אלתו של עגנון 2079
סיפוריו וספריו העיקריים של עגנון עוסקים ביחסים שבינו לבינה, וברבים מהם מייחס עגנון לגיבורותיו תכונות שיוחסו לאלת הטבע הגדולה על מגוון היבטיה.
ספרים • טלה בר • יום ג', 7/9/2004, 9:56
מאמר זה מהווה תמצית של ספרי באותו שם, שהתפרסם כספר אלקטרוני. ההנחה המרכזית שביסוד הספר והמאמר היא ש"אלת הטבע הגדולה", על כל התופעות הנלוות אליה, היא נושא שכיח ברבות מיצירותיו של עגנון. הציטוט הבא מתוך 'עידו ועינם', המופיע כמוטו לספרי, מדגיש את עמדתו של עגנון:

"… כל חוקרי עינם אומרים שאלוהיה של עינם וכמריהם גבריים היו, והיאך לא הרגישו שמתוך ההמנונים אנו שומעים כנועם שיח שירת אשה… זה הד קולה של שירת קדומים שראשית ראשיתה של ההיסטוריא היא יורשת יורשי יורשיו."

סיפוריו וספריו העיקריים של עגנון עוסקים ביחסים שבינו לבינה, וברבים מהם מייחס עגנון לגיבורותיו תכונות שיוחסו לאלת הטבע על מגוון היבטיה. היבטים אלה כוללים את האלה כדמות "כלת הפרחים" הצעירה של האביב; אלת האהבה הלוהטת; אלת האדמה האימהית; אלת הלבנה המיסתורית; אלת המוות, השאול והחכמה. תפקידו של הגבר במיתוס הוא לייצג את השבט האנושי, הנתון לחסדיה של אלת הטבע.

רבים מגיבוריו של עגנון נתונים לשליטתה של האלה, העשויה להיות אהובתם, אמם, או זו שממיתה אותם כקרבן. אמנם, לפרקים מתהפך הגלגל בסיפורי עגנון, והגבר מנסה לשלוט באישה־האלה בתפקידו כאב או כבעל, אך מקרים כאלה גורמים לרוב לאסונות ולמוות. בסיפור 'עגונות', למשל, שהיה הראשון בין סיפורי עגנון שהופיע בעברית, גורמת שליטת האבות בנישואי ילדיהם ל"עגינותם" ולאומללותם של החתן והכלה גם יחד. להלן, דוגמאות שונות לגיבורותיו ולגיבוריו של עגנון, ולהופעתם כנציגי היבטיה השונים של דמות אלת הטבע הגדולה, ושל הגבר הנמצא תחת חסותה.



"אלת האביב", מאת האוורד דיוויד ג'ונסון
(באדיבות הצייר)



כלת הפרחים

שושנה אהרליך מ'שבועת אמונים' היא "כלת הפרחים" האופיינית ביותר של עגנון. היא נערה בתולה, והופעתה נקשרת פעמים רבות בסיפור לעונת האביב ולפריחה, ויותר מכל, כמובן, לפריחת ה"שושנה" (הורד של ימינו) – הפרח המובהק ביותר של האהבה. שושנה, המאוהבת ביעקב רכניץ מאז היותם ילדים, היא שיוזמת את ברית האהבה ביניהם, ולאורך כל הסיפור מודע יעקב לכוחה עליו, לכפייה שהיא כופה עליו לאהוב אותה ולהיות קשור אליה לתמיד, גם כשהוא מנסה כביכול לעזוב אותה ולפתח יחסים עם מספר לא קטן של נערות אחרות. יעקב, ששמו מעיד עליו שהוא מייצג את עם ישראל, נראה לאביה של שושנה "זקוף ורענן כאל צעיר", ומזכיר בכך את בעל, האל המייצג את ירקות הצמחייה, אהובה של האלה הצעירה ענת; תכונותיו של בעל כפי שהוא מתואר בשירת אוגרית, מקבילות באופן בולט לתכונותיו של האל היהודי כפי שהן מוזכרות בתנ"ך.

מאפיינים אחדים ב'שבועת אמונים' מציגים את שושנה כהתגלמותה של האלה המצרית איזיס, שאחד מהיבטיה הוא אלת האביב, המושלת במים ובאש. בספרו של אפוליאוס "חמור הזהב" עולה האלה איזיס מהים לנגד עיניו של המספר, ובסיפורו של עגנון עולה שושנה מהבריכה שבגן אביה, שערה מכוסה צמחי מים והיא נראית כמו "בת גלים"; בת הגלים היא אחד מייצוגיה המובהקים של אלת המים והים. באותה הזדמנות יוזמת שושנה את שבועת האמונים בינה לבין יעקב: היא לוקחת תלתלים משערותיה ומשערו של יעקב, שורפת אותם ביחד ומשמיעה את מלות הברית: "נשבעים אנו באש ובמים, בשערות ראשנו ובדם לבנו, שנינשא זה לזה ונהיה איש ואשה." ההקבלה לאלה איזיס, שציפור הסנונית האביבית היתה מקודשת לה, מודגשת במיוחד בדמותה של הסנונית החנוטה, הנמצאת בארון בבית־הספר שבו מלמד יעקב. שושנה מרבה לדבר על החנוטים במצרים, ועל כך שניתנה להם האפשרות לישון באין מפריע ולהיפטר מצרות העולם, עד שלבסוף גם היא שוקעת בשינה כמו הסנונית. בסופו של דבר, מתעוררת שושנה משנתה, מנצחת במירוץ הבנות, זוכה בידו של יעקב, וכופה עליו לחדש את ברית האהבה ביניהם – וכל זה מתרחש על שפת הים, תחת אורה של הלבנה המלאה (ר' להלן).

בסיפור 'בדמי ימיה', "כלת הפרחים" היא תרצה מינץ. זוהי נערה צעירה מאוד הלובשת שמלות פרחוניות ומטיילת בין העצים והעשבים ביער. היא מבקשת את קרבתו של עקביה מזל לאחר שנודע לה כי היו לו בעבר קשרי אהבה עם אמה לאה, שנישאה בסופו של דבר לאביה של תרצה. היחסים המהוססים בין תרצה למזל מקבילים לאלה שבין שושנה ליעקב ב'שבועת אמונים'. שם, כאשר יעקב מתקשה למסד את הברית בין השניים, שוקעת שושנה ב"מחלת השינה", ומתעוררת רק כאשר נערכת תחרות בין הבנות המבקשות את ידו של יעקב; וב'בדמי ימיה', כאשר מתברר לתרצה שעקביה מזל מהסס להיענות לאהבתה, היא נופלת למשכב, ואינה מחלימה ממחלתה עד שהוא נכנע לחיזוריה ומסכים לשאת אותה לאישה. על אף שתרצה צעירה, ועל אף הפרש הגילים בינה לבין מזל, רב כוחה להשפיע עליו, ולבסוף הוא נענה לה.

תרצה אינה מקבילה לאלה מסויימת, אלא ל"כלת האביב" בכלל; אבל מזל מסמן בשמו את אל המזל הכנעני גד, שמהלך חייו מציין את מזלו של השבט שאותו הוא מייצג (שמו של האל, שנפוץ בכל אזור המזרח התיכון, מופיע בישעיהו ס"ה ["העורכים לגד שולחן"], ויש הטוענים שמשמו נגזרה המלה האנגלית God). בעת חיזוריו של מזל אחרי לאה, ובעת חיזוריה של תרצה אחריו, קשור מהלך חייו של מזל למהלך השמש והעונות, והאהבה בחייו מתחברת במיוחד לעונת האביב.


האלה המצרית איזיס
(באדיבות Encyclopedia Mythica)



אלת האהבה הלוהטת

עגנון אוהב את האהבה ומתייחס אליה ברבים מסיפוריו. אהבתה של שירה מהספר 'שירה' מתבלטת בכך שהיא כופה על מנפרד הרבסט יחסי מין לוהטים. האיש לא בטוח אם הוא רוצה בכך או לא, מאחר שהוא אוהב את אישתו, אף שכמעט אין ביניהם יחסי מין. שירה ומנפרד נפגשים בסתר פעמים אחדות, אבל כאשר מסתבר לה כי בסיס נישואיו של מנפרד יציב, היא לא מוכנה להרוס אותם ומחליטה לנתק את הקשר ביניהם. מנפרד נפגע מאוד מניתוק היחסים, ומכאן ועד סוף הספר הוא ממשיך להתגעגע לשירה ולאהבתה הלוהטת.

שירה היא אישה לא נשואה, בעלת ניסיון מיני עשיר, וכנראה אין לה עניין להינשא. את יחסי המין היא מקיימת עם גברים לפי רצונה ולפי בחירתה, ולאיש אין שליטה על מעשיה. אבל היא יודעת לענג גבר, ולגרום לו שיתמכר לאהבתה ויתקשה להיפרד ממנה.

אהובה אחרת אצל עגנון היא סוניה מהספר 'תמול שלשום'. יצחק קומר מקבל אותה "בירושה" מחברו רבינוביץ לאחר שהלה נסע לחו"ל. סוניה דומה מאוד לשירה בעצמאותה המינית ובניסיונה הרב; אך בניגוד למנפרד הרבסט הנשוי, יצחק קומר הוא איש צעיר וחסר ניסיון ברוב שטחי החיים, כולל המיני. יצחק נדהם מהקשר שנוצר בינו לבין סוניה, ונדמה לו שהוא מתאהב בה ומתכנן את נישואיו עמה. אבל לסוניה אין שום כוונה להינשא ליצחק – ולא ברור אם היא בכלל מעוניינת בנישואין. מאוכזב מהתייחסותה, ומהאהבה המינית בכלל, עוזב יצחק את תל־אביב המופקרת ועולה לירושלים הצנועה והחסידית, שם הוא פוגש את גורלו בדמות אישה אחרת.

גם שירה וגם סוניה אינן נשים יפות, אבל הן מושכות גברים מכל הסוגים ומכל הגילים, וכאשר הן מפעילות את כוח המשיכה הזה, אין הגברים מסוגלים לעמוד בפניהן.

אימהות

אחת הסיבות לכך שיצחק קומר משלים עם פרידתו מסוניה היא, שזו אינה דומה ואינה מזכירה לו את אמו. יצחק מעריץ את אמו (שנשארה בחו"ל עם עלייתו ארצה), והוא חולם לשאת אישה שתדמה לה. לאחר שהתאכזב מסוניה, הוא מגיע לירושלים בלב פנוי, המוכן לאישה שתתאים לו יותר מסוניה. בירושלים הוא פוגש משפחה המורכבת בעיקרה משלוש נשים שהגיעו אתו ארצה באותה אנייה: הזקנה דישה, בתה רבקה, ונכדתה הצעירה שפרה. בעלה של רבקה ואביה של שפרה הוא איש דתי מאוד, אבל לאחר שכלב נושך אותו הוא יוצא מדעתו, אינו מסוגל לנהל את ענייני המשפחה והוא מניח לנשים לעשות כרצונן. ברור שהכוח האימהי הוא החזק יותר כאשר דישה ורבקה מחליטות לשדך את שפרה ליצחק, על אף שהוא חלוץ וכופר בעיקר. מתברר כי שפרה מזכירה ליצחק את אמו, אף על פי שהיא לא מתוארת כאישה אימהית ביותר; אבל יש בה אותה צניעות שאיפיינה, לדעת יצחק, את אמו. אפשר לראות כי יצחק מנוהל עד הסוף בידי נשים, ואינו מסוגל כלל לקבוע את גורלו בעצמו.

האימהות בסיפורי עגנון באה לידי ביטוי בעיקר בדמותה של הנרייטה, אישתו של מנפרד הרבסט מ'שירה' – הגבר שקיים יחסי מין לוהטים עם שירה. לאחר שילדה למנפרד כמה ילדים, התאהבה הנרייטה בתפקידה כאם, וחדלה להתלהב מיחסי מין עם בעלה. הנרייטה מתוארת כאילו "פקעה מציוריו של רובנס" – כלומר, היא אישה מלאת גוף וכבדת שדיים. יחסה לכל העולם הוא אימהי, דואג ומטפח, ואפילו כלפי בעלה היא נוהגת יותר כאם שליטה מאשר כאישה אוהבת. הנרייטה מכירה בכך שבעלה מסתכל על נשים אחרות, ואולי בסתר לבה היא גם יודעת על יחסיו עם שירה, אבל היא משתדלת לא להגיב על כך, מאחר שהיא מודעת למה שהיא מחסרת ממנו. בכל זאת, לעתים הם מצליחים להגיע יחד למיטה, והתוצאה המיידית היא עוד הריון ועוד ילד.

באופן כללי, נראה שהאימהות, בניגוד להתייחסות היהודית לדמות האישה בעיקר כאם, עניינה את עגנון פחות משני ההיבטים העיקריים האחרים של האלה – האהבה והמוות. גם בכך מגלה עגנון הסתכלות שונה מזו של היהדות המסורתית.

אלת המוות, השאול והחכמה

אצל עגנון, אלת מוות היא אישה שמתה אבל יש לה השפעה על החיים – אם מבחינה רוחנית, כמו בהשפעה שיש לגרטרוד, אמה המתה של שושנה, על יעקב ב'שבועת אמונים'; או בתור רוח רפאים, כפי שהיא מופיעה בדמותן של צלה מ'חופת דודים' או מרים מ'אגדת הסופר'. כמה מפרשני עגנון (ר' עבודת המאסטר שלי בשם 'הפרשנויות לעגנון', שהופיעה בכתב־העת "קשת" הישן, ס"ז־ס"ח) מתארים את 'אגדת הסופר' כ"שיר מזמור למשפחה היהודית". לא יכולה להיות, כמובן, אירוניה חזקה יותר מזו, כי ב"משפחה" הזאת אין האישה והגבר מקיימים יחסי מין. האישה מתה משברון לב על שאין לה ילדים, והגבר הולך בעקבותיה ומת מרוב צומות "לטיהור הגוף". על פי תיאורו של עגנון, מרים היתה אמורה להיות אלת אהבה, בהתאם להקבלה שעורך גרייבס בין דמותה לבין אפרודיטי (בספרו 'האלה הלבנה'); אולם, בגלל יחסו המתנכר של רפאל בעלה היא מתה והופכת לאלת מוות המושכת גם אותו אל מותו. רפאל עצמו, המייצג בשמו את מלאך הרפואה, מקביל לאל הרפואה אסקלפיוס שנחשב לבנה של אלת המוות, ומקום משכנו הקבוע היה בשאול. רפאל, בתור איש חכמה וסופר סת"ם, שייך מעצם טבעו לשאול, ובסופו של דבר הוא מוצא שם את מקומו בחברתה של אישתו המתה.

יוחנן, שומר הקברים מ'חופת דודים' איננו בעל חכמה כמו רפאל, אבל השתייכותו לשאול מתבטאת בעצם מקום משכנו בבית הקברות; שם הוא אוכל מזון מהסוג השמור למתים, ונהנה בקביעות מחברתן של רוחות הרפאים השוכנות במקום. עונת חייו היחידה של יוחנן היא עונת המוות; זו מתחלפת בין עונת הקיץ השרבית, המזכירה את הקיץ המזרח־תיכוני, לבין עונת החורף האירופית, המכוסה שלגים. יוחנן מאוהב בצלה, נערה צעירה שחייה משמימים למדי, אבל הוא אינו יודע איך להתקרב אליה, אולם, אחר כך היא נעשית חולה ועוברת לשכון בשאול, והדרך אליה נפרשת לפני יוחנן. הוא פוגש את רוחה של צלה כשהיא חוזרת לביתה כדי לקחת את תכשיטיה, ורוחותיהן של הנערות הבתולות השוכנות בבית הקברות מכינות אותה לקראת נישואיה והכתרתה כמלכת השאול, באותו אופן בו הכינו הנערות את אסתר לקראת מפגשה עם המלך אחשוורוש. בעונת האביב היחידה בסיפור, כאשר "הבתולות מבכות את השלג המת", נופל יוחנן למשכב, כי זוהי עונת מותו בתור מלך השאול; בהכנת גופתו מושחים הקברנים את מצחו בביצה, כסמל לתחייה, המזהה אותו כאל הצמחייה המת וחי מחדש, ויוחנן חוגג את חתונתו עם צלה אהובתו – עגנון מזכיר כאן את ההשוואה של החתן למלך – ושניהם מולכים יחדיו בשאול.

יצחק קומר מ'תמול שלשום' איננו איש חכם ואיננו שוכן בשאול, אבל הוא הקרבן המיועד, כפי שמשתמע משמו. על אף הדמיון שהוא מוצא בין אישתו שפרה – שהיא צעירה בעלת שיער זהב – לבין אמו הצנועה, מופיעה שפרה בחלומו של יצחק בדמות אלת מוות מחרידה; אך למרות הופעתה המאיימת, מוצאת שפרת־המוות חן בעיני יצחק הקרבן יותר מאשר שפרת־האהבה. מיד לאחר נישואיו לשפרה נושך אותו כלב שוטה והוא חולה ומת מכלבת. תיאור ייסורי מחלתו של יצחק מזכירים את ייסורי הגיבור־הקרבן המתוארים בספרו של גרייבס 'האלה הלבנה'. יצחק מת בעונה האמורה להביא את גשמי החורף המחיים, אבל זוהי עדיין עונת הקיץ השרבי, הממית, הנמשכת לאין סוף; למעשה הוא מת בסוף השנה ה"אזרחית", עת מותו של מלך השנה המזוהה עם השמש. מיד עם מותו של יצחק מתעננים השמים, גשמי ברכה יורדים ומפרים את האדמה, וזו מוציאה את ציציה ומשמחת את לבם של בני האדם ובעלי החיים. תיאור העולם אחרי מותו כקרבן של יצחק קומר הוא מתיאורי הטבע היפים ביותר של עגנון.

אלת הלבנה

היבט נוסף של אלת הטבע הוא זה של דמותה כאלת הלבנה. אצל עגנון, אהבתן של נשים רבות מתלווה לנוכחות הלבנה, נוכחות בעלת השפעה רבה על סיפוריו. מנפרד משתאה מאישיותה החדשה שלובשת שירה לאור הלבנה, ושושנה זוכה במירוץ הבנות באווירה של לבנה וים; את מקצועו כחוקר אצות־ים בחר יעקב לאחר שחלם חלום שבו הופיעה הלבנה הזורחת מעל לים והיא "צוננת ומתוקה ומחרידה". הלבנה, המכונה "מלכת השמים", מייצגת אלות רבות ובהן איזיס המצרית, עשתורת הכנענית, סלנה או סמלי היוונית, לונה הרומית, וקוקומיקיס, אמו של כוכב־הבוקר ("ברקאי" בעברית) אצל השבטים האלגונקווינים באמריקה.


סלנה, מאת ז'אן־ליאון ז'רום (1824-1904)



שושנה ארליך היא מהבולטות בגיבורתיו של עגנון המייצגות את הלבנה, אולם, מי שמזוהה איתה בשלמות שאין עליה עוררין היא גמולה מהסיפור 'עידו ועינם' – גמולה מטיילת בלילה על הגגות יחד עם הלבנה, והלבנה שרה את שיריה המיסתוריים של גמולה. ב'עידו ועינם', מתרשם המלומד המבוגר גמזו מהופעתה ומכישוריה של גמולה, נושא אותה לאישה באישורו של אביה, עוקר אותה מביתה בארץ הקדומה של "הרים ומעיינות מים", ומביא אותה לירושלים העבשה, המלאה מלומדים וספרים. גמולה נמקה בנישואיה, נעשית "סהרורית" המטיילת על הגגות עם הלבנה, ומתאהבת במלומד צעיר בשם גינת; אבל הלה לא מתעניין בה כאישה, אלא רק במקום מוצאה, שממנו הביאה עמה את שפתם ומנהגיהם המיסתוריים של "עידו ועינם". סופו הרע של הסיפור הוא שגמולה נופלת מהגג ומתה, כשהיא לוקחת עמה את גינת המנסה להציל אותה. זהו סיפור שבו גברים מלומדים מנסים להשתלט על רוחה של האישה האלוהית, וגורמים לאסון כולל – ההיפך הגמור ממה שקורה כאשר האישה היא השולטת באהבה וביחסיה עם הגבר. אפילו גברים המתים על מזבחה של האישה, כמו יוחנן ורפאל, מאושרים במותם יותר מאשר בחייהם כאשר הם מצטרפים אל אהובתם בשאול.

האלה המשולשת

אחת מתכונותיה הבולטות של האלה הגדולה היא הופעתה כשילוש בסיסי של נערה, בוגרת וזקנה, המייצג את עונות השנה, אביב, קיץ וחורף, ואת השילוש הקוסמי של השמים, הארץ והשאול. שילוש כזה מופיע פעמים רבות ביצירות עגנון, לעתים בדמות שלוש – או כפולת שלוש – של נשים שיש ביניהן קשר כלשהו, או בדמותה המורכבת של אישה אחת בודדת. השילושים הבולטים ביותר ביצירת עגנון הם שפרה, אמה רבקה וסבתה דישה ב'תמול שלשום'; תרצה, אמה לאה, והמינקת של לאה בחלומה של תרצה ב'בדמי ימיה'; ואהובותיו לשעבר של המשורר חמדת ב'לילות': דנסה, שסנטרה עליז והיא צעירה לנצח מאחר שמתה בנעוריה; וילמה, שנשיקתה כדבש והיא מייצגת את אם הכוורת; וטיה שעיניה כעיני הנחש, ובכך היא מסמלת את השאול. בולטת במיוחד היא שישיית הבנות ב'שבועת אמונים', ידידותיו של יעקב המתחלקות לשלושה זוגות: שתי הצעירות הילדותיות מירה ותמר, שתי הידידות הבוגרות רחל ולאה, ושתי הקרובות רעיה ואסנת, המצטיינות בפקחות וברשעות ובכך מסמלות את אלת המוות, השאול והחכמה.

גם נשים המייצגות בדמותן את כל שלושת היבטיה של האלה לא חסרות אצל עגנון. על שושנה, "כלת הפרחים" של האביב, נאמר שקומתה כתמר – ועץ התמר הוא אחת מהופעותיה המובהקות של האלה האם המספקת לאדם את כל צרכיו, כפי שנאמר בתלמוד: ערביי המדבר נוהגים להלביש את התמרה בלבוש נשים לציון האלוהות השוכנת בה. וכשהיא ישנה "שנת חנוטים", מזוהה שושנה גם עם אלת המוות. דמות משולשת אחרת ב'שבועת אמונים' היא תמר: היא משתייכת לזוג הצעירות מבין חברותיו של יעקב, אבל בשמה היא מייצגת את האלה האם; ובשאיפותיה ללמוד את מקצוע הרפואה או האמנות היא מזוהה עם אלוהויות השאול הקשורות תמיד בחכמה ובאומנויות שונות. דמות משולשת אחרת היא גמולה מ'עידו ועינם'. היא מזוהה עם ה"בתולה" של גלגל המזלות; היא אחראית על הבישול ועל הספקת המזון לבני שבטה ובכך היא מתנהגת כאם; ונאמר עליה שמעיניה נשקפת "חכמה של אישה בת שנים".

כל הרעיונות האלה לא נועדו לסתור או לבטל את הקשר האמיץ של יצירתו של עגנון עם היהדות, אלא להוסיף לה ממד אחר, שאינו מוכר וברור לרוב הלמדנים היהודיים שחקרוה. אין להתעלם מהעובדה שדווקא ריבוי פנים זה, המבטא את גאוניותו של עגנון, זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
קישורים
ספר אלקטרוני - "אלתו של עגנון" מאת טלה בר
האוורד דיוויד ג'ונסון - אתר הבית של הצייר
Encyclopedia Mythica
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

עגנון ופאגניות 245502
ראובן יום ג', 7/9/2004, 11:23
האם יש מידע שמראה שעגנון הכיר את המסורות הפאגניות האלו?
עגנון ופאגניות 245542
טלה בר • בתשובה לראובן יום ג', 7/9/2004, 14:50
אישית, אין לי מידע ישיר. אבל עגנון למד בגרמניה בתקופה שבה היתה תחייה להתעניינות בנושאים האלה. הערות שונות המופיעות ב''שבועת אמונים'' מראות שהיתה לו התעניינות כזאת, וגם ידע מסויים בנושאים פגאניים - אבל קשה לדעת מה היתה כמות הידע הזה. טענתו היא שהרבה ממה שכתב היה מתוך אינטואיציה ולאו דווקא ידע ממשי - גרייבס מתייחס למשוררים (ואני רואה את עגנון כמשורר), המתייחסים לנושא הפגאני מתוך נטייה טבעית לטבע ולהשפעתו על האדם ולא מתוך ידע אמיתי כזה שהיה לו, למשל.
עגנון ופאגניות 245613
ג. שמעון • בתשובה לטלה בר יום ג', 7/9/2004, 18:24
בלי קשר לפרשנות הפגאנית שבמאמר, הרי שבסיפורו "עידו ועינם" כותב עגנון על הקשר הבלתי אמצעי שבין המשורר לטבע כשהוא מתאר את מקורם של הפיוטים שמשוררת גמולה (היא משוררת באותה שפה נדירה ובלתי מובנת שאותה חוקר ד"ר גינת), ועגנון כותב כך:

"...השירים דבוקים זה בזה וקשורים זה בזה, שירי עינות המים דבוקים בשירי ההרים הגבוהים, וההרים הגבוהים בעופות השמים... וכל אותם השירים קשורים בלשונה של גמולה."

הקרבה הבלתי אמצעית בין שירת הטבע עצמו ובין פיוטיה של גמולה באה לביטוי מרבי בסיפור בהתייחסות לשירת הגרופית (מן ציפור): "...ובעופות יש עוף אחד גרופית שמו שכשמגעת שעתו לצאת מן העולם תולה ראשו בעננים ומנענע קולו בשיר, וכשהוא גומר שירו יוצא הוא מן העולם". קולה, של גמולה, בשעה שהיא מדברת שיר חביב על גמזו, בעלה, אך ברגע דרמטי בסיפור, כשקולה מתחיל "ללבלב כקול גרופית", ממהר גמזו "ומניח ידו על פיה ובולם את שפתיה", שכן, היות ששירת הטבע קשורה בלשונה של גמולה, "אילו היתה אומרת אותו השיר של גרופית היתה מוציאה נשמתה ומתה. לפיכך בולם גמזו את פיה ומשמר נשמתה שלא תאבד."
עגנון ופאגניות 245739
טלה בר • בתשובה לג. שמעון יום ד', 8/9/2004, 9:07
אכן, ומ''עידו ועינם'' לקחתי את המוטו לספרי. גם היערתי בקשר לספרו של אפרים צורף על עגנון, על כך שהוא היה בורח מהישיבה כדי לבלות את זמנו בחיק הטבע, ועל הנושא הזה כתב עגנון בסיפורו הנפלא ''ביער ובעיר''.
עגנון ופאגניות 246230
סיד הנחשק • בתשובה לטלה בר יום ו', 10/9/2004, 21:58
השאלה המתבקשת היא מהיכן שאב עגנון את העניין הזה באלים ובקשר של אדם לטבע בכלל וניתן להזכיר כגורם משפיע מאוד את הסופר הנורבגי הגדול קנוט המסון, שהרבה לכתוב על הקשר המיסטי שבין אדם לטבע, והיה קשור עד מאוד לאמונות נורדיות עתיקות. מה שעוד יותר מעניין זה העובדה ששמו המקורי לא היה המסון אלא פדרשן, והוא החליף אותו בימי בחרותו מתוך אמונה מכשפת ממש בכוחם של צלילים ושמות. יש הגורסים, שעגנון הצעיר, שהושפע מהמסון ובעיקר מספרו ''מסתורין'', הלך בעקבות גיבורו ושינה אף הוא את שם משפחתו הקודם לשם בעל צליל ומשמעות סימבוליים יותר.
עגנון ופאגניות 246274
טלה בר • בתשובה לסיד הנחשק שבת, 11/9/2004, 12:13
אני מבינה ממה שאתה שואל שאתה מבחין בין האהבה לטבע לבין האמונה באלי הטבע ואני לא חושבת שאפשר לעשות אבחנה כזאת. דרך אגב, אני לא רואה את עגנון כמיסטיקן, ואני לא חושבת שיש משהו מסתורי באהבה לטבע ולאהבה עצמה. לדעתי זהו המצב הטבעי של האדם שבא מהטבע, אחרי הכול - רק אנשים שגדלו בעיר ולא יצאו ממנה עד גיל מבוגר יחסית אינם מסוגלים לראות את הקשר הטבעי בין האדם לטבע, שמעולם לא היה צריך להיעלם כלל. (דרך אגב, אומרים ששם משפחתו החדש של עגנון קשור בשם הסיפור הראשון שפורסם בעברית,
''עגונות'', ואין לו שום קשר לטבע.)
עגנון ופאגניות 246461
אלון עמית • בתשובה לטלה בר יום א', 12/9/2004, 11:11
המשפט הראשון לא מסתדר לי. אי אפשר לאהוב את הטבע בלי להאמין באלי הטבע? נראה לי שקל מאוד לעשות את ההבחנה הזו, אבל אולי לא הבנתי למה את מתכוונת.
עגנון ופאגניות 246637
טלה בר • בתשובה לאלון עמית יום ב', 13/9/2004, 12:20
הכוונה היא למי שיש לו צורך להאמין בכלל. היהדות דוחה את אהבת הטבע כשלעצמה, ורואה אותו רק בהקשר של שימושו למען האדם. זו איננה אהבת הטבע. ברור שמי שאינו מאמין בשום אלוהות, יכול לאהוב את הטבע כשלעצמו, אבל התייחסות לטבע כאל דבר שנברא לטובת האדם אינה סימן לאהבה.
עגנון ופאגניות 246825
אייל מולד(ר) • בתשובה לטלה בר יום ג', 14/9/2004, 9:24
אני חושב שאת טועה. ברור כשמש שיש המון דתיים שאוהבים את הטבע לכשעצמו, ולא רק כתלות ב''שימושיות'' שלו. אני מכיר כאלו לא מעט. היהדות לא שמה את הטבע כנזר הבריאה, זה נכון. זה לא אומר שהיא ''דוחה את אהבת הטבע'' או שיהודי מאמין לא יכול לאהוב את הטבע, או דברים אחרים שנבראו למען האדם.
עגנון ופאגניות 246829
טלה בר • בתשובה לאייל מולד(ר) יום ג', 14/9/2004, 9:33
עצם הביטוי ''נזר הבריאה'' הוא אנתימה לאנשים הקושרים את עצמם עם הטבע - מאחר שהם מאמינים שהטבע ברא את עצמו, ובוודאי שאינם מסוגלים להאמין שהאדם נמצא מעל הטבע, כפי שיהדות גורסת. אהבה אמיתית משווה בין האוהבים, ואהבת הטבע האמיתית מחייבת את האדם להרגיש את עצמו חלק מהטבע ולא מעליו.
עגנון ופאגניות 246851
האייל האלמוני • בתשובה לטלה בר יום ג', 14/9/2004, 11:23
על-פי מה את מגדירה מהי "אהבת הטבע האמיתית"?
עגנון ופאגניות 246921
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 14/9/2004, 19:06
בדיוק מה שאמרתי - שבה האדם מרגיש כחלק מהטבע ולא נמצא מעליו בדמותו כ''נזר הבריאה''.
עגנון ופאגניות 246970
האייל האלמוני • בתשובה לטלה בר יום ג', 14/9/2004, 23:21
לא התכוונתי לשאול מהי הגדרתך לאהבת הטבע, אלא למה את מקבלת רק את הגדרתך כנכונה (וסליחה אם אני טועה)?
עגנון ופאגניות 247436
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 18/9/2004, 13:58
ההגדרה שלי היא הבעת דעה, וברור שכל מי שמביע דעה רואה את דעתו כנכונה ואת דעתם של אחרים כלא נכונה - אחרת מה הטעם להיות בעל דעה מסויימת?
עגנון ופאגניות 247456
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 18/9/2004, 17:24
ומכאן שלדעתך כל אנשי החברה להגנת הטבע סוגדים לאלי הטבע. נכון?
עגנון ופאגניות 247539
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 19/9/2004, 8:02
הדגשתי את המאמינים, לא את אלה שהם אתאיסטים. אני מכחישה את האפשרות שאפשר להיות יהודי מאמין וגם אדם שמסוגל להתאחד עם הטבע - כפי שאי אפשר להיות יהודיה מאמינה וגם פמיניסטית (ר' מאמרי ''פגאניזם ופמיניזם) - הדברים האלה פשוט סותרים את עצמם ואינם יכולים לחיות בכפיפה אחת בלי שכל אחד מהם יוותר על העקרונות של האחר.
פתיחות וסגירות 247611
רון בן-יעקב • בתשובה לטלה בר יום א', 19/9/2004, 16:44
"אני מכחישה את האפשרות שאפשר...להיות יהודיה מאמינה וגם פמיניסטית"

למשל, ראי את דברי בלו גרינברג בפסקאות האחרונות של תגובה 233345

יש כל מני סוגים של מאמינים ואני חושב שצריך להתאמץ לצאת ממעגל הראיה הפשטנית הסוברת שאמונה גוררת בהכרח חוסר מחשבה עצמית, חוסר פתיחות או אי רגישות לסממנים ליברליים-חילוניים (יהיו אלה אשר יהיו).

טלה, לדעתי, אמנם יותר קל להניח דוגמטיות אורתודוכסית, אבל גם חילוניים מצבעים שונים יכולים ללקות בה, וד"ל.

______

אני מבקש שהתגובה הזו לא תשמש כמקפצה לפזיזות.
פתיחות וסגירות 247789
טלה בר • בתשובה לרון בן-יעקב יום ב', 20/9/2004, 15:51
לפי הבנתי, כדי שאישה גם תהיה יהודיה דתייה וגם פמיניסטית, יש צורך לשנות חלק גדול מההלכה - רק ההסכמה שההלכה אינה ''תורה למשה מסיני'' ויש אפשרות לשנות אותה תאפשר לנשים לרקוד על שתי החתונות הסותרות האלו - יותר מדי נאמר על קוצר שכלן והצורך להקביל את חייהן של הנשים בהלכה היהודית משאפשר יהיה לקבל אותה וגם להיות פמיניסטית.
עגנון ופאגניות 247854
האייל הנטורליסטי • בתשובה לטלה בר יום ב', 20/9/2004, 21:07
טלה,

יכול להיות מעניין לבחון את היחס של זלדה, משוררת דתיה, אל הטבע. אמונתה באל היא אינטימית ועזה וכך אהבתה לטבע, אותו היא רואה השתקפותו של האלוהים, אך כאשר היא נמצאת בשעות קשות היא ''מסתלקת'' מן הטבע, שכן האדם קודם.

מדובר בשירה עדינה, בעלת תיאורי טבע נדירים.
עגנון ופאגניות 247923
טלה בר • בתשובה להאייל הנטורליסטי יום ג', 21/9/2004, 6:37
מבחינה רציונלית, הטבע אינו יכול להיות ''השתקפותו'' של אלוהים כי הטבע הוא כולו פיזי ולאלוהים אין גוף ואין תכונות גופניות - לכל היותר הטבע יכול להיות השתקפות ''כוחו'' של אלוהים, מצב המדגיש את הביטוי ''הבריאה'', ויש כאן הפחתה במשמעות הטבע, שנברא בידי אלוהים, לעומת משמעות האלוהים. בתור פגאנית, אני לא יכולה לקבל מצב כזה שיש משהו שהוא מעל לטבע - מה שהיהדות, וגם זלדה, עושות. כשאני נמצאת בחיק הטבע, אני לא מחפשת שם את אלוהים אלא משתדלת להתאחד עם הטבע עצמו. זהו ההבדל וזוהי הסתירה.
עגנון ופאגניות 246926
דביר • בתשובה לאלון עמית יום ג', 14/9/2004, 19:27
מצטרף לדעה, הקשר נראה לי מופרך..
עגנון ופאגניות 246460
כרמית • בתשובה לסיד הנחשק יום א', 12/9/2004, 10:59
כל התקופה מאמצע המאה ה-‏19 ועד מלחמת העולם הראשונה פחות או יותר התאפיינה במוטיבים של "חזרה לטבע" ומעין ריאקציה לתיעוש ולעיור. מה גם שמדובר בשלהי התקופה הרומנטית באמנות ובספרות, שהשתמשה באלמנטים מיתולוגיים והאדירה את הטבע, הרגש, והמופלא.
בהחלט! 246638
טלה בר • בתשובה לכרמית יום ב', 13/9/2004, 12:22
עגנון ופאגניות 338158
האייל האלמוני • בתשובה לראובן יום א', 16/10/2005, 2:14
כן.
תבדוק ב

נראה לי שאומרים שם שהוא הכיר ספרות יוונית, אז מין הסתם הוא הכיר גם את המסורות.
מזל טוב לך על הוצאת ספרך. 246283
האייל האלמוני שבת, 11/9/2004, 14:36
מזל טוב לך על הוצאת ספרך. 246640
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 13/9/2004, 12:23
אני מקבלת את איחולך על כתיבת הספר אך לא על הוצאתו, כי טרם מצאתי הוצאה בארץ שתרצה להוציא אותו בלי מימון של כעשרים אלף שקל (שאין לי).
ספר אלקטרוני זה דבר טוב מאד, רק שלא קונים כמעט 247529
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום א', 19/9/2004, 3:30
בלי קשר לאיכות הספר. כנראה משום שספר אלקטרוני זה לא חלק מהטבע. הטבע הוא קונקרטי ממש כמו גילום האלוהים בבשר נוסח ישוע. וכמו הכורח באם מרי. הוירטואליה זה עניין מוקשה, הרבה סובסטנס מחזק לא צומח מזה כשבוחנים את השורה התחתונה, ואת שורפת את עצמך על טורים גבוהים ונישארת באותו מקום. צריך חיזוקים ממשיים בחיים, תראי כמה חיזוק ממשי, משהו קונקרטי, מאפס אותך ומקנה לך כוון, לעומת כל הוירטואליה. 500 ש"ח שקיבלת באופן חיצוני ממכירת ספרים ממשיים שווים הרבה יותר ונותנים יותר ממשות מ- 500 שעות וירטואליה.

זו בעייה.
למה לעשות דיון תיאולוגי מבעיה של ממשק? 247782
כליל החורש נאורי • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 20/9/2004, 15:24
לספר המודפס יש יתרונות רבים על ספרים אלקטרוניים שניתן להשיג בימינו:

- הוא מתאתחל מיד.
- יש לו מסך ברזולוציה גבוהה וקונטרסט גבוה, שניתן לראות בתנאי תאורה שונים ומזוויות שונות.
- אינו צורך חשמל.
- קל ונוח לשימוש.

כשיבנו ספר אלקטרוני מודרני עם תכונות כאלה (כפי שכבר מתחילים לעשות, למשל, במעבדת המדיה של MIT:
), אז יהיה על מה לדבר.
למה לעשות דיון תיאולוגי מבעיה של ממשק? 247927
האייל האלמוני • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ג', 21/9/2004, 7:25
תשווה את האנציקלופדיה גלקטיקה למדריך הטרמפיסט. אני הייתי רוצה ספר שיהיה זמין גם בבית וגם בעבודה. שהרימחשב שמחובר לאינטרנט יש היום כמעט בכל מקום.

עוד ייתרון לספר אלקטרוני שנכתב היטב, מבחינת המדיה: קל לשלוח לאחרים רפרנסים לחלקים מתוך הספר בצורת קישורים פשוטים, מבלי להכריח אותם לקנות את הספר.

הם גם מוצאים את דרכם בצורה אוטומטית לכל מיני מנועי חיפוש, אפילו בלי טובות מאמזון. בקיצור: תורם לתרבות במקום לכיסו של המחבר.
בעיית הצרכן בעולם הוירטואליה: חוסר מחוייבות 248126
מיכאל שרון • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 21/9/2004, 22:31
גם לתרבות וגם לכיס. מקבלים אחוז גבוה לאין שיעור יותר, על ספר אלקטרוני - רק שלא קונים. הבעייה שהאוריינטציה בעולם הוירטואלי בניגוד לזו שבעולם של אוביקטיים חומריים נעדרת מחוייבות כלשהי, כמעט. הוירטואל חש עצמו חופשי ברחבי הרשת, נקי מכל מחוייבות. ולכן כצרכן המוכן להשקיע מכיסו (וזו מחוייבות) ערכו של המשוטט מבחינה זו שואף ל-‏0. כך לדעתי גם באתרי היכרויות אינטרנטיים - כמעט שום מחוייבות להשקעה ממשית.
זה מעניין, אך המגע עם הספר הוא טיבעי 248129
מיכאל שרון • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ג', 21/9/2004, 22:49
וישיר, ללא צורך במערכת ממשק כלל, ממש כמו ששד האם זמין למגעו של תינוק. ספרים (או מגילות וכד') יש להם ממשות בפני עצמם והם מגולמים כיחידה נפרדת ואוטונומית. זאת כנראה עקב רצון לאחוז בידע יקר וקרוב לאדם באופן שאינו מותנה בזמינותם של גורמים נוספים (כגון חשמל, תקינות מערכת מורכבת וכד').
זה מעניין, אך המגע עם הספר הוא טיבעי 248358
כליל החורש נאורי • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 22/9/2004, 21:25
מה זאת אומרת, "ללא צורך במערכת ממשק כלל?" שמא עלי להניח כי המידע מן הספר זולג היישר אל מוחך? ספק אם כך הדבר. הוא עובר דרך ממשק חומרי. במקרה זה, הממשק פשוט כל-כך, וישיר כל-כך, עד שאינך חושב עליו כעל ממשק. במקרה של מחשב אלקטרוני, המעבר ממידע הנמצא בזכרון המחשב לבין מוחך הוא קשה ומעצבן, וזו הבעיה. המידע בזכרון המחשב והמידע בספר חד הם, והם וירטואליים באותה המידה, ופיזיים באותה המידה.
אכן. עניין של הגדרה בעצם. האם היית מגדיר לוח עליו מצויירות 248419
מיכאל שרון • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ה', 23/9/2004, 4:23
אותיות כמערכת ממשק? ומה לגבי "ארמון" שילד הקים מחול בים?לכאורה כן, אך המושג "מערכת" כמעט ואינו רלוונטי כאן. אובייקטים רבים בטבע הם בעלי משמעות, נניח, קונכייה בחוף. האם החול בים עליו מונחת הקונכיה הוא מערכת ממשק (הרקע בו מופיעה הדמות?). הקונכייה עצמה היא מערכת ממשק?
אכן. עניין של הגדרה בעצם. האם היית מגדיר לוח עליו מצויירות 248443
האייל האלמוני • בתשובה למיכאל שרון יום ה', 23/9/2004, 8:36
ארמון שבונה הילד הוא מערכת מאוד לא יעילה להעברת מידע מהילד הבונה למי שרואה אותו.
זה מעניין, אך המגע עם הספר הוא טיבעי 248442
האייל האלמוני • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ה', 23/9/2004, 8:35
אם חושבים על הספר כעל מערכת להעברת מידע מהמחבר לקורא, רואים שהמערכת הזו מאוד מסורבלת בהוואה למערכות ממוחשבות מסויימות הקיימות כבר היום.

קשה טכנית לצטט את המידע. המידע כלל אינו עדכני. עדכון המידע היא פעולה מאוד מסובכת, ולכן גם המערכת המורכבת של עורכים ומגיהים כדי להבטיח שהספר יוצא טוב כבר בפעם הראשונה שהוא יוצא.
פרטיות, שייכות וסטטיות על חשבון 248489
מיכאל שרון • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 23/9/2004, 11:26
קישור ועידכון דו-כיווניים עם מערכות מידע חיצוניות.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248491
מיכאל שרון • בתשובה למיכאל שרון יום ה', 23/9/2004, 11:29
כגון הלוח בכיתת בית ספר בו ניתן אינטרקטיבית להוסיף ולמחוק.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248680
האייל האלמוני • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 12:40
הרבה תלמידים מבזבזים זמן יקר בשיעורים על העתקת הכתוב על הלוח.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248699
מיכאל שרון • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 24/9/2004, 14:08
וכנראה גם ימשיכו הרבה זמן, אלא אם יישמו טכנולוגיה אלמנטרית בהעברת הניכתב על לוח אלקטרוני ל -e-copybooks אבל למה בכלל ללכת לבית הספר אם אפשר לנהל מהבית "ישיבות" כתה? מבני בית הספר וציודו הם אינטרפייס יקר ביותר ולא יעיל לתנועה דו סיטרית של מידע (שלא לדבר על מחיר הקרקע, בזבוז דלק, שטח כביש וזמן בהגעה לבית הספר והחזרה ממנו)
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248768
האייל האלמוני • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 21:30
במקרים מסויימים התחבורה באמת יקרה מאוד. לכן שווה להשקיע בטכנולוגיות יקרות של לימוד מרחוק. דוגמה למקומות כאילו: האיזורים היותר נידחים של פינלנד.

מקרה נוסף: שיעורים לילדים אשר נמצאים במקלטים.

ומשהו טריוואלי להחריד: כאשר ביה"ס נמצא בדרום והמורה נמצא במרכז (כידוע לכל תושבי הפריפריה, המרחק מהפריפריה למרכז תלוי בכיוון המדידה: לאם צריך לבוא מהפריפריה למרכז, מדובר על מרחק קצר. אולם כאשר המרחק נמדד בכיוון ההפוך, הוא פתאום מתארך).

הטכנולוגיות של לימוד מרחוק עדיין מסורבלות, אבל בהחלט מתקרבות לרמה של שיחה בע"פ (עם כמה יתרונות, כגון העובדה שתוכן הלוח כבר הופך למידע דיגיטלי, ולכן קל לתלמידים להעתיק אותו).

עדיין ברוב המקרים המחיר של העברת שיעור רגיל בביה"ס, כולל הוצאות התחבורה שאתה מזכיר, הוא זול יותר. ביה"ס גם יכול לספק כך אביזרי לימוד בקלות רבה יותר.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248950
דורון הגלילי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 26/9/2004, 9:36
לבן שלי יש פוטנציל להיות רופא. הכתב שלו בלתי קריא לחלוטין. לא רק שהוריו או מוריו אינם מצליחים לפענח את כתב ידו, גם הוא עצמו אינו עומד במשימה. לשאלה מדוע הוא טורח בכלל לכתוב, אם איש אינו מסוגל לקרוא את הכתוב, הוא עונה שעצם הרישום עוזר לו לזכור.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248988
דורון יערי • בתשובה לדורון הגלילי יום א', 26/9/2004, 14:14
עניין מוכר.
אני נוהג לערוך סיכומים של החומר כהכנה למבחנים וסיכומים של הסיכומים הללו כהכנה למועדי ב'
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 248993
דורון הגלילי • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 14:34
אם אתה עורך סיכומים של הסיכומים, אז אתה (כנראה) קורא אותם, No match.
חוץ מזה, למה לעשות סיכום של הסיכום אם הסיכום הוכח כלא יעיל?
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 249011
האייל האלמוני • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 15:38
אבל למה אתה עוצר שם? עוד כמה צעדים כאלה ואתה נשאר עם ביט אחד, אותו אתה יכול לרשום על כף היד וההצלחה במבחן מובטחת.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 249023
דורון יערי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 26/9/2004, 16:07
1. בדרך כלל שני מועדים מספיקים לי. בפעם היחידה שנזקקתי למועד שלישי השתמשתי בשיטה דומה רק שבמקום תמצות החומר בצורה יעילה השתמשתי בכתב קטן במיוחד ובמקום כף יד השתמשתי בדף נוסחאות. קיבלתי 65 והודתי לאל על שפטרני מעולו של הקורס ההוא.

2. אם אני לא מתאמץ במיוחד לקצר, אוסף הסיכומים השני יוצא ארוך יותר מהראשון.

3. אם היה אפשר להבטיח הצלחה במבחן ע"י תמצות החומר לביט אחד וכתיבתו על כף היד לא היה בכלל צורך לעבור את כל האיטרציות של סיכומי סיכומים. הייתי עושה את מועד א' עם הביט 0 על היד ובמידה שהייתי נכשל הייתי מנסה לעבור את מועד ב עם הביט 1.
פתרון אופטימלי 249045
אביב י. • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 17:56
3. עדיין נשארת עם יותר מדי איטרציות. בהגיע יום מועד המבחן, סמן את הביט על היד כ-"Don't care" ולך לים.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 249047
שועל • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 18:07
3) קח קיוביט בסופרפוזיציה וההצלחה מובטחת.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 249048
דורון יערי • בתשובה לשועל יום א', 26/9/2004, 18:10
מערכת בסופרפוזיציה צריכה לקרוס בסופו של דבר למצב כלשהו. אני חושש שבמקרה שאבחר בדרך הלימוד הזו היא תעשה את זה על הראש שלי.
ועל זה יאמר... 250703
אורי גוראל-גורביץ' • בתשובה לדורון יערי יום ג', 5/10/2004, 1:39
בולשיט!

ראה תגובה 245300
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 249157
טלה בר • בתשובה לדורון הגלילי יום ב', 27/9/2004, 4:46
זה מזכיר לי את עצמי - אחת הסיבות שעברתי מהר מאוד להדפסה במכונת כתיבה.
יש כבר שנים רבות, בניגוד לספר, מערכות דו כיווניות כאלה 250431
עדי • בתשובה לדורון הגלילי יום ב', 4/10/2004, 0:53
זה עוזר גם לי- אחרת לא הייתי טורחת לסכם . אין לי אפילו סיכום שיעור אחד שבו אני יכולה להשתמש. תמיד אני מרגישה לא נעים, כשאני מבקשת מכולם את סיכומי השיעור שלהם לקראת סוף השנה, אבל אף פעם לא יכולה להשאיל לאף אחד את סיכומי השיעור שלי (והם טובים!...לו רק היו קריאים).
ספר אלקטרוני זה דבר טוב מאד, רק שלא קונים כמעט 247924
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ג', 21/9/2004, 6:39
הספר הוא אלקטרוני כי אין לי כסף להוציא אותו בדפוס. מכתבך אינו אלא לעג לרש.
צרת רבים 248124
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ג', 21/9/2004, 22:14
גם אני רש ונמצא בדיוק באותו מצב כמוך, והוצאתי ספר אלקטרוני באנגלית, כך שפניתי אלייך אך אל עצמי התקוונתי (התכוונתי).

השראה יש (האלה הלבנה וכל זה) אך ג'ובות -אין.
צרת רבים 248175
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 22/9/2004, 6:39
אז בהצלחה גם לך - ד''א אני מתכוננת להדפיס את הספר בעצמי (כלומר בבית דפוס) במספר קטן ביותר של עותקים ולנסות למכור לאחדים שאולי זה יעניין אותם.
האלה הלבנה בשירה העיברית - גלגולי הצורה והאינטגרציה 248132
מיכאל שרון יום ג', 21/9/2004, 23:07
ראוי בהקשר הדיון המעניין והמחדש ב"אלתו של עגנון" לשים לב גם למוטיבים מובהקים של האלה הלבנה בשירתם של משוררים עבריים כאלכסנדר פן, נתן אלתרמן וכמובן, פנחס שדה. אנא, התעלמו במאמרי מכמה אמירות לא ממש נילהבות בנושא הניאו-פגניזם, אלה לא לעניין, אלא שלעיתים איני תמיד מחסידי הרוחניות אינסטנט ברוח הניו אייג'. ואם כן לעניין, ראוי שזה ילקח בחשבון כביקורת או יותר נכון כתחושת אי נחת, שמטרתה שיפור.
האלה הלבנה בשירה העיברית - גלגולי הצורה והאינטגרציה 248176
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 22/9/2004, 6:41
אצל משוררים זה אמור להיות מובן מאליו, אם קראת את גרייבס, אבל אני מסופקת אם המבקרים בארץ הבחינו בעובדה שעגנון הוא בעצם משורר הכותב את שיריו בפרוזה סיפורית (ואולי זו הסיבה שכל כך קשה לקרוא אותו).
האלה הלבנה בשירה העיברית - גלגולי הצורה והאינטגרציה 248178
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 22/9/2004, 6:43
סליחה, נכנסתי למאמר וראיתי שהוא מבוסס על גרייבס. אני מתכוננת לקרוא אותו ואגיב עליו.
האלה הלבנה בשירה העיברית - גלגולי הצורה והאינטגרציה 248184
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 22/9/2004, 7:14
התפעלתי מרשימת כתביך בליטרטורה - מי אתה, מיכאל שרון?
טלה היקרה: פעם היה צריך לנסות להשיב לשאלה כזאת 248186
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ד', 22/9/2004, 7:54
או שברכבת גלגלת שיחה סביב התהייה מי הוא היושב לידך, שבסיומה הושטת כרטיס ביקור. ובאמת, מה לענות? אבל היום בונים אתר בית וסוגרים עניין. אז הנה -
טלה היקרה: פעם היה צריך לנסות להשיב לשאלה כזאת 248667
האייל האלמוני • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 9:56
I think this is the beginning of a beautiful friendship...
האלה הלבנה בשירה העיברית - גלגולי הצורה והאינטגרציה 248429
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ה', 23/9/2004, 6:59
קראתי את מאמרך המעניין, ויש בו הרבה נקודות נכונות. אבל לצערי עליי להעיר שלעתים חסרה לך הבנה שלמה באופיה של האלה. לא רק מוטיבי אהבה, יופי וטוהר שייכים לה, אלא גם מוטיבי שנאה, כיעור ובעיקר פחד. כי האלה-האישה מאז ומעולם היא דו-סטרית, דו-פרצופית בעיני הגבר. הבוגדניות היא בבסיס אופיה מאחר שהיא מחליפה מאהבים לבקרים, היא חופשיה באהבתה כפי שכל אישה היתה רוצה להיות, ומעניקה אותה בהתאם למצב רוחה ומצב עונות השנה. הנאמנות היא תכונה זכרית, לא נקבית (לכן היא הולמת את הכלב אך לא את החתול).
הצהוב הוא תחליף לצבע הלבן של הלבנה ולא מנוגד לו, ואופיה של הלבנה מתבטא להפליא בדבריו של עגנון (ר'מאמרי כאן) ''צוננת ומתוקה ומחרידה''. האלה מחרידה את הגבר מאחר שהוא משמש לה כקרבן, וביטויו של פן ''כפחד עגול שהצהיב'' הולם אותה להפליא ואינו התערבות יסוד פטריארכלי.
הנחש גם הוא, אף כי סמל פאלי, שייך ישירות למערכת האלוהות הנקבית מאחר שהוא היסוד הזכרי המפרה אותה - אבל היסוד הזה שייך לאדמה כי הוא חי בחורים באדמה, ואינו שייך למעשה למערכת הפטריארכלית, אשר בה הוא שנוא ונדחה. בגן העדן הוא מתחרה עם אדם על אהבתה של חווה, כפי שעשה בדתות שונות רבות.
תזכורת התאומים אצל אלתרמן גם היא שייכת למערכת האלוהות הנקבית. התאומים (בעל ומות, למשל) המביעים את ניגודי השמחה והעצב, הם סמלי עונות השנה של החיים והמוות המתחרים גם הם על לבה של האלה, מושלת העונות, כפי שמתבטא בשירת אוגרית.
כפי שאתה רואה, אם כן, רבים המוטיבים של האלה הלבנה בשירה היהודית-ישראלית ממה ששיערת והעלית במאמרך.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248485
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ה', 23/9/2004, 11:02
כולל מוטיבים פטריארכליים הנימצאים בטקסטים בצמוד למוטיבים מטריארכליים. בתרבותנו, תכופות, קיימים איזונים שונים בין מוטיבים פטריארכליים ומטריארכליים המופיעים באופן משולב זה בזה, כפי שגורס קארל יונג (וכפי שרואים אנו אצל אלתרמן, כפי שהיצגתי במאמרי)

אין במאמר יחיד להקיף את מכלול הוויתה של האלה, נתתי כאן אלמנטים מרכזיים בכתבי 3 משוררים מייצגים. אחרת, הרי בכל משורר וכותב שתבחרי באופן אקראי, תמיד תוכלי למצוא מוטיבים רבים של האלה, בפרט במתכונת הנירחבת והלא מובחנת כל צרכה של גרייבס, והדבר אז הופך טריביאלי. בבחינת הכל שהינו למעשה לא כלום. במאמרים שונים התייחסתי למוטיב זה או אחר של האלה הגדולה:

כך למשל, להיבט המקרבנן והבוגדני של האלה התייחסתי במאמר הביקורת החברתי אודות מוטיב הקירבון בחברה הישראלית:

מולך דמים מעודן

והדבר אף משתקף בתגובה 40 בשולי מאמרי: הקרבה למולך וניזקי גוף ב'
אולי נרגע קצת מהקטע של 248612
גל-גלים • בתשובה למיכאל שרון יום ה', 23/9/2004, 22:50
המשפט שמתחיל בכותרת אך נגמר בתגובה?
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248650
מיכאל שרון • בתשובה לגל-גלים יום ו', 24/9/2004, 4:57
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248660
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 8:40
אנסה להסביר. יש לך מנהג יחודי באייל, להתחיל את הטקסט של התגובה בכותרת. אין בכך פסול אפריורית, אבל זה מתנגש עם הרגלי הקריאה של קוראים רבים, כנראה (מישהו באייל כבר העיר על כך בעבר), ביניהם אני. באופן לא מודע, אני נוטה בכלל לא לקרוא כותרות של תגובות, או לקרוא אותם בשלב מאוחר; את קריאת התגובה אני מתחיל מהגוף שלה. סיבה סבירה לכך היא שברוב התגובות הכותרת היא נגררת מתגובה קודמת בפתיל, ואין בה חידוש או עניין. במקרה של התגובות שלך, התוצאה היא שאני מתחיל לקרוא את התגובה, מקבל משפט ראשון בלתי מובן לחלוטין, מתעכב עליו כמה שניות, ואז נופל האסימון ואני קורא את הכותרת. אובדן הזמן הקטן הזה קצת מתסכל.

זה כמובן לא מחייב אותך; ותוכל לומר, ובצדק, שאם כולם היו נוהגים כמוך, לא היתה בעיה. אבל בפועל, כאמור, אתה יחודי; אם תבחר לחדול מן המנהג, זה יקל עלי ועל אחרים.
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248663
אלון עמית • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ו', 24/9/2004, 9:16
אני מסכים לגמרי עם כל התיאור. רק נקודה אחת: "אם כולם היו נוהגים כמוך, לא היתה בעיה" - לי זה נשמע פתרון פשוט לא סביר. כותרת היא כותרת (גם כשהיא סתם נגררת), וגוף התגובה הוא גוף התגובה. פיצול של משפט על-פני אזורים נבדלים גיאוגרפית ושונים בצבעיהם לא נראה לי כמו רעיון טוב באופן כללי.
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248669
הקשה המקשה • בתשובה לאלון עמית יום ו', 24/9/2004, 10:50
בעיני, לעומת זאת, זה דוקא בסדר גמור (ולפעמים אפילו נחמד), ובתגובה 248612 אני מוצא מידה מסוימת של חוצפה.
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248674
מיכאל שרון • בתשובה להקשה המקשה יום ו', 24/9/2004, 11:37
אכן באייל צמח מנהג די יחודי של יחוס התגובה לתת-פתיל באמצעות חזרה על אותה כותרת שוב ושוב. שים לב שתכופות, לאחר הסתעפות הדיון, אכן אין כבר קשר בין הכותרת והנאמר בגוף ההודעה, בניגוד לעצם הרעיון המקובל של כותרת כממצאת היבט מרכזי של הטקסט. אבל ברומא נהג --
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248719
הקשה המקשה • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 15:33
שווה בהרהור: כיום מעתיק עורך התגובות ב- default את כותרת ההודעה שאליה מגיבים. אם במקום זאת תוצג כותרת ריקה (טרנד שכבר נדחף ע"י העלמה העפרונית - מכתיבת אופנה איילית עם קבלות), מן הסתם נתרגל מהר מאד לקרוא גם את הכותרת (אם מישהו כבר טרח לכתוב אותה...).
(ל''כ) 248798
דובי קננגיסר • בתשובה למיכאל שרון שבת, 25/9/2004, 10:11
אילו שיטתך הייתה לתת כותרת חדשה לכל תגובה, שבה מובע היבט מרכזי של הטקסט - איש לא היה מציק לך על כך. להפך. אלא שאצלך הכותרת אינה היבט מרכזי של הטקטס, אלא פשוט השישים-וכמה תווים הראשונים של התגובה שלך, דבר שאין לו אח ורע בעולם התקשורת הכתובה, וייחוס השם ''כותרת'' לו הוא מוזר מאין-כמוהו. אז לא לך להעיר לנו על מנהגינו הנלוזים, כל עוד שלך נלוזים לא פחות.
בעצם נכון. עלה בדעתי לאחר שכתבתי את התגובה. 248933
מיכאל שרון • בתשובה לדובי קננגיסר יום א', 26/9/2004, 4:24
אבל לעיתים הכותרת היא גם כותרת במובן ההוא. בכל מקרה, הכבילות לכותרת הקודמת צריכה להיות אופציה, אך לא מעין הכרח.
לדובי, אישית 249164
טלה בר • בתשובה לדובי קננגיסר יום ב', 27/9/2004, 5:02
למה אני לא מקבלת כבר את התשובות להערותיי? הייתי צריכה להיכנס לאתר במיוחד כדי לגלות שהצטברו הרבה שלא נשלחו אליי.
לדובי, אישית 252204
טל כהן • בתשובה לטלה בר יום ב', 11/10/2004, 11:38
שלום טלה,

בדקתי את העניין וההודעות אכן נשלחות אלייך; ייתכן ויש בעיה בקבלת הדואר?
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248685
גל-גלים • בתשובה להקשה המקשה יום ו', 24/9/2004, 12:54
בעיני (ובעיני רבים) זה מקשה מאוד על הקריאה, וזה בהחלט דבר שניתן לשנותו (שלא כמו שגיאות כתיב וכדומה, שאלו דברים שבהם אינו "אשם" כותב התגובה). יכול להיות שהייתי צריך לנסח את תגובה 248612 בצורה אחרת; על כך אני מתנצל.
איני בטוח שהבנתי. למה הכוונה? 248715
הקשה המקשה • בתשובה לגל-גלים יום ו', 24/9/2004, 15:25
כשירדן כותב "אובדן הזמן הקטן הזה קצת מתסכל", אני בהחלט מבין (מתוך הכרות אישית עם התופעה) על מה הוא מדבר. כשאתה כותב "זה מקשה מאוד על הקריאה", זה מצטייר אצלי כהגזמה ולכן אני מתקשה להתיחס לדברים בכובד הראש המתחייב (שים לב: איני מנסה לטעון שאתה מגזים, אלא רק שכך זה מצטייר אצלי).

ככל שזה נוגע לאספקט הצורני ‏1, תוכל למצוא סגנונות שונים באייל: יש המעדיפים משפטים קצרים, ויש המבכרים משפטים ארוכים, מלאי פסיקים, סוגרים והערות רגל (התוכל לנחש על סמך משפט זה בלבד על איזו משתי הקבוצות המדוברות אני נמנה? (-; ). אחדים משרטטים במקלדת אמונה קוים תחתיים, אחרים מרעיפים סמיילים, ועוד כהנה וכהנה תחביבים כיד הדמיון (והחיקוי) הטובה. אלה גם אלה הופכים בעיני את האייל למקום צבעוני ומעניין יותר, ואני תמיד זוכר שאיש לא מכריח אותי לקרוא את מה (ואת מי) שמעצבן או משעמם אותי. בחרתי לקרוא? - מידת הסובלנות האלמנטרית מחייבת אותי לקבל את הסגנון הצורני כפי שבחר בו הכותב. אני רשאי שלא לאהוב את הסגנון ואף לציין שהוא אינו חביב עלי, אבל אין לי שום זכות לדרוש מזולתי שימנע ממנו. אחרי הכל, מאד לא הייתי רוצה שתתפתח פה משטרת סגנונות.

‏1 סגנונות תוכניים הם עניין אחר לחלוטין, ומצדיקים דיון בנפרד.
כפסוקו של ירבעם בן נבט: דבריך טובים ונכוחים 248745
מיכאל שרון • בתשובה להקשה המקשה יום ו', 24/9/2004, 19:26
(וההמשך: אך שומע אין להם).
כפסוקו של ירבעם בן נבט: דבריך טובים ונכוחים 248841
הקשה המקשה • בתשובה למיכאל שרון שבת, 25/9/2004, 18:14
זה בסדר, אני כבר רגיל. ובינינו? די בצדק - נדיר שאני כותב משהו הראוי להאמר, וכשכבר יוצאת לי איזו הברקה, אנשים נוטים לייחס אותה למישהו אחר (לאבשלום בן דוד, אגב, היתה כנראה בעיה דומה).
שיט, צודק. נתתי יותר מדי קרדיט לפארעך הזה, ירבעם. 248934
מיכאל שרון • בתשובה להקשה המקשה יום א', 26/9/2004, 4:28
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248694
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 13:33
כוונתי לא היתה לבטל את מציאות המוטיבים הפטריארכליים בשירה היהודית (המובנים מאליהם), אלא להראות כי כמה מאלה הם למעשה מוטיבים מטריארכליים ביסודם.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248696
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 13:41
לא הבנתי את הקשר בין חמדנותה של איזבל לכרם נבות לבין היותה בת לעם זה העובד לאלוהים אחרים. נדמה לי שלא חסרים חמדנים, גנבים ורוצחים מבני עמנו (והדוגמה הטובה ביותר לכך - מלכנו דוד).

מבחינה לשונית (אולי לא אתה המצאת) המלה קירבון מצמררת ודוחה (אולי בגלל הקרבה הפונטית שלה ל''חירבון''). הביטוי התנכי ''הבאת קרבן'' או ''העלאת קרבן'' יכולה להספיק, ואם לא - אפשר להמציא פועל אסתטי יותר מזה שאתה משתמש בו.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248701
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ו', 24/9/2004, 14:15
מה אסטטי בקירבון? הכוונה לאקט ולא למלה. חירבון - שהיא פונקציה אורגנית בסיסית של הפטרות מעודפים ופסולת, עולה לאין ערוך על קירבון - שעיקרו תכופות הקרבת ואיון הגורמים החיוניים והמעולים.

קלינט: "להשחיל לאלה כדור ישר בין העיניים".
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248702
מיכאל שרון • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 14:18
אלה - במובן, האנשים הללו.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249159
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 4:51
ולכן צריך להמציא מלה שאינה אסתטית מבחינה לשונית? זו הכוונה, לאו דווקא לפעולה (אבל את זה יכול להבין רק מי שיש לו נטיות לשוניות ואוזן לשמוע את התוצאה).
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248704
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ו', 24/9/2004, 14:22
דוד קיבל עצת שר הצבא יואב. ואילו איזבל אמרה לאחאב - העניין עלי. אתה, הרגע. דומני שנוכלות, שאמנם אינה חסרה בקרב בני עמנו, אינה רצחנית. ואילו בני שבטים תאבי דם ומקריבי קרבנות אדם, הינם תכופות אנשים ישרים כסרגל.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248706
מיכאל שרון • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 14:32
את אורייה לפחות ניסו להציל, על ידי הוצאתו ל"רגילה", השקייתו לשוכרה וניסיון לשלחו לשכב עם אישתו, על מנת להסביר את ההריון. ואילו איזבל מתחילה ישר מאקט הקירבון.

את אורייה אגב אין מקרבנים, אלא שולחים לנקודה בה כבדה המלחמה, מעשה רגיל ושגור במלחמות. וגם שימי לב כיצד מבשרים לדוד על מותו: "כי כזו וכזו תאכל חרב" - זהו חלק ממהלך הדברים והינו עניין טיבעי מהמציאות האנושית ועולם המלחמה. ואילו קירבון אינו כלל דבר טיבעי, אלא ניסיון לאלץ את הדברים על ידי הפיכת סדרי עולם: המעולה מוקרב במקום להיות מתוגמל, כפי שהדבר בטבע.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 248773
האייל האלמוני • בתשובה למיכאל שרון יום ו', 24/9/2004, 21:37
ליתר דיוק: מחבר ספר שמואל לא ממש אהב את דוד וניסה להלביש עליו הרבה בעיות.

מחבר סיפורי אליהו ומחבר ספר מלכים לא ממש אהבו את איזבל. למה לא להלביש עליה את כל הבעיות?

אבל לא ברור לי באיזה סיפור לא תצליחי למצוא מוטיבים כאילו. מי רוצה לתת כאן הרצאה על המוטיבים של האלה הלבנה ב"מלכוד 22"?
מצאתי מוטיבים של האלה בבלוג שלי. 248990
דורון יערי • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 26/9/2004, 14:27
מצאתי מוטיבים של האלה בבלוג שלי. 248994
דורון הגלילי • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 14:35
למה זה מפתיע אותך, י. פופק זצ''ל היה לבן למהדרין.
יותר מזה 249002
דורון יערי • בתשובה לדורון הגלילי יום א', 26/9/2004, 14:54
הוא השאיר אחריו שובל לבן בכל אשר הלך.
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249027
מיכאל שרון • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 16:26
ממעלות תרשיחה נתנה לו הפעם הנחיות מדוייקות איך להגיע והפכה אותו לקרבן שלה, לאחר שנישבע לה אמונים ונדר נדר לכבודה לא לכתוב עוד מלה באייל?
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249034
דורון יערי • בתשובה למיכאל שרון יום א', 26/9/2004, 16:51
פופק מצא לפני כמה חודשים עבודה כפקיד תיקיה בכיר במשרד רואי החשבון גרוסמן נאמן עבאדי ושות'. מנהל התיקיה, ובוס שלו, יואכים ולאדיסוקולוב,הקים בגנזך המשרד מזקקת ויסקי שבה הוא מכין משקה אלכוהולי מחומוס.

מאז שפופק נהנה מאספקה שוטפת של חומוסינט הוא אינו חש עוד בצורך לתאר את קורותיו, מה שמאפשר לי להתפנות לנושאים אחרים עבודה, דיונים בנושא השוק החופשי וחיפוש נושא לעבודת התזה, פעולה אותה אני דוחה כבר שלוש שנים.
לאחר ששלושת הנושאים הללו ירגעו במקצת, אם עוד יהיה ביקוש (ולא תהיה התנגדות), אשקול להשיב את פופק מתהום נשיה ולהשיבו לפעילות.

בכל מקרה, אני לא בטוח שזה יהיה באתר הזה ותחת השם המקורי.
פופק לא ישוב לעולם. ואנחנו סובלים. ומוכרים לנו לוקשים על האלה 249043
מיכאל שרון • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 17:39
אז האמת? אנחנו כל הזמן מפסידים דברים, רובם באופן טרמינאלי, והכל בגלל הזמן. בין לבין מנסים לנחם אותנו ולהסיח את הדעת עם בובע מאיסעס, כגון סיפור האלה. אפילו אם נקבל שם הכל, נקרא את גרייבס, נאמין באלה, אז מה, יצא מזה משהו ממשי? ברגעים של אמת נראה שאנחנו באותו מקום בדיוק ולא התקדמנו במילימטר. ואין לזה השלכות על כלום, על שום דבר ממשי במציאות, כמו לאותו איש קטן וירוק שאי אפשר לראות אותו או לחוש בו, ואין לו שום אפקט על מהלך הדברים. מוכרים לנו הבלים וסיפורי מעשיות ובדים כדי להשכיח את הדבר הממשי ביותר הקורה לנו - הטיסה לדרעק בתוך הזמן.

צריך להגיד את האמת, הזמן (והגיל) זה נחש, כל הזמן לוקח, לא נותן כלום בחזרה. איזה קמצנות, אי אפשר להחזיר 3 ימים, אפילו לא שבריר שנייה. כלאו אותנו בתוך הזמן, וזה כל הזמן מטיס אותנו לקראת הבלות, ההזדקנות, הכאבים, כהות החושים, אובדן חברים והבדידות. ובסוף מה נשאר ביד? כלום. טומנים אותנו ועוד צריך לתת כמה אלפים לחבר'ה הלא מגולחים של חברא קדישה בשביל לא להקבר קבורת חמור. היכניסו לנו זין ענק ואנחנו אדישים. אז צריך להתקומם, אולי נתחיל בזה שניקצור את הקברנים ואברכי הקבורה אחרי שנעמיד אותם לקיר.

קרא באותו עניין את הסיפור הקצרצר: דגי-גופי רוצים בודפשט
קרעכצן 249049
אביב י. • בתשובה למיכאל שרון יום א', 26/9/2004, 18:19
קרעכצן - טוב, קצת עשית לי ת'יום עם השיר הטוב הזה 249053
מיכאל שרון • בתשובה לאביב י. יום א', 26/9/2004, 18:41
רוצים בסה"כ הביתה. מזכיר לי שפעם ב-‏1975 249054
מיכאל שרון • בתשובה לאביב י. יום א', 26/9/2004, 18:46
כל תושבי מצפה רמון, אז עניים מרודים שדחפו אותם לחור ההוא ללא מקורות פרנסה כמעט, פתחו, מעולל עד זקן בשביתת רעב.

שאלתי מישהי בהשתאות לאחר שספרה לי בהתפעלות על העניין:

- אבל מה הם רוצים?
- רוצים בסה"כ הביתה, היא ענתה.
פופק לא ישוב לעולם. ואנחנו סובלים. ומוכרים לנו לוקשים על האלה 249163
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 5:00
כפי שאמר גרייבס - צריך להיות משורר-טבע כדי להכיר במציאותה של האלה (וגם זה לא תמיד מספיק), אז אל תתייאש, אתה נמצא בחברה טובה, או לפחות בחברת הרוב המוחלט בחברה.
לא ולא. לעולם אין עבדך הנאמן מתייאש. צריך קצת רוחניות בחיים האלה 249171
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ב', 27/9/2004, 6:33
לא ולא. לעולם אין עבדך הנאמן מתייאש. צריך קצת רוחניות בחיים האלה 249341
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ג', 28/9/2004, 7:32
לכל אדם יש דרך משלו להגיע לרוחניות. כשקראתי לראשונה את ספרו של גרייבס, נוכחתי לדעת ששם הייתי מאז ומעולם (למעשה, מאגדות יוון הערצתי ביותר את אתיני וארטמיס, האלות שמסיבות שונות ובדרכים שונותנשארו נאמנות לאלה ביותר), אף על פי שאז לא ידעתי דבר על פמיניזם או על אלות לבנות, אדומות או שחורות. הגרסה שלו פשוט התאימה לי, ולכן אני תומכת בה (עם הסתייגויות הבאות מתוך זה שאני אישה והוא בכל זאת גבר, אפילו אם משורר). אבל אני לא מסיונרית ולא הייתי מטיפה לעבוד לה, או לכל אלוהות אחרת - כפי שאמרתי, דרכו של אדם היא כבודו, והרוחניות האמתית (עם או בלי אורגזמות) מצויה במקומות שונים ומשונים.
פופק לא ישוב לעולם. ואנחנו סובלים. ומוכרים לנו לוקשים על האלה 255046
חר • בתשובה למיכאל שרון יום ד', 20/10/2004, 21:03
כל הכבוד !!
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249065
הקשה המקשה • בתשובה לדורון יערי יום א', 26/9/2004, 19:24
באיזה תחום אתה מעוניין לעשות את התזה?
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249133
האייל האלמוני • בתשובה להקשה המקשה יום ב', 27/9/2004, 0:03
אתה מעוניין לעשות את התזה?
ככה זה עם יהודים. עונים בשאלה. 249156
מיכאל שרון • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 27/9/2004, 4:43
כמה משלמים אגב, בשביל להרביץ תזה? ציון 9 ומעלה מובטח.
ככה זה עם יהודים. עונים בשאלה. 249218
הקשה המקשה • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 12:00
אני חושב שההצעה שלך תראה הרבה יותר אטרקטיבית אם תבטיח 90 ומעלה. בעניין המחירים המקובלים אין לי מושג, אבל זכור לי במעומעם איזה פינג-פונג בנושא שהתנהל פה לא מזמן בין דובי לאיילת.
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249193
דורון יערי • בתשובה להקשה המקשה יום ב', 27/9/2004, 9:47
עכשיו אני קורא מאמר על לוגיקה טמפורלית הסתברותית ומאמר על שימוש בלוגיקה טמפורלית בוריפיקציה של אוביקטי סינכרון.

בגדול אני מקוה לעשות משהו שקשור לוריפיקציה או בדיקת מודלים ושהוא יהיה גם קצת מעשי.
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249217
הקשה המקשה • בתשובה לדורון יערי יום ב', 27/9/2004, 11:54
נתקלתי לאחרונה בכמה בעיות שיכולות לשמש כנושאים לתזות, אבל אף אחת מהן לא מתקרבת לתחום שציינת.
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249233
דורון יערי • בתשובה להקשה המקשה יום ב', 27/9/2004, 13:29
למה הן קשורות? (אם אפשר בדואל כדי שלא נפריע לטלה יותר מידי).
יוחזר פופק. למה אין כבר פופק? אולי איזו אלה מרוקנית 249342
טלה בר • בתשובה לדורון יערי יום ג', 28/9/2004, 7:34
למה? אני נהנית להציץ למחשבותיהם של אחרים גם כשאני לא מתערבת.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249162
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 27/9/2004, 4:58
כשכתבתי את הספר על עגנון, קראתי את כל סיפוריו ומצאתי רבים שאין בהם אפילו זכר למוטיבים פגאניים - מובן שלא הכנסתי אותם לספר מאחר שלא היו שייכים אליו, אבל זה לא אומר שהם לא היו קיימים. המוטיבים הפגאניים, כפי שציינה כרמית, משתייכים בעיקר לספרות הרומנטית (להבדיל מה''רומן הרומנטי'' שאין לו הרבה עם אותה ספרות קלאסית), וכשאני קוראת ספרות עכשווית אני לא מוצאת אותם בכלל.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249161
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 4:55
כפי שהסברתי במקום אחר - בעזרת פלפול והתפתלות אפשר להסביר ולתרץ כל דבר - אלה הן נפלאות הלשון, אבל הן אינן עוזרות לנקות את הפעולה, כאשר יוצאים מסבך הלשון ונשארים אתה בלבד.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249160
טלה בר • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 4:53
הה הה הה - אבל יואב היה יהודי בכל רמח אבריו, לא? והוא זה שביצע את מעשי הרצח אותה הגה דוד. ניקיון הכפיים של מי שנותן את הרצח בידיו של אחר דוחה עוד יותר ממעשיו של הרוצח עצמו. למעשה, גם איזבל לא הרגה את נבות במו ידיה.
יהודים? Yeah mom . ניראה אותך מוצאת אצלנו מוטיבים של הבני זונות 249167
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ב', 27/9/2004, 5:46
וחוץ מזה צריך להרביץ קצת אלוהים בלב של הכושים Those motherfuckers . אלה מבינים רק שפה אחת, והקלאן יראה להם מה זה אדם לבן ופרוטסטנטי בשבילם.
עיצרו לרגע את המוזיקה ועשו refresh ותוכלו לראות הכל 249170
מיכאל שרון • בתשובה למיכאל שרון יום ב', 27/9/2004, 6:23
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249172
האייל האלמוני • בתשובה לטלה בר יום ב', 27/9/2004, 6:34
אולי גם את עושה מעשה סיפוחיסטי?

מה זה "יהודי בכל רמח אבריו?" איזו מן שטות זאת? מה הוא הלך עם שטריימל? התפלפל במשניות? מלא כרסו במעשיות חסידים? ניהל התכתבויות שו"ת? הוא עצמו איזה מן דמות מיתולגית של חיקוי או התמרה מסיפורי יוון/בבל/מצרים או כל מה שלא תרצי.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249276
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 27/9/2004, 20:22
בוודאי שהיה יהודי בכל אבריו, בכן הוא נולד ביהודה, ושם גדל ומת. הוא נקבר בביתו במדבר. רוב לובשי השטריימל לא דרכו ולו פעם אחת ביהודה.

דווקא ספר שמואל לא מלא במוטיבים השאולים ממצריים ובבל. נראה שעיקר סיפורי דוד שבספר שמואל הם סיפורים מקוריים מממלכת יהודה (בלי קשר למידת נכונותם).
יהודים או עברים תנכיי"ם? יש הבדל מבחינת קונוטציות 249297
מיכאל שרון • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 27/9/2004, 23:01
(היהודי מפחד מהכלב של הפריץ, אך הפריץ מוריד מדמי החכירה וכאלה).
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249343
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 28/9/2004, 7:38
הרוחניות היא העיקר - כפי שנזכר לעיל. תקרא את כתביו של עגנון ותיווכח ביהדויות שלו, ולא השטריימל עושה את היהודי.
תודה טלה. 249446
מיכאל שרון • בתשובה לטלה בר יום ג', 28/9/2004, 18:58
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249344
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 28/9/2004, 7:39
סליחה, תשובה לא לעניין - אותה כבר קיבלת למטה.
סיפוחיזם: לדעתי (ולא רק) גרייבס מספח לדמותה של האלה מכל הבא ליד 249345
טלה בר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 28/9/2004, 7:40
הוא לא הלך "בדרכי הגויים" אלא בדרכיו של דוד, נכון? מה עוד אתה רוצה מיהודי תנכי?
אני יודע שזה לא קשור, 252113
צדק יום ב', 11/10/2004, 0:56
אבל האם את המתרגמת של ג'ין אייר שיצא בהוצאת אור-עם בשנת 1986?
סביר בהחלט 252351
האייל האלמוני • בתשובה לצדק יום ב', 11/10/2004, 18:11
עגנון והתייחסותו למקומות 253701
שמוליק שבת, 16/10/2004, 13:07
מחפש התיחסות של עגנון למקומות בא''י לדוגמא חמדת בנוה צדק
אשמח למאמרים הפניות לכתבים
בענין שבועת אמונים 394302
חרות יום א', 2/7/2006, 19:42
שלום טלה. לגמרי במקרה הגעתי ל"אלתו של עגנון" והרגשתי משב רוח רעננה. אני, כנראה, מבוגרת הרבה ממך, ורק כעת כותבת תזה על עגנון. אני עיפה מהמלל הטוחן את עצמו עד דק של כל המבקרים הנודעים יותר או פחות. גישתך לא רק חדשנית אלא גם נכונה, בתנאי שלא תהיה גורפת.כל סיפור מצריך בדיקה לגופו, ואין לשלול על הסף את הקשר למקורות היהודיים, שגם הם יש להם שרשים פגניים. באשר לקרבה לסיפורי המיתוס היוונים וכו', כבר הזכיר זאת, לא בהרחבה, דב סדן האחד והיחיד. ראי ספרו "על שי עגנון" עמ' 77. אני מביאה לתשומת לבך את אגדת הפליאדות (פליאדס): שבע בנותיו של אטלס נענשו ע'י זאוס ושובצו ככוכבים - כימה בעברית, פליאדס ביוונית.(כימה: שם מקראי של קבוצה בת שבעה כוכבים במזל שור. עמוס ה', ח': עושה כסיל וכימה. איוב ט',ט':עושה כסיל וכימה..").רק שש מן הפליאדות נראות, לגבי השביעית נוצר המיתוס של הפליאדה האבודה. פליאדה, מהפעל היווני "פליאו", להפליג. הפליאדות זורחות מראשית עונת ההפלגות ועד לעונת הגשמים. המשוררים מתארים את הפליאדות כיונים. שירה הידוע של ספפו, בתרגום חפשי לגמרי שלי: טובלת שוקעת לה הלבנה/ וכימה עמה. חצות לילה/ בצד האשמורת החולפת/ אני לבדי ישנה. (לבנה ביוונית: סלנה).לדעתי, הופעתה של שושנה בסוף הסיפור היא התגלותה של הפליאדה השביעית האבודה.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות