 |
אתה מערבב שני עניינים.
ברור שקנאים, ראדיקלים ואנרכיסטים הם עניין סובייקטיבי, אבל לצורך דיון זה, האבחנה די פשוטה. אני מדבר על קיצונים שאין להם תמיכה ציבורית רחבה.
זהו קו המבדיל בין עוה"ד בן גביר לחה"כ סמוטריץ'. בן גביר הוא פרובוקציונר המנסה לקדם את דעותיו ובעיקר את עצמו ע"י פרובוקציות נגד הסדר הציבורי ובעבר נגד החוק. סמוטריץ' הוא נציג נבחר של מאות אלפים שהצביעו בעבור רשימתו. יש כאלו העושים מלאכתם קלה ונטפלים לאנשי ציבור נתעבים ומאשימים אותם בכל קשיי ותקלות החיים. למעשה האשמים האמיתיים הם מאות אלפי בוחריהם שבחוסר האחריות והמוסר שלהם מינו אותם על חיינו.
בתגובה זו איני עוסק בשלטון רע שדעותי עליו מן הסתם קרובות לדעותיך. אני עוסק באותם אלו שמדלגים על הצורך להבחר בבחירות דמוקרטיות ומנסים לפרסם דעותיהם ע"י הפרת החוק. הבעת דעה, גם באמצעות הפגנה ומחאה היא לגיטימית בדמוקרטיה. השתלטות על מציאות החיים באמצעות חסימות כבישים ושיבוש אורחות חייהם של מאות בלתי מעורבים היא משהו אחר.
בהזדמנות זאת אומר שעובדי מערכת הבריאות, כאשר מי מהם נפגע פיזית ע"י הלקוחות, זכאים לעניות דעתי, להתכנס ולהביע מחאה, גם בשעות העבודה שלהם. להשבית את המערכת וליזום עיצומים שונים, זה כבר זחילה לתחום האנרכיה. אם מערכות השלטון אטומות לצרכי הביטחון של עובדי הבריאות, האם לא ראוי לומר זאת לציבור, במקום ליזום פיגוע בקרבנות חפים מפשע והשפעה כדי להזיז את אותם אטומים?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש