 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה באמת מסביר את הבטוי הזה שתמיד נשמע לאוזן העברית שלי אעפס זר וצורם, אבל ייחודי. אם כבר ביקורות במסעדות של רוגוב והשפה שלו, אמנם קראתי אותם אבל תמיד הן לא עמדו הרף שהיה לי בראש, של ר. איסטניס, שקדם לרוגוב. לאיסטניס היו דודות מכל עדה, כולן מומחיות בבישול, הביקורת שלו תמיד הסתיימה במשפט או שנים על המקום הקטן. גם השפה שלו הייתה קצת יותר שנונה ופואטית. זה כנראה מוסבר באנגלית ל רוגוב. |  |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |