גנרלים כמדינאים 365
דומה, לעיתים, כי מנהיגינו הפוליטיים כלל אינם מנהיגים - הם בסך הכל קבלני ביצוע של המנהיגים שמאחרי הקלעים.
פוליטיקה • דב אנשלוביץ • יום ג', 5/12/2000, 21:05
הגנרלים השתלטו זה מכבר על חיינו הפוליטיים: ראש ממשלתנו הנוכחי היה רמטכ"ל; מנהיג האופוזיציה, שרון, היה גנרל בכיר ומועמד לרמטכ"לות; קודם לכן כיהנו כראשי ממשלה רבין שהיה רמטכ"ל ונתניהו, שאמנם לא היה גנרל, אך בכל זאת אפשר להגיד שאת חינוכו העיקרי כישראלי רכש בצבא.

איני שותף לביקורת שטוענת כי תופעה זו גורמת להתרחקות מהדמוקרטיה או להשלטת שלטון של "איש חזק". התבוננות בתקופות כהונותיהם של האישים הנ"ל מראה כי לא הייתה שום בעיה שכזו, ושאופייה הדמוקרטי של המדינה לא השתבש בגללם.

הביקורת שלי באה דווקא מכיוון אחר לגמרי. לדעתי, הגנרלים חסרים מרכיב בסיסי שצריך להימצא במנהיג, במיוחד במנהיג של מדינת ישראל בתקופתנו הבעייתית, כשהמצב עדיין לא התייצב. המרכיב שאני מכוון אליו הוא המרכיב האידיאולוגי, היכולת להגדיר יעד שאליו יש לשאוף. הגנרלים מזכירים לי קצת את האופן שבו תאר הסופר הבריטי ג'רום ק. ג'רום בתחילת המאה העשרים את האופי הגרמני: הם יכולים לקיים פקודות ולהוריד פקודות, אבל אינם מסוגלים להגדיר מטרה.

הגנרלים האלה הם אנשי ביצוע, קבלני שמבצעים יוזמות של אחרים. הם יכולים להיות ליד המנהיג, ואולי טוב שיהיו שם, אבל לא במקומו.

דוגמה שתבהיר את כוונתי היא רבין. מדובר, לדעתי, באישיות שהיא בעצם די חיוורת. אני מאמין שכאשר הכריז לפני הבחירות בהן נבחר כי "מי שיורד מהגולן, מפקיר את בטחון מדינת ישראל," הוא התכוון לכך. זו הייתה העמדה שהובילה מפלגתו אז, והוא השתלב ברוח הכללית.

מי שהביא לשינוי היו אנשים שבהם היה כן הניצוץ האידיאולוגי: ביילין, שריד, "האקדמאים" של אוסלו, ושמעון פרס. הם הצליחו לגרום לשינוי, ולגרור את הרוח הכללית לכיוון אוסלו, ולכיוון וויתור על הגולן. זה שהאנשים האלה לא היו גנרלים אינו מקרי.

רבין חש ברוח הכללית, וכקבלן ביצועים, נטל את המשימה לבצע את מה ששודר לו בה והחל לתמוך באוסלו ובירידה מהגולן, מה שהיה ממש מהפך בדעותיו כפי שהכרנו אותן קודם. כך מתנהג גם ברק: הנסיגה מלבנון אינה רעיון שלו. הוא התנגד, ושינה את דעתו זמן קצר לפני הבחירות. גם אז דיבר רק על נסיגה בהסכם. מי שמשך לכוון הזה הוא שוב ביילין, יחד עם ארבע אמהות, שגרמו לשינוי באווירה. ברק נכנס לעניין כקבלן ביצועים שיודע איך לבצע את המשימה, שאחרים הגדירו עבורו.

נתניהו, גם הוא פועל באופן דומה. כל המדיניות של ממשלתו הייתה המשך הליכה בתהליך אוסלו, למרות שהתהליך היה מנוגד לאידיאולוגיה של הליכוד. אבל זה מה שהיה, ונתניהו, גם הוא קבלן ביצועים, קיבל את העבודה. כך נהג גם בנושא הגולן - לאחר שהקו הכללי הותווה בידי הממשלה הקודמת, כבר לא נותר לו די חזון לחשוב על כיוון אחר. מנהיגים אמיתיים ובעלי השפעה שיכלו להצביע על כיוון אחר, לא היו לו שם בליכוד, ומה שנשאר לו לעשות הוא לבצע את האידיאולוגיה של השמאל. מנהיג אידיאולוגי בולט אחד היה שם: בני בגין. אבל כפי שכולנו יודעים, הוא לא הצליח לטפס לעמדת השפעה, ונותר מאחור.

שרון אף הוא בעל פרופיל דומה. אומרים שהוא בולדוזר, ואכן, כמו בולדוזר, שהוא בסך הכל מכונה הנשלטת על ידי אחר, הוא הרס את ימית - לאחר שהריסת ימית הוגדרה עבורה כמטרה. הוא רק קיבל עליו את הביצוע, את החזון לקחו על עצמם אחרים. הוא היה אז פוליטיקאי ולא איש צבא במדים, הוא יכול היה להתנגד, יכול היה להתפטר. היום הוא מביע חרטה על כך, ובכל זאת - הוא גם טיפל בביצוע הסכמי אוסלו, ונסע יחד עם נתניהו לוואי כדי לחתום על הנסיגה, אולי הכי משמעותית בהסכם שבוצעה עד כה, שכן דובר שם בשטחים בלתי מאוכלסים. הוא אמר אז שלא הייתה אופציה אחרת. אולי צדק, אך למה לו להיות שותף? שוב הצורך האובססיבי לבצע, לא חשוב מה.

מדינת ישראל נמצאת היום באחד מרגעי השפל הגדולים שלה, כשמאפייניו העיקריים הם הפחד, השיתוק המחשבתי וחוסר היכולת ליזום. למצב הזה הובלה המדינה על־ידי פוליטיקאים מהשמאל שהיו בעלי יכולת התוויית כיוון, כאשר הכיוון הנבחר, לצערי, היה כיוון רע, ושורה של פוליטיקאים גנרלים שביצעו את רעיונותיהם.

לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה, כדאי לנו לשקול מחדש מיהם מנהיגינו - ואם הם אכן מנהיגים, או מונהגים.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ישנם גם אחרים (אולי) 12871
רון יום ג', 5/12/2000, 21:31
מבלי להיתיחס לעצם הטיעונים, הרי ניתן להראות
שהיו גם פוליטיקאים שבאו מהמילייה האזרחי ופעלו
כקבלני משנה ,כפי שאתה מגדיר, ואינני מקבל.

מנחם בגין הופעל על ידי משה דיין, בעיקר, עזר וויצמן,
אהרון ברק ואברהם תמיר בכל המשא ומתן והחתימה על
הסכם השלום עם מצרים.

אותו בגין תומרן והופעל על ידי שרון ורפאל איתן בהחלטה ,ביציאה ובביצוע של מלחמת לבנון. "המנוח", כמו שוויצמן קרא לו, עמד על הבופור מטרים מגוויות חללי סיירת גולני והתנבא על 40 שנות שקט.

ויצחק שמיר היה קבלן ביצועים (כביכול)של חישוקאי הליכוד, ושל חישוקי האידאולוגיה הקפואה שלו.

בן-גוריון היה פנומנה יחודית, (שידע להתנהג יפה מאד באופן אוטוריטרי) ואסור לשקוע במן רצון עקר ל "מנהיג" חזק שיודע מה טוב לעם. צריך איש בעל סבלנות ויכולת אנושית.

מי ששואף להיות מלאך, סופו להיות בהמה.
הלואי והיית צודק 12879
שובל יום ג', 5/12/2000, 23:27
לצערי הרב התזה שאתה מציע למשבר המנהיגות בישראל איננה נכונה. אני אומר לצערי בגלל שכמוך הייתי רוצה להאמין שמספיק שנחליף את כל הביצועיסטים באנשים עם חוט שדרה אידיאולוגי כדי שמצבו של הימין ומצבה של מדינת ישראל ישתפרו.הבעייה של החברה הישראלית היא שלא מספיק מנהיג. כדי להתוות מדיניות פוליטית נכונה בשעה זאת שתוכל לחלץ את מדינת ישראל והציונות מהבוץ העמוק שאנו נמצאים בתוכו לא מספיק רק אדם עם חוט שדרה אידיאולוגי.צריך לשם כך שורה של גורמים, שיאפשרו בכלל התויה של מדיניות נכונה. הגורמים הללו קשורים למעטפת היותר רחבה, שמאפשרת למנהיגות לפעול. המעטפת הזו הם הגורמים הכלכליים והתרבותיים , שמכתיבים למנהיגות במידה רבה את דפוס פעולתה.
בניגוד אליך אני סבור שלנתניהו חוט שדרה אידיאולוגי מוצק. הסיבה שנתניהו לא היה מסוגל להגשים מדיניות שתשים קץ לאשליית הדמים של אוסלו היא שהציבור לא היה מוכן לעמוד במחיר של מהלך מדיני כזה. החברה הישראלית ולא בגלל המנהיגות שלה היא חברה פוסטהרואית צרכנית ומערבית באוריינטציה שלה, התלויה לשם המשך התפתחותה בדעת הקהל המערבית. נראה לי שנתניהו ידע שמהלך כזה שפרושו עימות עם כל העולם המערבי פשוט בלתי אפשרי, על אף שהוא אולי נחוץ להצלת ישראל. כן, חלפו הימים שבן גוריון כנגד עמדתה של ארה''ב הכריז על הקמת המדינה. כיום בתנאים הכלכליים והתרבותיים הנוכחיים, שאיש לא מנסה לגבש להם אלטרנטיבה רצינית, אין אפשרות לבצע מדיניות ציונית רדיקלית מחוייבת מציאות, שבכוחה להתמודד עם מכלול הסכנות, שעומדות לפתחה של מדינת ישראל.
היחידים, שניסו לחשוב ברצינות על אלטרנטיבה כוללת לסדר הישראלי הקיים בכיוון הציוני היו גוש אמונים ,אבל כגודל התקוה כן גודל האכזבה. גם גוש אמונים כשל בכך שהעמיד את כל הבעיות של מדינת ישראל על שאלת השטחים בלי לנסות לגבש סדר יום כולל יותר גם לישראל וגם לעם היהודי. כמו כן בשל הנטיות הרומנטיות שלו לא השכיל גוש אמונים להתמודד עם הבעיות העכשויות של המדינה כמו המעמד הבינלאומי הבעייתי של ישראל ומקומם של האזרחים הערבים בתוכה ולהציע פתרונות מעשיים.
אבל מה שחשוב הוא לא הכשלון של הגוש אלא דוקא ההצלחה. הגוש הצליח לבנות בעידן פוסטהרואי חברה אידיאולוגית מגוייסת בעיקר באמצעות חינוך ופעולות וולונטריות ואם יש משהוא שהחברה הישראלית זקוקה לו זה הדבר הזה. ( אם כי בכיוון קצת פחות אינפנטילי משל אנשי הגוש). ללא התעוררות מלמטה ופעולה נרחבת בישראל ובתפוצות להצלת מדינת ישראל כמדינה יהודית שום מנהיגות לא תעזור. אם לא יתגיסו אנשים למען המטרה הזו ויעבדו בשבילה וייצרו מסה קריטית של שינוי בציבור, אז נתניהו וכל מי שיבוא במקומו ימשיך לדשדש במציאות הקיימת. אחד הדברים הקשים שצריך להבין כל מי שחרד למדינת ישראל שהאנרציה היא פוסט ציונית. מדינת ישראל כמדינת יהודית היא נטע זר באזור הזה שרובו ככולו ערבי והיא נטע זר במערכת הבינלאומית, שמעוניינת בשקט ויציבות אזורית ולא בזכויות פרטיקולריות של עמים. לכן השחיקה של הציונות במיוחד עם התערערות זכרון השואה הוא גדול. התקוה היחידה היא לא בפוליטיקה הגדולה אלא בעבודה הסיזיפית היומיומית למען האינטרסים היהודיים בארץ וגם בתפוצות. רק אם נצליח ליצור פה עובדות עוד יותר מרשימות ממה שיצרנו פה זה חמישים שנה ניתן יהיה לקוות, שהמצע לשינוי מדיניות ממשלתית יהיה אפשרי.
הלואי והיית צודק 12883
צבי צוברי • בתשובה לשובל יום ד', 6/12/2000, 0:20
כולם לוקים בראיה סלקטיוית.
גוש אמונים נופפו בדגלים אידיאולוגיים ובמעשה ציוני והתנתקו מההויה התרבותית הישראלית.
''העם'' זנח את החזון הציוני של התיישבות וגאולת האדמה, כמו גם את הציונות הרוחנית לטובת ערוץ הקניות וערוץ הספורט.
קברניטי העם הם פני העם. (ראו אמריקה)

הלואי שיקום כאן מנהיג אמיתי. של כולם, אבל חכם מכולם. הרואה את הנולד. אבל לפי מצבנו זה נראה רחוק מאוד.
הלואי והיית צודק 12919
שובל • בתשובה לצבי צוברי יום ד', 6/12/2000, 22:04
אני לא אוהב סוג של טענה כמו ''העם זנח את החזון הציוני''. אני לא יודע מי זה העם ואני לא חושב שעמים מבצעים מהלכים תודעתיים באופן קולקטיבי. הבעייה של גוש אמונים מורכבת יותר מעולם מושגים לא רלונטי ואימוץ הדגלים של אתמול. הבעייה של גוש אמונים היא צרות האופקים. הם פשוט התייחסו לדבר היחיד שעניין אותם גאולת הארץ מבלי להתייחס לשום גורם אחר. למשל לא היתה לגוש אמונים שום אנאליזה כלכלית מעניינת, כלומר לא היה לגוש אמונים שום תוכנית רצינית מה צריך להיות האופי הכלכלי של מדינת ישראל. מי שיודע מה זהקפיטליזם מבין שחלק בלתי נפרד ממנו זה ערוץ הקניות ואם לא רוצים את ערוץ הקניות אז צריך לחשוב על אלטרנטיבה כלכלית ולא רק להקים התנחלויות. חוסר ההתייחסות לשאלות יסוד בפוליטיקה של היום כמו שאלת הגלובליזציה, המאיימת על זהויות פרטיקולריות כמו שגוש אמונים מנסה לעודד, חושף את האינפטיליות וחוסר הרלונטיות של התנועה הזו לכל מה שעומד בפני החברה הישראלית.
אם זאת היו לגוש אמונים גם זכויות רבות. הזכות הגדולה ביותר שלהם היתה החשיבות, שהקדישו לבניית חברה מגוייסת והידיעה שפוליטיקה אמיתית לא עושים במסדרונות הכנסת, אלא דוקא בעבודה מאומצת בשטח.
ולגבי המנהיג- אני רק חוזר למה שאמרתי כבר קודם- לא נראה לי שמנהיגות היא הבעייה שלנו- הלואי וזה היה רק זה.
הלואי והיית צודק 12940
gabriel • בתשובה לשובל יום ה', 7/12/2000, 17:19
אני לא מסכים, אני חושב שמנהיגות היא כמעט תמיד כן הבעיה.
אני לא אגיד לך שרוב האנשים בעולמנו הם טיפשים, אלא רק שמעטים מהם הם חכמים.
אם תסתכל בדפי ההיסטוריה, תראה שהיו אילו אשר היו ''חזקים מספיק'', בשביל הנהגה ושמירה על שילטון יציב.
אי אפשר לקוות שהעם יתאושש, העם לצערי, ולא רק שלנו אלא בכלל.
אינו יודע להיתאושש, הוא יודע לעקוב.
זה נשמע תמוה, אבל תסכימו איתי שאם המצב לא היה כך, אז לא הינו איפה שאנחנו עכשיו.
אין הרבה אנשים שיודעים לראות את התמונה הגדולה, שיכולים לחשוב לעצמם שאולי הפרשנות של המורה לתנ''ך לא כל כך הגיונית, ובאותה מידה גם של שדרן הטלויזיה.
האנשים האלה, הם המנהיגים, האנשים המניעים את שאר העדר...כשהם טובים אז המצב טוב, וכשהם לא...אז לא.
נתניהו 12881
יוסי גורביץ יום ג', 5/12/2000, 23:31
נתניהו הוא אבן הנגף לתיאוריה שלך. לא מדובר בגנרל, אלא בקצין זוטר, שיצא משורות הצבא ועבר לניהול בחברה אזרחית ומאוחר יותר לתפקידים דיפלומטיים בכירים. ועדיין, הוא התנהג כמו כל גנרל. למה? מפני שהמילייה שלו היה מורכב מגנרלים. היה לו שר בטחון גנרל, שר תשתיות וחוץ גנרל, היה לו רמטכ"ל שהיווה את הפיגורה המאיימת ביותר עליו, מבחינה פוליטית (אמנון ליפקין-שחק - מישהו זוכר?), ראש שב"כ שהיה גנרל לשעבר (ושמסתמן, במפתיע, כבעל חשיבה עצמאית)... הפוליטיקה הישראלית רוויה בגנרלים, ולרוב, מעצם משקלם, הם מתווים את סדר היום. רק כאשר ברור מעבר לכל ספק שהם טועים - לבנון היא מקרה קלאסי - הגל פונה נגדם.

ואז, כמובן, הם משתמשים בכל כובד משקלם כדי להשפיע על קבלת ההחלטות, עד סף פוטש. מהקשרים שרקם דיין עם בן גוריון נגד ראש הממשלה שרת, דרך שרון והמטכ"ל ששיקרו לממשלה בקשר ללבנון, וכלה ברמטכ"ל הנוכחי, שטוען בחוצפה כי "בגלל הגבלות האוצר אין כסף למיגון החיילים בשטחים", הקצונה הבכירה בישראל תמיד ראתה בעצמה אוטוריטה נפרדת מן הממשלה.
גנרלים כמדינאים 12884
ג. שמעון יום ד', 6/12/2000, 0:24
דוב,

התזה שהעלית - גנרלים הם ביצועיסטים המוציאים לפועל את חזונם של אחרים - אכן מספקת מבט מזווית קצת אחרת על הפוליטיקה העגומה שלנו, בייחוד בימים אלה, ובמשך דקות הקריאה אף היה לי נחמד להתהלך עמך בין פיתוליה. עם זאת, היא מבוססת על הכללה שאינה עומדת במבחן היסטורי בסיסי. כבר בעת העתיקה נמצאו גנרלים בעלי חזון כמו אלכסנדר מוקדון או יוליוס קיסר. אבל אתה יכול לטעון במידה רבה של צדק שהחינוך של בני האליטות הקלאסיות היה מקיף, הם חונכו משחר ילדותם לנאום היטב, להיות מדינאים ומצביאים, ומה לא. אז נקפוץ קדימה למאה ה-‏18. הגנרל נפוליאון לא היה חסר חזון (להיפך דומה שחזונותיו הפליגו לעתים רחוק מדי). בארה"ב, במאה ה-‏19, הפך הגנרל ג'קסון שהיה לנשיא את חזונו הדמוקרטי לפרקטיקה שהושרשה בלבבות האמריקנים. ובמאה ה-‏20, חילץ הגנרל דה גול את הצרפתים מהביזיון של ממשלת וישי, ומאוחר יותר הוציא את צרפת מהבוץ של שלטונה באלג'יריה בניגוד לחלק גדול מנטיות ליבו של הציבור הצרפתי. בקיצור, יש גנרלים כאלה ויש אחרים.
יש כלל שלכל כלל יש יוצא מהכלל 12903
דב אנשלוביץ • בתשובה לג. שמעון יום ד', 6/12/2000, 14:41
במתמטיקה אם תמצא דוגמא נגדית, ולו אחת למשפט, תוכיח בכך שהמשפט אינו נכון.
אבל אנחנו עוסקים כאן בעניינים אחרים.
האמת היא שכאשר עלה הרעיון בראשי לא חשבתי כלל על דוגמאות שמחוץ לפוליטיקה הישראלית שלנו.
מעניינת בכלל תופעת רבוי הגנרלים בפוליטיקה שלנו. כשנתתי לבי לכך התחלתי לשאול את עצמי האם באמת הצבא מכשיר אותם להיות פוליטיקאים יותר טובים.
ואת התשובה שנתתי לעצמי כתבתי במאמר.
יש לי רעיון 12896
פ.ט.א.י. יום ד', 6/12/2000, 11:20
תשמע דוב מאמר מעניין מאוד כתבת.
לגבי המנהיג - הגנרל.
לדעתי העם חפץ במנהיג חזק ומימי הקמת המדינה כח זה מילה נרדפת לצה"ל.
סיפורי גבורה הרואיים מעטרים את כל ספרי ההסטוריה ואת כל סדרות החינוך של צה"ל כמו כן רואים בעיקר ראו עד לפני שנים לא מועטות סרטי גבורה רבים.
העם , קרי ציבור הבוחרים מחפש איש חזק שיעמוד בראשו ובכך יפחיד וירתיע את העמים סביב לו.
זה אולי נשמע גרנדיוזי אבל זה מה שנראה לי אחרי מחשבה עמוקה.
אחרי 2000 שנות גלות שבהם הושפל העם היהודי אין ספור הוא מגיע למדינתו ורוצה לשמור עליה כמה שיוכל.
בראש המנהיגות שלו הוא רוצה מישהו שהגן על המדינה וייגן עליה גם בעתיד..
שוב מדובר באיש צבא והבכיר ביותר.
לדעתי שום מנהיג של מפלגת העבודה לא יכל להצליח - מלבד אנשי צבא כמו אהוד ברק או יצחק רבין.
נכון שלפני 73 היו מספר אישים שלא באו מן הצבא - ובראשם המנהיג הגדול מכולם - בן גוריון וכן שרת ואף גולדה - אבל כל השלושה ללא יוצא מן הכלל הגיעו ממפא"י ההסטורית שכל קשר בינה לבין מפלגת העבודה הנוכחית הוא רק בשם אולי...
לא באידאולוגיה ולא בערכים.
אני לא רואה ולראייה שום מנהיג לא צבאי לא יכול להוביל את מפלגת העבודה להצלחה - לא ביילין ולבטח לא פרס - שלולא תמיכת הערבים בו לא היה זוכה בכלום.
וראו איזה פלא מפלגת העבודה הכירה בערבים כבעלי ברית וכתומכים רציניים בבחירות בצורה מסיבית מאז הסכמי אוסלו - כי אז בעצם איבדה מפלגת העבודה את הרוב שלה בקרב היהודים.
כן אין למפגלת העבודה רוב בקרב היהודים.
גם ב92 כאשר נבחר רבין - הוא היטעה את ציבור הבוחרים בהצהרות שלפני הבחירות כאילו הוא הולך לשקם את הכלכלה והצהיר הצהרות ביטחוניסיטיות שאף אחד לא העלה על סף דעתו שיתהפכו כהרף עין בחסות ביילין והפטרוו שלו פרס ויוסי שריד.
וכן גם ברק רימה את ציבור הבוחרים כאשר הסתיר ככל יכולתו את עניין תהליך השלום - כה עמוק הוא הסתיר אותו עד כי הזמין את ראש עיריית ירושלים לנאום כי אין הוא אולמרט מאמין כי ברק יחלק את ירושלים.
הוא ציין שוב את העניין הכלכלה ועניין גיוס בני הישיבות את עניין המובטלים והזקנה מנהריה אבל תהליך השלום יוק.
נכון שהוא דיבר גם על לבנון -אבל אף אחד לא שיער שדווקא את ההבטחה המטופשת ביותר שלו הוא יקיים...
לכן הוא נבחר וראו איזה פלא - שוב ברוב מכריע של הערבים.
אם כן ניתן לומר בבירור שהיום מפלגת העבודה מייצגת יותר אינטרסים של הערבים משל היהודים - כי היא לא רואה סיכוי לנצח בקרב היהודים - שיודעים שהמפלגה הנ"ל זנחה כל קשר ליהדות ולארץ ישראל. היא נהייתה בדיוק כמו מרצ. ואולי כדי לקרוא לה מרץ ב'.
זהו להפעם.
שוב פעם - דוב מאמר מרתק.
יהיה טוב. 12918
משה דורון יום ד', 6/12/2000, 21:42
מסתבר שהבעיה שלנו היא יותר מטכנית הנוגעת לחינוך הגנרלים בצבא.
נכון שאנשי צבא, רבים מגיעים לעמדות בכירות בזכות ליחוך פינכה עקבי וחושים זיקיתיים מפותחים, אולם זו פשוט לא הנקודה.

ההקמה והעמידה של מדינת ישראל עד כה, בוססו על מערכת שיקולים בנוסח "מקלט בטוח" ו"בית לאומי". שיקולים אלו לא יכולים להחזיק מעמד מרוקנים מתוכן אמיתי שיחיה אותם. לא ניתן לבנות מדינה שהערך המרכזי שלה (מקלט בטוח) יתבסס על הפחדה,כמו שלא ניתן לדבר על "בית לאומי" כשאין כל ערך ממשי לאותו לאום.
אתה אמנם מנקודת מבט ששואפת כיום לכיוון של שקט ובטחון פרטי תסבור שעל מנת לשמר את מה שקיים לא צריך אידיאולוגיה שכוללת את אחד משני המרכיבים הנ"ל אולם עמדה נפשית כזו לא שונה מהותית מעמדה הנוקטת בדעה פוליטית הפוכה מטעמים זהים.

כשמסתכלים כיום על המציאות העובדה הבולטת ביותר היא העדר שליטה של המנהיגים. ברק שאך לפני שלושה חודשים הפריח בלונים של מהפכה אזרחית, ויתור על השאיפה לכונן את בית חיינו שנית שבא לידי ביטוי בהסכמה המחרידה לחתוך בבשר החי בירושלים, ונראה היה שאו-טו-טו מוסרות המניעות האחרונות שיאפשרו לנו לחיות ככל העמים ולשמוע תותח רק ביום ההולדת של המלכה, מצא עצמו בפני שוקת שבורה כשכל נסיונותיו לעצב את המציאות שקולים לנסיונו של הנופל מבניין גבוה לבלום את נפולתו על ידי נעיצת ציפורניו בקיר הבניין לגובהו הוא חולף בדרכו מטה.
ניתן לנסות להסביר מה חושבים המנהיגים, מה חושב עראפת (שקול לנסיון להסביר מה האינטרס של פרעה שלא לשלח את עם ישראל לאחר מכת ארבה) וכן הלאה אך אלו מפספסים את העובדה שכל המציאות כפי שהכירו מאבדת אוויר ומתכנסת לנקודה קטנה.
מכיוון שאני מניח שרוב הקוראים מסכימים שקיומה של המדינה כפי שאנו מכירים אותה מותנה באופן די ברור בקיום צבא אחוד, כדי לנסות לסבר את אוזנם וחושיהם המחודדים של רוב הקוראים הייתי מדגים את הקריסה במה שקורא היום בצבא הגדול ביחדות המילואים, ויותר ויותר בסדיר.
מי מכם שמעוניין להרחיב את אופקיו יברר לגבי אירועים בשבועות האחרונים בהם מ"פים מפרים פקודות בגלוי, מחזירים דרגותיהם לצבא, או סתם מסרבים להתייצב לשירות מילואים. המצב לא נראה טוב.

ובפינת "משחרב הבית" היומית שלנו:
כיום מנקזות את תשומת הלב בחירות מיותרות לחלוטין בהם ההצבעה היא בין "שלום וביטחון" ל"ביטחון ושלום", אך אין מן הנמנע שבתהליך מדורג לאחריהם תשתרר אנרכיה מסויימת במדינה.

אך ניתן גם אחרת:
כיוון חשיבה פרודקטיבי יותר יהיה בכיוון של מה לא טוב במה שבנינו עד כה שנגזר עליו לההרס ומה זה מחייב אותנו.
מי חי ומי מת ומי כאן פרעה?!. 12926
בועז • בתשובה למשה דורון יום ה', 7/12/2000, 0:56
ביחס ל-‏2 דימויים בהודעה שלך:
- "לחתוך בבשר החי בירושלים"
בירושלים יש רק אבנים מתות, הבשר החי הוא של ההרוגים מקרב שני העמים במאבק חסר התקווה עליה.

- "מה חושב ערפאת שקול לנסיון להסביר מה האינטרס של פרעה..."
מי כאן הפרעה? הרי אנחנו אלה שאינם משלחים את הפלשתינאים לחופשי!
דמו דמוקרטיה 12983
מנדל שבת, 9/12/2000, 19:15
...ולכן גם אין סיכוי שגנרל שהפך למנהיג אזרחי, יפנים את גודל השבר בטרגדיית אי חילוצו של יוסף מדחאת ...ויתפטר.
דמו דמוקרטיה 12985
האייל האלמוני • בתשובה למנדל שבת, 9/12/2000, 21:04
תופעת ''הש''ג אשם'' היא הקצנה, אבל תופעת ''ראש-הממשלה צריך להתפטר בגלל פשלה נקודתית שלא הוא היה מעורב בה'' גם היא הקצנה.
דמו דמוקרטיה 13007
רועי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 10/12/2000, 13:32
ידוע שהרמתכ"ל היה מעורב בה. מי אמר שראש הממשלה לא היה מעורב?

ובמידה וראש הממשלה רואה בכך נקודה שבה משהו פישל במקרה זה יכול להיות אלוף או רב אלוף הרי שהו כן קשור לנושא וצריך לטפל בו.
לא לשכוח כי כיום ראש הממשלה שלנו הוא בעל תיקים רבים.
אחד מהם הוא גם הביטחון ופה הקשר שלו לנושא.
דמו דמוקרטיה 13194
מנדל • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 16/12/2000, 19:33
"פאשלה נקודתית"???!!!
לא ולא אדוני. שום מסמוס סמאנטי לא יעזור פה. זהו שבר. ואם ברק לא היה רמטכ"ל על בפועל, הייתי מסתפק בראשו של הרמטכ"ל. למעשה
היחיד ששילם מחיר ,הוא הקצין שהעז לזעוק שסוסו של הקיסר ערום.
והנ עוד גנראל 194314
דב אנשלוביץ יום א', 1/2/2004, 10:17
שמעתי ביום ששי בערוץ 33 ראיון עם אלוף (מיל) יוסי פלד.
לשאלת המנחים איך ייתכן שבזמנו היה חבר הליכוד ותמך בנתניהו, וכאשר הציע לו ברק תפקיד הצטרף לעבודה, ענה שכיום אין הבדל בין המפלגות וחשובים רק האנשים שמובילים אותם. לדבריו לא הוא אשם במצב הזה.
כן. מצב כזה קיים. אין ספק בכך. אבל ייתכן שהגנראלים הם, האשמים העיקריים במצב הזה, משום שמרוב להיטות לבצע, הם לא מייחסים חשיבות לשאלה מה לבצע, ומעשהו הנ"ל של יוסי פלד הוא עוד נדבך שמחזק את האשמה הזאת.
האם האנשים שמובילים את המפלגות הם החשובים ? ייתכן מאד, אבל אסור לתת לגנראלים להיות המובילים. זה הרסני.
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626667
דב אנשלוביץ יום א', 12/1/2014, 20:38
אמש ראיתי ראיון בטלוויזיה שצולם ליד שער חוות שקמים עם אדם, שאת שמו איני זוכר, שתואר כעורך דין במקצועו, עוזר וידיד קרוב לשרון. את האיש הזה לא ראיתי קודם, אך הסיפור שסופר בכתבה הזכיר מאד את סיפור ויסגלס ושרון‏1. מדובר באדם שהגיע ממחנה פוליטי יריב, שחשב כאשר נפגש לראשונה עם שרון שעקב העובדה הזאת, מדובר בפגישה קצרה שבה יסתיים הקשר ביניהם, ובניגוד להערכתו פרחו מאז הידידות והקשר ביניהם.
סביבו של שרון הסתובבו, מסתבר, אנשים בעלי רקע אידיאולוגי הפוך מהאידיאולוגיה של הליכוד‏2, והם ככל הנראה היו מפעילי הבולדוזר שאותם תיארתי במאמר.
התופעה הזאת הייתה, לדעתי, פגיעה חמורה בדמוקרטיה. נבחר איש שהציג אידיאולוגיה של "דין נצרים כדין תל אביב", אבל מי שהחליט לבסוף הם אנשים שהרקע האידיאולוגי שלהם הפוך מזה של אלה שבחרו במנהיג.

‏1 בויקיפדיה ראיתי שוייסגלס אמר בעת ההתנתקות שהנסיגה הזאת תשמר את ההתיישבות ביו"ש, וזו מטרתה, אך היום הוא אומר שעלינו לפנות כל בדל שטח ביו"ש.
‏2 אומרים שגם בניו היו כאלה, והייתה להם השפעה רבה על בחירת דרכו.
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626668
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לדב אנשלוביץ יום א', 12/1/2014, 20:53
אני לא זוכר מה שמו, אבל בראיון איתו ששמעתי ברדיו הוא טען שרוב אנשי פורום החווה היו ימניים. מעבר לכך הוא טען שמדובר על פורום מייעץ ולא מחליט (להבדיל מהממשלה, הקבינט או מטבחון זה או אחר) כמוכן הוא אמר שהרעיון של פינוי עזה הועלה לראשונה על ידי גלעד שרון, שלמיטב ידיעתי נמצא מימין לאריאל (ולעמרי).
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626669
דב אנשלוביץ • בתשובה לצפריר כהן יום א', 12/1/2014, 23:06
ייתכן שאין אנו מדברים על אותו איש. אני ראיתי את הראיון בטלויזיה, ובראיון הזה הוא לא אמר שרוב אנשי פורום החווה היו ימניים. אבל, כמובן, ייתכן שמדובר באותו איש בראיונות שונים, וגם ייתכן שבראיון שאתה שמעת אותו איש אמר שרוב אנשי פורום החווה היו ימניים. עכשיו השאלה היא מה זה ''ימני''. גם שרון נחשב ''ימני'', אך אם תקרא את הדברים שכתבתי עליו במאמר זה, שנכתב שנים רבות לפני ההתנתקות, תראה שמעולם לא חשבתיו ל''ימני'', אלא לאדם שהוא חף מכל אידיאולוגיה, ומה שבוער בעצמותיו הוא רק הרצון לבצע, לא חשוב מה.
אשר להיותו של פרום החווה מייעץ ולא מחליט, באמת לא צריך מישהו מקורב שיגלה לי זאת כי זה מובן מאליו. אבל זה גם כל העניין שאותו הדגשתי במאמר. מי שהגיע לעמדה של מחליט הוא הבולדוזר. ובולדוזר מטבעו לא יודע מה להחליט, ולשם כך ישנם המפעילים, שממקרה הזה קוראים להם יועצים.
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626671
דב אנשלוביץ • בתשובה לצפריר כהן יום א', 12/1/2014, 23:25
אגב, אם באמת, כפי שאתה כותב, ואני שומע זאת לראשונה, רעיון ההתנתקות הועלה לראשונה ע''י גלעד שרון, וגם נכון, שגלעד הוא אחד ה''ימניים'' בפורום החווה, הדבר מלמד הרבה על מהות הפורום הזה מבחינת ימין שמאל.
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626672
dd • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ב', 13/1/2014, 3:07
אני ממש חושב כמוך. בדמוקרטיה הישראלית מגיעים כל מיני אנשים לשלטון מכל מיני מקומות והתוצאה היא שהחלטו הרות משקל מתקבלות באופן גחמני. אפשר היה לראות את זה בקיימפ דייויד, בהתנתקות ובמלחמת לבנון שזו תרומתה העיקרית. שהיא גרמה לכך שהתחילו להבין שיש בעיה באופן קבלת ההחלטות.

לפי דב וייסגלס מה שקרה הוא שלאחר האינתיפאדה קונדוליסה רייס ביקשה לשמוע רעיונות לאחר שהתהליך המדיני נקלע למבוי סתום בעקבות האינתיפאדה. אם נאמין לוייסגלס, הרעיון שנידון בעבר, היה שלו, וכי יש לבצע את ההתנתקות בתור מקדמה על חשבון הסדר הקבע. לפי בקשת שרון השמיע וייסגלס את הרעיון בפורום החווה ובתמיכת בניו של שרון הם קיבלו אותו.

ככה לא אמורות להתקבל החלטות מדיניות. מרגע שהתקבל הרעיון על בסיס אותו שיחת ערב מאולתרת, החלו לקדם אותו, לא לדון בו. כפי שאתה מתאר, וייסגלס התיישב על הבולדוזר והפעיל אותו. שרון ידע אסטרטגיה וטקטיקה טוב יותר מכל אחד אחר, אבל כנראה שחשיבתו הייתה מוטה אל הכיוון הצבאי, כלומר אסטרטגיה שמבוססת על הכרעה, וכנראה, שוב אם להאמין לוייסגלס, הוא לא הבין את הסביבה המדינית שבה לעיתים אסטרטגיה אינה אמורה לשאוף להכרעה. בדיוק להפך. למעשה הפילוסופיה של שרון הייתה לנהל את הסכסוך, ומה שקרה בפועל הוא הפילוסופיה של וייסגלס. כדי להדגים את קוצר ההבנה של שרון בחומר המדיני, אפשר לציין כי על פי ווייגלס שרון לא הבין את ההישגים של מכתב בוש ובכלל רצה לרדת מכל העניין, וצריך היה להתקשר לאיזה אלוף שיסביר לו שמדובר בהישג מדיני רציני, מה שגרם לו לשנות מיד באותו רגע בשנית את דעתו.

חשוב לציין את זה. הפילוסופיה של שרון הייתה לנהל את הסכסוך. לא ''לפתור'' אותו. בפרט שכל מיני אנשים. ביניהם ראש ממשלה לשעבר, ביניהם עיתונאים חסרי בושה ועוד כל מיני חסר בושה, מנכסים את דרכו בלי בושה לדרכם ביום פטירתו. על הדם. בלי בושה.
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626673
dd • בתשובה לdd יום ב', 13/1/2014, 3:11
וצריך לומר שהציבור מיד מתייצב בצורה לא פחות גחמנית מאחורי מאכילי הלוקשים למיניהם. ולוקשריות. אנשים זה מקרוב באו וכבר הם מנפחים את הנוצות. כנראה שהציבור מניח שהחלטות מדיניות מתקבלות מתוך שיקלול מסובך שנהגה במוחות מבריקים וכי מה שמציגים זו תורה מסיני. אם רק הציבור היה יודע.

יהי זכרו של אריאל שרון ברוך.
עוד נהג בצוות המפעילים של הבולדוזר 626674
ישראל • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ב', 13/1/2014, 11:48
המקרה של אהוד אולמרט די דומה, הוא הגיע מהתחלה די ניצית לשיא הוותרנות המדינית. עם או בלי קשר לכך שאשתו שמאלנית ידועה, וגם רבים מחבריו הקרובים.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות