מבעד לעדשה | 957 | ||||||||||
|
מבעד לעדשה | 957 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
האם אפשר לבקש את המקור, במיוחד בגלל שהשיר רווי איזכורים תנכיים, ומעניין יהיה לראות כיצד הם מתקבלים באנגלית. מעניין גם לדעת, אם אפשר, אם למשוררת היה איזה קשר לגייל רובין שנרצחה שלש שנים לפני עלייתה. להבנתי, הציטוט מירמיהו משמש בשיר כמסגרת פסימית ופאסיבית שבה, במיוחד אחרי הרצח של נשמה אמנותית-רוחנית, הקורא מובל לתוך תהום של חוסר תכלית ומוצא, חלומותיו על שקט ושלווה מנופצים והוא תולה את חוסר התוחלת לא במעשי ידי אדם אלא בגזרה מלמעלה. אולם הפסוק עצמו מהווה לכאורה אנטי-תזה לקריאה הזו "כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלים נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" שבו יש קריאה לאדם לקחת גורלו בידיו ולא לעשות שקר בנפשו. רד"ק קורא בפסוק קריאה לחיזוק האמונה באל, המושוות לחרישת הניר, ומי שפיו וליבו אינם שווים מבחינת האמונה, מושווה לזה שזורע קוצים (לכאורה אנטי-תזה כי גם הקריאה לאחריות באה במסגרת כופה של אמונה, אבל לא בזה עסקינן). דימוי הקוצים שמתעצם כמובן לאור הכלניות האדומות (האם הכותבת הכירה את הדימוי העמוק של פרחי דם המכבים?) אבל באותם ימים הרבה בתים ישראליים נהגו לקשט את הסלון בצנצנת עם קוצים. |
|
||||
|
||||
אני בטוחה שירדן ניר עשה כאן עבודת תרגום יפה. אבל מצטרפת לבקשה של רב''י להביא גם את המקור. בשירה השפה חשובה לא פחות מהתוכן. והיות שבמקרה זה המקור הוא בשפה שמוכרת לרבים מהאיילים, יהיה טוב אם גם הוא יובא לכאן. |
|
||||
|
||||
אומרים לנו שיש טקסט אחר אם יש טקסט אחר הביאוהו לכאן |
|
||||
|
||||
נתן יונתן כתב גם כן שיר לזכרה של גייל רובין. השיר הולחן ע"י שפי ישי ומפיע באלבומו "אהבה ושנאה". בעיני הוא מאוד יפה ולכן אביא אותו כאן. אני מתנצל על הכתיב החסר ועל העדר הניקוד. והרתם היה מלבין והרתם היה מלבין והולך לאיטו לארך הדרך תל אביב עטופה ערפל, ירושלים רחוקה מישהו אולי לא יגיע לסוף החרף הזה, לשומקום. דם הולך ודם בא והארץ לעולם עומדת. אתמול נורתה בלבה צלמת אחת יפת-תאר שחמדה זהב-דיונות ופריחה אצילה של שקנאים משמורת הטבע של מעגן-מיכאל, איך שהיא מבריחה במעופה עננים ומפזרת להקת עמודי חשמל במסעה אל סעודת-הקדש החרפית בברכת הדגים הרדומה. לא לכך נתכונתי מלכתחילה; טיוטה זו נרשמה בראשית החרף. נצנים ראשונים של כפור פקעו באויר. הירק הימי של הרתם התנשב גלים גלים ברוח החופית. רציתי להשאיר אחרי בצוק העתים ודוי קצר על אהבת רתם ועל הצרך בכתיבת שירים. חשבתי שיפי יוכל להגן עלינו ועל הילדים מאש ומקרח שאותה כסיפה עדינה של פרח לארך הדרך והארץ האחת שנשארה ורתם חולות מדברי ויפיו הנורא, חשבתי |
|
||||
|
||||
Sow not among thorns.
(Jeremiah 4:3) Gail, the hyssop grows in the rock, the winter rains pass, the psalmist sings the praise of ostrich, stork, and pelican. Through the filtered glass you noticed no intruder. But the foxes, Gail, the foxes trample the vineyard. Catch them, quick, the vineyard won't flower. I remember that spring how the sky tore apart, the thick clouds washed down, and later the blood-red anemone bloomed, and wild birds you photographed on the shore that day flew startled, clutching green twigs in their beaks. They migrate here to seek a quiet nesting place. We are compelled to sow among the thorns. |
|
||||
|
||||
יסלחו לי המחברת והמתרגם, אך תוך כדי קריאת השיר באנגלית הפקתי כמעט מבלי משים גרסת תרגום נוספת: גייל, האזוב צומח בחגווי הסלע הגשם חלף הלך לו, אשת המזמורים שרה הלל ליען, לחסידה, לשקנאי. מבעד לעדשה המסננת לא הבחנת בפולש וזר. אבל השועלים, גייל, השועלים מחבלים בכרמים. תפסי אותם, מהר, הכרם לא יבשיל. אני זוכרת איך באביב ההוא נבקעו השמים, עבים נטפו מים, ואחרי כן פרחה הכלנית, ארגמנית כדם, ובאותו יום צפורי בר שצלמת על החוף עפו נרעשות, במקוריהן זמורות ירוקות. הן נודדות לכאן, מבקשות מקום קינון שליו. עלינו נגזר לזרוע אל קוצים. |
|
||||
|
||||
יפה. רבות מהבחירות שלך אני מעדיף על אלו שלי, ובאופן כללי התרגום שלך קולח יותר מבחינה מוזיקלית. כמה נקודות שעליהן אני חולק: 1. "העדשה המסננת": תחילה תרגמתי "עדשת הסינון". המחברת הסבה את תשומת לבי לכך שזה ביטוי לא שגור במיוחד בעברית, ולא ברור בכלל שהקורא יבין מיד למה הכוונה. 2. "עבים נטפו מים" - חסרה בעיני מידה של דרמטיות, והחרוז לא נשמע לי במקום. 3. "השועלים מחבלים בכרמים" - הסכמתי עם המחברת שהשימוש במילה המפורשת "מחבלים" אינו רצוי. העדפנו שהקורא ישלים בראשו את המילה החסרה. בשורות האחרונות התרגום שלך חושף משהו שלא שמתי לב אליו: ה"אנחנו" ("נגזר עלינו") מובא בניגוד לציפורים, בעוד שאני ראיתי הקבלה, או "סתם" פיתוח של הרעיון (הציפורים, כמונו, רוצות מקום שקט, לשווא). עכשיו אני נוטה לחשוב שאתה צודק, אבל איני בטוח. |
|
||||
|
||||
שני התרגומים מחזקים את הקונוטציות התנכיות לעומת המקור. (אם כי גם באנגלית נוצר הקשר עם שיר השירים, ותיבת נוח). ואם מותר להציע שינוי קל- את השורות על השמיים והעננים הייתי מתרגמת ... אני זוכרת באביב ההוא, איך השמיים נקרעו, העבים זלגו מים כי זה מזכיר אבלות, קריעת בגדים ודמעות זולגות. ("נקרעו" גם צמוד יותר לאנגלית. לא שזה תמיד טוב, אבל אולי כאן...) באזכור המרומז של תיבת נוח יש ניגוד יפה- היונה עם עלה הזית כסמל השלום. והציפורים המבוהלות שפורחות וזמורות במקורן- בגלל אקט של מלחמה. המלים באנגלית "filtered glass" העלו בי גם את זכר צילומי הציפורים שתלויים על קירות המוזיאון הקטן שבכניסה לשמורה. ולכן, אילו לא יכולתי להתייעץ עם קסלר הייתי מתרגמת "מבעד לזכוכית המסננת"- כי כשמתבוננים בציפורים שמאחורי זכוכית-המיסגור, מתחילים לחשוב אחורה, אל מאורעות היום ההוא. (אבל אם שואלים אותה והיא לא חשבה על זה, אז לא רצוי להוסיף כוונות). |
|
||||
|
||||
תודה על המקור האנגלי. בקשר לפילטר של המצלמה. השיר ממוסגר בציטוטים תנכיים ואולי אני יכול להציע ''זכוכית עששה'' בעקבות פרושו של רש''י למלה עששה מתהילים, שזה כמו להסתכל דרך זכוכית אך המראה איננו ברור. הפרוש מתאים גם לשימוש בפילטר במצלמה, שנועד לסנן צבעים או לעוות תמונה. |
|
||||
|
||||
תרגום הרבה הרבה יותר מוצלח!! כה לחי |
|
||||
|
||||
טוב, לא באמת. אשמתי שאין לי אימייל ושם משפחה. חוץ מזה פעם גיליתי באיזה חיפוש שגם לפני היה איזה ''סתם'' יונתן אחד, שכנראה ניכסתי לו את הכינוי בברוטאליות. |
|
||||
|
||||
מעניין לראות, ש ה- I הנייטרלי תורגם דווקא בלשון נקבה. זהו אחד המוקשים הגדולים בתרגום מאנגלית לעברית. פה נעשתה בחירה אחת, אפשר היה גם לבחור אחרת. |
|
||||
|
||||
טוב שהופיעה גם הגרסה המקורית של השיר המרגש הזה. התרגום של ג. שמעון נשמע באמת זורם יותר ודווקא השימוש במילה "מחבלים" מעצים את ההקשר התנכי. אולי אפשר "עבים נשטפו", כמו במקור? כל כך מצער שמאז שנרצחה גייל רובין שמענו מצעד כל כך ארוך של שמות, שכל אחד מהם בעצם ראוי לשיר, וגם התחושה הזאת, של אינסופיות, ניכרת היטב בשיר. |
|
||||
|
||||
אחלה שיר! בדיוק ההייתי צריכה שיר על הטבע לעבודה שלי...וזה שיר שבטוח אני אקבל 100! |
|
||||
|
||||
המחבלים שנותרו בחיים מספרים על המחבלת דלאל אל מאגרבי. לא פיוטי כ"כ, אבל עם נגיעות של פנטזיה- מתברר שהם שטו בסירה יומיים ואיבדו את הכיוון, עד שהגיע דולפין ואמר להם: 'הנה פילסטין, שם!' וישוטו לפי הוראות הדולפין ויגיעו ארצה פילסטין. (ומי שיש לו בעיה עם הסיפור הזה, שישתה את המים של הירקון!) אבל מיד אחר-כך יש תיאור של חילופי דברים, (אולי אפילו אמיתיים), בין גייל רובין ז"ל, לבין הרוצחת דלאל, בשניות שלפני הרצח: "האחות דלאל אל מגראבי שוחחה עם העיתונאית האמריקאית. לפני שהרגה אותה, דלאל שאלה: איך נכנסת לפלסטין? [גייל] ענתה: הם נתנו לי ויזה. דלאל אמרה: קיבלת את הויזה שלך ממני, או מישראל? יש לי זכות לארץ הזאת. למה לא באת אליי? ואז דלאל פתחה עליה באש. אנחנו צריכים לזכור את הדברים האלה כמקרים... כחוויה אנושית" |
|
||||
|
||||
כנראה שהדולפין לא היה מעודכן. המחבלים רצו להגיע לתל אביב (זאת הסיבה שהם השתלטו על האוטובוס, וכדי למנוע זאת עצרו כוחותינו את האוטובוס באש בצומת גלילות). הסיבה שהם נחתו במעגן מיכאל היתה תחנת הכח בחדרה, שאז היתה בשלבי בניה. הדולפין, שלא ידע על בניתה של תחנת הכח בחדרה, סבר בטעות שארובתה היא ארובת תחנת הכח רידינג. |
|
||||
|
||||
לא נכון, הדולפין כיוון אותם באופן מדויק, רק שביבשה הם לא מצאו מדריך ושוב תעו בדרך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |