 |
שלום טלה. לגמרי במקרה הגעתי ל"אלתו של עגנון" והרגשתי משב רוח רעננה. אני, כנראה, מבוגרת הרבה ממך, ורק כעת כותבת תזה על עגנון. אני עיפה מהמלל הטוחן את עצמו עד דק של כל המבקרים הנודעים יותר או פחות. גישתך לא רק חדשנית אלא גם נכונה, בתנאי שלא תהיה גורפת.כל סיפור מצריך בדיקה לגופו, ואין לשלול על הסף את הקשר למקורות היהודיים, שגם הם יש להם שרשים פגניים. באשר לקרבה לסיפורי המיתוס היוונים וכו', כבר הזכיר זאת, לא בהרחבה, דב סדן האחד והיחיד. ראי ספרו "על שי עגנון" עמ' 77. אני מביאה לתשומת לבך את אגדת הפליאדות (פליאדס): שבע בנותיו של אטלס נענשו ע'י זאוס ושובצו ככוכבים - כימה בעברית, פליאדס ביוונית.(כימה: שם מקראי של קבוצה בת שבעה כוכבים במזל שור. עמוס ה', ח': עושה כסיל וכימה. איוב ט',ט':עושה כסיל וכימה..").רק שש מן הפליאדות נראות, לגבי השביעית נוצר המיתוס של הפליאדה האבודה. פליאדה, מהפעל היווני "פליאו", להפליג. הפליאדות זורחות מראשית עונת ההפלגות ועד לעונת הגשמים. המשוררים מתארים את הפליאדות כיונים. שירה הידוע של ספפו, בתרגום חפשי לגמרי שלי: טובלת שוקעת לה הלבנה/ וכימה עמה. חצות לילה/ בצד האשמורת החולפת/ אני לבדי ישנה. (לבנה ביוונית: סלנה).לדעתי, הופעתה של שושנה בסוף הסיפור היא התגלותה של הפליאדה השביעית האבודה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש