 |
ירי מהרצועה לשטח ישראל | 455 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ריאל פוליטיק מתוחכם בדבר המתח בין הפלגים השונים ברצועה שמאלץ גורמים מסויימים להטריד מטרות ישראליות על מנת לצבור כח. תושבי כפר סבא, עפולה, חדרה, ירושלים - העתיד כבר כאן מעבר לסיבוב. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, שרון, הגיע הזמן, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טווח הפצמ"רים האלה נדמה לי 7.2 ק"מ, הם לא יכולים להגיע לעומק צפון תל אביב. אין צורך להתלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטווח זה אפשר להפגיז את העיר שדרות, ועשרות יישובים במועצות אזוריות שער הנגב, מרחבים, עזתה ואשכול - כולם בקו הירוק. האם זה לא נחשב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן שכל עוד האנשים החשובים באמת נמצאים מחוץ לטווח סכנה, אז הכל שפיר. ולעזאזל עם השאר. אני ממש, ממש מקווה שזה היה סרקאזם, ewilde. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר היו אירועי ירי מרגמה על ישובים שלנו ברצועה. באחד המקרים אותר מקור הירי - בסיס של כח 17 , והושבה אש טנקים. באירוע השני " לא אותר מקור הירי", ולכן לא הושבה אש. אני בספק אם ידיעה זו תמצא את מקומה במדור החדשות של האייל. נצרים, הרי אינה נחל עוז, ומותר להפגיזה. לי ברור שלו לא הייתה נצרים הירי היה מתבצע בכל זאת, אבל על ישובים בתוך הקו הירוק. תגובתנו אף היא צפויה. אין חדש תחת השמש גם בעידן שרון. "הפיל המסומם" הולך ושוקע בהזיותיו. להם מותר לירות על ישובים. אנחנו "מחפשים מקורות ירי" במקום "לפוצץ את האמא שלהם." ומדוע ? מסבירים לנו: "הם מנסים לגרור אותנו לתגובה כזאת שתגרום לעולם לזעום עלינו." אני לא צריך "בקורים מוצלחים" של שרון באמריקה אם הם מעכבים חזרה שלנו לעצמנו כפי שהיינו בתקופות אחרות, כשהפיל היה עדיין צעיר ורך, אבל בכל זאת הרבה יותר בריא. ואם ידידי אלכסנדר מאן יגיד לי שאנו יכולים להיות בריאים רק מצדו האחד של גבול 67 אשיב שאיני רואה כלל את הקשר. שיא בידודנו בעולם היה דווקא כשהיינו שם. למשל, איני רואה כלל תמיכה גורפת של העולם בנו בלבנון אחרי נסיגתנו משם ונכונות שלו לראות תגובות הולמות להתגרות החיזבאלה שם גם אחרי הנסיגה. בריאותנו אינה קשורה בכך כלל וכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבעד לשורות מבעבע רמז לא קטן על העדפות שונות של העורכים בבחירת החדשות לפירסום. ובכן: אנו מפרסמים כל נושא שנראה לנו כי הוא עשוי להיות בסיס לדיון מעניין. זהו, פחות או יותר, השיקול העיקרי. למעשה זהו השיקול היחיד כמעט. בנוסף, עם קצב פירסום של שתים-שלוש ידיעות בשבוע בערך, ברור שהפרסום הוא סלקטיבי למדי. זמן קצר לאחר פתיחת מדור החדשות, פירסמנו ידיעה על פיגוע בבקעת הירדן. מספר התגובות: אפס. מסקנה: פירסומים על פיגועים לא גוררים דיונים. בכל זאת, ניסינו שוב מאוחר יותר (לצערי, לא חסרים פיגועים) ודווקא כן התעורר דיון. מאמר זה, שעליו הגבת, על ירי לשטח ישראל ממש, לא הצליח לעורר דיון (אולי זה ישתנה כעת?). לפיכך אני אישית לא ראיתי טעם לפרסם ידיעה על הירי הנוסף. אם ראית בכך הבעה של נטיה פוליטית זו או אחרת, אני חושש שקראת בין השורות דברים שלא נכתבו שם מעולם. כדאי אולי לציין שחדשות מפורסמות ע"י דובי ועל ידי, ואנו לא ממש טורחים לתאם עמדות ולהחליט בדיוני מערכת מה לפרסם ומה לא. כל אחד מפרסם מה שנראה לו הולם ומעניין, קרי, מה שיכול לדעתו להוות בסיס לדיון פורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי נכתבה תוך זעם, אבל לא זעם על עורכי האייל הקורא. הייתה אמנם פסקה ''אני בספק אם הידיעה תפורסם באייל'', אבל הכוונה הייתה יותר להדגים איך כולנו מפסיקים להתרגש מידיעות שחייבים להתרגש מהן, ואולי דווקא ההטפלות אליכם לא הייתה מוצלחת ולא הייתה במקומה, ועל כך אני מתנצל. תשובתי זו היא גם לדובי שאף הוא הגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרעיון של הבאת נושאים בחדשות שעשויים לעורר דיון הוא רעיון טוב. אני עצמי שמתי לב שקיים דבר כזה רק עכשיו. אולי צריך לעשות לזה קצת פרסומת כדי לגלגל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להגן על השיקולים המערכתיים שלנו - אנחנו גם לא מפרסמים כל ירי שקורה, אפילו אם יש הרוגים. אנחנו לא אתר חדשות, ואנחנו מניחים שרובכם מתעדכנים יותר מהר מאיתנו. מכיוון שהנושאים קרובים, הרי שאפשר לדבר על הירי הלילה גם כאן, ואין צורך לפתוח עדכון חדשות חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים ישנם סימנים כאילו הפיל המסומם מנסה בכל זאת להתפכח. שמענו את פרס מגיב באו"מ על דרישת הנציג השוודי להעביר כספים לרשות במילים: " כוח 17 של הרשות הוא זה שתכנן פגוע המוני ברמאללה. מדוע עלינו להעביר להם כספים ? כדי לממן את הפגיעה בנו ?" דברים כל כך מובנים מעליהם והגיוניים, שיציאתם מפי פרס אולי מבשרת משהו טוב. אבל דווקא תגובתנו על אירוע כמו ירי המרגמות הזה ע"י כוח 17 מציגות את דברי פרס כאירוע בודד וחריג. איך אנו מגיבים ? "על הרשות להילחם בטרור". הטרמינולוגיה הזאת מדגימה עד כמה חמור מצבנו. כוח 17 זה ערפאת. ערפאת יורה, ואנחנו משחקים כאילו אנחנו לו יודעים שזה הוא, ודורשים ממנו לפעול כנגד איזה גוף שלישי בלתי מוגדר. הוא לא צריך להילחם בטרור. הוא הטרור. עלינו להילחם בו. צריך להפנים את זה סוף סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב. מה אתה מציע לעשות כשאתה אומר "לפוצץ את האמא שלהם"? על מנת לקבל תשובה הולמת, תרשה לי לפרט: 1. הכי חשוב: מה המטרה האסטרטגית? א. למוטט את שלטונו של ערפת ואז להלחם בשלטון של החמאס או מי שיצליח לתפוס את השלטון? ב. א+ לכבוש את השטחים מחדש, לפרק את הפלסטינאים מנשקם ולחזור לאנתיפאדת אבנים ובקת"בים? ג. א+ לנסות לכונן משטר דמוקרטי בשטחים? ד. להשאיר את ערפת בשלטון ולשכנע אותו איכשהו שכדאי לו באופן *אישי* שיהיה שקט? ה. ?? 2. ברמה הטקטית, מה צריך לעשות כדי להגיע אל המטרה האסטרטגית. במי *בדיוק* כדאי לפגוע ובמי לא כדאי לפגוע. אנא פרט לאיזה תוצאות אתה מצפה מכל מהלך שאתה מציע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון שלפנינו אינו עוסק בשאלה מה המצב הסופי שאליו אנו שואפים, ומה עלינו לעשות כדי להגיע אליו. לדעתי, לא יהיה אפשר להגיע לאיזה שהוא מצב יציב כאן ללא כיבוש מחדש של שטחי יו"ש, איסוף כל הנשק ושליטה בשטח. רק מנקודה זו תהיה לנו יכולת תמרון איזו שהיא. התוצאה הסופית תלויה הרבה ברצוננו. מה שאני רוצה אינו מה שרוב הציבור רוצה, ואיני מעריך שאוכל לשכנע את רוב הצבור לשאוף למטרה אליה אני הייתי רוצה להגיע, ולכן זה לא כל כך רלוונטי. אבל גם כדי להגיע למה שרוב הציבור רוצה - הסכמי שלום תמורת פשרה על שטחי יו"ש, יהיה צריך להגיע קודם לנקודה ההתחלתית הזאת. מי שחושב שהפלשתינים שרוצים את הכל, יתנדבו לוותר על רצונם זה, סתם כך, אינו רואה כלל מה שמתחולל לעיננו. מה שאנו יכולים להציע להם היום (אפילו מה שהוצע להם בקמפ דויד), מבחינתם אינו הרבה יותר ממה שכבר יש להם, ולא כדאי להם לוותר לשם כך על רצונותיהם כפי שהם מנוסחים באמנה הפלשתינית, שחוברה כידוע לפני "הכיבוש". המצב אינו כפי שביילין מתאר אותו: "שכמעט" הגענו להסכם, ודרוש אולי עוד לחץ קטן פה ולחץ אחר שם וההסכם מושלם. ערפאת עוד לפני כשמונה חודשים הרבה לפני פסגת קמפ דויד כבר סיפר לנו שלא יסכים לשום שלום, ואני כתבתי על כך במאמרי "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו", אז. אי אפשר לשבור את המצב הזה ללא חיסול המפלצת הזאת שבראנו במו ידנו שנקראת הרשות הפלשתינית. אני מעריך שבכל מקרה זה מה שיהיה לבסוף, אבל זה יכול להיות גם עוד עשר שנים. פשוט איננו מוכנים לכך עדיין. אבל, כאמור לא זה הדיון. הדיון הוא על השאלה כיצד מכבים שריפה. איך מחזירים מעט ביטחון לאזרחים ושמץ של כבוד למדינה, ואיך מורידים את כמות הנפגעים היומית שעולה בהרבה על מה שהיה מקובל אפילו בלבנון בחודשי שהייתנו האחרונים שם. תיאוריית "הפיל המסומם", שאחזור עליה שוב להלן עוסקת רק בעניין זה. שטחי הרשות הפלשתינית הם כעין מדינה. ישנו גבול בינינו ובינם שכידוע כל ישראלי שעובר אותו מסתכן בנפשו. בעל משאית יכול לראות את רכבו הגנוב בשטח ההוא ואיש לא יעלה על דעתו להיכנס ולהחזירו. מבחינה זו השגנו כבר "הפרדה" יוצאת מהכלל. ישנו שם שלטון פחות או יותר מסודר. הם שולטים שם והם אחראים למה שקורה שם, וגם לשלום אזרחיהם. איני חושב שאפשר יהיה למצוא היום בעולם שתי מדינות שכנות שהאחת יורה פגזי מרגמות על שכנתה, והשכנה, אסור לה לעשות אותו דבר כתגובה. חיזיון כזה כמו שאנו רואים, וכבר התרגלנו לו, שבו מדינה קטנה וחלשה יורה כך על מדינה גדולה וחזקה לא קיים בשום מקום, כפי שבטבע עכבר לא מתנפל על פיל. זה ממש נגד חוקי הטבע. אבל אצלנו זה קיים (גם בגבול לבנון). וזה קיים רק משום שאנחנו בטיפשותנו הרשנו לזה לקרות. לו מלכתחילה היינו שמים לכך קץ לא היינו מגיעים לכך. היום קשה להפסיק את המצב הזה כי הרגלנו את כולם לחשוב שכך צריך להיות. לא ייתכן שערפאת יירה על יישובים ישראלים בלי שאזרחיו יהיו חשופים לאותה סכנה. וכיון שלנו יש כידוע יותר פגזים, ויש לנו גם מטוסי תקיפה שיכולים לשאת טונות של פצצות, משחק כזה, אם הוא הדדי פשוט לא יהיה כדאי לו. בניגוד לאחרים אני חושב שהוא עושה כל הזמן מה שכדאי לו, והוא עושה זאת הרבה יותר טוב מאתנו. היום כדי להחזיר לעצמנו את יכולת ההרתעה, עלינו להצהיר וגם להיות נכונים לגרום לאזרחיהם עשרות נפגעים. אם ההזהרות לא תספקנה (משום שכבר מכירים את האולטימטומים שלנו) צריך להיות נכונים לעשות זאת, ולגרום להם להאמין שזאת תהיה ההתנהגות הרגילה שלנו. אני מקווה (וזאת להערכתי אפשרות סבירה), שהזהרה תספיק, אבל אם לא, בודאי אחרי תגובה הולמת אחת יפסק הירי הזה. החזרת יכולת ההרתעה אינה, כאמור, פתרון כולל לבעיית יחסנו עם שכננו אך תביא לשיפור משמעותי במצב היום יומי. זו פחות או יותר תיאורית "הפיל המסומם". נ.ב. הפעם לא עניתי לפי סעיפים. מכל מקום התשובה ל - 1 ה' היא "! !" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטבע (כמו שציינת) עכברים לא תוקפים פילים, אבל זה לא רק בגלל הבדלי הגודל, אלא בעיקר בגלל שעכבר הוא מכרסם, לא טורף, ולא חולק עם הפיל את אותו אוכל (ולכן אין לו סיבה לתקוף את פילים), לעומת זאת (תוך כדי נסיון לשמור על הפרופורציות שהגדרת) בטבע פשפש לא מפחד לתקוף זאב (למרות הבדלי הגודל, והעובדה שזאב, להבדיל מפיל, הוא חיה טורפת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשתי במשל כדי להסביר את מה שאני חושב על מציאות חיינו. ערן בילינסקי כתב פעם בהתיחסו ל "פיל המסומם" שזה לא בדיוק דומה. אבל זה לא כל כך משנה. אני לא יוצא מתוך המשל ואומר: כיון שהמשל הוא כזה לכן זו איזו שהיא הוכחה שהמציאות היא מה שאני חושב. המשל או הדימוי באים כאמור כדי להסביר את המציאות כפי שאני רואה אותה. לכן אם משהו לא מתאים לך חשוב על פיל ועכבר אחרים או נניח פיל וראם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שזה משל, רק ניסיתי לאמר שאין למשל הזה הרבה קשר למציאות, ומה שהפריע לי הוא לא רק הבחירה בעכבר אלא בעיקר בפיל, פיל הוא חיה אוכלת עשב שלא תוקפת בעלי חיים אחרים ללא סיבה (לא שבעלי חיים אחרים כן תוקפים ללא סיבה), והסיבה שבעלי חיים רבים נמנעים מלתקוף את הפיל היא לא כוחו או גודלו (הראיתי בדוגמת הפשפש והזאב שגודל לא תמיד מהווה שיקול) אלא בעיקר חסינותו (ולכן גם פיל ''מסומם'', שלא יתקוף כל פשפש ויתוש שינסה לדקור אותו, יחיה באותה איכות ואורך חיים של פיל ''בריא'' שיגיב בהתקפי אמוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב כאילו לא הבנת כלל את תשובתי האחרונה לך. אני רואה את המציאות בצורה מסוימת . אתה טוען שלא בחרתי במשל מוצלח. אבל מה שחשוב הוא שקוראי ידעו מה אני חושב על המציאות, ומבחינה זו לדעתי המשל שבחרתי הוא מוצלח, כי רוב הקוראים , כמוני, לא מפשפשים כך במניעים הנסתרים של החיות, ומבינים את הדבר בגדול או מבינים לפחות איך אני מבין (אולי בטעות אבל זה לא חשוב) את הטבע. אתה מזכיר לי יקה שמנסים לספר לו בדיחה, והוא כל הזמן מפסיק את המספר בכל מיני שאלות שאינן חשובות להבנת הבדיחה, וכך מעייף את המספר, והורג את הבדיחה. כיון שאתה מתעקש להיות יקה (אגב, אתה יקה ?) , שכח את העכבר. ישנו פיל. ישנה אנטילופה. ישנו אזור עם מעט מים ועשב שהפיל רואה בו שטח מחיה שלו. האם תיכנס לשם האנטילופה ותנסה לגרש את הפיל בקרניה ? ואם זה גם לא משל טוב כדי להבין למה אני מתכוון חשוב אתה על משל מתאים להבנת כוונתי. אני לא דברתי על התקפות אמוק של הפיל, אלא על הגנה עצמית מובנת מאליה, תוך ניצול נכון של נתוניו הטבעיים. וכיון ששוב, לא לראשונה, אני גורר את המשתתפים לדיונים מעמיקים על פילים אסיים בהלצה: הנמלים הכריזו מלחמה על הפיל. (אני יודע. אין להן סיבה. בכל זאת תתאפק ואל תפריע.) הפיל הצליח לנער את כולן ולרמסן ורק נמלה אחת (אחד. שמו ז'וז'ו) הצליחה להתגבר על כל המכשולים ולהגיע לצווארו של הפיל. ואז כל הנמלים למטה התחילו לצעוק במקהלה ובניגון: "ז'וז'ו תחנוק אותו ! ! !" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבנתי את המשל שלך בפעם הראשונה (והשניה והשלישית). הבעיה במשל (בשלושת הגרסאות) היא שהוא לא מתיחס לפיל אלא רק לעכבר/ ראם/ אנטילופה אם הבנתי את המשל ישראל משולה לפיל ולכן נשאלות השאלה, והיה אם היתה האנטילופה תוקפת את הפיל, מה יעשה הפיל? ולמה אנטילופות לא תוקפות פיל? לדעתי התשובה לשתי השאלות האלה היא בגלל "חוסנו" של הפיל ולכן גם אם הפיל היה מסומם לא היתה האנטילופה תוקפת אותו (וגם אם כן זה לא היה עוזר לה, ובכל מקרה לא היה גורם לפיל לתקוף את האנטילופה). ובתשובה לשאלתך, אני לא יקה (לפחות לא במוצא)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני אומר שאתה לא מבין את המשל. אני אומר ואני חוזר בפעם המי יודע מה שאם המשל מתאים או לא זה לא חשוב, אלא חשוב אם הקורא מבין איך אני מבין את המציאות. אבל עכשיו אני בטוח שאתה טועה גם במשל אם חיה בעלת קרנים תנגח פיל היא תחטוף ועוד איך. אני עצמי ראיתי סרט טבע שבו חיה מסוג זה התקרבה לפיל בטעות, והיא חטפה גם מכה בחדק וגם בעיטה כזאת שאחר כך לא הצליחה לעמוד על רגליה, והפיל המשיך אחר כך לאכול בנחת. ראיתי פעם במו עיני גם מקרה הפוך. בחדר נחשים של אוניברסיטת ב''ש (לפני המון שנים )ראיתי עכבר שהוגש כמאכל לנחש נדמה לי אפריקאי, מאד ארסי. הנחש כנראה לא היה רעב ורבץ לו ללא נוע, והעכבר כנראה כן היה רעב, והוא התחיל ממש לכרסם את זנב הנחש ולתדהמת כולנו אכל ממנו חתיכות שלמות. זה נראה מאד משונה. אילו זה היה בימנו הייתי בטוח שהנחש הזה היה באוסלו יחד עם פונדק והירשפילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי שתשנה את שם התיאוריה שלך ל''נחש המסומם''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב שלום, אין ספק כי חילוקי הדיעות ביננו בנקודה זו הינם מהותיים, היות והפיתרון אשר בו דוגל אנוכי הינו פיתרון ההפרדה החד צדדית, אשר משמעותו הטכנית-מבצעית בשטח הינה החזרה המוחלטת לגבולות 67 בתחומי הקו הירוק. הפרדה חד צדדית זו הינה לשיטתי האופציה הריאלית היחידה והסבירה העומדת לרשותה של מדינת ישראל במצב העניינים הנוכחי, היות ואיני רואה כל סיכוי של ממש, בטווח הקרוב והרחוק כאחד, להסכמי ביניים מכל סוג שהוא - לא כל שכן להסכם שלום עם יישות פלסטינאית עכשווית ו/או עתידית זו או אחרת. מטרת רעיון ההפרדה החד צדדית הינה לסיים את מצב הכיבוש הבעייתי בו נתונה מדינת ישראל מזה שלושה עשורים, ולהחזיר בהזדמנות זו את 'זכות התגובה' הישראלית כנגד פרובוקציות שונות ומשונות מצידו השני של הגבול. פיתרונך הדוגל בהישארות ישראלית ממושכת ומתישה בשטחים כבושים אלו, יביא בהכרח לתהליך לבנטיניזאציה מזורז ומוגבר של מדינת ישראל, אשר בעקבותיו עלולה היא להפסיק מלתפקד כדמוקרטיה נאורה במרחבים בוגדניים אלו, ולו רק מפאת אי יכולתה לעמוד בפרץ המוני הפלסטינאים משני צדי הקו הירוק, אשר יתבעו - ובצדק לשיטתם - באמצעים שונים ומגוונים לאלתר את שינויה המוחלט - ומכאן אף את פירוקה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. על בעיות אחרות הנובעות מכיבושים מסוג זה איני רוצה להרחיב היריעה כלל, אך ברור לכל כי מדינות שונות אשר התנסו במצבים דומים בעבר, יצאו על פי רוב מסיטואציות שכאלו בשן ועין. חסידי הההשתלבות השונים, ימניים ושמאלניים כאחד, מעדיפים כמעט תמיד להתעלם מנקודה רגישה זו בבואם לדון בבעייה האמורה, אך בל ישלה איש עצמו לדעת; מדינת ישראל לעולם לא תוכל לקיים מגורים אתניים בלתי שוויוניים בעליל לעד - כדוגמת מחנות הפליטים והתנחלויות שונות השזורים אלו לצד אלו ללא הגעה לפיצוץ של ממש, אם לא למהדורת מלחמת קוסובו מקומית. כל הגיג ורעיון הגורס ותומך בדבר השארותם של ישראלים שונים בדמות מתנחלים ו/או חיילים בקרב השטחים הכבושים אינו יכול להביא לשום פיתרון אפשרי. זוהי הגדולה מבין שתי רעות. לעומתה גורסת הרעה הקטנה, כי על ישראל להיפטר משטחי מריבה אלו ולהמתין לבאות, גם אם מותנה הדבר בצמיחתה המואצת והבלתי סימפאטית של מדינת-טרור פלסטינאית חדשה, הנתמכת על ידי עיראק, איראן וסוריה. הדבר היחידי המתבקש במיקרה של פרובוקציה מתמשכת מצד מדינה שכנה שכזו, ממש כפי ההתייחסות האמורה להיות כלפי מדינות שכנות נוספות שכאלו, הינו השבתו של אלמנט ההרתעה המפורסם - המבוסס על הפעלת כוח לשמו כאמצעי תגמול לגיטימי. זהו המצב הנסבל היחידי העשוי להיות מקובל על חלקים נרחבים בקרב אנשי האליטות בישראל ובמערב, אשר מקרבם צומחים כידוע מקבלי החלטות בתחומים שונים, הרלבנטים לעיתים עד מאוד עבור מדינת ישראל. שלך אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכבר דנו בעבר על עניין גבולות 67 וכל אחד מאתנו אמר כמעט את כל מה שיש לו לומר. לכן אקצר. כאשר מדברים על "הפרדה" מדברים על הפרדה בין אוכלוסיות. גבולות 67 הם קו היסטורי פורמלי, אך מבחינת ההפרדה בין האוכלוסיות הוא לא בהכרח האופטימלי. כידוע כבר כיום קיימת הפרדת אוכלוסיות, ורוב רובה של האוכלוסיה הפלשתינית נשלטת בידי המנהיגים שהיא בחרה. אני לא רואה שהמצב הזה שיפר את מצבנו. כפי שכולנו רואים ההפך הוא הנכון. קיומן של התנחלויות אינו סותר את הפרדת האוכלוסיות יותר מקיומה של נחל עוז, וכפי שאתה רואה פצצות המרגמה נוחתות גם שם באותה קלות. כפי שההתנחלויות סמוכות למיקום האוכלוסיה שלהן כך גם ישובי הספר. נסיגה לקו היסטורי פורמלי לא תפתור שום בעיה מהבעיות המהותיות כמו היעדר מקומות תעסוקה לפלשתינים וכו' אני יודע שאתה חושב שנסיגה כזאת תיתן לפיל שלי רשות לחתוף התקפת אמוק, אבל פשוט ההיסטוריה מוכיחה שזה לא כך. הייתי אומר אפילו שהמציאות מוכיחה שאם כבר קיים קשר בין השנים, הנסיגה "והרשיון" לפעול, אז הוא בדיוק הפוך. יכול להיות שזה סותר מחשבה הגיונית מסוימת, אבל כפי שאני תמיד אומר המציאות חזקה יותר מניסיון להמציא אותה באמצעות הגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרדה עליה אני מדבר הינה הפרדה מוחלטת, אשר רוב רובם של מגיבי אתר זה דוחים בשתי ידיים, כביכול מחמת הבארבאריות הטכנית הגלומה בה - ועל כן אין היא דומה כלל ל'הפרדה' עליה אתה מדבר. במודל ההפרדה אשר פיתחת אין לפלסטינאים כל רצף טריטוריאלי של ממש, ובוודאי לא בגשרי עילית לרצועת עזה, דבר הקיים גם קיים במודל שלי. כמו כן ממשיכים מתנחלים שונים לשבת ולגור ולדור באופן ספוראדי ומפוזר ברחבי הגדה המערבית, ואף בתחומי רצועת עזה - דבר המזמין לדעתי חיכוכים אינסופיים, אשר עלולים בטווח הארוך למוסס לחלוטין את מרקמה וחוסנה הנפשי של מדינת ישראל, וכל זאת ללא כל יכולת תגמול של ממש מצידה. גרוע מכך - פיתרונך אינו עונה על הקריטריון החשוב מכולם: אין הוא יכול למנוע כלל מעבר מחבלים ומתאבדים לתוככי ישראל על מנת לבצע פיגועי תופת. הפיתרון בו אני מאמין עשוי למנוע כמעט לחלוטין חדירות שכאלו, אך כפי שטענו משתתפים שונים בעבר, ובצדק - אין הוא יכול למנוע ירי מרגמות, טילים, ועוד מני טובין בסגנון זה. הפיתרון היחידי והמעשי לירי אופציונאלי ותוקפני שכזה כנגד מדינת ישראל בגבולותיה המצומצמים ייתקיים ברמת הרגלת הפיל המסומם לריקודי רוק כבד, לפחות עד שיחליט העולם הנאור כי קירקס זה נמשך זמן יתר מהרגיל ומהצפוי, ועל כן ידאג לשלוח את חייליו ומשקיפיו לאיזור. כך או כך - המדובר בעניין של זמן בלבד עד לבואם ולשליחתם של כוחות או"ם חמושים אשר ישבו בשטחי ההפקר בין הצדדים, ממש כפי שרוצה ומעוניין עראפת, ולכן בהחלט עדיף כי היוזמה לנסיגה החד צדדית תרקום עור וגידים מצידו הישראלי של המתרס - ויפה שעה אחת קודם. שלך אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי אנו חוזרים שוב ושוב על דיעותינו הידועות. אתייחס , לכן, רק לשני עניינים. הראשון, עסקנו בו כבר כמה פעמים אבל הוא בעיני מאד חשוב ולכן אחזור עליו שוב. אתה מניח שאחרי הנסיגה וההפרדה בנוסח שלך, יהיה ניתן להגיב בתקיפות על התגרויות האויב. כפי שכבר אמרתי הנסיגה וההפרדה לא תשחקנה שום תפקיד בעניין הזה. תקופת פעולות התגמול היא בדיוק דוגמה לכך. אנו הפעלנו אז מדיניות עונשין כמיטב יכולתנו, וספגנו בגללה קיטונות של ביקורת ובידוד בעולם. היינו מבודדים אז הרבה יותר מאשר היום. פשוט אנו שוכחים זאת. מה שהפסיק את תקופת הטרור ההיא הוא דווקא מבצע כיבוש צבאי (מבצע סיני) ובעקבותיו נסיגה תוך הסכם (בניגוד להסכמי אוסלו שהם נסיגה ללא הסכם). משהו אחר שהדוגמה הזאת מראה: למרות ההפרדה היו חדירות. דווקא ירי מעבר לגבול לא היה אז. העניין השני , הבאת אותו לראשונה ולא עסקנו בו קודם: כוחות אום שיחצו ביננו ויגנו עלינו מטרדות. שוב, המציאות מראה שהמנגנון הזה פועל תמיד לרעתנו. דוגמה אחרונה היא כח האו"מ בלבנון. כשיש אלימות שמופנית כלפינו למשל זריקת אבנים בשער פטמה, הכוחות האלה פשוט מתרחקים בכל מיני תירוצים. לעומת זה הם מונעים יפה כל פעולת הגנה שלנו. כפי שאין הם מגבילים את החיזבאלה בפעילותו העוינת ליד חוות שבעא כך אין כל סיכוי שבעתיד יועילו לנו. זה גורם שיכול רק להזיק לנו. תמיד זה היה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הנסיגה מסיני בעקבות הסכם הפסקת האש דאז היא "נסיגה עם הסכם" ואילו נסיגה משטחים באיו"ש ואזח"ע (כפי שנוהגים לומר בצה"ל) בעקבות הסכם אוסלו אינה "נסיגה עם הסכם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם אתה צודק. ההתנסחות שלי הייתה לא מדוייקת, וכשאתה אומר זאת אני ממש מתפלא על עצמי. כתבתי משהו אחד אבל ראשי חשב על משהו אחר. כוונתי הייתה להסכם שבו גם אנחנו מרוויחים ממנו משהו. הנסיגה מסיני הביאה לאיסור על צבא מצרים להיכנס לסיני ובעצם הביאה ליותר מעשר שנות שקט עד שהשקט הזה נמאס על נאצר והוא החליט להפר את ההסכם ולהחזיר את צבאו לסיני. כשאמרתי על נסיגת אוסלו "ללא הסכם" התכוונתי לכך שלא קבלנו שום תמורה לנסיגתנו. נהפוך הוא: כל תקופת "תהליך השלום " לוותה בפיגועים שכמותם לא ידענו קודם לכן, וסוף ההסכם הבלתי מרנין לעיננו : הרג יום יומי של אזרחים, מצב שיימשך להערכתי שנים רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כ 30 שנות רוק כבד, טרנס וראפ לא עצרו את האלימות מלבנון (עכשיו אנחנו בעידן המוסיקה הקלאסית). זו הפעם השלישית כמדומני שאתה מתעלם מזה או לא נותן את דעתך בעניין. כמו שכבר כתבתי בעבר, שום מספר של קורבנות אזרחיים מתוך האוכלוסיה הפלסטינית, השבויה בידהם של ארגוני הטרור השולטים, לא יביאו את השליטים להחלטה להפסיק את האלימות (אנשלוביץ, זה בשבילך: "עשרות הרוגים"? - הצחקת אותי עד עמקי נשמתי). להפך, בעידן שלנו כל פגיעה באזרחים מחלישה אותנו במאבקינו (אם זה לא ברור אני מוכן לפרט). או"ם זה בדיחה שניסינו אותה פעמים רבות, וכמו כל בדיחה שחוזרים עליה כל כך הרבה פעמים, היא כבר לא מצחיקה. זה שערפת "דורש" כוחות או"ם עכשיו כדי "להגן" על הפלסטינים המסכנים מפני התקפותיה האכזריות של ישראל, להסיק מכך שזה יהיה גם האנטרס שלו במקרה של הפרדה או שזה ימנע ממנו להשתמש באלימות, הייתי קורא לזה תמימות נורבגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דבר אחד שאיני מבין בכל הסכסוך הזה. כשאנו מפציצים את עזה, ולו מטרות צבאיות ריקות בלבד, קמה זעקה עולמית. כשהפלסטינאים מפציצים אוכלוסיות אזרחיות שלנו, גם אם נניח והם לא יושבים שם בצדק (אני חושב שיש לפנות את כל רצועת עזה במהירות האפשרית, אגב), הם עדיין אזרחים. איש אינו פוצה פה ומצפצף. האו''ם, והקהילה העולמית מגלים נטייה עקבית ויד מובנת לעזור בעיקר לצד החלש, ולכן באופן עקבי יש התעלמות מהפגיעות בצד שלנו והדגשת הפגיעות בצד שלהם. אם כך, לצערי, עלי להסיק כי הקהילה הבינלאומית תהיה נגדנו תמיד, בדרגה זו או אחרת, כל עוד הסכסוך נמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היטבת להבחין כי בעידן בו אנו חיים, אהדתה של "דעת הקהל הבינלאומית" נתונה ל"צד החלש" (ה"אנדרדוג", אם אתה רוצה) על פי רוב. המשכת להסיק כי הקהילה הבינלאומית תהיה "נגדנו" תמיד, בדרגה זו או אחרת. ולדעתי - כאן אתה טועה, היות שלהערכתי בעוד כמה שנים, כאשר השלטון בכל ארץ ישראל יהיה שלטון ערבי-מוסלמי (חילוני או לא), אהדתה של הקהיליה הבינלאומית למיעוט האתני הקטן של "ישראלים לשעבר" או אף "יהודים" בטריטוריה זו תצמח פלאים. אמנם אינני חושב כי קבוצות הטרור הקיצוניות של אותו מיעוט אתני יזכו לאהדה גלויה (אולי סיוע סמוי של ה-CIA, על פי מיטב המסורת של ewilde), אולם המנהיגים ה"מתונים" של היהודים/ישראליים בוודאי יזכו לאהדה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפריים קישון כתב על זה פעם (לפני יותר משלושה עשורים) פיליטון. היה משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את היותך סוכן CIA בגמלאות חשפת כאן: דיון 404 את היותך מצדד בהשפעה חיצונית לקידום שינוי פנימי הבעת כאן: דיון 445 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ, אתה לא מבין רמזים? אני מנסה להתמם כדי שלא כולם יידעו על עברי המפוקפק. תשתף פעולה, מה אכפת לך, אתה לא מבין שאני נמצא בסכנת חיים? שששששששש.......... עכשיו ברצנות(לא שקודם לא הייתי רציני): דעתי על הצורך בעזרה לגורמים דמוקרטיים לא עומדת לבדה. המסקנות שהגעתי אליהן כבר לפני שנים רבות הן כדלקמן: 1. המנגנון היחיד שהוכיח את עצמו במאה העשרים כמנגנון שמונע מלחמות הוא המשטר הדמוקרטי. (בניגוד להסכמים למינהם שרובם הופרו תוך זמן קצר) 2. א) ארגוני טרור, שלא כמו ארגונים לוחמי חופש, כאשר הם משיגים את מטרתם, כרי, שליטה על שטח ואוכלוסיה הם משליטים משטר דיקטטורי. ב) הסכמים שנחתמו עם ארגוני טרור על ידי מדינות דמוקרטיות כמעט תמיד הופרו. משני כללי אצבע אלה אני מסיק: 1. אין לעשות הסכמי "שלום" עם מדינות דיקטטוריות שמשמעותם שינוי משמעותי לרעתינו של המאזן האסטרטגי, מכיון שסביר להניח שלא יחזיק מעמד זמן רב ולכן זהו הימור שמדינה אחראית לא יכולה לקחת על עצמה. 2. אין לתלות תקוות בטווח הארוך בהסכמים שונים עם ארגוני טרור. כל הסכם עם ארגון טרור (על מנת להשיג שקט לטווח הקצר) משמעותו: א) דיכוי אלים של האוכלוסיה עליה הוא שולט, עוני עד חרפת רעב, הסתה, שטיפת מוח וכו' ב) דחיית הפיתרון לטווח הארוך, כרי, דמוקרטיזציה, לשנים רבות, לפחות עד שיפול המשטר הדיקטטורי של ארגון הטרור. 3. אני יותר בטוח במה לא צריך לעשות, כששואלים אותי מה כן לעשות אני לא יודע לענות בביטחון, אני מנסה להציע הצעות כלליות ברוח הדברים שכתבתי קודם. הCIA למשל, ממן במשך שנים רבות ארגוני טרור באפגניסטן בUS$ 500,000 לשנה (!!) כולל את מיודעינו אוסמה-בין-לאדן. המטרה הייתה (כמובן) להוציא את הכוחות הסובייטים מאפגניסטן. התוצאה: המטרה הושגה באפס אבדות של חיילים אמריקנים. גם אירן משפיע מאוד על מדינות אחרות באמצעות כסף. למה שלא ננסה גם אנחנו? מה יש לנו להפסיד חוץ מקצת כסף? זה כמובן לא סותר את המשימה להילחם פיסית נגד ארגוני הטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפס אבדות של חיילים אמריקנים. 3000 אבדות של אזרחים אמריקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהדתה של ''דעת הקהל הבין לאומית'' , ככל שמדובר בסכסוך הישראלי ערבי אינה נוטה לצד החלש אלא לצד השני. כאשר אנחנו חזקים זה בגלל שאנחנו חזקים וכאשר אנחנו חלשים זה בגלל אינטרסים. תקופה תקופה ונימוקיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות מיעוט מדוכא עם ''תמיכה'' בינלאומית, או להיות רוב חזק ללא ''תמיכה'' כזו. שאלו את הפלסטינים כמה ה''תמיכה'' הזו עוזרת להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לסיבה שציינת, הייתי מוסיף את עניין ההסברה. פה לשלטון הפלסטיני יש יתרון ברור, בלי קשר לשאלה של חולשתם או צדקת מאבקם של הפלסטינים. אצלם יש מערכת הסברה עתירת ניסיון, המודרכת על ידי קו מאוד ברור שמתווה השלטון הפלסטיני. אצלינו יש דמוקרטיה, חופש ביטוי וכו' ולכן אין קו הסברה אחיד. הקהילה העולמית לא טורחת לחקור את הדברים לעומק, הם לא מבדילים בין ארגון טרור לארגון לוחם חופש (לצערי גם במקומותינו לא תמיד מבדילים), הם מנסים לראות מי הטוב ומי הרע באופרת הסבון הבילתי נגמרת הזו. כמובן שהמציאות מורכבת בהרבה. ולמרות זאת ההשפעה של הקהילה העולמית על דעת הקהל בארץ *אם נרצה או לא נרצה* היא רבה ביותר. במדינה עם תקשורת חופשית קשה מאוד, אם בכלל ניתן, להפחית את ההשפעה הזו ולכן צריך לקחת זאת כעובדה קיימת ולפעול על פי הנחת העבודה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תגובה לחלק שהוא בשבילי, ששמתי לב אליו רק עתה. אני חולק עליך בהפרדה שאתה עושה בין המנהיגות של הפלשתינים והנהגתם. יש בודאי מתיחויות בקשר לשחיתויות אצל הסובבים את ערפאת. האנשים רואים זאת ומצטברת מרירות. אבל בכל הנוגע למטרות המאבק בנו, יש התאמה מלאה בין שאיפות ההמון ובין דרך ההנהגה. אביא שני פרטים שתומכים בדעתי. הדברים שערפאת אומר לעמו שונים בהדגשות ובגוונים לדברים שהוא משמיע כלפי חוץ. אם תעקוב אחר דבריו לעמו תראה שהם מאד קיצוניים ומתלהמים. אילו שאיפות עמו היו שונות, היה בודאי בוחר במילים אחרות. התבוננות בהתפרעויות ההמוניות בכלל ואפילו של ערביי ישראל בפרט, עם תחילת אינתיפדת אל אקצה אף היא מצביעה על כך. לפי העדויות, ההתפרעויות נתמכו כמעט ע''י כל הציבור הערבי בארץ, וההזדהות עם ''אל אקצה'' הייתה שלמה. הקשב למה שאומרים חברי הכנסת שלנו. הם נבחרים ע''י הציבור, ואומרים דברים גם שהם מזדהים עמם וגם כאלה שיעזרו להם להיבחר, וזה אותו דבר. לדעתי מה שקובע את הקו אצלם הוא דווקא ההמון, במיוחד הצעירים. אתה רואה שאפילו בהחלטות של ערפאת על הוצאות להורג שונות הוא נגרר אחר לחץ ציבורי. יש אצלם נכונות להקריב את החיים למען מטרתם כפי שהדבר קיים לפעמים גם אצל עמים אחרים מטעמי פטריוטיות, אך אם כוון העניינים יהיה התרחקות ממטרתם ומטובתם לא תהיה בכך תמיכה. למרות שכפי שאמרתי יש אצלם לפעמים נכונות להקריב את הנפש תופעה שקיימת לפעמים גם אצל עמים אחרים (אצלנו כל חייל נשבע שיהיה מוכן אף להקריב את חייו למען המדינה), הסקת מסקנה מכך שהם שואפים לפגיעה המונית בקרבם היא אבסורד מוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, אני חולק עליך במסקנה לגבי אופי השלטון (יחסי שולט-נשלט) ברשות. האם לא ייתכן למשל שמדיניות ההוצאה להורג נועדה כדי לשמר אופי דיקטטורי ושלטון אימה על הרחוב במקום ההשפעה ההפוכה שאתה מתאר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה לגבי ההוצאות להורג אינה מתארת הערכות אלה כמה עובדות שפורסמו בתקשורת, ושאני זוכר במקרה. היה מקרה שקשור עד כמה שזכור לי בעבירת אונס שבו הוחלט על הוצאה להורג בעקבות הפגנה ולחץ ושונה אחר כך בעקבות הפגנות של משפחת הנידון ותומכיהם שמשקלם גבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער דב, אבל התחלת את אותה פסקה ב"לדעתי" + אין לך שמץ-שמצו של מושג מה קורה בנפשו "הרכה" של היו"ר ולכן קביעת הסיבה-מסובב שלך היא פרשנות ולא עובדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי איני יודע את כל מה שקורה בראשו של ערפאת אבל אני מקווה שבדרך כלל אני יודע את רוב מה שקורה בראש שלי. המשפט הנ''ל התחיל במילים ''אתה רואה'' והכוונה הייתה כפי שפרשתיה בתגובתי הקודמת, כלומר הבאתי מקרה ידוע שבו הפגנות של צבורים שונים הביאו להחלטתו של ערפאת וגם לשנויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהחלטת ללבן את הנקודה הזו. לא עניתי לתגובתך למעלה ישירות מכיון שללא הנקודה הזו אין טעם בויכוח בנינו. ערפת הוא המסית את ההמונים, זורע את השינאה וקוצר את האלימות. ערפת הוא דיקטטור. בדמוקרטיה הקו הקובע הוא הקו של הרוב המתון, בדיקטטורה זה בדיוק להפך, החלטות נקבעות על ידי מי שהכי חזק, ודווקא הקו הקיצוני הוא שבא לידי ביטוי. אני שב ומזכיר, שערפת אחראי ישירות לרצח פלסטינאים הרבה יותר ממה שישראל אחראית, אז אולי העם הפלסטיני לא מודע לזה (אני בספק), אבל ערפת הוא האויב האמיתי שלו. אני ואתה יודעים בודאות שערפת לא לוחם על החופש של העם הפלסטיני, אין לו שום כוונה לותר על שלטונו למען העם ביום מן הימים, להפך, הוא רוצה לשלוט עליו ולכן הוא מסית אותו כמו שתיארת, ומאחד אותו סביב מטרות (אבסורדיות) כדי שיהיה ברור לכולם שלא נס ליחו, והוא הוא המנהיג היחיד הבילתי מעורער. ולכן אני טוען שכאשר מדברים על הפלסטינים, יש לעשות הפרדה בין העם לבין השלטון, שבפועל נוהג בניגוד לאנטרסים של העם הפלסטיני. האויב שלנו הוא הטרור וערפת העומד בראשו, ורק כאשר הטרור מרים ראש רצים ההמונים אחריו. בהקשר זה שאלתי את עצמי שאלה: ואם מחר בבוקר יהיה ברש"פ שלטון דמוקרטי אמיתי הכולל בחירות אמיתיות, תקשורת חופשית והפרדת ראשויות אמיתית, אז מיד יבחר שם שלטון מתון של שלום ואחווה? התשובה להיום היא - כנראה שלא. אבל תוך תקופה לא ארוכה, הרוב בעם הפלסטיני ילך לכיוון *פרגמטי* שיאפשר לו לחיות את חייו בשקט ובשלווה. הם יבינו מהר מאוד שלמרות שהם נורא נורא שונאים אותנו, לזרוק 6 מליון יהודים לים, זה פשוט מאוד - לא בר ביצוע. מה שקורה היום זה, שהקו הלא-פרגמיטי (זריקת היהודים לים) הוא הוא שבא לידי ביטוי יומם וליל כהנחת עבודה. תהליך דומה מאוד קרה באירופה, השינאה בין אנגלים-לצרפתים-לגרמנים בדור של סבא שלי, הייתה (ועדיין) תהומית לא פחות מהשינאה בין יהודים לערבים, אבל המשטר הדמוקרטי הוא מנגנון שמכהה את הלהב והרגשות, ומאפשר לקו הפרגמטי והמתון לבוא לידי ביטוי. לגבי שאלת התועלת המעשית לפגיעה באזרחים: אתה כבר הערת לי פעם משהו על תאוריות יפות, וראה, מתחילת אנתיפאדת אל אקצה היו מאות קורבנות אזרחיים, כתרים, הגבלת תנועה, לחץ כלכלי כבד ומתמשך על פני יותר מחצי שנה, ולא נראה שיש לזה סוף. אז מה אתה אומר, 400 הרוגים זה לא מספיק, בוא ננסה אלף. המסקנה המתבקשת היא שהפגיעה באזרחים פשוט לא מפסיקה ואפילו לא מפחיתה את האלימות. בטווח הארוך, זה זורע זרעים של שנאה, שערפת מנסה ומצליח להסית כלפינו. בנוסף גם יופעל עלינו לחץ בינלאומי, שאם נרצה או לא, הוא משפיע עלינו, ואנו נאלצים לקחת זאת כהנחת עבודה. גם אם נניח שהעם הפלסטיני מוכן לספוג הרבה, הבעיה היא שההחלטה להגיד עד איפה הוא מוכן לספוג לא נתונה בידיו. דוגמא טובה לכך היא העובדה שבשבועות הספורים הראשונים, היו התפרעויות המוניות, הגדולה ביותר הייתה של 1000 איש, ועוד 3 של כ-400 איש (על פי דו"ח בצלם). לאחר מכן זה *פסק כמעט לחלוטין*. מה ששמר על אש גבוהה *מבחינתינו* היה הטרור בדמות ירי ומטענים, שבוצע על ידי קומץ קטן ביותר. (לאחר הקמת הממשלה היו אולי עוד התפרעויות המוניות, לא בדקתי, בכל מקרה זה לא סותר). זה רומז על כך שהעם הפלסטיני, כבר מזמן נקעה נפשו באנתיפאדת-אל-אקצה, בניגוד לשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבאופן כללי אנו עוסקים בהערכות וכל אחד מאתנו הציג כבר את הערכותיו. אני רוצה להגיב על שני עניינים שהעלת בקצרה. לגבי מספר המפגינים שקטן, זה דבר טבעי. מלחמה מסוג זה שתימשך שנים רבות אי אפשר להחזיקה כל הזמן בשיא. לכן האופי שלה מתחלף מחזורית. בהתחלה אולי היו יותר הפגנות עממיות. זה התחלף בפיגועים, ואין לי ספק שתופעת ההפגנות תחזור אולי אפילו בעוצמה יותר גדולה ואחר כך תדעך וחוזר חלילה. כך היה גם באיניתיפדה הראשונה. היו עליות וירידות. אני כופר כפירה מוחלטת בכך שיד חזקה ופגיעה זורעות שנאה. אני שוב חוזר ואומר שהמציאות חזקה יותר מנסיון להמציאה ע''י היגיון. אם דבריך היו נכונים היה צריך לצפות שעכשיו אחרי שהפלשתינים קבלו מדינה והם שולטים בעצמם שנאתם לנו תפחת לפחות במשהו. המציאות מראה שההפך הוא הנכון. מעולם לא היינו שנואים יותר כמו היום. יש להם מנגנני לבוי שנאה הרבה יותר משוכללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו אחר קריאה חוזרת של דבריך. ההרוגים שהם סבלו אינם בעקבות תגובה צפויה ומתוכננת שלנו. אלה הרוגים שבאו בעקבות תכנון שלהם וההרוגים שנהרגים כך ובמספר כזה באמת משרתים את מטרותיהם. אבל אם הם ידעו שכל הרג שלהם מביא אוטומתית ובכוונה הרג גדול בהרבה הם לא ימשיכו בדרך זו. כפי שעכבר לא מתנפל על הפיל |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |