 |
לצערי הרב התזה שאתה מציע למשבר המנהיגות בישראל איננה נכונה. אני אומר לצערי בגלל שכמוך הייתי רוצה להאמין שמספיק שנחליף את כל הביצועיסטים באנשים עם חוט שדרה אידיאולוגי כדי שמצבו של הימין ומצבה של מדינת ישראל ישתפרו.הבעייה של החברה הישראלית היא שלא מספיק מנהיג. כדי להתוות מדיניות פוליטית נכונה בשעה זאת שתוכל לחלץ את מדינת ישראל והציונות מהבוץ העמוק שאנו נמצאים בתוכו לא מספיק רק אדם עם חוט שדרה אידיאולוגי.צריך לשם כך שורה של גורמים, שיאפשרו בכלל התויה של מדיניות נכונה. הגורמים הללו קשורים למעטפת היותר רחבה, שמאפשרת למנהיגות לפעול. המעטפת הזו הם הגורמים הכלכליים והתרבותיים , שמכתיבים למנהיגות במידה רבה את דפוס פעולתה.
בניגוד אליך אני סבור שלנתניהו חוט שדרה אידיאולוגי מוצק. הסיבה שנתניהו לא היה מסוגל להגשים מדיניות שתשים קץ לאשליית הדמים של אוסלו היא שהציבור לא היה מוכן לעמוד במחיר של מהלך מדיני כזה. החברה הישראלית ולא בגלל המנהיגות שלה היא חברה פוסטהרואית צרכנית ומערבית באוריינטציה שלה, התלויה לשם המשך התפתחותה בדעת הקהל המערבית. נראה לי שנתניהו ידע שמהלך כזה שפרושו עימות עם כל העולם המערבי פשוט בלתי אפשרי, על אף שהוא אולי נחוץ להצלת ישראל. כן, חלפו הימים שבן גוריון כנגד עמדתה של ארה''ב הכריז על הקמת המדינה. כיום בתנאים הכלכליים והתרבותיים הנוכחיים, שאיש לא מנסה לגבש להם אלטרנטיבה רצינית, אין אפשרות לבצע מדיניות ציונית רדיקלית מחוייבת מציאות, שבכוחה להתמודד עם מכלול הסכנות, שעומדות לפתחה של מדינת ישראל.
היחידים, שניסו לחשוב ברצינות על אלטרנטיבה כוללת לסדר הישראלי הקיים בכיוון הציוני היו גוש אמונים ,אבל כגודל התקוה כן גודל האכזבה. גם גוש אמונים כשל בכך שהעמיד את כל הבעיות של מדינת ישראל על שאלת השטחים בלי לנסות לגבש סדר יום כולל יותר גם לישראל וגם לעם היהודי. כמו כן בשל הנטיות הרומנטיות שלו לא השכיל גוש אמונים להתמודד עם הבעיות העכשויות של המדינה כמו המעמד הבינלאומי הבעייתי של ישראל ומקומם של האזרחים הערבים בתוכה ולהציע פתרונות מעשיים.
אבל מה שחשוב הוא לא הכשלון של הגוש אלא דוקא ההצלחה. הגוש הצליח לבנות בעידן פוסטהרואי חברה אידיאולוגית מגוייסת בעיקר באמצעות חינוך ופעולות וולונטריות ואם יש משהוא שהחברה הישראלית זקוקה לו זה הדבר הזה. ( אם כי בכיוון קצת פחות אינפנטילי משל אנשי הגוש). ללא התעוררות מלמטה ופעולה נרחבת בישראל ובתפוצות להצלת מדינת ישראל כמדינה יהודית שום מנהיגות לא תעזור. אם לא יתגיסו אנשים למען המטרה הזו ויעבדו בשבילה וייצרו מסה קריטית של שינוי בציבור, אז נתניהו וכל מי שיבוא במקומו ימשיך לדשדש במציאות הקיימת. אחד הדברים הקשים שצריך להבין כל מי שחרד למדינת ישראל שהאנרציה היא פוסט ציונית. מדינת ישראל כמדינת יהודית היא נטע זר באזור הזה שרובו ככולו ערבי והיא נטע זר במערכת הבינלאומית, שמעוניינת בשקט ויציבות אזורית ולא בזכויות פרטיקולריות של עמים. לכן השחיקה של הציונות במיוחד עם התערערות זכרון השואה הוא גדול. התקוה היחידה היא לא בפוליטיקה הגדולה אלא בעבודה הסיזיפית היומיומית למען האינטרסים היהודיים בארץ וגם בתפוצות. רק אם נצליח ליצור פה עובדות עוד יותר מרשימות ממה שיצרנו פה זה חמישים שנה ניתן יהיה לקוות, שהמצע לשינוי מדיניות ממשלתית יהיה אפשרי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות