 |
הסלמה במלחמת הסחר בין ארה''ב לסין | 3839 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שיש נושא בו הכלכלנים תמימי דעה כמו לגבי נזקי מכסי המגן. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת אחד מאותם הדברים שהם א'-ב' של כלכלה. הכלכלנים גם תמימי דעה שטראמפ צודק בעקרון, שסין ניהלה סחר לא הוגן לאורך תקופה ארוכה. השאלה עכשיו הוא האם טראמפ הוא באמת אומן המשא ומתן כפי שהוא מציג את עצמו. לדעתי הסינים הם ממש לא קוטלי קנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהמטרה שלו היא שיפור משמעותי בהסכמי סחר כלשהם. טראמפ, כתומך בשוק החופשי, לדעתי בכלל לא מתכוון לייצר מכסים או הסכמים כלכליים כובלים כלשהם, אלא למנף את התהליך לצרכים פוליטיים, כמו למשל סיוע סיני עם צפון קוריאה, ו/או איתות לגזרות אחרות בהם הוא רוצה לשבור הסכמים כובלים קיימים, וכמובן מטרת משנה לא פחות ראויה מבחינתו היא שיוכל בסוף התהליך לומר בתוך ארה"ב שזה מימוש הבטחת בחירות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה אם הוא גם יצליח. בינתיים הוא ''דואג'' לחגורת החלודה אבל ''מקריב'' את החקלאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים הסכם הסחר הטרנס פסיפי (TPP), שהיה במקור הסכם שאחת ממרותיו העיקריות הייתה יצירת משקל נגד לסין, יצא לדרך ללא ארצות הברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם אתה באמת שם לב למה שאני כותב.. הסכמי סחר הם לא באמת שוק חופשי. ההתנערות מהם אינה בהכרח מנוגדת למשנתו של טראמפ. במקרים רבים ניתן לומר שההיפך הוא הנכון. את זה כבר קראת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הסכם הסחר הזה היה יכול להפעיל לחץ הרבה יותר אפקטיבי על סין מאשר לחץ של ארצות הברית לבדה. 2. אני מכיר את הטענות. אבל אותו דבר יהיה כנראה נכון גם לגבי כל הסכם שאליו תגיע ארצות הברית עם סין (ועם מדינות אחרות). כן, משטר קפיטליסטי משוכלל נותן הרבה כוח לחברות הענק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על "משטר קפיטליסטי משוכלל" (מה שזה לא יהיה) ולמי הוא אמור לתת כוח. אני מדבר על סוגיה פוליטית כלכלית במונחים פשוטים ככל שניתן: פוליטיקאי התומך בשוק חופשי (ועל פי הניתוח שלי טראמפ נמצא עמוק בקבוצה זו) יהיה נגד הסכמים שמייצרים עיוות של סחר חופשי וכוחות שוק - בין אם הם נוצרים ע"י הסכמי סחר שמתעדפים מוצר אחד או מדינה אחת על אחרת, ובין אם הם תוצר של מדיניות פנימית של הטלת מכסים והגבלות על מעבר סחורות ואנשים. לכן אני מניח שטראמפ, בסוף התהליך עם סין, לא יטיל מכס על שום דבר, וכמובן שגם לא יצטרף או יתחזק הסכם סחר מהסוג אותו הזכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיון הקודם שלנו בסוגיה הזכרת שטראמפ אינו בעד הסכמים רבי משתתפים אלא אוסף של הסכמי סחר דו־צדדיים בין מדינות. טראמפ רוצה להגיע להסכם עם סין, אבל עם תנאים טובים יותר לארצות הברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה אם תזכיר איפה ציינתי זאת, כדי שאוכל לראות איפה הטעיתי אותך בניסוח לא מספיק טוב. כדי לחדד, אני מאמין שטראמפ בעד סחר חופשי, מתוך הבנתו כתומך שוק חופשי שזה משרת את האינטרסים של ארה"ב יותר מהכל, וזה אומר ללא העדפות ומשוא פנים באף הסכם - בילטרלי, מולטילטרלי או אומנילטרלי. סוג ההסכמים היחיד שהוא יהיה בעדו הוא כזה שפותח שווקים ללא חוזה כובל או מתעדף *כלשהו*, אלא פשוט מאפשר לבעלי עניין סינים ואמריקאים לייצר מסחר לפי כוחות השוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: דעתך בדיון היתה שטראמפ הוא בעד הסכם בילטראלי. המשך המשפט הוא דעתי (כלומר: המסקנה שלי). חשבתי שזה ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור ששטיגליץ מתאר נכון את ההסכם שטראמפ לא נכנס אליו. טראמפ מעדיף הסכמים בילטרארליים כי הם בדרך כלל בין צד חזק לצד חלש. בעניין של סין, פתאום מול טראמפ וארה''ב אין צד חלש יותר. בגלל זה ארה''ב לא אהבה את האיחוד האירופאי ושיטתו לנהל מו''מ מול ארה''ב, כקבוצת מדינות שביחד היו בעלות משקל כלכלי גדול. ארה''ב אוהבת אותן אחת אחת וקטנה. אפשר לראות היטב מה עשתה כפיית השוק החופשי על החקלאות במדינות אמריקה הלטינית והקריבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להסברי ''איפכא מסתברא'' יש חולשה אחת. יתכן שמן ההצהרות שלטראמפ לא יצא שום מכס חדש. תוכל אז לומר שזו ראיה לכך שמלכתחילה לא התכוון להטיל מכסים חדשים. מצד שני, אפשר יהיה גם לטעון שהמדיניות של טראמפ היא כאוס של הצהרות סותרות ואפס עשייה שיטתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלכל הסבר שמנסה למצוא שיטה ולהוכיחה דרך בדיקת יכולת ניבוי העתיד, יש תמיד חולשה מול ההסבר ''הפשוט'' שאין שיטה והכל קשקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכל הסבר של ''אין שיטה והכל קשקוש'' עומדת החולשה ששיקספיר כתב את המלט ולא תכנה (או שימפנזה) שהקיש אקראית על מכונת כתיבה, שסטאלין (או היטלר, כרצונך) הרג מיליוני אנשים כתוצאה ישירה של החלטותיו ולא באקראי, ושביל גייטס ולא יוסי כהן שולטים על חברת תוכנה עצומה ויכולים לתרום מאות מיליארדים לצדקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להוסיף שאלה האם הציוצים של טראמפ הם המשך לדיונים ומדיניות או שצוות יועציו ושריו מגלים אותם בבוקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו בתהליך שכבר נראה שיטתי אצל טראמפ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליחס לטראמפ מידה כלשהיא של תיכנון להשגת מטרות מוגדרות זה לחטוא בנדיבות מוגזמת. בינתיים הוא מגיב באימפולסיביות על כל ביקורת שלילית שהוא שומע באותו רגע מפיה של אן קולטר ושות'. המניע העיקרי המצטייר זה שילוב בין הצורך לשמוע שהוא הכי טוב, בכל מה שזה לא יהיה, עם אימפולס דורסני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 698486 וכמו שאמר המת לעיוור: נחיה ונראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כבר לא פעם דיברנו על זה שהצורך למצוא דפוס שיטתי בכל מצבור אקראי של נקודות עתיק כימי האדם, אם לא מוקדם יותר. העניין עם ממשל טראמפ שזה ממש לא 'נחכה ונראה'' כי זה משפיע מיד, לעכשיו, ולרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להסביר כיצד סין ניהלה סחר לא הוגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סין משתמשת בסט חוקים שונה לחלוטין מזה של כלכלת שוק. הממשל קובע המון דברים, ומונע המון דברים. למשל הגבלה של בעלות זרה-ישנם תחומים בכלכלת סין שסגורים לחלוטין בפני בעלות זרה, והממשל משנה את החוקים כל העת בהתאם ליעדי מדיניות שהוא מעוניין להשיג. דוגמה בולטת היא המהפך ביחס לקניין רוחני: כל עוד היה נוח לסינים לאפשר לכלכלה שלהם להשתמש בתוכנות בחינם הם "עשו קולות" (2002) (2006) של "מנסים לשנות את כללי התרבות הסינית" אבל מעולם לא פסקו לטובת מיקרוסופט. תסכים איתי שצפצוף על חוקי הקניין הרוחני הוא סחר לא הוגן? אחרי עשורים של העתקה בלי חשבון, החלו כבר בשנת 2010 לתכנן בסין את השינוי. בשנת 2012 כבר זכתה מיקרוסופט בפיצוי של מיליוני דולרים וב"התנצלות עמוקה" בסוף 2014 הוקמו בסין בתי משפט ייעודיים לטיפול בסכסוכי קניין רוחני (לרבות הפרת פטנטים). וזה לא שינוי מהפה החוצה- הסטטיסטיקה מראה שבכ־70% ממשפטי הפטנטים בתי המשפט הכריעו לטובת בעלי הפטנטים (הטוענים להפרה). המהפך ביחס לקניין רוחני הוא נדבך חשוב במהלך האסטרטגי שבו הממשל הסיני דוחף לשנות את הכלכלה הסינית מכלכלה של ייצור לכלכלה של חדשנות טכנולוגית. במקביל הוא גם מסייע למגמת היציאה החוצה - המגמה בה סין מנצלת את עודפי המט"ח שלה להשקעה ושיתופי פעולה עם חברות זרות. ללא אכיפה של קניין רוחני לא תהיה לחברות הזרות שום נטייה לשתף פעולה. ממשלת סין מנהלת את פעילותן של החברות הסיניות לטובת יעדים לאומיים- נקודה ישראלית: המיזוג ב 2015 בין שתי יצרניות הרכבות המובילות של סין, CNR ו-CSR (שתיהן חברות בבעלות ממשלתית) שיצר את יצרנית הרכבות הגדולה בעולם - מטרתו המוצהרת היתה "שיפור כושר התחרות של סין על חוזים בינלאומיים". ואכן, שתי החברות ניגשו במקור בנפרד עם שתי הצעות מתחרות למכרז הגדול של רכבת ישראל, ואחרי המיזוג נותרו עם הצעה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א שכשממשלץ ישראל פיקחה על שערי המט"ח (האלכסון המפורסם) בניגוד לחוקי כלכלת השוק, וכשהיא מטילה מכסים על ייבוא חלב ובשר וכיוצא בזה, היא עוסקת בסחר לא הוגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הקצרה היא כן. כל הגנה על תוצרת מקומית יכולה להיחשב "סחר לא הוגן". אפשר לקחת דוגמה יותר ברורה- "ריבוי שערים" בתחום המט"ח – הממשלה קבעה שערי מט"ח שונים לתחומים שונים שבעצם גילמו בתוכם סובסידיה או מס לפי כוונת הממשלה לתמרץ או לדכא תנועות מט"ח בו: שער ליבואנים, שער ליצואנים, שער לתנועות הון, שער לנוסעים. הצרה היתה שבניגוד לסינים אצלנו לא היתה שום אסטרטגיה. אבל ישראל של 50 השנה הראשונות לקיומה היתה שחקן זניח בשוק העולמי. תחשוב מה היה קורה אם גרמניה היתה עושה שער דויטשה מארק ליצואנים, שער ליבואנים, שער לנוסעים ושער לתנועות הון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, רק שכשאתה מציג את זה ככה זה כבר לא כל כך נשמע כמו פשע חמור, אלא כמו משהו לגיטימי שמדינות עושות מדי יום ביומו כחלק מהמדיניות הכלכלית שלהן. ולא סביר לקבוע שמשהו הוא פשע רק על פי הגודל של המדינה שמבצעת אותו, אתה מסכים? (אני קיוויתי אולי שתאמר שמכסים זה דבר אחד, אבל הפרת זכויות יוצרים זה דבר אחר, ותפצל את הטיעון לשני ענפים מורכבים יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי פשע חמור, אלא שאם גרמניה אמנם היתה נוהגת כך בשנות השמונים והתשעים, היתה נוצרת מלחמת סחר עולמית שהיתה דופקת חזק את הכלכלה העולמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה: הצפצוף על חוקי הקניין הרוחני תוקן (על פי עדותך, אני לא מתימר להבין בזה). איחוד/הלאמה/תיאום בין חברות בסין יכול רק להעלות את המחירים לקונה - מה שיתן צ'אנס לחברות ממדינות אחרות (כמו מכס, למרבית האירוניה). ניצול עודפי המט"ח1 של סין להשקעה בחברות זרות - זה טוב מאוד לחברות הזרות. הלוואי שישקיעו גם בחברה שלי! ההגבלה של בעלות זרה על חברות סיניות - זה רע מאוד בעיקר לסין, ודוחף את המשקיעים הפוטנציאלים להשקיע מחוץ לסין. המשקיעים יכולים להתלונן על שהרוויחו פחות ממה שיכלו, אבל זה באמת צרות של עשירים. מה מכל זה קשור, ולו בצורה עקיפה, להטלת מכס מגן? ___ 1. בעצם, כל עודפי המט"ח של סין הם השקעה בחו"ל2. 2. בני אדם הם חיות מוזרות. לעיתים אני תוהה אם כל מלחמת הסחר הזאת היתה נמנעת לו מלכתחילה הכלכלנים היו קוראים לפער במאזן הסחר הבנלאומי "השקעה מחו"ל" במקום הכינוי המפחיד "Trade Deficit". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק מכסי מגן - פרוטקציוניזם [ויקיפדיה] לגבי מיזוג בין חברות - במכרז רכבת ישראל מיזוגים גרמו לכך שארבעה מציעים מתחרים הפכו לשניים. זה רע לתחרות. ההגבלה של בעלות זרה על חברות סיניות אפשרה לחברות מקומיות קטנות לצמוח מבלי שענקים עולמיים יקנו אותן1. זה לא דבר רע, אבל זו הגבלה על סחר חופשי. להערת הרגל- נכון חלקית. טראמפ משתמש בזה כדי להציג את הסינים כרשעים. אבל הסינים באמת לא התנהגו יפה. אילו הם היו משלמים על כל מערכות ההפעלה שהם השתמשו בהן2 ב 1990-2010 גרעון הסחר היה קטן יותר, וכך גם הצמיחה הסינית. _________ 1 האם האינאן איירליינס [ויקיפדיה] שנוסדה בשנת 1989 ומפעילה היום צי מטוסים גדול פי 4 משל אל על היתה מצליחה לשרוד כחברה עצמאית אלמלא המגבלות? 2 אישית, צירוף המלים "קנין רוחני" הוא בעיני אוקסימורון מוחלט, אלא לעניין זה של סחר הוגן שחקנים שונים שיחקו תחת מערכות חוקים שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני מפספס משהו - איזה מהבעיות שתיארת יכולה להיפתר על ידי מכס? מיזוג החברות - רע לצרכן, טוב למתחרים (כמו, הפלא ופלא, מכס מגן). הגבלת הבעלות - רעה מאוד לסינים עצמם. אפשר לומר שזה נותן לחברות זרות, שאין להן את המגבלה הזאת, יתרון "לא הוגן". ההערה על הערת הרגל - איש חכם טען פעם, כמה תגובות במעלה הפתיל, שהבעיה הולכת ומצטמצמת כבר היום. בעצם, נראה שכל הבעיות שהוזכרת רק יוחמרו מהטלת המכס. אחרי שיטילו קנס על קניית תוצרת סין מוצרי החברה הממוזגת יהיו אף יותר יקרים (לשמחת המתחרה השוודי), היתרון ה"לא הוגן" של החברות שאינן סיניות יגדל, והמוטיבציה הסינית לשמור על הקניין הרוחני של חברות זרות תימוג כמו מורה ותיק ונפוח בדיון מול שכ"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, פספסתי את כוונתך. כמובן שאף אחת מהבעיות לא תיפתר ע''י הטלת מכס. אמרנו כבר שמוסכם מקיר לקיר שמכסי מגן הם דבר רע לכלכלה העולמית. האיומים הדו צדדיים בהטלת המכס הם בס''ה מנופי לחץ במסגרת המו''מ בין ארה''ב לסין, שגם תוחמים אותו בזמן. התוצאה הרצויה היא להגיע להסכם לפני כניסת האיומים לתוקף. כשלון להגיע להסכם וכניסה של המכסים לתוקף יהיו ארוע שלילי ביותר עבור הכלכלה העולמית, אבל עוד חזון למועד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעורים בסינית הסטודנט האמריקאי הראשון שלמד בסין מסביר על סין של ימינו, מאיר עיניים ומעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וזו תגובה של מאזין לחדשות לאייל הקורא ולא חוות דעת מנומקת של היסטוריון, אתיר לעצמי לפרוץ את גדרי הזהירות הסבלנות וההמתנה, שמחייב העיסוק בהיסטוריה. נראה לי שמותר כבר בשלב מוקדם זה לומר שטראמפ לוקה מאד ברוב התכונות הנדרשות ממנהיג פוליטי. ההרגשה, לפחות שלי, היא שדי ברור שכל זה יגמר רע. באוירה זו אני רוצה לחזור על אבחנה אחת ולצרף לה אבחנה ואזהרה חדשה. בחירתו של טראמפ היא לעניות דעתי כשל מחריד של השיטה הדמוקרטית האמריקנית. שיטה זו מכילה בתוכה כמה מיני בלמים ואיזונים שנועדו למנוע בחירתו של דמגוג ללא כישורי הנהגה מסוגו של טראמפ. בעובדה, כל הבלמים הללו כשלו ולא מנעו את תאונת הדרכים ההיסטורית הזו. טראמפ בתקופה קצרה יחסית הצליח לקומם עליו גורמי שלטון בעלי השפעה (המפלגה הרפובליקנית, הצבא ושירותי המודיעין). עשוי אפילו להיווצר מצב בו טראמפ לא יצליח להשלים את תקופת כהונתו. דווקא המצב המעורער הזה של שלטון טראמפ, עשוי למסך אבחנה חשובה שחשוב לעשות. גם מבלי לצלול לנבכי הגורמים השונים שהניעו כמעט מחצית ממצביעי ארה"ב להצביע בעד טראמפ, אי אפשר להתעלם ממסקנה אחת. קיים ציבור גדול בארה"ב (וקרוב לודאי בעוד מקומות רבים אחרים) שפיתחו טינה עמוקה ותחושת נבגדות כלפי כל הממסד הפוליטי הדמוקרטי. התופעה הקרדינלית הזו לא נולדה עם טראמפ ולא תיעלם איתו. לא חשוב מה יקרה עם טראמפ, התופעה הזו לא תיעלם. בד"כ מקשרים את האנטי-ממסדיות הזו לבעיית ההגירה. אני מרשה לעצמי לשער שמדובר במשהו אפילו רחב יותר. אני חושש שהמערכת הפוליטית והרעיונית של הדמוקרטיה המערבית שנסתה לבנות חברה יציבה ואנושית יותר, אינה דינאמית מספיק כדי להתמודד עם השינויים ההיסטוריים המהירים. החברות המערביות הן צפופות הרבה יותר מבעבר. הנתונים מלמדים שהפשיעה והטרור פחתו סטאטיסטית, אבל זו רק סטאטיסטיקה. אני משער שיש ירידה בביטחון האישי ולא רק בתחושת הביטחון האישי. אולי מספר הפושעים והטרוריסטים פחת סטאטיסטית, אבל אנו חיים בערים הרבה יותר גדולות וחיים בתוך מערכות קיום מורכבות ורגישות מאד המאפשרות את הקיום של יישובים גדולים כאלו. מעט פושעים יכולים לגרום לנזקים ברמת קטסטרופה. הליברליות והסובלנות הדמו-ליברלית יוצרות לעתים קרובות תחושה של שלטון עבריינים/מסתננים/טרוריסטים. התחושה, אולי המציאות, הזו היא היוצרת את הבסיס האלקטורלי התומך בכל מי שמנגח את הממסד השלטוני. אף אחד, בודאי שלא אני, מצפה מן המשטר הדמוקרטי לחדש את משחקי הקרקס ולהשליך פושעים לחיות טרף. ועדיין המשטר הדמוקרטי, אם חפץ חיים הוא, יצטרך למצוא את הדרך, למנוע מטרוריסטים/עבריינים/קנאים/מהגרים לא רצויים וסתם אנרכיסטים וראדיקלים להשתלט על מציאות החיים. אם זה לא יצליח, הבוחר ימשיך להתנקם ע"י טראמפים וברקסיטים למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך "אני משער שיש ירידה בביטחון האישי ולא רק בתחושת הביטחון האישי" מסתדר עם "הנתונים מלמדים שהפשיעה והטרור פחתו סטאטיסטית"? אה, מובן, הרי "זו רק סטאטיסטיקה". אותך ליובל! אם כבר, הייתי מניח שהניראות של הפשעים והטרור עלתה פלאים עם הטכנולוגיה. למשל, אלימות המשטרה בארץ הקודש אולי לא יותר חמורה מבעבר, אבל התחושה האישית שלי השתנתה עם כל הסרטונים המופצים ברשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להסביר את טענתי. נניח שלפני מאה שנים, אחד מכל 100,000 היה פושע מסוכן. האזרח הממוצע התגורר ביישוב שגרו בו 5000 תושבים (שחלק גדול מהם היו מוכרים לו). היום נניח שיחס הפושעים ירד לאחד ל-200,000, אבל האזרח הממוצע גר בעיר שיש בה מיליון תושבים. היכן האימפקט, מרחב ההשפעה, של הפשע, גדול יותר? בעבר טרוריסט יכל להרעיל באר ששתו ממנה מאה אנשים. היום טרוריסט יכול להרעיל מערכת המספקת מים למאות אלפי אנשים. מותר להזכיר את הבדיחה על הסטאטיסטיקאי שטבע באגם שעומקו הממוצע 20 ס"מ? אני לא מדבר על נראות. אני מעלה את הסברה, שהסיכוי של כל אחד מאיתנו להקלע לאירוע של פשע/פיגוע במהלך חיי היומיום שלו, גדול יותר מבעבר. יתכן שזה רק נראות (האימפקט של תקשורת ההמונים), אבל יתכן שזה עובדת חיים. הירידה במספר הסכסוכים המזויינים ובשכיחות של מעשי הפשע, במידה והיא עובדתית, היא רק חלק מן התמונה. החלק האחר הוא שאנו נמצאים באינטראקציה ממשית עם מספר גדול בהרבה של אנשים מאשר בעבר. באשר לאלימות השוטרים, איני יכול אלא לציין את ההתרשמות האישית שלי שיש קשר בין אלימות השוטרים לבין מידת הסיכון שיש בעבודתם של השוטרים. אני רוצה להבהיר, שאיני מדבר מתוך מהפך ו"התפכחות" אנטי ליברלית. אני למשל מבין היטב את מצוקתם של מבקשי המקלט מאפריקה. אני לא חש שום דבר מלבד תיעוב כלפי אנשים המסוגלים לאטום את ליבם למצוקות הזולת. אני מודע היטב למניפולציות ולהסתה של תושבי דר' ת"א ולכל אותם מסיתים פוליטיים המנסים לגזור קופון ממצוקות אנושיות. יחד עם זאת, אני מבין היטב שמצב בו כמה עשרות אלפי פליטים כופים את מצוקתם על החלק היותר עני של מדינת ישראל הוא מצב לא תקין. אנושיות אינה זהה לאלטרואיזם. העובדה שטראמפ משתמש בבעיית ההגירה, אינה אומרת שהבעיה אינה קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מעלה את הסברה, שהסיכוי של כל אחד מאיתנו להקלע לאירוע של פשע/פיגוע במהלך חיי היומיום שלו, גדול יותר מבעבר" - אם אתה מדבר על "להיקלע" ולא על "להיפגע" אני חושב שבכל זאת שנינו מדברים על אותו דבר - נראות. הרי כל מי שנקלע לארוע אלים ומושפע ממנו באופן רציני מצטרף מיד לרשימת הנפגעים שמצטרפים לסטטיסטיקה תחת בטור "נפגעי חרדה", כלומר נספר בסטטיסטיקה של הנפגעים, והנתונים מראים שמבחינת הסיכוי להיפגע מאירוע אלים כלשהו המצב היום טוב יותר מבעבר. בהערת רגל אציין שמעניין אם יש נתונים בשאלה מה קרה למספר "נפגעי החרדה" בארועים בטחוניים מאז הוחלט להעניק להם מעמד של אנשי בטחון מבחינת התמיכה הכלכלית. ייתכן שנגלה להפתעתנו שלתגמול כספי יש השפעה שלילית על החוסן הנפשי של האוכלוסייה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענת טענה חזקה והייתי קרוב להשתכנע ואז פנית לפינה הזו של נפגעי חרדה. קודם כל יש דבר כזה נפגעי חרדה ופוסט טראומה והפגיעה שלהם לפעמים לא פחות חמורה מפגיעה פיזית. יש הרבה מתחזים וסחטנים המנסים לרמות את המערכת ויש מערכת חלשה שלא מסוגלת לסנן אותם. זה נושא רציני, אבל לא קשור. אין לי נתונים משלי ואני לא יכול להוכיח, אבל אני מעלה את הטענה שהסיכוי שלך ושלי להיפגע מפיגוע אלים (להיפגע ממש ולא סתם להיקלע),הוא יותר גדול מאשר בתקופות קודמות (נניח לפני 1914), גם אם יש ירידה במספר היחסי של מפגעים וארועי פיגוע כפי שנטען. די בכך שמפגע בעבר יכל לפגוע בקרבנות בודדים, בעוד מפגע היום יכול לפגוע בעשרות, מאות, אלפי, ... קרבנות, ע"י פיצוץ של מטען במרתף בניין, ברכבת או באיצטדיון. אני שב ומזכיר את הארוע בו נלכדו צאצאי מהגרים מוסלמים בצרפת שאספו מודיעין לפיגוע בכור גרעיני. ברור לי שמדובר בפרומיל של צאצאי המהגרים. האם זה צריך להרגיע את מיליוני הצרפתים החיים בתוך רדיוס הפיגוע הזה? אני מניח שמה שיש בינינו, זה לא ויכוח, אלא שאלה: האם יש בסיס עובדתי לתחושת הפגיעות של רוב דומם (או מיעוט משמעותי) או שמדובר בנטו היסטריה והסתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול רק להפנות לספרו של פינקר The Better Angels of Our Nature או, למי שזמנו קצר, לערך שהוקדש לו אצל הדודה המלאכים הטובים של טבענו [ויקיפדיה]. ההערה לגבי נפגעי החרדה היתה רק הערת אגב שלא שייכת לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--"למנוע מטרוריסטים/עבריינים/קנאים/מהגרים לא רצויים וסתם אנרכיסטים וראדיקלים להשתלט על מציאות החיים"-- שים לב שוקי איזו שורה של אנשים רשמת כאן: שני הראשונים מקובלים פחות או יותר על כולנו. קנאים הוא כבר כינוי שנתון לפרשנויות לאור תפיסת העולם של המפרשן. מהגרים לא רצויים במדינת ישראל הם באופן כללי כל מי שאינם יהודים. ומיהם כל מי שאינם יהודים? האם אלו שאינם יהודים? אלו שאימם אינה יהודייה או שלא התגיירו כהלכה. ומיהם סתם אנרכיסטים ורדיקלים? מונח שיש לו תוכן ומזמן הפך לגידוף ללא תוכן. לידיעתך: רדיקלים שולטים בחיינו בלי שבאו לכאן כמהגרים. אנחנו קוראים בטעות לרובם שמרנים; לא. הם רדיקלים. הם מובילי שינוי ואפילו קיצוני. סמוטריץ' ודומיו הם רדיקלים. מי שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה הוא רדיקל ולא שמרן. בזמנו -מילטון פרידמן כונה שמרן למרות שהיה רדיקל בהשקפת עולמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב שני עניינים. ברור שקנאים, ראדיקלים ואנרכיסטים הם עניין סובייקטיבי, אבל לצורך דיון זה, האבחנה די פשוטה. אני מדבר על קיצונים שאין להם תמיכה ציבורית רחבה. זהו קו המבדיל בין עוה"ד בן גביר לחה"כ סמוטריץ'. בן גביר הוא פרובוקציונר המנסה לקדם את דעותיו ובעיקר את עצמו ע"י פרובוקציות נגד הסדר הציבורי ובעבר נגד החוק. סמוטריץ' הוא נציג נבחר של מאות אלפים שהצביעו בעבור רשימתו. יש כאלו העושים מלאכתם קלה ונטפלים לאנשי ציבור נתעבים ומאשימים אותם בכל קשיי ותקלות החיים. למעשה האשמים האמיתיים הם מאות אלפי בוחריהם שבחוסר האחריות והמוסר שלהם מינו אותם על חיינו. בתגובה זו איני עוסק בשלטון רע שדעותי עליו מן הסתם קרובות לדעותיך. אני עוסק באותם אלו שמדלגים על הצורך להבחר בבחירות דמוקרטיות ומנסים לפרסם דעותיהם ע"י הפרת החוק. הבעת דעה, גם באמצעות הפגנה ומחאה היא לגיטימית בדמוקרטיה. השתלטות על מציאות החיים באמצעות חסימות כבישים ושיבוש אורחות חייהם של מאות בלתי מעורבים היא משהו אחר. בהזדמנות זאת אומר שעובדי מערכת הבריאות, כאשר מי מהם נפגע פיזית ע"י הלקוחות, זכאים לעניות דעתי, להתכנס ולהביע מחאה, גם בשעות העבודה שלהם. להשבית את המערכת וליזום עיצומים שונים, זה כבר זחילה לתחום האנרכיה. אם מערכות השלטון אטומות לצרכי הביטחון של עובדי הבריאות, האם לא ראוי לומר זאת לציבור, במקום ליזום פיגוע בקרבנות חפים מפשע והשפעה כדי להזיז את אותם אטומים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למילה אנרכיזם אין רק מובן של חוסר סדר וחוסר משמעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מאיתנו שרכש סחורות בשנים האחרונות באמצעות Ali Express ודומיו, תהה בוודאי כיצד זה מחירן זול לעיתים מאשר משלוח בתוך הארץ. ובכן, מסתבר שישנו הסכם במסגרת איגוד הדואר הבינ"ל (Universal Post Union) לפיו המשלוח ממדינות עניות ממומן ע"י העשירות, כאשר סיווגן של המדינות נקבע בשנות ה-60 של המאה הקודמת. התוצאה: "סמאלדון פיתח מוצר בשם Mighty Mug - ספל המוגן בפני מכה אקראית שתשפוך את תכולתו. ... עבור כל משלוח בתוך ארה"ב, הוא משלם לשירות הדואר האמריקאי 6.3 דולרים ... הוא גילה שיצרנים סיניים מוכרים חיקוי למוצר שלו, כמובן מבלי להתחשב בזכויות יוצרים, פטנט או עיצוב, בארה"ב, ב-5.69 דולר. כולל המשלוח. זה נראה לו, כמובן, בלתי־סביר לחלוטין. הרי רק עבור משלוח בתוך ארה"ב, עוד לפני עלות הייצור של המוצר עצמו, הוא משלם יותר ממה שהספק הסיני דורש מהצרכן. ברור שהיצרן הסיני מייצר הרבה יותר בזול ממנו, זה ידוע ומוכר, אבל הרי הספק הסיני צריך לשלם גם עבור משלוח מסין לארה"ב, וגם עבור המשלוח בתוך ארה"ב עצמה. איך זה ייתכן? התשובה טמונה בכך שסין מוגדרת בקריטריונים של איגוד הדואר העולמי כמדינה מקבוצה שלוש, יחד עם מעצמות יצוא כמו קובה וגאבון. כתוצאה, עבור חלק המשלוח בתוך ארה"ב, שעולה לאמריקאי 6.3 דולרים, משלם הסיני 1.4 דולרים בלבד. אם לא די בכך, יש סימנים גם לכך שלמעשה הדואר הסיני מסבסד את היצרנים והיצואנים. בחלק מהמקרים נראה שאין להם עלויות משלוח כלל. רשות הדואר האמריקאית, הגובה סכום נמוך מדי מהיצואן הסיני, מפסידה למעשה על המשלוחים הללו, שנוספים על ההפסדים האחרים שנגרמים לה - והיא נאלצה לבקש עזרה פיננסית מהממשל." - TheMarker בקיצור, הספק הסיני אינו מחוייב לזכויות יוצרים, וכן מסובסד הן ע"י השלטון הסיני והן ע"י הממשל האמריקני. לפי יועצו של טראמפ, זוהי אחת הסוגיות אותן מבקש הנשיא לבחון מחדש במלחמת הסחר מול סין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? ארה"ב היא שהקימה את המסגרת לכל המערכת הזו בועידת ברטון וודס 1944, וההסכמים הללו הפכו אותה למעצמה הכלכלית הגדולה ביותר ע"פ הכדור. אם השיטה הגלובלית הזו יוצרת כל מיני עיוותים, תמיד אפשר לתקן אותה, כל עוד הכוחות העיקריים מעוניינים בהמשך קיום השיטה הכללית. אם סין כל כך נהנית מן השיטה, מדוע שתהרוס אותה בסירוב עיקש לכל בקשה אמריקאית? או שמא אובמה למשל בהיותו חלק מן המזימה של העולם השלישי או האיסלמי, העדיף ביודעין את האינטרס הסיני ע"פ זה האמריקני? טראמפ כהרגלו חוגג על המכשלות של שיטת "אובמה" (למעשה זו השיטה של כל קודמיו), ומציע לפרק את השיטה כדי לתקן את פגמיה. הטענה היא שהכרזת מלחמת סחר עם סין, אמורה להסתיים בתיקון כל מיני עיוותים אמיתיים או מדומים לרעת ארה"ב. למה הדבר דומה? למי שנכנס לבאזאר מזרחי ומנסה להתחיל את המו"מ על המחיר בקללות נמרצות על משפחתו של המוכר. אני עדיין סבור שזה חלק מן השקר הגדול של טראמפ. הוא מצביע על מיני פגמים משניים או זמניים של השיטה שהפכה את ארה"ב למעצמת העל הכלכלית של העולם וטוען שהפגמים הללו מצדיקים לעלות בדחפור על השיטה כולה. הטיעון הוא שמתוך ההריסות, טראמפ יקים את אותו המבנה רק בלי פגמיו. לי זה נראה דמגוגיה בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר מספיק את הנושאים שהעלית1, אבל המצב המתואר בכתבה נראה לי עקום, אפילו מאוד, וזה גם עונה על תהיה שעלתה בראשי לא פעם. 1 למתעניינים - ועידת ברטון וודס [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה כמה נקודות שונות: 1. העלות של משלוח בתוך ארה"ב יקר יותר מעלות משלוח מסין לארה"ב בגלל ש"המשלוח ממדינות עניות ממומן ע"י העשירות". אפשר לבדוק את זה בקלות, נגיד שאנחנו רוצים לשלוח חבילה חצי קילו של לאטלנטה (מיקוד 30312) מבוסטון (02124) נצטרך לשלם 7 דולר ו20 סנט. מסין אותו חצי קילו יעלה לנו 78 יואן שהם 11 דולר ו40 סנט. את השאלה 7.2 באמת גדול יותר מ-11.40 אני אשאיר פתוחה. 2. "מסתבר שישנו הסכם במסגרת איגוד הדואר הבינ"ל (Universal Post Union) לפיו המשלוח ממדינות עניות ממומן ע"י העשירות, כאשר סיווגן של המדינות נקבע בשנות ה-60 של המאה הקודמת" - ההסכם לא מתייחס ל"עושר" של המדינות אלא להפרש המשקל בדואר בין המדינות. ההסכם נחתם ב-1969, אבל ההבדלים מחושבים מחדש כל הזמן (וסין עצמה החליפה את טאיוואן בשנות השבעים). 3.. "...יש סימנים גם לכך שלמעשה הדואר הסיני מסבסד את היצרנים והיצואנים. בחלק מהמקרים נראה שאין להם עלויות משלוח כלל..." אם ממשלת סין באמת מסבסדת יצוא לאר"הב, היא למעשה לוקחת כסף ממשלם המסים הסיני ומעבירה אותו לצרכן האמריקאי. אם זה נכון נשיא ארה"ב צריך להגיד יפה תודה ולשתוק. (לכאורה זה פוגע ביצרנים האמריקאים, אבל למעשה זה מגדיל את כח הקניה שלהם ואת כח הקניה של הצרכנים שלהם ומאפשר להם לייצר מוצרים טובים יותר באותה עלות). 4. "...הוא גילה שיצרנים סיניים מוכרים חיקוי למוצר שלו, כמובן מבלי להתחשב בזכויות יוצרים, פטנט או עיצוב...", נכון להיום, פטנט הוא מושג של מדינות, פטנט שהוכר על ידי משרד הפטנטים האמריקאי אינו פטנט בסין (וההפך) ויש עליו מעט מאד הגנות. מלחמת סחר, כמובן, לא תשנה את העובדה הזאת, הפתרונות היחידים הם הסכם פטנטים בין לאומי או ביטול של הפטנט כמושג חוקי. 5. "לפי יועצו של טראמפ, זוהי אחת הסוגיות אותן מבקש הנשיא לבחון מחדש במלחמת הסחר מול סין." פעם, לא כל כך מזמן, הרפובליקאים ביקרו את אובאמה על מיסוי ייתר ועל התערבות בכלכלה החופשית, פעם הם היו המפלגה של חופש כלכלי, פעם אובאמה היה "קומניסט נאצי"... מתברר שעקביות, כמו הגינות, היא תכונה שהולכת ונעלמת בחלקים מסוימים בפוליטיקה האמריקאית כמו הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להבדיל בין האישיות של טראמפ (להשתתף בתכניות ריאליטי, לתפוס לנשים בפוסי, להניח לחברות שלו לפשוט רגל) והסגנון שלו (להתחיל את המו"מ על המחיר בקללות נמרצות על משפחתו של המוכר, לכתוב באותיות גדולות בטוויטר) לבין המטרות שלו (להפוך למולטי מיליונר, להיות נשיא ארה"ב) והיכולת שלו להשיג אותן (וי על שתיהן). כרגיל אצל פוליטיקאים צריך להבדיל בין מה שהם אומרים לבין מה שהם עושים. אצל טראמפ לרבים זה קשה יותר בגלל הסגנון המעוור שלו, שהופך כל אינטלקטואל מצוי לשונא שלו, אבל אם מצליחים לשים את הסגנון בצד, ניתן לראות שבכל הנוגע ליחסי חוץ1 הוא חותר למטרות ברורות בצורה עקבית ובלתי מתפשרת סין- טראמפ מפעיל לחצים כלכליים במסגרת מו"מ קשוח מול סין שמטרתו לבטל את יתרונות הסחר הלא הוגנים של סין מול ארה"ב. סין, לא רוסיה, היא היום המעצמה השניה בעולם וטראמפ הפנים את זה היטב. המזה"ת - טראמפ ירש סמטוכה רצינית מאובמה ובוש. הוא הגדיר את איראן כיריבה המרכזית ושירטט את הציר בהתאם לכך. לא ראיתי שטראמפ עשה איזו פשלה ביחסי החוץ. לדרוך על יבלות הוא יודע, זה בטוח. אבל בהשוואה לבוש הבן ואובמה בינתיים הוא נראה הרבה יותר טוב. כמובן שהכל יכול להתפוצץ לו בפרצוף. מלחמת הסחר עם סין לא יכולה להמשך לאורך זמן כי הוא כל הזמן מעלה את ההימור. מעניין לראות איך זה יגמר. ___________ 1 נעזןב לרגע את ענייני הפנים, שם לדעתי קשה יותר לשפוט את נשיאי ארה"ב כי עם כל הלוביינג ושני הבתים קשה שם יותר לשנות דברים שמקבלים בירושה. הדבר היחיד שהוא מדיד הוא שמירה על הגרעון התקציבי ובזה שלשת הנשיאים האחרונים מקבלים נכשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין שהוא מפעיל את אותו אמצעי לחץ (מכסים) גם על אירופה וגם על קנדה. לגבי המוײמ הקשוח והמטרות שלו - זוהי פרשנות שלך. פרשנים אחרים אומרים שהמטרה שלו היא להחליש את הקשר הכלכלי בין סין לארהײב. ופרשנות שלישית אומרת שאין מה להעמיד פנים שיש לו מטרה מסודרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה תבנית ברורה מאוד במו''מ הסחר של טראמפ מול כל העולם. הוא פתח חזיתות רבות- מול סין, אירופה, מקסיקו וקנדה. במלחמה אי אפשר להחזיק חזיתות רבות לאורך זמן. ולכן הוא סוגר כעת (ברווח) את החזיתות המשניות מול אירופה, מקסיקו ועכשיו התבשרנו על קנדה, ומתמקד בחזית העיקרית - סין. בסך הכל אסטרטגיה סבירה שהופעלה בצורה מוצלחת עד כה. לבטח יותר טוב משני קודמיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רווח? הוא הפסיד המון אשראי בכל התהליך הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מול אירופה וגם מול מקסיקו וקנדה הוא יכול להכריז "ניצחתי" ולסגת. האם הוא שיפר את מצבה של ארה"ב בהסכמים הללו? כפי שהבנתי חד משמעית כן. האם השיפור היה גדול? כנראה שלא, אבל זה לא משנה. מה הוא הפסיד בתמורה? הרי מנהיגי קנדה ואירופה היו מסתכלים עליו בעין עקומה בכל מקרה. טראמפ הוא לא שונסי גארדינר. זה לא יוצא לו במקרה. אם כבר, מי שהזכיר לי את גארדינר יותר מכל הנשיאים בימי חיי היה בוש הבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן לדעת - שונסי גארדינגר הגיח משום מקום, ודיבורו המעורפל אפשר לכל אחד להבין ממנו את מה שהוא רוצה לשמוע. מה בו מזכיר לך בוגר הרווארד, בנו של נשיא לשעבר, עם הסטוריה אישית פתלתלה ומפורטת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, הפרשנות שלך על אסטרטגיה סבירה פשוט לא נשמעת לי סבירה. - להכריז מלחמה על כל העולם, כדי לקבל רווח שלא באמת חשוב אם הוא משמעותי או לא. - לסמן אוייבים מצד אחד, אבל להתייחס לבעלי הברית שלך בזלזול ולהכריז עליהם סוג של מלחמה? לא קונה את זה. אז הנה תאוריה משלי. לא שאני משוכנע בה ב 100 אחוזים.. אבל לטעמי היא מוצלחת יותר משלך. אני קורא לה: הטוב, הרע והמכוער. הרע זה טראמפ המשוגע שלא שם על אף אחד. שאומר (או מצייץ) מה שעובר לו בראש בלי לחשוב על ההשלכות וגם יעשה את זה. למשל, הוא הבטיח לבנות חומה מול מקסיקו, הוא יעשה את זה. הוא אמר שנאפטא1 זה ההסכם הכי רע ever, אז הוא יבטל אותו (ויעשה הסכם מאד דומה, רק בשם אחר). חלק גדול ממה שטראמפ עושה במלחמת הסחר, ניתן למפות לאמירות/הבטחות כאלו. לדוגמא: שהוא יגן על תעשיית הפלדה. לדוגמא: שמכסים זה דבר טוב באופן כללי. הטוב זה טראמפ שאתה ופרשנים אחרים מציירים. טראמפ השקול, טראמפ שקורא את הנאום שכתבו בשבילו ונוהג לפי עצת היועצים שלו, ורק רוצה הסכם טוב יותר. והוא באמת מתנהג ככה לפעמים, בין שגעון לשגעון. ואולי, אם להאמין לספר ײפחד: טראמפ בבית הלבןײ, הפקידים בממשל עושים מה שצריך כדי להוציא מעז מתוק ולהוריד את טראמפ מהעץ מבלי להתבזות. וכדי להוריד אותו מהעץ הם מנצלים את טראמפ המכוער2. המכוער זהו טראמפ עם אגו מכאן ועד אחר כך, שחשוב לו להתרברב בהישגים שלו3. אם אפשר להציג איזשהו הסכם חדש כנצחון אדיר, הוא יעשה את זה. לכן אני מסכים למשפט מסוים שכתבת עם שינוי קל: זה לא משנה לטראמפ אם כל הספין הזה תרם או הזיק לכלכלה. מה שחשוב זה איך מוכרים את זה. לסיכום: טראמפ הרע הבטיח לבטל את נאפטא וקיים. טראמפ הטוב המציא הסכם חדש עם שם חדש וטראמפ המכוער חגג על זה. ותחזית לגבי סין: או שהמכסים פשוט ישארו (כי טראמפ הרע חושב שמכסים זה טוב), או שטראמפ הטוב (הוא או פקיד בממשל) ימציא דרך לרדת מהעץ. בכל מקרה טראמפ המכוער יציג את זה כהצלחה. --- 1 הסכם הסחר הקודם של ארהײב מול קנדה ומקסיקו. 2 לפעמים הוא יורד לבד, לפעמים יוזמה של יועצים אבל הכל בזכות המכוער. 3 עיין ערך הנאום האחרון שלו באוײם. או הציוצים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "להכריז מלחמה על כל העולם"? טראמפ מתנהג בכוחניות. זה הסגנון שלו, אולי אפילו המהות שלו. להבדיל מהרבה נשיאים קודמים, הוא עדיין לא הכריז מלחמה על אף אחד. לא על אירופה, לא על צפון קוריאה, ובטח לא על סין. "לסמן אויבים מצד אחד"- האויב היחיד שהוא סימן הוא איראן. "להתייחס לבעלי הברית שלך בזלזול" - בצדק. מה שהוא אמר על נאט"ו נכון במאה אחוז. ושוב אני אומר- תפריד בין הסגנון לבין היעדים. אני מסכים עם כל מה שאמרת על הסגנון- האגו וההתרברבות בהישגים תוך ביטול כל מה שמישהו אחר עשה, הציוצים הנשלפים מהמותן, ההכללות האינפנטיליות "not good". זה לא אומר שההסכם החדש לא טוב לארה"ב יותר מנאפטא. הוא כן. זה לא אומר שהסינים לא משתמשים בסחר לא הוגן כדי לנצל את ארה"ב כבר זמן רב. הם כן. זה לא אומר שהאיראנים לא מנסים להשיג פצצת אטום. הם כן. וטראמפ עושה דברים כדי לשפר את המצב. שוב- אני לא חסיד גדול של הסגנון שלו, ואני לא בטוח שהוא יצליח, אבל להגיד שהכל אקראי זה לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מונע ממדינות שונות לעבור מהצד של ארצות הברית לצד של סין? אובמה פעל ליצירת ברית סחר פסיפית שהמדינה הגדולה ביותר שלא הייתה בה הא סין. טראמפ שבר אותה. הוא איבד קלף מיקוח גדול מאוד נגד הסינים. טראמפ מקטין את כמות התמיכה בקליינטים שלו. מי מהם יעברו לצד הסיני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ײלהכריז מלחמה על כל העולםײ זה מה שאתה עצמך אומר. יכול להיות שלא הבנתי את כוונתך. תן לי להסביר את עצמי מחדש. אני מסכים איתך ש: 1. הסינים משתמשים בסחר לא הוגן כבר זמן רב. 2. ההסכם החדש טוב יותר לארהײב מנאפטא - מסכים שהוא טוב יותר אבל במידה זניחה. 3. טראמפ רוצה לשפר את המצב. עוד נק בסיס שלי, היא שההתנהלות שלו בענין איראן פשוט לא רלוונטית. לצורך העניין, נניח שההסכם עם איראן שטראמפ נסוג ממנו היה גרוע בדיוק כמו שטראמפ תאר - זה לא קשור להתנהלות שלו בתחום הכלכלי. עכשיו מה שניסיתי להגיד מתייחס לתגובה הבאה שלך, ואני מצטט: --- אריק --- אני רואה תבנית ברורה מאוד במו"מ הסחר של טראמפ מול כל העולם. הוא פתח חזיתות רבות- מול סין, אירופה, מקסיקו וקנדה. במלחמה אי אפשר להחזיק חזיתות רבות לאורך זמן. ולכן הוא סוגר כעת (ברווח) את החזיתות המשניות מול אירופה, מקסיקו ועכשיו התבשרנו על קנדה, ומתמקד בחזית העיקרית - סין. בסך הכל אסטרטגיה סבירה שהופעלה בצורה מוצלחת עד כה. לבטח טוב יותר משני קודמיו. --- רות סוף --- אז אני מבין את הציטוט שלך כך: טראמפ מנהל מעין מלחמה מול כל העולם - מלחמת סחר. הוא פותח חזיתות וסוגר חזיתות ובסהײכ הוא מתנהל באסטרטגיה סבירה. אם הבנתי אותך נכון, אז אני פשוט לא מסכים לפרשנות הזו של ההתנהלות של טראמפ. אם טעיתי בהבנתי, כל הקטע הבא לא רלוונטי ואתה מוזמן להסביר את עצמך מחדש. כן, אני מסכים שיש בעיות מול סין, כן אני מסכים שטראמפ רוצה עקרונית שהמצב יהיה יותר טוב, אני אפילו מסכים שכתוצאה מהפעולות שלו יש הסכם עם קנדה שהוא טוב יותר במידה זניחה. עדיין זה לא הופך את התנהלות שלו לאיזשהי אסטרטגיה מסודרת וסבירה. האם השיפור הזניח מול קנדה ומקסיקו בכלל יחזיר את הנזק הכלכלי שנגרם בדרך לשם? מצדיק את זה שמפסידים בן ברית במלחמה הכלכלית מול סין? האם המלחמה מול קנדה נפתחה ונסגרה בצורה מושכלת מתוך חישובי רווח קרים, או סתם כי טראמפ פשוט מתעב את נאפטא? דעתי בשאלות האלו נמצאת בתגובה הקודמת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושטות אחת לקינוח.. יודה: "begun the trade wars hasײ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת אותי נכון. אם כך כל השאלה היא האם ההתנהלות של טראמפ היא אקראית או מסודרת. חסרת הגיון או מתוך איזושהי תכנית פעולה? אני מבין זאת כך- הדרך היחידה שבה טראמפ יודע להתנהל היא כוחנות. החזית העיקרית שלו היא מול סין. בחזיתות שהוא פתח מול אירופה וקנדה הוא הדגים גם שהוא מגיב בעוצמה, אפשר לומר אפילו בפראות, אבל גם שהוא מוכן לסגור עסקה בתנאים הנוחים לו. הרווח הוא כפול- גם עסקה טובה יותר מול הקנדים והאירופים, ויותר חשוב- הדגמה לסינים (ולכל שאר המדינות שנמצאות איתו בניגוד אינטרסים, כרגע סעודיה לדוגמה) שכדאי להם להגיע להסכם, ורק הסכם שטוב לטראמפ. בחזית מול הסינים הוא לא מפסיק להסלים. כעת זו החזית הכלכלית היחידה שפתוחה בינו לבין מדינות G20. זהו מנוף לחץ נוסף מולם- אם קודם זה היה "טראמפ מול כל העולם" עכשיו זה רק "טראמפ נגד הסינים" זה מזכיר לי סיפור על שר האוצר לשעבר יצחק מודעי ז"ל: כשבאו אליו יום אחד נציגי ההסתדרות למשא ומתן, הוא אמר בשקט למי שנמצא איתו בחדר- "עכשיו אל תתייחס למה שאני עושה" והתחיל לצרוח עליו בטירוף. נציגי ההסתדרות שמעו מחוץ לחדר את הצעקות המטורפות ואמרו לעצמם- זה משוגע, לא כדאי להתעסק איתו, ובדיון נזהרו מלהפגין מיליטנטיות והגיעו להסכם. אני לא יודע אם הדרך של טראמפ היא הטובה ביותר, ואם הוא יצליח במשימתו. אבל נראה לי שהוא פועל בהיגיון. הטקטיקה "זה משוגע, לא כדאי להתעסק איתו" נחלה הצלחות בעבר. אני מקווה שהצלחתי להסביר את ההיגיון שאני רואה בדרך הפעולה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך מה שתומך בעמדה שלך הוא שהסנקציות החדשות על איראן העלו מאוד את מחיר הנפט ומועילות יותר מכל לרוסיה. אולי זו יד רוחצת יד אחרי שהרוסים עזרו לקמפיין הבחירות שלו :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות חלק מהמקרים של טראמפ המכוער הם ספינים שלו. טראמפ מיומן בהטיית הדיון הציבורי מכל מיני נושאים שלא נוחים לו לנושאים מאוד מקוטבים שבהם הדיון לא ישנה את דעתו של אף אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבטח לפחות חלק ממה שכתבת נכון, אבל אני חושב שאתה טועה בשורת התוצאה. עדיין מוקדם לדבר על מבחן התוצאה ברוב מהלכיו של טראמפ, אבל יש דבר אחד שהולך ומתבהר וזה המאמץ היוצא מגדר הרגיל שעשתה רוסיה לטובת מערכת הבחירות שלו. יש הרבה הסברים לפעילות הזו. ההסבר המקובל עליי הוא שרוסיה כמו טראמפ עצמו, העריכה שהוא לא יבחר, אבל רצתה לשבש להקשות ולהכשיל את תחילת כהונתה של הנשיאה קלינטון. בכל זאת, עולה על הדעת שרוסיה חושבת שהנשיא טראמפ הוא חדשות רעות לארה"ב. הבעיה של ארה"ב, אינה בסגנון ההתבטאות של טראמפ אלא בסגנון הניהול שלו. אני מאמין שאתה אינך נמנה על אלו החושבים שכל הידיעות, הכתבות והספרים על התנהגותו הכאוטית והאימפולסיבית של טראמפ הם תעמולה של חמוצים. התמונה העולה מפרסומים אלו היא שאינפנטיל אימפולסיבי ואגו-מאניאק עומד בראש הבית הלבן כיום. עובדה היא שטראמפ תרם בהתבטאויותיו חסרות הטעם לכך שהממסד הצבאי, המודיעיני, המפלגתי וכעת גם המשפטי הפכו לחתרנים בלתי נלאים כנגד משטרו. פוליטיקאים רבים עושים קריירה מהשמצת הממסדים שלהם עצמם. טראמפ הוכיח את חוסר הכישורים וחוסר הניסיון הפוליטי שלו, בכך שהפך את ההשמצות שלו למערכה אישית וקונקרטית נגד הממסדים שלו. אני נזכר שמה שהביא למפלתו של רוביספייר וועד החרום המהפכני שלו היה העובדה שחברי הסנאט ידעו שהוא מאיים כאן ועכשיו עליהם עצמם. אני לא יכול להצביע על מפולת מדינית שגרם טראמפ עד לרגע זה, אבל צריך לזכור שאת תוצאות המדיניות של הוגו צ'אבז אוכלים בוונצואלה היום כ-19 שנה לאחר בחירתו. אני חולק עליך לגמרי בעניין האמר ועשה של טראמפ. דוקא אצלו, יותר מכל מנהיג אחר השניים קרובים. אם מנקים מדבריו את ההפרזות ודברי הרהב הנובעים מאישיותו האקציוהיביניסטית, נראה לי שטראמפ באמת מאמין ב"מדיניותו" ויותר מכך בכשרונותיו ובתחושות הבטן שלו. נראה שטראמפ הוא מדינאי מן הסוג הגרוע ביותר, המדינאי המהמר. נראה לי (איני יכול להוכיח) שהתנהגותו של טראמפ מול שליט צפ' קוריאה היתה מחדל חמור. נראה שזה האחרון נמצא בלחץ ובמצב קשה, ובמקום לנצל זאת להישגים שקטים אבל ממשיים, טראמפ ניצל זאת לועידת פסגה פומפוזית אבל נטולת הישגים של ממש. ההרגשה שלי היא שאוסטרליה, יפאן, טייואן ודר' קוריאה יודעות שארה"ב היא משענת קנה רצוץ ויעשו מאמץ גדול לשפר את היחסים עם סין ורוסיה. אני חושב שזו טעות גדולה לראות את איראן כציר הרשע המזרח תיכוני. פועלים כאן כוחות רבים ומסוכנים (רוסיה, טורקיה, הפונדמנטיליזם הסוני, הלאומנות הפאן ערבית, המשיחיות היהודית). טראמפ הולך כאן בעקבות מורו ורבו נתניהו. זה נכון שמניעת נשק גרעיני וטילים בליסטיים מאיראן זה יעד מרכזי של מדיניות ארה"ב. אם יש לארה"ב הוכחות על התחמשות גלובאלית איראנית, האם אינה אמורה לשאוף לגבש את החזית האמריקנית-אירופית נגדה במקום לפוצץ אותה? (במאמר מוסגר, אומר שלדעתי זו טעות קטסטרופלית של ממשלת הימין בישראל העושה ככל יכולתה כדי למנוע חדירת איראן לסוריה בזמן שאינה עושה דבר כדי למנוע שלטון עויין באופן טרוריסטי ברצועת עזה). סממן, שהוא אמנם סמלי אבל לדעתי בעל משמעות, היה הצחוק הכבוש שעורר טראמפ בשורות הפתיחה של נאומו באו"ם אמש. לא נראה לי שהיה זה צחוק של לעג או של התנגדות, אלא יותר צחקוק מבוכה של אי נעימות. ההפרזות הפאתטיות של טראמפ הפכו לסימן היכר שלו ונראה שארה"ב נתפסת היום ביותר ויותר מקומות כענק בעל ראש מצומק. יכול להיות שלדבר זה יש גם תוצאות חיוביות, אבל אני לא חושב שמישהו צריך לראות בכך שרוסיה וסין ממלאות את החלל שיוצרת ארה"ב במדיניות הגלובלית כחדשות טובות. עניין אחד שאני כן נוטה לקו שלך הוא בעניין המוזר הזה שבו שני דוגמאות כל כך קוטביות של נשיאות כמו אובמה וטראמפ "משרתות" אותה מציאות של צמצום המקום של ארה"ב במרכז המפה העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראתי ב- BBC, שצפ' קוריאה הודיעה בימים האחרונים באופן רשמי שבזמן שהפשרת היחסים עם דר' קוריאה תמשך, לא תהיה שום צורה של פירוז מנשק של הצפון. נראה שהולך ומתברר שפסגת טראמפ-קים בסינגפור היתה בבחינת " tale told by an idiot, full of sound and fury Signifying nothing" אם יש משהו שהציבור הישראלי צריך ללמוד מפרשה זו, זה שאסור להתיחס להחזרת חלקי גופות כסוג של הישג מדיני. יותר סביר שמדובר בסוג של תעמולה והונאת דעת הקהל. ראיתי במקום כלשהו שלאמריקאים יש כ-7800 נעדרים ממלחמת קוריאה (1950-1953). בתקופת בוש הבן צוותי חיפוש משותפים אמריקאים-צפ' קוריאנים מצאו שרידים של 229 גופות. החיפושים הופסקו בגלל שהמו"מ עלה על שרטון. חלק מהשרידים האלו הוחזרו (כנראה שרידים של כ-60 חיילים). המדיניות הנדרשת בעניין נעדרי צה"ל היא פשוטה וברורה: החמאס בעזה צריך להחזיר את שרידי הגופות מיד וללא שום תמורה. ממשלת ישראל רשאית לנהל מו"מ עם מתווכים ולדעתי גם עם החמאס על עניין זה. מו"מ זה יכול להמשך לנצח ובזמן שהוא נמשך אסור לוותר על שום דבר מהותי ויש להמשיך ולהעלות את הדרישה להחזרת הגופות ללא כל תמורה, מעל כל במה בינלאומית אפשרית. יש להבהיר למשפחות הנעדרים ששום דבר שיעשו לא ישנה את המדיניות הזו. אני חושב שצריך לבטל מייד את המדיניות הברבארית שנרשמה תחת שמו של השר ליברמן של החזקת גופות ערבים כ"בני ערובה". יש להחזיר את הגופות מייד. אם לא מסיבה של התנהגות אנושית, אז לפחות מהסיבה שהחזקת הגופות הללו לא תרמה דבר להחזרת גופות הישראלים, אלא רק העמידה אותנו ברמה אחת עם הפושעים וסוחרי הגויות מעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגעת בנושאים רבים ואני מסכים עם רובם. גם לי אין הסבר למאמץ שרוסיה עשתה לטובתו בבחירות. הדבר היחיד שעולה על דעתי הוא שהם חשבו שבחירתו של טראמפ (אולי יותר מכך הפסד שלו על חודו של קול) יגבירו את הכאוס בארה"ב. אני מסכים שטראמפ הוא אגומניאק אימפולסיבי. אני לא משוכנע שההשמצות שלו את הממסדים הפוליטיים יפעלו נגדו. בטווח הארוך הן פועלות לפורר את האחדות הלאומית אבל אינן פוגעות בפופולריות שלו. מירי רגב כמקרה בוחן. המערכת הפוליטית האמריקאית אכן מושחתת עד היסוד. מקרה השופט קאבאנו מדגים זאת היטב. האם אפשר לחשוב שבארצנו מועמדות של שופט לעליון היתה ממשיכה להתנהל תחת האשמות כאלה? אני מסכים שהסתכלות צרה על איראן כמקור כל רשע היא לא נכונה. אבל זו דעתי בלבד, ואין לי מושג מה יהיו התוצאות של המדיניות הזו. לדעתי עדיין היא טובה יותר מהמדיניות של אובאמה. אני מסכים שטראמפ מהמר בגדול. נראה לי שהוא חושב שהקלפים שלו טובים מספיק להימור כזה, ואני נוטה להסכים. כל שנותר לנו הוא לראות אם הוא יצליח. לדעתי הבעיה הגדולה ביותר של ארה"ב היא אחרת- החוב והגרעון התקציבי. בעיה שלא טראמפ ולא אף אחד שהיה במקומו יכולים לפתור. התסריט הכלכלי מכאן לדעתי הוא דטרמיניסטי, ובסופו של דבר יכתיר את טראמפ שלא בצדק באחד הנשיאים הגרועים בתולדות ארה"ב, אם לא הגרוע בהם. אבל זה לא יהיה קשור לדברים שהוא כן מנסה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לחזור על השערה שמקובלת היום על רבים וטובים: הרוסים פעלו לטובת טראמפ לא מאהבת מרדכי. באופן מדהים היתה להם זהות דעות עם טראמפ. שניהם העריכו שטראמפ הולך להפסיד ופעלו כדי להפריע, להכשיל ולהחליש את הנשיאה החדשה הצפוייה של ארה"ב. ועוד אני רוצה להוסיף שממש בימים אלו עשה טראמפ לראשונה מהלך חדש שהוא בבחינת מהלך מדיני של ממש ולא סתם רעש וצלצולים. אני מתכוון להסכם נפט"א החדש. לא חשוב עד כמה השינויים בהסכם משמעותיים, טראמפ בעל כורחו יאלץ לעבור את המתרס מן הצד של אלו שמבקרים מה שעשו אחרים אל הצד של אלו שצריכים להצדיק את מה שהם עשו וזה לאין ערוך יותר קשה. אם ללמוד ממורו ורבו של טראמפ, הוא ימשיך להאשים את קודמיו בכל מה שלא טוב, אבל אם לא יהיו תוצאות מהירות וחד משמעיות, הוא יתקשה להמשיך לרכוב על הסוס של המשיח הלבן הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי מספר כלכלנים-אינני זוכר את שמותיהם-שמזהירים בעיקר מתהליך בטווח ארוך יותר: כוחנות יתר של ארה״ב תוביל לירידה דרסטית בשימוש בדולר כמטבע בין לאומי. ירידה כזאת יכולה להוביל לתגובה כוחנית (לא צבאית) יותר ובהמשך לירידה נוספת. אחת מעמדות הכוח העיקריות של ארה״ב בכלכלה העולמית היא שארה״ב יכולה להדפיס כסף-כסף שהוא המטבע הבין לאומי. עמדת הכוח הזאת תיעלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שבטווח הארוך יותר הדולר יאבד ממעמדו. בשלב מסוים העולם יתחיל להסתכל על ארה''ב כעל לווה רגיל, ואז יבינו שיכולת ההחזר שלהם היא די נמוכה (יותר נמוכה משל איטליה), ושהאג''ח שלהם הן בעצם ג'אנק בונדס. אז הדולר יחטוף מכה גדולה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[שי ג'ינפינג] הוא באמת דיקטטור? לא. ודאי שלא. נכון ששי הוא מנהיג מסוג אחר, הוא סמכותני, בטוח בעצמו, שולט במפלגה... העובדה שהוא ביטל את המגבלות על כהונתו לא אומרת שהוא דיקטטור. ממילא לא היו מגבלות על תפקידו כמזכ"ל המפלגה או כמפקד הצבא. אז הוא כן קצת דיקטטור. יש עליו מגבלות נוקשות, לכל כוח יש מגבלה בסין, זה לא צפון קוריאה. יש גם אלמנט מסוים של דמוקרטיה פנים־מפלגתית עם 89 מיליון חברי מפלגה. סין היא לא דמוקרטיה ליברלית, אבל לא מדובר בסטאלין. אז הוא ביטל את המגבלות על הכהונה שלו, לא קרה כלום. (הסינולוג אלכס פבזנר בראיון ל-TheMarker.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפי סטיב באנון. במראיינים - תומס פרידמן. דיון תרבותי, מענג ומשכיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור. הדברים של באנון בפתיחה נכונים ומדויקים. טראמפ אכן עושה את הדבר הנכון. בהמשך באנון סוטה לממבו ג'מבו כלכלי מופרך, שנועד כנראה לתמיכה ציבורית מבפנים, ופרידמן ממעיט בחכמתם של הסינים, אבל העיקרון נכון, וההערה השנונה על לייטהייזר (הוא מכיר כל שטיח שהסינים מכרו לנו בשלושים השנה האחרונות) יורדת לשרש העניין. באנון גם צודק לדעתי שזה לא יגמר ב G20 (ב 20 ביוני). אבל הסינים לא טיפשים. לדעתי כל המטרה שלהם במשא ומתן הזה היא למשוך זמן עד הבחירות של 2020, אולי הפריץ ימות. האסטרטגיה של הסינים היא כן להתחיל לייצר בעצמם את ה IP במקום לגנוב אותו, אבל בתנאים שלהם. הם כבר מעצמה כלכלית באותו סדר גודל של ארה"ב והאיחוד האירופי, אז אולי הם כבר מרגישים מספיק חזקים לעבור לשלב הבא, אולי לא. בכל מקרה הם מעוניינים להגיע אליו בתנאים שלהם ולא בכפיה. יש להם תכנית אסטרטגית ברורה וארוכת טווח שעבדה עד עכשיו בצורה יוצאת מהכלל. המטוסים המסחריים שהם ייצרו היו בהתחלה טורבו-פרופ חיקויים של אנטונוב הרוסיים משנות הששים, אבל ב 2021 הם יתחילו לספק את המתחרה שהם פיתחו בעצמם ל 737 Max ול A320. הפיתוח של הComac C919 [Wikipedia] התעכב, ואמנם הוא יהיה מיושן ב 10-15 שנה כשתתחיל האספקה, אבל עקומת הלמידה במטוסי נוסעים היא ארוכה וגבוהה. את CRAIC_CR929 [Wikipedia], המטוס רחב הגוף שיתחרה ב 787 החל מ 2027 הם מתכננים ויבנו בשיתוף עם רוסיה. טראמפ לא יצליח להפוך את אמריקה לגדולה שוב. ה Happy days של תחילת שנות הששים לא יחזרו. היא עדיין האימפריה הגדולה ביותר בעולם, אבל היא כבר אימפריה בשקיעה. המונופולים העולמיים (מיקרוסופט, גוגל, אינטל) הם עדיין חברות אמריקאיות, אבל הם לא משלמים מס לארה"ב. העובד האמריקאי, שממנו באים המסים של התקציב הפדרלי, לא מצליח לשפר את ההכנסה שלו כבר שלושים שנה. זה גם ההסבר הכי טוב ששמעתי להיעדר האינפלציה למרות ה"צמיחה"- מי שנהנה מהצמיחה הם רק החמישון העליון, וכאשר ההכנסה שלהם גדלה הם לא צורכים יותר. מי שצורך יותר כשההכנסה שלו גדלה הם בעיקר שלשת החמישונים התחתונים, והם לא נהנו בכלל מה"צמיחה". לכן ב 2018, "השנה הכי טובה בעשור האחרון" מכירות הרכב בארה"ב ירדו(!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכלתי, אם כי על מקצת הדברים אני חולק: הסינים לא טפשים, אבל אני מסופק באשר ליכולת שלהם, כמו גם של חברות סגורות/היררכיות/סמכותיות אחרות1, לייצר חדשנות. באשר לאימפריה - התכוונת אולי למעצמה. ארה"ב נתפסה כשוקעת כבר לפני יותר ממאה שנה, עשרות שנים קודם להפיכתה למעצמה התרבותית, הכלכלית והצבאית המרכזית בעולם. אני מתקשה להעריך מה צופן העתיד, אך לעת עתה, למרות הנתונים המדאיגים שאתה מביא, איני רואה דעיכה משמעותית ארוכת טווח. להיפך. אגב, להפתעתי, פרידמן מסכים עם מדיניות טראמפ בעניין זה. 1 אם כי היפנים הם אולי מקרה מיוחד (חפש Triadic) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: טראמפ החל את ימיו כנשיא בשבירת המאמץ הבינלאומי נגד סין. כמוכן, אם הסינים לא ידעו לפתח בעצמם, הם יוכלו לקנות פיתוח (למשוך מפתחים או לקנות חברות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם שואפים למצב שהם יוכלו לפתח בעצמם. זאת האסטרטגיה ארוכת הטווח שלהם. הטאיוואנים (סינים בעצמם) עברו את אותה דרך: בשנת 1962 התמ"ג לנפש בטאיוואן היה דומה לזה של קונגו. הם עברו תיעוש מואץ בשנות השבעים שהטיס אותם קדימה ככלכלה תעשייתית מוטת ייצוא. בשנות השמונים חוקי הקופירייט שלהם היו מאוד חלשים (קניתי שם ספרים וקלטות "לפי משקל"). הם ייצאו "תואמי PC" זולים תרתי משמע לכל העולם והפכו לאחד מ"ארבעת הנמרים" של דרום מזרח אסיה עם תעשיית אלקטרוניקה רצינית. בשנות התשעים החלו להתפתח שם חברות ענק בתחום המחשב האישי- ACER, יצרנית המחשבים שהפכה ב 1995 לתשיעית בעולם במסירות, ASUS בתחום לוחות אם וכרטיסי מסך, MAG במוניטורים CRT, ו D-LINK ו EDIMAX בראוטרים ב 2003 הטאיוואנים ערכו רביזיה יסודית בחוקי הקופירייט כדי להתאים אותם לאמנות הבינלאומיות. לא כל החברות הצליחו לעבור מסטאטוס של יצרניות לסטאטוס של מפתחות. MAG, למשל, נכשלה במעבר ל LCD. אבל HTC, מנגד, שהתחילה מייצור לפטופים, פיתחה את הסמארטפון הראשון שרץ על אנדרואיד (ב 2008). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נניח שהמטרה של טראמפ היא לזכות בכהונה שניה בבחירות 2020 ונניח שמה שהוא חושב שהוא צריך כדי לזכות בבחירות הם ריבית נמוכה ושוק מניות בשיא. אז הוא ימשיך במלחמת הסחר עד שהפד יוריד את הרבית חזרה קרוב לאפס, ורק אז יגיע להסכם עם הסינים שהוא יוכל להציג אותו כנצחון, ויבטל את כל התעריפים. הבורסה תגאה והוא ירכב עליה לכהונה שניה. זו שיטת פעולה ידועה של טראמפ- להכניס עז, לחלוב אותה ככל יכולתו, ואז להוציא אותה ולהכריז על עצמו כמושיע האומה ממנה. התפקיד של הסינים הוא למשוך כמה שיותר זמן (בינתיים הם עושים את זה יפה מאוד) כיוון שהם יודעים שטראמפ רוצה להגיע להסכם לפני הבחירות. בהסכם שיושג בחלון הזמן האופטימלי הם יתנו לטראמפ הישג למראית עין אבל ידאגו שההסכם לא יזיק להם בפועל- לדוגמה שמנגנוני הפיקוח יהיו כאלה שאפשר למסמס. כדי שזה יקרה טראמפ יצטרך להעיף את לייטהייזר מניהול המו"מ. מרגע שטראמפ יגיד שלייטהייזר לא עושה עבודה טובה ויחליף אותו ההסכם ייחתם תוך חודשיים. כרגע אין שום מועמד רפובליקני רציני שמוכן להתמודד בפריימריז מול טראמפ. ג'ב בוש, כריס כריסטי, טד קרוז, קרלי פיורינה, ניקי היילי, ג'יימס מאטיס, מיט רומני, מרקו רוביו ופול ראיין הודיעו שלא יתמודדו. קרוז, רוביו וראיין גם הודיעו על תמיכה בטראמפ. לכן התזמון של חתימת הסכם הסחר מול סין יהיה כנראה אחרי מרץ 2020. עכשיו בואו נראה אם הבלבניזם עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה העז שטראמפ הכניס? היתה עז מלכתחילה - הבעיה בהסכם הקיים עם הסינים. הוא נוקט בטקטיקת המו"מ הקשוחה הרגילה שלו, כדי לגרום לסינים להתקפל. אני מעריך שהוא מעריך שיצליח לעשות זאת במועד מתאים לפני הבחירות (לא רק מפני שזה עשוי לעזור לו להיבחר שוב, אלא מפני שכנראה הוא ממש רוצה לשפר את ההסכם המסחרי. מדהים מה שפוליטיקאים יכולים לעשות לפעמים חוץ מהמניעים הציניים שיריביהם מייחסים להם). אין נוהג לקרוא בארה"ב תיגר על מועמד מכהן מאותה מפלגה. בוודאי לא מכאלה שהפסידו למועמד זה בסיבוב הקודם. גם בישראל זה לא ממש מקובל (למעט הספורט הלוקלי של מפלגת העבודה). (וכל מה שאמרת לא רלוונטי מתודולוגית לבלבניזם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אני משנה את הכותרת של הפתיל. העז היא המכסים. טראמפ מציג את המכסים כאילו סין משלמת אותם בזמן שהחברות והצרכנים האמריקאים משלמים אותם. כשהוא יוציא את העז כולם ינשמו לרווחה ויגידו- איזה כיף! אין מכסים! בסופו של דבר שנינו מסכימים שהסכם יושג לפני הבחירות (דבר שנראה לי שהוא טוב לסינים הרבה יותר מהסכם אחרי הבחירות). בוא נסכים שאם טראמפ יפטר את לייטהייזר לפני ההגעה להסכם המניעים שלו הם כמו שאני הנחתי, ולא כמו שאתה הנחת. אם אני קורא נכון את הסינים לא יהיה הסכם כל עוד לייטהייזר נמצא בצוות האמריקאי של המו"מ. בעניין נוהג בארה"ב: טראמפ שבר הרבה מסורות. המסורת היא גם שהנשיא הוא איש מפלגה שכיהן קודם לכן כמושל (רייגן, קרטר, קלינטון, בוש הבן, פ.ד.ר.), סגן נשיא (בוש האב, פורד, ניקסון, ג'ונסון) או סנטור (אובמה, קנדי, טרומן). יוצא הדופן היחיד מרוזוולט ועד טראמפ היה אייזנהאואר ש"גויס" למרוץ לנשיאות על ידי המפלגה. לכן לא יכולתי לסמוך על הנוהג ובדקתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. לא מבין איך אתה יוצר בין הפיטורים האפשריים של לייטהייזר למניעיו של טראמפ. הוא טוב בהצגות ורוטציות של הסובבים אותו, כי זו דרכו. אין לזה קשר עם המניעים לאירוע כזה או אחר. העובדה שהוא עלה בצורה לא מסורתית, לא משנה את הצורה המסורתית בה עדיין נוהגים יריביו/מתחריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את הראיון אליו קישר אפופידס בתגובה 706990 ואולי התאוריה שלי על הקשר בין פיטורי לייטהייזר לבין הסכם לצורך יחסי ציבור תתברר. אני מסכים לסיפא. פשוט אחרי הדרכים הלא אורתודוקסיות של טראמפ הייתי צריך לבדוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |