כשסיים את הלימודים אביו עזר לו לקבל עבודה כמנהל כוח אדם במפעל נשר בהרטוב, שהיה בהקמה. מאז, במשך שש שנים, עבד כספי בתפקידי ניהול כוח אדם בתעשייה, תחילה באלקו ולאחר מכן בחברת אלקטרוניקה גדולה בחולון, בבעלות קונצרן אמריקאי. הוא היה צעיר אמביציוזי בן 29, אחראי על 400 עובדים, וחלם על משרת המנכ"ל הבא של החברה. כעבור ארבע שנים, באמצע הדרך אל המשרה הנכספת, הוא החליט להחליף צד. "זה היה בגלל חיים שרעבי", הוא הסביר לקובי מידן, כשהתארח בתוכניתו לפני חודש וחצי. "שרעבי היה הפועל הכי חרוץ במפעל, עובד כמו חמור, עושה פרמיות ושעות נוספות, מוציא את הנשמה בשביל עוד כמה גרושים, ואני לוקח את הכסף שלו ומעביר לאיזה בעל מניות בארצות הברית. הבנתי שיש איזה בלוף במערכת ואז נפלה, התמוטטה אצלי אחת מאמונות היסוד של החברה הקפיטליסטית, שמי שמתאמץ יותר מצליח". |
|
||||
|
||||
ומי שנולד לתוך סביבה מבוססת ותומכת וכו', גם יהיה קל לו יותר לפתור ולפטור את בעייתם של אחרים בכך שהם ''אינם יודעים כלום מהחיים שלהם'', או בלשונו של אמן תל אביבי רגיש אחד, ''נסיבות אומללות''. |
|
||||
|
||||
לא כל האנשים נולדו שוים, ולא כל האנשים נולדו לסביבה זהה. לפיכך, לא לכולם יש אותן הזדמנויות. אם זאת הטענה שלך, אין לנו ויכוח. אני רק טוען שהבעלות על אמצעי הייצור הפכה להיות, במידה רבה, בידי הפרולטריון, והמנגנון שאחראי לכך הוא הבורסה. מה כל אחד יודע להפיק מזה זאת שאלה אחרת, אבל אני לא רק אומר ''תתעשר בעצמך'' אלא גם מצביע דרך אפשרית לעשות זאת גם אם לא נולדת לאב מליונר (בהנחה שקפיטל הוא הדרך להתעשרות, שמונחת, כמדומני, בבסיס האידיאולוגיה המרכסיסטית). ואם את רוצה לדבר על הבעיה של הזדמנויות שוות יותר, בתחומים כמו שיפור החינוך הציבורי למשל, נדמה לי שלא יהיה לנו ויכוח גם שם. |
|
||||
|
||||
נו בסדר. אבל לא בידי הפרולטריון: בידי העובדים בכלל, ועובדי הצווארון הלבן בפרט. ואגב, בורסות היו קיימות גם כשמרקס כתב את כתביו. |
|
||||
|
||||
יש לי (ברצינות) בבנק מאה ושישים אלף שקל1. איך להתעשר מזה? אוסיף גם כי עד לשנת 2005 אני צריך שהמאה ושישים אלף האלה יהפכו לארבע מאות, או שיהיה סקנדל פנים-משפחתי שאחריתו מי ישורנה. 1 מקודם היו מאה ושמונים. מחמת מצב מתמשך של היעדר הכנסה חדשית, אני נוגס עוד ועוד מן הסכום המסכן. איך להפסיק את מעגל ההרס? |
|
||||
|
||||
קנה את ספרי "איך להפוך 10 שקל לארבע מאות אלף שקל" בסכום של 159 אלף שח. עשר מהנותרים תשקיע על פי הכתוב והנותרים תרום ללב"י. לחילופין,שים בפק"ם ובנה על אינפלציה של 200% |
|
||||
|
||||
הוראות ביצוע: 1. הוצאות מחיה. צמצם כרצונך וכיכולתך את רמת ההוצאות שלך. התחל לרשום במחברת את כל ההוצאות החודשיות שלך, מרמת פחית הקולה ומעלה. זהו פטנט בדוק להורדה משמעותית ברמת החיים. 2. צור לעצמך הכנסה חודשית. הפקד אותה בחשבון בנק נפרד. 3. אזן בין ההכנסה החודשית להוצאה. נהל את המאזן בחשבון הבנק אליו אתה מפקיד את ההכנסה החודשית. 4. מאה ושישים אלף השקלים נמצאים בחשבון שבו אין שום פעולה (בודאי לא הוצאה). תכליתו - הגעה לסכום המקסימלי האפשרי בפרק הזמן הקצוב. 5. התמקח עם פקיד הבנק שלך. סביר מאוד להניח שהוא ייתן לך עוד כמה אחוזים בריבית הזכות. במידת הצורך עבור לבנק אחר. שאלות עד כאן? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |