בתשובה לewilde, 25/03/01 2:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו תגובה לחלק שהוא בשבילי, ששמתי לב אליו רק עתה. אני חולק עליך בהפרדה שאתה עושה בין המנהיגות של הפלשתינים והנהגתם. יש בודאי מתיחויות בקשר לשחיתויות אצל הסובבים את ערפאת. האנשים רואים זאת ומצטברת מרירות. אבל בכל הנוגע למטרות המאבק בנו, יש התאמה מלאה בין שאיפות ההמון ובין דרך ההנהגה. אביא שני פרטים שתומכים בדעתי. הדברים שערפאת אומר לעמו שונים בהדגשות ובגוונים לדברים שהוא משמיע כלפי חוץ. אם תעקוב אחר דבריו לעמו תראה שהם מאד קיצוניים ומתלהמים. אילו שאיפות עמו היו שונות, היה בודאי בוחר במילים אחרות. התבוננות בהתפרעויות ההמוניות בכלל ואפילו של ערביי ישראל בפרט, עם תחילת אינתיפדת אל אקצה אף היא מצביעה על כך. לפי העדויות, ההתפרעויות נתמכו כמעט ע''י כל הציבור הערבי בארץ, וההזדהות עם ''אל אקצה'' הייתה שלמה. הקשב למה שאומרים חברי הכנסת שלנו. הם נבחרים ע''י הציבור, ואומרים דברים גם שהם מזדהים עמם וגם כאלה שיעזרו להם להיבחר, וזה אותו דבר. לדעתי מה שקובע את הקו אצלם הוא דווקא ההמון, במיוחד הצעירים. אתה רואה שאפילו בהחלטות של ערפאת על הוצאות להורג שונות הוא נגרר אחר לחץ ציבורי. יש אצלם נכונות להקריב את החיים למען מטרתם כפי שהדבר קיים לפעמים גם אצל עמים אחרים מטעמי פטריוטיות, אך אם כוון העניינים יהיה התרחקות ממטרתם ומטובתם לא תהיה בכך תמיכה. למרות שכפי שאמרתי יש אצלם לפעמים נכונות להקריב את הנפש תופעה שקיימת לפעמים גם אצל עמים אחרים (אצלנו כל חייל נשבע שיהיה מוכן אף להקריב את חייו למען המדינה), הסקת מסקנה מכך שהם שואפים לפגיעה המונית בקרבם היא אבסורד מוחלט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דב, אני חולק עליך במסקנה לגבי אופי השלטון (יחסי שולט-נשלט) ברשות. האם לא ייתכן למשל שמדיניות ההוצאה להורג נועדה כדי לשמר אופי דיקטטורי ושלטון אימה על הרחוב במקום ההשפעה ההפוכה שאתה מתאר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה לגבי ההוצאות להורג אינה מתארת הערכות אלה כמה עובדות שפורסמו בתקשורת, ושאני זוכר במקרה. היה מקרה שקשור עד כמה שזכור לי בעבירת אונס שבו הוחלט על הוצאה להורג בעקבות הפגנה ולחץ ושונה אחר כך בעקבות הפגנות של משפחת הנידון ותומכיהם שמשקלם גבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער דב, אבל התחלת את אותה פסקה ב"לדעתי" + אין לך שמץ-שמצו של מושג מה קורה בנפשו "הרכה" של היו"ר ולכן קביעת הסיבה-מסובב שלך היא פרשנות ולא עובדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי איני יודע את כל מה שקורה בראשו של ערפאת אבל אני מקווה שבדרך כלל אני יודע את רוב מה שקורה בראש שלי. המשפט הנ''ל התחיל במילים ''אתה רואה'' והכוונה הייתה כפי שפרשתיה בתגובתי הקודמת, כלומר הבאתי מקרה ידוע שבו הפגנות של צבורים שונים הביאו להחלטתו של ערפאת וגם לשנויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהחלטת ללבן את הנקודה הזו. לא עניתי לתגובתך למעלה ישירות מכיון שללא הנקודה הזו אין טעם בויכוח בנינו. ערפת הוא המסית את ההמונים, זורע את השינאה וקוצר את האלימות. ערפת הוא דיקטטור. בדמוקרטיה הקו הקובע הוא הקו של הרוב המתון, בדיקטטורה זה בדיוק להפך, החלטות נקבעות על ידי מי שהכי חזק, ודווקא הקו הקיצוני הוא שבא לידי ביטוי. אני שב ומזכיר, שערפת אחראי ישירות לרצח פלסטינאים הרבה יותר ממה שישראל אחראית, אז אולי העם הפלסטיני לא מודע לזה (אני בספק), אבל ערפת הוא האויב האמיתי שלו. אני ואתה יודעים בודאות שערפת לא לוחם על החופש של העם הפלסטיני, אין לו שום כוונה לותר על שלטונו למען העם ביום מן הימים, להפך, הוא רוצה לשלוט עליו ולכן הוא מסית אותו כמו שתיארת, ומאחד אותו סביב מטרות (אבסורדיות) כדי שיהיה ברור לכולם שלא נס ליחו, והוא הוא המנהיג היחיד הבילתי מעורער. ולכן אני טוען שכאשר מדברים על הפלסטינים, יש לעשות הפרדה בין העם לבין השלטון, שבפועל נוהג בניגוד לאנטרסים של העם הפלסטיני. האויב שלנו הוא הטרור וערפת העומד בראשו, ורק כאשר הטרור מרים ראש רצים ההמונים אחריו. בהקשר זה שאלתי את עצמי שאלה: ואם מחר בבוקר יהיה ברש"פ שלטון דמוקרטי אמיתי הכולל בחירות אמיתיות, תקשורת חופשית והפרדת ראשויות אמיתית, אז מיד יבחר שם שלטון מתון של שלום ואחווה? התשובה להיום היא - כנראה שלא. אבל תוך תקופה לא ארוכה, הרוב בעם הפלסטיני ילך לכיוון *פרגמטי* שיאפשר לו לחיות את חייו בשקט ובשלווה. הם יבינו מהר מאוד שלמרות שהם נורא נורא שונאים אותנו, לזרוק 6 מליון יהודים לים, זה פשוט מאוד - לא בר ביצוע. מה שקורה היום זה, שהקו הלא-פרגמיטי (זריקת היהודים לים) הוא הוא שבא לידי ביטוי יומם וליל כהנחת עבודה. תהליך דומה מאוד קרה באירופה, השינאה בין אנגלים-לצרפתים-לגרמנים בדור של סבא שלי, הייתה (ועדיין) תהומית לא פחות מהשינאה בין יהודים לערבים, אבל המשטר הדמוקרטי הוא מנגנון שמכהה את הלהב והרגשות, ומאפשר לקו הפרגמטי והמתון לבוא לידי ביטוי. לגבי שאלת התועלת המעשית לפגיעה באזרחים: אתה כבר הערת לי פעם משהו על תאוריות יפות, וראה, מתחילת אנתיפאדת אל אקצה היו מאות קורבנות אזרחיים, כתרים, הגבלת תנועה, לחץ כלכלי כבד ומתמשך על פני יותר מחצי שנה, ולא נראה שיש לזה סוף. אז מה אתה אומר, 400 הרוגים זה לא מספיק, בוא ננסה אלף. המסקנה המתבקשת היא שהפגיעה באזרחים פשוט לא מפסיקה ואפילו לא מפחיתה את האלימות. בטווח הארוך, זה זורע זרעים של שנאה, שערפת מנסה ומצליח להסית כלפינו. בנוסף גם יופעל עלינו לחץ בינלאומי, שאם נרצה או לא, הוא משפיע עלינו, ואנו נאלצים לקחת זאת כהנחת עבודה. גם אם נניח שהעם הפלסטיני מוכן לספוג הרבה, הבעיה היא שההחלטה להגיד עד איפה הוא מוכן לספוג לא נתונה בידיו. דוגמא טובה לכך היא העובדה שבשבועות הספורים הראשונים, היו התפרעויות המוניות, הגדולה ביותר הייתה של 1000 איש, ועוד 3 של כ-400 איש (על פי דו"ח בצלם). לאחר מכן זה *פסק כמעט לחלוטין*. מה ששמר על אש גבוהה *מבחינתינו* היה הטרור בדמות ירי ומטענים, שבוצע על ידי קומץ קטן ביותר. (לאחר הקמת הממשלה היו אולי עוד התפרעויות המוניות, לא בדקתי, בכל מקרה זה לא סותר). זה רומז על כך שהעם הפלסטיני, כבר מזמן נקעה נפשו באנתיפאדת-אל-אקצה, בניגוד לשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבאופן כללי אנו עוסקים בהערכות וכל אחד מאתנו הציג כבר את הערכותיו. אני רוצה להגיב על שני עניינים שהעלת בקצרה. לגבי מספר המפגינים שקטן, זה דבר טבעי. מלחמה מסוג זה שתימשך שנים רבות אי אפשר להחזיקה כל הזמן בשיא. לכן האופי שלה מתחלף מחזורית. בהתחלה אולי היו יותר הפגנות עממיות. זה התחלף בפיגועים, ואין לי ספק שתופעת ההפגנות תחזור אולי אפילו בעוצמה יותר גדולה ואחר כך תדעך וחוזר חלילה. כך היה גם באיניתיפדה הראשונה. היו עליות וירידות. אני כופר כפירה מוחלטת בכך שיד חזקה ופגיעה זורעות שנאה. אני שוב חוזר ואומר שהמציאות חזקה יותר מנסיון להמציאה ע''י היגיון. אם דבריך היו נכונים היה צריך לצפות שעכשיו אחרי שהפלשתינים קבלו מדינה והם שולטים בעצמם שנאתם לנו תפחת לפחות במשהו. המציאות מראה שההפך הוא הנכון. מעולם לא היינו שנואים יותר כמו היום. יש להם מנגנני לבוי שנאה הרבה יותר משוכללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו אחר קריאה חוזרת של דבריך. ההרוגים שהם סבלו אינם בעקבות תגובה צפויה ומתוכננת שלנו. אלה הרוגים שבאו בעקבות תכנון שלהם וההרוגים שנהרגים כך ובמספר כזה באמת משרתים את מטרותיהם. אבל אם הם ידעו שכל הרג שלהם מביא אוטומתית ובכוונה הרג גדול בהרבה הם לא ימשיכו בדרך זו. כפי שעכבר לא מתנפל על הפיל |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |