|
||||
|
||||
מנסיוני העשיר בסירות טרופות וחיים על אי בודד אני יכול להעיד שיריעות ניילון בשמש אינן קרות כלל ועיקר, בטח שלא יותר מהאויר בסביבתן הקרובה. אפילו בחממות, שהן כלי סגור הרבה יותר ממה שהניצול הטיפוסי מסוגל לבנות על הדוברה הרעועה שלו, אין הצטברות של מים בשעות היום, וכל מי שנוגע בדופן החממה מסתכן בכויות מדרגה שניה. בלילה אמנם ייתכן אפקט של טל, ולפי החישוב שלי על רפסודה ממוצעת אפשר, בתנאים אופטימליים, להפיק שלוש טיפות של מים ביממה. חוששני שאת שאר חמשת הליטרים שאתה זקוק להם בלב האוקיינוס יהיה עליך להשיג ממקור אחר. ז'ול ורן - זה לא האיש ההוא שהסביר שבדרך בין כדור הארץ לירח יש נקודה אחת בה כוחות המשיכה משני הגופים האלה מתאזנים ואתה חש שם חוסר משקל? |
|
||||
|
||||
ההבנה שלי זה שהניילון עדיין יותר קר מתחתית המיכל. ודוק, אם אכן הניילון לוהט למגע, משמע שהאוויר החיצוני הרבה יותר קר ממה שיש בתוך המתקן. מכאן אפשר להסיק שהנקודה הכי קרה במתקן היא דווקא על פני הניילון. |
|
||||
|
||||
לפי ''חיי פאי'', יש בסירות ההצלה מתקנים כאלה יעילים למדי לניפוח עצמי. |
|
||||
|
||||
אתה טועה. ניילון וזכוכית משמשים כדפנות של חממות דוקא משום שהם מעבירים את קרינת השמש היטב ולא בולעים אותה (וכתוצאה מכך מתחממים). לכן כלי המים מתחת ליריעה מתחמם והיריעה לא. שיטה זהה או דומה למה שהזכירה ברקת הוצגה באחת מסדרות הריאליטי-הישרדות של ה-BBC Prime המועברות ע"י יוצאי ה-SAS הבריטי שעסקה באימוני היחידה במדבר. כעבור כרבע שעה אספה היריעה בערך חצי כוס מים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |