|
||||
|
||||
דוד קיבל עצת שר הצבא יואב. ואילו איזבל אמרה לאחאב - העניין עלי. אתה, הרגע. דומני שנוכלות, שאמנם אינה חסרה בקרב בני עמנו, אינה רצחנית. ואילו בני שבטים תאבי דם ומקריבי קרבנות אדם, הינם תכופות אנשים ישרים כסרגל. |
|
||||
|
||||
את אורייה לפחות ניסו להציל, על ידי הוצאתו ל"רגילה", השקייתו לשוכרה וניסיון לשלחו לשכב עם אישתו, על מנת להסביר את ההריון. ואילו איזבל מתחילה ישר מאקט הקירבון. את אורייה אגב אין מקרבנים, אלא שולחים לנקודה בה כבדה המלחמה, מעשה רגיל ושגור במלחמות. וגם שימי לב כיצד מבשרים לדוד על מותו: "כי כזו וכזו תאכל חרב" - זהו חלק ממהלך הדברים והינו עניין טיבעי מהמציאות האנושית ועולם המלחמה. ואילו קירבון אינו כלל דבר טיבעי, אלא ניסיון לאלץ את הדברים על ידי הפיכת סדרי עולם: המעולה מוקרב במקום להיות מתוגמל, כפי שהדבר בטבע. |
|
||||
|
||||
ליתר דיוק: מחבר ספר שמואל לא ממש אהב את דוד וניסה להלביש עליו הרבה בעיות. מחבר סיפורי אליהו ומחבר ספר מלכים לא ממש אהבו את איזבל. למה לא להלביש עליה את כל הבעיות? אבל לא ברור לי באיזה סיפור לא תצליחי למצוא מוטיבים כאילו. מי רוצה לתת כאן הרצאה על המוטיבים של האלה הלבנה ב"מלכוד 22"? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למה זה מפתיע אותך, י. פופק זצ''ל היה לבן למהדרין. |
|
||||
|
||||
הוא השאיר אחריו שובל לבן בכל אשר הלך. |
|
||||
|
||||
ממעלות תרשיחה נתנה לו הפעם הנחיות מדוייקות איך להגיע והפכה אותו לקרבן שלה, לאחר שנישבע לה אמונים ונדר נדר לכבודה לא לכתוב עוד מלה באייל? |
|
||||
|
||||
פופק מצא לפני כמה חודשים עבודה כפקיד תיקיה בכיר במשרד רואי החשבון גרוסמן נאמן עבאדי ושות'. מנהל התיקיה, ובוס שלו, יואכים ולאדיסוקולוב,הקים בגנזך המשרד מזקקת ויסקי שבה הוא מכין משקה אלכוהולי מחומוס. מאז שפופק נהנה מאספקה שוטפת של חומוסינט הוא אינו חש עוד בצורך לתאר את קורותיו, מה שמאפשר לי להתפנות לנושאים אחרים עבודה, דיונים בנושא השוק החופשי וחיפוש נושא לעבודת התזה, פעולה אותה אני דוחה כבר שלוש שנים. לאחר ששלושת הנושאים הללו ירגעו במקצת, אם עוד יהיה ביקוש (ולא תהיה התנגדות), אשקול להשיב את פופק מתהום נשיה ולהשיבו לפעילות. בכל מקרה, אני לא בטוח שזה יהיה באתר הזה ותחת השם המקורי. |
|
||||
|
||||
אז האמת? אנחנו כל הזמן מפסידים דברים, רובם באופן טרמינאלי, והכל בגלל הזמן. בין לבין מנסים לנחם אותנו ולהסיח את הדעת עם בובע מאיסעס, כגון סיפור האלה. אפילו אם נקבל שם הכל, נקרא את גרייבס, נאמין באלה, אז מה, יצא מזה משהו ממשי? ברגעים של אמת נראה שאנחנו באותו מקום בדיוק ולא התקדמנו במילימטר. ואין לזה השלכות על כלום, על שום דבר ממשי במציאות, כמו לאותו איש קטן וירוק שאי אפשר לראות אותו או לחוש בו, ואין לו שום אפקט על מהלך הדברים. מוכרים לנו הבלים וסיפורי מעשיות ובדים כדי להשכיח את הדבר הממשי ביותר הקורה לנו - הטיסה לדרעק בתוך הזמן. צריך להגיד את האמת, הזמן (והגיל) זה נחש, כל הזמן לוקח, לא נותן כלום בחזרה. איזה קמצנות, אי אפשר להחזיר 3 ימים, אפילו לא שבריר שנייה. כלאו אותנו בתוך הזמן, וזה כל הזמן מטיס אותנו לקראת הבלות, ההזדקנות, הכאבים, כהות החושים, אובדן חברים והבדידות. ובסוף מה נשאר ביד? כלום. טומנים אותנו ועוד צריך לתת כמה אלפים לחבר'ה הלא מגולחים של חברא קדישה בשביל לא להקבר קבורת חמור. היכניסו לנו זין ענק ואנחנו אדישים. אז צריך להתקומם, אולי נתחיל בזה שניקצור את הקברנים ואברכי הקבורה אחרי שנעמיד אותם לקיר. קרא באותו עניין את הסיפור הקצרצר: דגי-גופי רוצים בודפשט |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כל תושבי מצפה רמון, אז עניים מרודים שדחפו אותם לחור ההוא ללא מקורות פרנסה כמעט, פתחו, מעולל עד זקן בשביתת רעב. שאלתי מישהי בהשתאות לאחר שספרה לי בהתפעלות על העניין: - אבל מה הם רוצים? - רוצים בסה"כ הביתה, היא ענתה. |
|
||||
|
||||
כפי שאמר גרייבס - צריך להיות משורר-טבע כדי להכיר במציאותה של האלה (וגם זה לא תמיד מספיק), אז אל תתייאש, אתה נמצא בחברה טובה, או לפחות בחברת הרוב המוחלט בחברה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לכל אדם יש דרך משלו להגיע לרוחניות. כשקראתי לראשונה את ספרו של גרייבס, נוכחתי לדעת ששם הייתי מאז ומעולם (למעשה, מאגדות יוון הערצתי ביותר את אתיני וארטמיס, האלות שמסיבות שונות ובדרכים שונותנשארו נאמנות לאלה ביותר), אף על פי שאז לא ידעתי דבר על פמיניזם או על אלות לבנות, אדומות או שחורות. הגרסה שלו פשוט התאימה לי, ולכן אני תומכת בה (עם הסתייגויות הבאות מתוך זה שאני אישה והוא בכל זאת גבר, אפילו אם משורר). אבל אני לא מסיונרית ולא הייתי מטיפה לעבוד לה, או לכל אלוהות אחרת - כפי שאמרתי, דרכו של אדם היא כבודו, והרוחניות האמתית (עם או בלי אורגזמות) מצויה במקומות שונים ומשונים. |
|
||||
|
||||
כל הכבוד !! |
|
||||
|
||||
באיזה תחום אתה מעוניין לעשות את התזה? |
|
||||
|
||||
אתה מעוניין לעשות את התזה? |
|
||||
|
||||
כמה משלמים אגב, בשביל להרביץ תזה? ציון 9 ומעלה מובטח. |
|
||||
|
||||
אני חושב שההצעה שלך תראה הרבה יותר אטרקטיבית אם תבטיח 90 ומעלה. בעניין המחירים המקובלים אין לי מושג, אבל זכור לי במעומעם איזה פינג-פונג בנושא שהתנהל פה לא מזמן בין דובי לאיילת. |
|
||||
|
||||
עכשיו אני קורא מאמר על לוגיקה טמפורלית הסתברותית ומאמר על שימוש בלוגיקה טמפורלית בוריפיקציה של אוביקטי סינכרון. בגדול אני מקוה לעשות משהו שקשור לוריפיקציה או בדיקת מודלים ושהוא יהיה גם קצת מעשי. |
|
||||
|
||||
נתקלתי לאחרונה בכמה בעיות שיכולות לשמש כנושאים לתזות, אבל אף אחת מהן לא מתקרבת לתחום שציינת. |
|
||||
|
||||
למה הן קשורות? (אם אפשר בדואל כדי שלא נפריע לטלה יותר מידי). |
|
||||
|
||||
למה? אני נהנית להציץ למחשבותיהם של אחרים גם כשאני לא מתערבת. |
|
||||
|
||||
כשכתבתי את הספר על עגנון, קראתי את כל סיפוריו ומצאתי רבים שאין בהם אפילו זכר למוטיבים פגאניים - מובן שלא הכנסתי אותם לספר מאחר שלא היו שייכים אליו, אבל זה לא אומר שהם לא היו קיימים. המוטיבים הפגאניים, כפי שציינה כרמית, משתייכים בעיקר לספרות הרומנטית (להבדיל מה''רומן הרומנטי'' שאין לו הרבה עם אותה ספרות קלאסית), וכשאני קוראת ספרות עכשווית אני לא מוצאת אותם בכלל. |
|
||||
|
||||
כפי שהסברתי במקום אחר - בעזרת פלפול והתפתלות אפשר להסביר ולתרץ כל דבר - אלה הן נפלאות הלשון, אבל הן אינן עוזרות לנקות את הפעולה, כאשר יוצאים מסבך הלשון ונשארים אתה בלבד. |
|
||||
|
||||
הה הה הה - אבל יואב היה יהודי בכל רמח אבריו, לא? והוא זה שביצע את מעשי הרצח אותה הגה דוד. ניקיון הכפיים של מי שנותן את הרצח בידיו של אחר דוחה עוד יותר ממעשיו של הרוצח עצמו. למעשה, גם איזבל לא הרגה את נבות במו ידיה. |
|
||||
|
||||
וחוץ מזה צריך להרביץ קצת אלוהים בלב של הכושים Those motherfuckers . אלה מבינים רק שפה אחת, והקלאן יראה להם מה זה אדם לבן ופרוטסטנטי בשבילם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אולי גם את עושה מעשה סיפוחיסטי? מה זה "יהודי בכל רמח אבריו?" איזו מן שטות זאת? מה הוא הלך עם שטריימל? התפלפל במשניות? מלא כרסו במעשיות חסידים? ניהל התכתבויות שו"ת? הוא עצמו איזה מן דמות מיתולגית של חיקוי או התמרה מסיפורי יוון/בבל/מצרים או כל מה שלא תרצי. |
|
||||
|
||||
בוודאי שהיה יהודי בכל אבריו, בכן הוא נולד ביהודה, ושם גדל ומת. הוא נקבר בביתו במדבר. רוב לובשי השטריימל לא דרכו ולו פעם אחת ביהודה. דווקא ספר שמואל לא מלא במוטיבים השאולים ממצריים ובבל. נראה שעיקר סיפורי דוד שבספר שמואל הם סיפורים מקוריים מממלכת יהודה (בלי קשר למידת נכונותם). |
|
||||
|
||||
(היהודי מפחד מהכלב של הפריץ, אך הפריץ מוריד מדמי החכירה וכאלה). |
|
||||
|
||||
הרוחניות היא העיקר - כפי שנזכר לעיל. תקרא את כתביו של עגנון ותיווכח ביהדויות שלו, ולא השטריימל עושה את היהודי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
סליחה, תשובה לא לעניין - אותה כבר קיבלת למטה. |
|
||||
|
||||
הוא לא הלך "בדרכי הגויים" אלא בדרכיו של דוד, נכון? מה עוד אתה רוצה מיהודי תנכי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |