בתשובה לג. שמעון, 15/08/00 2:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, התרשלתי בכמה נקודות ואני לוקח לתשומת ליבי המלאה את הביקורת. הייתי צריך להדגיש את העובדה שהמידע הסתמך בעיקר על הכותרות ב - CNN. אע"פ שגם ב"הארץ" שאני קורא באופן קבוע באינטרנט הופיעה כותרת דומה. אני מנצל את התגובה לך כדי לפתח נקודה שחשובה לי ושכתבתי עליה מעט בסוף המאמר, והיא, במקרה זה ה"נקודה הסמוייה מעין": לרובנו אין זמן. כולם עסוקים. מתרגלים לסאונד-בייטס שאנחנו מקבלים לעוסים עד כאב מהחדשות שהפכו לחלק מתוכניות הבידור. אנו מכורים לכותרות ולרדידות ול"הוצאת דברים מהקשרם" שהיא מקור חלק מהכותרות בצבע אדום זועק של שני העיתונים הגדולים במדינה. אותה רדידות גם מאפיינת את מי ששאל אותי (ולא תמה על שאלתו) "מה ההבדל בין יאסר ערפאת לאחמד שוקיירי? כולם רצו לפגע ביהודים" או אותו אחד שטען בפני כי "בהסכם אוסלו הובטחה בלעדיות לפלשתינאים על הר-הבית". אני מנסה לפענח את הניואנסים הקלים ולהסיק מהם מסקנות, לפעמים מרחיקות לכת. ניתוח שכזה מנסה להתמודד עם "מסך העשן" הידוע בשם "אידאולוגיה" שהפוליטיקאים מפזרים סביב הפוליטיקה האמיתית - אותה "פוליטיקה סמוייה מעין". ואם אפשר להשתמש בדוגמא שקרובה ודאי ללבך. אתה הלחנת את השיר הבא: (מתוך בציר טוב - אילן וירצברג ושמעון גלבץ) כשבאתי לקחת אותה מהעננים / יונה וולך - שמעון גלבץ כשבאתי לקחת אותה מהעננים היתה ענודה כבר קולות הקוקו והתנשמת ליהטה באזנה ז'וליאן הורוד השאיר לנו קור פתלתל אני ידעתי שהיא תיפול אבל ניסיתי אני ניסיתי וז'וליאן הורוד טווה מסביבי נייר צלופן בסרט אדום. מכר שלי השתמש בשיר הזה כשיר כניסה לחופה (בגרסה של ערן צור ורונה קינן - הגרסה הנ"ל דרמטית יותר ומתאימה יותר לאירוע). אני לא יודע אם זה מצחיק או עצוב, אבל לא נראה לי שהוא קרא יותר מאשר את השורה הראשונה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |