 |
צעצועים וקרקורים – השיר של ישראל לאירוויזיון מלהיב ומסעיר | 3833 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
הקליפ באמת סוחף. אחר כך ניסיתי להקשיב לשיר בלי להסתכל. פחות מעניין... אבל לא ממש משמעמם, אני מניח שבהתחשב בזיקנה של הטעם שלי זה הכי טוב שאפשר לצפות לו מפופ עכשווי. אני מקווה שההופעה של נטע על הבמה נותנת שמץ מהאקשן החזותי שיש בקליפ. לבן שלו יש תובנה מעניינת: בויתור על הלופר הם ויתרו על בנייה אנכית של השיר, והחליפו אותה בבנייה אופקית, שזה פחות מעניין. והערה בצד: אחת הרקדניות בקליפ מזכירה לי חזותית את סי היימן בתקופת "לא עובדת בשביל אף אחד", שזה מאוד מתאים לשיר. מה שמסתכל (באופן מהנה) הוא שאני לא מצליח להשתכנע בדמיון, כי הקליפ לא נותן לראות אותה יותר משליש שנייה ברצף. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זה שיר פופ לא רע, גם בלי הקליפ. ובנוגע להערה בצד: אתה מתכוון לרקדנית עם השיער הכחול, נכון? אז ב-0:43 רואים אותה ללפחות שנייה שלמה, וכן, גם בעיניי היא דומה לסי היימן של האייטיז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אבל אני בהחלט מתפעל מכמות יחסי הציבור שהוא מקבל ולא רק כאן באייל1. זאת כבר אמנות בפני עצמה. __ 1. שני מאמרים אוהדים בטירוף, שנכתבו ע"י גד, שכתב רק אותם. האם אלו רק שתי מאמרים של גד בסדרה על מוזיקה ישראלית? אם כן, סחתיין על הפרגון! אבל אולי כדאי להציג עוד יוצרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. הרבה יחסי ציבור והרבה הייפ לשיר ברמה נחותה (רמה גאנגה סטייל). גם גאנגה סטייל, למרות מיליארדי הצופים , הוא שיר נחות: מוסיקה שיטחית ומשעממת. קצב לא משהו. מקסימום בגאנגה סטייל יש קצת ידע בריקודים והצגת קליפ גרפית. לא משהו שיותיר רושם לשנים. כנראה בעידן האינטרנט של ימינו אפשר לקדם שירים נחותים על ידי "חווות דעת מלומדות" שלדעתי הן סוג של פלצנות. היום, כשנתיים (?) אני אפילו לא מצליח לזכור את שם השיר המדובר של הגברת אזולי (שכחתי אפילו את השם הפרטי שלה). מי זוכר שהיה שיר כזה, לא הותיר כלום אחריו ? הלך ההייפ ונותר לא כלום. אילולא האינטרנט היה זוכר הכל , השיר הזה היה נעלם לגמרי מהתודעה היום. אילולא השיר המוצלח "דינה ברזילי" לא הייתי מצליח לזכור את שם המשפחה של הזמרת השמנה. בהשוואה: השירים העילגים של "פילפל אל מסרי" עדיין זכורים יותר. כל מי ששומע היום את השיר "בתשלומים" ("כל המשכורת הולך ליל מכולת") של פילפל אל מסרי נהנה ממנו, מי ששומע היום את שיר האירווויזיון של ברזילי מפהק משיעמום. התלונה שלי אינה רק נגד הגברת ברזילי, היא בכלל נגד ההידרדרות ברמה של האירווויזיון. פעם היו שם שירים עם איכות (נאמר "בובה על חוט") . היום כל השירים שם הם או גימיקים או דייסה בטעם סכרין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי . ריעננתי את הזיכרון: שם השיר הוא toy שם הזמרת הוא נטע ברזילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד אהבתי את גאנגנם סטייל. משום מה מזכיר לי את יקה יקה. בשניהם לא הבנתי מלה אבל מאוד אהבתי. יקה יקה בתורו מזכיר לי את פאטה פאטה שהיה אחד השירים הכי אהובים עלי כילד. האירוויזיון תמיד היה דייסה בטעם סכרין. זה לא מפריע ליהנות ממנו, למי שרוצה. ל"טוי" הגיע לזכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטוי הגיע לזכות ? בתור מה ? בתור ראש לשועלים ? זה שבארוויזיון היום הרמה הכללית על הפנים לא עושה את טוי למשהו ששווה. שני השירים שהזכרת איכותיים. במיוחד שיר הזמרת הנוקשת בלשון (מרים מקבה). בשיר הראשון יש מקצב מצויין, בשיר של מרים מקבה יש גם מיקצב טוב וגם מלודיה טובים (שניהם סגנון כושי אפריקאי). בשיר טוי אני לא מזהה שום מיקצב מעניין, שום מלודיה ששווה משהו. יש גימיקים של קולות משונים, שום דבר מעבר לזה. בזמנו הדעה שלי היתה זהה למה שאני אומר עכשיו אבל לא רציתי להגיב אז כי במצב ההייפ של אז לא היה טעם להתמודד מול ההייפ. היום במרחק של שנתיים רואים שטוי לא השאיר שום חותם . מבחן הערך של יצירה הוא מיבחן החותם: מה שלא משאיר חותם בזכרון הציבור הוא דבר סתמי חסר ערך. לא סתם הזכרתי את השיר "בתשלומים" זה כדי להדגים שלמרות העילגות שלו יש בשיר ערך אומנותי, שניתפס אפילו בשמיעה ראשונה. מכיוון שאיני מאמין שוויכוח על אמנות אמור להיות במישור המילולי (שבלשון בוטה אני קורא לו פלצנות) — אלא בבדיקה ישירה של היצירה — אני רוצה להביא דוגמא לשיר איכותי. יצירה אמנותית טובה לא צריך להסביר במילים, היא מסבירה את עצמה ובזה כוחה. אני סוגר כרגע את ההודעה, מעכב מתן לינק לשיר איכותי כי אין לינק תחת ידי. אבל אביא כזה אם לא אסתבך מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הסתבכתי אבל מקווה שהלינק יעבוד. השיר הוא "זן זן זן סה" שמלווה את סרט האנימציה היפני your name. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. הגיע לו לזכות בתור ראש לשועלים. השיר היה תפור היטב למידות התחרות, ונטע ברזילי היא מבצעת יוצאת מהכלל. מעטים שירי האירוויזיון שהשאירו חותם. עוד יותר מעטים כאלה שלא זכו בתחרות1. אני חושב ש"הללויה" היה רמה אחת מעל התחרות. לא התחברתי לשיר שקישרת, אבל הציורים היו נהדרים. _________ 1 ג'ינגיס חאן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר שקישרתי הוא סוג של קאבר. האנימציות היפות אינן רלוונטיות לשיר (הן רלוונטיות לבמאי של הסרט שאותו מלווה השיר). הגירסה המקורית לדעתי טיפה יותר איכותית מהקאבר אבל לא בהרבה. התקשיתי למצוא לינק לביצוע המקורי, עכשיו קצת מאוחר לעשות זאת כאן. השיר באיכות גבוהה מאוד, זה לא ניקלט בשמיעה ראשונית כי הוא מורכב במיקצת מבחינה מוסיקלית. אחרי שתיים שלוש שמיעות הוא ניקלט יותר. השיר זכה לצפיית שיא ביפן (לא בקליפ שנתת לו לינק). מספר הצפיות בעיקר ביפן היה 250 מיליון צפיות עד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם די אהבתי את גנגנאם סטייל, ודי אוהב את פאטה פאטה, ואני מבין מה אותה אומר על הקסם שירים שלא מבינים בהם מילה. אבל קשה לי לשים אותם משני הצדיים של יקה יקה כשווים. פאטה פאטה הוא פופ אנגלו-אמריקאי של תקופתו, בתיבול אפריקאי מאוד קליל; גנגנאם סטייל הוא ראפ-פופ אנגלו-אמריקאי של תקופתו1 אפילו בלי תיבול למעט השפה. יקה יקה הוא הצצה לתרבות פופ אחרת, אני חושב שעשירה יותר מוזיקלית מהאנגלו-אמריקאית, או בערך מה שכתב צעיר מתלהם אחד בתגובה 15472. זה היה סוג של נס שהוא הפך ללהיט, ויום אחד אני אחרוש באופן יותר מעמיק את תוצרי הסצנה שבתוכה הוא יצא, אני חושב שיש הרבה מה לגלות. 1 או לא של תקופתה קודמת? אני לא מומחה בסוגה, הוא נשמע לי עכשיו עם שטיקים מוזיקליים של עשור-שניים קודם. 2 יכול להיות שהזרות שלו מטה אותי לטובתו. הערכים שבהם הוא עולה על האנגלו- קופצים לאוזן שלי, בעוד שאם יש ערכים שבהם האנגלו- מגיע להישגים גדולים יותר, הם שקופים לאוזן שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי פאטא פאטא (מרים מקבה בשפת נקישות הלשון) זה שיר דרום אפריקאי כאשר שפת הנקישות היא שפה קוהיסנית (יש כמה דיאלקטים). למרות השפה הסגנון המוסיקלי אינו קוהיסני ספציפי אלא סגנון מוסיקלי אפריקאי נפוץ. מן הסתם הסגנון האפריקאי יובא כפי שהוא לארצות הברית דרך שוק העבדים הכושים. הקוהיסאנים הם גזע עתיק שאינו משלושת הגזעים הגדולים (קווקזי, מונגולי, נגרואידי). הם היו בעבר הרחוק מאוד נפוצים באפריקה אבל נידחקו לשוליים של דרום אפריקה על ידי הגזעים הנגרואידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשוד בניגוד עניינים לגבי "פאטה פאטה" כי זה שיר ילדות שלי. ל"יקה יקה" יש מקצב יוצא מהכלל, ואני נתפס כדג בחכה בכל שיר שמצליח להפתיע אותי. ביקה יקה ההפתעה היא בתזמון הכניסה והיציאה של השירה בתוך התיבות (יש בו כמה דברים שמזכירים לי שירים מרוקאיים). גם לגנגנאם סטייל יש מקצב יוצא מהכלל והפתעות קטנות בכניסות וביציאות של השירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לא נעים, אבל גאנגנאם סטייל עצמו חוגג כמעט עשור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים שלי, בגילאי עשר ומטה, עדיין מכירים קלאסיקות(?) כמו גאנגם סטייל או נומה נומה היי. בזכות הפסטיגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אני חושב שהיום הוא נשמע די בבירור מיושן. הערת השוליים שלי השתבשה קשות - כוונתי היתה שכשהוא יצא לפני שמונה שנים, למרות שמן הסתם היה בו משהו מספיק רענן ועדכני כדי לחרוך את ענני יוטיוב, יש לי חשד (לא ברור) שהצלילים שלו היו סוג של רטרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. יש בגנגנאם סטייל רפרורים לשנות התשעים. למשל שני האקורדים העולים ממש לפני הבית הראשון, שאני לא מצליח לזכור לאיזה להיט שנות התשעים הם שייכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאמפ אפ דה ג'ם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרשמות שלי הוא שכל כולו תוצר פופ מהונדס שגנב מכל מה שהוא מכיר ולא עשה שום דבר חדש או מעניין (חוץ מלהיות ויראלי). על הדרך גנב גם מהעבר היותר רחוק ולא רק הקרוב, אבל אני מתקשה לאפיין אותו כרטרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ביקורת? בתוך הז'אנר שבו הוא פועל ועל פי המטרות והתמריצים של אותו ז'אנר, הוא היה תלמיד מצטיין. רק כדאי להתייחס אליו ככזה, ולא כמשהו יותר מזה או משהו אחר. האמת, ייתכן שהוא היה מצליח גם באירוויזיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים להבחנות המוזיקליות שלך. השאלה שנשאלת במקרים כאלה היא, שאם הוא חסר כל ייחוד חוץ מהיותו ויראלי, מה גרם דווקא לו להיות ויראלי. אולי המתח בין המוזיקה הכל כך מוכרת באופיה לבין המראה והשפה של הזמר שכל כך שונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שיר טוב. לפיכך בהגדרה הוא לא חסר כל ייחוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים שחוסר יחוד הוא תנאי להיות השיר שיר טוב. לשירי פופ הטובים ביותר יש ייחוד (+ היותם קליטים). לפעמים הצירוף "יחוד+קליט" מצליח ומותיר חותם שנים רבות. לא תמיד זה מתבטא במיליארדי צפיות ביוטיוב תוך שנה, אבל במהלך השנים הם זוכים לצפיה מצטברת של עשרות מיליונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום הוא נשמע לי שיר גרוע. אז הוא נשמע לי שיר די טוב, אבל שמעתי אותו בקושי פעמיים, אולי אם הייתי מנסה פעם שלישית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התיזה שלך נראית לי אחלה. ב. בנוסף, אני תומך בתיאורית הויראליות הכאוטית1: ההתפרצות של משהו לויראליות עשוי להיות כאוטי ולא צפוי כטורנדו ממשק כנפי פרפר, כשבמקרה בדיוק באותו יום הצטרפו הרבה גורמים אקראיים לחלוטין כדי להפוך אותו לכזה. התיאוריה המאד מבוססת הזו נסמכת גם על ההתנסות האישית היחידה שלי בתגובה (בquora, כן, אני יודע) שהפכה ויראלית. 1 שם רשום, כרגע המצאתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם תזת הכאוטיות. העובדה שהאינטרנט כל הזמן מדרג את תכניו לפי פופולריות, ומציף טרנדים, יוצרת לולאת משוב חיובי לויראליות, וזה מתכון לכאוטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> התיאוריה המאד מבוססת הזו נסמכת גם על ההתנסות האישית היחידה שלי בתגובה (בquora, כן, אני יודע) שהפכה ויראלית. נו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, עניתי תשובה קצת מתחכמת אבל מדויקת מסוגה לשאלה שנושאה הכללי קשור לתגובה 727371 שמופיעה היום בפתיל מקביל באייל1. תחילה היא צברה את המספר החד ספרתי של upvotes שאני צובר שם במקרה הטוב, ומתי שהוא - התיאוריה שלי היא שזה היה הפרפר, אבל מי יודע - קיבלתי upvote ממישהי עם אלפי עוקבים. מכאן והלאה החלו מספרי הצפיות וההצבעות החיוביות לעלות בקצב ממש אקספוננציאלי, שהכפיל את עצמו מדי יום כמדומני. 100 הפך ל-200 שהפכו ל-400 ומשם זה לא הפסיק עד יותר מ-4,000 הצבעות ומעל 100 אלף צפיות2. בעצם זה הפסיק כי האתר איכשהו החליט שהתשובה שלי לא מנוסחת היטב וסוג של חסם אותה מקבלת תגובות נוספות. Bastards. עכשיו, לא רק שזה היה מקרה חד פעמי מבחינתי, אלא שאני גם לא חושב שזו היתה תגובה כל כך מבריקה. היא היתה קצרה, ודי בסדר בתור התחכמות שגם משעשעת וגם מתארת את המציאות, אבל לא יותר מזה. לא הסבר מקורי ופשוט להבנה של סופרפוזיציה, לא תיאור מפעים של למה פיי הוא אי רציונלי, לא סיפור מחמם לב על ילד שאיבד את החתול שלו ומצא אהבת אמת בעקבות זה, לא גילוי קורע לב על טרגדיה אישית3, לא פרט מידע מסעיר שאף אחד לא הכיר עד היום, שום דבר מכל אלה. האם התגובה היתה "ראויה" להתפשטות הויראלית יותר מאחרות? לא חושב. במקרה כמה מטבעות נפלו על הצד הנכון ויצרו avalanche שלפי הרגשתי מרגע שהוא עובר מסה קריטית מסוימת, הוא כבר מעצים את עצמו בלי קשר לאיכות התוכן המקורי. מרגע מסוים, העובדה שתוכן מסוים קיבל 1000 לייקים יותר חשובה להמשך הצבירה מאשר התוכן שלה. 1 יותר מזה וגם כאן יהיה אאוטינג. אבל צירוף המקרים הזה עודד אותי לחזור לכאן. 2 כדי להבהיר - לכותבים רבי תוכן ועוקבים בQuora אלו לא מספרים גדולים, אבל אני מגיב מאד מאד בדלילות שם (לאחרונה כמעט בכלל לא), וממוצע ההצבעות לתגובה שלי שם הוא חד-ספרתי. 3 נושאים שצוברים בדרך כלל יותר קהל אוהד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שסיפור על ילד שאיבד אהבת אמת ומצא את החתול שלו בעקבות זה, יחמם הרבה יותר את לב הגולש הממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כאן מדובר בגולשי Quora :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הם קוראי קוורה ? האם זה סוג של "קוראי הארץ". לגבי לינקים שקיבלת בסוג של התלקחות. לא אופתע אם זה חלק מהאלגורימים של האתר שמעודד התלקחויות כדי לסחוף צפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת - אין לי מושג. זה אתר שמטרתו לענות על שאלות של אנשים במגוון תחומים (וכל אחד יכול לעקוב אחרי תחומי עניין מסוימים כדי לראות בעיקר את השאלות שם - מה שעוד יותר מצמצם את קהל היעד האישי של כל אחד.1), משהו כמו stackoverflow אבל פחות טכני ויותר ברמת במדע הפופולרי (לפחות בתחומים שאני רשום אליהם, פיזיקה וכאלה). עדיין בהחלט אתה יכול להיתקל בתשובות עם פירוט טכני נרחב, כולל טנזורים כשצריך (או לא צריך). אני דוקא לא חושב שזה עידוד וירטואלי של האתר. האתר אגב הוא עם שמות משתמש שאני מניח שרובם אמיתיים. הכל יכול להיות, אבל לא נראה לי שזה המקרה. מהמעט שאני מבקר שם לאחרונה, נראה לי שעם חלוף הזמן הוא נעשה יותר מוטה פרסומות מאשר קודם, אבל כשקרה המקרה הנ"ל זה היה לפני כמה שנים טובות. 1 למשל אם אתה עוקב אחרי קוונטים, יחסות, מתימטיקה ומדעי מחשב, תהיה חשוף לקבוצה אחרת מאשר אם תעקוב אחרי גיבורי על, הלבשה או פוליטיקה אמריקאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את האתר הזה והוא עדיף על ויקיפדיה כשאתה ממש משועמם או פורנו כשאתה עצבני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת שלך קיבלה וריאנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתר ששנים מעמודי התווך שלו תרגמו את הופשטטר לעברית (דיון 3374), MU הוא בן בית (לדוגמא, ראה כאן: MU_puzzle [Wikipedia]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר בכיוון של MU כזה מר שכג שהוא אקטאולי בנסיבות אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב במדיום בו השיר התפרסם, בוודאי שהקליפ שיחק תפקיד משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נכון. צפיתי עכשיו בקליפ כולו, ואני תוהה אם בו יש משהו מיוחד. אני מתקשה להבחין, אבל מרגיש כאן על קרקע עוד פחות בטוחה מאשר במוזיקה. יכול להיות שבקליפ כמו במוזיקה, השילוב של השפה האסתטית הדי מוכרת (מקליפי פופ אנגלוסקסיים) עם הזרות הקוריאנית המסקרנת עושה את הטריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי את השיר מספר פעמים ברדיו לפני שראיתי את הקליפ, ואהבתי אותו. יש שירים שתופסים אותך משמיעה ראשונה, במיוחד כשאתה בגיל הנכון (12-16). אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Follow you follow me והייתי מוקסם. היום, ממרומי גילי, זה בהחלט לא נשמע כמו פסגת היצירה של ג'נסיס. לעניין הויראליות- אני חושב שאם היה יוטיוב בשנות השבעים השירים של אבבא היו זוכים גם הם למיליארדי צפיות. הם היו שירי פופ יוצאים מהכלל, וגם הויזואליות של הלהקה היתה מוצלחת לזמנה. אני לא חושב ששיר זוכה למאות מיליוני צפיות במקרה. זה שקשה לשים על הדבר את האצבע לא אומר שאינו קיים. על כן שמו ז'ה נה סה קוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שאבבא היו מצליחים בעידן היוטיוב עם שיר כמו Waterloo ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שלפסיי יש שיר אחד שכולם מכירים, ולאבבא יש עשרות. אי אפשר להשוות ביניהם ולגזור גזירה שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מורי קנטה - שם המשפחה במלרע, נראה - נפטר ממש במאי האחרון (והעולם שתק). רושם ראשון מהאזנה לשני אלבומיו הראשונים - הרבה חומר טוב, שום דבר שאי אפשר לשמוע כבר ב''יקה יקה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב ''אני אפילו לא מצליח לזכור את שם השיר המדובר של הגברת אזולי (שכחתי אפילו את השם הפרטי שלה)'' בתגובה למאמר קצר שמכיל את הפרטים האלה, אתה מביא את אמנות העצלות האינטלקטואלית לשיאים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד יותר מרשים כשזה מופיע בתת-הכותרת של המאמר שניתנת לקריאה גם כשהוא סגור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העדר הבדיקה נובע מבעיות טכניות. (קרה לי שחיפוש ברשת תוך כדי כתיבת תגובה גרם למחיקת התגובה לכן אני מסתמך רק על זכרון. כאמור העובדה שאני לא זוכר היא בעיקר מפני שאינני מעריך את השיר טוי, לכן לא התאמצתי לזכור אותו.) את אבאניבי והללויה אני זוכר יותר ללא צורך בתיזכורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה בטאב חדש (אבל בשלב מסוים צריך מנוע חיפוש משוכלל כדי למצוא את הטאב עם התגובה שהתחלתי לכתוב לפני שבועיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע למה כוונתך. בכל אופן, מאוד לא נוח לי לבדוק דברים ברשת בזמן כתיבת תגובה. לפיכך קודם כתבתי תגובה תוך שהסתמכתי רק על הזכרון, אחר כך בדקתי ברשת וכתבתי תוספת תגובה כהשלמה לזכרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אני לא מנסה לחנך אותך או משהו כזה (אם כי בל נשכח ש*אני* הבאתי את ההורים שלך מרומניה!) ואתה רשאי, כמובן, לכתוב בכל צורה שעולה על דעתך. אני רק רוצה להביא לידיעתך שהנוהג הזה שלך מפריע לי כקורא להתייחס אליך ברצינות הראויה, ויש לי הרגשה שאני לא היחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין טענותיך. הסברתי מה הסיבה הטכנית שבגללה אני לא יכול לבדוק פרטים (משניים בעיני) תוך כדי כתיבת תגובה. זה לא ניתן לשיפור ככל שזה תלוי בי. הטענה החשובה בעיני הייתה שהשיר טוי הוא אפיזודה חולפת, חסרת חשיבות. אי הזכירה של שם הזמרת הוא *תוצאה* של חוסר החשיבות. יחוס חשיבות לשיר טוי למרות שהוא חסר ערך (לדעתי) היא בעיה יותר חשובה בעיני מאשר התעסקות בפרטים של שם הזמרת. אני נוהג להציג את עמדתי, גם אם היא לא נילקחת ברצינות, כי איני מחפש אהדה אלא רוצה לאמר מה שנראה לי חשוב לאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך בעייתי בייחוס חשיבות (אם בכלל מישהו עשה את זה) לשיר טוי? האם הבעיה שאתה רואה היא ספציפית לשיר הזה, או כללית לשירי פופ שלא מוצאים חן בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעייתי לשיר הזה ספציפית. היה הייפ גדול לשיר הזה. לשירים אחרים לא היה הייפ, לכן לא משנה אם מישהו העריך אותם או לא. אנשים מתנהגים בצורה שמחנכים אותם. כאשר מחנכים אותם שששיר שעיקרו הוא גימיקים הוא שיר מוצלח הם מאבדים את יכולת שיפוט. אגב מצאתי לינק לביצוע "המקורי" של השיר זן סן זן זה. הוא שונה במקצת מהביצוע שנתתי הלינק הראשון. אולי הביצוע המקורי (שקיבל 250 צפיות) ימצא חן בעיניך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לטענה הכללית שמדובר בתחרות פוליטית שבה היחסים בין המדינות חשובים לא פחות מאיכות השיר, יש כאן שאלה ספציפית. בתחרות שהיתה לפני שנתיים, אאז"ן, חצי מהנקודות ניתנו ע"י "ועדות מומחים" בכל מדינה, כאשר המשקל של כל המדינות היה שווה. החצי השני של הניקוד ניתן ע"י הצבעה אישית פתוחה ברשת (בלי קשר למדינה ממנה בא המצביע). כל עוד ניתן הניקוד ע"י המדינות הוביל השיר של הזמרת האוסטרלית שהיה כנראה השיר היותר הטוב. אבל ברגע שהוכנס הניקוד הפתוח, השיר האוסטרלי ירד למקום השלישי והשיר האוקראיני (הזוכה) והרוסי חלפו על פניו. השיר האוקראיני היה "קצת" אנטי-רוסי, ובאוקראינה וברוסיה היו התארגנויות לאומיות להצבעה (ואולי גם זיופי סייבר) שגרמו למהפך בתוצאות. מהי שיטת הבחירות השנה? אני לא יודע אם בעקבות הפיאסקו האוקראיני-רוסי ביטלו את ההצבעה הפתוחה. ההרגשה שלי היא שבפרט במקרה הישראלי, ביטול או "קיזוז" ההצבעה הפתוחה יפעל לטובת נטע. למרבה הצער, השיר הישראלי מן הסתם יזכה גם להתארגנויות נגדו בהצבעה הפתוחה, וגם להצבעה עויינת מצד הרבה מדינות, כך שהסיכוי לזכייתו קלוש בכל מקרה בלי קשר לאיכות השיר בכלל ולהערכות ההימורים בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפטים האלה תפסו את העין שלי, "השיר כמעט כולו באנגלית למעט מילים אחדות בעברית...והאטיטיוד הכללי...עם אותו מפעם (טמפו)". מצד אחד הקפדה על הביטוי הלא כל כך נפוץ בעברית "מפעם" (עם הסבר לועזי) ומצד שני "אטיטיוד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי ל''גישה'' אין אטיטיוד של ''אטיטיוד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''האווירה הכללית'' (הפריע גם לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, הרבה יותר מתאים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מתאים בהקשר הזה. אפרופו, אני עדיין לא סגור אין אומרים בעברית משהו כמו she's got [an] attitude. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לה פלפל (בסגנון שנות השבעים). יש לה חוצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוצפה אומרים גם באנגלית וזה לא בדיוק אותו דבר כמו attitude. זה משהו כמו, למה מה קרה שאת עושה פנים [חמוצות/ דוחות/ מתנשאות/ לא סובלניות/ חסרות סבלנות/ מזלזלות / וכו'] ! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מתנשאת, לא מסבירה פנים, מפגינה ריחוק, מרימה את האף, סנובית. ובסלנג: מתעליינת, עושה דאווין, חושבת את עצמה, או בגרסתו החדשה: חשה ת'עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשה ת'עצמה - עכשיו אני מחפש הזדמנות להשתמש, בזהירות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הספציפי של מוזיקה, יש את האפשרות ''הגשה''. אמנם מילה קצת מיושנת אבל עשויה להתאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפריע לי שהשיר שמייצג את ישראל אינו מושר בעברית. ואם העברית לא מתאימה לסגנון הזה, שיבחרו בשיר בסגנון מתאים. בעבר זכינו במקומות מכובדים בארווויזיון ואפילו במקום הראשון כששרנו בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל זכתה שלוש פעמים. בכל הפעמים הללו הפזמון לא היה ממש בעברית: הקרוב ביותר היה „הללויה״, שהיא אמנם מילה עברית ובינלאומית, אך לפחות השאר היה בעברית. אבניבי הוא ג'יבריש בעברית. בדיווה הפזמון לא היה בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מן ה"זקנים" ומיקס הז'אנרים המודרניים (ראפ, היפ הופ ואלקטרוני) לא מדבר אליי, אבל עדיין אני יכול להבחין שמדובר בשיר טוב ובכוכבת אמיתית בעלת פוטנציאל בינלאומי. קשה לי להאמין שהיא תזכה, אבל גם אם לא, דבר אחד בטוח: היא ראוייה לזכות ואיזה מזל שבחרו אותה. לגבי השפה, האנגלית, אני חושב מוצדקת. קטני אמונה יגידו שהטקסטים בתחרות השירה ממילא מכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר ולכן הם יכלו להיות באותה מידה בעברית. הטקסט של נטע ודורון מדלי אינו ביאליק, אבל יש שם קו של פמיניזם בסגנון עדות המגדר ו-MeToo# ולכן כדאי שיהיה באנגלית (כדי לשתף מה יותר מאזינים). לעיתים מילים בשפה אקזוטית ולא מובנת יוצרים אהדה וקסם מושך לשיר (ע"ע גילה גילה קוג'ה בודי), אבל בד"כ הם גורמי ניכור. ליבו של שיר הלהיט הוא הקשר הנוצר בין המבצע לקהלו. בחירה בשפה בלתי מובנת מתפרשת לרוב כהתנשאות של הזמר על קהלו. בכלל כאשר באירוויזיון משתתפים אוסטרליה וסין, התחרות הזאת ממילא מדחיקה את הבעיות והמחלות הלאומיות וזורמת יותר עם אוירת הבינלאומיות והכפר הגלובאלי. לא יקרה כלום, אם גם ישראל תמשיך לזרום בקו הזה. מקסימום אפשר לצרף "אמן" (Amen) אחד או שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיחה בפודקאסט "שיר אחד" (אולי אני חוזר על קישור שכבר הביאו) נורית הירש מספרת על השיר "אבניבי", וכיצד היא ואהוד מנור הינדסו אותו לאירוויזיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהלופר הזה מתפשט כמו אש בשדה שיבולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי היום חלק גדול משירי האירויזיון 2018. השיר של נטע המוכשרת באמת הכי אנרגטי והכי רחוק מן הפופ מיינסטרים. אבל לא נראה לי שצריך לקחת את ההימורים ברצינות. השירים המובילים הם פשוט השירים היותר חריגים מבחינה סגנונית (כך שהם זכירים יותר). הזמרת האסטונית באמת יוצאת מן הכלל, אבל הסיכוי של האופרה א-לה אמה שמפליין לזכות די דומה לזה של האתנו-ג'ז הגרוזיני. (אני גם תוהה אם אפשר לבצע את קטעי הסופרן קולורטורה (סופרן גבוה ויציב בו קולה של הזמרת "עולה" מעל קול התזמורת). לגבי נטע המוכשרת, ראינו שהיא בהחלט יכולה לבצע בחי את הביצועים המרשימים שלה, אבל אם אכן תזכה על אף כל המגבלות הפוליטיות, יהיה זה יפה מאד מפני שיש בתחרות השנה שירים יפים מאוד למרות שהם פופ סטנדרטי. הזמרת האוסטרלית טובה מאד. והשירים הלא מדורגים של צרפת, בריטניה ואפילו שוויץ טובים מאד. רק האירים המצטיינים חלשים מאד. גם בלעדיהם תהיה תחרות חזקה מאד. בהצלחה לנטע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסטרליה? באירוויזיון? זה בטח שינויי האקלים, הם מאיצים אפילו את הטקטוניקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי באיגוד השידור האירופי החליטו שמדובר באוסטריה הדרומית או משהו כזה. בכל אופן, השנה זאת כבר ההופעה הרביעית שלה בתחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי חצי הגמר של יום שלישי נטע ירדה בטבלאות ההימורים לעומת הקפריסאית, שנסקה אל המקום הראשון. סיבה אפשרית: נטע עומדת מאחורי התחליף-לופר שלה, ובכך התנועה שלה מוגבלת, ואילו הקפריסאית רוקדת בשטח במרץ, מה שהופך את ההצגה החזותית למלהיבה יותר, וגם מאפשר לזמרת להפגין את גזרתה החטובה. הקרב הסופי יהיה בין נטע כנציגת ההעצמה הנשית המרדנית, לבין הקפריסאית עם הלהיט הקליט והרזון המקובל. מי תנצח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד האמנתי שהימור רטרואקטיבי הוא השטח שלי: נטע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי שטעיתי בגדול. ברכות לנטע הכישרונית. קודם כל התברר שההצבעה הטלפונית דוקא הצילה את ישראל (וקפריסין) מן הפוליטיקה של שכנים וקרובים. כפי שחשדנו כבר תקופה ארוכה, נראה שגם ה-BDS וגם האירוויזיון הם חזקים במיוחד בישראל ולאו דוקא באירופה. תן לאירופאים לשכוח לרגע את המטורפים המזוקנים וחובשי הכיפות של המזה"ת והם ישמחו לעשות זאת. לאור הרמאות הרשתית הברורה לעין של אוקראינה (מזל שרוסיה לא עלתה לגמר) וההצבעות המגוחכות של המדינות (אפס הדדי בין השונאות הידועות של ישראל וקפריסין), כדאי אולי לרדת לפרופורציות הנכונות של התחרות הזאת. מדובר בתחרות שירה מסחרית של זמרים מתחילים בחלקם, שמצטיינת בעיקר בגימיקים ובבולטות של הקהילה. אני חושב שהאירוויזיון הוא המקום בו צריך לשים את הגבול ולהפסיק את הברכות המתוקשרות בטלפון של ראשי המדינה, משל נטע זכתה זה עתה בפרס נובל. אין משהו פסול בברכות עצמן. העניין הוא שיש כאן מעגל סגור של פרסום ופמפום עצמי של התקשורת והפוליטיקאים. הדרך היחידה להתנגד היא שהקהל השבוי יגיב בבוז ובגיחוך על הפרסום הזה. ועוד הטפה אחרונה לנטע היקרה. את ממש מדברת את עצמך לדעת בימים האחרונים. "להצביע בעד השונה"? באחת התחרויות האחרונות, זכתה זמרת עם זקן. להצביע עבור זמרת ומבצעת מוכשרת, קצת יותר כבדה מן המקובל זה "הצבעה בעד השונות"?. נטע בודאי משערת שגם אחרי האירוויזיון נטע ברזילי תהיה שקופה ביחס לשלומית מלכה שעדיין לא צריכה לזכות באירויזיון כדי שיקשיבו להגיגיה. אני מציע לנטע ללמוד דוקא מדנה אינטרנשיונל, שמסיבות שונות, הצליחה בלי הרבה אומר ודברים לעשות מהפכה במעמד הטרנסקסואלים. נטע עשוייה בסוף לומר משהו שלא ימצא חן בעיני ההמון ולשלם על כך מחיר מופקע. היא צריכה פשוט להיות ולהמשיך להופיע וליצור ולא להתמכר לדיבורים שהם לפעמים מגוחכים ולרוב מיותרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין כל האזכורים להופעה באירוויזיון והטענות על ניכוס סגנון יפני, אף אחד לא שם לב שבעצם השמלה של נטע ברזילי מרפררת ללא פחות מהלבוש העברי האותנטי והאיקוני של בני ישראל במצרים, כפי שהוא מיוצג היטב על ידי משה רבנו ב"עשרת הדיברות". ואם תרצו, אפילו לתנוחת חציית ים-סוף. אח, אמרנו לכם שהכל כבר מופיע בתנ"ך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי. אגב, הוא מופיע גם בסרט ההמשך על פי זכרונותין של משה ''המלך ואני''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוניברסל טוענת שיש דמיון בין הפזמון של "TOY" ללהיט "Seven Nation Army" של "וייט סטרייפס". הקשבתי ולא שמעתי דמיון מיוחד, אולי הקצב. גם המלים שונות לגמרי. יובל, אולי תוכל להסביר מה הבסיס המוסיקלי, אם יש, לטענה של יוניברסל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני מבין מהכתבה הזו, הטענה היא שפראזת הסינתסייזר ב"טוי", זו שמיד אחרי הפזמון, נגנבה מהריף הבסיסי של הבס (ואח"כ בס + גיטרה) ב-SNA. תגובתי לטענה: פחחח. הדמיון הוא מינימלי, ומתקיים לצד הבדלים אדירים הרבה מקומות ומימדים אחרים של שני השירים. יש אין-ספור מקרים של דמיון הרבה יותר רציני בין שירים, כך שלי נראה שנסיון התביעה הוא מופרך לחלוטין. מצד שני, מאז המשפט של או ג'יי סימפסון למדתי שהקשר בין ההגיון המשפטי וההגיון הפרטי שלי הוא לפעמים רופף ביותר, אז מה אני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אכן יקומים משיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכיר לי מקרה בו 3 שירי פופ מפורסמים (לאונרד כהן,לאו סאייר ואלטון ג'ון)השתמשו באותה פראזה מוזיקלית שנטען לגביה שמקורה מגיע עד לשוברט. ref https://secondhandsongs.com/topic/59344> famous blue raincoat >
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הדגמה לדמיון הבס לזה של עוד כמה שירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגמה מצוינת עד כמה קניין רוחני על סדר מסוים של אקורדים הוא שטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלה חיוך על פני (ופה הזכויות שמורות לדניאל רוגוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כשרוגוב מת התברר לי שהוא כתב באנגלית ותורגם ל''הארץ'' על-ידי מתרגמים אלמוניים, כך שכל מיני ביטויים שלו שלמדתי לאהוב היו בעצם של אותם אלמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מסביר את הבטוי הזה שתמיד נשמע לאוזן העברית שלי אעפס זר וצורם, אבל ייחודי. אם כבר ביקורות במסעדות של רוגוב והשפה שלו, אמנם קראתי אותם אבל תמיד הן לא עמדו הרף שהיה לי בראש, של ר. איסטניס, שקדם לרוגוב. לאיסטניס היו דודות מכל עדה, כולן מומחיות בבישול, הביקורת שלו תמיד הסתיימה במשפט או שנים על המקום הקטן. גם השפה שלו הייתה קצת יותר שנונה ופואטית. זה כנראה מוסבר באנגלית ל רוגוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת כבר קצת דמגוגיה מוזיקלית. אני לא חושב שמישהו טוען שמהלך (חוזר) זהה של שלושה אקורדים על פני ארבע תיבות זה פלגיאט. יש אין ספור דוגמאות של מהלכים הרמוניים יותר ארוכים ויותר מפורטים שמופיעים בכמה שירים (אפילו פה באייל דיברנו על מהלך כזה). יש בחור מצחיק בשם אמיר אוגש שמעלה לפייסבוק מש-אפים של שירים לכאורה לא קשורים (למשל). אם אפגוש אותו פעם, אציע לו לערבב את Lay Lady Lay של דילן עם "הכוכבים דולקים על אש קטנה" של משינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדמיון לפחות בחלק מן המקרים הוא רב (בגלל החזרה), אבל מסכים שלא מדובר בפלגיאט אלא יותר בתוצר של מוגבלות אוסף התבניות המוזיקליות אשר עשויות להסב הנאה לקהל רחב - ביחס לכמות העצומה של מוזיקה שנוצרה. אם לקחת את זה הלאה בניסוח פשטני: רוב המוזיקה המהנה כבר נוצרה1. מעניין אם זה גם נכון לפתילים באייל - לדוגמא, פתיל העוסק בנושא זה. חוץ מזה תודה על הקישורים. אגב זה, חיפשתי אקודים לשירו של דילן והגעתי לזה, שאצלי נפתח במילים: Cultural Boycott: Access denied 1 אין צורך להעיר לי שבכל דור ודור אומרים את המשפט: כבר לא עושים שירים כאלו/יצירות כאלו על יצירה מאותו הדור. עדיין...
As a contribution to a cultural boycott of the state of Israel... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי אין זכר לחרם. אולי יש להם רשימה של סמולנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזה לפי מאפייני IP, בהתאם לרשימה לא מעודכנת הקשורה לספקי האינטרנט בישראל. אולי אחליף לספק שמשרת כאלו שנמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובזמר העברי: "חופים", בביצוע שלישיית המפעיל, הפתיחה האינסטרומנטלית, הכמה צלילים שמתחילים כאן, די זהים לפתיחה של "העגורים" / הגבעטרון, וביחד הם מנגינת הפזמון של "בשדה תלתן", במקצב אחר קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עידו דוד כהן דן (הארץ בגילוי של דורון מדלי לפיו ב-Toy מסתתרת ביקורת על טראמפ (בגדול: "פאם פאם פאהו / טראם פאם פהו" מכיל את רצף הצלילים "טראמפ", וההקשר והביצוע אכן יכולים להתפרש כלעג למחפצן הנשים מהבית הלבן. ולמרות שאפשר לחשוב שזה דרש שהומצא בדיעבד, אז כשחושבים על זה היו הרבה בחירות אפשריות להברות שנטע תשיר שם, ונראה סביר מאוד ש"טראמפ" נבחר בכוונת מכוון. זה לא טריוויאלי, מציין כהן דן, כי חוקי האירוויזיון אוסרים על מסרים פוליטיים בשיר (וכבר היו שירים שנפסלו על כך), כך שהיה צורך להשתמש בהסוואה. ואני אומר, נחמד, אבל הטון הנלהב של כהן דן מחייב לצנן אותו טיפה בשתי הערות, די מובנות מאליהן: (א) ביקורת מאוד מעמיקה על טראמפ זה לא, (ב) זה לא שמדלי ונטע הם דיסידנטים שהצליחו להגניב מסר חתרני תחת אפם של קומיסרי התרבות של סטלין, תחת איום בגולאג. מחוץ למילות השיר של האירוויזיון (למשל, בשירים אחרים ובראיונות) הם יכולים להשתלח בטראמפ בצורה מפורשת הרבה יותר, בלי להפסיד אף טיפת כסף שלא לומר חירות. having said that - פיסה נחמדה של טריוויית אירוויזיון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |