עוד בלחנים 312626
הזכרתם בתחילה את וילנסקי וארגוב, לא יודע אם במתכוון השארתם את יאיר רוזנבלום בחוץ, אבל הלחנים שלו לאלתרמן מדהימים ומרגשים, נאום תשובה לרב חובל איטלקי, ליל חניה ומסביב למדורה, שלושת הביצועים, עיבודים, לחנים פשוט מדהימים.

דבר נוסף, באלבומו ''העיקר זה הרומנטיקה'' יוני רכטר ושות' מבצעים עיבודים של רכטר ובין היתר ישנו ערב עירוני ותיבת הזמרה נפרדת, שלפי דעתי הביצוע במופע (האלבום הוקלט בהופעה) זה יותר טוב מזה של הפרברים.
נרו יאיר 313183
אבל רוזנבלום כן מוזכר ברשימה, ממש שורה אחת מתחת וילנסקי וארגוב! אם אתה רוצה לומר שהוא היה צריך להיות מוזכר יחד איתם בהתחלה - מבחינה כמותית גרידא, הוא ממש לא מלחין-אלתרמן מובהק כמוהם. אגב, שני השירים הראשונים שהזכרת לא מופיעים באוסף, ולעומת זאת כן מופיע בו "האם השלישית" קורע הלב.
עוד בלחנים 313189
סיקרנת אותי בנוגע ל"נאום תשובה" - חור בהשכלתי שאנסה להשלים, וגם בנוגע לביצועים של רכטר. תודה.

אני מסכים איתך על גאונותו של רוזנבלום כמלחין וכמעבד. בהזדמנות זו אני רוצה להצביע על פגם אחד קטן אצלו - לא משהו שבאמת מפריע, אבל מעניין כמחקר אינטלקטואלי קטן. אצל ארגוב, למשל, אפשר - אם מתבוננים היטב - לראות רגישות מופלאה של הלחנים למילים. אני לא מדבר על אווירה כללית בשיר - עצב, שמחה, דרמה - אלא על קשב לפרטים הקטנים, על הבלטת משקל וחריזה, ואפילו תחביר. לפעמים גם שינויי טון נסתרים במילים (ההבדלים בין שלושת הנושאים ב"שיר הרעות" - דוגמה מופתית). אפשר ממש לראות איך הוא תפר את הלחנים מסביב למילים. אצל רוזנבלום לא רק שקשה למצוא כאלה, כמה מהלחנים שלו ממש מתנתקים מהמילים. הדוגמה הקיצונית היא "מסביב למדורה": הלחן לא משאיר אבן על אבן במבנה הבתים ובחרוזים. לא שאלו מילים חשובות במיוחד. דוגמה פחות קיצונית, ובכל זאת בולטת (גם היא עם מילים לא מאוד חשובות) - "שירים הם חברים"
הלחן (הנפלא), בעיקר לקראת סוף הבית, כאילו פורש כנפיים ועף, ומשאיר את המילים למטה על האדמה. אפילו ב"ליל חניה", יצירת מופת מכל בחינה, נדמה לי שהלחן בולע קצת את "בהתפרש המחנה אשר דינו" (והשורות המקבילות בבתים האחרים), ומפרק את המבנה המסודר של השורות בפזמון. וגם "האם השלישית", שכתבתי למעלה שהוא קורע לב: ליתר דיוק, אלו מילים קורעות לב ולחן קורע לב, אבל כל אחד מהם עושה זאת באופן עצמאי, ולא בסינרגיה.
שוב, אני לא אומר זאת כדי להפחית מערכו של רוזנבלום. אצל מלחין פחוּת ממנו בכלל לא הייתי שם לב.
עוד בלחנים 530830
מי שבאמת לא משאיר אבן על אבן במבנה הטקסטים זו קורין אלאל (אבל אצלה זה דווקא עובד. לרוב).
אכן. 530946
עוד בלחנים 557421
גם חנן יובל הלחין את "תיבת הזמרה נפרדת". ביצוע נפלא שלו, עדין, כואב וגם זועק כשצריך. מופיע ב"אתם זוכרים את השירים" מ- 77'.
עוד בלחנים 557459
בזמנו נחום היימן אמר שהלחין את השיר הזה כצעיר, ובדיעבד לא היה יוצר לחן קליל כזה לשיר מורבידי כזה.
אבל בטח כבר כתבתי את זה באייל. ידכא אותי גם אם כן (חוזרת על עצמי) וגם אם לא (סנילית).
עוד בלחנים 557479
למי שאינו מזהה
עוד בלחנים 557555
או זה:
עוד בלחנים 557753
מעולה!
עוד בלחנים 557483
לא כל כך מורבידי, שיר על זקנה ועל פרידה מהחיים.

על פניו המנגינה באמת לא מתאימה לשיר. אהבתי את השיר מאד בלי להבין את המילים, ואחרי שקראתי אותן (לא לפני שנים רבות) והבנתי על מה השיר, המנגינה המשונה לא פחות מוצאת חן בעיניי. יש בה המון כוח. הסך הכל הוא יפהיפה למרות הדיסונאנס, או אולי גם בגללו. או אולי בגלל שקשה לדמיין את השיר עם מנגינה אחרת.

יש שיר אחר עם דיסונאנס כזה והתוצאה היא מגוחכת: ניגון עתיק של אלתרמן וזעירא:
תעבור קינאתי שותקת ותשרוף את ביתך עליך - לה לה לה לה לה לה

והנה אריק לביא עם עצמו ועם מנגינה נורא דומה אבל מאד שונה של יוחנן זראי. איזה הבדל.
עוד בלחנים 557485
אתמול מצאתי משהו שכבר הרבה שנים אני רוצה לשמוע שוב, השיר מתוך "הילד חולם" של חנוך לוין. גם פה יש מין דיסונאנס בין המילים למנגינה, והמין-דיסונאנס הוא חזק.

הנה הקליפ, השיר מיד בפתיחת המחזה.

מי שטרם ראה את המחזה מומלץ לו או לה לא להמשיך לצפות אלא להמתין עד שהמחזה יעלה שוב על הבמה. אתמול פגשתי במקרה את השחקנית ששיחקה את הילד (בגלל זה חידשתי את חיפושיי אחרי השיר). היא אמרה שהמחזה לא שב לבמה כי זו הפקה מאד יקרה. זה המחיש לי את כוונת התיאטראות שמקוננים על חוסר תמיכה. אני נוטה ללגלג על קינות כאלה, אבל אם בגלל חוסר כסף הילד חולם לא שב לבמה כבר 15 שנה, מצבנו התרבותי לא טוב.

(אני לא מחשיבה את האופרה 'הילד חולם' שעלתה, לא ראיתי אותה ואינני מתכוונת לראות אותה, ואני ממליצה לכל אדם לא לראות אותה לפני שהוא רואה את המחזה).
ולך, ברקת, אני ממליצה לא לראות את המחזה בכלל עד שהילדים יגדלו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים