דקדנס אירופי מחפש מקום בטאואר | 2448 | ||||||||||
|
דקדנס אירופי מחפש מקום בטאואר | 2448 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
יצירת מופת! |
|
||||
|
||||
לי יש נקודה צדדית אחרת להעלות: את הציור המופיע על עטיפת הדיסק ראיתי, במקורו, בתערוכה באמסטרדם. מי יידע מה שם הצייר, צרפתי נדמה לי, שפעל על התפר בין המאה ה-19 וה-20, והרבה לצייר, לפחות בתקופה מסוימת, פנטזיות ומיתולוגיות? אגב, את ציור הקיקלופ הזה לא סבלתי באופן אישי (אם כי הוא דקדנטי לעילא), אבל זוכרת שהתרשמתי רושם עז מציור יפהפה שלו שלקוח מהמיתולוגיה ההודית. |
|
||||
|
||||
ואו, תודה! לא מוצאת שם את הציור שהתכוונתי אליו, אבל אמשיך לחפש. |
|
||||
|
||||
אופליה יותר שייכת למיתולוגיה האנגלית-דנית. אולי זה: |
|
||||
|
||||
לא... היה ציור שמבוסס על סיפור מיתי הודי, משהו על אח ואחות או בעל ואשה. לא הצלחתי למצוא. |
|
||||
|
||||
עכשיו עברתי על התמונות - צייר מדהים שכלל לא הכרתי. התמונה של הצדפה ממש יוצאת מן הכלל. תודה על קישור! |
|
||||
|
||||
בין שירי כוכב נולד לתרגום בודלר, בתוך שירי כוכב נולד ולפעמים גם אפילו הרבה מעבר לבודלר, יש מוזיקה ישראלית פופולארית שבה מולחנת שירה עברית מעולה, מרגשת ואינטלגנטית. הטקסט מתעלם לחלוטין משירה זו (או מבטל אותה בהנף יד בטענה שהיא, אבוי, ישראלית מדי), ועושה עוול גדול לזמרים וזמרות רבים שעושים שימוש נפלא באוצרות תרבות מרהיבים שנכתבו בעברית, ולמשוררים ומשוררות נפלאים שמילותיהם הולחנו והושרו. דוגמאות ספורות, מתוך ים של יצירה: לאה גולדברג (שדובר בה רבות לאחרונה): שירים ואמנים רבים מספור. "מה יהיה בסופנו", "ולא היה ביננו אלא זוהר", "לאט כהולם הלב" ועוד. שאול טשרניחובסקי: "אומרים ישנה ארץ" (אמנים רבים) - ישראלי מאוד, וטוב שכך. "אינני אוהב אותה" (בביצוע ברי סרוף) - ישראלי מדי? יהודה עמיחי: "ההתמוטטויות של אביגיל" (מיקה קרני), "שיר ליל שבת" (אמנים רבים) דוד אבידן: "אדם זקן" (דני ליטני), "הרי את מותרת לכל אדם" (ארכדי דוכין ורבים אחרים) חנוך לוין: "לונדון" (חוה אלברשטיין) יונה וולך: "תותים" (ערן צור) כמובן שיש עוד רבים ומדהימים, ורק אשמח אם יזכירו פה כאלו שעשיתי להם עוול והשמטתי אותם מרשימתי הדלה. אם יש משהו להצר עליו זה רק הדלדלות יחסית של השימוש בשירת משוררים עבריים במוזיקה הפופולארית בזמן האחרון, אבל היא עדיין קיימת ובמידה לא מועטה. יש טקסטים מופלאים בשפע במוזיקה הישראלית, ולא רק של בודלר. לטעון ששירת בודלר היא אירוע גרנדיוזי במוזיקה הפופולארית הישראלית זה מוגזם - גם בתחום תרגום משוררים זרים (אם להזכיר את וויסוצקי). לעשות את זה על ידי ביטול מוחלט של כל מה שהושר לפניו - זה פשע. |
|
||||
|
||||
אולי הכי מתאים מתוך "וידוי": כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת............ הפשע הוא זה להזכיר את בודלר ואת הראל מויאל באותה הקשה על הקלידים. זה לא רק השירה,זה הכל. העברית העילגת,הרדידות,ההופעה..........מדכא! |
|
||||
|
||||
אם כבר הזכרת את וולך, בוא לא נשכח את ''בציר טוב'' של גלבץ ווירצברג... ואתה צודק, יש עוד הרבה. |
|
||||
|
||||
הרשימה שהבאת, כמובן, חלקית להדהים. רק כדי לסבר את האוזן, רשימה (גם חלקית) של שירה עברית שהולחנה והופנתה לקהל הרחב, מסודרת (כפי שהתחלת) לפי המשוררים: אברהם חלפי: אלבום שלם של אריק איינשטיין ויוני רכטר. נתן אלתרמן: "עוד חוזר הניגון" (שהפך ממש ללהיט בעיבוד של ברי סחרוף), "את הלילה שלך", ורבים אחרים. נתן זך: "כל קיץ" (מיקה קרני), "כשהבדידות אינה פחד" (כנסיית השכל) נתן יונתן: המון, ביניהם ההמנונים "חופים" ו"החול יזכור". יעקב אורלנד: "מיהו המיילל ברוח" (רונה קינן) אבות ישורון: כמה זה שקל (קורין אלאל) רחל: פרוייקט שלם של אחינועם ניני, "רחל ולאה" - משירי רחל ולאה גולדברג. דויד אבידן: "ייפויי כוח" (אמנים שונים) יהודה עמיחי: בנוסף למה שנכתב לעיל, גם "ריח הבנזין" (רוני ידידיה) ו"לא רוצים לישון" (כנסיית השכל) דליה רביקוביץ': "תמונה" (יהודית רביץ) ועוד כמה שירים באותו דיסק יונה וולך: בנוסף למה שכתבת, פרוייקט שלם של ערן צור, פרוייקט של וירצברג וגלבץ, "גם הים נסוג" (לחן של אביתר בנאי עבור אפרת בן צור), "שוב מתאהב" (גידי גוב) ועוד ועוד. תרצה אתר: "מערבה מכאן" (ריקי גל) יצחק לאור: "נערת הרוק" (ריקי גל) רוני סומק: "שבע שורות על פלא הירקון" (נמרוד לב), "שיר אושר" (יוני רועה) שמעון אדף: "אוטוביוגרפיה" (כנסיית השכל) כפי שאמרתי, הרשימה מאוד חלקית. שלא לדבר על לא מעט שירי משוררים שמולחנים בידי הרכבים קצת פחות ידועים (להקת "מורה", או ההרכב "ארבעים מעלות"). דרך אגב, מי שמתעניין בשירה עברית מולחנת עשוי למצוא עניין בפסטיבל "שער" לשירה, שיתקיים בתחילת נובמבר ביפו. בין השאר יופיע בפסטיבל מאור כהן בשירים מתוך הדיסק המתואר בביקורת, וכן רונה קינן, אמל מורכוס ורבים אחרים בשירה מולחנת. |
|
||||
|
||||
גם לזך יש אלבום שלם (שירים באמצע הלילה) של נורית גלרון. את "מיהו המיילל ברוח" שרו לפני רונה קינן בכמה ביצועים (לא זוכרת כרגע...). שלונסקי - "תכול המטפחת", "את חכי לי ואחזור" (גרסאות עבריות כמובן). אלתרמן - המון המונים, ובעיקר אריק איינשטיין (באלבום "תוצרת הארץ"). לגבי רוני ידידיה - בחור חמד ושדרן סימפטי (88 אף.אם), אבל אני חייבת לציין שהוא אחד המלחינים הגרועים של טקסטים שאני מכירה. |
|
||||
|
||||
האלבום 'סימנים' מורכב כולו משירים של מירון ח. איזקסון שהלחינו ומבצעים אמנים שונים. "דברים מסוכנים" בביצוע אביתר בנאי איטי יפה. אלי מגן שר את "לזכור" הוא הסיבה העיקרית בגללה קניתי את האלבום. פנינה מיוחדת הוא השיר "אדם מביא" בביצוע יוני רכטר עם ארוח קולי של משולם שפרן. |
|
||||
|
||||
כן, האמת שגם אותו יש לי. לא מאזינה לו הרבה (מעבר לפעמיים-שלוש בהתחלה), וזה בגלל שורד קלפטר תחבה את עצמה לסירוגין בין השירים, ואני לא משתגעת על הקול שלה. |
|
||||
|
||||
הרשימה ארוכה ארוכה, אבל בעיניי הדוגמאות שבהן השילוב הוא מוצלח הן נדירות עד כאב. טוב, לא בדיוק: אם השיר פשוט מספיק, אז הוא יכול להרוויח מהמוזיקה; רחל, יהונתן, וחלק משירי ביאליק וטשרניחובסקי הם כאלה. אבל בשירה מתוחכמת או מודרנית יותר, שדורשת קשב גבוה למילים, זה כמעט אף פעם לא עובד. מלכתחילה, הצורך לחלק את הקשב בין המילים למוזיקה הוא מכשלה בסיסית ואינהרנטית (עוד דרך להתגבר עליה, שהיא כמובן לא האידיאל של הז'אנר, היא באמצעות לחן מאוד פשוט: "הבלדה לשער הארוך והשער הקצר", עמיחי/אמריליו). ויש אלף דרכים יותר ספציפיות שבהן הלחנה ושירה יכולות לפגוע בשיר, שמלכתחילה נכתב לקריאה בלבד; המלחין, ואחריו המעבד והמבצע, צריכים לתמרן בין יותר מדי אילוצים. כמובן, אני מתייחס כאן במונחים של תרומת המוזיקה לשיר רק מבחינת טיב היצירה המתקבלת; סוג אחר של תועלת הוא הבאת השיר לידיעת הציבור. זה כמובן סיפור אחר. אודה וקצת אבוש שכנראה בזכות הלחנות כאלה נחשפתי להרבה יותר שירים מכפי שהייתי נחשף אחרת. את כל ההקדמה הזו כתבתי רק כדי להוסיף לרשימה משורר, ש(ה?)שיר שלו שהולחן הוא אחד הבודדים שמהווים בעיניי שילוב כן מוצלח, כזה שבו המילים יוצאות נשכרות, ולו קצת, מהמוזיקה: יעקב פיכמן, "יום יום אני הולך למעונך" (מתי כספי). (ההישג הגדול ביותר בעיניי במבחן זה, אגב, הוא בשיר שנראה לי קשה מאוד להלחנה טובה: "ההד", לאה גולדברג/שם-טוב לוי/קצת אחרת. ראוי להרבה יותר הכרה מכפי שהוא זכה לה. לוי היטיב להלחין גם את "שובי לביתך" של רביקוביץ'.) |
|
||||
|
||||
לטעמי שם טוב לוי היטיב להלחין גם את ''שירי סוף הדרך'' של לאה גולדברג, על כל ההתפתחויות והמהפכים הטמונים בו. |
|
||||
|
||||
למה דווקא ב"יום יום אני הולך למעונך"? אתה יכול להסביר מה בלחן משרת את המילים? |
|
||||
|
||||
משהו בבניית המתח, שלא לגמרי מתפרק בסוף, ומשאיר מעין תחושה של חוסר סיפוק, אפילו החמצה. יכול להיות שאני מדבר שטויות. אבל לפחות (לטעמי) הוא לא מקלקל למילים. |
|
||||
|
||||
יש כמובן הרבה בדברייך, וזכורים לא מעט לחנים שהרסו את השיר לחלוטין, ולפעמים דווקא אצל הגדולים ביותר - אני חושב, למשל, שהלחן של נעמי שמר ל"פגישה לאין קץ" של אלתרמן (המוכר אולי יותר כ"שקדים וצימוקים") פשוט הורס את השיר ומעוות לחלוטין את משמעותו (האלימה). גם הלחנים של רוני ידידיה (כפי שהוזכר לעיל) ממש לא משהו. אבל יש גם הלחנות טובות לשירים עבריים, ולא כולן משנות השבעים. שני הלחנים של רונה קינן ליונה וולך ("ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס") הם בעיני כאלה - מהלחנים המעט לוולך שמעבירים את הצמרמורת האוחזת בקורא כשהוא נתקל בה. עוד לחן מצוין הוא "למחרת" ("הירוק היום ירוק מאוד") של לאה גולדברג - לחן של יהודית רביץ. וגם "בעלטת" ("אם יראוני אבן") שלאמיר גלבוע, שהלחינה חווה אלברשטיין. נכון שקל יותר להלחין שיר קצר משיר ארוך ומורכב, ויעידו מספר שירים שקוצצו באכזריות כדי להתאים אותם ללחנים ("שמרי נפשך" של אלתרמן, "סליחות" של גולדברג) אבל זה בהחלט אפשרי ונעשה. ואם זה כבר עלה - אז איך ההלחנה של מאור כהן לבודלר/מנור? האם היא מצליחה להקשיב לשיר ולהוציא אותו החוצה? את התקליט הזה עוד לא שמעתי, וזה מאוד מעניין... |
|
||||
|
||||
היכן האלימות בפגישה לאין קץ? הרבה יאוש ופטליזם אני רואה שם, אבל אלימות? |
|
||||
|
||||
אלימות - במובן של טקסט המתאר פציעה אלימה וקשה: "ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל" "בערי מסחר חרשות וכואבות/ יום אחד אפול עוד פצוע-ראש לקטוף" או המתאר מצור ומלחמה: "שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים" הטקסט הוא קשה, קשוח, לא נעים - לעומת הלחן ה"מלטף". |
|
||||
|
||||
בתגובה 229100 ובפתיל שתחתיה מופיעים עוד שאינם חובבי הלחן הזה (וגם כמה שכן, בסדר). |
|
||||
|
||||
מישהו כאן מכיר לחנים של רונן שפירא לשירים של יונה וולך? |
|
||||
|
||||
לזמזם לך? (-: אני לא זוכרת את שם השיר, אבל אם זה חשוב אני אחפש. |
|
||||
|
||||
אם תמצאי מאוד אודה לך. נזכרתי בו כיוון שהלחן ששמעתי בזמנו היה ההיפך המוחלט ביותר למלטף או מתקתק. למעשה - הוא היה כמעט מבהיל. אבל מאוד חזק ומאוד אינטליגנטי. |
|
||||
|
||||
קשה, מיואש, סובל, פטאליסטי - כל אלו כן, בהחלט. אני לא טוען שזה שיר שמח. אבל ל''אלימות'' יש משמעות ספציפית מאוד, שחרף הדוגמאות שלך (פרט אולי ל''שווא חומה אצור לך'') אני לא מצליח לראות בשיר. אין כאן תיאור של הפעלת אלימות בידי הדובר, או כלפיו על ידי אנשים אחרים. אם כבר, העולם כולו הוא אכזר. אבל זה כבר לא נופל תחת הגדרת האלימות. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אז הדיון שבינינו הוא סמנטי. באני אמרתי שמילות השיר הן בעיני 'אלימות', לא בגלל שהשיר מתאר אלימות שמפעיל הדובר. בעיני שיר יכול להיות טקסט 'אלים' בלי שהדובר בשיר נוקף אצבע. אכן האלימות בשיר היא מצד 'העולם האכזר' ולא מצד הדובר, בעיני עדיין *הטקסט* הוא אלים. נדמה לי שאתה בעצם מסכים אתי על המהות, אלא שאותן עובדות יובילו אותך (נניח) למשקנה שהשיר *בוטה* או *קשה*. המילה *אלים*, לגבי טקסט, היא בעיני שוות-ערך למלים אלו. אם בעינייך לא, אתה מוזמן להחליף את המילה "אלים" אצלי במילה "בוטה". |
|
||||
|
||||
אודה (ואבוש) שרק זה עתה טרחתי לקרוא את מילות השיר - איכשהו לא התעמקתי הרבה באלתרמן, והלחן - שאיננו רק מלטף, אלא גם מתקתק - לא עורר בי כל סקרנות להקשיב למלים. אז ראשית, תודה. שיר חזק מאוד. ושנית - מי ירים את הכפפה וילחין אותו בצורה ראויה? הוא באמת הולך כך לגמרי לאיבוד. |
|
||||
|
||||
יש דוגמה נוספת ללחן "מתוק" יותר מהטקסט - "שי" של רחל: הלחן המוכר שאותו שרים הדודאים והפרברים יפה מאוד, אבל אחרי שמבינים את מלות השיר . ראיתי פעם סרט תעודי על מלחין קשיש (ויקיפדיה מספרת שזה יהודה שרת 1) שהלחין ראשון את "שי". בסרט, הוא הסביר את המלים לזמרים שאיתם עבד לפני שהתחילו לשיר, הסביר להם שבטקסט יש חשש מדחייה, ספקות, חוסר ביטחון, אולי אהבה נכזבת. ובאמת שבפרשנות כזו, הלחן היפה יותר נשמע לא רלוונטי (לא זוכרת איך הלך הלחן השני, אבל הרבה פחות מלודי). |
|
||||
|
||||
את המנגינה של השיר הזה אני אפילו לא מצליחה לזכור... |
|
||||
|
||||
הוא קצת ואלסי (ויתקנו אותי המוזיקאים אם לא). |
|
||||
|
||||
בהחלט. מקצב שלושה רבעים. |
|
||||
|
||||
''ציפור שנייה'' (ראיתי ציפור רבת יופי) של נתן זך. האמת שזהו טריק ישן להגניב ''מסר קשה'' בחסות לחן ''מתוק ומתנגן''. אני חושב שאפילו מוצרט עשה זאת ב''נישואי פיגרו''. |
|
||||
|
||||
לא ממש קשור, אבל כבר נתקלתי באנשים שחשבו שהשיר ''ילדים זה שמחה'', הוא שיר הלל לילדים ולא שיר מחאה. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שבועות היתה כתבה ב"7 ימים" על בחירות נפוצות של שירי חתונה - מסתבר שהישראלים מגלים העדפה לטקסטים דיכאוניים/שליליים/בלתי הולמים, בלי לדעת שהם כאלה. למשל Perfect Day של לו ריד (עוסק בחוויות סמים) או "מתי נתנשק" (עוסק בסטוץ לא מחייב). |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים כשחבר טוב שלי התחתן הוא ואשתו התחבטו רבות בשאלת השירים, ובאיזשהו שלב של יאוש מסוים הוא הציע את Stuck In The Middle With You |
|
||||
|
||||
לפני כמה שנים היתה בטלויזיה שיחה על המוסיקה הישראלית, ומישהו (לא זכור לי מי) דיבר בטון קצת פילוסופי על השירים ומה הם אומרים לציבור, ואיזה הלכי רוח של עם שלם מבטאות המילים ברגעי עצב וברגעי שמחה וכולי וכולי. הניף יואב קוטנר את ידו בתנועה מבטלת ואמר: המילים לא משנות בכלל ולא מעניינות אף אחד, והשיר הכי פופולארי עכשיו בחתונות הוא - "אמרת-שהגשם-ישטוף-ת'דמעות-אבל-הגשם-הפסיק-והדמעות-ממשיכות..." |
|
||||
|
||||
הבחירה הזאת כבר נראית לי מוגזמת. |
|
||||
|
||||
אני משערת שקוטנר לא התכוון כי הזוגות הנישאים בוחרים את השיר הנ"ל ביום שמחתם על תקן - "השיר שלנו". לדעתי העניין הוא אחר, ונוגע למה שציינה ברקת: בחתונות העממיות (ושמא - גם באלה שאינן כה עממיות? אינני מתמצאת), ריקודי ה"סלואו" למיניהם - איטיים, רומנטיים, נוחים לבני כל הגילים וגם לשאינם יודעים לרקוד - מהווים אחוז מסויים מן הערב. שירי דיכי/נכאים, מטיבם - המלודיה שלהם, הקצב, העיבוד וד"כ גם צורת השירה (ובמקרה של "הגשם..." - קולו הדבשי-עד-מאוד של אייל גולן) - מתאימים לריקודים אלה. לכן לתמליל עצמו על משמעויותיו אין, בחישוב הכללי, חשיבות רבה. |
|
||||
|
||||
כן, כמובן.:) על תגובתי הקודמת היה משוח חוט של ציניות מסוימת, אבל קשה להעביר אותה בלי אינטונציות... |
|
||||
|
||||
אה, ככה? - אז עכשיו לא אוסיף עוד כמה תובנות טרחניות להפליא בעניין זה, שיש להן גם נגיעה לתגובה 342370 :-] . |
|
||||
|
||||
חבל מאוד. אני חובבת גדולה של הערות טרחניות.:) |
|
||||
|
||||
ו"הרי את מקודשת" של שלומי שבת? שיר החתונה האולטימטיבי שכמדומני נכתב לזכר אסון ורסאי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
טוב - אינני מזהה את המנגינה, אבל המלים, חוץ מ''אבקש את ידך גם בעולם הבא'' (מה שיכול להצביע פשוט על אהבה רומנטית במיוחד) אינן מצביעות בהכרח על אסון. בשביל זה צריך לדעת את ההיסטוריה שלו. |
|
||||
|
||||
לזמזם לך את זה? |
|
||||
|
||||
שרתי. נו, מכירה? |
|
||||
|
||||
זה נשמע לי מוכר, אבל לא באותו עיבוד, אני חושבת. |
|
||||
|
||||
אם החותנת פולניה השיר בהחלט מתאים. |
|
||||
|
||||
אפרופו פולניה (מוקדש לאיילת הפולניה): http://www.livejournal.com/users/wildernesscat/38586... |
|
||||
|
||||
האיילת הפולניה? פיספסתי כאן מישהי עם ניק כזה? |
|
||||
|
||||
עוד פעם לא שמים לב אליי? |
|
||||
|
||||
טוב, זה הכל לזכר חורבן הבית. |
|
||||
|
||||
בשנות השבעים, השירה העברית היתה חומר גלם מעולה לגלף ממנו שירי פופ. במצעדים צעדו טשרניחובסקי וביאליק, עמיחי ואבידן, וולך אלכסנדר פן ומאיר וילטיר ואפילו יונתן רטוש (''על חטא'' של צביקה פיק) היום כל זב-חוטם מתעקש על כך שהוא משורר-מלחין-מעבד-מפיק-זמר. ברגע שכולם הפכו לסינגר-סונגרייטרז, בא החורבן על העברית היפה, הנכונה המפעימה. בעבר, הממסד פרש חסותו על שירי המשוררים. פסטיבל שירי משוררים, ערב שירי משוררים, הטלוויזיה הישראלית, גלי צה''ל - אלה הפיקו, יזמו והזרימו דם חדש וצעיר לעורקי השירה העברית, מעשירים את המאגר בשירה מולחנת מצויינת. היו בתפר שבין שנות השבעים לשנות השמונים אלבומים שלמים שהוקדשו למשורר אחד. ''התבהרות'' של חוה אלברשטיין (לרחל שפירא), ''בציר טוב'' של וירצברג-גלבץ (ליונה וולך), ''שירים באמצע הלילה'' של נורית גלרון (נתן זך), ''משירי אברהם חלפי'' של אריק איינשטיין. היום לא. |
|
||||
|
||||
נכון ועצוב. תהליך הניוון שאתה מתאר לא התחיל מהיום, אבל נדמה לי שהתכנית ''כוכב נולד'' מחזקת ומזרזת אותו לקראת הזמנים שבהם תפיק התרבות המוסיקלית הישראלית באופן אקסקלוסיבי רק ''שירי יוצרים'' מן הקטלוג של - ''אני כל היום מסתכל על הכוכב ה'הורס' שבמראה, והוא 'מביא' למקלדת שלי 'מה-זה' השראה...''. |
|
||||
|
||||
דווקא יש היום דוגמאות כאלה, ואני לא יודעת לומר אם הן אנקדוטליות: אלבום שירי מירון ח. איזקסון שהקליטו אמנים שונים, ובעקבותיו אלבום של אלי מגן שהוקדש גם הוא כולו לשירי משורר זה. ישנם גם אלבום "שרות לאה גולדברג" של אמניות שונות, וכן אלבום של ישראל ברייט שהלחין שירי משוררים שונים. |
|
||||
|
||||
ו''אתה חברה שלי'' - ערן צור (ועוד) שר יונה וולך. |
|
||||
|
||||
אני לקחתי את Perfect Day לחתונה בשביל הריקוד הראשון. אם לוקחים את השיר פשוטו כמשמעו הוא חיובי מאוד. |
|
||||
|
||||
ערן סיפר פעם על בחירה נפלאה במיוחד: תגובה 8243. |
|
||||
|
||||
לא היכרתי את השיר. הוא נשמע מקסים, אבל ממש לא מובן לי. אתה יכול להגיד עליו כמה מלים? |
|
||||
|
||||
נשמע כמו תיאור של חווית סמים. אני רק מקווה שזה לא תיאור של איזה אירוע קליקאי שרק חברי החוג הפנימי של המשוררת יכולים לפענח (כמו שיש לפעמים אצל מאיר אריאל). |
|
||||
|
||||
נראה לי שירדן צעיר מדי כדאי להיות מחוג חבריה של וולך ז''ל. אשר על כן, כנראה אין זה שיר קליקאי. |
|
||||
|
||||
זה, כמובן, רק בהנחה המפוקפקת שאני יודע לפענח את השיר. |
|
||||
|
||||
מה, אם אינך יודע לפענח אותו, אתה די מבוגר להיות ממכריה לשעבר של וולך? |
|
||||
|
||||
רוב השירים של י. וולך נשמעים כמו תיאור של חווית סמים. |
|
||||
|
||||
אולי רוב חוויות הסמים נשמעות כמו שיר של י. וולך? |
|
||||
|
||||
נראה לי שליותר אנשים בעולם יצא לחוות סמים מאשר לקרוא יונה וולך... |
|
||||
|
||||
מן הסתם. |
|
||||
|
||||
''המציאות היא מפלטם של אלה שאינם מסוגלים להתמודד עם סמים'' (לילי טומלין אאל''ט). |
|
||||
|
||||
וואו. איזה מפלט מזעזע. |
|
||||
|
||||
מישהו שהכרתי פעם אמר שכל שיר אפשר לפרש (בפירושים שונים) כקשור לסמים, מין, אהבה נכזבת, טירוף, פוליטיקה וגידול ילדים (ושבגלל זה, כל פירוש שקשור לאחד מהנושאים האלה נחשב טריויאלי, ושצריך להתעלם ממנו בזמן פירוש של שיר). |
|
||||
|
||||
טעות. כל שיר קש\ר לאלוהים. |
|
||||
|
||||
כבר כתבה המשוררת "רק על עצמי לספר ידעתי"1. עד כמה שזכור לי, הבחור שנתן לי את ההרצאה לא הזכיר את אלוהים. מצד שני, המשמרת שלנו נגמרה הרבה לפני שההרצאה שלו נגמרה (ומאז הבנתי שאסור לשמור איתו). |
|
||||
|
||||
זה מסביר את העניין. אתה פספסת את השורה התחתונה. |
|
||||
|
||||
אבל מה עוד נשאר חוץ מזה? גננות? |
|
||||
|
||||
ודאי. מה גננות זה לא נושא לשירה? הנה לדוגמא שיר בנושא (שאפילו אינו מוגן בזכויות יוצרים): יש לי גן ובאר יש לי ועלי בארי תלוי דלי מדי שבת בא מחמדי מים זכים ישת מכדי. כל העולם ישן - הס! נם תפוח ואגס אימי נמה, נרדם אבי ערים רק אני ולבבי. והדלי כלבבי ער נוטף פז אל פי הבאר נוטף פז ונוטף בדולח: דודי הולך, דודי הולך. הס, בגן נזדעזע נוף - דודי בא עם פרכס עוף? דודי, דודי! - חוש מחמדי אין בחצר איש מלבדי. |
|
||||
|
||||
פרכס עוף, או פולקעס עוף? |
|
||||
|
||||
פרכס = פריקסה ביידיש. |
|
||||
|
||||
עוף, ציפור, משהו כזה (הפעם כן מוגן בזכויות יוצרים, אז רק בית אחד): פעם בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור, כאשר פתחתו אותו, ראיתי תחתיו ציפור. ציפור קטנה ורטובה מקור. "ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול" |
|
||||
|
||||
סליחה, יש פה 1. אהבה נכזבת, 2. סקס ואירוטיקה שחבל"ז. אפילו "בערוגת הגינה", שכולו מוקדש לכאורה לתיאור יבול הגן, מדבר בעצם על ניכור המשורר מההוויה הציונית (או משהו). |
|
||||
|
||||
סלחתי. ראי גם תגובה 344079. |
|
||||
|
||||
נראה לי ש"ז'וליאן הורוד" הוא אבר מין גברי - ואידך זיל גמור1 בעניין הקוּר הפתלתול, נייר הצלופן עם הסרט האדום, והשאר (שבמידה מסוימת נשאר מעורפל, אבל יש כבר מפתחות). אבל יש מבינים גדולים ממני בשירה. 1 נא לא להוסיף כאן בדיחה, אלא אם היא ממש הורסת. |
|
||||
|
||||
השערה מעניינת, אבל לא ממש מסבירה. אולי ברקת או מישהו ייחלצו לעזרה... |
|
||||
|
||||
קודם כל, אם את לא מכירה את השיר, מומלץ למצוא דרך להאזין לו (הדיסק יצא בהדפסה מחודשת לא מזמן). הלחן קסום לא פחות מהמלים. שנית, למה דווקא סמלים פאליים? השיר הזה מאוד "נשי", כמעט ברבי, מבחינת הדימויים שלו (ורוד, סרט, צלופן, עננים... אפילו הקור הפתלתול, בגלל הצבע הוורוד, מזכיר יותר סוכר "שערות סבתא" מאשר קור של עכביש). קשה מאוד להסביר "עלילה" או "רעיון" בשיר הזה. לטעמי הדימויים הוויזואליים החזקים שלו יוצרים עולם שהעיקר בו הוא האווירה. אווירה של התרגשות מתוקה מהולה בחשש וסימני איום (תנשמת ואזכור לעכביש מול כל הוורוד והמתוק), של התכוננות חגיגית לקראת משהו, אולי טקס (הדובר בא לאסוף "אותה" מהעננים, ונעטף בעצמו בצלופן וסרט, כמו מתנה). הקוקו, כאן במובן ציפור הקוקייה, היא השיר כולו בזעיר אנפין - מצד אחד ציפור חביבה שמוכרת לכולם משעונים מעוררים ישנים (בובה בעצם), מין קלישאה מתוקה; מצד שני זו בעצם ציפור יער אירופית אמיתית לגמרי, בעלת מוניטין מפוקפקים, שזונחת את גוזליה. אם זה מתאר חוויית סמים, יכול להיות, אבל גם יכול להיות שאסוציאציות השיר הן מילות קוד לאירוע ארצי לגמרי (פגישה?) - אירוע שהרגשות השולטים בו היו השתוקקות וחשש. |
|
||||
|
||||
כתבתי את כל זה, וזמזמתי את השיר לעצמי בזמן הכתיבה כדי להיזכר במלים, ושכחתי את החלק ''אני ידעתי שהיא תיפול, אבל ניסיתי, אני ניסיתי''. השורות האלה נותנות מימד נוסף לשיר. מימד טראגי, של מעין-אסון ידוע מראש, שרק מעצים את האירוטיות החזקה בו, רגע מתוק אחד לפני הנפילה (ואחריה, ג'וליאן הוורוד כבר עוטף וחותם את גורלו של הדובר). |
|
||||
|
||||
תודה. אני אשתדל מאוד למצוא הקלטה שלו. האם הבנתי נכון שאת מסכימה שז'וליאן הוורוד הוא פאלוס? ונראה לך שמדובר בדובר? אני קראתי את זה בתחושה ברורה שזו דוברת. בעיקר, כמובן, משום שהכותבת היא אישה. |
|
||||
|
||||
לא מסכימה בכלל לעניין הפאלוס. אני קראתי את זה כדובר, לא יודעת למה. אפשר גם לקרוא כדוברת. |
|
||||
|
||||
יונה וולך מרבה מאוד לשחק בחילופי זהות מיניים וכתבה הרבה בזהות גברית. למשל הנה שיר לדעתי עוד יותר טוב שלה (אם הלינק לא "מגיע" חפשי בשירונט-יונה וולך -"יונתן"). אני דוקא יותר נוטה לפרשנות של ירדן עם או בלי סמים (סקס סמים ושירה, את יודעת). אני לא רוצה לעבור את הרף של ירדן בתיאורים גראפיים, אבל אפשר להוסיף את המילה לסביות. ז'וליאן הוורוד כפאלוס נשמע לי מתאים (הקורא יכוללנחש למה הכוונה). כאמור אני לפחות מקווה שהשיר אינו בדיחה פנימית בתוך החוג של יונה (כמובן שלא התכוונתי לירדן). וולך היתה משוררת ולא כתבה (לפחות כך אני מקווה) בשביל החברים, אלא בשביל הקוראים. |
|
||||
|
||||
והדוגמה האולטימטיבית למשחקי הזהות של יונה וולך הוא השיר ''אתה חברה שלי'' (אבל זה שיר רע לטעמי, בפרט שמדובר ביונה וולך). |
|
||||
|
||||
קצת ישן, אבל מעניין: מסתבר שגם הפרסומאים לא מקשיבים למלים (או שהם חושבים שהציבור לא מקשיב). |
|
||||
|
||||
ובאנשים שחשבו ש"חתונה" של שרית חדד הוא שיר חתונה עליז / שככה זה אכן צריך להיות. |
|
||||
|
||||
"שירונט" מכיר למעלה מ100 שירים של שרית חדד, אף לא אחד מהם נקרא "חתונה". |
|
||||
|
||||
קבלו תיקון: חגיגה. לא חתונה. |
|
||||
|
||||
אה, זה. למה את מתכוונת כשאת כותבת "(כבר נתקלתי) באנשים שחשבו ... שככה זה אכן צריך להיות"? לא ככה זה אכן צריך להיות? |
|
||||
|
||||
שבחורה מבית טוב צריכה להיות יפה ותמימה ולשתוק הרבה? כן, כמובן. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שלא אמרת את זה באירוניה, חלילה. |
|
||||
|
||||
נכזבו תקוותיך. |
|
||||
|
||||
כמו גם ''ליל חניה'', מילים של אלתרמן, לחן של יאיר רוזנבלום. הלחן בכלל לא מתאים למילים. המילים עוסקות בהכנות של טרם קרב, והלחן עליז וקליל שכזה. |
|
||||
|
||||
לא ממש קליל - הוא יותר הימנוני, על גבול הפומפוזי. מבחינת התאמת השורות ללחן, נעשתה שם עבודה די מורכבת (ולעתים מאולצת). אבל השיר סוחף, אין מה לעשות. |
|
||||
|
||||
תגידי לי אם העליזות הזו מתאימה ל"שב וחוזר ושב נקטע בילל/ של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל". |
|
||||
|
||||
תלוי אם הנופל הוא ערבי או יהודי. |
|
||||
|
||||
סליחה, זה ''עולה ביעף ושב נקטע בילל'', ולא שב וחוזר. באותה הזדמנות התברר לי כי זה ''ניצב פרוש על היחיד והגדודים'' ולא ''כי צו פרוש על היחיד והגדודים''. לא תשכנעי אותי שזה לחן מתאים. יש לי איזה חשד קל שאף אחד לא הבין מה אלתרמן רצה להביע תחת סבך המטאפורות. |
|
||||
|
||||
לא ניסיתי לשכנע, כי גם אני לא חושבת שזה לחן מתאים. אבל הוא לא עליז בעיני. |
|
||||
|
||||
ה''לא תשכנעי אותי'' כוון לברקת. רק עכשיו ראיתי שהגבתי לך. |
|
||||
|
||||
זו שאלה שרק את יכולה לענות עליה.:) |
|
||||
|
||||
אפרופו שאלות רטוריות, תהיתי אם יכול מישהו לומר לי מה זה ''פיצוץ האופק הלשוני''. (נראה לי שאם המונח הזה מוכר כאן למישהו, סביר שהמישהו הזה זו את). |
|
||||
|
||||
מה הקונטקסט? אני הייתי מהמרת שהכוונה לקטסטרופה לשונית חדשה שהכותב לא בטוח אם היא טובה ליהודים או לא טובה ליהודים, אבל לא מוכנה להתחייב בלי רמז ו/או חבר טלפוני :-) |
|
||||
|
||||
אני מוכנה גם וגם. כלומר, הרמז היחידי שיש לי הוא שזה קשור לשאלות רטוריות, כך הבנתי. (כלומר, השאלה שלי בהחלט לא הייתה רטורית). נתנו לי דוגמה אחת, מסרט שאינני יודעת את שמו ולא ראיתי אותו: הייתה שם סצנה שבה גבר מאופר כליצן - אף אדום וכדו' - אומר לאשה "אני אוהב אותך", היא עונה לו "אתה בטח צוחק", והוא אומר "אני נראה כאילו אני צוחק?" מי שתיארה לי את הסצנה אמרה שזה נקרא "פיצוץ האופק הסמנטי", מפני ששתי התשובות האפשריות (כן או לא) תהיינה רטוריות. משהו כזה. וכמובן, אם יש לך חבר טלפוני, גם טוב.:) |
|
||||
|
||||
אה :-S בואי אתן לך עצה טובה. אם שואלים אותך על זה, תעני בפרצוף חתום ש"זה הולך טוב עם טכניקות של הזרה". |
|
||||
|
||||
אבל זה נשמע לי כמעט כמו שקר. לפחות במקרה שלי, זה הולך טוב עם טכניקות של המכרה.:) |
|
||||
|
||||
הימנוני, על גבול הפומפוזי זאת לא הגדרה המתאימה גם למילים? ("בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם - ומגינו.") |
|
||||
|
||||
כן, אבל כשכתבתי "התאמת השורות ללחן" התכוונתי לא להתאמת משמעות הטקסט אלא לכיווץ/הרחבת השורות לפי מיטת הסדום שהלחן (המורכב אומנם) קבע להן. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהלחן כשלעצמו עליז; בשני הבתים הראשונים העיבוד והביצוע קלילים ועליזים. בהמשך זה משתנה, ובסיום, כאשר הביצוע והעיבוד מלאי פאתוס, הלחן תומך בכך לא פחות מאשר בפתיחה הקלילה. וזה דווקא מתאים לא רע למילים. אני מסכים עם ברקת שיותר במיקרו הלחן לא מתאים במדויק למילים (וכתבתי את זה קודם (-: תגובה 313189). |
|
||||
|
||||
הכי מרגיזה אותי גרסתו של שלמה ידוב ל''ימים לבנים'' של לאה גולדברג. שיר מקסים אבל לגמרי לא בכיוון. |
|
||||
|
||||
הבעיה הגדולה היא שהוא התייחס אליו, לדעתי, כמו לשיר ערש. כנראה בגלל האם הנרדמת במקום התינוק. |
|
||||
|
||||
מדוע? אצלי דווקא הגרסה הזו נתפשת כמלאה בשלווה, באמת כמו יום ארוך קייצי בכפר שלא עושים בו שום דבר. השיא דווקא בזמן שהלב מתפייס ונרגע הוא אכן בעייתי משהו, אבל אפשר אולי להבין אותו כ"קודם הלב רגש לרגע, אבל עכשיו התפייס ונרגע". |
|
||||
|
||||
כי השיר המקורי הוא על ניוון ומוות. דווקא השיא שלו נמצא במקום הנכון. הלב פועם עדיין "כמו תינוק, מזמר לעצמו" ובקרוב יפסיק "טרם סגור את עיניו", וכולי. ידוב אפילו שינה את סדר המלים כדי להדגיש את השלווה: "עת האם הלאה נרדמה ופסקה מזמר" כתבה לאה גולדברג, וידוב שינה ל"פסקה מזמר, נרדמה". השורה של גולדברג מסתיימת במצלול שמעורר אי-נוחות וחרדה וזו של ידוב באמהות ושלווה. אז יצא שיר מלא שלווה. יופי. |
|
||||
|
||||
המ... לא חשבתי עליו כך אף פעם. מעניין. |
|
||||
|
||||
משום מה רק עכשיו הבחנתי בעניין של "האם ה*לאה*"... |
|
||||
|
||||
אפשר לראות את זה גם כשאלה: "האם לאה נרדמה ופסקה מזמר?". אבל זה כבר טיפה יותר מדי אובר-חוכם. |
|
||||
|
||||
שכחת שכל שיריה היו מנוקדים. |
|
||||
|
||||
ממילא יש ה' הידיעה לפני ''לאה''. אבל זה בכל-זאת התבקש לי. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על ''עת'' לפני ''האם''. |
|
||||
|
||||
"מזמר שיר ערשו", אגב. אפשר ללמד סנגוריה על יידוב: הרי גולדברג בעצמה מסווה את המסר הקשה של השיר מאחורי חזות שלווה. אז הוא בסך הכל משתף פעולה בהסוואה. אבל אני דוחה את הטענה הזו: השיר עושה את ההסוואה במידה מדויקת, ומסתדר בעצמו היטב. כשהוא מולחן כך ומושר, ההסוואה הופכת לציפוי שעווה קשה לקילוף. העניין הוא לא רק בכך שקל לפספס את המסר; גם אחרי שמכירים אותו, קשה *להרגיש* אותו באופן חי כששומעים את השיר. |
|
||||
|
||||
בטח כבר כתבתי את זה איפשהו באייל, אבל אמירות דומות תקפות גם לגבי ''על העיר עפות יונים'' של אלתרמן, שהלחין נחום היימן (ואמר אח''כ שהוא מצטער על שנתן לחן עליז כזה לשיר שמדבר על רגעיו האחרונים של אדם). |
|
||||
|
||||
ירדן ניר כתב על זה במאמר דיון 1912 אבל גם הוא שם וגם את כאן נמנעים משום מה לצין את הלחן הנהדר של יוני רכטר לשיר הזה בביצוע חיים צינוביץ' בין היתר (לפני שהוא נשרף),אגב גם חנן יובל הלחין אותו. |
|
||||
|
||||
אני לא מכירה את הלחן של רכטר. יש לך לינק? |
|
||||
|
||||
זה מתוך אלבום ההופעה המומלץ "העיקר זו הרומנטיקה". בקישור ניתן לשמוע קטע קצר מכל רצועה באלבום,אם תמתיני בסבלנות עד רצועה 5... |
|
||||
|
||||
תודה. זה ממש לא נשמע לי מוכר, וקשה להתרשם מקטע כה קצר.:) |
|
||||
|
||||
הביצוע רב הלהט והפאתוס של הפרברים הוא לא עליז בעיניי, ולא בלתי-ראוי לשיר על מוות. לי מפריע בשיר הזה משהו יותר בסיסי, שכתבתי בדיון 2127: היופי והקצב המסחרר של המנגינה מקשים מאוד להפנות קשב למילים. בעיה יותר טכנית, וממש זועקת, היא ההכפלה של המילה האחרונה בשורה הרביעית של כל בית, והוספת העותק השני לשורה הבאה. בבית הראשון זה יוצא סביר, אחר-כך נוצרים משפטים תמוהים ("מטפחת ומפולת ליל ניתכת"). אני לא יודע אם זו יוזמה של היימן או של יוסי חורי שעיבד: שמעתי פעם ברדיו ביצוע של חווה אלברשטיין, אולי ישן יותר, ללא ההכפלה הזו. פגיעה זעירה במוזיקה, רווח גדול במילים. הייתי פונה לאהוד מנור (אופס) או ליורם טהרלב ומזמין פזמון קצת פחות טעון עבור הלחן הזה. (ואחרי כל זה, תודה להיימן וחורי וניסים מנחם על שיר מופלא, יפהפה, נכס צאן ברזל.) |
|
||||
|
||||
דווקא בביצוע של אלברשטיין כן שומעים הכפלה (לפחות בזה שמופיע, אאל''ט, ב''אני הולכת אלי''). |
|
||||
|
||||
יוסי חורי ואורי הרפז כבר לא. ובטונים צורמים. זה נשמע כל כך מופרך. היה יכול להתאים כמתיחת אחד באפריל. |
|
||||
|
||||
דוקא נשמע כמו קלישאות פרידה של מאות להקות שהתפרקו לאורך ההיסטוריה. זה שלהקה מתפרקת אחרי כל כך הרבה שנים נשמע הרבה יותר סביר מהמקרה ההפוך, או בניסוחו של האדמו"ר ד. בואי: הבעייה העיקרית של זמר רוק היא שבניגוד ללהקה, הוא לא יכול להתפרק. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אתה יודע, זו לא להקת רוק. המוזיקה שלהם וההופעה שלהם הרי משדרות הרמוניה ענוגה, זבת חלב ודבש ניגר, ואמונה בלתי מתפשרת שמה שהיה, היה ועודנו כל כך יפה. |
|
||||
|
||||
הרי אנחנו כבר מספיק למודי ניסיון כדי לדעת שגם גדולי ההרמוניות על הבמה מסתירים מאבקי אגו מכוערים מאחורי הקלעים. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אנחנו מדברים פה על הפרברים! (אם תכתוב עוד תגובה בפתיל, כנראה אחזור על עצמי.) |
|
||||
|
||||
סליחה, חשבתי שעל הדודאים. טעות שלי. |
|
||||
|
||||
דודא אחד כבר מת, בשביל מה לריב איתו? |
|
||||
|
||||
דה, דה! ובקיצור - דודה! ____ בשורוק |
|
||||
|
||||
יידוב אינו צבר והעברית אינה שפת אמו. אני משערת כי בהתאמת השיר והלחן הוא נעזר באנשים שעבדו עמו באותה תקופה - גרוניך, שם טוב לוי ואחרים. בנסיבות מסויימות קרה כך ששמעתי את הלחן תחילה, בלי המילים. הדבר היה כמה שנים טובות אחרי שהשיר הופק, אך לא ידעתי אז שהמילים הן מילות ''ימים לבנים''. אז, באותה שמיעה ראשונה, הוא נשמע לי לאו דווקא שלו אלא נוגה ומופנם. מאוחר יותר שמעתי את ההקלטה המוגמרת - ותחושתי היתה שהלחן דווקא משתלב היטב עם עומק משמעות שירה של גולדברג. מעולם, עד לקריאת פתיל זה, לא העליתי בדעתי שהשיר נשמע למישהו כמבטא שלווה, למרות שהמילה ''שלווה'' אכן מופיעה בו. מוזר. |
|
||||
|
||||
אם אני מנסה לחשוב על הלחן הזה בנפרד מהמלים, הוא באמת נשמע נוגה ומופנם. אבל נראה לי שהוא באיזשהו מקום מתנהל ''במקביל'' למלים, ולא נותן להן לדבר... |
|
||||
|
||||
הלחן של רוני ידידיה לשיר ''ערב'' של נתן אלתרמן(''הרחוב כחול כמעט מאוד שקיעה בנלית כמו שלט...'' עם חילופי המשקל המדהימים(נסו לנגן את השיר הזה נראה אם תצליחו) והבלתי שגרתיים והתיזמור האקזוטי צבעוני הוא אחד הלחנים המעניינים והמקוריים ביותר שנעשו עד היום בז'אנר שירי המשוררים במקומותינו. זוהי בפרוש הכלאה נדירה בין מורכבות ריתמית מצד אחד ופשטות מלודית מצד שני ההולמת להפליא את המילים ומוסיפה נופך קסום ופסטורלי לתמונת הרחוב שצייר אלתרמן. אל תתנו לתדמית הקלילה , הסימפטית והחביבה של רוני ידידיה להטעות אתכם. מדובר במוזיקאי נהדר שעסק בזמנו בשירי משוררים ולחניו היו מקובלים ואהובים במיוחד על ידי המשוררים אותם הלחין. דוד אבידן למשל, שלא ממש אהב את הלחנים שיצרו לשיריו, נשאל כמה חודשים לפני מותו( בראיון לתכנית ''מה יהיה'' ברשת ב) מהו הלחן הטוב ביותר שנכתב לשיר שלו והתשובה שלו היתה ''מלחמה אבודה'' בלחן של רוני ידידיה. המופע הצדעה לאבידן שנערך ב''צוותא'' ת''א בו הופיעו זמרים ומשוררים רבים שקראו ושרו משירי אבידן ישב אבידן בקהל וכשהופיעכ רוני ידידיה בשני שירים שלו דרש אבידן לשמוע שיר נוסף וזה לא קרה בהופעה של אף אומן אחר שהופיע באותו ערב. הייחוד בלחני המשוררים של ידידיה הוא בכך שהוא אינו כופה את עצמו על השירים. יש בידידיה המון צניעות ויראה כלפי המילה הכתובה. הוא מעולם לא שינה, דילג או קיצר שיר כדי להתאיהו ללחן שלו אלא תפר באנטליגנטיות וברגישות רבה את הלחן הנכון לכל שיר מבלי לנסות להפריע או להתבלט כמלחין על חשבון הטכסט. אז חבל מאוד שאתם מלכלכים כאן בצורה מגעילה מאוד הייתי אומר על בחור מוכשר וצנוע זה ואני בטוח שהדבר נובע או מבורות מוזיקלית או מכך שאינכם מכירים מספיק את שיריו של ידידיה. אמליץ לכם מאוד להאזין לאלבומו הראשון ''השיירה עוברת''(אלבומו המושלם ביותר לטעמי מתוך שלושה שהוציא עד היום), שאמנם לא ראה אור עדיין על גבי דיסק אך עם קצת מאמץ אפשר אולי להשיג את תקליט הוויניל המקורי. |
|
||||
|
||||
''התקוה'' של נפתלי הרץ אמבר. |
|
||||
|
||||
can you tell some more about the "Shaar" festival?
I googled it, but failed to find any details about this year's festival. |
|
||||
|
||||
הפרטים של "שער" השנה עדיין לא ברשת, לכן הגיגול לא העלה דבר. זה אמור לקרות בימים הקרובים. בכל מקרה, לאייל ששאל ולכולם: הפסטיבל ייערך זו השנה החמישית ביפו, ויתקיים בתאריכים 3-4-5/11, בשעות הערב. בכל ערב יהיו שני מופעים בתיאטרון הערבי-עברי ביפו, אחד ב- 20:30 (ביום חמישי ב- 20:00) והשני ב- 22:30. בכל מופע יהיה שילוב של קריאת שירה ושל אמנויות אחרות המתייחסות לשירה (במוסיקה, במחול, בתיאטרון וכן הלאה). כמו-כן ייערך מופע מיוחד ביום ו' בשעה 16:30 בכנסיית עמנואל ביפו (חלל יפהפה ומרשים) שישלב שירה צעירה עם מוסיקה קלאסית מסוגים שונים. מחיר כרטיס לכל מופע 35 ש"ח, פרט למופע בכנסיית עמנואל שהכניסה אליו חופשית. השנה הפסטיבל מיוחד בכך שהוא מארח עשרה משוררים מעשר מדינות שונות בעולם, ביניהן סין, יפן, סרביה, אנגליה, ארה"ב, ספרד ועוד. כמו-כן יקראו משוררים ותיקים (אשר רייך, רוני סומק, אגי משעול,רפי וייכרט, נעים עריידי ועוד) ומשוררים צעירים בעברית ובערבית. מבחינת המוסיקה, יופיעו בפסטיבל מאור כהן (שישיר משירי האלבום לעיל וייארח משוררים במופע השני של יום שבת), רונה קינן (שתשיר משיריה וכן שירה מולחנת, ותארח משוררים, במופע השני של יום ו'), אמל מורכוס (שתשיר שירה מולחנת בעברית ובערבית במופע השני ביום ה') וכן להקת הראפ הערבית 'ערראפביאת', שני אנסמבלים של מוסיקה יהודית ('אנסמבל היונה' ו'תאפיללת'), זמרות האופרה אינס מסאלחה ואסנת קידר, סמיר מח'ול בפיוטים ערביים קלאסיים, ועוד. גם תחום המחול אינו מקופח - יהיה מופע מחול מיוחד לפסטיבל עפ"י שירה צעירה שיצר הרקדן סטפן פרי (מלהקת בת שבע), וכן קטעי מחול שונים עפ"י שירים מאת נתן אלתרמן, אבות ישורון, תרצה אתר, ואלישבע גרינבאום. בתיאטרון, קבוצת התיאטרון 'זיגוטה' תגיש שירה במשחק, 'ישבנים קוראים שירה' יעשו שמח, ומיכל מסיקה תיתן פרשנות במשחק לשיר של סילביה פלאת'. עוד ישולבו קטעי וידאו-ארט עפ"י שירים של יהודה עמיחי וט. כרמי. התוכנייה המלאה אמורה להתפרסם ב"הארץ" כמה ימים לפני הפסטיבל, אבל אפשר לקבל אותה מוקדם יותר אם תפנה באימייל לעמותת "הליקון" המפיקה את הפסטיבל - helicon@helicon.org.il. |
|
||||
|
||||
חשבתי על זה קצת - המאמר לא טוען שהלחנת שירה היא ייחודית, אלא שהדיסק עצמו אליטיסטי מאוד, מתוך ששירת בודליר היא כזו. יש בזה משהו, כי שירה כמו זו של רוני סומק ממש לא קשה לחבב על הקהל; גם לא של נתן יונתן, ואפילו לא של יונה וולך. לעומת זאת, כדי לאהוב את בודליר צריך עוד טיפת מוכנות להתאמץ, או טיפת השכלה, ורוב הציבור חסר אחת משתיהן 1. אגב, רכשתי לא מזמן את "אוצר סמוי" של ישראל ברייט, שכולו שירי משוררים מולחנים (זלדה, פבלו נרודה ואחרים). לכאורה אליטיסטי לא פחות, אבל השפה המושרת היא קליטה ויומיומית לגמרי, שלא כמו במקרה של בודליר. 1 לא ניסיתי לקרוא אותו לעומק, ולכן אני פטורה מלחשוב אם חסרה לי מוכנות או השכלה. |
|
||||
|
||||
''אבל השפה המושרת היא קליטה ויומיומית לגמרי, שלא כמו במקרה של בודליר''. את מתכוונת, אולי, ''שלא כמו במקרה של מנור''. |
|
||||
|
||||
כמובן. או בעצם: גם וגם (אפשר לחשוב שאני מכירה את בודליר במקור). |
|
||||
|
||||
אבל איך המוסיקה? (אם אני רוצה לקרא שירים אפתח ספר. תקליט אני קונה בשביל המוסיקה). |
|
||||
|
||||
של ברייט? הממ. קשה לומר שהיא רעה. מצד שני, לא נפלתי מהכיסא. קניתי את הדיסק אחרי שראיתי אותו מבצע שיר של נרודה, עם לחן מוצלח מאוד. לגבי שאר השירים, ובכן אהמ-אהמ, החומר איכותי, העיבודים נעימים לאוזן, אבל לא מלהיב ולא "תופס" (מוזיקלית). גם לא יודעת מה היה דחוף לו להלחין שוב את "אוצר סמוי" של זלדה, שיש לו כבר לחן יפהפה. שורה תחתונה: הכל יושב טוב, אבל חסרה כריזמה (וזה דווקא לא מתאים לברייט). |
|
||||
|
||||
אין ספק שהאלבום אליטיסטי ומעניין, אבל מה שחרה לי במאמר היה ביטולה המוחלט של כל המוזיקה הישראלית המושמעת אל מול אלבום בודד שירד אלינו, ה''ים תיכוניים'', מהגבהים הבלתי מושגים של האולימפוס האירופי. כאילו אין בין ''כוכב נולד'' ובין האלבום החדש של מאור כהן אלא מדבר שממה. מעניין לציין שדווקא בשימוש בטכניקה הרטורית הזו יש אירוניה לא מועטה, מאחר וביטול כלאחר יד של עולם תרבותי שלם והצבתם של שחור מול לבן זה מול זה בלי גוני ביניים הם דווקא שניים מהסטריאוטיפים השחוקים ביותר של הישראליות השלילית. זה עוד בכלל בלי להזכיר את הפרובינציאליות של ההתבטלות בפני האירופאיות... אבל מילא. בסך הכל רציתי להזכיר שאפילו שאנו לא דוברים צרפתית יש פה שירה נפלאה, שמולחנת לא מעט, ולעיתים אף מושמעת מעשה נס בתחנה הצבאית שכולנו כל כך שונאים. בנוגע לברייט - מהמעט ששמעתי נראה שהאלבום די מפוספס, וחבל. כשמעתי על האלבום, עם כל שירי המשוררים הלא שגרתיים, חשבתי שזה יכול לצאת מדהים. אבל משהו בעיבודים המוזיקליים הוציא את הנשמה גם מהשירה המושרת, וגם מהכתובה. |
|
||||
|
||||
מדוע נראה לך ש"כולנו כל כך שונאים" את התחנה הצבאית? |
|
||||
|
||||
צודק, לא כולם. פשוט חלק גדול באופן מהותי מציבור חובבי המוזיקה האינטלקטואלי שונא את התחנה, אז הרשתי לעצמי להכליל. אישית התחלתי באמת לתעב אותם לפני כמה שנים כששמעתי שלוש פעמים באותו היום את "רומיאו יוליה" של הדייר סטרייטס. היה בזה משהו מאוד מפחיד. אבל בואו לא נכנס לזה - "גלגל"צ כן או לא?" הוא בערך הוויכוח הכי פופולארי והכי עקר במרחבי הרשת הישראלית. |
|
||||
|
||||
אה, אני חשבתי שאתה מדבר על גל''צ... |
|
||||
|
||||
בועז כהן (שסוף סוף יש לו בלוג) מצליח להסביר יופי מה הבעיה עם גלגל"צ. "אולי לא תוכל להניח את האצבע על זה, אבל תחושת הנעימות או ההתרגשות היא פונקציה ישירה של עריכה מוזיקלית מדוייקת". |
|
||||
|
||||
זה היה מאוד IN בשנות ה-70, וחבל שזה דעך. רוב היוצרים הם אולי זמרים טובים, ואף מלחינים טובים אבל כותבי מילים הם לא, וככה זה גם נשמע. 2 גורמים למצב הקיים: 1. אם אתה גם מחבר המילים, גם המלחין וגם המבצע אתה מקבל תמלוגים על מילים לחן וביצוע. 2. תפיסה ש"אם אתה לא כותב את המילים או לפחות מלחין, אתה רק מבצע". |
|
||||
|
||||
3. כמבצע קל לך יותר להזדהות עם מלים ולחן שלך. |
|
||||
|
||||
גם נכון. |
|
||||
|
||||
גם פזמונאים כבר אין היום. |
|
||||
|
||||
1. חכה, עוד יצמחו. 2. לא חייבים פזמונאים. יש מלא משוררים חיים ומתים, ואפילו משוררים מתים שלא חייבים לשתף אותם בקרדיט (אבל אז יכול להיות שפשוט לא משלמים תמלוגים על חיבור המילים. לא שהמבצע מקבל את התמלוגים גם על זה). |
|
||||
|
||||
1. אני לא בטוח שיצמחו, מאותם סיבות שתיארת בתגובה 339384. 2. רק הצבעתי על עוד סימפטום של אותה תופעה שהצגת, לפיה זמרים מתעקשים לכתוב בעצמם את מילות השירים שלהם. |
|
||||
|
||||
ברור שלא ישלמו תמלוגים על מלים למבצעים שלא חיברו אותן. |
|
||||
|
||||
שאלה מעניינת. אם אני לוקחת ספר של סופר שמת לפני 70 שנה ומעלה, מתרגמת אותו, מאיירת אותו ומציעה אותו להוצאות. אני אמורה לקבל תמלוגים, לא? לא יתכן שאני אקבל מהעניין רק שכר איור. מן הסתם זה שונה במוזיקה. המחבר, המלחין והמבצע מתחלקים בעוגה. אין מצב כמו בספרים, שהמתרגם מקבל שכר תרגום, המאייר שכר איור, והמחבר מקבל תמלוגים. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרת בעצמך, אם תקחי ספר ישן מספיק, תתרגמי אותו ותאיירי אותו תקבלי שכר תרגום ואיור. לא תמלוגים, השייכים לסופר, ליורשיו או לאף אחד בכלל. (אלא אם כן, כמובן, האיורירים הם עיקר הספר - ואז נראה לי שכמאיירת תקבלי תמלוגים). |
|
||||
|
||||
האם שם הדיסק הוא "פרחי הרֹע" או "פרחי הרֵע"? איכשהו, שני השמות נשמעים הגיוניים, ומעטיפת הדיסק קשה לשפוט. |
|
||||
|
||||
Les Fleurs du Mal פרחי הרָע (או הרֹע). |
|
||||
|
||||
אז המלים לא יתנגנו בפי הקהל הרחב? אז מה?זו אין זה תפקידה של אמנות, זה תפקידם של יוצרי הלהיטים למיניהם. בשביל ששיר יתנגן, מספיקים שירים כמו אני שר מהלב. מראש אלבומים כמו זה שמדובר עליהם אינם מכוונים למטרה זו, הם מכוונים לקהל מצומצם, לרוב קבוע, שמעדיף להקשיב לאלבום מלזמזמם כמה להיטים מתוכו. |
|
||||
|
||||
מה ששמעו ברדיו נשמע כל כך לא מתאים, אפילו יותר מהשירים האחרים שמופיעים במצעד (שגם להם אני בדרך כלל לא מתחבר). מכיוון שאף אחד אחר לא אמר את זה, אני אומר שאני הרבה יותר נהנה ממאור כהן כאשר הוא בטלנובלה בע''מ (ז''ל...) |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |