|
סיקרנת אותי בנוגע ל"נאום תשובה" - חור בהשכלתי שאנסה להשלים, וגם בנוגע לביצועים של רכטר. תודה.
אני מסכים איתך על גאונותו של רוזנבלום כמלחין וכמעבד. בהזדמנות זו אני רוצה להצביע על פגם אחד קטן אצלו - לא משהו שבאמת מפריע, אבל מעניין כמחקר אינטלקטואלי קטן. אצל ארגוב, למשל, אפשר - אם מתבוננים היטב - לראות רגישות מופלאה של הלחנים למילים. אני לא מדבר על אווירה כללית בשיר - עצב, שמחה, דרמה - אלא על קשב לפרטים הקטנים, על הבלטת משקל וחריזה, ואפילו תחביר. לפעמים גם שינויי טון נסתרים במילים (ההבדלים בין שלושת הנושאים ב"שיר הרעות" - דוגמה מופתית). אפשר ממש לראות איך הוא תפר את הלחנים מסביב למילים. אצל רוזנבלום לא רק שקשה למצוא כאלה, כמה מהלחנים שלו ממש מתנתקים מהמילים. הדוגמה הקיצונית היא "מסביב למדורה": הלחן לא משאיר אבן על אבן במבנה הבתים ובחרוזים. לא שאלו מילים חשובות במיוחד. דוגמה פחות קיצונית, ובכל זאת בולטת (גם היא עם מילים לא מאוד חשובות) - "שירים הם חברים" הלחן (הנפלא), בעיקר לקראת סוף הבית, כאילו פורש כנפיים ועף, ומשאיר את המילים למטה על האדמה. אפילו ב"ליל חניה", יצירת מופת מכל בחינה, נדמה לי שהלחן בולע קצת את "בהתפרש המחנה אשר דינו" (והשורות המקבילות בבתים האחרים), ומפרק את המבנה המסודר של השורות בפזמון. וגם "האם השלישית", שכתבתי למעלה שהוא קורע לב: ליתר דיוק, אלו מילים קורעות לב ולחן קורע לב, אבל כל אחד מהם עושה זאת באופן עצמאי, ולא בסינרגיה. שוב, אני לא אומר זאת כדי להפחית מערכו של רוזנבלום. אצל מלחין פחוּת ממנו בכלל לא הייתי שם לב.
|
|