אב הורשע באונס בתו, לאחר שהיא התלוננה נגדו בעקבות חלום שחלמה | 3675 | ||||||||
|
אב הורשע באונס בתו, לאחר שהיא התלוננה נגדו בעקבות חלום שחלמה | 3675 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
יש לי בעיה עם שחזור זכרונות מודחקים. אני מניח שהמתלוננת לא משקרת. התלונה שלה משקפת את מה שהיא זוכרת. היא לא הייתה מסתבכת בכל הצרות הללו (התלונה במשטרה וההליכים המשפטיים) אם היא לא הייתה בטוחה שזה קרה. השאלה היא האם מה שהיא זוכרת באמת קרה. כבר היו מספיק מקרים של זיכרון שנוצר (ובפרט כמה פרשיות "אונס"). נדמה לי שרוב המקרים הללו היו בעקבות טיפולים בהיפנוזה ושאר בחישות דומות1. מהמעט שקראתי עליה זה כרגע לא נראה לי משהו שהיא עברה. הקשבתי לראיון עם שופטת ששפטה את התיק הזה בבית המשפט המחוזי (לא זכור לי כרגע שמה) והיא ציינה כמה דברים: 1. כמובן שאי אפשר להרשיע במקרה כזה רק על סמך עדות המתלוננת. היו גם עדויות מסייעות אחרות. 2. לפי המעט שהיא יכלה לפרט שם, נראה שעיקר העדויות המסייעות היו שהתנהגותה התאימה לפרופיל של נפגעת תקיפה מינית. אני לא מכיר מספיק טוב את התחום כדי לחוות דעה על זה. לפי מה שאני מבין מהידיעה בהארץ מדובר על יותר מזה. 3. היא גם ציינה שהחוק באופן כללי לא דורש כמעט עדויות מסייעות במקרים של עברות מהסוג הזה. או שאולי לא הבנתי נכון את דבריה. 4. היא ציינה גם שחלק מהסיבה להתמשכות ההליכים הייתה הכנה לא טובה של התביעה המקורית ללא חוות דעת של מומחה בתחום של תקיפה מינית. לדבריה זה החליש את התיק. 1 ר' לדוגמה http://skepdic.com/repress.html |
|
||||
|
||||
2. למה נראה (לך) שהעדויות המסייעות הן לגבי התנהגותה לאחר מעשה ?) מה שמצוטט פה הוא "שלל הראיות החיצוניות התומכות בעדותה של המתלוננת שנמצאה מהימנה, ועיקרן בעדותה הנתמכת בעדויות אמה, אחותה ובני משפחה נוספים, ברישומים ביומניה ובראשית ההודאה מפי המערער עצמו". לא נאמר שהאםושאר בני המשפחה העידו לגבי ההתנהגות, ייתכן מאוד שהם העידו על קולות ומראות שהיו עדים להן בעת מעשה. |
|
||||
|
||||
כל מה שכתבתי נכתב לאחר שמיעת ראיון עם השופטת רוטלוי ברדיו וקריאת הכתבות. הדגשתי את זה ואני מקווה שזה ברור. בינתיים קושר פסק הדין (של הערכאה הראשונה) והספקתי לקרוא רק את רוב הדעה הראשונה שכתובה שם, של השופטת שדעתה היא שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק). אגיב מאוחר יותר לאחר שאקרא את שאר פסק הדין. |
|
||||
|
||||
אין עדויות בשעת מעשה. מה שמוצג "כהודאה מפי הנאשם עצמו" הוא רבע הודאה שלו בעניין שכלל לא ברור אם הוא עניין האונס או דבר אחר. העדות הנ"ל מפי הנאשם נאמרה בזמן שבתו האחרת תיחקרה אותו ביחס להתנהלותו באופן כללי בתוך המשפחה, היא לא שאלה אותו באפן ישיר לגבי אונס לכן תגובתו המפלילה כביכול הייתה יכולה להיות תגובה לעניין אחר שאינו אונס. האחות הנ"ל *פירשה* את תגובתו כאילו זו תגובה לעניין האונס אבל היא הייתה כל כך המומה מהתגובה עד שהיא לא העזה לשאול אותו שאלות הבהרה נוספות. כלומר: האחות לא שאלה אותו אם אמנם תגובתו הייתה לגבי האונס או לגבי עניין אחר, כל מה שיש כעדות בעניין זה היא *פרשנות* שלה לגבי מה הוא הגיב, עדות של *פרשנות* היא עדות חלשה מאד לפי דעתי). |
|
||||
|
||||
דיון בפסק הדין המבוסס על טמקא נראה לי מוגבל משהו... מצורף מה שנראה כמו פסק הדין באדיבות דוד גוגל |
|
||||
|
||||
תודה. אם אני מבין נכון, זהו פסק הדין בערכאה הראשונה (משנת 2002 או 2007?). התיק חזר לבית המשפט המחוזי עוד פעם נוספת ועלה לאחר מכן לעליון. |
|
||||
|
||||
ההרשעה: 6 בנובמבר 2007 (לגלול ממש עד למטה - עד סוף התיק). |
|
||||
|
||||
יש לי מה לאמר לגבי פסק הדין , אבל אעשה זאת רק אם אמצא זמן להגהות ובדיקה. בכל אופן, פסק הדין מגלה עובדות שבחלקן הן לטובת הנאשם. כמו כן, יש בעיה כללית עם פסקי דין (במקום ראיות גולמיות) מכיוון שפסקי דין הם תערובת לא נקיה של עובדות ופרשנות (הפרשנות מתבטאת בסלקציה של עובדות, או במילים בהם משתמשים לצורך תיאור העובדות). |
|
||||
|
||||
האם גם בעתיד הוא יהיה אדיב? הנהלת בתי המשפט הורתה על איסור פרסום פסקי דין במנועי חיפוש. דרך אגב, על ההוראה חתום היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר. |
|
||||
|
||||
הלייזר הזה הוא נזק מהלך, מסמר בלי ראש שנתקע ע"י משה גל במערכת ואי אפשר להוציא אותו משם (אה כן, וגם מושחת). יורש ראוי לא. ברק. |
|
||||
|
||||
הסיפור האמיתי מאחורי הכותרת המגוכחת. |
|
||||
|
||||
(הסתייגות: עדיין לא קראתי את כל פסק הדין של המחוזי, ובכלל לא את פסקי הדין המאוחרים יותר) לא בדיוק. גם ההגנה במשפט לא טענה שמדובר על סיפור שהמתלוננת המציאה לצורך נקמה באב1 אלא שמדובר על מה שהיא באמת חושבת שקרה. השאלה המהותית שיש כאן היא: עד כמה אפשר להסתמך על זיכרון המתלוננת בלבד עם מעט עדויות מסייעות. כאשר הזיכרון יכול לעבור לא מעט שינויים (שלא לומר מניפולציות) במהלך השנים. 1 בהסתייגות אחת: ההגנה טענה שלפני שהמתלוננת חזרה ארצה והתלוננה במשטרה היא דרשה מאביה כסף ואיימה שתתלונן במשטרה. לא זכור לי עד כמה הטענה הזו התקבלה כנכונה עובדתית, אך בכל מקרה היא לא התקבלה כעדות לכך שמדובר על סיפור מומצא. |
|
||||
|
||||
לא נפתח (אצלי). |
|
||||
|
||||
גם לא אצלי. קראתי את מקור הדף. |
|
||||
|
||||
אצלי דווקא כן, גם מהבית וגם מהעבודה. |
|
||||
|
||||
זה כמובן לא "הסיפור האמיתי" אלא טור פרשנות ובכיינות היסטרי (SIC) של "בעלת MA במגדר". מי שרוצה לדעת מה הסיפור האמיתי, יתכבד ויקרא את פסק הדין. |
|
||||
|
||||
פסק הדין מלמד שהסיפור סבוך ולא פשוט בכלל. קשה לדעת למי להאמין. |
|
||||
|
||||
אחרי שקראתי את פסק הדין, התרשמתי שאף אחד לא צדיק שם. מצד אחד העדים מעידים כי הבחורה (שעבדה כנערת ליווי בניו יורק) סחטה את אביה עד שנמאס לו לשלוח לה כסף, ורק אז חזרה ארצה כדי להתלונן במשטרה, ושהיא מניפולטיבית וסכסכנית. מצד שני העדים גם מעידים שלאבא יש היסטוריה של הטרדות והצקות מיניות (אם כי לא אונס ממש) כלפי ילדות ונשים בסביבותיו - כולל אשתו בהיותה ילדה. אני אישית לא יודע איך הייתי פוסק אם הייתי בהרכב, שבעצמו הכריע ברוב קולות ולא פה אחד: בעוד שהשופטים רוטלוי וורדי פסקו ש"כדרכן של עבירות המין, מדובר בגרסה מול גרסה כאשר עיון מדוקדק בכל הראיות מוביל למסקנה, שעדות המתלוננת ראויה לאמון מלא", הרי שהשופטת אמסטרדם טענה ש"המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש במשפט הפלילי, ועל-כן יש לזכות הנאשם, מחמת הספק". |
|
||||
|
||||
תראה, גם מול העדויות שלאבא יש היסטוריה של עבריין מין, יש עדויות סותרות שהוא לא הטיפוס. מה גם שאם כ-ל העדויות אומרות שהוא כזה שקט, סמרטוט של אשתו, אני מתקשה להבין איך הוא הטריד אותה או איך הוא מטריד אחרות. הכל שם זה גרסה מול גרסה ורוב אלה שהעידו נגד האבא, נראה שעשו את זה אחרי ששכנעו אותם להעיד. לכן אני נוטה לדעתה של השופטת אמסטרדם. לא כי אני בטוח שהוא חף מפשע, אלא כי אני לא בטוח שהוא אשם. |
|
||||
|
||||
אמסטרדם זיכתה אותו מחמת הספק בין השאר מכיוון שבמשפט לא נשמעו עדויות מומחים. משהובאו עדויות מומחים במשפט המשלים, החליטה אמסטרדם להרשיעו. |
|
||||
|
||||
אז אולי הוא באמת אשם. כל מה שקראתי זה את הקובץ שהביאו פה על הפרוטוקול של המשפט. שם קשה לדעת מה באמת הלך. הרי המתלוננת מאוד לא אמינה - זונה, סחטנית, לא יציבה, זכרון שבא והולך, החליטה להתלונן בעקבות חלום... אז מסתמכים יותר על העדויות כדי לקבוע אם החלום מתבסס על זכרון מודחק או לא. ויש עדויות לשני הצדדים. לא מקנא בשופטים. זה מאוד מסובך. |
|
||||
|
||||
לצערי זה אכן טור בכייני ומפוספס. היא קובעת ש"אף אחד לא נכנס לכלא בגלל שחלם חלום". ואז מספרת לכאורה מה באמת קרה: המתלוננת חלמה ואז הגישה תלונה והאב הורשע. על סמך מה הורשע אם לא על סמך החלום? מה תמך בעדות התובעת? כל זה לא כתוב שם. רק חזרה בניסוחים שונים על המשפט ש"זה לא בגלל החלום". אחר כך היא מאשימה שוב ושוב את התקשורת על ההתמקדות בחלום. |
|
||||
|
||||
ידוע ש"זכרונות" מסוג זה הם לא פעם זכרונות שוא, כך שקשה מאד להכריע. לפני כמה עשורים קראתי על איזה כומר אמריקאי שנכנס לכלא בגלל עדות דומה של ביתו, ואחרי שהוא שהה שם כמה שנים התברר שהיא בכלל בתולה (לפי העדות שהכניסה את האב לכלא זה לא היה אפשרי). מכל מקום, אותה בעלת מ.א. במגדר לא ממש חזקה בלוגיקה: "שלוש שנים מאוחר יותר, אחרי שהבינה שהחלומות שחוזרים ופוקדים אותה אינם חלומות כי אם זיכרונות מהמציאות שנכפתה עליה כילדה..." (הדגשות שלי) |
|
||||
|
||||
הכוונה היא "אחרי שהבינה ש[מה שנראה לה כ]חלומות שחוזרים ופוקדים אותה אינם חלומות כי אם זיכרונות מהמציאות שנכפתה עליה כילדה..." |
|
||||
|
||||
אבל מדובר על חלומות. ועדיין עומדת השאלה: כמה מהזיכרונות שיש לה היום נוצרו במהלך תהליך ההיזכרות? נראה שהחלקים המהותיים לא נוצרו. אבל אני מניח (בתור מי שהשכלתו בתחום היא רק קריאת מעט מאמרים) שלא מעט מהפרטים הקטנים נוצרו בתהליך ההזכרות. |
|
||||
|
||||
לפי העדויות, חלק מהליך ההיזכרות של בנות המשפחה נוצר באורח פלא פרק זמן כלשהו לאחר התלונה והמעצר. הדמות של המתלוננת עצמה לא אמינה ולא יציבה. אבל יש יותר מדי רעש מסביב שמלמד שאולי יש משהו במה שהיא אומרת. |
|
||||
|
||||
עכשיו תגיד את האמת: הרי הסיפור האמיתי נמצא - כפסק דין שכל אחד יכול לקרוא את העובדות המצויות בו ולהחליט בעצמו - באינטרנט. מדוע לא קישרת אליו, אלא בחרת לקשר דווקא לטור פרשנות עלוב, מעליב, וחד צדדי, ועוד להכריז שהוא "הסיפור האמיתי"?! אחרי זה אתה מתפלא שיצא לך שם רע באתר הזה. |
|
||||
|
||||
''עלוב, מעליב, וחד צדדי'' היא הדרך שבה בחרה התקשורת לסקר את הפרשה וזה מעיד על תופעה כללית יותר. שיויון האישה הוא עדיין יעד שלא הגענו אליו במלואו. טור כזה מאזן את הדברים, שם אותם בפרופורציה ונותן זוית הסתכלות אחרת, דברים שלא תמיד אהודים על שמרני האייל. לגבי בחירות גרועות של קישורים ושמות רעים, זה מה שמאפיין את בני מינך כאן שכל האיסלאם בעיניהם ברברי ועיתון הארץ ''נאצי'' ו''שופר חמאס'' ועוד כהנה וכהנה תפיסות של קו-קלוקס-קלאן עברי גאה. |
|
||||
|
||||
נתתי לך הזדמנות לתקן, ובמקום זה אתה הורס לעצמך את המוניטין עוד יותר. חבל. |
|
||||
|
||||
אתה נציג של מפיית המוניטין? |
|
||||
|
||||
אני מישהו שמסתכל מהצד ורואה איך אתה מדרדר את רמת הפורום, ובאותה הזדמנות עושה מעצמך צחוק, ומצר על כך. |
|
||||
|
||||
ועל דברים כאלה נאמר: הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. |
|
||||
|
||||
באמת שוויון האישה הוא עניין מאוד בעייתי בבתי המשפט שנוטים מלכתחילה לטובת האישה. |
|
||||
|
||||
לא ממש. בפסק הדין של גואל רצון בית המשפט לא קיבל את האשמתו בסעיף העבדות כי לכאורה הנשים שהיו תחת מרותו יכלו להתנגד לה. כך גם בפסק דין לגבי זונה שהתאבדה מקפיצה מהחלון שעשתה זאת כביכול מרצונה החופשי. זוהי תפיסה פטרנליסטית ופאטריארכלית שבתי המשפט נתונים בה ללא יכולת או רצון להבין שנשים במקרים כאלו שבויות במסגרת הכולאת ומגבילה אותן. זה נכון גם ברמה כללית יותר ולכך התכוונתי שעדיין אין שיויון מלא לנשים למרות ההתקדמות הניכרת בתחום בעשורים האחרונים. |
|
||||
|
||||
נחמד להביא פסקי דין יחידים, כשהמגמה הכללית מאוד אנטי-גברים. מדיניות שנקבעת על ידי שופטות ופרקליטות (רוב אנשי הפרקליטות הם בעצם נשות הפרקליטות). בדרך כלל כשאשה מאשימה גבר, במקום שהיא תידרש להוכיח את ההאשמות, הוא צריך להוכיח את חפותו והרשויות מתנקמות בו על כל אנס ובעל מכה שהיה בהיסטוריה, גם אם אין הוכחות ברורות שהוא אשם. עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא עם הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה (שנכתבה ע"י עדנה ארבל בהיותה ראש התביעה, מתוך אינטרס אישי), שמאיינת את החוק כנגד תלונת כזב, ובכך מאפשרת להגיש תלונות כזב ללא מורא החוק. |
|
||||
|
||||
בכך מעגנים את חוסר הצדק מלכתחילה. אבל זה יותר חמור. התהליך אמור לבדוק אם התלונה היא תלונת כזב. יש מקרים שבהם לגבר אין מספיק כלים להוכיח שהתלונה כוזבת, בגלל שיפוט/טיפול/הליך שמוטה לרעתו. וגם אם מדובר במקום שבו אין עניין של תלונה כוזבת, רק שיפוט בין גבר ואישה שרבים על הילדים, על הבית או כל דבר אחר, הסיכויים של הגבר גרועים מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
גם אם המשטרה מגיעה למסקנה חותכת שהתלונה כוזבת, וכל מטרתה גרימת נזק לנילון/סחטנות/נקמה, אין דבר שהיא יכולה לעשות. |
|
||||
|
||||
מסכים איתך לגמרי. |
|
||||
|
||||
"לכאורה הנשים שהיו תחת מרותו יכלו להתנגד... כך גם בפסק דין לגבי זונה שהתאבדה מקפיצה מהחלון שעשתה זאת כביכול מרצונה החופשי. זוהי תפיסה פטרנליסטית ופאטריארכלית שבתי המשפט נתונים בה ללא יכולת או רצון להבין שנשים במקרים כאלו שבויות במסגרת הכולאת ומגבילה אותן." נכונה או שגויה, התפיסה הזו היא ההפך מפטרנליסטית ופטריארכלית. אולי אתה מתכוון: זוהי תפיסה פמיניסטית שבתי המשפט נתונים בה ללא יכולת או רצון להבין את המציאות הפטריארכלית שבה נשים שבויות במסגרת הכולאת ומגבילה אותן? |
|
||||
|
||||
אם הוא מחליט - זה מתוך שוביניזם פטריארכלי שכולא את האישה ומגביל אותה. אם היא מחליטה - זה מתוך שוביניזם פטריארכלי שכולא אותה ומגביל אותה. אם כל זה מחליא - זה בגלל ששמענו יותר מידי תירוצים וראינו יותר מדי עיוותים. מי שרוצה את הכוח, ידע שאיתו באה אחריות. |
|
||||
|
||||
זוהי תפיסה לא פמיניסטית - היא אמנם מייחסת לאישה יכולת החלטה ושיקול דעת אבל מתוך התעלמות למצב הממשי שהאישה נמצאת בו ולכן בהטלת האשמה על האישה את מעשיה היא בגדר פטרנליזם. |
|
||||
|
||||
תגדיר פטרנליזם. אצלי המשמעות היא התייחסות אל האחר כמישהו שאינו בוגר כמוני (מלשון ''פטר'' - אב). המשמעות הזו לא מסתדרת עם מה שכתבת. |
|
||||
|
||||
נכון וכאשר מתייחסים למעשה של מישהו כאקטיביסט קיצוני שהיה יכול להימנע מימנו זהו פטרנליזם. גישה אמפתית ולא מתנשאת היתה מבינה את המצב שבו הוא נמצא ואת המסקנה הנובעת מכך שבעצם לא הייתה לו כל ברירה אחרת. |
|
||||
|
||||
קישרו כבר לפסק הדין לפני שארז שלח את הודעתו. למה לקשר שוב? אבל בעצם, הנה פסק הדין מהעליון |
|
||||
|
||||
אני באמצע הקריאה שלו. "פסק הדין המשלים" (התיק הוחזר מהעליון למחוזי לשם השלמת הדיון: הוספת עדויות מומחים. בסופו של דבר התקבלה הרשעה פה אחד. אחד מאותם פיות היה השופטת אלכסנדר שבדיון הקודם פסקה שהאב זכאי מחמת הספק) כולל עדויות של מומחים. כאן מובאות רק תמציותיהם. מי מתנדב להביא את פסק הדין המלא? נראה לי שזה צריך להיות מוקד הדיון. |
|
||||
|
||||
המומחים טענו את זה: ״לדבריהם, תגובת המתלוננת לחלום אינה תואמת מקרים של זיכרון כוזב.״ מומחים הצליחו לשכנע את השופטים שיש דרך להבדיל בין סימפטומים שנובעים מזיכרון כוזב לבין סימפטומים שנובעים מזיכרון מודחק. זה כל הסיפור מן הבחינה המשפטית. אפשר לנהל דיון אם המומחים צודקים או טועים מבחינה מדעית, אבל לא נראה לי שאפשר לבוא בטענות אל בית המשפט. אם מספר מומחים טענו את אותה הטענה, אז החלטת בית המשפט היא סבירה בהחלט ואפילו מתבקשת. |
|
||||
|
||||
הרעיון, שהזיכרון הוא משהו אחיד כמו משהו שנשמר בקופסה שאפשר לשלוף ממנה אח"כ, שנוי במחלוקת. ראה למשל דיון 2315 |
|
||||
|
||||
זה גם לא מה שנטען במשפט. נבדקה הסבירות לכך שמה שהיא זוכרת הוא תוצאה של השפעה מאוחרת. השופטים השתכנעו מעדויות המומחים שנראה שבמקרה הנוכחי זה לא מה שקרה. |
|
||||
|
||||
אני לא מתווכח עם הפן המשפטי, וישנם פערים בין הפן הזה ובין התנהגות של בני אדם (ראה נושא הטיות שיפוטיות). אני רק התייחסתי למשפט ''סימפטומים שנובעים מזיכרון מודחק'', בתגובת האלמוני. |
|
||||
|
||||
זה כאן כבר עניין של הגדרה. לפי ההגדרה זיכרון מודחק1 מייצג מקרה אמיתי. לעומת זכרון כוזב שמייצג רעש ש"נשתל" מסיבה זו או אחרת. אם יש לך טראומה מדיוני קרוניות עקב השתתפותך בדיון כזה והדחקת לחלוטין את תוכנו, אבל אתה מתחיל להזכר בו, אז מדובר על זכרון מודחק2. ואם, כהמשך לכך (וכדי לדאוג שהכותרת תהיה רלוונטית) אתה פתאום זוכר מסיבה זו או אחרת שאני כתבתי את המאמר בנושא, הרי שמדובר על זכרון כוזב. 1 אם הוא אכן קיים. אבל לא בכך עוסקת ההגדרה 2 כמובן שמדובר קצת על הוצאה מההקשר, אבל עדיין ברוח ההגדרה. |
|
||||
|
||||
ועל זה בדיוק ההערתי. הפער בין הגדרות משפטיות לראיות התנהגותית. |
|
||||
|
||||
זוהי ההגדרה שמאפשרת דיון ברור יותר. לדוגמה, אפשר לטעון שכמעט לא קיים זכרון מודחק (כלומר: כאשר מצליחים להזכר בו בדיעבד הוא כנראה כבר מזוהם). |
|
||||
|
||||
אבל לפעמים אפשר לקבל אישוש אובייקטיבי (מצד שלישי) לגבי אותו זכרון. לא סביר שאצל שני אנשים הוא ''יזוהם'' (אני מעדיף ''יעוות'') באותו אופן. |
|
||||
|
||||
תקן אותי אם אני טועה אבל דיון ברור איננו המטרה אלא האמצעי בחתירה להראות אשמה או חפות. שככזה, נסיון להבהיר את הדיון יכול להעביר אותו לעולם משפטי מקביל לעולם האנושי. |
|
||||
|
||||
אני לא טענתי שהמומחים צודקים. רק טענתי שבית המשפט השתכנע מעדות קונסיסטנטית של מספר מומחים שונים שאמרו כמעט את אותו הדבר בבית המשפט. |
|
||||
|
||||
צפריר. המתלוננת אשה מניפולטיבית מילדות. ונישארה כזו. העדות על האופי שלה הוא של אחותה הנשואה , נדמה לי שחיה בקיבוץ, (האחות הזו מציגה את עצמה כשפויה היחידה במשפחה שכולם בה מופרעים מלבדה). האחות השלישית מוכרת כסכיזופרנית. האבא כמובן הוא איש מוזר ולוקה בפריצות מינית אבל אין שום ראיה ממשית אחת שמאשרת את האונס ו/או גילוי עריות. במקום ראיות ישירות לאונס מביאים "מומחים". לדעתי מומחים אינם חלופות של ראיות . החלפת "ראיות ממשיות" בתיאוריות של מומחים זו דקדנציה של מערכת המשפט בארץ. ראיות זה תנאי הכרחי להרשעה, אפילו לא עדות וכאן כל העדויות מפוקפקות. העדויות החלשות עוברות תיגבור של חולשתן על ידי מומחים "שרינקים" שנותנים הסברים מפוצצים למה "ראיות חלשות" הן בעצם "ראיות חזקות" שמוחלשות רק בגלל "הטראומה" או בגלל "ההדחקה" וכל הבלה בלה הזה. אם אתה סקרן ורוצה לקרוא חומר גולמי (לא חומר מעובד על ידי כתב פסק הדין) קרא את התגובות במאמר בהארץ. כל תגובה רביעית למאמר היא כנראה תגובה של המתלוננת עצמה שמתארת את עצמה בתור "מי שיודע" או "מי שמכיר". המתלוננת מפזרת בתגובות שלה כל מיני רמזים והנחיות לקוראים ולחוקרים כיצד להוכיח את אשמתו של האבא. מספרת בין השאר שהוא הואשם באונס, אלא שמעולם הוא לא הורשע באונס, כנראה לא היה אונס. המתלוננת אישיות מניפולטיבית ללא ספק. |
|
||||
|
||||
איזה מאמר בהארץ? זה שמקושר מהדיון? שמדווח על הרשעתו הסופית והחלוטה (הבת השמשה במילה הזו בראיון ששמעתי ברדיו) של האב? לבת אין שום צורך לנסות להשפיע על בתי דין (בלי קשר לשאלת היעילות). לא הבנתי איך אתה מגיע למסקנה שהתגובות הן שלה. |
|
||||
|
||||
כוונתי לתגובות על מאמר בעתון הארץ שלינק אליו מובא בראש המאמר כן. כרגע רשומות שם 77 תגובות. הזיהוי המשוער של זהות המגיבה הוא זיהוי על פי שימוש חוזר באותו סגנון דיבור ואותן מילים שמשמשות כטיעון, כמו כן מציגה את עצמה כקרוב בתור מישהו/מישהיא שמכירה את הנושא באופן אישי. הגזמתי בספירה לרעתה בעניין מספר התגובות, לא 1 מכל 4 תגובות היא תגובה שלה , אלא משהו כמו 1 מתוך כל - 10 תגובות היא תגובה של המתלוננת. אבל גם שיעור כזה מצביעה על דגם התנהגות מניפולטיבית (המתלוננת חשבה שהאלמוניות בתגובות תסתיר את זהותה לכן הציגה את עצמה בתור דמויות שונות שמצדדות במתלוננת, אלא שהסגנון והטיעונים מסגירים את הזהות האחידה). אם הבנתי אותך נכון אתה טוען שתגובות שלה בטוקבקים לא משפיעות על הדיון המשפטי. זה נכון אבל אינני דן בשיקול דעתה (כלומר אם היא אשה נבונה) אלא ניסיתי לאבחן את אישיותה (פסיכולוגיה בגרוש מצידי, אני מסכים, אבל בכל זאת שוכנעתי שיש לה אישיות של שקרנית ומניפולטיבית). לעניין האישיות שלה יש משקל במשפט, שהרי רוב העדויות נסמכות על דבריה. |
|
||||
|
||||
מקריאת פסה''ד - בסופו של דבר זו היתה הגרסה שלה מול הגרסה שלו. הגרסה שלה נראתה לשופטים אמינה יותר, בעיקר בגלל ההתפרצויות הרגשיות האותנטיות בזמן שטיחת גרסתה, אבל גם בגלל שלא ניסתה לטייח אלמנטים עובדתיים שלא היו נוחים לה. לעומתה האבא הכחיש לקונית את המיוחס לו, נשאר בעימות מולה כדג קר, וניסה לחפות על פרטים שלא היו נוחים לו (גם אם לא היה בהם כדי להרשיעו אלא רק תמכו בגרסת המתלוננת). שאר עדויות המומחים נועדו להבהיר האם יש בכלל היתכנות לצורה כזו של היזכרות במאורעות טראומטיים. אבל גם לאחר שקיבלו את העדויות הללו, זו לא היתה הסיבה להרשעה, אלא מה שפירטתי בפסקה הראשונה. |
|
||||
|
||||
אין לי זמן להגיב כעת (ואולי גם לא אחר כך), אבל אני מוצא בעיות קשות גם בגירסתה. בסופו של דבר - השופטים יכולים להיות סובייקטיבים ומוטים לגבי אמינות. אפרט במקצת. הם יכולים לסלוח לאי אמינות שלה ולהחמיר לגבי אי אמינות של הנאשם, או להיפך. זה סיכון גבוה לפסיקה אם מבססים ראיות של אמינות על רהיטות או על גמגום או שקרים שהם שקרים לבנים. כנ"ל טענות אמינות מהסוג: היא התרגשה בעוד הוא היה קר רוח זה אומר שהוא שקרן ואילו היא אותנטית. אנשים מתנהגים באופן מאוד שונה זה מזה, הם גם עושים הצגות לפעמים, לא צריך להסיק מסקנות מרחיקות לכת מצורת ההתנהגות של אנשים. שקרים לבנים כוונתי לשקרים שאדם משתמש בהם כדי לחסוך מעצמו חוסר נעימות. דוגמא לשקר לבן: נניח שלנאשם לא היה נעים לאמר שהוא משתמש בקונדום משום שהוא דתי , עד כמה שאני יודע מבחינה דתית שימוש בקונדום הוא עבירה. לפי הפרטים שקראתי הנאשם דתי או משהו קרוב לכך (למרות שהוא עסק הרבה בפריצות מינית, טוב בני אדם זה עסק מסובך). |
|
||||
|
||||
שקרים לבנים בבית המשפט הם אופרה אחרת. אם הוא אכן חף מפשע ובחר לסכן את הזיכוי שלו כדי להגן בדלתיים סגורות על עבירה דתית שביצע, אז ''לא נעים'' הוא הבעיה הקטנה ביותר שלו. |
|
||||
|
||||
הקישור שבור אצלי. אני גם לא מצליח למצוא את פסק הדין בדף החיפוש של הנהלת בתי המשפט. |
|
||||
|
||||
הנה קישור חלופי מעיתון הארץ פסקי דין קודמים בעליון בפרשות של זכרונות מודחקים ותלונות מאוחרות על עבירות מין במשפחה. פס"ד "קורא במזוזות" ע"פ 5582/09 ניתן 20.10.2010 פס"ד "הושענא רבה" ע"פ 2218/10 ניתן 21.11.2011 |
|
||||
|
||||
למה אנשים כל כך מתקשים לא להכריע? אני מבין שבית המשפט חייב להגיע להכרעה. זהו תפקידו. גם כשההחלטה קשה. אבל למה אזרח שאין לו שום כלי סביר שממנו הוא יכול להחליט מה בדיוק התרחש ומה באמת קרה, מרגיש שהוא חייב להחליט (או אפילו להאמין או להתיימר לדעת) מה באמת קרה, מי באמת אשם, מי באמת הקורבן ומי באמת צריך להאשים? גם (הפתעה הפתעה), כל אחד מחליט שהמציאות מתאימה כמו כפפה לעולם הערכים שלו. השמאלני ותלמיד המגדר יודע שהאב אנס. הימני החשדן בבתי המשפט השמאלניים משוכנע שזו עלילה של חולמת חלומות. גברים ערסים עם רגשי נחיתות (ורגשות אשמה על כך שהם שרקו פעם למישהי ברחוב) בטוחים שמדובר בקונספירציה פמיניסטית כדי לפגוע בזכויות הגבר ולרדוף גם אותם בסופו של דבר. הלא ידוע רב על הידוע ובכל זאת הם יודעים, נחושים ומשוכנעים. STFU |
|
||||
|
||||
The notion of "repressed memory" is highly controversial and has been excluded from several courts of law
|
|
||||
|
||||
יפה. אתה המועמד הכי טוב כדי לקפוץ ראשון מהביקורת הנ״ל. אתה טוען שבית המשפט כאילו הסתמך רק על הזכרונות המודחקים לפני שהגיע להכרעה? ואתה עושה את זה כדי להוכיח שאתה לא סובל מדעתנות כרונית? |
|
||||
|
||||
קראת את ההתייחסות לכך בפסק הדין המשלים במחוזי? |
|
||||
|
||||
האייל האלמוני - דבריך נבונים |
|
||||
|
||||
פוסט של גיל גרינגרוז כאן: http://greengross.wordpress.com/2014/09/14/%D7%A2%D7... |
|
||||
|
||||
מאמר יפה וחשוב |
|
||||
|
||||
גם התגובות למאמר. |
|
||||
|
||||
איזה הבדל בין המאמרים שמביא ש' הכפר הגלובלי ובין השטויות שמביא א' לנדוור... |
|
||||
|
||||
העיקר להעליב, הא? |
|
||||
|
||||
זה לא העיקר, זה על הדרך :) |
|
||||
|
||||
אנשים רעים באמצע הדרך |
|
||||
|
||||
tit for tat
|
|
||||
|
||||
יצא לי בעבר לקרוא כמה מהגיגיו של גיל גרינגוז, הובאו במיוחד בפורום אבולוציה בתפוז. הניק שלו שם הוא "קוסם". התרשמתי שגיל גרינגוז הוא גרפומן , מהגג לשווא, במקרים רבים דבריו של גרינגוז רחוקים מלהיות נכונים. מליון ציטטות שהוא מביא (ושאף אחד כנראה מלבדו לא קורא אותן ברצינות) לא מהוות ביסוס משכנע. "מליון ציטטות" זה מכשיר דמגוגי רב ערך, כי הוא מונע מהקורא להתמודד ישירות עם הטענות. גיל גרינגוז ממציא תיאוריות על השפעות אבולוציה על התנהגות פסיכולוגית. תיאוריות שהוא מביא כנראה ספקולטיביות ולא מבוססות. זה סוג טענות שלא ניתן להוכיח-או-להפריך אותן כי הטענות אינן ניתנות לבחינה באמצעים אמפיריים. בכלל. התחום בו גרינגוז עוסק, נקרא נדמה לי "פסיכולוגיה אבולוציונית" נחשב על ידי רבים בתורת האבולוציה כצרור הגיגים חסרי ערך. בעזרת ההגיגים מסוג זה אפשר להעלות "השערות" ולהעלות אל "היפוכן של ההשערות", יש נימוקים לוגיים "מאלפים" גם להשערות הראשונות וגם להשערות ההפוכות. הערה: לוגיקה אינה תחליף לבדיקה אמפירית, גרינגוז משתמש לעיתים בלוגיקה כחלופה לבדיקה אמפירית. השימוש בלוגיקה כחלופה לבדיקות אמפיריות זה כשל ידוע של פילוסופים במדעי הטבע ,זו בדיוק הטענה שגלילאו גלילי העלה נגד שיטתו של אריסטו (שיטת אריסטו : לבסס מדעי טבע על לוגיקה במקום על אמפיריזם). אשר לארז לנדוור. אני לגמרי לא מעריך את צורות הטיעון שלו. אבל השוואתו של לנדוור לגרינגוז אינה הוכחה שגרינגוז צודק (גרינגוז יותר מתוחכם אבל לא בהכרח צודק). |
|
||||
|
||||
משום מה, להרבה אנשים יש התנגדות חזקה אליו, אולי משום שהפסיכולוגיה האבולוציונית היא ענף צעיר מאוד. גרפומן? לא יודעת. רשמית הדוקטורט שלו היה באנתרופולוגיה ועבודת הדוקטורט היתה על האבולוציה של חוש ההומור והצחוק. לא נראה לי שיש מקום לזלזל בו כל כך, ולמעשה במקרים מסויימים זה צועק מבין השורות (בתגובות לבלוג שלו) שהזלזול בא מתוך בעיותיו של המזלזל עצמו, ולא בהכרח מתוך פרובלמטיקה ברעיונות של גרינגרוז. |
|
||||
|
||||
מעמיק אבל ארוך, כמעט אמל"ק (הגרסה שלי ל - tl;dr). בשורה התחתונה, הוא אומר שזה עמד על מי נשמע לשופטים יותר אמין, והאישה נשמעה לשופטים יותר אמינה - רק שזה בקלות יכול לנבוע מזה שהיא מאמינה בשכנוע עצמי עמוק שמה שהיא זוכרת נכון, למרות שזה הכל זכרונות שווא (נו, לכן קוראים לזה זכרונות שווא, לא?). או בניסוח ההרבה יותר תמציתי של ג'ורג' קוסטנזה: .Jerry, just remember. It's not a lie... if you believe it
|
|
||||
|
||||
קיימת אפשרות לא מבוטלת (אבל גם לא בטוחה) שהמאשימה באונס סובלת ממחשבות שווא. אין לי כרגע כוח להסביר מדוע. אולי עוד יום יומיים (בספק). אסתפק כרגע (ואולי בכלל) בשני נימוקים קצרים: א. לאב המורשע יש 3 בנות. בת אחת מהן אובחנה כסכיזופרנית. סכיזופרניה מתאפיינת בין השאר במחשבות שווא. נטיות לסכיזופרניה הן נטיות משפחתיות, לפיכך סממנים חלקיים (מחשבות שווא) יכולות בסבירות לא מבוטלת להופיע אצל בני משפחה גם אם אינם סכיזופרנים . ב. המתלוננת סבלה בגיל 15 מהתקפי חרדה. היא הלכה לטיפול פסיכולוגי משמעותי בעקבות ההתקפים. התקפי חרדה דומים במקצת למחשבות שווא (בהתקפי חרדה - חרדים מאירועים דמיוניים או מאירועים בנלים שמייחסים להם חשיבות מופרזת, או שמצב החרדה אינו מיוחס לאירוע ספציפי אלא סוג של הרגשה כללית "שמשהו רע מתרחש"). אם זכרוני אינו מטעה אותי, במסגרת אותם טיפולים פסיכולוגיים בגיל 15 , הבת המאשימה סיפרה לפסיכולוגית שהיא חולמת על כך שהיא באה במגע מיני עם אביה. לפי זכרוני, הפסיכולוגית התייחסה בביטול לחלומות אילו, כלומר התיחסה אליהם כאל פנטזיות גרידא. |
|
||||
|
||||
א. ממש לא נכון. הנטייה לסכיזופרניה היא לא ''משפחתית'' אלא גנטית. היא יכולה לעבור בירושה במשפחה, אבל רק לבן משפחה מסוים. כל השאר שלא ירשו אותה, אינם סכיזופרנים, ואדם לא יכול להיות ''רבע סכיזופרן''. |
|
||||
|
||||
ושניים ורבע הוא כן יכול להיות?1 (השתמע ממה שכתבת שהיא עוברת רק לבן אחד - למה לא לשניים? אני מניח שלא לזה התכוונת, מן הסתם). 1 כן, אני יודע שזה שימוש פופולרי ולא מדויק בהגדרת ההפרעה הזאת, אבל זה ממש התבקש כאן :) |
|
||||
|
||||
היא אולי יכולה לעבור לשניים, אבל אז שניהם יאובחנו כסכיזופרנים. זה לא מה שקרה במקרה של המתלוננת (ולא שהיו חסרים אנשי מקצוע לאבחן אותה). |
|
||||
|
||||
כן, את זה הבנתי. |
|
||||
|
||||
זה לא כל כך מדוייק. ישנו מה שנקרא 'ספקטרום סכיזופרני (או סכיזופרנופורמי)' (לעתים כונה 'סכיזוטקסיה') שמשמעו הרבה הפרעות שדומות לסכיזופרניה אבל אינן מגיעות למעלת סכיזופרניה (כלומר, אצל האדם המדובר לא נמנו כל הקריטריונים הדרושים לאבחון סכיזופרניה, ולא בחומרה הנדרשת). כיום יש לכך אישוש גנטי כי כנראה גנים רבים מעורבים בתורשה של סכיזופרניה (לפי מה ששמעתי לאחרונה כ-150). אז מאד יכול להיות שאצל בן משפחה יש חלק מהגנים של סכיזופרניה, ובהתאם, הוא מציג בעייתיות נפשית, שאינה מגיעה לדרגת אבחון של סכיזופרניה. |
|
||||
|
||||
סכיזופרניה היא תיפקוד לא תקין של חלק מהמוח הגדול שניקרא המערכת הלימבית. החלק המשלים של המוח הגדול הוא המוח החדש (הניאוקורטקס) הניאו קורטקס ניקרא גם קליפת המוח. המונח קליפת המוח קצת מטעה או מבלבל כי יש חלקים מגשרים בין המערכת הלימבית לבין קליפת המוח. די מוזר שקשה מאוד למצוא בספרות מדעית פופולרית מיפוי מלא של המוח הגדול. למשל, ניסיתי לברר מה המכניזם של סינדרום טורט, שגם הוא פגם במערכת הלימבית, כל ההסברים באינטרנט לגבי המכניזם של טורט קשים מאוד למעקב, במיוחד אין מספיק פרוט. ידוע על קורלציה בין טורט לבין סכיזופרניה (אצל מי שסבל מטורט יש סיכוי כפול לפתח מחלת סכיזופרניה, בהשוואה למי שלא סבל או סובל מטורט). |
|
||||
|
||||
על הקשר בין טורט לסכיזופרניה לא שמעתי. במשך השנים עלו כמה וכמה תיאוריות על הפתופיסיולוגיה של סכיזופרניה. אני מניח ש'תפקוד לא תקין של המערכת הלימבית' היא אחת מהן. מכל מקום, זה לא נראה לי סותר מה שכתבתי, דהיינו, שאדם יכול להיות 'קצת סכיזופרן' (כלומר, להציג פתולוגיה נפשית שהיא פחות חמורה מסכיזופרניה). |
|
||||
|
||||
לפי זכרוני, חיפוש בגוגל לפי מילות מפתח ''טורט'' ו''סכיזופרניה'', מוביל לפחות למחקר סטטיסטי שמוצא שיעור כפול לעומת הממוצע באוכלוסיה של מי שאובחנו בילדותם כסובלים מטורט. את החיפוש עשיתי בגלל ששכנתי הצמודה חולת סכיזופרניה ושמתי לב שהיא גם עם סימפטומים קוליים של טורט (פרצי צחוק פראיים ארוכים, שיעולים ושיהוקים תוך כדי דיבור). קשה לראות אם יש לה סימפטומים מוטוריים של טורט (עוויתות בפנים) כי היא מאוד מסוגרת בביתה. |
|
||||
|
||||
הבעייה היא שמצד שני האב, על פי עדויות של שאר המשפחה, הוא חרא של בן אדם, שהרביץ ולפחות הטריד מינית חלק מבנות המשפחה. ככה שגם לו לא קשה להדביק "בסבירות גבוהה"1 את המיוחס לו. 1 "בסבירות גבוהה" == תסריט שמסתדר לנו בראש עם התנהגות מסוימת, למרות שבעצם אין בו שום עדות מוצקה וודאי לא הוכחה משפטית לאותה התנהגות. |
|
||||
|
||||
''על פי עדויות של שאר המשפחה''... צריך לדייק ולומר שאלה עדויות מהצד של אשתו שלאחר זמן מה השתכנעה מהסיפורים של הבת שלה. העדויות של אנשי משפחה מהצד שלו דווקא מספרים שהאמא הייתה המרביצה ושהאבא לא הטריד אף אחד. |
|
||||
|
||||
תראה, זה טיעון בעייתי. כל הרעיון בעדות היא שהיא ניתנת על ידי אדם על פי שיקול דעתו. להפריך עדויות שאינך מצדד בהם על ידי הטיעון 'מישהו שכנע את העד שעצבן אותי' זאת לא הפרכה תקפה. העד אמור להעיד על מה שהוא זוכר שקרה, לא לתת פרשנות ודעה שמישהו שכנע אותו לגביה. ואתה הרי לא טוען שגם לאם יש זכרונות שווא (נראה לי שזה מעבר ליכולות של הבת לשתול זכרונות כאלה אצל מישהו אחר). |
|
||||
|
||||
אני לא טוען שלאם יש זכרונות שווא. אני גם לא טוען שהיא משקרת. מלכתחילה אמרתי שבתיק הזה מאוד קשה לדעת למי להאמין. הצבעתי על הבעיות הבאות שעולות כשמתמקדים רק בעדות של בנות המשפחה מצד האם: 1. הן לא העדויות היחידות. יש עדויות שסותרות את העדויות שלהן. 2. למה אף פעם אף אחד לא דיווח על זה? אם כולם ידעו שהוא כזה, למה לקח לכולם (כולם במשפחת האם דווקא) כזה הרבה זמן להשתכנע שהוא באמת אנס את הבת שלו? |
|
||||
|
||||
אמל"ל? אמלל"ק? |
|
||||
|
||||
ובגרסא הגששית - קאטהלק |
|
||||
|
||||
כן, רק שאתה מפסיד את כפל-המשמעות המשעשע, גם אם שגוי דקדוקית. |
|
||||
|
||||
עמל"ק? |
|
||||
|
||||
קיבלת שתי נקודות. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל אני חושב שזה כינוי קצת מוגזם למישהו שסה''כ כתב מאמר ארוך מדי לטעמך... |
|
||||
|
||||
כמובן כמובן, אבל זה לא שבאמת טרחתי כדי שהוא יתאים, הוא פשוט יצא לי ככה (ארוך מדי, לא קריא), וההסבר הטיפולוגי האסוציטיבי הצטרף אחר כך. ואם קוראים את זה ללא שגיאת הכתיב האסוציאטיבית, אני מראש מצהיר גם שלא התכוונתי למלוק את ראשו של אף אחד - וודאי לא בעוון ארכנות יתר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שתרגום מדוייק יותר הוא ''ארוך מדי, לא קראתי'', שיתרונו בכך שהוא לא מטיל אשם בטקסט (או בכותבו). |
|
||||
|
||||
אני דווקא חשבתי על "אמל[ו]ק" (את המאמר) |
|
||||
|
||||
מוחות גדולים1 חושבים דומה. 1 וצנועים! |
|
||||
|
||||
מוחות דגולים חושבים, נכון? לא מתאים כאן. |
|
||||
|
||||
גם גדול היה לי קשה לכתוב, דגול זה כבר מעבר ליכולותי הצנועות. |
|
||||
|
||||
גם זה, וגם הגישה לפיה יש עדיפות לנסיון האישי של מטפלים שבאים במגע יומיומי עם לקוחותיהם על פני מחקרים של אנשי אקדמיה ב"מגדל השן" שלהם (מה שקרוי "סטטיסטיקה", ואם איציק עוד היה פעיל כמו בימיו הטובים היית זוכה לקבל כאן תגובה עם התחכמות מקורית ומפתיעה על מישהו שטבע בנהר שעוטקו הממוצע הוא 20 ס"מ). מעבר לבעייתיות האפשרית של פסק הדין במקרה הזה, זאת גישה שציבור גדול מדי אוחז בה, וחבל שגם השופטים נמנים עימו. |
|
||||
|
||||
משיחותי עם שופטים ועם עורכי דין, די ברור לי שההכשרה ששופטים עוברים לתפקידם לא כוללת יסודות במדע ובהערכת מחקר מדעי. גם שופטים בעלי תארים גבוהים אינם בעלי נסיון במחקר מדעי ואין להם כלים לשקול את הדברים (האמת היא שמהשיחות עם עורכי הדין אפשר ללמוד עוד כמה דברים לא מחמיאים על השופטים... אבל נעזוב את זה). מעבר לזה, שופטים (כמעט ללא יוצא מן הכלל) באים מבין עורכי הדין (במגזר הצבורי או הפרטי) ולא מבין אנשי האקדמיה, וגם אם הם לא תמיד מודעים לכך נטייתם הטבעית היא להזדהות עם הפרקטיקאים ולא עם החוקרים. |
|
||||
|
||||
מאחר ועדויות מומחים מדעיים ופסאודו-מדעיים הן חזון נפרץ, זה מצער מאד. |
|
||||
|
||||
מעניין לקרוא שהוא מתרכז בעדותה של ד"ר ענת גור1, פסיכותרפיסטית בגישה פסיכואנליטית מטעם התביעה, בשעה שלאחרונה מתנהל וויכוח על הנושא בעקבות הרפורמת של משרד הבריאות. גרינגוז מדגיש בסיום המאמר את הבעיתיות הזו בכותבו, "...ברור לחלוטין שהשופטים שמים דגש גדול יותר על עדויות של מטפלים מאשר חוקרים ומדגישים את הניסיון הקליני של המטפלים...לא משנה להם שהניסיון הזה לא מבוסס מחקרית או נתמך אמפירית...שאלת תקפות המחקרים השונים לא ממש מעניינת את השופטים..."2 1 אני מאד ממליץ על ספרה "מופקרות – נשים בזנות". 2 הערתי מתגובה 642063 |
|
||||
|
||||
חרמפפפ. |
|
||||
|
||||
משום מה הוא לא מתעכב על הפונקציה האבולוציונית של גילוי עריות. |
|
||||
|
||||
http://greengross.wordpress.com/2014/09/14/על-האב-שה... הלינק המובא בראש תגובתי הוא לינק להודעה של גיל גרינגויז (הניק שלו הוא "קוסם" בפורום ביולוגיה בפורטל תפוז). דעתי בעניין משפט האונס על סמך ראיות "מן החלום" וראיות חלשות נוספות לא השתנתה. כך גם לא השתנתה דעתי על צורות הטיעון של גיל גרינגויז בענייני פסיכולוגיה אבולוציונית (שבמקרים רבים מדי לא מקובלות עלי). אין לי עניין לאמר דברים נוספים בשני העניינים. ניסיתי כמיטב יכולתי להביא את עיקרי טיעוני ובזה אני מסתפק. למרות זאת, מנימוקי הגינות, אני נותן את הלינק לבלוג של גרינגויז. הלינק הוא תגובה של גיל בעניין הספציפי של ה"משפט על סמך ראיות מן החלום". מומלץ שתקראו שם גם תגובות. תוכלו גם לקרוא הודעות אחרות של גיל גרינגויז בבלוג, על עניינים אחרים, גם שם שווה כנראה לקרוא תגובות (אבל לא התאמצתי לקרוא הודעות נוספות באותו בלוג) . אגב. לי זכור השם גרינגויז, אבל בבלוג הוא רושם שם אחר, משהו כמו גרינגרוס. או שטעיתי או שהוא אינגלז בינתיים שם שמקורו ביידיש (השם המקורי המדוייק יכול להיות "גרינגרויז" ביידיש ? טוב, לא כל כך חשוב, אבל יש מדקדקים לכן ניסיתי לתקן טעות לשונית אם יש). |
|
||||
|
||||
אני קצת מבולבל, זה אותו לינק שהשוטה כבר הביא לפני כמה עשרות תגובות, לא? |
|
||||
|
||||
תלוי מה אתה מביא,לפעמים עדיף לא להביא ולהמתין עם הגאולה |
|
||||
|
||||
אמפירית התיאוריה הזאת הופרכה מכל וכל. |
|
||||
|
||||
לעניין השאלה חסרת הסימן שבכותרת: כתובת [דוא"ל] הושארה בכוונה. |
|
||||
|
||||
מעניין, כי בהקשר הזה 'כותרת הושארה בכוונה' נשמע הרבה יותר הגיוני. |
|
||||
|
||||
חשבתי דווקא על הכתובת שלו. |
|
||||
|
||||
הוא לא קורא את ההודעות שלי. |
|
||||
|
||||
כנראה לא אותו לינק. גיל גרינגרוס (?) פרסם בעבר הרחוק מאמר מדעי שלו וכן הודעת בלוג בעקבות המאמר שתוכנה לפי הזכור לי אומר משהו כמו "האונס הוא לעתים מעשה מבורך מבחינה אבולוציונית" (יתכן שאני לא מדייק אבל זה הכיוון הכללי שלו באותו מאמר). בעבר הקרוב גיל גרינגוס פרסם תגובה בבלוג שלו בעניין המשפט הנדון (משפט על סמך ראיה מן החלומות). אני הבאתי לינק לתגובה של גיל מהעבר הקרוב (ראיה מן החלומות). הלינק השני של השוטה הגלובלי הוא כמדומני לתגובה הישנה של גיל (התגובה בעניין המאמר של גיל על "מבורכות האונס"). עם זאת, יתכן שאני טועה כלומר שני הלינקים זהים. בינתיים אני רואה שמישהו פרסם לינק בעניין אחר לגמרי , לעתון הארץ, שעניינו: התנגדות מדענים בארץ (בתחומים רלוונטים) לכך שבית המשפט (במשפט הנדון) אימץ הסתמכות על ראיה שלקוחה מחלום "על זכרון מודחק לכאורה". הטענות העיקריות בהתנגדות של המדענים הן: (1) ניתוח חלומות כאילו לא אמין, תהליך הניתוח יוצר זכרונות מושתלים אצל המטופלים, (2) בארצות הברית היתה פרקטיקה משפטית (בעיקר בשנות ה- 80 וה- 90) להסתמך על "ראיות מן החלום (זכרונות מודחקים לכאורה)". הפרקטיקה הזו ניזנחה לאחר שנות ה- 90 בשל חוסר האמינות של הראיות הנ"ל. מטעם הסניגורים של המורשע באונס (שמו שמואל נדמה לי) נימסר שהם שוקלים דיון נוסף בבית המשפט העליון, בהרכב מורחב. אם יהיה דיון כזה — אני מנחש שהסוגיה של כשרות ראיה מן החלום תועמד לדיון ויובאו עדים ממביעי ההתנגדות או חבריהם. |
|
||||
|
||||
"כנראה לא אותו לינק"!? כנראה! כל כך קשה לבדוק? האינטרנט מקולקל אצלך? אין לך את מינימום היושר האינטלקטואלי לבדוק את עצמך? אתה לא מבין מה זה קישור? אתה לא יודע לחפש באייל? מה הקטע? למה אתה כל כך עצלן שאתה מוכן לכתוב 1,000 תווים ורק לא להודות שפישלת (או אפילו לבדוק אם פישלת)? אז הנה הבהרה: הקישור אותו הביא השוטה בתגובה 642132 הוא בדיוק, אבל בדיוק אותו הקישור אותו אתה הבאת בתגובה 642268. כל מה שכתבת אחרי שתי המילים הראשונות בתגובה שלך בנוי על הנחה לא נכונה. זה לא משהו שקשה במיוחד לבדוק - הנה, עשיתי לך את העבודה. ובכל זאת, כהרגלך בקודש, התעצלת לבדוק וכתבת שטויות. אם אי פעם תרצה לשנות את תדמית האוויל שיצאה לך, שנה את מנהגך להניח דברים שאפשר לבדוק אם הם נכונים. |
|
||||
|
||||
בבל''ט אם תפסיק לעסוק בבבל''ט אפשר שתהיה פחות עצוב. |
|
||||
|
||||
ניתוח עם ניחוח סטטיסטי של הפרשה, מאת ינקי ריטוב. |
|
||||
|
||||
1. עדה מומחית מטעם התביעה העידה שרוב הזונות עברו התעללות מינית בילדותן (ולא רק הקביעה ההפוכה). לא ראיתי שההגנה ערערה על הקביעה הזו. מישהו כאן טען (ואני מסכים עם הטענה) שהקביעה הזו שגויה. אבל זו כבר טעות של ההגנה (או שאולי לא שמתי לב למשהו). 2. השופטים ייחסו חשיבות לדרישת האב מבנותיו לישון ללא תחתונים מכיוון שהוא התעקש שזה לא היה נכון. |
|
||||
|
||||
לנשמות הטובות בעלות הנטיות הפליליות באתר: המאמר הזה יתקבל בברכה בתיבת הדואר שלי. המאניקים מ-nature רוצים 32$ עבורו... |
|
||||
|
||||
תודה למי שנענה! |
|
||||
|
||||
וכשירות לציבור נשמח אם יהיה לך זמן וכח לסכם כאן את ההיילייטס. |
|
||||
|
||||
הידיעה הופיעה לאחרונה גם בעיתונות הכללית. נמצא קשר סיבתי בין צריכת ממתיקים מלאכותיים (סכרין, אספרטם, סוכרלוז) לבין אוכלוסיית חיידקי המעיים אצל עכברים ואנשים (אם כי המדגם האנושי להדגמת הסיבתיות היה קטן). נמצא גם קשר סיבתי בין אוכלוסיות מסויימות של חיידקים (עודף ב bacteroides, חוסר ב Clostridialis אם זה אומר משהו למישהו) לבין תנגודת אינסולין, ומכאן, נמצא קשר סיבתי בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לבין סיכון לפתח תנגודת אינסולין כלומר סיכון לפתח סוכרת סוג 2. עד כה היו ממצאים שונים שהעידו על קשר אפשרי בין אלה, אבל לא הוצע שום מנגנון תומך. בעיני החובבניות המאמר מצויין (כיאה לפרסום ב- nature). הממצאים הם ברמת מובהקות גבוהה, והמסקנות עשויות להיות משמעותיות גם למי שאינו צורך ממתיקים כאלה, שכן אם אוכלוסיית חיידקי המעי משחקת תפקיד חשוב לעניין תנגודת אינסולין, אפשר, אולי, לצפות שתוספות פרו-ביוטיות מסויימות ישפרו את מצבם של הלוקים בתסמונת (העברת צואה מאדם בריא לאדם חולה נראית לי אמצעי דרסטי מדי). מה שהכי מפתיע אותי הוא שהמאמר התקבל בשתיקה יחסית. אני מקבל מהדוד הטוב עדכוני חדשות לענייני סוכרת (נחש למה) והייתי בטוח שלאחר הפרסום הזה יגיע מבול של ידיעות שמאזכרות אותו, כפי שקורה לעתים מזומנות אחרי ידיעה מעניינת, אבל זה לא מתממש, ומלבד אותה ידיעה ראשונית שהפנתה למאמר אין קול ואין עונה. התקציר פתוח לקהל הרחב כך שאני מצרף אותו כאן: Non-caloric artificial sweeteners (NAS) are among the most widely used food additives worldwide, regularly consumed by lean and obese individuals alike. NAS consumption is considered safe and beneficial owing to their low caloric content, yet supporting scientific data remain sparse and controversial. Here we demonstrate that consumption of commonly used NAS formulations drives the development of glucose intolerance through induction of compositional and functional alterations to the intestinal microbiota. These NAS-mediated deleterious metabolic effects are abrogated by antibiotic treatment, and are fully transferrable to germ-free mice upon faecal transplantation of microbiota configurations from NAS-consuming mice, or of microbiota anaerobically incubated in the presence of NAS. We identify NAS-altered microbial metabolic pathways that are linked to host susceptibility to metabolic disease, and demonstrate similar NAS-induced dysbiosis and glucose intolerance in healthy human subjects. Collectively, our results link NAS consumption, dysbiosis and metabolic abnormalities, thereby calling for a reassessment of massive NAS usage.
|
|
||||
|
||||
אכן ממצא מעניין מאד, הקשר בין חיידקים לתנגודת אינסולין, תודה על התמצות. ידעתי שתעשה עבודה יותר טובה מ'העיתונות הכללית'. באשר לחוסר התהודה הציבורית - חובבי הקונספירציות מיד היו טוענים כמובן לאינטרסים נגדיים של חברות המזון (בגזרה של מוצרי הדיאט למיניהם) מחד, ויצרני התרופות נגד סכרת מאידך. אבל אנחנו הרציונליים כנראה ניוותר ללא תשובה סבירה p-: |
|
||||
|
||||
לגבי "חוסר התהודה הציבורית": אני חושב שראיתי אזכור של המאמר בכל מדיה עלי אדמות, בארץ (כולל טלוויזיה, עיתונות ורדיו) ובחו"ל. |
|
||||
|
||||
אני רק מחזיר כדור לשואל הראשון, לא יפה לבוא אלי בטענות. הדגימה שלי של המדיה עלי אדמות כל כך מדגמית עד לא קיימת, שאין לי שום סימוכין לטענה שכזאת, לכאן או לכאן. |
|
||||
|
||||
נראה שגם בבני אדם התוצאות דומות. יש גם פרסום בעברית מטעם מכון וייצמן, ושם מצאתי ש"שינויים אלה משתנים מאוד מאדם לאדם, שכן לכל אדם יש הרכב חיידקי מעי שונה וייחודי", אומר פרופ' אלינב. "כדי לאמוד מהי ההשפעה הבריאותית ארוכת הטווח של תחליפי סוכר, נדרשים ניסויים נוספים ארוכי טווח. יש להדגיש שאין להסיק מהממצאים שצריכת סוכר עדיפה על צריכה של תחליפי סוכר, וכי הנזקים לבריאות האדם מצריכת סוכר מגובים בעדויות ממחקרים רבים"." |
|
||||
|
||||
התוצאות קצת מוזרות: גם בקבוצות הבקרה יש קפיצה בזמן הניסוי עם דעיכה. לסטיוויה ולאספרטיים הייתה בערך אותה השפעה כמו לבקרה. האם מדובר על שינוי זמני של הסתגלות? על משהו שקשור להשפעה של המדידה עצמה? |
|
||||
|
||||
פלאסבו הוא מפלטו האחרון של החוקר. |
|
||||
|
||||
אפרופו גניבה לאור היום בלי שמץ בושה: "זו הייתה הכפית האחרונה ואני גנבתי אותה!" סליחה, נזכרתי בסרטון, והייתי חייב למצוא אותו. |
|
||||
|
||||
כמות הבנות שמנסות לסרס גברים בעליה מתמדת. האלמנות השחורות האלה לא תמיד קיימו יחסי מין עם הגברים שאליהם הם נטפלות אם בכלל קימו יחסים עם גברים. , האשמה היא שהם גברים.נטו. לפעמים הם חושבות שקיימו סקס או שמישהו התייחס אליהם מינית. זה קורה לי כמעט כול יום. אבל זה לא נכון נמאס לי מאמזונות צעקניות עם אש בענייםם שמאשימות בדברים שלא היו מעולם. זה קורה לי למשל עם האחיות שרוצות לזרוק אותי מהבית. מאשימות אותי בדברים שמעולם לא עשיתי - מרביץ מכות ללאבא? מעולם לא הרבצתי מכות לאף אחד. ועוד כול מיני האשמות לא נכונות. כול יום משהו חדש. אני אפיילו הומו. זה לא עוזר לי. תמיד בנות מתייחסות אלי בחשדנות וצעקקות וזה לא מתאים. אתמול עצרו אותי שןטרים מאה מטר מהבית, ירדתי עם אזניות לטייל שמעתי מוזקה. במה האשימו אותי השוטרים ? שאני מסתכל על בנות בית הספר,נו מה קורה פה אי אפשר לצאת כבר מהבית. הם מורעלים. אזה מזל שאני הומו - מציע לכולם. זה הדבר הבא. ואזה מזל שאני מטופל ברווחה. . כועסים- על מה? שיכעסו. נמאס מהבנות תאכלס. נמאסתם אמזונות. תחפשו קרבן אחר. אני שונא בנות - בקשה לפרסם . הרווחתי בצדק את הזכות הזאת. |
|
||||
|
||||
קבוצת פסיכולוגים בעלי שם פרסמו גילוי דעת המתנגד לשימוש בזיכרון מודחק כראיה משפטית |
|
||||
|
||||
''בעלי שם'' זה האנדרסטייטמנט של השבוע. מעניין אם בית המשפט יתחשב בדעתם. |
|
||||
|
||||
אבל אחד מהם הוא בעל השם ''גזל אייל''. זה די מטריד. |
|
||||
|
||||
גזלן האיילים הוא דווקא משפטן. מהכתבה ומדבריו נראה שבית המשפט כבר הכריע שאין הרי אמת משפטית כהרי אמת מדעית. אולי הנסיגה בפרשת דיין-טלעד היא סימן לבאות גם כאן. |
|
||||
|
||||
השופטת בדימוס רוטלוי, שהובילה את ההרשעה בבית המשפט המחוזי, תוקפת את גילוי הדעת של המדענים בעיתון "הארץ". אין חידוש גדול בדברים, שאת עיקריהם היכרנו: יש הבדל בין אמת משפטית ואמת מדעית, אין אמת מדעית מוחלטת, לשופטים אין ברירה אלא להכריע, המטפלים הקליניים הם אחלה, המדענים לא מבינים במשפטים, הם אינם מכירים את פרטי המקרה, לא שמעו את העדויות ולא צפו בדיונים, מאמינים לניצולי שואה אבל לא לנפגעות תקיפה מינית, ועוד. לטענת השופטת, "גילוי הדעת קורא לביטול ההרשעה, קריאה שמשתלבת בעיתוי תמוה עם הודעת הסניגורים של האב על הגשת בקשה לדיון נוסף בעליון". קראתי את גילוי הדעת, ולא מצאתי בו את מה שמצאה בו השופטת. פספסתי משהו? |
|
||||
|
||||
כן. פיספסת את ההבחנה בין אמת משפטית ואמת מדעית. ע''פ האמת המשפטית מה שקובע השופט הוא האמת ואין בלתה. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין משהו. אם בגילוי הדעת הם כותבים "עמדתנו המקצועית היא שזיכרונות מודחקים משוחזרים כתופעה הם חומר לגיטימי להקשבה ועבודה במסגרת עבודה טיפולית באנשים הסובלים מתסמינים של מצוקה נפשית", מדוע ש"עבודה טיפולית" לא תכלול גם בימ"ש שמקשיב לחומר הלגיטמי? האם זה לא מה שקרה בדיוק בביהמ"ש, שהחומר הלגימטי שימש כניצוץ הראשוני שהניע תהליך חקירתי מסועף? |
|
||||
|
||||
מכיוון שמבחינת החולה זה לא משנה אם הזכרון אמיתי או לא - הטראומה מהזכרון אמיתית וצריך לטפל בה. לעומת זאת - הסתמכות עליה כדי להרשיע (מעל לספק סביר) היא בעייתית מאוד. |
|
||||
|
||||
ההרשעה בבית משפט לא הסתמכה (רק או בעיקר) ישירות על הזיכרון אלא על עדויות נוספות. |
|
||||
|
||||
אני לא מדבר על המשפט הזה ספציפית (שכבר הבהרתי שלא הייתי רוצה להכריע בו), אלא עניתי על השאלה באופן עקרוני |
|
||||
|
||||
"אני"? האם זהו האלתר אגו שלך? |
|
||||
|
||||
ההרשעה הסתמכה בעיקר על הזיכרון. העדויות הנוספות היו ראיות תומכות בלבד. |
|
||||
|
||||
וכמה פעמים צריך להזכיר שעניין החלום היה רק טריגר שנופח תיקשורתית? ההרשעה היתה על סמך התנהגות הנאסנת לאורך השנים, היומנים שכתבה ועדויות חיצוניות. האקדמאים שפירסמו "גילוי דעת" הם בעלי ההתנהגות הבעייתית. הם מציגים את כל הענין כמסולף ומעוות ומוטה כביכול לטובת האישה על סמך טענה קלושה בלבד. גישה כזאת תורמת להשתקת תלונות נוספות על אונס או הערמת קשיים עליהן ומנציחה גישה פטריארכלית-סמכותנית-שוביניסטית. אסור לתת לכך שההתיחסות לפירסום של האקדמאים תתפרש כמעשה ניטרלי ונטול אינטרסים. |
|
||||
|
||||
כפי שרמזתי לעיל: בניגוד לדבריה של השופטת בדימוס רוטלוי, גילוי הדעת אינו מבקש לקבוע מסמרות לגבי הפסיקה הראויה במקרה הקונקרטי, ואינו "קורא לביטול ההרשעה". |
|
||||
|
||||
והעיתוי שלו הוא מקרי וסתמי? |
|
||||
|
||||
העיתוי לא מקרי ולא סתמי, הוא בא בתגובה על שיקולי השופטים בגלגול הקודם. כפי שגב' רוטלוי אומרת בצדק, המדענים אינם משפטנים, וכפי שכותבי המכתב אמרו, בצדק, השופטים אינם מדענים. חסרון ההשכלה המשפטית לא צריך למנוע מהמדענים לחוות את דעתם לגבי תקפותן של העדויות המחקריות שהובאו במשפט. מדובר בשאלה עובדתית: האם יש, או אין, ראיות מחקריות לקיום התופעה של זכרונות טראומטיים מודחקים שצצים אחרי שנים. השופטים התרשמו שיש, החוקרים טוענים שאין. מי, לדעתך, מוסמך יותר לקבל החלטה נכונה בעניין הזה: שופט או חוקר שזה תחום העיסוק שלו? |
|
||||
|
||||
הויכוח הוא לא עובדתי. על עצם העובדה שאין ראיות מחקריות חד משמעיות לתפיסת הזיכרון מודים גם השופטים. כפי שמציינת השופטת רוטלוי זה לא צריך להיות המדד היחיד בפסיקת דין. ישנם פקטורים אנושיים בלתי מדידים שעל פיהם מכריעים השופטים על מיטב הבנתם. כמו כל הכרעת דין כמובן שגם הכרעה זו יכולה להיות שגויה או מוטה אבל תהליך משפטי אינו יכול להיות ובודאי שאינו צריך להיות ניסוי מדעי. דווקא גישה צרת אופקים כזאת היא פתח להטיית דין כי היא מתעלמת מפקטורים אחרים או נותנת להם משקל קטן יותר. אם בכל זאת נתייחס לשאלה העורכדינית שלך, רוטלוי מציינת את המקרים של ניצולי השואה ונפגעי הלם הקרב שבטראומות שלהם לא נוטים להטיל ספק. הגיון פשוט אומר שטראומה מפשע מיני היא לא פחות קשה או בעלת מישקע מר. העיתוי אכן לא מקרי ולא סתמי. במקרה הטוב אפשר להאשים את החוקרים בניסיון לצמצם את פסק הדין למיטת סדום צרה של ניסויים ומדידות1. במקרה הפחות טוב, גילוי הדעת שלהם מהווה כפי שכבר ציינתי צעד תרבותי שלילי להקשייה על קורבנות אונס. טקטסים "מדעיים" כאלה אנחנו כבר מכירים מהניסיון ההיסטורי המערבי (כמו למשל מדוע גזעים ועמים מסוימים הם אכן נחותים וראויים למעמדם כעבדים או מופלים לרעה או מדוע בני מעמד מסוים ראויים להיות חסרי זכויות). טוב יהיה אם נתייחס לטקסטים כאלו כפי שראוי להם. 1כמה שזה מפתה להזכיר כאן את הבלבניסטים... |
|
||||
|
||||
איך "כמו כל הכרעת דין כמובן שגם הכרעה זו יכולה להיות שגויה או מוטה אבל תהליך משפטי אינו יכול להיות ובודאי שאינו צריך להיות ניסוי מדעי. דווקא גישה צרת אופקים כזאת היא פתח להטיית דין כי היא מתעלמת מפקטורים אחרים או נותנת להם משקל קטן יותר" מסתדר עם "עדיף לזכות אשם מלהרשיע חף מפשע"? |
|
||||
|
||||
הכרעת השופטים בכל תיק ללא הוכחות חותכות ובודאי במקרה כזה נעשית עפ''י הבנתם את המקרה. הם כמובן יכולים לטעות אבל סביר להניח שברוב המקרים אין זה כך כי מידת השכל הישר שלהם מובילה אותם להכרעה הנכונה. הפתגם המצוטט נכון למקרים שבהם באמת קשה מאוד להכריע לכאן או לכאן ואז אכן עדיף לזכות את האשם מלחייב את החף מפשע. |
|
||||
|
||||
"הם כמובן יכולים לטעות אבל סביר להניח שברוב המקרים אין זה כך" המסקנה היחידה האפשרית מההנחה הזאת היא שבמיעוט המקרים זה אכן כך (=הם, השופטים, טועים), ושבאותו מיעוט מקרים אתה עלול לשלוח אדם חף משפע לכלא. |
|
||||
|
||||
אבל עדיף על שניהם לזכות חף מפשע ו/או להרשיע אשם. לכן אין סתירה בין השניים (כלומר: אם הגעת למסקנה שהאב אשם, אין כאן דילמה). |
|
||||
|
||||
מן הסתם, הגעת למסקנה שהאב אשם בסיכוי מסויים, הרי לא היית שם (וגם אם היית, לך תדע אם הזיכרון שלך לא מתעתע אותך, וגם אם לא, לך תדע אם החושים שלך דיווחו לך דיווח אמת...) |
|
||||
|
||||
ציטוט ממאמר שכתבתי על חמקמקות הזיכרון האישי: "הזיכרון שלנו רגיש מאד למניפולציות סוגסטיביות מכוונות או מקריות. מניפולציות אלה מתרחשות לעתים קרובות בחקירה של עדים בבית־משפט, והן בעלות משמעות חשובה בעיקר במקרים של אונס והתעללות מינית. ה"שאלה המנחה" מוכרת כדוגמה פשוטה להשתלה ועיוות של זיכרון של פרטים קריטיים: כששאלו נבדקים בניסוי "האם המכונית עצרה לגמרי בתמרור ה'עצור'?" הם ענו בחיוב, אפילו כשבסרטון בו הם צפו הופיע תמרור "תן זכות קדימה". גם מידת האמון שלנו באחרים, מסתבר, משפיעה על הזיכרון, וככל שהאמון רב יותר, כך עולה הסבירות לזיכרון שגוי. אם למשל נספר לנבחנת מהדוגמה הקודמת שהשואל הוא עו"ד מטעם התביעה (ולכן בעל אינטרס), סביר להניח כי היא לא תענה את התשובה הראשונה שתעלה בראשה, אלא תשקיע יותר מאמץ בהיזכרות, ותאמר רק דברים שהיא בטוחה בהם." |
|
||||
|
||||
אם תקרא את פסק הדין, השופטים מודעים היטב לכך ולפיכך נתנו משקל רב יותר למה שהיה ידוע לפני שהצעירה דווחה שזיכרונה חזר אליה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות כך ויכול להיות אחרת. אך מה שציינת פשוט אינו סותר את דבריו של ארז בהודעה המקושרת (ומה שציינתי הוא את חוסר הסתירה). עיקרון החפות מובנה במערכת המשפט ולכן נדרשת הוכחת האשמה מעבר לרף של ספק סביר. אני לא הייתי שם ולא הקדשתי מספיק זמן לעקוב אחרי מה שהיה שם, להבדיל משופטים שהיו בכל הדיונים ומקצועם הוא בהסקת מסקנות מכל העדויות העמומות. אני לא נזקק להסתמך כאן על החושים שלי. |
|
||||
|
||||
בתגובה אחת ארז קורא לשליחתו לכלא של אדם שיש סיכוי שהוא חף מפשע, ובתגובה אחרת הוא קורא להמנע מלשלוח לכלא אדם שיש סיכוי שהוא חף מפשע. איך אין כאן סתירה? |
|
||||
|
||||
בתגובה ארז קורא לשלוח לכלא אדם שיש מי שטוענים שהוא חף מפשע. |
|
||||
|
||||
בתגובה ארז קורא לשלוח לכלא אדם שיכול להיות1, לפי ארז, שהוא חף מפשע (במובן של לא ביצע את הפשע, לא במובן של לא הורשע בביצוע הפשע). 1 "כמו כל הכרעת דין כמובן שגם הכרעה זו יכולה להיות שגויה" המילים של ארז |
|
||||
|
||||
הבעייה היא שיש כאן חשש למדרון חלקלק. במקרה אחר היפותטי, יבוא מתלונן ויאמר שלמרות שהוא לא זוכר את הפשע, הוא הלך למתקשרת בכדורי בדולח אנרגטיים, שהיא ראתה בהם את הפשע מבוצע והודיעה לו על כך1. יבוא המקרה לבית המשפט, זה ישקול את שיקוליו ויביא אפילו עדויות נסיבתיות תומכות, ויפסוק כך וכך. האם גם אז, כשיצא מכתב או מאמר של חוקרים אקדמאיים בעלי שם שטוען שכדורי בדולח זה שטויות ותקשורים זה מיץ עגבניות ואסור להסתמך על עדותם ולו כזית, תבוא ותטען ש"במקרה הטוב אפשר להאשים את החוקרים בניסיון לצמצם את פסק הדין למיטת סדום צרה של ניסויים ומדידות"? ואם לא, מה ההבדל? 1 או שהיא תקשרה בקולה את חברו המנוח שהעיד שגם הוא ראה את הפשע מתבצע. |
|
||||
|
||||
אם כתוצאה משיחה עם מתקשרת השתכנעת שאתה קורבן של עברה, פתחת בחקירה ואתה מסוגל להציג עדויות סבירות לכך שהתבצעה עברה ואתה הקורבן שלה, לא נראה לי שיש פסול בכך שהחקירה החלה בנסיבות מפוקפקות כל כך. |
|
||||
|
||||
וגם זה נכון. עדיין נראה לי שהמכתב ההוא היה זוכה לפחות התנגדות כמו במקרה הנוכחי. הבעייה בכל הדיון הזה היא עד כמה פסק הדין היה נשאר זהה גם לו בית המשפט היה מתעלם לחלוטין מהעדויות שקשורות לזיכרונות הבעייתיים. אגב, לא בכל מקרה עדויות סבירות מתעלות על התחלה מפוקפקת - כידוע לכל מי שראה ולו סדרת משטרה יחידה בחייו, עדות שהושגה באמצעים לא כשרים, כמו כניסה לבית ללא צו חיפוש, היא פסולה להצגה בבית המשפט, גם אם היא מכילה סכין מגואלת דם שתקועה לקורבן בחזה ומעשנת1. 1 כמו האקדח המטפורי. |
|
||||
|
||||
בארצות הברית, ולא בארץ. אבל זה עדיין לא רלוונטי. אני מניח שבכל חקירה משטרתית מסובכת מספיק החוקרים נזקקים להעלות רעיונות בצורה "לא מדעית" (לדוגמה: להעלות השערות) ומבחנם של אותם רעיונות הוא בעדויות שמתגלות בפועל. |
|
||||
|
||||
אילו בית המשפט היה מתעלם מהזכרונות הבעייתיים לא היה צורך להעיד מומחים מטעם התביעה וההגנה אודות תקפותם. הואיל ועדויות המומחים הללו היו בלב המשפט, הרי שבית המשפט התייחס אל הזכרונות המודחקים כראיה מהותית. בהעדרם של הזכרונות אני חושב שקשה מאוד להוכיח אשמה במקרה הזה. הספק הסביר אמור לנצח בקלות את העדויות הנסיבתיות ואת בדל ההודאה. לכן החשיבות של עדויות המומחים אודות תקפותם של הזכרונות. אמנם בית המשפט לא הסתמך עליהם לבדם אבל כל שאר הראיות היו תנא דמסייע ולב העניין (כמו בכל תקיפה מינית) היה עדות הקרבן. לכן קשה לי להשתחרר מההרגשה שאילו היתה ההגנה משתמשת בכמה מן התותחים שחתומים על גילוי הדעת במשפט עצמו יתכן שתוצאתו היתה שונה. |
|
||||
|
||||
אחת הבעיות שגרינגרוס ציין היא שבית המשפט התיחס בזלזול מסוים לעדותו של חוקר והעדיף על פניה עדות של מטפלים. אם זה יחסו של בית המשפט, לא בטוח כלל שחוקרים אחרים היו מצליחים להטות אותו. בכל מקרה, בעיני אי אפשר לטעון שמשהו (ובמקרה דנן, תקפותו של זכרון מסוים) הוכח מעבר לספק סביר כשהמחקר לא הצליח למצוא ראיות לכך שזכרונות כאלה הם אמינים (לפחות ברמה קרובה לאמינות שאנו מיחסים לזכרונות לא-מודחקים). עקרון הספק הסביר היה, לדעתי, צריך להביא לזיכוי - לא מפני שאני משוכנע שהוא לא אנס, אלא משום שאני לא לגמרי משוכנע שהוא אנס. |
|
||||
|
||||
בית המשפט התרשם מעדויות מומחי ההגנה משמעותית פחות מאשר מעדויות מומחי התביעה ממגוון סיבות, אמנם היותם חוקרים ולא מטפלים לא היתה הפחותה שבהן, אבל אני משוכנע שכאשר חוקר זוכה פרס נובל ניצב על דוכן העדים בית המשפט יתייחס לעדותו בכובד ראש. דוגמה נוספת לעד שבית המשפט לא היה מזלזל בדבריו היא פרופ' מרילין ספר, שהיתה פעילה בארגוני נפגעי תקיפה מינית וחתומה על גילוי הדעת. אני חושב שהוא אנס. עבורי הסימן הוא שהיה חשוב לו שהילדות ישנו בלי תחתונים. איזה אבא אומר לילדות שלו לישון בלי תחתונים? אבל אני חושב שבמשפט הוא צריך לצאת זכאי מחמת הספק. לדעתי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה |
|
||||
|
||||
כמה אתה (כסנגור צבורי) צריך לשלם לחוקר זוכה פרס נובל כדי שהוא יתן מטעמך עדות של עד מומחה, יבוא במיוחד מחו"ל, יתאים את לוח הזמנים שלו לזה של ישיבות בית המשפט וכיו"ב? האם בית המשפט אמור להתיחס ברצינות פחותה לחוקר ישראלי ותיק ועתיר פרסומים רק משום שאין לו פרס נובל? אין לי מושג אם הוא אנס או לא. גם הסימן שאתה מציין לא משכנע אותי. הרי באותה מידה הוא היה יכול לרצות זאת כי הוא "סתם" סוטה שמתחשק לו להציץ, כאלה יש הרבה יותר מאנסים. או מסיבות אחרות שבלי לרדת לעומק הפסיכולוגיה שלו אני לא יכול לדעת. לעומת זאת, הטענה של התביעה שהוא אנס באופן קבוע שהצטבר למאות פעמים לא מתישבת עם העדות של האחיות שישנו באותו חדר ולא הרגישו בשום דבר - אלא אם כן נצא מהנחה שהן משקרות כדי להגן עליו. כמובן, די גם במעשה אונס אחד כדי להרשיע אותו ואחיות יכולות לא להרגיש במעשה חד פעמי, אבל לא זה מה שנטען. |
|
||||
|
||||
נכון. מה לעשות שבשיטת המשפט הנוכחית כסף קונה צדק. בסופו של דבר התרשמות השופטים מהעדויות היא סובייקטיבית ותלויה גם בשיעור קומתו וגם ברמת ההכנה של העד המומחה למשפט. גם אני סובייקטיבי ומה היה שם באמת רק הנאשם יודע. נטל ההוכחה הפלילי אמור להיות כבד יותר מאשר השכנוע האישי שלי. ביני לבין עצמי אני מרשיע אותו כי לפי אמות המידה שלי חזקה על אבא שמצווה על בנותיו לישון בלי תחתונים שהוא עבריין מין. במשפט זו כמובן אינה חזקה ואני חושב שחזקת החפות עומדת לנאשם. אני מסכים שהסיפור שסיפרה התביעה במקרה הזה משאיר ספק ממשי ולדעתי הנאשם היה צריך להיות מזוכה מחמת אותו ספק. חשיבותה של התקפות המשפטית של הזיכרון המודחק היא קריטית לעניין זה כי אם הוא תקף יש לנו עדות של הקרבן ואם הוא לא תקף אין לנו אותה כלל. אני רוצה להפנות למאמרה של ד"ר עו"ד לימור עציוני בנושא התיחסות המשפט הישראלי לזכרון מודחק. דיון במקרה שאנו דנים בו מופיע החל מעמוד 518 למטה. עציוני מסבירה את ההבחנה בין זכרונות מושתלים (שבית המשפט מקבל כהסבר חליפי) לזכרונות כוזבים (שבית המשפט אינו מקבל כהסבר חליפי) בסיכום אומרת עציוני: "נראה כי במקרים שבהם ההגנה בוחרת לטעוו כי למרות אמינותה של המתלוננת מדובר בזיכרונות כוזבים, עליה הנטל להצביע על מקור אפשרי (ואף מקובל כאסכולה משפטית) להיווצרות של זיכרונות אלו. למצער, מקור זה צרי להיות הסבר מניח את הדעת אשר מעורר ספק סביר. אין לטעון כי ההכרזה על הזיכרון שהוא כוזב בפני עצמה מעוררת ספק סביר אלא נדרש להסביר כיצד נוצרו זיכרונות אלו ומה התנאים אשר אפשרו את קליטתם, שכן מוסכם כי לא בנקל תסכים מתלוננת לאמץ לעצמה סיפר כה קשה ופוגעני אשר מערער את שלמות משפחתה ואת מרקם חייה." לפיכך הפסיקה בענין שמואל היא עקבית מבחינה משפטית עם פסיקות קודמות ואילו גילוי הדעת מבקש לשנות את הקונבנציה המשפטית. |
|
||||
|
||||
ומה אתה חושב על כך שבחלק מהעדויות עולה התמונה שהיה סמרטוט של אשתו ואחד שלא שומעים אותו בבית? זה לא מסתדר עם הטיפוס שצועק ומתנהג בשתלטנות ומטריד כל אחת שהוא רואה. והסיפורים האלה בנו חלק גדול מדמותו כאנס ואב מתעלל. |
|
||||
|
||||
זה לא בהכרח סותר. ייתכן שפיצה את עצמו על חולשתו בהתנכלות לחלש ממנו. |
|
||||
|
||||
כשבמקום אחד אומרים לך שהאיש בקושי היה מורגש בבית, ובמקום אחר אומרים שהאיש היה מורגש מאוד בצעקות והפגנות של שתלטנות, זו סתירה מובהקת. מי שצועק ומשתולל מורגש מאוד. ומי שלא מורגש וחוזר מאוחר ויושב בשקט מול הטלוויזיה, זה לא אותו אחד שצועק ומשתלט. |
|
||||
|
||||
חתן פרס נובל זה מרשים, אבל מדובר בחתן פרס נובל לכלכלה. |
|
||||
|
||||
החלק הראשון של המשפט שלך מספיק. |
|
||||
|
||||
ונכון גם לביקורתו של סרמאגו על ישראל? |
|
||||
|
||||
בוודאי. אלמלא היה מפורסם איזו כותרת היה מקבל? עובדה שאתה זוכר את המקרה 12 שנים אחרי. אם זה היה סופר מתחיל עלום שם שאומר את הדברים מי היה מתייחס בכלל? |
|
||||
|
||||
זה שאני זוכר לא אומר שאני מקבל את מה שהוא אמר. אפילו שמדובר בזוכה פרס נובל. |
|
||||
|
||||
גם בית המשפט לא חייב לקבל את עמדתו של כהנמן. אני רק אומר שהוא היה מקשיב טוב יותר. ראה למשל את ביקורתו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת על עדותה של פורמן במשפט זדורוב. לו היתה פורמן זוכת פרס נובל ברפואת שיניים, נניח, אני משוכנע שטון הביקורת היה שונה. השופט כהן בעצמו כתב: "ההגנה היא שבחרה להניח חוות דעת של רופאה משפטית צעירה ולא של מומחה אחר ושיקוליה עימה" |
|
||||
|
||||
אם היה מדובר על עדוה של זוכת פרס נובל לפיזיקה? כנראה שלא. גם במקרה של זוכת פרס נובל לרפואה שתחום התמחותה שונה לחלוטין, בית המשפט לא היה צריך להתייחס לעדותה. השווה למחקריו של זוכה פרס הנובל (פעמיים) לינוס פאולינג בתחום הרפואה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכהנמן מומחה בחקר הטיות קוגניטיביות בכלל, והטיות זיכרון בפרט. |
|
||||
|
||||
כהנמן היה יכול להגיד (אם לא במשפט הזה אז באחר) ''אתם לא אמורים להאמין לי, בגלל תחום התמחותי, אבל לפי תחום התמחותי, אתם כן תאמינו לי''. |
|
||||
|
||||
איכשהוא לאורך הפתיל נראה שיש טענה שבגלל שכהנמן הוא 'כלכלן' אז תחום ההתמחות שלו לא מספיק רציני כדי להעניק סימוכין לטענותיו? אני חושב שלגבי האדם הספציפי הזה הטענה הזאת קצת לא מבוססת. |
|
||||
|
||||
כהנמן פסיכולוג שקיבל נובל בכלכלה. |
|
||||
|
||||
מה שעוד עשוי לחזק את מה שאמרתי. |
|
||||
|
||||
מי טען שפסיכולוגיה איננה תחום רציני? (לא מדובר כמובן על תת-התחום הטיפולי אלא המחקרי). |
|
||||
|
||||
טענו על כלכלה, לא שאני בטוח שפסיכולוגיה במקום גבוה יותר בשרשרת המזון המקובלת. אבל בא לא ניכנס כאן לויכוח, זו היתה הערה קטנה על ענין קטן. |
|
||||
|
||||
מי טען שכלכלה איננה תחום רציני? (פיספסתי כנראה) |
|
||||
|
||||
ככה אני קראתי את תגובה 645114. ייתכן שאני טועה, כמובן. |
|
||||
|
||||
האם ירדת לסוף דעתו? |
|
||||
|
||||
אם אתה שואל אז כנראה שלא. דיסכליימר: אפילו לסוף דעתי אני לא בטוח שירדתי. |
|
||||
|
||||
לפיד |
|
||||
|
||||
אלפרד (הניטפוק המתבקש שזה אינו פרס נובל) |
|
||||
|
||||
זה כבר משהו אחר. הפונז כתב "איכשהוא לאורך הפתיל נראה שיש טענה..." וכך היה אפשר להבין שהוא מתכוון שמישהו מהמגיבים טען שכלכלה איננה תחום רציני. לגבי לפיד: אפילו הטענות שלו לגבי חוסר רצינות של תחומי ידע (או בורות) הם טענות לא רציניות, כי האדם איננו רציני מבחינת היכולת שלו לבקר דברים כאלה על בסיס ידע או יכולות מופגנות. |
|
||||
|
||||
יאיר לפיד. ההתרשמות של כלכלן בכיר מדבריו הוא שאינו מבין בכלכלה בכלל ולדעתו כלכלנים הם סוג של מהמרים על בסיס כלום ודעתם אינה בכירה מדעתם של הדיוטות (מכאן הזלזול באנשי המקצוע שעובדים איתו). בתגובה, הכלכלן ניסה להסביר אילו נתונים כלכלנים בוחנים לעומק כבסיס להבנתם ולהמלצותיהם, באופן די משכנע. |
|
||||
|
||||
וצ'רצ'יל היה מדינאי שקיבל פרס נובל לספרות. האם זכיתו בפרס הוסיפה משהו לאיכות או לתקפות טענותיו המדיניות? |
|
||||
|
||||
כמדומני שהתכוונת להגיב במקום אחר בפתיל. |
|
||||
|
||||
הגבתי לתגובה 645209 |
|
||||
|
||||
זה מה שאמרתי. הגבת כנראה במקום הלא נכון. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שההנחה היתה שהוא פסיכולוג שעוסק בכשלי קבלת החלטות או הערכה, ולא פסיכולוג שעוסק בהדחקת זיכרונות, ולכן המומחיות שלו, גדולה ככל שתהיה, לא רלוונטית למקרה שלנו. |
|
||||
|
||||
גם פה יש סכנה למדרון חלקלק כמובן. האם היית פוסל את עדותו של ריצ'ארד פיינמן בנושאים שקשורים ליחסות כללית, רק בגלל שהנ"ל התמחה - צר אופקים שכמותו - בתורת שדות ואלקטרודינמיקה? מן הסתם במקרה הזה (ואולי גם הקודם), עדיין איש המקצוע הזה יודע בנושא לאין ערוך יותר מהשופטים המכובדים. וזה כמובן מבלי להיכנס עמוק יותר לזה שכהנמן, למשל כמו שאפשר לראות מהרצאת הTED שלו, עסק גם בנושאים של זיכרון מול חוויה ועוד, שלא נראים לי לגמרי מנותקים מהמקרה הנדון. |
|
||||
|
||||
עזוב יחסות כללית- אלסטיות וחוזק חומרים |
|
||||
|
||||
ההשוואה היא לו שלו מול השופטים, אלא שלו מול חוקרים שמומחיותם יותר רלוונטית, אבל הם פחות מפורסמים. |
|
||||
|
||||
הקלינאים משיבים אש |
|
||||
|
||||
הקישור הנכון: הם הקימו אתר לצורך זה? אפשר לחשוב שהם קלינאי תקשורת. |
|
||||
|
||||
קראתי כבר כמה תגובות ומאמרים של פסיכולוגים מהצד הזה, וזו הראשונה שנראית רצינית, ובכיוון משכנע. (לעומת פיסת הדמגוגיה הזו של ערן רולניק). אם כי, משכנע במה? מה שאני יוצא איתו מגילוי הדעת הזה הוא "זיכרון מודחק-משוחזר הוא לא יותר גרוע כראייה מזיכרון רציף. שניהם גרועים". יכול לבוא מתישהו בית משפט שירים את הכפפה הזו כדי לזכות חשוד בתקיפה מינית לפני עשורים, ואז נראה אותם. |
|
||||
|
||||
איזה אבא אומר לילדות שלו לישון בלי תחתונים? לא יודע, אבל יש כאלה, והם לא בהכרח אנסים. אתמול שודרה בטלויזיה, בערוץ הראשון (כן, הוא עדיין משדר) תכנית כלשהי לכבוד יום הולדתה ה 90 של דבורה קידר [ויקיפדיה]. בין היתר הוקרן שם קטע מהסרט תרנגול כפרות (ע"פ ספרו של אלי עמיר) ובו קידר, בתפקיד המטפלת הקיבוצניקית של נערי חברת הנוער בקיבוץ מורה לנערים ללבוש את הפיג'מה ללא גופיה ותחתונים מתחתיה. אז יש (או לפחות היתה) גישה כזאת של שינה (בפיג'מה) ללא בגדים תחתונים. ולא, היא לא היתה נחלתם של אנסים בלבד. |
|
||||
|
||||
אני אומרת לילדה שלי לישון בלי תחתונים1, כי ככה אני גדלתי, כי אמא שלי טענה שחשוב לאוורר. 1 היא לא תמיד מקשיבה לי. |
|
||||
|
||||
טוב, השאלה של אריק היתה איזה אב אומר לילדה שלו לישון בלי תחתונים. |
|
||||
|
||||
אתה סתם מנטפק את נועה, התגובה שלה יכולה להיות זהה מילה במילה גם אם מישהו ממגדר שונה היה כותב אותה. |
|
||||
|
||||
אני לא סתם מנטפק, אני מנטפק עם סיבה. כי הרי אריק בתגובה 645084 כתב: "אני חושב שהוא אנס. עבורי הסימן הוא שהיה חשוב לו שהילדות ישנו בלי תחתונים. איזה אבא אומר לילדות שלו לישון בלי תחתונים?" כדי לא לגזור מכך על נועה, חייבים למצוא את ההבדלים. (או לחילופין להקיש שהמסקנה אליה מגיע אריק עומדת על כרעי תרנגולת). |
|
||||
|
||||
(I'll go for the chicken).
|
|
||||
|
||||
אני חושב שהוא אנס ואני חושב שהיה צריך לצאת זכאי. הסיבות שבעטין לדעתי הוא אנס הן סובייקטיביות, וההתעקשות על שינה ללא תחתונים אחת מהן. הסיבות שבגללן לדעתי הוא צריך לצאת זכאי הן (יחסית) אובייקטיביות. אני לא יכול להתווכח עם הביקורת שלך כי לא טענתי למסקנה מוצקה אלא להתרשמות סובייקטיבית. זאת לאחר שקראתי את הכרעת הדין במחוזי וכן מקרה אחר בו עדות המתלונננת היתה רצופת פרטים ואף תאריך מדויק ואשר בו לדעתי ההרשעה היתה מוצדקת לחלוטין (ע"פ 2218/10) |
|
||||
|
||||
ניטפוקון (לאחרים, אתה ודאי יודע כי קראת את הכרעת הדין): הנקודה החשובה כאן היתה שהוא הכחיש שביקש לישון בלי וגו', והשופטים קבעו שההכחשה שיקרית. |
|
||||
|
||||
שופטי המחוזי קבעו שעדותו של הנאשם היתה רצופת שקרים אבל גם שאין בכך סיוע גדול לתביעה משום שבשקריו הנאשם רק ביקש להציג עצמו כאיש משפחה נורמטיבי. האם והאחות אישרו בעדותן את הנוהג לישון בלי תחתונים. הואיל והאם הכחישה את הפרט שהיה יכול להיות המרשיע ביותר (קיום היחסים במיטת ההורים) השופטים הסיקו שעדותה חסרת פניות. אני חושב שהעיקר הוא שהשופטים האמינו לעדות המתלוננת. בהכרעת הדין במחוזי חזרה שוב שוב העצמה הנמוכה של הסיוע שנתנה השופטת לכל הראיות המסייעות (היומן, ההתנהגות הפוסט טראומטית, שקרי הנאשם, העדויות על הטרדות מיניות של בנות משפחה נוספות במאפיה). ככל שאני זוכר הדבר היחיד שזכה לקבל חשיבות כלשהי כסיוע לעדות המתלוננת היה בדל ההודאה של הנאשם. החוק שונה במיוחד כדי לאפשר להרשיע עברייני מין במשפחה ללא סיוע ראייתי לעדות המתלוננות. במצב של גרסה מול גרסה השופטים מזכים ומרשיעים על פי העדות שנשמעת להם אמינה יותר. אילו היו חושבים שקיים ספק סביר שהזכרונות של המתלוננת כוזבים נראה לי שלא היו מרשיעים. |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא שפסיכולוגיה קלינית היא כלי לבדיקת מצבו הנפשי של האדם גם אם אינה מדע מדויק ואילו שימוש בכדורי בדולח וכיו''ב היא שטות מוחלטת וכמובן שאף בית משפט לא יקבל עדות כזו כעדות קבילה. |
|
||||
|
||||
מצב נפשי זה דבר אחד, זכרון עובדתי זה דבר אחר לגמרי. |
|
||||
|
||||
מניתוח של מצב נפשי ניתן להסיק על סבירות המקרה. |
|
||||
|
||||
זוהי בדיוק הנקודה - ע''פי גילוי הדעת, יש הסכמה מדעית רחבה שלא ניתן להעריך את סבירות המקרה על בסיס זכרון מודחק משוחזר, ויתרה מכך, שראיה זו אינה עומדת במבחנים הקבועים בחוק כראיה קבילה בהליך פלילי. כאנלוגיה - גם מבדיקת פוליגרף אפשר להסיק על סבירות המקרה, אבל בישראל זו לא ראיה קבילה בהליך פלילי. |
|
||||
|
||||
מה שתשע אמר. |
|
||||
|
||||
עוד דוגמא להטייה של תלונה על הטרדה מינית ע"י עיוות העובדות, הפיכה בין תוקף וקורבן וזעקת הקוזק הנגזל. |
|
||||
|
||||
מיה בר-הלל, מהחתומים על גילוי הדעת, מחדדת כמה נקודות: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2469971 |
|
||||
|
||||
הארץ חושף פרשה דומה נוספת (החלה בשנת 2008) שהסתיימה דווקא בזיכוי מלא (בשנת 2012) - בחקירה הנגדית ההגנה העלתה את האפשרות שהזיכרון נוצר בטיפול פסיכולוגי. בסופו של דבר, בעקבות עצתם של השופטים, הפרקליטות משכה את התיק. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |