בתשובה לאריק, 13/10/20 8:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני גם די אהבתי את גנגנאם סטייל, ודי אוהב את פאטה פאטה, ואני מבין מה אותה אומר על הקסם שירים שלא מבינים בהם מילה. אבל קשה לי לשים אותם משני הצדיים של יקה יקה כשווים. פאטה פאטה הוא פופ אנגלו-אמריקאי של תקופתו, בתיבול אפריקאי מאוד קליל; גנגנאם סטייל הוא ראפ-פופ אנגלו-אמריקאי של תקופתו1 אפילו בלי תיבול למעט השפה. יקה יקה הוא הצצה לתרבות פופ אחרת, אני חושב שעשירה יותר מוזיקלית מהאנגלו-אמריקאית, או בערך מה שכתב צעיר מתלהם אחד בתגובה 15472. זה היה סוג של נס שהוא הפך ללהיט, ויום אחד אני אחרוש באופן יותר מעמיק את תוצרי הסצנה שבתוכה הוא יצא, אני חושב שיש הרבה מה לגלות. 1 או לא של תקופתה קודמת? אני לא מומחה בסוגה, הוא נשמע לי עכשיו עם שטיקים מוזיקליים של עשור-שניים קודם. 2 יכול להיות שהזרות שלו מטה אותי לטובתו. הערכים שבהם הוא עולה על האנגלו- קופצים לאוזן שלי, בעוד שאם יש ערכים שבהם האנגלו- מגיע להישגים גדולים יותר, הם שקופים לאוזן שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי פאטא פאטא (מרים מקבה בשפת נקישות הלשון) זה שיר דרום אפריקאי כאשר שפת הנקישות היא שפה קוהיסנית (יש כמה דיאלקטים). למרות השפה הסגנון המוסיקלי אינו קוהיסני ספציפי אלא סגנון מוסיקלי אפריקאי נפוץ. מן הסתם הסגנון האפריקאי יובא כפי שהוא לארצות הברית דרך שוק העבדים הכושים. הקוהיסאנים הם גזע עתיק שאינו משלושת הגזעים הגדולים (קווקזי, מונגולי, נגרואידי). הם היו בעבר הרחוק מאוד נפוצים באפריקה אבל נידחקו לשוליים של דרום אפריקה על ידי הגזעים הנגרואידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשוד בניגוד עניינים לגבי "פאטה פאטה" כי זה שיר ילדות שלי. ל"יקה יקה" יש מקצב יוצא מהכלל, ואני נתפס כדג בחכה בכל שיר שמצליח להפתיע אותי. ביקה יקה ההפתעה היא בתזמון הכניסה והיציאה של השירה בתוך התיבות (יש בו כמה דברים שמזכירים לי שירים מרוקאיים). גם לגנגנאם סטייל יש מקצב יוצא מהכלל והפתעות קטנות בכניסות וביציאות של השירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לא נעים, אבל גאנגנאם סטייל עצמו חוגג כמעט עשור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדים שלי, בגילאי עשר ומטה, עדיין מכירים קלאסיקות(?) כמו גאנגם סטייל או נומה נומה היי. בזכות הפסטיגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אני חושב שהיום הוא נשמע די בבירור מיושן. הערת השוליים שלי השתבשה קשות - כוונתי היתה שכשהוא יצא לפני שמונה שנים, למרות שמן הסתם היה בו משהו מספיק רענן ועדכני כדי לחרוך את ענני יוטיוב, יש לי חשד (לא ברור) שהצלילים שלו היו סוג של רטרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. יש בגנגנאם סטייל רפרורים לשנות התשעים. למשל שני האקורדים העולים ממש לפני הבית הראשון, שאני לא מצליח לזכור לאיזה להיט שנות התשעים הם שייכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאמפ אפ דה ג'ם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרשמות שלי הוא שכל כולו תוצר פופ מהונדס שגנב מכל מה שהוא מכיר ולא עשה שום דבר חדש או מעניין (חוץ מלהיות ויראלי). על הדרך גנב גם מהעבר היותר רחוק ולא רק הקרוב, אבל אני מתקשה לאפיין אותו כרטרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ביקורת? בתוך הז'אנר שבו הוא פועל ועל פי המטרות והתמריצים של אותו ז'אנר, הוא היה תלמיד מצטיין. רק כדאי להתייחס אליו ככזה, ולא כמשהו יותר מזה או משהו אחר. האמת, ייתכן שהוא היה מצליח גם באירוויזיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים להבחנות המוזיקליות שלך. השאלה שנשאלת במקרים כאלה היא, שאם הוא חסר כל ייחוד חוץ מהיותו ויראלי, מה גרם דווקא לו להיות ויראלי. אולי המתח בין המוזיקה הכל כך מוכרת באופיה לבין המראה והשפה של הזמר שכל כך שונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שיר טוב. לפיכך בהגדרה הוא לא חסר כל ייחוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים שחוסר יחוד הוא תנאי להיות השיר שיר טוב. לשירי פופ הטובים ביותר יש ייחוד (+ היותם קליטים). לפעמים הצירוף "יחוד+קליט" מצליח ומותיר חותם שנים רבות. לא תמיד זה מתבטא במיליארדי צפיות ביוטיוב תוך שנה, אבל במהלך השנים הם זוכים לצפיה מצטברת של עשרות מיליונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום הוא נשמע לי שיר גרוע. אז הוא נשמע לי שיר די טוב, אבל שמעתי אותו בקושי פעמיים, אולי אם הייתי מנסה פעם שלישית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התיזה שלך נראית לי אחלה. ב. בנוסף, אני תומך בתיאורית הויראליות הכאוטית1: ההתפרצות של משהו לויראליות עשוי להיות כאוטי ולא צפוי כטורנדו ממשק כנפי פרפר, כשבמקרה בדיוק באותו יום הצטרפו הרבה גורמים אקראיים לחלוטין כדי להפוך אותו לכזה. התיאוריה המאד מבוססת הזו נסמכת גם על ההתנסות האישית היחידה שלי בתגובה (בquora, כן, אני יודע) שהפכה ויראלית. 1 שם רשום, כרגע המצאתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם תזת הכאוטיות. העובדה שהאינטרנט כל הזמן מדרג את תכניו לפי פופולריות, ומציף טרנדים, יוצרת לולאת משוב חיובי לויראליות, וזה מתכון לכאוטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> התיאוריה המאד מבוססת הזו נסמכת גם על ההתנסות האישית היחידה שלי בתגובה (בquora, כן, אני יודע) שהפכה ויראלית. נו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, עניתי תשובה קצת מתחכמת אבל מדויקת מסוגה לשאלה שנושאה הכללי קשור לתגובה 727371 שמופיעה היום בפתיל מקביל באייל1. תחילה היא צברה את המספר החד ספרתי של upvotes שאני צובר שם במקרה הטוב, ומתי שהוא - התיאוריה שלי היא שזה היה הפרפר, אבל מי יודע - קיבלתי upvote ממישהי עם אלפי עוקבים. מכאן והלאה החלו מספרי הצפיות וההצבעות החיוביות לעלות בקצב ממש אקספוננציאלי, שהכפיל את עצמו מדי יום כמדומני. 100 הפך ל-200 שהפכו ל-400 ומשם זה לא הפסיק עד יותר מ-4,000 הצבעות ומעל 100 אלף צפיות2. בעצם זה הפסיק כי האתר איכשהו החליט שהתשובה שלי לא מנוסחת היטב וסוג של חסם אותה מקבלת תגובות נוספות. Bastards. עכשיו, לא רק שזה היה מקרה חד פעמי מבחינתי, אלא שאני גם לא חושב שזו היתה תגובה כל כך מבריקה. היא היתה קצרה, ודי בסדר בתור התחכמות שגם משעשעת וגם מתארת את המציאות, אבל לא יותר מזה. לא הסבר מקורי ופשוט להבנה של סופרפוזיציה, לא תיאור מפעים של למה פיי הוא אי רציונלי, לא סיפור מחמם לב על ילד שאיבד את החתול שלו ומצא אהבת אמת בעקבות זה, לא גילוי קורע לב על טרגדיה אישית3, לא פרט מידע מסעיר שאף אחד לא הכיר עד היום, שום דבר מכל אלה. האם התגובה היתה "ראויה" להתפשטות הויראלית יותר מאחרות? לא חושב. במקרה כמה מטבעות נפלו על הצד הנכון ויצרו avalanche שלפי הרגשתי מרגע שהוא עובר מסה קריטית מסוימת, הוא כבר מעצים את עצמו בלי קשר לאיכות התוכן המקורי. מרגע מסוים, העובדה שתוכן מסוים קיבל 1000 לייקים יותר חשובה להמשך הצבירה מאשר התוכן שלה. 1 יותר מזה וגם כאן יהיה אאוטינג. אבל צירוף המקרים הזה עודד אותי לחזור לכאן. 2 כדי להבהיר - לכותבים רבי תוכן ועוקבים בQuora אלו לא מספרים גדולים, אבל אני מגיב מאד מאד בדלילות שם (לאחרונה כמעט בכלל לא), וממוצע ההצבעות לתגובה שלי שם הוא חד-ספרתי. 3 נושאים שצוברים בדרך כלל יותר קהל אוהד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שסיפור על ילד שאיבד אהבת אמת ומצא את החתול שלו בעקבות זה, יחמם הרבה יותר את לב הגולש הממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כאן מדובר בגולשי Quora :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הם קוראי קוורה ? האם זה סוג של "קוראי הארץ". לגבי לינקים שקיבלת בסוג של התלקחות. לא אופתע אם זה חלק מהאלגורימים של האתר שמעודד התלקחויות כדי לסחוף צפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת - אין לי מושג. זה אתר שמטרתו לענות על שאלות של אנשים במגוון תחומים (וכל אחד יכול לעקוב אחרי תחומי עניין מסוימים כדי לראות בעיקר את השאלות שם - מה שעוד יותר מצמצם את קהל היעד האישי של כל אחד.1), משהו כמו stackoverflow אבל פחות טכני ויותר ברמת במדע הפופולרי (לפחות בתחומים שאני רשום אליהם, פיזיקה וכאלה). עדיין בהחלט אתה יכול להיתקל בתשובות עם פירוט טכני נרחב, כולל טנזורים כשצריך (או לא צריך). אני דוקא לא חושב שזה עידוד וירטואלי של האתר. האתר אגב הוא עם שמות משתמש שאני מניח שרובם אמיתיים. הכל יכול להיות, אבל לא נראה לי שזה המקרה. מהמעט שאני מבקר שם לאחרונה, נראה לי שעם חלוף הזמן הוא נעשה יותר מוטה פרסומות מאשר קודם, אבל כשקרה המקרה הנ"ל זה היה לפני כמה שנים טובות. 1 למשל אם אתה עוקב אחרי קוונטים, יחסות, מתימטיקה ומדעי מחשב, תהיה חשוף לקבוצה אחרת מאשר אם תעקוב אחרי גיבורי על, הלבשה או פוליטיקה אמריקאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את האתר הזה והוא עדיף על ויקיפדיה כשאתה ממש משועמם או פורנו כשאתה עצבני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת שלך קיבלה וריאנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתר ששנים מעמודי התווך שלו תרגמו את הופשטטר לעברית (דיון 3374), MU הוא בן בית (לדוגמא, ראה כאן: MU_puzzle [Wikipedia]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר בכיוון של MU כזה מר שכג שהוא אקטאולי בנסיבות אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב במדיום בו השיר התפרסם, בוודאי שהקליפ שיחק תפקיד משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נכון. צפיתי עכשיו בקליפ כולו, ואני תוהה אם בו יש משהו מיוחד. אני מתקשה להבחין, אבל מרגיש כאן על קרקע עוד פחות בטוחה מאשר במוזיקה. יכול להיות שבקליפ כמו במוזיקה, השילוב של השפה האסתטית הדי מוכרת (מקליפי פופ אנגלוסקסיים) עם הזרות הקוריאנית המסקרנת עושה את הטריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי את השיר מספר פעמים ברדיו לפני שראיתי את הקליפ, ואהבתי אותו. יש שירים שתופסים אותך משמיעה ראשונה, במיוחד כשאתה בגיל הנכון (12-16). אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Follow you follow me והייתי מוקסם. היום, ממרומי גילי, זה בהחלט לא נשמע כמו פסגת היצירה של ג'נסיס. לעניין הויראליות- אני חושב שאם היה יוטיוב בשנות השבעים השירים של אבבא היו זוכים גם הם למיליארדי צפיות. הם היו שירי פופ יוצאים מהכלל, וגם הויזואליות של הלהקה היתה מוצלחת לזמנה. אני לא חושב ששיר זוכה למאות מיליוני צפיות במקרה. זה שקשה לשים על הדבר את האצבע לא אומר שאינו קיים. על כן שמו ז'ה נה סה קוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שאבבא היו מצליחים בעידן היוטיוב עם שיר כמו Waterloo ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שלפסיי יש שיר אחד שכולם מכירים, ולאבבא יש עשרות. אי אפשר להשוות ביניהם ולגזור גזירה שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מורי קנטה - שם המשפחה במלרע, נראה - נפטר ממש במאי האחרון (והעולם שתק). רושם ראשון מהאזנה לשני אלבומיו הראשונים - הרבה חומר טוב, שום דבר שאי אפשר לשמוע כבר ב''יקה יקה''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |