 |
עד כמה שזכור לי (וזה די מעט), מנעד התגובה שלי נע בין "אהבתי מאוד" לבין "יצאתי מגדרי"1. זה הכל היה במשך שנה, או שתיים, או שלוש, בכיתה ג' ו/או ד' ו/או ה'. הייתי קרוב לגמור את כל מה שהיה בשלושת המדפים שלו בספריית בית הספר, כשהספרנית הקפריזית התנפלה עלי פתאום שאולי אני אפסיק לקרוא רק ז'ול ורן כל הזמן. זה מאוד העציב אותי, אבל לא העזתי להמרות את פיה (וכך הגעתי לאסימוב).
היוצא מהכלל היה... "הפוך על פיו". אותו קיבלתי במתנה מאיזו דודה ליומולדת 8 או 9, ניסיתי לקרוא והתייאשתי די מהר: גם ההומור שלו וגם ההסברים הטכניים (המפורטים למדי) עברו לי רחוק מעל הראש. בגיל 16 בערך נתקלתי בו שוב, ונדלקתי.
1 נדמה לי שזה היה "טירה בקרפטים". בלי טכנולוגיה ובלי גיאוגרפיה אקזוטית במיוחד, סתם עלילה סוחפת. וגם ספר נשכח במיוחד בשם "הז'נגדה".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש