יש ורן אחר | 2287 | ||||||||||
|
יש ורן אחר | 2287 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
קראו לו במקרה אלסיד ז'וליבה? אם כן, הא לכם משהו כמו חמישים ביטים ששוכבים לי במוח כבר יותר מעשרים שנה ללא שום תועלת ממשית, ואחר-כך מתפלאים שאני מתקשה לזכור ימי-הולדת. אם לא, זה או זיכרון שתול חזק או שאני מתבלבל עם דמות ז'ול-ורנית אחרת. יו, כמה אהבתי את הספרים האלה... תודה, ירדן. |
|
||||
|
||||
מעניין אם עוד מישהו שותף לחוויות הילדות שלי עם האדון ורן: חלק קטן של הספרים שלו אהבתי מאד, ואת השאר לא סבלתי. זכורים לטובה "ילדי רב-החובל גרנט" על ארבעת כרכיהם, ולדראון השעמומון "מסביב לעולם ב 80 יום". |
|
||||
|
||||
אני זוכר שהשתעממתי ב"מיכאל סטרוגוב", וגם קצת ב"מסע לבטן כדור הארץ", אבל את השאר (בעיקר את "אי המסתורין" אבל אפילו את "הדייג המסתורי" או איך שלא קראו לזה) אהבתי מאוד. לא קראתי את ילדי רב החובל גרנט, אבל מסביב לעולם ב-80 יום היה הראשון שלי והיה נחמד מאוד. ועכשיו לנטפוק (וספויילר ל"מסביב לעולם ב-80 יום"): בפרק השלישי מתואר כיצד בדרך מביתו אל המועדון דורך פיליאס פוג על רגלו השמאלית חמש מאות שבעים ושש פעמים. בפרק האחרון מתואר כיצד פספסרטו גורר את אדונו למרכבה מכיוון שנשארו להם עשר דקות להגיע למועדון, והמרכבה מקבלת מחיר מופקע, דורסת כלבים והופכת מרכבות אחרות בדרכה. כעת השאלה: האם כדי *לרוץ* דרך שבהליכה לוקחת לך חמש מאות שבעים ושש צעדים ברגל ימין צריך יותר מחמש דקות? והאם לא היה עדיף לרוץ מאשר להשתלט על מרכבה ולהקים מהומה שכזו? האם יש כאן אמירה שנונה על כך שג'נטלמן בריטי כפיליאס פוג יעדיף להשתולל במרכבות ולא לרוץ במו רגליו? |
|
||||
|
||||
ל"ילדי רב החובל גרנט" היו 6 כרכים (!), והוא אכן היה מצויין (אם כי מעט ארוך). מסביב לעולם ב 80 יום הוא לדעתי הספר הטוב ביותר של ורן. בדיוק עכשיו אני קורא אותו מחדש עם בני בן ה- 9. דווקא את 20000 מיל אהבתי פחות. ספר נוסף שמאוד אהבתי הוא "מיכאל סטרוגוב". |
|
||||
|
||||
כששכ''ג היה ילד, שני הכרכים האחרונים עוד לא נכתבו. |
|
||||
|
||||
וכמובן, "ספינה בלב ים". דבר מועיל למדתי מאותו ספר: אם נתקעתם בלב ים ללא מזון ומים ואתם על סף התייבשות, אסור להיכנע לפיתוי המטעה ולשתות מי ים - בהתחלה מרגישים רוויה והקלה, אחר כך מגיע הסוף המר. |
|
||||
|
||||
אה! גם אני למדתי את זה משם! (או מאיזשהו ספר של ורן, בכל מקרה). |
|
||||
|
||||
הפתרון למצב מעיק זה הוא התפלת מים פיראטית, המתבצעת בעזרת יריעת ניילון, כלי קטן ומשפך/צינור. אור השמש (שיאדה את המים ויפריד אותם מן המלחים) חיוני למטרה זו - ומכאן שאם נתקעת על ספינה בלב ים באמצע חורף אפור, אתה ממש, אבל ממש, בצרות. |
|
||||
|
||||
ארבעה אנשים, כלב אחד ומהנדס אחד נופלים על אי בודד מתוך כדור פורח, כשרק בגדיהם ושעוניהם לגופם. כמה חודשים יידרשו להם עד שייצרו ניטרוגליצרין? |
|
||||
|
||||
אם אחד מהאנשים הוא מגייוור - שתי דקות, ואם מדובר ב- A-Team הרי שתוך חמש דקות יש להם אצבעות דינמיט ארוזות יפה בארגזים. |
|
||||
|
||||
אצל ורן זה לקח להם כמה חודשים, מה שמראה עד כמה הוא מיושן. |
|
||||
|
||||
"ארבעה אנשים, כלב אחד ומהנדס אחד..." זאת אומרת שמהנדס הוא לא בנאדם? 4 יחידות "איש"+ 1 יחידות "כלב"+ 1 יחידות "מהנדס"= שיעור מרתק בזואולוגיה! |
|
||||
|
||||
אחרי קריאת ''אי המסתורין'' לא ניתן שלא להגיע למסקנה הבלתי נמנעת שמהנדס הוא לא בן אדם אלא השלב הבא (והמשופר) באבולוציה של המין האנושי. |
|
||||
|
||||
אז איך בדיוק מבצעים את ההתפלה ???? |
|
||||
|
||||
לא לתפוס אותי במילה. העיקרון כזה: ממלאים כלי רחב ושטוח במי ים, מניחים בשמש כך שהמים יתאדו. פורשים מעל הכלי יריעת ניילון משופעת שתקלוט את המים שיתאדו בצורת טיפות, וממנה ינזלו הטיפות המותפלות על צינור (או על היריעה עצמה), אל כלי אחר. המלח נותר בקרקעית הכלי המקורי. |
|
||||
|
||||
נחמד. 1. האם מישהו יודע מדוע מים מתאדים ללא יוני המלח ?? 2. ניתן מן הסתם להשתמש ב-2-3 שקיות לצורך העניין, ללא כלים אחרים. אם כך, אקח איתי לכל הפלגה/טיסה מהיום שקיות מקופלות בכיס... |
|
||||
|
||||
לימדו אותנו את זה בקורס השרדות, עם מימיה ובור. כשחזרנו אחרי שעה המדריך התלהב מהמימיה המלאה (שמישהו מילא). |
|
||||
|
||||
מה יגרום לאדי המים להתעבות על היריעה? |
|
||||
|
||||
היריעה יותר קרה כי היא באה במגע עם אוויר חיצוני? אגב, כשסיפרו לי על זה, אמרו שיש לשים אבן קטנה במרכז היריעה, כדי לגרום לצורת משפך. |
|
||||
|
||||
מנסיוני העשיר בסירות טרופות וחיים על אי בודד אני יכול להעיד שיריעות ניילון בשמש אינן קרות כלל ועיקר, בטח שלא יותר מהאויר בסביבתן הקרובה. אפילו בחממות, שהן כלי סגור הרבה יותר ממה שהניצול הטיפוסי מסוגל לבנות על הדוברה הרעועה שלו, אין הצטברות של מים בשעות היום, וכל מי שנוגע בדופן החממה מסתכן בכויות מדרגה שניה. בלילה אמנם ייתכן אפקט של טל, ולפי החישוב שלי על רפסודה ממוצעת אפשר, בתנאים אופטימליים, להפיק שלוש טיפות של מים ביממה. חוששני שאת שאר חמשת הליטרים שאתה זקוק להם בלב האוקיינוס יהיה עליך להשיג ממקור אחר. ז'ול ורן - זה לא האיש ההוא שהסביר שבדרך בין כדור הארץ לירח יש נקודה אחת בה כוחות המשיכה משני הגופים האלה מתאזנים ואתה חש שם חוסר משקל? |
|
||||
|
||||
ההבנה שלי זה שהניילון עדיין יותר קר מתחתית המיכל. ודוק, אם אכן הניילון לוהט למגע, משמע שהאוויר החיצוני הרבה יותר קר ממה שיש בתוך המתקן. מכאן אפשר להסיק שהנקודה הכי קרה במתקן היא דווקא על פני הניילון. |
|
||||
|
||||
לפי ''חיי פאי'', יש בסירות ההצלה מתקנים כאלה יעילים למדי לניפוח עצמי. |
|
||||
|
||||
אתה טועה. ניילון וזכוכית משמשים כדפנות של חממות דוקא משום שהם מעבירים את קרינת השמש היטב ולא בולעים אותה (וכתוצאה מכך מתחממים). לכן כלי המים מתחת ליריעה מתחמם והיריעה לא. שיטה זהה או דומה למה שהזכירה ברקת הוצגה באחת מסדרות הריאליטי-הישרדות של ה-BBC Prime המועברות ע"י יוצאי ה-SAS הבריטי שעסקה באימוני היחידה במדבר. כעבור כרבע שעה אספה היריעה בערך חצי כוס מים. |
|
||||
|
||||
אם אני זוכרת נכון, הרעיון הוא לשים עלים בשרניים על הנילון הפרוש בבור. או משהו כזה. מצד שני, סביר להניח שאם אני אהיה תקועה על רפסודה בלב ים1, אני אעדיף פשוט לשתות את הדמעות שבטח יזלגו שם. 1קורה פעמיים בשנה, אני מניחה. |
|
||||
|
||||
מה זה "אני מניחה"? אפילו בגילך הזעיר את אמורה כבר לדעת מה הממוצע שלך בהיתקעות רפסודית. |
|
||||
|
||||
אפשר גם עם חוקן. (לא ניסיתי. בשעת הדחק אנסה כ''כ התפלה.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
aha
|
|
||||
|
||||
כמעט הכל כלי כשר כאן כבור |
|
||||
|
||||
אפשר לנחש שאתה טוב במציאת באגים? |
|
||||
|
||||
זה לא ניחוש, זו אינטואיציה מושכלת. |
|
||||
|
||||
לחילופין, אפשר לשלוח יונת דואר לטורקיה, ולבקש אספקת מים דחופה. |
|
||||
|
||||
למעשה גוף האדם יכול לפלטר 700 סי.סי. מי ים ביממה. כך טען והוכיח על בשרו אלאן בומבארד שחצה את האטלנטי ממרוקו לאמריקה בסירת גומי מתנפחת ב56 ימים. כתוב בספרו "מים שמים וסירה". |
|
||||
|
||||
כמות קטנה של מי ים אינה קטלנית - כך מוכיח כל ילד שבלע קצת מים בים. אבל האם אלאן בומבארד הצליח לשרוד כששתה אך ורק מי ים? (כן, אני יודע שזה ספוילר. אבל בכל זאת) |
|
||||
|
||||
מי גשם שאסף ביריעת ברזנט ונוזלים מבשר דגים שדג, הוא הפסיד כעשרים קילו ממשקלו אבל שרד. ( סכנה הראשונה באיבוד נוזלים היא קריסת הכליות, אם תספק להן חצי ליטר נוזלים ביום, תדחה את הקריסה בימים רבים, לא תמות תוך ארבע ימים כמו בהתייבשות טוטלית.) |
|
||||
|
||||
6 כרכים? אם כך עלי להבין שהמהדורה בת 2 הכרכים בהוצאת 'כתר' שקנו לי בילדותי היתה מקוצרת? |
|
||||
|
||||
ייתכן שכל אחד משני הכרכים שלך היה למעשה שלושה כרכים במהדורה שאני קראתי. אני זוכר ששה כרכים די דקים. כמה עמודים היו בגרסה שלך? |
|
||||
|
||||
עכשיו כשאני מסתכלת על זה - 522 עמודים. |
|
||||
|
||||
כל העניין הזה עם הכרכים נראה לי כמו הונאה צרופה. אדם קונה ספר, נניח "מסעיו ופגעיו של קפיטן הטראס", חוזר הביתה שמח וטוב לב רק כדי למצוא שבידו כרך 2 מתוך שלושה. גם אין לו מושג מי הגיבורים וגם אין לו מושג איך העלילה נגמרת. אני כבר לא מדבר על זה שגם כשיש לך את כל הכרכים, הם נוטים להעלם. שנים החזקתי בבית את כרך א של "גיזת הזהב" מתוך תקווה שכרך ב יימצא. כשסוף סוף הוא נמצא (ללא כריכה, ובתוך שקית המחברות שלי מתואר ראשון), איבדתי את כרך א. 1 אופס. עכשיו דובי יתלונן בבלוג שלו. |
|
||||
|
||||
יש לי את שני הכרכים, כרוכים היטב למרות שיצאו לאור ב-1959 (ועלו אז 750 פרוטות הכרך). יושאלו ע"פ דרישה. |
|
||||
|
||||
רשמתי לפני את הצעתך הנדיבה. |
|
||||
|
||||
מה העניין הזה עם כרך ב'? (ספוילר לגיזת הזהב) בסוף הם כולם חוזרים הביתה וזהו! |
|
||||
|
||||
*כולם*? אולי בגירסא המצונזרת. |
|
||||
|
||||
אם רק כרכים המהוים חלק מספר שלם נוטים להיעלם אצלך - אשריך. אצלי הנטייה הזו קיימת אצל כל מיני, וזה מתחיל להיות חמור ביותר. מה גם שהספר המשחק קשה להשגה הוא בדיוק זה שאתה זקוק לו במיוחד, כמובן. |
|
||||
|
||||
אמרתי את זה לאנשים מביקורת-מס-הכנסה. זובי האמינו לי. |
|
||||
|
||||
אנשי מס הכנסה הם קטני אמונה מלידתם. חוצמזה אין להם די ספרים כדי להכיר את תכונותיהם הבסיסיות (לפחות לא ספרי פיקשן, שיש להם רצון משהם). |
|
||||
|
||||
המממ... זה משאיר פחות מ 100 עמודים לכל אחד מכרכי הדקים... נשמע מעט אבל אולי אפשרי. לצערי הספרים כבר מזמן אינם ברשותי ולכן אינני יכול לבדוק. בכל זאת, יש סיכוי שברשותך תרגום מלא (מי יקצר ספר ויגיע ל 522 עמודים?) |
|
||||
|
||||
יתכן. הוצאת 'כתר' קיצרו בצורה ניכרת את ''עלובי החיים''. |
|
||||
|
||||
תוכל בבקשה לפרט מה הם באמת העיפו? ההקדמה המזעזעת שלהם (שבה הם מתוודים שהם קיצצו בפרטים כדי לא "להעיק" על הקורא המסכן שלא יודע מה טוב לו) לא פירטה כמה הם הורידו מהספר, וכשנתקלתי בעותק אנגלי, של פינגווין, התברר שגם זו מהדורה מקוצצת. אני מתחיל לחשוש שאולי זה ספר שבאמת היה צריך לקצץ בו (כמו מה שמתואר במבוא של "הנסיכה הקסומה"). |
|
||||
|
||||
משלושה כרכים עבים הנפח ירד לכדי שני כרכים שנפחם שקול, פחות או יותר, לזה של תום סויר + האקלברי פין. הספר המקורי מלא בתאורים ארכניים ומשמימים של רחובות פאריס וסימטאותיה, מרצפת אחר מרצפת. אבל לא זאת הנקודה. אם אתה רוצה לדעת על מה הספר, הכריכה האחורית תספיק (ויש גם לא מעט גרסאות קולנועיות שמתארות בצורה די נאמנה את השתלשלות החלקים המרכזיים של העלילה). אם אתה רוצה לקרוא את "עלובי החיים" *מאת הוגו* - נו, אתה אמור כבר לדעת במה זה כרוך. |
|
||||
|
||||
אני קראתי את הספר של כתר, וגם שם יש לא מעט תיאורים מפורטים ודיונים על ההיסטוריה של צרפת (לי זה דווקא היה מעניין, אבל אולי זה רק אני). האם אמורים לעשות דברים דומים ל"אבא גוריו", או אולי ל"אנה קארנינה"? אני לא מבין מה עשה "עלובי החיים" העלוב שקיצצו אותו ככה. |
|
||||
|
||||
ומה עשו עלובי החיים במדינת ישראל שמקצצים להם ככה, אתה מבין? (רמז: זה יותר מה שהם לא עשו). ככל הזכור לי, קיימת מהדורה עברית שהיא קיצוץ נדיב של אנה קארנינה. אי-אלו קלאסיקות ספרותיות נכתבו מלכתחילה בצורה מנופחת ביחס לתוכנן. הסיבות היו בד"כ שיקולים כלכליים, כמו פירסום בהמשכים בעיתון (מי שאי פעם נשמט על בהונותיו כרך א' של "כל תגובות שכ"ג" 1, יודע היטב על מה אני מדבר). במקרים כאלה, צמצום היריעה לממדיה "הנכונים" אולי אינו עוול כה גדול. השאלה היא אם אתה, בתור קורא, רוצה לערוך את הכרותך עם הספר באופן בלתי אמצעי 2, או מוכן להסתפק באינטרפרטציות. 1 לנוכח דברי בלע מסוימים שנכתבו בבלוגו של X-צ'יף, מצהיר כותב תגובה זו כי מקום השכ"ג בצמרת רשימת האיילים הראויים בקריאה, מובטח. 2 קח בחשבון שאנחנו מלכתחילה כבר נאלצים לפשרה מסוימת בעניין אם אין ביכולתנו לותר על תיווכו של המתרגם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
עד כמה שזכור לי (וזה די מעט), מנעד התגובה שלי נע בין "אהבתי מאוד" לבין "יצאתי מגדרי"1. זה הכל היה במשך שנה, או שתיים, או שלוש, בכיתה ג' ו/או ד' ו/או ה'. הייתי קרוב לגמור את כל מה שהיה בשלושת המדפים שלו בספריית בית הספר, כשהספרנית הקפריזית התנפלה עלי פתאום שאולי אני אפסיק לקרוא רק ז'ול ורן כל הזמן. זה מאוד העציב אותי, אבל לא העזתי להמרות את פיה (וכך הגעתי לאסימוב). היוצא מהכלל היה... "הפוך על פיו". אותו קיבלתי במתנה מאיזו דודה ליומולדת 8 או 9, ניסיתי לקרוא והתייאשתי די מהר: גם ההומור שלו וגם ההסברים הטכניים (המפורטים למדי) עברו לי רחוק מעל הראש. בגיל 16 בערך נתקלתי בו שוב, ונדלקתי. 1 נדמה לי שזה היה "טירה בקרפטים". בלי טכנולוגיה ובלי גיאוגרפיה אקזוטית במיוחד, סתם עלילה סוחפת. וגם ספר נשכח במיוחד בשם "הז'נגדה". |
|
||||
|
||||
היכולת לא לסבול ספרים היתה חסרה לי בילדותי (אולי חוץ מהספרים של הרשקו ופרסקי). טעם זה משהו שמפתחים (או לא): הנה, עכשיו הילדונת שלי גמרה לאכול את ארוחת-הבוקר שהכינה לעצמה - פיתה עם יוגורט וגזר עם ריבה. ברצינות, אני לא זוכר מתי קראתי את הספר הראשון שלא סבלתי, אבל זה היה כשכבר לא הייתי ילד (אחרי גיל 20, זאת אומרת). הייתי צריך להיחשף לדן בראון, או ללאקאן, מוקדם יותר. |
|
||||
|
||||
כמעט: קראו לו אלסיד פיירדה (וזה המקום לספר שהוא היה אִשקוֹקן נועז!). ייתכן שכמה סינפסות שלך הצטלבו עם אלו שמחזיקות את השם "זול ורן"? |
|
||||
|
||||
יפה: אז אני גם אהבל שזוכר פרטי טריוויה תמוהים וגם סנילי. עכשיו אבלה את שארית ימי בחיפושים אחרי דמות בדיונית בשם ז'וליבה. |
|
||||
|
||||
יש את זוליקה דובסון. אולי התכוונת אליה? |
|
||||
|
||||
אולי, אבל לא נראה לי. שרשה לה ז'וליבה. |
|
||||
|
||||
באיחור-מה, נתקלתי בפתילון הזה ועלה בדעתי לחפש בדבר הזה המתכנה מנוע-חיפוש. והנה: אלסיד ז׳וליבה היה ונברא, אלא שתפקידו היה דווקא זה של עיתונאי ב״מיכאל סטרוגוב״. אני מבקש את כל הנקודות שאיבדתי בחזרה, פחות שלוש. |
|
||||
|
||||
הריבית על הנקודות שאיבדת פלוס הצמדה לעשר שנים, מכסה בקלות על השלוש ואפילו משאירה לך עודף נאה. תהנה. |
|
||||
|
||||
סלח לי על הטפשות הבאה, אבל ''הצמדה לעשר שנים'' יכולה להיות הגדרה לא רעה לסלואו ארוך במיוחד. |
|
||||
|
||||
לא קוראים לזה נישואים? |
|
||||
|
||||
עשר שנים אמרת. קצת ארוך בשביל נישואים. |
|
||||
|
||||
למה? יש כאלה שנמשכים הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהורי שוברים שיא כלשהו, הם נשואים למעלה מ-70 שנה. חתונה בגיל 17-19 ואבא עדיין מאוהב מעל לראש. |
|
||||
|
||||
(צרפת כולה כמרקקה?) בשבוע שעבר היתה כתבה על ורן ב"הארץ" ("חייו הכפולים של משורר המכונות" 17/03/2005 מס' כתבה - 1171727 מאת טראובמן תמרה- נדמה לי בגלריה) ובה נטען שורן החזיק בגישה ביקורתית ופסימית, כלפי המדע והמודרנה, והיה זה העורך/מו"ל של מרבית ספריו שמיתן את הסארקאזם לטובת הספרים שאנו מכירים כיום - מה לעשות HAPPY END מוכר טוב יותר. איך צריך לכתוב ג'ול או ז'ול, וורן או ורן? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בזכות הכתבה הזו ב"הארץ" ידעתי על היוֹמָמָוֶות. באשר לטענות שבה על ביקורתיות ופסימיזם, לא מצאתי שהנתונים שהובאו בה באמת הצדיקו את התזה הזו. בינתיים מצאתי את http://jv.gilead.org.il/forum/1996/03/0078.html , שטוען שורן עבר איזה מהפך טכנופובי ב-1886, ושהספרים המאוחרים יותר שלו מלאים בפסימיזם כלפי המודרנה. איך זה מסתדר עם מה שאנו יודעים על ורן? מסתדר: השנה הזו היא אמנם בלב קריירת הכתיבה שלו, והוא כתב הרבה ספרים אחריה; אבל עיון בביבליוגרפיה שלו http://www.philippebedard.com/Jules_Verne_bibliograp... מראה שכל הלהיטים המוכרים שלו נכתבו לפני כן. "ורן" נראה לי קצת עדיף על "וורן" - נימוק ינתן על-פי דרישה. "ג'ול" בוודאי לא טוב - אין עיצור כזה בצרפתית. אבל חלק מהתרגומים לעברית גורסים בכלל "ז'יל". יש בזה הגיון: התנועה היא די בדיוק באמצע בין U ל-I. ניסיון למצוא שמות ומילים אחרים מצרפתית עם התנועה הזו, שיש להם תעתיק מקובל בעברית, העלה בינתיים רק את "קאמי" (אני די בטוח שלפני כמה ימים היתה לי דוגמה שמתועתקת דווקא ב-ו', אבל שכחתי). גם בגרמנית אותה תנועה נכתבת עם U (ושתי נקודות מעליו), ונדמה לי שהיא מתועתקת תמיד ב-י': מילר, מינכן, נירנברג - אבל זה אולי בעקבות היידיש. מה שבטוח, כילד גומע ורן פשוט תיעבתי ספרים שלו שהיה כתוב עליהם "ז'יל". |
|
||||
|
||||
"ורן" כמובן עדיף על "וורן" - v ולא w. ז'יל נשמע נכון יותר מז'ול, מטעמי קאמי. מאידך גיסא, תעתיקי שמות בעברית הם מאוד לא אחידים. "ויקטור הוגו", למשל, התקבע כך - על אף שהוא צריך להיות "איגו". לך תדע. (המוזר ביותר, אגב, הוא הסופר שמשה רון "תרגם" את שמו ל"ברתלמי" (כולל ניקוד ה-ת וה-ל בסגול. מכל הידוע לי, האיות המתאים להיגוי הוא משהו כמו "בוטלמי"... סליחה על הנוקדנות הטרחנית. אני פורשת מיד. |
|
||||
|
||||
הנה הקישור לכתבה: |
|
||||
|
||||
ב20 ליולי 2006 בשעה 13:39:13 שעון ישראל כל העולם קופץ על מנת להזיז את כדור הארץ ממסלולו. http://www.worldjumpday.org/ (אני יודע, לא כל כך קשור, אני עדיין לא בפורמה.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
עם פחות אנשים מזה, שיעשו מדיטציה טרנסצנדנטלית במזרח התיכון, כך לפחות אמרו פעם אנשי המ"ט, יבוא שלום. לא עדיף? |
|
||||
|
||||
ביוני אפשר לעשות מדיטציה, וביולי לקפוץ. אם המדיטציה לא תפיל עלינו איזה שלום, הקפיצה תשפר טת מזג האויר ואולי גם זה יעזור במשהו. |
|
||||
|
||||
ושמו מישל ארדן, טס עם ברביקיין וניקול גם בטיל לירח. הוא גם פייס ביניהם כשעמדו להרוג אחד את השני בדו קרב. הם כלל לא היו חברים באותו מועדון, האחד היה יצרן תותחים והשני היה יצרן מגנים, שהתערב איתו שהטיל לירח לא ימריא. הצעת הפשרה של הצרפתי היתה ששלושתם יטוסו יחד. רק בשביל הדיוק. וכך זכה נשיא מועדון התותח, לטוס בטיל אחד עם מישל ועם ניקול. |
|
||||
|
||||
באמת ניקול לא היה במועדון התותחנים? אני לא זוכר כלום מ"מהארץ לירח", אבל המקור שלי הוא "הפוך על פיו": "כי באותו פגז, שדמה לספינת-אוויר, שכנו שניים מאנשי מועדון התותחנים והם: נשיא המועדון עצמו, המפי ברביקן, והסרן ניקול; השלישי היה בן-צרפת, הרפתקן וחמום-ראש מהולל." (עמ' 61; בהמשך הפסקה מסופר מה נהיה אחר-כך עם אותו ארדן). אפילו בדקתי עכשיו בגוטנברג, ולא מדובר בטעות תרגום. |
|
||||
|
||||
טוב, כנראה שז'ול ורן קצת שיכתב את עצמו בהמשך. קורה. למה? כנראה שלא נדע. |
|
||||
|
||||
לקוראי "אי המסתורין" צפוי בכלל שכתוב רציני: מכיוון שורן רצה לשלב בספר דמויות מתוך "ילדי רב החובל גרנט" ו"20,000 מייל מתחת למים", *וגם* שהטריגר לתחילת "אי המסתורין" יהיה מלחמת האזרחים האמריקאית, הוא עשה מיש מש מוחלט של התאריכים, תוך התעלמות גסה מכל התאריכים שבשני הספרים הקודמים (אם כי הוא עשה את זה באופן מודע ולמהדורה הראשונה כבר הוספו הערות שוליים שמסבירות את זה). |
|
||||
|
||||
יוצא לי להקריא עכשיו את "אל הירח" לילדה בת 8. מדובר בתרגום ממש ישן (אבדוק בבית של מי אם מישהו יבקש). למרות זכרונות הילדות1 הנעימים שיש לי מהספר, בהקראה חוזרת הספר מעניין כמו רשימת מכולת2. פרק שלם מוקדש לרשימת כל הבנקים ( כ20 במספר) שבהם ניתן היה לתרום כספים לפרויקט וסכומי הכסף שכל מדינה ומדינה תרמה. מספר פרקים עוסקים בחישובי נפח ותימחור של מתכות שונות ועוד פרק שמוקדש לחישובים אסטרונומיים ( שעד כמה שאני יכול לשפוט הם מגוחכים ופשטניים לגמרי כשהם בכיוון). האקשן עם קולונל ניקול וארדן מופיע די באמצע הספר, לאחר שצולחים הרצאות של ברביקיין על מהירויות לוע והתכתבויות עם מיצפי כוכבים. יאמר לזכות הספר שבעיני מבוגר הפרק הראשון הוא ממש מצחיק - חברי מועדון התותח מבכים את סיום המלחמה בחוסר רגישות סאטירי. ומה שיותר מוזר, בתי ממש נהנית מזה! יכול להיות שהסיטואציה ( אבא מקריא לי ספר) תורמת את חלקה, אבל גם ילד בן 11 קרא (וחזר וקרא) ונהנה. 1 לידיעת נועה ו: אל תשאלי. 2 אגב, חוויה דומה עברתי בקריאה חוזרת של 20,000 מייל (תרגום: עידית זרטל!). דיווחי מלאי משמימים על כמות הבשר המשומר וכולי. |
|
||||
|
||||
אסוציאציה פראית: יש ספר של יאנוש קורצ'אק על ילד שמקים עסק מסחרי למכירת מכשירי כתיבה. חצי מהפרקים עוסקים בחישוב של מלאים, אומנם בלי פירוט, ובכל זאת, מרתק. כנראה שזה מבחנו של סופר טוב (אם כי בגיל המתאים, גם אבן שושן היה יכול להחזיק אותי שעות על שעות). |
|
||||
|
||||
אצל ורן ב"אי המסתורין" יש המון רשימות כאלו, והן ריתקו אותי לגמרי כשהייתי צעיר. למשל, יש קטע שמתאר איך המהנדס מכין ניטרו-גליצרין וזה הולך בערך ככה: "הוא לקח חומר X וערבב עם חומר Y וקיבל חומר Z ואליו הוא הוסיף חומר W וערבב עם חומר V..." ויש גם רשימות מלאי של האוכל שלהם וכדומה. היה יותר כיף לקרוא את זה מלשחק Simcity. |
|
||||
|
||||
הנה נזכרתי איך קוראים לו: דז'ק הקטן. איך נהניתי ממנו. |
|
||||
|
||||
''חברי מועדון התותח מבכים את סיום המלחמה בחוסר רגישות סאטירי''. לגבי מבוגרים בארץ ביום זה נראה לי לגמרי לא מצחיק. ראה האבל הגדול שחשו מפוני גוש קטיף על אקדחיהם האבודים... |
|
||||
|
||||
אז זה מה שהם מבכים! באמת שאלתי את עצמי מה הביג דיל, ולמה הם מתבצרים על הגגות. |
|
||||
|
||||
למען האפשרות הדחוקה שלא אירנת אותי, אציין שרבים מהם נשמעו בתקשורת מייבבים על החזרת אקדחיהם למשטרה. |
|
||||
|
||||
בילדותי המוקדמת קראתי את 20,000 מיל מתחת לפני המים, בהוצאת אגור- דן-חסכן או משהו כזה. לאחר כמה וכמה שנים נתקלתי בספרים אחרים הנושאים שמות כגון "קפיטן נמו" או "הצוללת נאוטילוס" או שזה שוב היה 20,000 מיל? לא זוכר. אבל העלילה היתה שונה לחלוטין. הטעם הטוב ביותר וחוויית הקריאה החביבה ביותר הזכורה לי, היתה מהקריאה הראשונה של מהדורת אגור על שני כרכיה. יש למישהו מושג אם מדובר בספרים שונים, או בשכתובים שונים של אותו הספר? |
|
||||
|
||||
שגם הוא מספר על היסטריה המונית כתוצאה מתגלית מדעית, גם הוא בתרגומו של ש. סקולסקי וגם הוא הומוריסטי (והרבה יותר) הוא ציידי המטאורים - מטאור זהב שעומד ליפול על העולם גורם להיסטרייה המונית. אולי ספרו המיוחד ביותר של ז'ול ורן ומן הסתם גם הטוב ביותר לצד "מסביב לעולם ב80 יום". |
|
||||
|
||||
בילדותי בלעתי את ספרי ז'ול ורן (1), ואני זוכר שהספרן בספריה העירונית בתל אביב ששכנה אז נדמה לי ליד מגדל שלום שלא היה קיים אז, שבה השאלתי את הספרים, אמר לי שהוא מקנא בי שעדיין ישנם ספרים מפרי עטו של ז'ול ורן שעדיין לא קראתי. הילדים שלי, לעומת זה, נדמה לי שהם מכירים את השם הזה רק מצפיה בטלויזיה, כי בכל זאת היו כמה סרטים מצוירים ואחרים שהוצגו גם לאחרונה. מזמן לא ראיתי ספר של ז'ול ורן, ומעניין אם גם היום הסיפורים האלה יעוררו אצלי עניין. את סיפור התותח הזה איני זוכר. האם אפשר להשיג את הספר גם ע"י קניה באינטרנט ? (1) במקום השני היו ספרי קארל מאי על המערב הפרוע, יד הנפץ וינטו . . . |
|
||||
|
||||
"האם אפשר להשיג את הספר גם ע"י קניה באינטרנט?" שאלה טובה. אתה מדבר על התרגום לעברית? יש אתרים שעוסקים באיתור ספרים, או ביד שניה, אבל לא ניסיתי אותם אף פעם. את העותק שיש לי קנתה לי אחותי בחנות יד שניה לפני עשר שנים, ומצאה אותו בקלות. ניסיתי עכשיו (מתוך סקרנות שלי) לבדוק מה מצב התרגום לאנגלית. ממה שהצלחתי לדלות מכמה דקות של חיפוש בגוגל, יש לספר שם אנגלי מקובל: Topsy Turvey. מעבר לזה, לא הצלחתי לראות אפילו שזה ממש יצא באנגלית, לא כל שכן ניתן להשגה. האם מתקבל על הדעת שספר של ורן לא תורגם לאנגלית? |
|
||||
|
||||
בהחלט: נתקלתי בעבר בעובדה שלא כל כתביו תורגמו לאנגלית. (שלא לדבר על אריך קסטנר, שנדמה כי דוברי האנגלית בקושי מודעים לקיומו). |
|
||||
|
||||
באתר http://www.findabook.co.il חיפוש על הספר מביא לחמש תוצאות. |
|
||||
|
||||
יד הנפץ - הספר הראשון, לטעמי הכי טוב. זה שנמכר עד היום בחנויות, בהוצאת מעריב או ידיעות אחרונות. מאותה הוצאה יש את יד הנפץ ווינטו - הספר השני בסדרה. קראתי בדפוסים ישנים ספרים אחרים בסדרה. דקים יותר ומעניינים פחות. |
|
||||
|
||||
הצצתי בגוטנברג במקור של קטע הפתיחה שציטטתי במאמר. מתברר שהמתרגם השמיט משהו קטן, אולי בטעות. לפסוקית "אמנם גם בקרב הנשים מצויים כוחות מתמטיקאיים מצוינים" צריך היה להוסיף "במיוחד ברוסיה". מצד אחד, אין כאן הפסד גדול מבחינה ספרותית או מכל בחינה אחרת. מצד שני, יש משהו כל כך ורני בתוספת הזו: הצורך לדחוף עוד פריט טריוויה, להשכיל את קוראיו בעוד איזו עובדונת לחלוטין לא נחוצה. ולכן, ההשמטה כן מצערת. ואם אנחנו כבר כאן, מישהו שמע על הכוחות המתמטיים הנשיים ברוסיה במחצית השניה של המאה הי"ט? |
|
||||
|
||||
למעט Hypatia שחיה במאה הרביעית ו- Sophie Germain שהרשימה את גאוס בסביבות 1800, המתמטיקאית המוכרת הראשונה היא Emmy Noether, תלמידה של הילברט, יהודיה ילידת גרמניה (ברחה משם ב- 1933, ונפטרה שנתיים אחר-כך); נדמה לי גם שאם מישהו ירכיב רשימה של מאה המתמטיקאים החשובים ביותר שחיו אי-פעם, Noether תהיה האשה היחידה. |
|
||||
|
||||
באיזה מקומות קובלבסקי וקוך? |
|
||||
|
||||
לא יודע, אבל לא במאה הראשונים. |
|
||||
|
||||
לנוחיות הקהל: http://www.agnesscott.edu/lriddle/women/chronol.htm אני דווקא שמעתי שלדז'ינסקיה נחשבת בקרב קהילת ה PDE. |
|
||||
|
||||
"היא דורגה במקום ה-58 ברשימת 100 הפסיכולוגים החשובים במאה ה-20, והיא האשה הראשונה ברשימה זו" |
|
||||
|
||||
קראתי לאחרונה את סביב העולם ב-80 יום ביחד עם חברה, וגילינו לתדהמתנו שלמרות ששנינו זכרנו כי חלק גדול מהסיפור מתרחש בכדור פורח (וכך גם לפי הציור על העטיפה), בפועל אין זה כך. מישהו יודע איך נוצר הקישור ? |
|
||||
|
||||
האם לא היה גם ספר/סרט הנקרא: מסביב לעולם בכדור פורח? |
|
||||
|
||||
אולי בסדרת הטלוויזיה המונפשת שהיתה משודרת כל חופש גדול (והיתה מאוד לא נאמנה למקור) היה דבר כזה? |
|
||||
|
||||
חמישה שבועות בכדור פורח ואת הסדרה לא ראיתי. אני עדיין מחפש קישור חזק יותר, אבל נראה לי שיש מן האמת בשני הנ''ל. תודה. |
|
||||
|
||||
לא בסדרה, אלא בסרט שנעשה על פי הספר (עם דיוויד ניבן). |
|
||||
|
||||
אולי בדיוק בגלל הציור על העטיפה. הצייר בחר את הקטע האקזוטי יותר מהספר, ומשם הכל התגלגל. מזכיר במידת מה את השיר המפורסם "עוגה עוגה"1 והציור הנלווה אליו. ___________ 1- לפחות היה מפורסם לפני יובל שנים. |
|
||||
|
||||
אקזוטי אקזוטי, אבל קטע כזה לא מופיע בכלל בספר. |
|
||||
|
||||
מבט חפוז על 20 התמונות הראשונות שגוגל נותן (http://images.google.com/images?q=%22around+the+worl...) תגלה 7 כדורים פורחים (לעומת 0 רכבות, למשל). |
|
||||
|
||||
הדף הראשון נותן 10 כדורים פורחים (http://images.google.com/images?q=+%22around+the+wor...), השני 7 (http://images.google.com/images?q=+%22around+the+wor...) השלישי 4, ברביעי מופיע סוף סוף רכבת אחת ו6 כדורים פורחים ובחמישי עוד שלוש. בקיצור, ספרים, כבודם במקומם מונח, לא יכולים על הוליווד בכל מה שנוגע למיתוסים. |
|
||||
|
||||
ואללה? אף לא קטע אחד מהמסע? |
|
||||
|
||||
החיפוש על balloon לא העלה דבר1: כלומר הוא העלה בדיוק משפט אחד: Still, some means must be found to cross the Atlantic on a boat,
unless by balloon--which would have been venturesome, besides not being capable of being put in practice. |
|
||||
|
||||
הה. זה יכול להכנס לרשימת ''עשרת הדברים הלא-נכונים שכל אחד יודע'' יחד עם מאה המלים האסקימוסיות לשלג והתפוח שחוה אכלה בגן העדן. |
|
||||
|
||||
אלמנטרי, ווטסון יקירי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בסרט של ג'קי צ'אן "מסביב לעולם ב-80 יום" הם יוצאים בכדור פורח. |
|
||||
|
||||
טוב, לא באמת מסע, אבל קידוח: http://science.slashdot.org/science/05/04/10/189239.... |
|
||||
|
||||
לפני כשבוע נפטר אחד הסופרים הגדולים אי-פעם – האמריקאי-יהודי סול בלו (פרס נובל 1976). בספרו "כוכב הלכת של מר סאמלר" מצאתי התייחסות זאת לז'ול וורן: "עולמות חדשים? אתחלתות חדשות? אין זה ענין פשוט כל-כך (הירהר סאמלר בינו לבין עצמו, בחפשו משהו שיסיח דעתו). מה עשה רב החובל נֶמוֹ ב'עשרים אלף רגל מתחת למים'? הוא ישב בצוללת נאוטילוס, וניגן על קרקעית האוקיאנוס את באך והנדל בעוגב. חומר טוב, אך ישן. ומה בדבר 'נוסע הזמן' של וֶאלס, כשמצא את עצמו אלפי שנים בעתיד? הוא התאהב בפשטוּת בנערה אֶלוֹי היפהפיה. לקחת עימך, בין למעמקים ובין לחלל ולזמן, משהו יקר, ולשמור עליו – זה כמדומה היה הדחף שלהם. ז'ול וֶורן צדק בהחלט, שהביא את הנדל ולא את ואגנר אל קרקעית הים, אף כי בימי וורן היה ואגנר האוואנגארד בקרב הסימבוליסטים, שמִיזגוּ מילה וצליל יחד. לפי ניטְשֶה, הגרמנים, שהיו מדוּכאים ללא-נשׂוא על-ידי העובדה שהם גרמנים, השתמשו בואגנר כבחשיש. לגבי מר סאמלר היה ואגנר מוזיקת-רקע לפוגרום. ומה צריך אדם להביא לירח, מוזיקה אלקטרונית? מר סאמלר היה מתנגד לכך. תהיה בכך השפלת-האמנוּת בפני המדע." הציטוט הזה נמצא ברשימה שפירסמתי בבלוג שלי עם מותו של בלו, שעוסקת בעיקר בספרו זה, וגם קצת על כתיבתו באופן כללי: |
|
||||
|
||||
נראה שהילדים כיום שוב אינם מוצאים עניין רב בז'ול ורן והוא אינו מעורר את דמיונם כפי שעשה לאבותיהם. אך למרות זאת הדמויות של ורן וגם הוא עצמו ממשיכים לעורר את דמיונם של סופרי מדע בדיוני והרפתקאות שונים שמראים שוב ושוב ביצירות מודרניות שעדיין נשאר הרבה מה לעשות עם העלילות והדמויות של ז'ול ורן. ראו : ממשיכיו של ז'ול ורן |
|
||||
|
||||
רק שבע וחצי שנים עברו, וכבר ז'ול ורן מגחך עלי מקברו. כתבתי במאמר: "התוצאה: האזור הארקטי ינדוד דרומה, הקרחונים שבו יימסו, ויחשפו את מצבורי הפחם שיש מתחתם, בגין היערות הקדמונים (מה לעשות, גם לנביאים מוצלחים מותר לפקשש...)". הוא פקשש, כך חשבתי, כי הוא חשב שמתחת לקרח יש אדמה עם פחם, והרי ידוע היום שזה ים כל הדרך למטה. והנה, בעיתון של היום: "בעבר התייחסו אל שדות הקרח המרוחקים של הקוטב הצפוני כאל שממה עקרה, אבל ככל שגובר קצב הפשרת הקרחונים, מאבקן של מעצמות-העל על השליטה בשטח מחריף. על כף המאזניים: מאגרי נפט, גז ומינרלים בשפע, שהודות לשינויי האקלים נעשים נגישים, ונוחים לניצול." |
|
||||
|
||||
וכבר שנו חכמינו למי ניתנה הנבואה, וקל וחומר הביקורת על הנבואה1. 1 אין באמור כמובן בכדי לפגוע אישית בהערכתי לכותב המאמר, ולראייה אני מחזיק על מדפיי לאחר כבוד את תרגומו ל"גדל אשר באך". |
|
||||
|
||||
תגובה 237287 |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |