בתשובה לאלכסנדר מאן, 24/03/01 3:55
זה לא חדשות 19744
דב אנשלוביץ • בתשובה לאלכסנדר מאן שבת, 24/3/2001, 8:45
כפי שאמרתי אנו חוזרים שוב ושוב על דיעותינו הידועות. אתייחס , לכן, רק לשני עניינים. הראשון, עסקנו בו כבר כמה פעמים אבל הוא בעיני מאד חשוב ולכן אחזור עליו שוב.
אתה מניח שאחרי הנסיגה וההפרדה בנוסח שלך, יהיה ניתן להגיב בתקיפות על התגרויות האויב. כפי שכבר אמרתי הנסיגה וההפרדה לא תשחקנה שום תפקיד בעניין הזה.
תקופת פעולות התגמול היא בדיוק דוגמה לכך. אנו הפעלנו אז מדיניות עונשין כמיטב יכולתנו, וספגנו בגללה קיטונות של ביקורת ובידוד בעולם. היינו מבודדים אז הרבה יותר מאשר היום. פשוט אנו שוכחים זאת.
מה שהפסיק את תקופת הטרור ההיא הוא דווקא מבצע כיבוש צבאי (מבצע סיני) ובעקבותיו נסיגה תוך הסכם (בניגוד להסכמי אוסלו שהם נסיגה ללא הסכם).
משהו אחר שהדוגמה הזאת מראה: למרות ההפרדה היו חדירות. דווקא ירי מעבר לגבול לא היה אז.
העניין השני , הבאת אותו לראשונה ולא עסקנו בו קודם: כוחות אום שיחצו ביננו ויגנו עלינו מטרדות. שוב, המציאות מראה שהמנגנון הזה פועל תמיד לרעתנו. דוגמה אחרונה היא כח האו"מ בלבנון. כשיש אלימות שמופנית כלפינו למשל זריקת אבנים בשער פטמה, הכוחות האלה פשוט מתרחקים בכל מיני תירוצים. לעומת זה הם מונעים יפה כל פעולת הגנה שלנו. כפי שאין הם מגבילים את החיזבאלה בפעילותו העוינת ליד חוות שבעא כך אין כל סיכוי שבעתיד יועילו לנו. זה גורם שיכול רק להזיק לנו. תמיד זה היה כך.
שאלה אינפורמטיבית-סמנטית 19745
ערן בילינסקי • בתשובה לדב אנשלוביץ שבת, 24/3/2001, 9:34
מדוע הנסיגה מסיני בעקבות הסכם הפסקת האש דאז היא "נסיגה עם הסכם" ואילו נסיגה משטחים באיו"ש ואזח"ע (כפי שנוהגים לומר בצה"ל) בעקבות הסכם אוסלו אינה "נסיגה עם הסכם"?
שאלה אינפורמטיבית-סמנטית 19749
דב אנשלוביץ • בתשובה לערן בילינסקי שבת, 24/3/2001, 14:26
בעצם אתה צודק.
ההתנסחות שלי הייתה לא מדוייקת, וכשאתה אומר זאת אני ממש מתפלא על עצמי. כתבתי משהו אחד אבל ראשי חשב על משהו אחר.
כוונתי הייתה להסכם שבו גם אנחנו מרוויחים ממנו משהו.
הנסיגה מסיני הביאה לאיסור על צבא מצרים להיכנס לסיני ובעצם הביאה ליותר מעשר שנות שקט עד שהשקט הזה נמאס על נאצר והוא החליט להפר את ההסכם ולהחזיר את צבאו לסיני.
כשאמרתי על נסיגת אוסלו "ללא הסכם" התכוונתי לכך שלא קבלנו שום תמורה לנסיגתנו. נהפוך הוא: כל תקופת "תהליך השלום " לוותה בפיגועים שכמותם לא ידענו קודם לכן, וסוף ההסכם הבלתי מרנין
לעיננו : הרג יום יומי של אזרחים, מצב שיימשך להערכתי שנים רבות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות